ביאור:בבלי יבמות דף עד
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת יבמות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא
קכב | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
'ונוהגין [1] בשאר שני שבוע [2] ואין להם פדיון, מה שאין כן במעשר - שמע מינה.
תא שמע: 'נשתיירו בו ציצין המעכבין את המילה - הרי זה אינו אוכל לא בתרומה ולא בפסח ולא בקדשים ולא במעשר.' מאי - לאו מעשר דגן? לא, מעשר בהמה. 'מעשר בהמה'? - היינו 'קדשים'? וליטעמיך - מי לא תנן 'פסח' וקתני 'קדשים'?? בשלמא פסח וקדשים - צריכי: דאי תנא פסח - משום דערלות בפסח כתיבא, אבל קדשים אימא לא; ואי תנא קדשים – הוה אמינא מאי 'קדשים' – פסח! אלא 'מעשר בהמה' למה לי? אלא מעשר ראשון, ורבי מאיר היא, דאמר [3]: 'מעשר ראשון אסור לזרים' [4].
תא שמע מדתני רבי חייא בר רב מדפתי: 'ערל אסור בשתי מעשרות' – מאי, לאו אחד מעשר דגן ואחד מעשר בהמה? הכא נמי מעשר ראשון, ורבי מאיר.
תא שמע [תוספתא מסכת חגיגה [5] פרק ג הלכה טו-יח]: 'אונן אסור במעשר ומותר בתרומה ובפרה [6]; טבול יום אסור בתרומה ומותר בפרה ובמעשר; מחוסר כפורים אסור בפרה ומותר בתרומה ובמעשר' [7] - ואם איתא [8] - ניתני 'ערל אסור בתרומה ומותר בפרה ובמעשר [9]' [10]!? האי - תנא דבי רבי עקיבא היא [11], דמרבי ליה לערל כטמא, דתניא [(לעיל ע,א); עב,ב]: 'רבי עקיבא אומר (ויקרא כב ד) איש איש [מזרע אהרן והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר; והנגע בכל טמא נפש או איש אשר תצא ממנו שכבת זרע] - לרבות את הערל.' [12] ומאן תנא (דלעיל, דאכשר ערל בפרה) דפליג עליה דרבי עקיבא [13]? תנא דרבי יוסף הבבלי היא [14], דתניא [15]: 'שרפת אונן ומחוסר כפורים - כשרה. רבי יוסף הבבלי אומר: אונן - כשרה, מחוסר כפורים – פסולה [16]. [17]
ואף רבי יצחק סבר ערל אסור במעשר [שני], דאמר רבי יצחק: מנין לערל שאסור במעשר [שני]? נאמר 'ממנו' במעשר [שני; ראה להלן בדברי רבא אמר רבי יצחק] ונאמר 'ממנו' בפסח [מיד להלן בדברי רבא] - מה 'ממנו' האמור בפסח - ערל אסור בו, אף 'ממנו' האמור במעשר - ערל אסור בו. מופני? דאי לא מופני איכא למיפרך: מה לפסח שכן חייבין עליו משום פיגול ונותר וטמא! לאיי, אפנויי מופני. מאי מופני? אמר רבא: אמר רבי יצחק: תלתא 'ממנו' כתיבי בפסח [שמות יב,ט: אל תאכלו ממנו נא ובשל מבשל במים כי אם צלי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו, [18] לא תותירו ממנו עד בקר והנותר ממנו עד בקר באש תשרפו]: חד לגופיה, וחד לגזירה שוה, וחד: למאן דאמר בא הכתוב [19] ליתן לך עשה אחר לא תעשה [20] - איידי דכתיב 'נותר' כתיב נמי 'ממנו'; ולמאן דאמר 'ליתן לו בקר שני לשריפתו' [21] - איידי דכתיב 'עד בקר' כתיב נמי 'ממנו'. תלתא 'ממנו' כתיבי במעשר (דברים כו יד: לא אכלתי באני ממנו, ולא בערתי ממנו בטמא, ולא נתתי ממנו למת; שמעתי בקול ה' אלקי, עשיתי ככל אשר צויתני): חד לגופיה, וחד לדרבי אבהו אמר רבי יוחנן [22], וחד לדריש לקיש, דאמר ריש לקיש אמר רבי סמיא: מנין למעשר שני שנטמא שמותר לסוכו [23]? -שנאמר [דברים כו,יד: לא אכלתי באני ממנו ולא בערתי ממנו בטמא] ולא נתתי ממנו למת [שמעתי בקול ה' אלקי עשיתי ככל אשר צויתני] - למת הוא דלא נתתי [24], הא לחי דומיא דמת נתתי; איזה דבר [25] ששוה בחיים ובמתים [26]? הוי אומר זו סיכה [27]. מתקיף לה מר זוטרא: ואימא [28] ליקח לו ארון ותכריכים [29]? אמר רב הונא בריה דרב יהושע: 'ממנו' – מגופו. רב אשי אמר: 'לא נתתי' דומיא ד'לא אכלתי': מה להלן מגופו אף כאן מגופו. ואכתי מופנה מצד אחד הוא [30]. [31] - הניחא למאן דאמר למדין ואין משיבין, אלא למאן דאמר למדין ומשיבין - מאי איכא למימר? הך דרבי אבהו [32] - מדרב נחמן אמר רבה בר אבוה נפקא, דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: מאי דכתיב [במדבר יח,ח: וידבר ה' אל אהרן:] ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי [לכל קדשי בני ישראל לך נתתים למשחה ולבניך לחק עולם]? - בשתי תרומות הכתוב מדבר: אחת תרומה טהורה ואחת תרומה טמאה, ואמר רחמנא 'לך' - שלך תהא להסקה תחת תבשילך.
וכל הטמאים [לא יאכלו בתרומה]: מנא הני מילי? אמר רבי יוחנן משום רבי ישמעאל: אמר קרא (ויקרא כב ד) איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב [בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר; והנגע בכל טמא נפש, או איש אשר תצא ממנו שכבת זרע] - אי זהו דבר ששוה
בזרעו של אהרן [33]? - הוי אומר זו תרומה. ואימא בחזה ושוק [34]? אינה בחוזרת [35]. תרומה נמי אינה בחללה? חללה לאו זרעו דאהרן היא. וממאי דהאי 'עד אשר יטהר' - עד דאיכא הערב שמש [36]? אימא עד דמייתי כפרה? לא סלקא דעתא, דתנא דבי רבי ישמעאל: 'בזב בעל שתי ראיות [37] ובמצורע מוסגר [38] הכתוב מדבר', דומיא דטמא נפש: מה טמא נפש - דלאו בר כפרה הוא, הני נמי - דלאו בני כפרה נינהו. ואימא 'הני מילי דלאו בר כפרה, אבל דבר כפרה [39] - עד דמייתי כפרה'? ותו: הא דתנן [לכאורה כאן צירוף של משניות שונות]: 'טבל ועלה אוכל במעשר, העריב שמשו אוכל בתרומה, הביא כפרה אוכל בקדשים' - מנא לן? אמר רבא אמר רב חסדא: תלתא קראי כתיבי: כתיב [ויקרא כב,ו: נפש אשר תגע בו וטמאה עד הערב] ולא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ בשרו במים - הא רחץ טהור! וכתיב (ויקרא כב ז) ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים [כי לחמו הוא]; וכתיב [ויקרא יב,ח: ואם לא תמצא ידה די שה - ולקחה שתי תרים או שני בני יונה, אחד לעלה ואחד לחטאת] וכפר עליה הכהן וטהרה - הא כיצד? כאן למעשר, כאן לתרומה, כאן לקדשים. ואיפוך אנא? מסתברא תרומה עדיפא, שכן מחפ"ז. אדרבה מעשר עדיפא, שכן הד"ס ט"ב [40]!? אפילו הכי מיתה עדיפא. רבא אמר: בלא 'מיתה עדיפא' נמי לא מצית אמרת: אמר קרא 'נפש' [41] - איזהו דבר ששוה בכל נפש? הוי אומר זה מעשר. ואכתי [42] הני מילי [43] - היכא דלאו בר כפרה [44], אבל היכא דבר כפרה [45] - עד דמייתי כפרה!? אמר אביי: תרי קראי כתיבי ביולדת [46]: כתיב [ויקרא יב,ד: ושלשים יום ושלשת ימים תשב בדמי טהרה; בכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבא] עד מלאת ימי טהרה - כיון שמלאו ימיה [47] – טהרה [48]; וכתיב [ויקרא יב,ח: ואם לא תמצא ידה די שה, ולקחה שתי תרים או שני בני יונה, אחד לעלה ואחד לחטאת] וכפר עליה הכהן וטהרה, הא כיצד? - כאן [49] לתרומה [50], כאן לקדשים. ואיפוך אנא? מסתברא קדש חמור, שכן פנקעכ"ס! אדרבה, תרומה חמורה שכן מחפ"ז! הנך נפישן.
רבא אמר: בלא 'הנך נפישן' לא מצית אמרת? אמר קרא 'וכפר עליה הכהן וטהרה' - מכלל שהיא טמאה [51]; ואי סלקא דעתך [52] – בקדשים, איקרי כאן (ויקרא ז יט) והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל [-באש ישרף; והבשר - כל טהור יאכל בשר] [53]! אלא שמע מינה – בתרומה.
מתקיף לה רב שישא בריה דרב אידי: ומי מצית אמרת תרומה כתיבא הכא? והתניא '(ויקרא יב ב) דבר אל בני ישראל [לאמר אשה כי תזריע וילדה זכר - וטמאה שבעת ימים כימי נדת דותה תטמא] - אין לי אלא בני ישראל [54], גיורת ושפחה משוחררת מנין? תלמוד לומר 'אשה'; ואי סלקא דעתך בתרומה - גיורת ושפחה בנות מיכל תרומה נינהו? אמר רבא: ולא?
הערות
[עריכה]- ^ תרומה ובכורים
- ^ בכל שנות השמיטה, אבל מעשר שני אין נוהג בשלישית ובששית
- ^ בפרק 'יש מותרות' (לקמן פה,ב)
- ^ הלכך לענין ערלות נמי חמור
- ^ ליברמן
- ^ דקדשי בדק הבית היא, ולא קדשי מזבח; ומצינו טבול יום מותר בה, וכל שכן אונן
- ^ מחוסר כפרה= טומאה, דבעיא קרבן: כל שלא הביא כפרתו - אסור בה, דמחוסר מעשה הוא, וכמי שטומאתו עליו דמי, וכל שכן טבול יום דילה [שצריך קרבן], דאיכא תרתי; אבל טבול יום דטומאת מת ושרץ - מותר בה, דשמשא ממילא ערבא, ולאו מחוסר מעשה הוא; הלכך: כי כתיב 'והזה הטהור על הטמא' - טהור מכלל שהוא טמא, למישרי טבול יום אתא, ולא מחוסר כפורים
- ^ דערל מותר במעשר
- ^ כדאמר (לעיל עב,ב): ערל שהזה - הזאתו כשרה
- ^ ומדלא תניה - שמע מינה: משום מעשר הוא דשבקה
- ^ דאסר ליה נמי בפרה, כדתני (לעיל עב,ב) 'טומטום שקידש - קדושו פסול' ואוקמינן כרבי עקיבא
- ^ [רש"י ע,א:] כטמא אצל אכילת תרומה; ([רש"י עב,ב:] מדרבי לערל גבי טמאים שמע מינה דכי הדדי נינהו, ואפילו לנגיעה דתרומה אסור.)
- ^ כדקתני לעיל (שם) 'ערל שהזה הזאתו כשרה'
- ^ [הברייתא היא ברייתא מבית מדרשו של יוסף הבבלי, והחולק הוא] תנא קמא דיוסף הבבלי, דאמר מחוסר כפורים כשר בפרה
- ^ בתוספתא פרה (צוקרמאנדל) פרק ד הלכה ג
- ^ דכיון דמחוסר מעשה הוא - עדיין טומאה עליו, ולא קרינא ביה טהור
- ^ והא מתניתא דאוקימנא כרבי עקיבא קתני 'מחוסר כפורים פסול בפרה'; וכי היכי דפליג [תנא קמא של רבי יוסף הבבלי] אמחוסר כפורים - איכא למימר דאיהו פליג נמי עליה בערל (לעיל).
- ^ פסוק י
- ^ באש תשרופו (שמות יב י)
- ^ לומר שאין לוקין עליו
- ^ דמצי למכתב 'והנותר ממנו באש תשרופו'; מאי 'עד בקר'? הא כתיב ברישא דקרא 'לא תותירו ממנו עד בקר'? אלא הכי קאמר: והנותר - לבקר הראשון, שהוא יום טוב - המתן עד בקר שני, שהוא חול, ושורפו; ללמדך שאין שורפין קדשים ביום טוב; ותרוייהו ב'כיצד צולין' (פסחים דף פג,ב)
- ^ דאמר לעיל: למישרי הדלקה בשמן של תרומה שנטמאה
- ^ ואף על גב דקיימא לן (שבת פו א) דסיכה כשתיה, והוה ליה כמאן דשתי ליה בטומאה
- ^ לעיל מיניה כתיב 'לא בערתי ממנו בטמא' וכתיב בתריה 'ולא נתתי ממנו למת' – כלומר: מן המעשר טמא לא נתתי ממנו למת
- ^ נתינה
- ^ משכחת במת
- ^ וקדייקינן: דכוותיה בחי - שרי
- ^ 'לא נתתי ממנו למת' - לא בסיכה קאמר, אלא כך הוא מתְוַדֶּה:
- ^ לא קניתי ממנו ארון ותכריכים למת, אפילו כשנטמא דלא יכולתי לאוכלו, ולא שניתיו לדבר שאינו לאכילה והוא צרכי המת; הא לחי דומיא דמת - נתתי, ואשמועינן דאף על גב דמעשר טהור לא ניתן אלא לאכילה ושתיה וסיכה, אם נטמא - מותר לחללו לקנות ממנו חלוק
- ^ דההוא דפסח מופנה לגזירה שוה, אבל דמעשר - כולהו תלתא אצרכת להו
- ^ [ביחס לתוקף של לימוד גזירה שוה 'מופנה מצד אחד': האם למדין ומשיבין או למדין ואין משיבין, יש מחלוקת: פלוגתא דרבי ישמעאל ורבנן היא בהמפלת במסכת נדה (דף כב,ב)
- ^ דמפיק חד ממנו למישרי הדלקה בשמן תרומה שנטמאת
- ^ בזכרים ונקבות; דאילו קדשי קדשים הניתנים לכהנים - אין נאכלים אלא לזכרי כהונה
- ^ דשלמים, הניתן לכהנים, ונאכל לנשיהן, כדכתיב (ויקרא י יד) 'אתה ובניך ובנותיך', והני הוא דאסר רחמנא לטמאים, משום דקדשים נינהו, אבל תרומה לא
- ^ בת כהן אלמנה מישראל, וזרע אין לה, דאמר בפרק 'אלמנה' (לעיל סח,ב), 'כשהיא חוזרת - חוזרת לתרומה ואין חוזרת לחזה ושוק'
- ^ ותו לא, דאמר לעיל 'מחוסר כפורים מותר בתרומה'
- ^ לאו בר קרבן הוא, כדתניא במסכת מגילה (ח,א): 'מנה הכתוב שתים וקראו טמא, שלש וקראו טמא; הא כיצד? שתים לטומאה ושלש לקרבן'
- ^ נמי לאו בר קרבן הוא, כדתנן התם: 'אין בין מצורע טהור מתוך הסגר לטהור מתוך החלט אלא תגלחת וצפרים'; וכיון דתגלחת ליכא - קרבן נמי ליכא, דבהדי דתגלחת כתיב קרבן
- ^ כגון זב בעל שלש ראיות ומצורע מוחלט
- ^ הבאת מקום; וידוי אסור לאונן, ולבער ממנו בטומאה, ואוכלו בטומאת עצמו - לוקה וחייב בביעור: ה' הבאה ד' וידוי ס' אסור לאונן ט' טומאה ב' ביעור וכולהו ליתנהו בתרומה
- ^ בקרא ד-כי אם רחץ בשרו [ויקרא כב,ו] כתיב נפש כי תגע בו, אלמא קרא קמא במעשר משתעי
- ^ אימא
- ^ דסגי בהערב שמש לתרומה
- ^ דהא אמרת בזב בעל שתי ראיות ובמצורע מוסגר משתעי קרא
- ^ לא סגי ליה בהערב שמש ולא אכיל בתרומה
- ^ דבת כפרה היא
- ^ ארבעים לזכר ושמונים לנקבה
- ^ והוא הערב שמש שלה, דמשעת טבילה לסוף שבעה לזכר ושבועים לנקבה עד אור הבאת קרבנותיה ליום מחר - היא נקראת 'טבולת יום ארוך' [במסכת נדה (עא,א)], דומיא דכל מחוסרי כפרה הנקראים 'טבולי יום ארוך': משעת טבילתם עד הערב שמש, דליל הבאת קרבנותיהם למחרת; (הכא נמי הוי טבולת יום ארוך משעת טבילה עד סוף יומי הבאת קרבנותיה)
- ^ בהערב שמש
- ^ וליכא למימר כאן למעשר בהערב שמש, דהא אמרן לעיל: הא רחץ טהור: דלא בעי הערב שמש, ולענין טבול יום - מה לי בר כפרה מה לי לאו בר כפרה
- ^ עד השתא
- ^ קרא קמא, דשרי למיכל מאורתא
- ^ והאי מחוסר כפורים - טמא מקרי, כדכתיב 'וטהרה' - מכלל שהיא טמאה
- ^ בנות ישראל מטמאות בלידה