ביאור:בבלי יבמות דף כה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

מנעלים הפוכים [1] תחת המטה [2] - אמר רבי: הואיל ומכוער הדבר – תצא'. 'מנעלים הפוכים'? - ליחזי דמאן נינהו? אלא מקום מנעלים הפוכים [3] [4]. והלכתא כוותיה דרב [5] והלכתא כוותיה דרבי. קשיא הלכתא אהלכתא [רבי מחמיר לגרש, ורב מחייב רק בעדים]? לא קשיא: הא [הלכה כרבי] בקלא דפסיק, הא [הלכה כרב] בקלא דלא פסיק; קלא דלא פסיק וליכא עדים - כרבי, קלא דפסיק ואיכא עדים [6] - כרב.

וקלא דלא פסיק - עד כמה? אמר אביי: אמרה לי אם 'דומי דמתא [7] יומא ופלגא'; ולא אמרן אלא דלא פסק ביני וביני, אבל פסק ביני וביני - הא פסק! ולא אמרן אלא דלא פסק מחמת יראה, אבל פסק מחמת יראה - מחמת יראה הוא; ולא אמרן אלא דליכא אויבים, אבל איכא אויבים - אויבים הוא דאפקו ליה לקלא.

תנן התם [8]: 'המוציא את אשתו משום שם רע [9] - לא יחזיר [10]; משום נדר - לא יחזיר [11] .

שלח ליה רבה בר הונא לרבה בר רב נחמן: ילמדנו רבינו: כנס [12] - מהו שיוציא [13]? אמר ליה: תנינא: 'הנטען על אשת איש והוציאה מתחת ידו, אף על פי שכנס – יוציא [14]! אמר ליה: מי דמי? התם 'הוציאוה' [15] והכא 'הוציאה' [16]! ורבה בר רב נחמן – מתניתין ['הנטען על אשת איש והוציאוה מתחת ידו - אע"פ שכנס יוציא'] נמי 'הוציאה' תנן [17]. ואכתי מי דמי? הכא [בשאלת רבה בר הונא] בעל [18], והתם [במשנתנו] בועל [19]!? אמר ליה: שפיר דמי אהדדי [20]: הכא [במשנתנו] אמור רבנן 'לא יכנוס ואם כנס יוציא', התם נמי [במקרה רבה בר הונא] אמרי רבנן 'לא יחזיר ואם כנס יוציא'. ולא היא: התם [21] [בנטען על אשת איש במשנתנו] - אלומי אלמיה לקלא [22], הכא [23] אמרינן [24]: קם ביה בקלא וליתיה [25].


משנה: המביא גט ממדינת הים [26], ואמר "בפני נכתב ובפני נחתם" - לא ישא את אשתו [27]; "מת" "הרגתיו" "הרגנוהו" - לא ישא את אשתו [28]. רבי יהודה אומר: "הרגתיו" - לא תנשא אשתו [29], "הרגנוהו" - תנשא אשתו [30].

גמרא: טעמא - דממדינת הים, דעליה קסמכינן, אבל [31] מארץ ישראל [32], דלאו עליה קסמכינן - ישא את אשתו? והא "מת" [33], דלאו עליה קסמכינן, דאמר מר [34]: אשה דייקא ומינסבא [35], וקתני: 'לא ישא את אשתו'? התם ליכא כתבא, הכא איכא כתבא, דתנן [36]


"מת", "הרגתיו" "הרגנוהו" - לא ישא את אשתו:
הוא ניהו דלא ישא את אשתו, הא לאחר תנשא?
והאמר רב יוסף:
"פלוני רבעני לאונסי" - הוא ואחר מצטרפין להרגו (את הרובע);
"...לרצוני" - רשע הוא והתורה אמרה [שמות כג,א: לא תשא שמע שוא] אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס [ואם כן, כיצד מסתמכים על עדות אדם בענין אשה כשאומר שהשתתף בהריגת בעלה]?
- וכי תימא שאני עדות אשה דאקילו בה רבנן – והאמר רב מנשה:


עמוד ב
גזלן דדבריהם [37] - כשר לעדות אשה;
גזלן דדברי תורה פסול לעדות אשה [אם כן לא הקילו בעדות אשה בגזלן דאורייתא, קו"ח לא יקלו ברוצח]?
נימא רב מנשה דאמר כרבי יהודה [שאמר במשנתנו: 'הרגנוהו' - תנשא אשתו]?
אמר לך רב מנשה: אנא דאמרי אפילו לרבנן, וטעמא דרבנן הכא כדרבא [38],
דאמר רבא: אדם קרוב אצל עצמו [39] ואין אדם משים עצמו רשע [40].
לימא רב יוסף דאמר כרבי יהודה?
אמר לך רב יוסף: אנא דאמרי אפילו לרבנן, ושאני עדות אשה דאקילו בה רבנן [41], ורב מנשה דאמר כרבי יהודה [42].


[רבי יהודה אומר:] "הרגתיו" [לא תנשא אשתו], "הרגנוהו" - תנשא [אשתו]:
מאי שנא 'הרגתיו' ומאי שנא 'הרגנוהו'?
אמר רב יהודה: באומר "אני הייתי עם הורגיו" [43],
והתניא? תוספתא יבמות פ"ד, ה"ד:
אמרו לו לרבי יהודה:
מעשה בלסטים אחד שיצא ליהרג במגיזת אולי: במדינת קפוטקיא,
ואמר להם: "לכו אמרו לה לאשת שמעון בן כהן: אני הרגתי את בעלה בכניסתי ללוד -
ואמרי לה: 'בכניסתו ללוד' - והשיאו את אשתו.'
[והרי אמר רבי יהודה במשנה באומר 'הרגתיו' – לא תנשא אשתו]?!
אמר להם: משם ראיה? - באומר "אני הייתי עם הורגיו"' [בתוספתא הסיום הוא: שלא אמר אלא 'הרגנוהו'; ועד כאן בתוספתא].
והא 'לסטים' קתני?
שנתפס על ידי לסטיות [44].
והא 'יצא ליהרג' קתני?
בי דינא דעובדי כוכבים, דלא דייקי וקטלי [אך האיש לא היה בעצמו ליסטים].


משנה:
החכם שאסר את האשה בנדר [45] על בעלה - הרי זה לא ישאנה [46];
מיאנה או שחלצה בפניו – ישאנה, מפני שהוא בית דין [47].
גמרא:
הא התירה [48] – ישאנה [49]!
במאי עסקינן?
אילימא בחד - חד מי מצי מתיר?
- והאמר [50] רבי חייא בר אבין אמר רב עמרם:
תנא 'התרת נדרים בשלשה'!
ואלא בתלתא? - מי חשידי?
- והתנן 'מיאנה או שחלצה בפניו – ישאנה, מפני שהוא בית דין'!
לעולם בחד.[51]
וכדאמר רב חסדא אמר רבי יוחנן [52]: ביחיד מומחה, הכא נמי ביחיד מומחה.
מיאנה או שחלצה [בפניו – ישאנה, מפני שהוא בית דין]:
טעמא - דבית דין [53], הא בתרי לא?
מאי שנא מהא, דתניא: 'עדים החתומים על שדה מקח ועל גט אשה לא חשו חכמים לדבר זה [54]'?
היא גופה קמשמע לן [55] לאפוקי ממאן דאמר [56] מיאון - בפני שנים.
- קמשמע לן מיאון בשלשה.


איבעיא להו: כנס [57] - מהו שיוציא?
רב כהנא אמר: כנס מוציא, רב אשי אמר: כנס אינו מוציא.
תני להו רב זוטי דבי רב פפי כדברי האומר [החכם או מביא הגט, אם] כנס - אינו מוציא.
אמרו ליה רבנן לרב אשי: גמרא או סברא [58]?
אמר להו: מתניתין היא [(לעיל כד,ב)]:
'הנטען משפחה ונשתחררה -
מעובדת כוכבים [59] ונתגיירה - הרי זה לא יכנוס,
ואם כנס - אין מוציא'
אלמא...

הערות[עריכה]

  1. ^ פיהן למטה
  2. ^ ודאי של נכרי הם, והפכו כדי שלא יכיר הרואה
  3. ^ ניכר מקום הפיכתן בעפר שתחת המטה - לשון מורי; לשון אחר 'מקום מנעלים' מצא הפוך: שבא ומצא את מנעליה במקום שהוא רגיל לתת שלו - ודאי נכרי בא לכאן, ושם מנעליו במקום שלה ושלה במקום בעל; וראשון עיקר, דאם כן 'הפוך' [ולא 'הפוכים'] מיבעי ליה
  4. ^ תחת המטה - אמר רבי: הואיל ומכוער הדבר תצא
  5. ^ דאמר אין מחזיקין קלא אלא בעדים
  6. ^ שיצא קול אחר לומר שקר הוא הלעז
  7. ^ חשודי העיד; לישנא אחרינא 'דומי' = דלא ידעי ודאי, אלא אמרי בדדמי - לשון מורי
  8. ^ גיטין פ"ד מ"ז
  9. ^ שיצא עליה
  10. ^ כדפרישית טעמא [בפירושו ל"משום נדר"; נראה שהגירסה של רש"י כאן בגמרא היה הסדר הפוך: קודם "משום נדר" ואח"כ "משום שם רע", וכן סדר דבריו בדפוסים]: שמא תנשא לאחר ויצא קול על הלעז הראשון ששקר היה ויתחרט המגרש ויאמר אילו הייתי יודע שכן הוא כו'
  11. ^ וטעמא מפרש התם ב'השולח גט': שאם אתה אומר יחזיר - שמא תלך זו אצל חכם לאחר שניסת, ויתיר לה נדרה, ויאמר המגרש: "אילו הייתי יודע שיש היתר לנדר שנדרה אם היו נותנים לי מאה מנה לא הייתי מגרשה שהיתה חביבה עלי ביותר" ונמצא זה מבטל גיטו למפרע ועוקרו, ובניה מן השני ממזרים! לפיכך אומרים לו מתחלה: 'הוי יודע שהמוציא את אשתו משום נדר שנדרה לא יחזיר עולמית, ואם היא חביבה עליך - צא ובקש היתר לנדרה'! ואי מגרש לה מהשתא - ודאי שנואה היא עליו, ותו לא מצי עקר (לה) גיטה בדברי שקר
  12. ^ אם החזירה [הבעל]
  13. ^ שנכופנו להוציא
  14. ^ והתם נמי מפקיעה מבעלה, דכיון דהוציאה משום שם רע - גילה דעתו שהקול אמת ונאסרה לו, כי היכי דאסרינן לה הכא: משום שהחזיק זה הקול כשכנסה
  15. ^ בית דין, שבא עדי טומאה ואסורה לבועל מן התורה
  16. ^ והאי דלא יחזיר - דרבנן הוא
  17. ^ בלא עדים, הלכך לא אסורה לבועל אלא משום לזות שפתים מדרבנן, ואפ"ה קתני יוציא
  18. ^ 'החזירה' ואין דבר זה מגונה הוא
  19. ^ כונס, ודבר מגונה הוא
  20. ^ דהכא והכא מדרבנן הוא
  21. ^ הוא כשכנס בועל
  22. ^ לקול הראשון שאמת היה הלעז
  23. ^ כשהחזירה בעל - בטולי בטליה לקלא,
  24. ^ מדהחזירה
  25. ^ חזר ובדק בקול ראשון של שם רע ומצא שאינו
  26. ^ צריך שיאמר "בפני נכתב ובפני נחתם", וטעמא מפרש בגיטין (ב,א) לפי שאין בקיאים לשמה
  27. ^ הואיל ואדיבוריה סמכינן
  28. ^ הואיל ועל עדותו היא נשאת - איכא לזות שפתים שמא עיניו נתן בה והעיד שקר, אבל לאחר – תנשא, דאשה נשאת בעד אחד
  29. ^ אפילו לאחר על פיו, לפי שהוא משים עצמו רשע, והתורה אמרה 'אל תשת רשע עד' [שמות כג,א: לא תשא שמע שוא אל תשת ידך עם רשע להית עד חמס]
  30. ^ לאחֵר; ובגמרא בעי טעמא
  31. ^ המביא גט
  32. ^ אין צריך לומר "בפני נכתב ובפני נחתם"
  33. ^ דכי אמר 'מת בעל' - הא דשרו רבנן לאינסובי לאחר
  34. ^ בפרק 'האשה רבה' (לקמן צג,ב) היינו טעמא דעד אחד נאמן להשיא אשה
  35. ^ משום דהיא גופה דייקא עד שיודעת שמת ודאי, ואחר כך נשאת
  36. ^ ב'המביא' [גיטין פ"ב מ"א (וכן (לקמן קיז,א)] תנן: 'אף הנשים שאינן נאמנות לומר מת בעלה, כגון חמותה ויבמתה וצרתה ובת בעלה - נאמנות להביא גיטה, ואף על פי שצריכות לומר "בפני נכתב ובפני נחתם"; מה בין גט למיתה? שהכתב מוכיח (ולאו עלה [על המביא את הגט] סמכינן כל כך)
  37. ^ כמו מפריחי יונים ומשחק בקוביא, דתנן (ראש השנה פ"א מ"ח; דף כב) כל העדות שאין האשה כשרה לה - אף הן אינם כשרים, ועלה אמר רב מנשה "זאת אומרת גזלן דדבריהם כו'
  38. ^ רבא פליג עליה דרב יוסף ואמר: אפילו אמר "פלוני רבעני לרצוני" - הוא ואחר מצטרף להורגו לרובע: דכיון שזה מתכוין לעדות - נאמן הוא אצל חברו, ואין נאמן על עצמו
  39. ^ ממה שאמר "לרצוני", דאדם קרוב אצל עצמו וקרוב פסול לעדות - בין לטובה בין לרעה, הלכך אינו נעשה רשע בעדות עצמו
  40. ^ את עדותו עדות אצל עצמו ליעשות רשע; והא דקיימא לן (ב"מ דף ג:) 'הודאת פיו כמאה עדים דמי' – הני מילי לממונא, אבל לקנסא ולעונש מלקות וליפסל - לא
  41. ^ הלכך אפילו רשע נאמן; ואנא לית לי דרב מנשיא דאמר הא דדברי תורה פסול
  42. ^ והכי מיתוקם סוגיא: רב יוסף מוקים לרב מנשיא כרבי יהודה, ורב מנשיא מוקי לרב יוסף כרבי יהודה
  43. ^ אבל לא נגעתי בו
  44. ^ לפי שהיה עמהן
  45. ^ שנדרה הנאה מבעלה ולא הפר לה ובאתה לחכם להתיר לה ולא מצא פתח לחרטה
  46. ^ משום חשד
  47. ^ כלומר: מיאון או חליצה לא עשה חכם זה ביחידי, דקיימא לן חליצה ומיאון בשלשה, ותלתא לא חשידי
  48. ^ ואחר כך מת בעלה או גירשה
  49. ^ שאין כאן חשדא
  50. ^ רב אמר
  51. ^ ודקשיא לך מדקתני שאסר - מכלל דבר מישרי הוא!? - אִין
  52. ^ בנדרים עח,א, בפרק 'נערה המאורסה'
  53. ^ שלשה
  54. ^ לומר 'לא יקחו שוב שדה זו מן הלוקח', וכן [לא אמרו] העד של גט לא ישא את האשה
  55. ^ כלומר: הוא הדין דתרי נמי לא חשידי, והא דקתני 'שהוא בית דין' - לאו משום לאפוקי מחשדא, אלא לאשמועינן דאין מיאון בפחות משלשה
  56. ^ בפרק 'בית שמאי' (לקמן קז)
  57. ^ אחכם ואמביא גט קאי
  58. ^ האי דאמרת 'כנס אין מוציא'
  59. ^ מגויה