ביאור:בבלי יבמות דף סז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ושחרור [1] - מפקיעין מידי שעבוד [2].

אמר רב יהודה: הכניסה לו שני כלים באלף זוז, ושבחו ועמדו על שני אלפים: אחד נוטלתו בכתובתה ואחד נותנת דמים ונוטלתו מפני שבח בית אביה. מאי קא משמע לן? 'שבח בית אביה דידה הוי'? הא אמרה רב יהודה חדא זימנא? מהו דתימא 'הני מילי היכא דמטיא למשקל בכתובתה, אבל מיתן דמי ומישקל לא [3] - קא משמע לן!


משנה: בת ישראל שניסת לכהן ומת, והניחה מעוברת [4] - לא יאכלו עבדיה [5] בתרומה, מפני חלקו של עובר [6]: שהעובר פוסל [7] ואינו מאכיל [8] - דברי רבי יוסי. אמרו לו: מאחר שהעדת לנו על בת ישראל לכהן - אף בת כהן לכהן ומת והניחה מעוברת לא יאכלו עבדיה בתרומה מפני חלקו של עובר [9]?!

גמרא: איבעיא להו: טעמא דרבי יוסי משום דקסבר 'עובר במעי זרה - זר הוא', או דלמא 'ילוד מאכיל, שאינו ילוד אינו מאכיל'? למאי נפקא מינה? לעובר במעי כהנת [10]. מאי? אמר רבה: היינו טעמא דרבי יוסי: דקסבר 'עובר במעי זרה - זר הוא'. רב יוסף אמר: 'ילוד מאכיל; שאין ילוד אינו מאכיל'.

מיתיבי: 'אמרו לו לרבי יוסי: מאחר שהעדת לנו על בת ישראל לכהן - בת כהן לכהן מהו? אמר להם: זו שמעתי וזו לא שמעתי [11]'; אי אמרת בשלמא 'עובר במעי זרה - זר הוא' היינו דקאמר ליה 'זו שמעתי וזו לא שמעתי', אלא אי אמרת 'ילוד מאכיל - שאין ילוד אין מאכיל' - מאי 'זו שמעתי וזו לא שמעתי'? איהי היא [בת כהן לכהן – גם כאן מדובר בעובר ואותו עקרון קיים במקרה של בת כהן לכהן]! קשיא.

אמר רב יהודה: אמר שמואל: זו דברי רבי יוסי, אבל חכמים אומרים: יש לו בנים [12] - אוכלים [13] משום בנים [14]; אין לו בנים - אוכלים משום אחים; אין לו אחים - אוכלים משום משפחה כולה [15]. 'זו [16]'? ולא סבירא ליה [17]? הא אמר ליה שמואל לרב חנא בגדתאה [18]: פוק אייתי לי בי עשרה דאימא לך באנפייהו [19]: המזכה לעובר קנה!? אלא 'זו' - וסבירא ליה מאי? קא משמע לן דפליגי רבנן עליה דרבי יוסי. ומי פליגי? מתיב והאמר רבי זכאי: 'זו עדות העיד רבי יוסי מפי שמעיה ואבטליון, והודו לו'. אמר רב אשי: מי קתני 'וקבלו'? 'והודו לו' קתני: דמסתבר טעמיה [ואף על פי כן לא קבלו להלכה].

תנו רבנן [תוספתא יבמות [20] פרק ט הלכה א]: 'הניח בנים [21] - אלו ואלו [22] אוכלים [23]; הניחה מעוברת [24] - אלו ואלו אין אוכלים [25]; הניח בנים והניחה מעוברת: עבדי מלוג אוכלים [26] כדרך שהיא אוכלת [27]; עבדי צאן ברזל לא יאכלו מפני חלקו של עובר [28], שהעובר פוסל [29] ואינו מאכיל [30] - דברי רבי יוסי; רבי ישמעאל ברבי יוסי אומר משום אביו: הבת מאכלת [31], הבן אינו מאכיל. רבי שמעון בן יוחי אומר: זכרים [32] יאכלו [33] כולן נקבות לא יאכלו, שמא ימצא עובר זכר, ואין לבנות במקום הבן כלום.

מאי איריא 'שמא ימצא עובר זכר'? תיפוק ליה דנקבה [34] נמי פסלה [35]?! חדא ועוד קאמר: חדא דנקבה נמי פסלה; ועוד שמא ימצא עובר זכר ואין לבנות במקום הבן כלום. 'זכרים יאכלו'? והאיכא עובר? קסבר


עמוד ב

אין חוששין למיעוטא [36]. ואיבעית אימא: לעולם קסבר חוששין למיעוטא: דעבדינן ליה תקנתא [37] כרב נחמן אמר שמואל, דאמר רב נחמן אמר שמואל: יתומים [38] שבאו לחלוק בנכסי אביהם: בית דין מעמידין להם אפוטרופוס [39] ובורר להם חלק יפה [40]; הגדילו [41] - יכולין למחות [42]; ורב נחמן דידיה אומר: הגדילו - אין יכולין למחות, דאם כן מה כח בית דין יפה? לימא דרב נחמן - תנאי היא [43]? לא! [אפשר לומר] דכולי עלמא [שני התנאים: תנא קמא ורבי שמעון] אית להו דרב נחמן [44], והכא בחוששין למיעוטא קמיפלגי [45].

'רבי ישמעאל ברבי יוסי אומר משום אביו: הבת [46] מאכלת [47], הבן אינו מאכיל [48]': מאי שנא בן דלא מאכיל? משום חלקו של עובר? - בת נמי לא תאכיל מפני חלקו של עובר? אמר אביי: הכא בנכסים מועטים עסקינן [49], וכגון דאיכא בן בהדי בת [50]: מה נפשך: אי האי דמעברא בן הוא [51] - לא עדיף מהאי דקאי [52]; אי בת היא - אמאי אכלה [53]? - [54] בתקנתא דרבנן; כמה דלא נפק לאויר העולם [טרם לידה, בעודו עובר] לא תקינו רבנן [55].

במאי אוקימתא? בנכסים מועטים? אימא סיפא: 'שמא ימצא העובר זכר ואין לבנות במקום בן כלום' – אדרבה: נכסים מועטים דבנות נינהו!? סיפא אתאן לנכסים מרובין. ונכסים מועטים דבנות נינהו? והאמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: יתומין שקדמו ומכרו בנכסים מועטים - מה שמכרו מכרו [56]!? ואלא מאי? 'בת' דקתני = אם [57]. אי הכי היינו רבי יוסי? כולה רבי ישמעאל ברבי יוסי קתני לה.


משנה:

העובר, והיבם, והאירוסין, והחרש, ובן תשע שנים ויום אחד [58] פוסלין ולא מאכילין. [59] ספק שהוא בן תשע שנים ויום אחד ספק שאינו [60]; ספק הביא שתי שערות וספק שלא הביא [61]; נפל הבית עליו ועל בת אחיו [62] ואין ידוע אי זה מת ראשון [63] - צרתה חולצת ולא מתייבמת [64].

גמרא: העובר:

אי בת כהן לישראל היא, פסיל לה [ויקרא כב,יג: ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה - ושבה אל בית אביה כנעוריה מלחם אביה תאכל; וכל זר לא יאכל בו] 'כנעוריה' [65] - פרט למעוברת; אי בת ישראל לכהן היא - לא מאכיל לה: ילוד מאכיל [66], שאינו ילוד אינו מאכיל.

היבם: אי בת כהן לישראל היא - פסיל לה; 'ושבה אל בית אביה [ויקרא כב,יג] - פרט לשומרת יבם [67]' [ספרא אמור פרשה ו פרק ו משנה א]; אי בת ישראל לכהן היא - לא מאכיל לה [ויקרא כב,יא: וכהן כי יקנה נפש ] קנין כספו [הוא יאכל בו; ויליד ביתו, הם יאכלו בלחמו] אמר רחמנא, והא קנין דאחיו הוא!

והאירוסין [פסול ואינו מאכיל]: אי בת כהן לישראל היא - פסיל לה,

הערות[עריכה]

  1. ^ ישראל ששיעבד עבדו לבעל חוב, ושחררו הלוה
  2. ^ יצא לחירות, והמלוה גובה מלוה ממקום אחר
  3. ^ אלא שלו הן עולמית
  4. ^ אף על פי שיש לה בנים הימנו והיא אוכלת בתרומה
  5. ^ עבדי צאן ברזל
  6. ^ לפי שהן של יורשים, ויש לעובר בהן חלק, ואין לעובר כח להאכילן בתרומה; אי משום דקסבר: 'עובר במעי זרה' - זר הוא, אי משום דקסבר: 'ילוד מאכיל, שאין ילוד אין מאכיל', שנאמר (ויקרא כב יא) ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו - קרי ביה 'יאכילו'
  7. ^ אם בת כהן נישאת לישראל והניחה מעוברת ואין לה בן אחר - פוסלה מלשוב לבית אביה כנעוריה (ויקרא כב יג)
  8. ^ אם בת ישראל לכהן היא, ומת והניחה מעוברת - אין בעובר כח להאכילה, והוא הדין לעבדים
  9. ^ כיון דאמרת שאין ילוד אינו מאכיל - היאך העבדים אוכלין בתרומה? מפני חלקו של עובר, שהרי עבדיו הן, ואין אוכלים אלא בשבילו, והוא אין בו כח להאכיל
  10. ^ בת כהן מעוברת מכהן: אי אמרת משום זרות – ליכא, ואי משום ש'אין ילוד' איכא
  11. ^ לאיסור, אלא להיתירא
  12. ^ אחרים לבד מעובר זה
  13. ^ העבדים
  14. ^ בשביל בנים, דעובר לית ליה זכיה
  15. ^ שאין אחד מישראל שאין לו יורשין, וכל זמן שלא נולד העובר - זוכה הקרוב [שהוא עצמו כהן?] לירושת כהן ואוכלים בגינו
  16. ^ דברי רבי יוסי
  17. ^ לשמואל דעובר אית ליה זכיה
  18. ^ בעל אגדה; לשון אחר: שם מקום שהוא בבבל, ששמו בגדד
  19. ^ לפרסם את הדבר
  20. ^ ליברמן
  21. ^ הכהן ולא הניחה מעוברת
  22. ^ עבדי מלוג ועבדי צאן ברזל
  23. ^ דעבדי מלוג אוכלין בשבילה שהיא אוכלת בשביל בניה; ועבדי צאן ברזל אוכלין בשביל בנים
  24. ^ ולא הניח לה בנים
  25. ^ שהעובר אינו מאכיל לא את אמו ולא את העבדים
  26. ^ שהם שלה, ואין לעובר חלק בהן
  27. ^ והיא אוכלת בשביל בניה
  28. ^ שיש לו חלק בהן: דאית ליה זכייה, ולא ידעינן הי מתרמי לחלקו, לפיכך עבדים אסורים לאכול
  29. ^ בת כהן המעוברת מישראל
  30. ^ בת ישראל המעוברת מכהן ולא את עבדיו
  31. ^ לקמן מפרש לה
  32. ^ אם יש זכר בבנים
  33. ^ אוכלים העבדים בשבילו; ולא חיישינן לחלקו של עובר: דשמא נקבה היא ואין לה חלק במקום בן; ואם תימצי לומר זכר הוא - שמא תפיל; שכל היולדות מחצה זכרים ומחצה נקבות, ויש שמפילות: סמוך מיעוטא דמפילות למחצה דנקיבות - הוו להו זכרים הראוים לירש מיעוטא, ולמיעוטא לא חיישינן!
  34. ^ דאי נמי הויא נקבה
  35. ^ דכיון שכל אותן שלפנינו נקבות, יש לעובר חלק בהן אפילו היא נקבה [ועובר אינו מאכיל]
  36. ^ לשמא יהא זכר ויש לו חלק בהן, דבתר רובא אזלינן, ורובא יולדות או נקבות או מפילות, כדפרישית לעיל
  37. ^ בוררין לעובר שאר נכסים לחלקו, ונמצאו העבדים כולן לחלק הנולדים; אבל היכא דכולן נקבות - לא מצינו למיעבד תקנתא: שמא יהא העובר זכר ויהא הכל שלו
  38. ^ קטנים
  39. ^ מעמידין אפוטרופוס לכל אחד ואחד
  40. ^ ובורר כל אפוטרופוס חלק אחד יפה לחלקו
  41. ^ היתומים
  42. ^ ומהניא חלוקה לפירות דעד מחאה
  43. ^ מדאמר רבי שמעון 'זכרים יאכלו' - משום תקנתא דרב נחמן; מכלל דתנא קמא, דאמר עבדי צאן ברזל לא יאכלו - אפילו בתקנתא קאמר, ולית ליה דרב נחמן, ואינן רשאין לחלוק עד שיגדילו
  44. ^ ואי דעבד להו תקנתא הכי נמי דאכלי אפילו לתנא קמא
  45. ^ בדלא עביד תקנתא פליגי, וקאמר רבי שמעון 'יאכלו' ולא חייש למיעוטא, ותנא קמא חייש למיעוטא
  46. ^ קא סלקא דעתא הכי קאמר: אם יש כאן בת ולא בן
  47. ^ [את ה]עבדים
  48. ^ אבל אם זכרים הם - לא יאכלו העבדים
  49. ^ דתקון רבנן 'הבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים' [בבא בתרא פ"ט מ"ט]
  50. ^ דהוו כולהו בחזקת הבן מדאורייתא
  51. ^ אי עובר זכר הוא
  52. ^ דשקלינהו רבנן מיניה ואוקמינהו ברשות בת
  53. ^ כיון דיש בן זכר לפנינו אין לעובר נקיבה חלק בהן
  54. ^ אלא
  55. ^ ולהכי נקט בן בהדה, דאי לא הוה בן - אית ליה זכייה לעובר נקבה מדאורייתא בנכסים, בתורת ירושה, בהדי הך בת; והכי מפרש מילתא דרבי ישמעאל: הבת עם הבן מאכלת, אבל אם יש בן בלא בת - אינו מאכיל
  56. ^ וכיון דלענין מכירה ברשותייהו קיימי - היכי אכלי
  57. ^ והכי קאמר: האם מאכלת עבדי מלוג שלה כדרך שהיתה אוכלת, והבן אינו מאכיל את עבדי צאן ברזל מפני חלקו של עובר
  58. ^ בגמרא מפרש לה
  59. ^ העובר פוסל בת כהן שניסת לישראל ומת והניחה מעוברת, ואינו מאכיל בת ישראל שנשאת לכהן ומת והניחה מעוברת; והיבם: בת כהן שומרת ליבם ישראל - פסלה מתרומת אביה, ובת ישראל שומרת ליבם כהן אינו מאכילה; והאירוסין: בת כהן מאורסת לישראל – פסלה, ובת ישראל מאורסת לכהן אינו מאכילה.
  60. ^ הוי נמי כבן תשע, ופוסל; ואמילתא דלעיל קאי
  61. ^ לעיל קאי, לענין האירוסין, דקתני 'פוסלין', והכי קאמר: קטן שקדש האשה: ספק הביא שתי שערות וקדושיו קדושין, ספק שלא הביא - פוסל בת כהן המאורסת לו מן התרומה [אם אינו כהן, שאם הוא כהן אוכלת ממה נפשך]
  62. ^ שהיא אשתו
  63. ^ ספק היא מת תחילה ונפלו שתיהן לפני אחיו, ופוטרת צרתה משום 'צרת הבת', ספק בת אחיו מתה ראשונה ובשעת נפילה ליבם לא הואי צרתה צרת ערוה, דתנן פ"א מ"א; (לעיל ב,ב) 'וכולן אם מתו או מיאנו - צרותיהן מותרות'
  64. ^ איידי דאיירי בספק לחומרא תני לה בהדייהו
  65. ^ משמע בזמן שהיא דומה לנעוריה
  66. ^ ישראלית האוכלת בשביל בנה אינה אוכלת אלא אם כן ילוד; בן מאכיל את אמו נפקא לן בתורת כהנים מ-[וכהן כי יקנה נפש קנין כספו - הוא יאכל בו] ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו (ויקרא כב יא) - קרי ביה 'יאכילו', ומהכא ילוד הוא דמשתמע
  67. ^ שאינה ברשותה לשוב, דהא אגידא ביה