ביאור:בבלי יבמות דף יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

אמר ליה: תניתוה [1]: 'היתה אחת כשרה ואחת פסולה: אם היה חולץ - חולץ לפסולה ואם היה מייבם מייבם לכשרה' מאי 'כשרה' ומאי 'פסולה'? אילימא 'כשרה' = כשרה לעלמא, 'פסולה' = פסולה לעלמא: כיון דלדידיה חזיא מאי נפקא ליה מינה? אלא לאו 'כשרה' = כשרה ליה; 'פסולה' = פסולה ליה, ומאי ניהו - מחזיר גרושתו, וקתני 'אם היה מייבם - מייבם לכשרה'? לא, כשרה לעלמא, פסולה לעלמא, ודקאמרת 'כיון דלדידיה חזיא מאי נפקא ליה מינה'? - משום דרב יוסף, דאמר רב יוסף: כאן שנה רבי: לא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכים להם. תא שמע: 'המחזיר גרושתו משניסת - היא וצרתה חולצת'. 'היא וצרתה' סלקא דעתא? אלא אימא 'או היא או צרתה'! ולאו תרוצי קא מתרצת לה? תריץ הכי: 'היא חולצת, צרתה או חולצת או מתייבמת'.

אמר רב לילי בר ממל אמר מר עוקבא אמר שמואל: 'צרת ממאנת [2] אסורה'. למאן? אילימא לאחים [3] - השתא היא גופה שריא [4], דאמר שמואל: 'מיאנה בזה - מותרת בזה' - צרתה מיבעיא? אלא לדידיה [5]. ומאי שנא ממאנת, דשריא לאחין דלא עבדא בהו מעשה - צרה נמי לא עבדא בהו מעשה? גזירה משום צרת בתו ממאנת [6]. וצרת בתו ממאנת מי אסירא? והתנן: 'וכולן אם מתו או מיאנו [הב"ח: או נתגרשו] - צרותיהן מותרות' דמיאנה במאן? אילימא דמיאנה בבעל [7] - היינו גרושה; אלא לאו – [שמיאנה] ביבם! לא! לעולם בבעל, ותרי גווני גירושין. ומאי שנא כי מיאנה בבעל - דעקרינהו לנשואין, כי מיאנה ביבם נמי נשואין קמאי קא עקרא? משום דתני רמי בר יחזקאל, דתני רמי בר יחזקאל: 'מיאנה בבעל מותרת לאביו; ביבם - אסורה לאביו'; אלמא משעת נפילה נראית ככלתו [8]! הכא נמי [9] משעת נפילה [10] נראית כצרת בתו [11].

אמר רב אסי: צרת אילונית [12] אסורה [13], שנאמר (דברים כה ו) וְהָיָה הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד [יָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו הַמֵּת וְלֹא יִמָּחֶה שְׁמוֹ מִיִּשְׂרָאֵל] - [14] פרט לאילונית שאינה יולדת [15]. מתיב רב ששת: 'שלשה אחין נשואין שלש נשים נכריות, ומת אחד מהם, ועשה בה שני מאמר, ומת - הרי אלו חולצות [16] ולא מתייבמות [עד כאן לשון התוספתא פ"ה ה"ז; ודומה לספרי דברים רפ"ח, ושם נדרש הפסוק 'ומת אחד מהם'], שנאמר [דברים כה,ה: כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו] וּמֵת אַחַד מֵהֶם [וּבֵן אֵין לוֹ לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר] יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ [וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ] - מי שעליה זיקת יבם אחד ולא זיקת שני יבמין [17]; וקתני עלה: אמר רב יוסף: זו היא צרת אשת אח מאב שאיסור נפילה גרם לה [18], שלא מצינו בכל התורה כולה כגון זאת [19]! 'זו היא' למעוטי מאי? לאו למעוטי צרת אילונית, דשריא? לא, למעוטי צרת אילונית, דאסירא; ומאי 'זו היא'? זו היא דאיסור נפילה גרם לה - צרתה בעיא חליצה; אילונית אפילו חליצה לא בעיא; מאי טעמא? - הא דאורייתא [20], הא דרבנן [21].

תנן: 'וכולן אם מתו או מיאנו או נתגרשו או שנמצאו אילונית - צרותיהן מותרות' [קשיא על רב אסי שאמר 'צרת איילונית אסורה']? לא קשיא: כאן [22] שהכיר בה [23] כאן [24] שלא הכיר בה [25]. דיקא נמי דקתני 'שנמצאו' [26] ולא קתני 'שהיו' - שמע מינה.

אמר רבא:


עמוד ב

הלכתא: צרת אילונית מותרת ואפילו הכיר בה [27] ואפילו צרת בתו אילונית [28]. ואלא הא דקתני 'שנמצאו'? תני 'שהיו'.

כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: אחת צרת ממאנת [29] ואחת צרת אילונית ואחת צרת מחזיר גרושתו [30] - כולן מותרות.

תני רב ביבי קמיה דרב נחמן: 'שלש נשים משמשות במוך [31]: קטנה, מעוברת ומניקה: קטנה - שמא תתעבר ושמא תמות; 'מעוברת' - שמא תעשה עוברה סנדל [32]; 'מניקה' - שמא תגמול בנה וימות [33]; ואיזו היא 'קטנה' [34]? מבת י"א שנה ויום אחד עד י"ב שנה ויום אחד; פחות מכאן [35] ויתר על כן [36] משמשת [37] כדרכה והולכת - דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: אחת זו ואחת זו משמשת כדרכה והולכת ומן השמים ירחמו משום שנאמר (תהלים קטז ו) שומר פתאים ה' [דלותי ולי יהושיע]; מדקאמר 'שמא תתעבר ושמא תמות' [38] מכלל דאיכא קטנה דמיעברא ולא מתה, אם כן מצינו חמותו ממאנת [39], ותנן 'אי אתה יכול לומר בחמותו ואם חמותו ואם חמיו שנמצאו אילונית או שמיאנו'!? [תשובה:] אימא 'שמא תתעבר ותמות', דאמר רבה בר ליואי: גבול יש לה: קודם הזמן הזה [40] אינה מתעברת כל עיקר; תוך הזמן הזה היא מתה ועוברה מת; לאחר זמן הזה [41] היא חיה ועוברה חי. [קושיא:] איני!? והא תני רבה בר שמואל: 'אי אתה יכול לומר בחמותו ואם חמותו ואם חמיו שנמצאו אילונית או שמיאנו, שכבר ילדו [42] [## ועוד: רואים שקטנה אמנם יולדת]! [תשובה:] אלא לעולם 'שמא תתעבר ושמא תמות' [ואין זה הכרחי שתמות]; ואלא קשיא הך ['אי אתה יכול לומר בחמותו ואם חמותו ואם חמיו שנמצאו אילונית או שמיאנו' – שמשמע מכאן שאין קטנה יולדת] - אמר רב ספרא 'בנים הרי הם כסימנים' [43]; ואית דאמרי: בנים עדיפי מסימנים. למאי נפקא מינה? דאפילו לרבי יהודה, דאמר [44] 'עד שירבה השחור' [45] - בבנים מודה;

הערות[עריכה]

  1. ^ אתרווייהו לישני מהדר, דקתני 'אחת כשרה ואחת פסולה' - אלמא היא אסורה וצרתה מותרת
  2. ^ נפלו לפניו שתי יבמות מאח אחד: גדולה וקטנה, ומיאנה בו הקטנה - צרתה
  3. ^ אף לשאר אחין
  4. ^ מותרת לזה
  5. ^ ליבם שמיאנה בו אסורה, דמיאון עקר ליה לזיקה וקאי עליה באשת אח; ואם תאמר 'מיאון - נישואין קמאי עקר, והרי היא נכרית אצלו ומותרת לו' - גזירה דרבנן היא: הואיל ולא מיאנה בראשון ומכח נישואין נפלה להתייבם נראית כאשת אחיו; והכי אמרינן לקמן 'משעת נפילה נראית ככלתו' כו'; והא דשמואל - בפרק 'בית שמאי' (לקמן דף קז,ב)
  6. ^ דאתי למישרי צרת בתו קטנה שנפלה לו לייבום ומיאנה בו, דאמרינן: נישואין קמאי קא עקרא, ואין זו צרת ערוה; והיכי דמי מיאון בבתו, הואיל והוא קיים, דאין מיאון אלא ביתומה שלא קיבל אביה קידושיה? - משכחת לה ב'יתומה בחיי האב', כדתנן בפרק 'בית שמאי': קטנה שהשיאה אביה ונתגרשה - הרי היא 'יתומה בחיי האב': דפקע לה זכותיה מינה משיצתה מרשותו, ואם הלכה ונשאת לאחי אביה - יכולה למאן ביבם בחיי אביה
  7. ^ קטנה יתומה נכרית שמיאנה בבעל - מותרת לחמיה, לפי שעקרתה לקדושין, והרי היא כמפותה, ולא כלתו היא
  8. ^ דכיון דאהנו נישואין קמאי לזקקה ליבם - נראית כאשתו גמורה, ונראית ככלתו של זה
  9. ^ בבתו ממאנת
  10. ^ שנפלה בתו לפניו לייבום, והוצרכה למאן בו
  11. ^ נראית כאשת אחיו, ונראית צרתה צרת הבת
  12. ^ הרי שהיה נשוי שתי נשים והאחת אילונית; 'אילונית' – דוכרניתא, דלא ילדה, לשון 'איל זכר מן הצאן', ומת בלא בנים -
  13. ^ שתיהן אסורות להתייבם ופטורות מן החליצה
  14. ^ בראויה לילד,
  15. ^ וכיון דפטורה - קיימא עליה באשת אח, וצרתה צרת ערוה; ואף על גב דהאי 'והיה הבכור אשר תלד' מיתוקם במכילתין (לקמן דף כד,א) בגדול האחים, ומהכא נפקא לן 'מצוה בגדול לייבם' – מכל מקום דרשינן הך 'פרט לאילונית' מ'אשר תלד', דקרא יתירא הוא, כיון ד'הבכור' - ביבם גופיה משתעי
  16. ^ דאילו כנסה - הוה פקעה זיקה קמייתא, ולא הוה עלה אלא זיקת נשואי האחרון; אבל מאמר לא מפקע זיקה, והויא עלה קצת זיקת ראשון וקצת זיקת האחרון
  17. ^ ולא זו שמתו שני בעליה וזיקת שניהם עליה; ושתיהן אסורות מדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא, כדמפרש בפרק 'ארבעה אחין', ובחליצה דחדא לא מיפטרא אידך, דלאו מבית אחד קאתו הואיל ולא כנסה; ואי לא עבד בה מאמר - לא הואי עלה אלא זיקת ראשון, והוו להו שתי יבמות הבאות משני בתים, ושתיהן מתייבמות
  18. ^ שנפלה שתי פעמים מזיקה אחת
  19. ^ שתאסר, אלא מדרבנן הוא דמיתסרא, שאין כאן איסור ערוה ואסורה צרתה
  20. ^ 'תלד' - למעוטי צרת אילונית דאסירא, ואפילו חליצה לא בעיא
  21. ^ כדמפרש טעמא בפרק 'ארבעה אחין', וקאסרי לה על השלישי
  22. ^ דרב אסי
  23. ^ כשנשאה שהיא אילונית, ואין כאן מקח טעות, והרי היא אשתו, וצרתה הויא צרת אילונית, ורחמנא פטרה מ'אשר תלד'
  24. ^ ומתניתין
  25. ^ כשנשאהּ שתהא אילונית, ומקחו מקח טעות, ולאו אשתו היא; לפיכך צרתה מותרת, דלאו צרת אילונית היא
  26. ^ לאחר נישואין
  27. ^ אחיו, וקיימהּ והויא אשתו
  28. ^ לא מיתסרא צרתה משום צרת הבת, דכי אסר רחמנא צרת ערוה - במקום מצוה הוא דאסרה, והא, כיון דאילונית היא, דבלאו ערוה נמי לא חזיא לייבום - הוי צרתה צרת ערוה שלא במקום מצוה; וכך מפורש בהלכות גדולות
  29. ^ ביבם
  30. ^ משנישאת
  31. ^ מותרות לתת מוך במקום תשמיש כשהן משמשות כדי שלא יתעברו
  32. ^ ולד שאין לו צורת פנים, וקיימא לן במסכת נדה (כה,ב) 'אין סנדל שאין עמו ולד, משל לאדם שסטר את חבירו והחזיר צורתו לאחוריו': דכשהיא מעוברת וחוזרת ומתעברת דוחק האחד את חבירו ופוחת צורתו
  33. ^ אם תתעבר תהא צריכה לגמול את בנה מלהניק כמו ויגמל (בראשית כא ח) לשון הבדלה
  34. ^ הראויה להתעבר ולמות
  35. ^ מי"א - ודאי לא תתעבר
  36. ^ מי"ב - אם תתעבר לא תמות
  37. ^ בלא מוך
  38. ^ ולא קאמר 'ותמות', דאז הוי משמע שאם תתעבר תמות ודאי
  39. ^ כגון שילדה בקטנות בתוך זמן האמור למעלה בשנת י"ב, שנתעברה ולא מתה וקדש אדם את בתה, ונמצאת זאת חמותו קטנה וראויה למאן עד י"ב שנה
  40. ^ האמור למעלה: קודם י"א
  41. ^ אחר י"ב
  42. ^ ומדתלי טעמא בולד - מכלל דקטנה היא, דאי לאו קטנה היא - ליתני 'שכבר גדלו'
  43. ^ הלכך אין לך יולדת ממאנת אפילו היא קטנה
  44. ^ במסכת נדה פ"ו מ"יא: אף משהביאה שתי שערות ממאנת
  45. ^ שיהיו שם שערות הרבה