ביאור:בבלי יבמות דף קיז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

[המשך המשנה] שאין האחין נכנסין לנחלה על פיה[1]. אמרו להם בית שמאי: והלא מספר כתובה נלמוד, שהוא כותב לה 'שאם תנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי'[2]! וחזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי.

גמרא: אמר רב חסדא: נתייבמה - יבמה נכנס לנחלה על פיה[3] הם [בית שמאי ובית הלל במשנה] דרשו מדרש כתובה, אנו לא נדרוש מדרש תורה (בתמיה:) [דברים כה,ו: והיה הבכור אשר תלד יקום] על שם אחיו [המת ולא ימחה שמו מישראל] אמר רחמנא, והרי קם! אמר רב נחמן: באת לבית דין ואמרה "מת בעלי! התירוני להנשא!" - מתירין אותה להנשא ונותנין לה כתובתה; "תנו לי כתובתי" - אף להנשא אין מתירין אותה. מאי טעמא? אדעתא דכתובה אתאי.

איבעיא להו: "התירוני להנשא ותנו לי כתובתי" מהו? כיון דאמרה כתובתה - אדעתא דכתובה אתאי (ובאפוקי ממונא סהדי בעינן)? או דלמא כל מילי דאית ליה לאיניש אמר להו לבי דינא (ועיקר אדעתא דנשואין אתאי, ושרינן לה, וכיון דשרינן לה - שקלה נמי כתובה, דמספר כתובה נלמוד)? ואי תימצי לומר 'כל מילי דאית ליה לאיניש אמר להו לבי דינא' – "תנו לי כתובתי והתירוני להנשא" מהו?: הכא ודאי אדעתא דכתובה אתאי? או דלמא הואיל דלא ידעה במאי משתריא (וכיון דהזכירה נשואין - גליא דעתא דלמשרייה אתאי, והא דאמרה ברישא "תנו לי כתובתי" - שמא כסבורה היא שזו התרתה)? תיקו.


משנה: הכל נאמנין להעידה, חוץ מחמותה, ובת חמותה, וצרתה, ויבמתה (אשת יבמה), ובת בעלה (וטעמא דכולהו מפני ששונאות אותה ומתכוונות לקלקלה: חמותה שונאתה שאומרת בלבה "זו תאכל כל יגיעי ועמלי"; וכן בת חמותה אומרת "זו תירש כל עמל אבי ואמי ואני אדָחה"; ויבמתה ירֵאָה שמא סופה להיות צרתה; ובת בעלה: "זו באה במקום אמי אוכלת כל עמלה"). מה בין גט למיתה [4]? שהכתב מוכיח [5].

גמרא: איבעיא להו: בת חמיה [6] מהו? טעמא דבת חמותה - משום דאיכא אימא דסניא לה היא נמי סניא לה, והכא ליכא אימא דסניא לה? או דלמא טעמא דבת חמותה - דאמרה "אכלה לגירסנא דאימא [7]" הכא נמי קאמרה [8] אכלה לגירסנא דבי נשאי [9]! תא שמע: 'הכל נאמנין להעידה חוץ מחמש נשים' - ואם איתא שית הויין! דלמא טעמא דבת חמותה, דאמרה "קאכלה לגירסנא דאימא", לא שנא בת חמותה ולא שנא בת חמיה [ולכן לא נמנתה לחוד אך גם עדותה פסולה]. והאנן תנן והא תניא 'חוץ משבע נשים'!? ההיא - רבי יהודה היא, דתניא: 'רבי יהודה מוסיף אף אשת אב והכלה. אמרו לו: אשת אב הרי היא בכלל בת הבעל, כלה הרי בכלל חמותה [10]!

ורבי יהודה? - [11] בשלמא חמותה סניא לה לכלה [12], דאמרה "קאכלה לגירסני" [13] אלא כלה - מאי טעמא סניא לחמותה? בשלמא בת הבעל דסניא לאשת האב, דאמרה "קאכלה לגירסני דאם", אלא אשת האב מאי טעמא סניא לבת הבעל? אלא - מאי מוסיף תרתי [14]?: [15] אלא כלה מאי טעמא סניא לחמותה? דמגלה לבנה כל דעבדה [16] - אשת אב נמי סניא לבת הבעל דמגלה לאביה כל דעבדה.

ורבנן [מדוע אין מונין את הנשים הנוספות שמונה רבי יהודה]? [משום שאין צורך וזה דבר פשוט, שהרי] [17] (משלי כז יט) כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם [18]. ורבי יהודה? ההיא - בדברי תורה כתיב [19].

אמר רב אחא בר עויא: בעי במערבא: חמותה הבאה לאחר מיכן מהו [20]? מי מסקה [21] אדעתה דמית בעל [22] ונפלה קמי יבם [23] וסניא לה [24] או לא [25]?


עמוד ב

תא שמע: 'אמרה: "מת בעלי ואחר כך מת חמי" - תנשא ותטול כתובה, וחמותה אסורה.' [26] - מאי טעמא 'חמותה אסורה' [27]? [28] לאו משום דאמרינן [29] 'לא בעלה מיית [30] ולא חמיה מיית', והא [31] דקאמרה הכי - [32] לקלקולא לחמותה הוא דקמיכוונא, [33] סברה לבתר שעתא לא תיתי תצטערן [34]?! דלמא שאני התם, דרגיש לה צערא [35].


משנה: עד אומר "מת", ונשאת, ובא אחד ואמר "לא מת" - הרי זו לא תצא. עד אומר "מת" ושנים אומרים "לא מת" - אף על פי שנשאת - תצא. שנים אומרים "מת" ועד אומר "לא מת" - אף על פי שלא נשאת - תנשא.

גמרא: טעמא – דנשאת, הא לא נשאת לא תנשא? והאמר עולא: כל מקום שהאמינה תורה עד אחד - הרי כאן שנים [36], ואין דבריו של אחד במקום שנים? הכי קאמר: עד אחד אומר "מת", והתירוה להנשא, ובא אחד ואמר "לא מת" - לא תצא מהיתירה הראשון [37].

עד אומר "מת" [ושנים אומרים "לא מת" - אף על פי שנשאת - תצא]: פשיטא [38], דאין דבריו של אחד במקום שנים! לא, צריכא בפסולי עדות [39] וכדרבי נחמיה, דתניא: 'רבי נחמיה אומר: כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הלך אחר רוב דעות [40] ועשו שתי נשים באיש אחד [41] כשני אנשים באיש אחד [42]'.

ואיבעית אימא: כל היכא דאתא עד אחד כשר מעיקרא [43] - אפילו מאה נשים כעד אחד דמיין [44]; אלא [45] - כגון דאתאי אשה מעיקרא [46], ותרצה לדרבי נחמיה הכי: רבי נחמיה אומר: כל מקום שהאמינה תורה עד אחד - הלך אחר רוב דעות, ועשו שתי נשים באשה אחת כשני אנשים באיש אחד; אבל שתי נשים באיש אחד - כפלגא ופלגא דמי [47].

שנים אומרים "מת" [ועד אומר "לא מת" - אף על פי שלא נשאת - תנשא]: מאי קמשמע לן? בפסולי עדות וכדרבי נחמיה, דאזיל בתר רוב דעות? היינו הך! מהו דתימא 'כי אזלינן בתר רוב דעות – לחומרא [48], אבל לקולא לא' - קא משמע לן.


משנה: [49] אחת אומרת "מת [50]" ואחת אומרת "לא מת" - זו שאומרת "מת" תנשא ותטול כתובתה, וזו שאומרת "לא מת" לא תנשא ולא תטול כתובתה. אחת אומרת "מת" ואחת אומרת "נהרג": רבי מאיר אומר: הואיל ומכחישות זו את זו - הרי אלו לא ינשאו [51]. רבי יהודה ורבי שמעון אומרים: הואיל וזו וזו מודות שאין קיים – ינשאו [52].

עד אומר "מת" ועד אומר "לא מת";

הערות[עריכה]

  1. ^ דרחמנא אמר על פי שנים עדים (דברים יט טו) ולגבי נשואין דידה הוא דאקילו רבנן, משום עיגונא.
  2. ^ והרי נשאת.
  3. ^ זכה בנחלת אחיו, כדאמר בפרק 'החולץ' (פ"ד מ"ז; (לעיל מ,א) 'הכונס את יבמתו זכה בנכסי אחיו')'
  4. ^ דאמר בפרק שני דגיטין (כג,ב): אף הנשים שאין נאמנות לומר מת בעלה - נאמנות להביא גטה ממדינת הים, ואף על גב דעלייהו סמכינן דצריכות לומר "בפני נכתב ובפני נחתם"
  5. ^ וסמכינן עיקר אכתבא
  6. ^ שאין בת חמותה
  7. ^ יגיע אמי שהביאה לאבי מבית אביה
  8. ^ אף על גב דהיא לא אכלה לגירסנא דאִמהּ, שהרי אין בעלה של זו אחִיהָ מן האם, ובני אמה נוטלין מה שהביאה אמה, דתנן (כתובות פ"ד מ"י, דף נב,א) 'בנין דיכרין די יהווין ליכי מינאי - אינון ירתון כסף כתובתיך יתר על חולקהון דעם אחוהון' – אפילו הכי
  9. ^ הא קא אכלה לגירסנא דבי נשאי, וסניא לה
  10. ^ כיון דזו אינה מעידה לזו ממילא נפקא דאשת אב נמי אינה מעידה לבת בעלה, הלכך אין זו תוספת, ולא הוצרכו להזכירו
  11. ^ אמר לך: ודאי הוצרכו!:
  12. ^ מפני שסופה לירשנה
  13. ^ הלכך איצטריך למימנינהו
  14. ^ כיון דאין לה על מה לשנאות חמותה, אמאי קא מוסיף לה רבי יהודה לומר אינה נאמנת
  15. ^ ומשני: טעמא דרבי יהודה
  16. ^ כלה סניא לה לחמותה משום דמגלה לברה מילי עלה
  17. ^ קרא כתיב:
  18. ^ כמים הפנים לפנים: כמים הללו שאדם צופה בהן ורואה בהם פנים כפניו: אם הוא שׂוחק הם שׂוחקות ואם הוא עוקם הם עקומות - כן לב האדם לאדם האחֵר: אם הוא אוהב את זה - גם זה הוא אוהבו, ואם הוא שונא את זה - גם הוא שונאו; הלכך לא בעי לאוספינהו, דמטעמא קמא שמעינן דאין נאמנות: דכיון דחמותה סניא לכלה משום דקאכלה לגירסנא - כלה נמי סניא לחמותה דסניא לה; וכיון דבת הבעל סניא לאשת אב - אשת אב נמי סניא לה לדידה
  19. ^ לפי פנים ולב שאתה נותן לתורה - לבך עומד לך להעמיד גירסא: אם יגעת בה תמצא אם לא יגעת לא תמצא. לשון אחר: אם רבו מסביר לו פנים הוא מחכים, ואם לאו אינו מחכים מרבו
  20. ^ אֵם יבמה היא, ולא אם בעלה [הָאֵם של האח של בעלה שמת, והאח הוא אח מהאב ולא מהאם], ושמא סופה להיות חמותה [אם תתיבם לבנה, שהוא אחי בעלה מהאב] - מי נאמנת לומר "מת בעליך והתייבמי לבני או חלצי והנשאי לאחר"
  21. ^ הך אֵם יבם
  22. ^ דלמא מיית בעל
  23. ^ ברה, וקאכלה לגירסנא
  24. ^ ומתכוונת לקלקלה מעכשיו כדי שלא תתייבם עוד לבנה
  25. ^ ואף על גב דצרה הבאה לאחר מיכן פשיט לן כדאמר במתניתין 'ויבמתה' - דהיינו משום צרות העתידות לבא - התם הוא דצערא דגופה הוא, ומסקא אדעתה טפי, אבל שנאת חמותה לכלה מחמת ממון הוא, ולא מסקא אדעתה כולי האי - או לא
  26. ^ רבותא אשמועינן: דאף על גב דאמרה ברישא "מת בעלי", ונמצא שאין זו חמותה, והרי היא לה כנכרית - אפילו הכי לא מהימנא אדאמרה "מת חמי" וחמותה אסורה
  27. ^ הא לאו חמותה היא [שהרי מת בעלה]
  28. ^ אלא
  29. ^ הך-
  30. ^ ועדיין זו חמותה
  31. ^ וְזוֹ - כלתה,
  32. ^ מתכוונה
  33. ^ ואף על גב דהשתא הרי בנה של זו במדינת הים ואין אמו אצלו לדבר לו על כלתה דברים רעים - אפילו הכי מסקא כלה אדעתה לקלקלה מעכשיו:
  34. ^ כי היכי דלבתר שעתא, כשישוב בעלי ובעלה - תדחה לחרפות ולא תיתי לטרדן; והוא הדין לחמותה הבאה לאחר מיכן, דהא נמי אחר מיכן הוא
  35. ^ כבר הרגישה כלה זו בצער שמצערתה חמותה, ושנאה ישנה היא; אבל בחמותה לאחר מיכן, שמעולם לא היתה חמותה - לא תפשוט
  36. ^ הרי הוא חשוב כשנים
  37. ^ ודוקא התירוה קודם שיבא עד שני המכחישו, אבל בא קודם שיתירוה - מודה עולא דלא סמכינן אקמא, דאכתי לא אחשביניה כתרי
  38. ^ דמודי עולא דלגבי תרי חשיב כחד, ובטל, ולא אמרינן 'תרי ותרי נינהו'
  39. ^ ואף על גב דשנים שאמרו "לא מת" נשים היו - הרי עד ראשון בטל אצלן, ואיצטריך לאשמועינן כי האי גוונא
  40. ^ אין שם תורת עדות כי היכי דחד חשיב פסולי עדות נמי חשיבי, הלכך הלך אחר רוב דעות ואין עליך לבדוק אם כשרים אם פסולים
  41. ^ שתי נשים שהכחישו עד אחד ואמרו "לא מת"
  42. ^ שהראשון בטל, ואפילו ניסת - תצא
  43. ^ והתירוה על פיו
  44. ^ וכי היכי דעד אחד בטל דאמרינן 'ראשון הרי הוא כשנים, ואין דבריו של אחרון במקום שנים' - מאה נשים נמי בטלים לגביה, ובכי האי גוונא לא אשמועינן מתניתין דתצא
  45. ^ מתניתין, דקתני 'אף על פי שנשאת תצא'
  46. ^ ונשאת על פיה, ואשמועינן מתניתין דתצא על פי שתי נשים הבאות אחרי כן, ולא מוקמינן קמייתא במקום עד כשר ואף על גב דאחשבינה כתרי למישרייה על פומה
  47. ^ בעד אחד אומר "מת" והתירוה לינשא, ובא אחר ואמר "לא מת" דאמר במתניתין 'לא תצא' - מהיתירה הראשון
  48. ^ כגון מציעתא, דקתני תצא
  49. ^ שתי נשים צרות הבאות ממדינת הים
  50. ^ בעלי
  51. ^ ובגמרא פריך לפלוג נמי רבי מאיר ברישא דזו שאומרת "מת" לא תנשא
  52. ^ הא אחת מודה והאחת אינה מודה - לא ינשאו שתיהן אלא האחת