ביאור:בבלי יבמות דף טו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

שיהו חולצות ולא מתייבמות ^[1]. לא הספיקו לגמור את הדבר עד שנטרפה השעה. אמר לו רבן שמעון בן גמליאל: מה נעשה להם לצרות הראשונות ^[2] מעתה?'; אי אמרת בשלמא 'עשו' - היינו דקאמר 'מה נעשה', אלא אי אמרת 'לא עשו' - מאי 'מה נעשה'? אמר רב נחמן בר יצחק: לא נצרכה אלא לצרה עצמה ^[3], ו'מה נעשה' - הכי קאמר: הנך צרות דבית הלל - לבית שמאי היכי נעביד להו?: ליחלצו - מימאסי אגברייהו! וכי תימא לימאסן – (משלי ג יז) דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום!

תא שמע ד'אמר רבי טרפון ^[4]: תאבני מתי תבא צרת הבת ^[5] לידי ואשאנה ^[6]'! אימא ו'אשיאנה ^[7]'. והא 'תאבני' קאמר ^[8]!? לאפוקי מדרבי יוחנן בן נורי ^[9].

תא שמע: 'מעשה בבתו של רבן גמליאל שהיתה נשואה לאבא אחיו ומת בלא בנים וייבם רבן גמליאל את צרתה'; ותסברא רבן גמליאל מתלמידי בית שמאי הוא ^[10]? אלא שאני בתו של רבן גמליאל דאילונית הואי ^[11]. הא מדקתני סיפא 'אחרים אומרים בתו של רבן גמליאל אילונית היתה' מכלל דתנא קמא סבר לאו אילונית היתה! הכיר בה [בעלה הראשון, אחיו של רבן גמליאל, כאשר נשאה] ולא הכיר בה איכא בינייהו. [תנא קמא סבר שאם לא הכיר בה – מותרות הצרות [כי הקידושין היו מקח טעות], אך אם הכיר בה – הן אסורות; וכאן לא הכיר בה, ולכן מותרות הצרות לאח, וחייבות יבום, וכן עשה רבן גמליאל; אך אילו הכיר בה האח לפני הנישואין – היתה אוסרת את צרותיה. וה'אחרים' סברו שאפילו הכיר בה בעת הנישואין ולא היה מקח טעות – אף על פי כן מותרות צרותיה יבום, ולכן ציין 'איילונית היתה', לחזק דבריו שהיתה ידועה ואף על פי כן יבמהּ רבן גמליאל]. ^[12] ואיבעית אימא: כנס ולבסוף גירש איכא בינייהו ^[13]. איבעית אימא: יש תנאי בביאה איכא בינייהו. ^[14]

מתיב רב משרשיא: 'מעשה ברבי עקיבא שליקט אתרוג באחד בשבט ^[15] ונהג בו שני עשורין: אחד כדברי בית שמאי ואחד כדברי בית הלל' - ש"מ 'עשו'! רבי עקיבא גמריה אסתפק ליה ולא ידע אי בית הלל באחד בשבט אמור או בט"ו בשבט אמור. מתיב מר זוטרא: 'מעשה וילדה כלתו של שמאי הזקן ופיחת את המעזיבה ^[16] וסיכך על גבי מטה בשביל קטן' ^[17] - שמע מינה 'עשו'! התם הרואה אומר לאפושי אויר קעביד. מתיב מר זוטרא: 'מעשה בשוקת יהוא שהיתה בירושלים ^[18], והיתה נקובה למקוה וכל טהרות שהיו בירושלים נעשים על גבה ^[19] ושלחו בית שמאי והרחיבוה ^[20] שבית שמאי אומרים עד שתיפחת ברובה', ותנן [מקואות פ"ו מ"ז] 'עירוב מקואות ^[21] כשפופרת הנוד ^[22] בעובייה ובחללה ^[23] כשתי אצבעות חוזרות למקומן ^[24]' - שמע מינה עשו! התם

עמוד ב

הרואה אומר לאפושי מיא הוא דקא עביד ^[25].

תא שמע ד'אמר רבי אלעזר בר צדוק: כשהייתי לומד תורה אצל רבי יוחנן החורני, ראיתי שהיה אוכל פת חריבה במלח בשני בצורת; באתי והודעתי את אבא, אמר לי: הולך לו זיתים - והולכתי לו; ראה אותן שהן לחין ^[26], אמר לי: אין אני אוכל זיתים! באתי והודעתי את אבא, אמר לי: לך ואמור לו 'חבית נקובה היתה ^[27] אלא שסתמוה שמרים' ^[28], ותנן [עדויות פ"ד מ"ו]: 'חבית של זיתים מגולגלים ^[29] - בית שמאי אומרים: אין צריכה לנקב ^[30], ובית הלל אומרים: צריכה לנקב ^[31]; ומודים שאם ניקבה וסתמוה שמרים - שהיא טהורה; ואף על פי שתלמיד שמאי היה - כל מעשיו לא עשה אלא כדברי בית הלל': אי אמרת בשלמא 'עשו' - היינו רבותיה! אלא אי אמרת 'לא עשו' מאי רבותיה?

תא שמע: 'שאלו את רבי יהושע: צרת הבת מהו? אמר להם: מחלוקת בית שמאי ובית הלל. והלכה כדברי מי? אמר להם: מפני מה אתם מכניסין ראשי בין שני הרים גדולים, בין שתי מחלוקות גדולות, בין בית שמאי ובין בית הלל? מתיירא אני שמא ירוצו גלגלתי! ^[32] אבל אני מעיד לכם על שתי משפחות גדולות שהיו בירושלים: משפחת בית צבועים מבן עכמאי, ומשפחת בית קופאי מבן מקושש, שהם בני צרות ^[33], ומהם כהנים גדולים ושמשו על גבי המזבח' ^[34] - אי אמרת בשלמא 'עשו' היינו דקאמר 'מתיירא אני' ^[35] אלא אי אמרת 'לא עשו' אמאי קאמר 'מתיירא אני'? ונהי נמי דעשו - מאי 'מתיירא אני'? הא אמר רבי יהושע ^[36]: 'אין ממזר אלא מחייבי מיתות בית דין' ^[37]! נהי נמי דממזר לא הוי - פגום מיהו הוי, מקל וחומר מאלמנה: מה אלמנה שאין איסורה נוהג בכל - בנה פגום ^[38], זו שאיסורה שוה בכל^[39] כו' ^[40]! קבעו מיניה צרות וקפשיט להו בני צרות? תרתי קא בעי מיניה: צרות מאי? ואם תמצי לומר צרות כבית הלל - בני צרות דבית הלל ^[41] - לבית שמאי מהו ^[42]? למאי נפקא מינה ^[43]? למיפשט ולד מחזיר גרושתו לבית הלל ^[44]: מי קאמרינן קל וחומר: ומה אלמנה לכהן גדול שאין איסורה שוה בכל - בנה פגום, זו שאיסורה שוה בכל אינו דין שבנה פגום! או דלמא איכא למיפרך: מה לאלמנה שהיא עצמה מתחללת ^[45]? ואמר להו: 'צרות' - מתיירא אני ^[46];

הערות

^ וינשאו לשוק בהכשר לדברי הכל
^ שנתייבמו ובניהם ממזרים אם נגמור הלכה שלא יתייבמו
^ ואצרות דבית הלל שנישאו לשוק קאי, והאי 'ומאי נעשה' - לאו אבנים קאי, דהא אפילו לבית שמאי כשרים לקהל, אלא אצרה עצמה
^ מתלמידי בית שמאי היה
^ מאחי לידי
^ אייבם אותה כדברי בית שמאי
^ לשוק כדברי בית הלל
^ ואם כבית הלל מה חידוש? כולי עלמא הכי נהגו
^ דאמר תקנתא דחולצות
^ בתמיה: והלא מבני בניו של הלל הוא
^ ותנן או שנמצאו אילונית צרותיהן מותרות
^ ה"ג: הכיר בה ולא הכיר בה איכא בינייהו. ול"ג 'אלא לת"ק דוקא דלא הכיר בה הוא דהוי מקח טעות אבל הכיר בה צרתה אסורה ולאחרים אפילו הכיר בה מותרת, דקתני 'היתה' ולא קתני 'נמצאת'
^ לתנא קמא: על ידי שגירש אחיו את בתו קודם מיתה - אף על פי שכבר כנס הנכרית, והיו צרות זו על זו – מותרת, הואיל וגירש את הערוה לבסוף; ולאחרים: הואיל וכנס את הנכרית קודם גירושין דערוה – אסורה; אלא בתו של רבן גמליאל אילונית היתה
^ יש תנאי בביאה: הכונס אשה על תנאי שאין עליה מומין או נדרים ונמצא שיש עליה - לתנא קמא מהני תנאי, והוי מקח טעות, ותנאי היה לו לאחיו של רבן גמליאל בבתו, ולא נתקיים, הילכך לאו אשתו היא, וצרתה מותרת! ואחרים סברי דאין תנאי מועיל בביאה, דכיון דבעיל - אחולי אחיל, כדאמרינן בכתובות ב'המדיר' (עג,א): אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות; אלא משום דאילונית היתה
^ ושנה שניה הנכנסת לשלישית היתה, ונהג בה שני עישורין: מעשר שני כבית הלל, דאמרי ט"ו בשבט ראש השנה לאילנות, ואכתי שניה היא; ומעשר עני כבית שמאי, דאמרי 'באחד בשבט ראש השנה לאילנות', ושלישית היא
^ טיח טיט שעל התקרה
^ דסבירא ליה לשמאי קטן הצריך לאמו חייב בסוכה
^ שוקת = אבן חלולה שתחת צנור המקלח מים מן ההר, והיתה נקראת 'שוקת יהוא'
^ מטבילים בתוכה, ואין בה ארבעים סאה, אבל מקוה שלם הוה במים שבצדה ומתערבין ממעיין השוקת דרך נקב כשפופרת הנוד
^ הרחיבו ופיחתו רובה לעָרֵב המקוה יפה
^ מקוה חסר שבצד מקוה שלם ומתערבים המים דרך חריץ ונקב ושיעור הנקב לצרף המקואות ולהכשיר החסר
^ קנה שנותנים בפי הנוד: שיהא שיעור חלל החריץ
^ של שפופרת דהיינו
^ מתהפכות בחלל הנקב בריוח והיינו כבית הלל אבל לבית שמאי עד שתפחת רובה
^ ולא דמי לשתי תורות; אבל היכא דדמי לאגודות אגודות לא עשו בית שמאי כדבריהם
^ והוכשרו לקבל טומאה וכלי חרס טמא על גבי עם הארץ, ושמא נגע בגב החבית, וטומאה מדרבנן וטימאתם
^ משוליה היתה נקובה כדי שיצא משקה הזב מן הזיתים לחוץ, וכיון דגלי דעתיה דלא ניחא ליה ביה - לא מכשר
^ ולא יצאו מן המשקין; לפיכך הן לחים
^ כמו 'ביצה מגולגלת' (עוקצין פ"ב מ"ו) דחוקין ועומדים בחבית
^ דמוהל היוצא מן הזיתים מי פירות הן, ואין מכשירין
^ שמוהל מכשיר, כשמן, וצריכה לנקוב שיצא המשקה לחוץ לגלויי דעתיה דלא ניחא ליה ביה
^ כמו 'ותרץ גלגלתו' דאבימלך (שופטים ט נג) לשון ריצוץ
^ שנשאו לשוק כבית הלל
^ לקמן פריך: קא בעו מיניה צרות וקפשיט להו בני צרות - דאפילו לבית שמאי פשיטא דכשרים, דבני חייבי לאוין בעלמא נינהו
^ דמשוי להו ממזרים ולקטליה ליה
^ לקמן בפרק 'החולץ' (מט,א)
^ ואפילו פשיטא ליה דהלכה כבית הלל - לא משוי להו ממזרים
^ לכהונה, דכתיב לא יחלל זרעו (ויקרא כא טו)
^ בישראלים כבכהנים
^ אינו דין שבנה פגום
^ דחייבי לאוין נינהו
^ מי הוו פגומין אליבא דבית שמאי
^ מאחר שהלכה כבית הלל
^ ולד מחזיר גרושתו: משנשאת לאחר, והחזירה, וילדה לו בת: אותה הבת מה היא לכהנים לבית הלל? ומבית שמאי בבני צרות נשמע לבית הלל בבת מחזיר גרושתו, דהוי נמי חייבי לאוין
^ שאם מת כהן גדול - פסולה זו לכהן הדיוט; או אם היתה בת כהן - נפסלת מן התרומה, דשוייה חללה בביאתו, דכתיב (ויקרא כא טו) 'לא יחלל זרעו בעמיו' – ו'עמיו' היינו אשתו, ומשמע דשניהם מתחללים: האשה והזרע - תאמר במחזיר גרושתו שאין מתחללת בביאה זו, דאי לינשא לכהן - כבר מיפסלה משעת גרושין, ואי בתרומה דבי נשא - לא מיפסלה, כדאמרינן בפרק 'אלמנה לכהן גדול' (לקמן סט,א) דאין נפסלת בביאת חייבי לאוין אלא בזר אצלה מעיקרא, לאפוקי מחזיר גרושתו; ויבמה לשוק - דלאו זר מעיקרא הוא. ולעיל גבי חייבי כריתות - בני צרות דבית שמאי - דלא פרכינן 'מה לאלמנה לכהן גדול שכן היא עצמה מתחללת?' התם נמי: כיון דנבעלה לחייבי כריתות - עשאה זונה, ומתרומה דבי נשא מיפסלא, כדאמרינן בפרק 'אלמנה לכהן גדול'; ולהנשא לכהן נמי מיפסלה, כדתנן במתניתין (דף יג,ב) 'נתייבמו ... בית הלל פוסלים'
^ לומר הלכה כדברי מי, דמשוי להו לצרות דבית שמאי בני חייבי כריתות

[1] וינשאו לשוק בהכשר לדברי הכל

[2] שנתייבמו ובניהם ממזרים אם נגמור הלכה שלא יתייבמו

[3] ואצרות דבית הלל שנישאו לשוק קאי, והאי 'ומאי נעשה' - לאו אבנים קאי, דהא אפילו לבית שמאי כשרים לקהל, אלא אצרה עצמה

[4] מתלמידי בית שמאי היה

[5] מאחי לידי

[6] אייבם אותה כדברי בית שמאי

[7] לשוק כדברי בית הלל

[8] ואם כבית הלל מה חידוש? כולי עלמא הכי נהגו

[9] דאמר תקנתא דחולצות

[10] בתמיה: והלא מבני בניו של הלל הוא

[11] ותנן או שנמצאו אילונית צרותיהן מותרות

[12] ה"ג: הכיר בה ולא הכיר בה איכא בינייהו. ול"ג 'אלא לת"ק דוקא דלא הכיר בה הוא דהוי מקח טעות אבל הכיר בה צרתה אסורה ולאחרים אפילו הכיר בה מותרת, דקתני 'היתה' ולא קתני 'נמצאת'

[13] לתנא קמא: על ידי שגירש אחיו את בתו קודם מיתה - אף על פי שכבר כנס הנכרית, והיו צרות זו על זו – מותרת, הואיל וגירש את הערוה לבסוף; ולאחרים: הואיל וכנס את הנכרית קודם גירושין דערוה – אסורה; אלא בתו של רבן גמליאל אילונית היתה

[14] יש תנאי בביאה: הכונס אשה על תנאי שאין עליה מומין או נדרים ונמצא שיש עליה - לתנא קמא מהני תנאי, והוי מקח טעות, ותנאי היה לו לאחיו של רבן גמליאל בבתו, ולא נתקיים, הילכך לאו אשתו היא, וצרתה מותרת! ואחרים סברי דאין תנאי מועיל בביאה, דכיון דבעיל - אחולי אחיל, כדאמרינן בכתובות ב'המדיר' (עג,א): אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות; אלא משום דאילונית היתה

[15] ושנה שניה הנכנסת לשלישית היתה, ונהג בה שני עישורין: מעשר שני כבית הלל, דאמרי ט"ו בשבט ראש השנה לאילנות, ואכתי שניה היא; ומעשר עני כבית שמאי, דאמרי 'באחד בשבט ראש השנה לאילנות', ושלישית היא

[16] טיח טיט שעל התקרה

[17] דסבירא ליה לשמאי קטן הצריך לאמו חייב בסוכה

[18] שוקת = אבן חלולה שתחת צנור המקלח מים מן ההר, והיתה נקראת 'שוקת יהוא'

[19] מטבילים בתוכה, ואין בה ארבעים סאה, אבל מקוה שלם הוה במים שבצדה ומתערבין ממעיין השוקת דרך נקב כשפופרת הנוד

[20] הרחיבו ופיחתו רובה לעָרֵב המקוה יפה

[21] מקוה חסר שבצד מקוה שלם ומתערבים המים דרך חריץ ונקב ושיעור הנקב לצרף המקואות ולהכשיר החסר

[22] קנה שנותנים בפי הנוד: שיהא שיעור חלל החריץ

[23] של שפופרת דהיינו

[24] מתהפכות בחלל הנקב בריוח והיינו כבית הלל אבל לבית שמאי עד שתפחת רובה

[25] ולא דמי לשתי תורות; אבל היכא דדמי לאגודות אגודות לא עשו בית שמאי כדבריהם

[26] והוכשרו לקבל טומאה וכלי חרס טמא על גבי עם הארץ, ושמא נגע בגב החבית, וטומאה מדרבנן וטימאתם

[27] משוליה היתה נקובה כדי שיצא משקה הזב מן הזיתים לחוץ, וכיון דגלי דעתיה דלא ניחא ליה ביה - לא מכשר

[28] ולא יצאו מן המשקין; לפיכך הן לחים

[29] כמו 'ביצה מגולגלת' (עוקצין פ"ב מ"ו) דחוקין ועומדים בחבית

[30] דמוהל היוצא מן הזיתים מי פירות הן, ואין מכשירין

[31] שמוהל מכשיר, כשמן, וצריכה לנקוב שיצא המשקה לחוץ לגלויי דעתיה דלא ניחא ליה ביה

[32] כמו 'ותרץ גלגלתו' דאבימלך (שופטים ט נג) לשון ריצוץ

[33] שנשאו לשוק כבית הלל

[34] לקמן פריך: קא בעו מיניה צרות וקפשיט להו בני צרות - דאפילו לבית שמאי פשיטא דכשרים, דבני חייבי לאוין בעלמא נינהו

[35] דמשוי להו ממזרים ולקטליה ליה

[36] לקמן בפרק 'החולץ' (מט,א)

[37] ואפילו פשיטא ליה דהלכה כבית הלל - לא משוי להו ממזרים

[38] לכהונה, דכתיב לא יחלל זרעו (ויקרא כא טו)

[39] בישראלים כבכהנים

[40] אינו דין שבנה פגום

[41] דחייבי לאוין נינהו

[42] מי הוו פגומין אליבא דבית שמאי

[43] מאחר שהלכה כבית הלל

[44] ולד מחזיר גרושתו: משנשאת לאחר, והחזירה, וילדה לו בת: אותה הבת מה היא לכהנים לבית הלל? ומבית שמאי בבני צרות נשמע לבית הלל בבת מחזיר גרושתו, דהוי נמי חייבי לאוין

[45] שאם מת כהן גדול - פסולה זו לכהן הדיוט; או אם היתה בת כהן - נפסלת מן התרומה, דשוייה חללה בביאתו, דכתיב (ויקרא כא טו) 'לא יחלל זרעו בעמיו' – ו'עמיו' היינו אשתו, ומשמע דשניהם מתחללים: האשה והזרע - תאמר במחזיר גרושתו שאין מתחללת בביאה זו, דאי לינשא לכהן - כבר מיפסלה משעת גרושין, ואי בתרומה דבי נשא - לא מיפסלה, כדאמרינן בפרק 'אלמנה לכהן גדול' (לקמן סט,א) דאין נפסלת בביאת חייבי לאוין אלא בזר אצלה מעיקרא, לאפוקי מחזיר גרושתו; ויבמה לשוק - דלאו זר מעיקרא הוא. ולעיל גבי חייבי כריתות - בני צרות דבית שמאי - דלא פרכינן 'מה לאלמנה לכהן גדול שכן היא עצמה מתחללת?' התם נמי: כיון דנבעלה לחייבי כריתות - עשאה זונה, ומתרומה דבי נשא מיפסלא, כדאמרינן בפרק 'אלמנה לכהן גדול'; ולהנשא לכהן נמי מיפסלה, כדתנן במתניתין (דף יג,ב) 'נתייבמו ... בית הלל פוסלים'

[46] לומר הלכה כדברי מי, דמשוי להו לצרות דבית שמאי בני חייבי כריתות

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]