ביאור:בבלי יבמות דף קיא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

[1] תיתיב גביה ממה נפשך [2]: אי קנויה היא - הא קנויה היא [3]! ואי לאו קנויה היא - הא נכרית בעלמא היא [4]! וכי תימא 'קטנה - אמאי תמתין עד שתגדיל ותחלוץ? [5] תיתיב גביה [6]: אי קנויה היא - הא קנויה היא, אי לאו קנויה היא - נוכריתא בעלמא היא' - אם כן חרשת במה תיפוק? [7] אמר רב ששת: הכי נמי מיסתברא, כדקא מתרץ [8] רב חסדא אליבא דרב, דתניא [תוספתא יבמות פ"יג ה"ו [ליברמן]]: 'שני אחין נשואין שתי אחיות יתומות, קטנה וחרשת: מת בעלה של קטנה - חרשת יוצאה בגט [9] וקטנה תמתין עד שתגדיל ותחלוץ; מת בעלה של חרשת - קטנה יוצאה בגט [10] וחרשת אסורה לעולם [11]; ואם [12]בא על החרשת [13] - נותן לה גט והותרה [14]' - אי אמרת בשלמא 'חרשת קנויה ומשויירת, קטנה קנויה ואינה קנויה' - משום הכי דכי בא על החרשת נותן לה גט והותרה, דאמרת ממה נפשך: אי קטנה קנויה היא - הא נפקא [15] משום אחות אשה [16]; אי [17] לאו קנויה שפיר מיבם! אלא אי אמרת 'חרשת קנויה ואינה קנויה, קטנה קנויה ומשויירת' - כי בא על חרשת אמאי נותן גט והותרה [18] הויא ליה ביאה פסולה [19] וביאה פסולה לא פטרה [20]!? הא מני? רבי נחמיה היא, דאמר [21] 'ביאה פסולה פוטרת מחליצה'.

אי רבי נחמיה - אימא סיפא [שם הלכה ז]: 'מי שהיה נשוי שתי יתומות [22]: קטנה וחרשת [גם גדולה], ומת; בא יבם על הקטנה וחזר ובא על החרשת או שבא אחיו על החרשת - נאסרו שתיהן עליו [23]; כיצד תקנתן? - חרשת יוצאת בגט [24] וקטנה תמתין עד שתגדיל ותחלוץ [25]: אי אמרת בשלמא [26] חרשת קנויה ומשויירת קטנה קנויה ואינה קנויה [27] ורבנן היא [28] - משום הכי [29] 'תמתין עד שתגדיל ותחלוץ' [30] דדלמא קדים ובעיל חרשת ברישא [31], והויא ליה ביאה דקטנה ביאה פסולה [32]; אלא אי אמרת רבי נחמיה - הא אמר 'ביאה פסולה פטרה'! אלא שמע מינה רבנן היא! שמע מינה. [33]

אמר רב אשי: מרישא נמי [34] שמע מינה דרבנן היא, דקתני [35] 'אם בא על החרשת - נותן לה גט והותרה', ולא קתני [36] 'אם בא על הקטנה - נותן לה גט והותרה' [37]! אי משום הא לא איריא: חרשת, דלית לה תקנתא דהיתירא [38] - קתני תקנתא דאיסורא; קטנה, דאית לה תקנתא דהיתירא - לא תני תקנתא דאיסורא.


משנה: מי שהיה נשוי לשתי יתומות קטנות ומת, ובא יבם על הראשונה וחזר ובא על השניה או שבא אחיו על השניה -


עמוד ב

[המשך המשנה] לא פסל את הראשונה [39]; וכן שתי חרשות.

קטנה וחרשת: בא יבם על הקטנה וחזר ובא על החרשת או שבא אחיו על החרשת - פסל את הקטנה [40]; בא יבם על החרשת וחזר ובא על הקטנה, או שבא אחיו על הקטנה - פסל את החרשת [41].

פקחת וחרשת: בא יבם על הפקחת וחזר ובא על החרשת, או שבא אחיו על החרשת - לא פסל את הפקחת; בא יבם על החרשת וחזר ובא על הפקחת או שבא אחיו על הפקחת - פסל את החרשת.

גדולה וקטנה: בא יבם על הגדולה וחזר ובא על הקטנה או שבא אחיו על הקטנה - לא פסל את הגדולה; בא יבם על הקטנה וחזר ובא על הגדולה או שבא אחיו על הגדולה - פסל את הקטנה. רבי אלעזר אומר: מלמדין את הקטנה שתמאן בו [42]. [43]

גמרא: אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי אלעזר; וכן אמר רבי אלעזר [44]: הלכה כרבי אלעזר [45]. וצריכא [46]: דאי איתמר בהא קמייתא [47] - בהך קאמר שמואל הלכה כרבי אליעזר [במשנה בדף קט,א: מלמדין את הקטנה שתמאן בו], משום דלא קיים מצות ייבום [48], אבל בהא, דאיקיים מצות ייבום [49] - אימא [50] תרוייהו לפקו בגט [51]; ואי אשמעינן בהא - משום דגדולה רמיא קמיה [52], אבל אידך [53] לא [54] – צריכא.


משנה: יבם קטן שבא על יבמה קטנה - יגדלו זה עם זה [55]; בא על יבמה גדולה – תגדלנו.

היבמה שאמרה "בתוך שלשים יום [56] לא נבעלתי [57]" [58] - כופין אותו שיחלוץ לה [59]; לאחר שלשים יום [60] - מבקשין הימנו שיחלוץ לה [61]; ובזמן שהוא מודה - אפילו לאחר שנים עשר חדש כופין אותו שיחלוץ לה.

הנודרת הנאה מיבמה בחיי בעלה [62] - כופין אותו שיחלוץ לה; לאחר מיתת בעלה - מבקשין הימנו שיחלוץ לה; ואם נתכוונה לכך - אפילו בחיי בעלה - מבקשין הימנו שיחלוץ לה.

גמרא: לימא מתניתין דלא כרבי מאיר, דתניא: 'קטן וקטנה לא חולצין ולא מתייבמין - דברי רבי מאיר [63]'. אפילו תימא רבי מאיר; כי אמר רבי מאיר - גדולה לקטן וקטנה לגדול, דחד מינייהו ביאה דאיסורא הוא [64]; אבל קטן הבא על הקטנה, דתרוייהו כי הדדי נינהו - לא אמר [65]. והא קתני 'בא על יבמה גדולה – תגדלנו'? אמר רבי חנינא חוזאה: 'בא' – שאני. והא 'תגדלנו' קאמר, דכל ביאה וביאה דאיסורא הוא? אלא מחוורתא מתניתין דלא כרבי מאיר. קרי כאן (דברים כה ז) [ואם לא יחפץ האיש לקחת את יבמתו ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים ואמרה מאן יבמי] להקים לאחיו שם [בישראל לא אבה יבמי], והאי לאו בר הכי הוא? אמר אביי: אמר קרא: [דברים כה,ה: כי ישבו אחים יחדו ומת אחד מהם ובן אין לו לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר] יבמה יבא עליה [ולקחה לו לאשה ויבמה] - כל דהו. רבא אמר: בלאו הכי נמי לא מצית אמרת: מי איכא מידי דהשתא אסירא ליה, ולבתר שעתא [66] שריא? והא אמר רב יהודה אמר רב: כל יבמה שאין אני קורא בשעת נפילה [דברים כה,ה: כי ישבו אחים יחדו ומת אחד מהם ובן אין לו לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר] יבמה יבא עליה [ולקחה לו לאשה ויבמה] - הרי היא כאשת אח שיש לו בנים ואסורה!? ואימא הכי נמי [67]? אמר קרא: כי ישבו אחים יחדו - אפילו [68] בן יום אחד [69].

יבמה שאמרה בתוך שלשים יום ["לא נבעלתי" - כופין אותו שיחלוץ לה]. מאן תנא דעד תלתין יומין מוקים איניש אנפשיה? אמר רבי יוחנן: רבי מאיר היא, דתניא [תוספתא מסכת כתובות [70] פרק א הלכה ד]: 'טענת בתולים [71] - כל שלשים יום [72] - דברי רבי מאיר; רבי יוסי אומר: נסתרה – לאלתר [73]; לא נסתרה - אף לאחר כמה שנים.' רבה אמר: אפילו תימא רבי יוסי: עד כאן לא קאמר רבי יוסי התם אלא בארוסתו, דגיס בה, אבל אשת אחיו

הערות[עריכה]

  1. ^ דבשתיהן 'קנויות ומשויירות' ליכא למימר, דממתניתין שמעינן לה, דאם כן תיפטר חדא בביאת חברתה! ושתיהן ספק נמי ליכא למימר, מדקתני סיפא דמתניתין: 'בא יבם על הקטנה וחזר ובא על החרשת - פסל את הקטנה; בא יבם על החרשת וחזר ובא על הקטנה - פסל את החרשת'- ואי שתיהן ספק קמייתא
  2. ^ דהא אחרונה לא פסלה לה עליה, דאם שתיהן קנויות - אין האחרונה פוסלת הראשונה, דאין אחר ביאה כלום; ואם זו קנויה וְזוֹ אינה קנויה - אינן צרות זו לזו! אלא חדא קנויה ומשויירת וחדא ספק; ומדרב שמעינן דחרשת היא הקנויה והמשויירת, וקטנה ספק; משום הכי תצא החרשת בגט - דלמא קטנה קנויה היא לגמרי, ועדיפא מחרשת, ופסלה לה חליצתה עליה
  3. ^ ותו ליכא זיקה אבתרייתא
  4. ^ ולא פסלה לה חליצת קטנה
  5. ^ ישאנה מתחלה
  6. ^ ותשב אצלו ממה נפשך
  7. ^ הא לאו בת חליצה היא! ורב - תקנתא לתרוייהו קתני; ואי קשיא מתניתין, דקתני 'בא על הקטנה וחזר ובא על החרשת - פסל את הקטנה' - אמאי פסלה? הואיל ונסבה ברישא - תיפוק חרשת בגט וקטנה תיתיב גביה ממה נפשך, כדאמרן, ואיכא תקנתא לתרוייהו? - תריץ מתניתין משום גזירה דלמא אתי למיבעל חרשת ברישא; והכי נמי מתרץ לה בברייתא לקמן.
  8. ^ חרשת קנויה ומשויירת, קטנה קנויה ואינה קנויה
  9. ^ דזיקת קטנה אוסרתה עליו, דחרשת קנויה ומשויירת, וקטנה שמא קנויה לגמרי והויא לה חרשת אחות זקוקתו
  10. ^ דזיקת חרשת אחותה אוסרתה, שמא קטנה אינה קנויה כלל, והויא כמפותה; וחרשת קנויה ומשויירת והויא לה אשתו - אחות זקוקתו
  11. ^ לכונסה אי אפשר - שמא קטנה קנויה היא, וזו אחות גרושתו, ואין זקוקה לו; ואפילו מתה קטנה אחר כך, ופקע איסור אחות אשה - אסורה משום אשת אח, הואיל ובשעת נפילה נפטרה ממנו; ובחליצה אי אפשר, דלאו בת חליצה היא
  12. ^ עבר ו
  13. ^ אחר שגירש הקטנה
  14. ^ לשוק
  15. ^ נפקא לה הך מרישא
  16. ^ והך כניסה - זנות בעלמא היא
  17. ^ קטנה
  18. ^ הא איכא למימר דלמא חרשת קנויה היא לגמרי לאחיו, וזקוקה לו, וקטנה לא דחיא לה, דקנויה ומשויירת היא
  19. ^ וביאתה ביאה פסולה שהרי אחות אשה במקצת היא
  20. ^ מייבום, וצריכה גט לביאתו וחליצה לזיקתו! וחרשת לאו בת חליצה היא
  21. ^ בפרק 'רבן גמליאל' (לעיל נ,ב)
  22. ^ משום קטנה נקט
  23. ^ אף על גב דקטנה מדינא לא מיפסלא עליה משום ביאה דחרשת ממה נפשך: אי קטנה קנויה - ליכא מידי בתר ביאתה; ואי לאו קנויה היא - נכרית בעלמא היא! אפילו הכי אסורה, כדמפרש לקמן: משום גזירה דלמא אתי למיעבד איפכא ובעיל חרשת ברישא, וביאת קטנה פסלה לה, דשמא קנויה היא כולה, ואתי למימר נמי תיתיב חרשת גביה
  24. ^ ושריא ממה נפשך: אי קטנה קנויה היא - מיפטרא חרשת בביאתה דקטנה; ואי לאו קנויה היא - פטורה בביאה דידה
  25. ^ כדמפרש טעמא
  26. ^ רישא גבי אחיות, דקתני 'אם בא על החרשת - נותן לה גט והותרה', משום
  27. ^ וממה נפשך חרשת בתר גיטא מיפטרא: אי משום אחות אשה, אי משום יבומה שהיה בהיתר, שאחותה לא היתה קנויה; אבל אי הוה אמרינן איפכא: קטנה קנויה היא, ומשויירת, וחרשת ספק - תו לא מיפטרא חרשת בגט: דלמא קנויה היא! ולא נפקא משום אחות אשה, שקנין אחותה הקטנה משויירת! ובביאתה נמי לא מיפטרא, דביאה פסולה היא, שהרי אחות אשתו היא
  28. ^ ומתניתין רבנן היא
  29. ^ קתני סיפא גבי נכרית קטנה
  30. ^ ואף על גב דממה נפשך ביאתה בהיתר הואי, וגיטה גט גמור - משום גזירה
  31. ^ ואתי למימר נמי תרוייהו ליפקו בגט, וקטנה שהיא אחרונה - לא סגי לה בגיטא דלמא קנויה היא ורמיא קמיה, דלא איפטרא בביאת חרשת המשויירת
  32. ^ ובביאה דידה נמי לא מיפטרא, דביאה פסולה היא, דקם עליה באיסור שני בתים
  33. ^ רש"י בפירוש נוסף: אי אמרת בשלמא. אלא אי אמרת קטנה קנויה ומשויירת, וחרשת ספק, ומרישא - דקתני באחיות 'אם בא על החרשת - נותן לה גט והותרה' - שמעינן דביאה פסולה פוטרת, סיפא בנכרית - אמאי קטנה בעיא חליצה? בשלמא אפוקי מפקינן לה מיניה דלמא חרשת אחרונה קנויה כולה, ופסלה לה עילויה, אלא בגיטא תיסגי לה: דביאת עצמה פוטרתה, דביאה כשרה היא! ואי נמי חשיב לה פסולה משום דקיימא זיקת חרשת דאיכא למימר קנויה לגמרי - הא אמר רבי נחמיה 'ביאה פסולה פטרה'.
  34. ^ גבי אחיות
  35. ^ גבי מת בעלה של חרשת
  36. ^ גבי מת בעלה של קטנה, דקתני 'קטנה תמתין'
  37. ^ אלמא רבנן היא; ומשום הכי לא נפקא בגט, דביאתה פסולה: דחרשת קנויה במקצת, וְזוֹ אסורה משום אחות אשה; ומייבום לא מדחיא דלמא קטנה קנויה כולה, וקנין משויירת דאחותה לא דחי לה
  38. ^ דקתני בה, וחרשת אסורה לעולם
  39. ^ שהרי ביאתן שוה; ואי ראשונה קנויה היא - הרי היא אשתו, ואחרונה ביאת זנות; ואי לאו קנויה היא - הרי שתיהן נכריות אצלו, שלא היתה קנויה לאחיו, ומקיים את הראשונה שלא נפסלה עליו; אבל אחרונה לא: דלמא קנויות הוו, ומשבא על הראשונה - קמה הך עליה באיסור שני בתים
  40. ^ משום גזירה דלמא קדים ובעיל חרשת ברישא, וכדאמר בגמרא; ואף על גב דממה נפשך היא שריא ליה, הואיל וראשונה היא: אי קנויה היא - הא קנויה היא; אי לאו קנויה היא - נכרית בעלמא היא
  41. ^ שמא קטנה קנויה כולה, וקנין החרשת משויירת
  42. ^ ותעקור נישואיה ויקיים את הגדולה
  43. ^ 'רבי אלעזר' הכי גרסינן במתניתין, ובקמייתא [דף קט,א] 'רבי אליעזר' גרס, והכי אמרן בפרק קמא דנדה (דף ח,א)
  44. ^ בן פדת, דאמורא הוא
  45. ^ דמתניתין, והוא רבי אלעזר בן שמוע
  46. ^ לשמואל ורבי אלעזר בן פדת, למימר בקמייתא הלכה כרבי אליעזר ובהא נמי הלכה כרבי אלעזר, דבתרוייהו מלמדין את הקטנה למאן
  47. ^ גבי אחיות (לעיל דף קט,א)
  48. ^ משום דאכתי לא איקיים מצות ייבום, הילכך מלמדין את הקטנה אשתו למאן, ותתייבם יבמתו
  49. ^ בשתיהן
  50. ^ לא אמר שמואל 'הלכה כרבי אלעזר', אלא
  51. ^ יוציא שתיהן בגט
  52. ^ לייבומי, משום הכי מהדרינן אמיאון דקטנה כדי שתתייבם גדולה
  53. ^ בההיא דאחיות, דגדולה אחות אשתו היא - נימא 'לא רמיא קמיה'
  54. ^ ולא ילמדו קטנה למאן בשביל ייבומיה של גדולה
  55. ^ ואם בא לגרשה - אינו יכול עד שיגדיל: דגט קטן אינו גט
  56. ^ שכנסה היבם
  57. ^ לו
  58. ^ ליבם, וגט יבמין יוצא מתחת ידה, כדמפרש בגמרא, והוא אומר "בעלתיך, ודייך בגט"!
  59. ^ דהיא נאמנת, דעד תלתין יומין מוקי איניש אנפשיה מלבעול
  60. ^ הוא נאמן, דלא מוקים איניש אנפשיה מלבעול; ומיהו איהי לא משתריא, דשויתה לנפשה חתיכה דאיסורא ובעיא חליצה
  61. ^ אבל כופין – לא, דהא בעל
  62. ^ ולא נתכוונה לפטור עצמה הימנו לאחר מיתת בעלה, אלא שהיה להם כעס זה עם זה
  63. ^ קטן שמא ימצא סריס, קטנה שמא תמצא איילונית, ואינם בני ייבום - נמצאו פוגעין בערוה
  64. ^ קטן בגדולה, דגדולה בת עונשין היא, ושמא הקטן ימצא סריס, והרי נבעלה לאסור לה שלא במקום מצוה! וכן גדול בקטנה: אם תמצא איילונית - נמצא שפגע גדול בערוה
  65. ^ אבל קטן וקטנה אפילו אינן בני ייבום, כגון הוא סריס והיא אילונית - אין כאן איסור, דקטן אוכל נבלות אין בית דין מצווין להפרישו; והכא נמי: שניהן לאו בני עונשין
  66. ^ כשיגדלו
  67. ^ לעולם אסורה לו
  68. ^ ישבו יחדו
  69. ^ קאמר קרא 'יבמה יבא עליה', ואפילו לא הוי משמע כל דהו - מסברא שריא ליה בקטנות, כדאמר
  70. ^ ליברמן
  71. ^ להפסיד כתובתה
  72. ^ דיכול לטעון "לא בעלתי עד עתה"
  73. ^ הוא טוען, ואם טוען לאחר זמן - אינו נאמן, דודאי מרישא בעל ומצאה בתולה ושתק, והשתא הוא דרתח עלה