ביאור:בבלי יבמות דף עד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

'ונוהגין [1] בשאר שני שבוע [2] ואין להם פדיון, מה שאין כן במעשר - שמע מינה.

תא שמע: 'נשתיירו בו ציצין המעכבין את המילה - הרי זה אינו אוכל לא בתרומה ולא בפסח ולא בקדשים ולא במעשר.' מאי - לאו מעשר דגן? לא, מעשר בהמה. 'מעשר בהמה'? - היינו 'קדשים'? וליטעמיך - מי לא תנן 'פסח' וקתני 'קדשים'?? בשלמא פסח וקדשים - צריכי: דאי תנא פסח - משום דערלות בפסח כתיבא, אבל קדשים אימא לא; ואי תנא קדשים – הוה אמינא מאי 'קדשים' – פסח! אלא 'מעשר בהמה' למה לי? אלא מעשר ראשון, ורבי מאיר היא, דאמר [3]: 'מעשר ראשון אסור לזרים' [4].

תא שמע מדתני רבי חייא בר רב מדפתי: 'ערל אסור בשתי מעשרות' – מאי, לאו אחד מעשר דגן ואחד מעשר בהמה? הכא נמי מעשר ראשון, ורבי מאיר.

תא שמע [תוספתא מסכת חגיגה [5] פרק ג הלכה טו-יח]: 'אונן אסור במעשר ומותר בתרומה ובפרה [6]; טבול יום אסור בתרומה ומותר בפרה ובמעשר; מחוסר כפורים אסור בפרה ומותר בתרומה ובמעשר' [7] - ואם איתא [8] - ניתני 'ערל אסור בתרומה ומותר בפרה ובמעשר [9]' [10]!? האי - תנא דבי רבי עקיבא היא [11], דמרבי ליה לערל כטמא, דתניא [(לעיל ע,א); עב,ב]: 'רבי עקיבא אומר (ויקרא כב ד) איש איש [מזרע אהרן והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר; והנגע בכל טמא נפש או איש אשר תצא ממנו שכבת זרע] - לרבות את הערל.' [12] ומאן תנא (דלעיל, דאכשר ערל בפרה) דפליג עליה דרבי עקיבא [13]? תנא דרבי יוסף הבבלי היא [14], דתניא [15]: 'שרפת אונן ומחוסר כפורים - כשרה. רבי יוסף הבבלי אומר: אונן - כשרה, מחוסר כפורים – פסולה [16]. [17]

ואף רבי יצחק סבר ערל אסור במעשר [שני], דאמר רבי יצחק: מנין לערל שאסור במעשר [שני]? נאמר 'ממנו' במעשר [שני; ראה להלן בדברי רבא אמר רבי יצחק] ונאמר 'ממנו' בפסח [מיד להלן בדברי רבא] - מה 'ממנו' האמור בפסח - ערל אסור בו, אף 'ממנו' האמור במעשר - ערל אסור בו. מופני? דאי לא מופני איכא למיפרך: מה לפסח שכן חייבין עליו משום פיגול ונותר וטמא! לאיי, אפנויי מופני. מאי מופני? אמר רבא: אמר רבי יצחק: תלתא 'ממנו' כתיבי בפסח [שמות יב,ט: אל תאכלו ממנו נא ובשל מבשל במים כי אם צלי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו, [18] לא תותירו ממנו עד בקר והנותר ממנו עד בקר באש תשרפו]: חד לגופיה, וחד לגזירה שוה, וחד: למאן דאמר בא הכתוב [19] ליתן לך עשה אחר לא תעשה [20] - איידי דכתיב 'נותר' כתיב נמי 'ממנו'; ולמאן דאמר 'ליתן לו בקר שני לשריפתו' [21] - איידי דכתיב 'עד בקר' כתיב נמי 'ממנו'. תלתא 'ממנו' כתיבי במעשר (דברים כו יד: לא אכלתי באני ממנו, ולא בערתי ממנו בטמא, ולא נתתי ממנו למת; שמעתי בקול ה' אלקי, עשיתי ככל אשר צויתני): חד לגופיה, וחד לדרבי אבהו אמר רבי יוחנן [22], וחד לדריש לקיש, דאמר ריש לקיש אמר רבי סמיא: מנין למעשר שני שנטמא שמותר לסוכו [23]? -שנאמר [דברים כו,יד: לא אכלתי באני ממנו ולא בערתי ממנו בטמא] ולא נתתי ממנו למת [שמעתי בקול ה' אלקי עשיתי ככל אשר צויתני] - למת הוא דלא נתתי [24], הא לחי דומיא דמת נתתי; איזה דבר [25] ששוה בחיים ובמתים [26]? הוי אומר זו סיכה [27]. מתקיף לה מר זוטרא: ואימא [28] ליקח לו ארון ותכריכים [29]? אמר רב הונא בריה דרב יהושע: 'ממנו' – מגופו. רב אשי אמר: 'לא נתתי' דומיא ד'לא אכלתי': מה להלן מגופו אף כאן מגופו. ואכתי מופנה מצד אחד הוא [30]. [31] - הניחא למאן דאמר למדין ואין משיבין, אלא למאן דאמר למדין ומשיבין - מאי איכא למימר? הך דרבי אבהו [32] - מדרב נחמן אמר רבה בר אבוה נפקא, דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: מאי דכתיב [במדבר יח,ח: וידבר ה' אל אהרן:] ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי [לכל קדשי בני ישראל לך נתתים למשחה ולבניך לחק עולם]? - בשתי תרומות הכתוב מדבר: אחת תרומה טהורה ואחת תרומה טמאה, ואמר רחמנא 'לך' - שלך תהא להסקה תחת תבשילך.


וכל הטמאים [לא יאכלו בתרומה]: מנא הני מילי? אמר רבי יוחנן משום רבי ישמעאל: אמר קרא (ויקרא כב ד) איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב [בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר; והנגע בכל טמא נפש, או איש אשר תצא ממנו שכבת זרע] - אי זהו דבר ששוה


עמוד ב

בזרעו של אהרן [33]? - הוי אומר זו תרומה. ואימא בחזה ושוק [34]? אינה בחוזרת [35]. תרומה נמי אינה בחללה? חללה לאו זרעו דאהרן היא. וממאי דהאי 'עד אשר יטהר' - עד דאיכא הערב שמש [36]? אימא עד דמייתי כפרה? לא סלקא דעתא, דתנא דבי רבי ישמעאל: 'בזב בעל שתי ראיות [37] ובמצורע מוסגר [38] הכתוב מדבר', דומיא דטמא נפש: מה טמא נפש - דלאו בר כפרה הוא, הני נמי - דלאו בני כפרה נינהו. ואימא 'הני מילי דלאו בר כפרה, אבל דבר כפרה [39] - עד דמייתי כפרה'? ותו: הא דתנן [לכאורה כאן צירוף של משניות שונות]: 'טבל ועלה אוכל במעשר, העריב שמשו אוכל בתרומה, הביא כפרה אוכל בקדשים' - מנא לן? אמר רבא אמר רב חסדא: תלתא קראי כתיבי: כתיב [ויקרא כב,ו: נפש אשר תגע בו וטמאה עד הערב] ולא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ בשרו במים - הא רחץ טהור! וכתיב (ויקרא כב ז) ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים [כי לחמו הוא]; וכתיב [ויקרא יב,ח: ואם לא תמצא ידה די שה - ולקחה שתי תרים או שני בני יונה, אחד לעלה ואחד לחטאת] וכפר עליה הכהן וטהרה - הא כיצד? כאן למעשר, כאן לתרומה, כאן לקדשים. ואיפוך אנא? מסתברא תרומה עדיפא, שכן מחפ"ז. אדרבה מעשר עדיפא, שכן הד"ס ט"ב [40]!? אפילו הכי מיתה עדיפא. רבא אמר: בלא 'מיתה עדיפא' נמי לא מצית אמרת: אמר קרא 'נפש' [41] - איזהו דבר ששוה בכל נפש? הוי אומר זה מעשר. ואכתי [42] הני מילי [43] - היכא דלאו בר כפרה [44], אבל היכא דבר כפרה [45] - עד דמייתי כפרה!? אמר אביי: תרי קראי כתיבי ביולדת [46]: כתיב [ויקרא יב,ד: ושלשים יום ושלשת ימים תשב בדמי טהרה; בכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבא] עד מלאת ימי טהרה - כיון שמלאו ימיה [47] – טהרה [48]; וכתיב [ויקרא יב,ח: ואם לא תמצא ידה די שה, ולקחה שתי תרים או שני בני יונה, אחד לעלה ואחד לחטאת] וכפר עליה הכהן וטהרה, הא כיצד? - כאן [49] לתרומה [50], כאן לקדשים. ואיפוך אנא? מסתברא קדש חמור, שכן פנקעכ"ס! אדרבה, תרומה חמורה שכן מחפ"ז! הנך נפישן.

רבא אמר: בלא 'הנך נפישן' לא מצית אמרת? אמר קרא 'וכפר עליה הכהן וטהרה' - מכלל שהיא טמאה [51]; ואי סלקא דעתך [52] – בקדשים, איקרי כאן (ויקרא ז יט) והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל [-באש ישרף; והבשר - כל טהור יאכל בשר] [53]! אלא שמע מינה – בתרומה.

מתקיף לה רב שישא בריה דרב אידי: ומי מצית אמרת תרומה כתיבא הכא? והתניא '(ויקרא יב ב) דבר אל בני ישראל [לאמר אשה כי תזריע וילדה זכר - וטמאה שבעת ימים כימי נדת דותה תטמא] - אין לי אלא בני ישראל [54], גיורת ושפחה משוחררת מנין? תלמוד לומר 'אשה'; ואי סלקא דעתך בתרומה - גיורת ושפחה בנות מיכל תרומה נינהו? אמר רבא: ולא?

הערות[עריכה]

  1. ^ תרומה ובכורים
  2. ^ בכל שנות השמיטה, אבל מעשר שני אין נוהג בשלישית ובששית
  3. ^ בפרק 'יש מותרות' (לקמן פה,ב)
  4. ^ הלכך לענין ערלות נמי חמור
  5. ^ ליברמן
  6. ^ דקדשי בדק הבית היא, ולא קדשי מזבח; ומצינו טבול יום מותר בה, וכל שכן אונן
  7. ^ מחוסר כפרה= טומאה, דבעיא קרבן: כל שלא הביא כפרתו - אסור בה, דמחוסר מעשה הוא, וכמי שטומאתו עליו דמי, וכל שכן טבול יום דילה [שצריך קרבן], דאיכא תרתי; אבל טבול יום דטומאת מת ושרץ - מותר בה, דשמשא ממילא ערבא, ולאו מחוסר מעשה הוא; הלכך: כי כתיב 'והזה הטהור על הטמא' - טהור מכלל שהוא טמא, למישרי טבול יום אתא, ולא מחוסר כפורים
  8. ^ דערל מותר במעשר
  9. ^ כדאמר (לעיל עב,ב): ערל שהזה - הזאתו כשרה
  10. ^ ומדלא תניה - שמע מינה: משום מעשר הוא דשבקה
  11. ^ דאסר ליה נמי בפרה, כדתני (לעיל עב,ב) 'טומטום שקידש - קדושו פסול' ואוקמינן כרבי עקיבא
  12. ^ [רש"י ע,א:] כטמא אצל אכילת תרומה; ([רש"י עב,ב:] מדרבי לערל גבי טמאים שמע מינה דכי הדדי נינהו, ואפילו לנגיעה דתרומה אסור.)
  13. ^ כדקתני לעיל (שם) 'ערל שהזה הזאתו כשרה'
  14. ^ [הברייתא היא ברייתא מבית מדרשו של יוסף הבבלי, והחולק הוא] תנא קמא דיוסף הבבלי, דאמר מחוסר כפורים כשר בפרה
  15. ^ בתוספתא פרה (צוקרמאנדל) פרק ד הלכה ג
  16. ^ דכיון דמחוסר מעשה הוא - עדיין טומאה עליו, ולא קרינא ביה טהור
  17. ^ והא מתניתא דאוקימנא כרבי עקיבא קתני 'מחוסר כפורים פסול בפרה'; וכי היכי דפליג [תנא קמא של רבי יוסף הבבלי] אמחוסר כפורים - איכא למימר דאיהו פליג נמי עליה בערל (לעיל).
  18. ^ פסוק י
  19. ^ באש תשרופו (שמות יב י)
  20. ^ לומר שאין לוקין עליו
  21. ^ דמצי למכתב 'והנותר ממנו באש תשרופו'; מאי 'עד בקר'? הא כתיב ברישא דקרא 'לא תותירו ממנו עד בקר'? אלא הכי קאמר: והנותר - לבקר הראשון, שהוא יום טוב - המתן עד בקר שני, שהוא חול, ושורפו; ללמדך שאין שורפין קדשים ביום טוב; ותרוייהו ב'כיצד צולין' (פסחים דף פג,ב)
  22. ^ דאמר לעיל: למישרי הדלקה בשמן של תרומה שנטמאה
  23. ^ ואף על גב דקיימא לן (שבת פו א) דסיכה כשתיה, והוה ליה כמאן דשתי ליה בטומאה
  24. ^ לעיל מיניה כתיב 'לא בערתי ממנו בטמא' וכתיב בתריה 'ולא נתתי ממנו למת' – כלומר: מן המעשר טמא לא נתתי ממנו למת
  25. ^ נתינה
  26. ^ משכחת במת
  27. ^ וקדייקינן: דכוותיה בחי - שרי
  28. ^ 'לא נתתי ממנו למת' - לא בסיכה קאמר, אלא כך הוא מתְוַדֶּה:
  29. ^ לא קניתי ממנו ארון ותכריכים למת, אפילו כשנטמא דלא יכולתי לאוכלו, ולא שניתיו לדבר שאינו לאכילה והוא צרכי המת; הא לחי דומיא דמת - נתתי, ואשמועינן דאף על גב דמעשר טהור לא ניתן אלא לאכילה ושתיה וסיכה, אם נטמא - מותר לחללו לקנות ממנו חלוק
  30. ^ דההוא דפסח מופנה לגזירה שוה, אבל דמעשר - כולהו תלתא אצרכת להו
  31. ^ [ביחס לתוקף של לימוד גזירה שוה 'מופנה מצד אחד': האם למדין ומשיבין או למדין ואין משיבין, יש מחלוקת: פלוגתא דרבי ישמעאל ורבנן היא בהמפלת במסכת נדה (דף כב,ב)
  32. ^ דמפיק חד ממנו למישרי הדלקה בשמן תרומה שנטמאת
  33. ^ בזכרים ונקבות; דאילו קדשי קדשים הניתנים לכהנים - אין נאכלים אלא לזכרי כהונה
  34. ^ דשלמים, הניתן לכהנים, ונאכל לנשיהן, כדכתיב (ויקרא י יד) 'אתה ובניך ובנותיך', והני הוא דאסר רחמנא לטמאים, משום דקדשים נינהו, אבל תרומה לא
  35. ^ בת כהן אלמנה מישראל, וזרע אין לה, דאמר בפרק 'אלמנה' (לעיל סח,ב), 'כשהיא חוזרת - חוזרת לתרומה ואין חוזרת לחזה ושוק'
  36. ^ ותו לא, דאמר לעיל 'מחוסר כפורים מותר בתרומה'
  37. ^ לאו בר קרבן הוא, כדתניא במסכת מגילה (ח,א): 'מנה הכתוב שתים וקראו טמא, שלש וקראו טמא; הא כיצד? שתים לטומאה ושלש לקרבן'
  38. ^ נמי לאו בר קרבן הוא, כדתנן התם: 'אין בין מצורע טהור מתוך הסגר לטהור מתוך החלט אלא תגלחת וצפרים'; וכיון דתגלחת ליכא - קרבן נמי ליכא, דבהדי דתגלחת כתיב קרבן
  39. ^ כגון זב בעל שלש ראיות ומצורע מוחלט
  40. ^ הבאת מקום; וידוי אסור לאונן, ולבער ממנו בטומאה, ואוכלו בטומאת עצמו - לוקה וחייב בביעור: ה' הבאה ד' וידוי ס' אסור לאונן ט' טומאה ב' ביעור וכולהו ליתנהו בתרומה
  41. ^ בקרא ד-כי אם רחץ בשרו [ויקרא כב,ו] כתיב נפש כי תגע בו, אלמא קרא קמא במעשר משתעי
  42. ^ אימא
  43. ^ דסגי בהערב שמש לתרומה
  44. ^ דהא אמרת בזב בעל שתי ראיות ובמצורע מוסגר משתעי קרא
  45. ^ לא סגי ליה בהערב שמש ולא אכיל בתרומה
  46. ^ דבת כפרה היא
  47. ^ ארבעים לזכר ושמונים לנקבה
  48. ^ והוא הערב שמש שלה, דמשעת טבילה לסוף שבעה לזכר ושבועים לנקבה עד אור הבאת קרבנותיה ליום מחר - היא נקראת 'טבולת יום ארוך' [במסכת נדה (עא,א)], דומיא דכל מחוסרי כפרה הנקראים 'טבולי יום ארוך': משעת טבילתם עד הערב שמש, דליל הבאת קרבנותיהם למחרת; (הכא נמי הוי טבולת יום ארוך משעת טבילה עד סוף יומי הבאת קרבנותיה)
  49. ^ בהערב שמש
  50. ^ וליכא למימר כאן למעשר בהערב שמש, דהא אמרן לעיל: הא רחץ טהור: דלא בעי הערב שמש, ולענין טבול יום - מה לי בר כפרה מה לי לאו בר כפרה
  51. ^ עד השתא
  52. ^ קרא קמא, דשרי למיכל מאורתא
  53. ^ והאי מחוסר כפורים - טמא מקרי, כדכתיב 'וטהרה' - מכלל שהיא טמאה
  54. ^ בנות ישראל מטמאות בלידה