ביאור:בבלי יבמות דף פח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

מאי טעמא קא מחייבי רבנן [1]?: אילימא משום דמהימן - והא תרי בעלמא, דאף על גב דקא מכחיש להו אינהו מהימני, וקא פטרי רבנן! אלא לאו משום דאישתיק, ושתיקה כהודאה דמיא? אלא סברא היא: מידי דהוה אחתיכה ספק של חלב ספק של שומן, ואתא עד אחד ואמר: ברי לי דשומן הוא – דמהימן. [2] מי דמי? התם לא איתחזק איסורא [3], הכא איתחזק איסורא דאשת איש, ואין דבר שבערוה פחות משנים!? הא [4] - לא דמיא אלא לחתיכה דודאי חלב, ואתא עד אחד ואמר "ברי לי דשומן הוה", דלא מהימן. מי דמי? התם אפילו אתו בי מאה לא מהימני, הכא - כיון דכי אתו בי תרי מהימני - חד נמי להימניה, מידי דהוה אטבל הקדש וקונמות [5]. האי טבל היכי דמי? אי דידיה - משום דבידו לתקנו; אלא דאחר? מאי קסבר? אי קא סבר 'תורם משלו על של חברו אינו צריך דעת בעלים' - משום דבידו לתקנו, ואי קסבר צריך דעת בעלים, ואמר 'אנא ידענא ביה דמתקן' - היא גופה מנלן? הקדש נמי: אי קדושת דמים - משום דבידו לפדותו; אי קדושת הגוף [6]: אי דידיה - משום דבידו לאיתשולי עליה, אלא דאחר, ואמר 'ידענא ביה דאיתשיל מריה עליה' - היא גופה מנלן? קונמות נמי: אי קסבר 'יש מעילה בקונמות' [7], וקדושת דמים נחתא להו - משום דבידו לפדותו; ואי קסבר 'אין מעילה בקונמות' [8], ואיסור בעלמא הוא דרכיב להו אכתפיה - אי דידיה - משום דבידו לאיתשולי עליה; אלא דאחר, ואמר 'אנא ידענא דאיתשיל מריה עליה' - היא גופה מנלן? אמר רבי זירא: מתוך חומר שהחמרת עליה בסופה [9] - הקלת עליה בתחלה [10]. לא ליחמיר ולא ליקיל? משום עיגונא אקילו בה רבנן.

תצא מזה ומזה [וצריכה גט מזה ומזה]: אמר רב: לא שנו אלא שניסת בעד אחד, אבל ניסת על פי שני עדים - לא תצא. [11] מחכו עליה במערבא: אתא גברא וקאי ואת אמרת 'לא תצא'? לא, צריכא: דלא ידעינן ליה [כאשר בא אדם וטוען שהוא הבעל, אבל אין מכירים אותו]. אי דלא ידעינן ליה - בעד אחד אמאי תצא? לא, צריכא: דאתו בי תרי ואמרי: "אנן הוינן בהדיה מכי נפק ועד השתא [ואנחנו מכירים שזהו אותו אדם] ואתון הוא דלא ידעיתו ליה" [והבעיה היא בגלל שאתם, שלא ראיתם אותו שנים רבות - אינכם מכירים אותו] [12], דכתיב (בראשית מב ח) ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו, ואמר רב חסדא: מלמד שיצא בלא חתימת זקן ובא בחתימת זקן. סוף סוף תרי ותרי נינהו,


עמוד ב

והבא עליה באשם תלוי קאי! אמר רב ששת: כגון שניסת לאחד מעדיה [והוא ודאי בטוח שבעלה הראשון מת, ושהאיש שבא עכשיו איננו בעלה הראשון]. היא גופה באשם תלוי קיימא [שהרי מנין לה הבטחון שבעלה הראשון מת]!? באומרת 'ברי לי [שבעלי הראשון מת ושהאיש שבא עכשיו איננו בעלה הראשון]' [13]. אי הכי מאי למימרא - אפילו רבי מנחם ברבי יוסי לא קאמר אלא כשבאו עדים [14] ואחר כך ניסת [15], אבל ניסת ואחר כך באו עדים - לא אמר, דתניא: 'שנים אומרים "מת" ושנים אומרים "לא מת"; שנים אומרים "נתגרשה" ושנים אומרים "לא נתגרשה" - הרי זו לא תנשא, ואם ניסת - לא תצא; רבי מנחם ברבי יוסי אמר: תצא. אמר רבי מנחם ברבי יוסי: אימת אני אומר 'תצא'? בזמן שבאו עדים ואחר כך ניסת, אבל ניסת ואחר כך באו עדים - הרי זו לא תצא"'; [ואם כן מה לימד אותנו רב באמרו 'לא תצא', שהרי כבר אמר כך רבי מנחם ברבי יוסי?] כי קאמר רב נמי בזמן שבאו עדים ואחר כך ניסת [16], לאפוקי מדרבי מנחם ברבי יוסי [17].

ואיכא דאמר [18] טעמא ד'ניסת ואחר כך באו עדים' [19] - אבל [20] באו עדים ואחר כך ניסת – תצא [21]; כמאן? [22] כרבי מנחם ברבי יוסי [23]. מתיב רבא: 'מנין שאם לא רצה [24] - דפנו [25]? תלמוד לומר (ויקרא כא ח) וקדשתו [כי את לחם אלקיך הוא מקריב; קדש יהיה לך כי קדוש אני ה' מקדשכם] - בעל כרחו!' היכי דמי? אילימא דלא ניסת לאחד מעדיה [שהיה כהן ונשא את האשה, שהיא האלמנה לפי דעתו] ולא קאמרה "ברי לי" - צריכא למימר דדפנו [26]? אלא לאו [27] דניסת [28] לאחד מעדיה, וקאמרה "ברי לי" [29], וקתני 'דפנו' - אלמא מפקינן לה מיניה [30]! איסור כהונה שאני. ואיבעית אימא: מאי דפנו - דפנו בעדים [31].

ואבעית אימא: [32] כשבאו עדים ואחר כך ניסת [33], ורבי מנחם ברבי יוסי היא.

רב אשי אומר: מאי 'לא תצא' דקאמר רב [34]? לא תצא מהיתירה הראשון [35]. הא - אמרה רב חדא זימנא, דתנן: 'ניסת שלא ברשות - מותרת לחזור לו', ואמר רב הונא אמר רב: הכי הלכתא!? - חדא [אחד המימרות של רב] מכללא דחברתה איתמר [נלמדה מתוך המימרא האחרת].

אמר שמואל: לא שנו [36] - אלא שלא מכחשתו, אבל מכחשתו - לא תצא. במאי עסקינן? אילימא בבי תרי [37] - כי מכחשתא ליה מאי הוי? אלא בחד; טעמא – דמכחשתו, הא שתקה – תצא? והאמר עולא: כל מקום שהאמינה תורה עד אחד - הרי כאן שנים [38] [והתורה האמינה לעד אחד האומר שבעלה מת כאילו שהוא שני עדים], ואין דבריו של אחד [39] במקום שנים [ואם כן – מדוע תצא]? הכא [לא כפי שנאמר: בעד אחד, אלא בשנים, ואף על פי כן] [40] - במאי עסקינן? - בפסולי עדות [41], וכדרבי נחמיה, דתניא: 'רבי נחמיה אומר: כל מקום שהאמינה תורה עד אחד [42] הלך אחר רוב דעות, ועשו שתי נשים באיש אחד [43] כשני אנשים באיש אחד [44]' [45]; ואיבעית אימא: כל היכא דאתא עד אחד כשר מעיקרא [46] אפילו מאה נשים [47] - כעד אחד דמיין [48]; הכא [49] במאי עסקינן? - כגון דאתיא אשה מעיקרא [50], ותרצה לדרבי נחמיה הכי: 'רבי נחמיה אומר: כל מקום שהאמינה תורה עד אחד - הלך אחר רוב דעות, ועשו שתי נשים באשה אחת כשני אנשים באיש אחד [51], אבל שתי נשים באיש אחד - כפלגא ופלגא דמי [52].


צריכה גט מזה ומזה: בשלמא מראשון תבעי גט, אלא משני אמאי? זנות בעלמא הוא? אמר רב הונא: גזירה שמא יאמרו [53]: גירש זה ונשא זה [54] [הדבר יראה כאילו] ונמצאת אשת איש יוצאה בלא גט. אי הכי – סיפא, דקתני: 'אמרו לה "מת בעלך" ונתקדשה, ואחר כך בא בעלה - מותרת לחזור לו' - התם נמי נימא 'גירש זה וקדש זה ונמצאת אשת איש יוצאה שלא בגט'? לעולם בעיא גט. אי הכי, נמצא זה מחזיר גרושתו משנתארסה [55]!? כרבי יוסי בן כיפר, דאמר: מן הנשואין – אסורה, מן האירוסין מותרת. הא מדקתני סיפא: 'אף על פי

הערות[עריכה]

  1. ^ כי אישתיק
  2. ^ והא ודאי פשיטא לן דסמכינן עליה כל זמן שלא נחשד, דאי לאו הכי אין לך אדם אוכל משל חברו ואין לך אדם סומך על בני ביתו!
  3. ^ בההיא חתיכה
  4. ^ קושיא היא
  5. ^ דאף על גב דאיתחזק איסורא - סמכינן עליה
  6. ^ קדשי מזבח
  7. ^ דקדשי בדק הבית הן משאמר 'קונם דבר זה עלי'
  8. ^ דקונם לשון נדר הוא
  9. ^ שאם בא בעלה אתה נותן עליה כל הדברים האלו שבמשנתנו
  10. ^ להתירה לינשא, מפני שהיא חוששת שמא תתקלקל ולא מינסבא עד דבדקה שפיר
  11. ^ קא סלקא דעתא 'לא תצא' - משני.
  12. ^ הלכך, [כשבאו שני עדים ואמרים כך] לגבי עד אחד מהימני, אבל לגבי תרי - הואיל וניסת - לא תצא
  13. ^ כגון על ידי סימנים; ואשם תלוי אינו בא אלא על מי שלבו נוקפו
  14. ^ ואמרי "לא מת"
  15. ^ ואוקימנא לההיא בכתובות (כב,ב) באשה שניסת לאחד מעדיה ואומרת "ברי לי"
  16. ^ והכי קאמר רב: לא שנו אלא בעד אחד, דהתם - אף על גב דניסת ואחר כך בא בעלה, כדקתני מתניתין – תצא; אבל על פי שנים עדים - אפילו בא בעלה ואחר כך ניסת - לא תצא אי לא ידעינן ליה, וכדתריצנא
  17. ^ מדלא איצטריך מילתיה דרב אלא בהכי - על כרחך בהכי מיתוקמא, ואשמעינן: הלכה כתנא קמא
  18. ^ הא אתא רב - לאשמועינן
  19. ^ כי מתניתין התם הוא דדייקית: 'אבל בשני עדים לא תצא'
  20. ^ בעלמא אפילו בשני עדים כגון
  21. ^ ומדאמרה רב למילתיה אמתניתין - שמע מינה 'אבל בעלמא לא'
  22. ^ אלמא
  23. ^ סבירא ליה
  24. ^ כהן להתקדש מן טומאה ומנשים פסולות
  25. ^ הכהו וקדשו בעל כרחו
  26. ^ דהא ודאי באיסור מפורסם, ואפילו באיסור ספק לא איצטריך קרא, דודאי כפינן ליה
  27. ^ כהאי גוונא:
  28. ^ תחלה
  29. ^ ואחר כך באו עדים שהיה חי באותה שעה ומת, ולא רצה להוציא משום זונה
  30. ^ וקשיא לרב; ובעד אחד לא מצי לאוקומי, דאם כן למה לי קרא? הא ודאי אין אחד במקום שנים
  31. ^ בית דין מוזהרים לטרוח אחר עדים להכחיש את הראשונים המתירים אותה כדי לקדש את הכהן שלא ישאנה, אבל משניסת - לא תצא
  32. ^ לעולם דניסת וכגון
  33. ^ ובהא מודה רב
  34. ^ לעיל: 'אבל בשני עדים לא תצא'
  35. ^ דחוזרת לראשון, דאנוסה הואי
  36. ^ מתניתין ד'תצא'
  37. ^ דאמרי "זה בעלה"
  38. ^ הרי הוא חשוב כשנים, כגון בעדות אשה לומר שמת בעלה ובעדות סוטה לומר נטמאה
  39. ^ במקרה שבמשנתנו: דאמר "לא מת"
  40. ^ דכי מכחשא לא נפקא
  41. ^ ולעולם בתרי, כגון קרובים או נשים אתו בהדיה, דאמרי "זהו [הבעל הראשון]"; וקמשמע לן שמואל דאזלינן בתר רוב דעות הואיל ואין כאן עדות כשרה
  42. ^ אין דין עדות בדבר - מדעד אחד נאמן בה! הלכך פסולים נאמנים ככשרין,
  43. ^ המכחישות איש אחד
  44. ^ דמהימני
  45. ^ הלכך: אילו לא בא הבעל ועֵד אומר "מת" ושני פסולי עדות אומרים "לא מת" - לא נפקא לה מחזקת אשת איש, דהלך אחר רוב דעות; וכן כשבא הבעל ואלו שני פסולי עדות עמו האומרים "זהו", והיא אומרת שאין מכרת אם זה אם לאו, כי לא מכחשא להו - נפקא, דהא שתי נשים מכחישות עֵד הראשון שהשיאה ולא יצתה מחזקתה, אבל היכא דאמרה "ברי לי שאין זה" - דל עד קמא מהכא; אין פסולי עדות נאמנים להעיד על אדם כשר אפילו הן אלף, שכל אדם נאמן על עצמו באיסורין בדבר הברור לו אלא אם כן יש עדות כשרה בדבר, הלכך כמאן דליתנהו דמו, ומחזקת אשת איש יצתה לה על פי ראשון
  46. ^ דאמר "מת"
  47. ^ אתיין אחר שנשאת ואמרי "לא מת"
  48. ^ והוו להו עֵד מכחיש עֵד, ואחרון אינו כלום, כדעולא, ולא נפקא; ולשמואל אפילו שתקה
  49. ^ - דכי שתקה, [ו] אמר שמואל 'תצא'
  50. ^ שניסת על פי אשה מעיקרא; הלכך כדהדרן ואתיין תרי - אי שתקה איהי הוה ליה רוב דעות לאיסורא
  51. ^ ולא תני בה 'עשו שתי נשים באיש אחד כו' כשני אנשים באיש אחד
  52. ^ כעד מכחיש עד, ואפילו שתקה איהי - לא תצא, הואיל וניסת, כדעולא: דראשון נאמן כשנים, והנך כולהי - כעד אחד
  53. ^ כשרואין הראשון חי
  54. ^ סבורים ששני זה, כשנשאה - על ידי שגירשה ראשון נשאה, ואשת איש גמורה היא [לבעל השני], ואם מוציאה שלא בגט
  55. ^ כלומר: אתי למימר דמותר להחזיר גרושתו משנתארסה, דסברי גירש זה וקידש זה, וחזר וגירש [השני] - וחזרה לראשון