ביאור:בבלי יבמות דף יז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

זו חדייב; 'נהר גוזן' - זו גינזק, 'וערי מדי' - זו חמדן וחברותיה, ואמרי לה - זו ניהר וחברותיה. 'חברותיה' מאן? אמר שמואל: כרך מושכי חידקי ודומקיא. אמר רבי יוחנן: וכולן לפסול [1]. [2] כי אמריתה [3] קמיה דשמואל [4] - אמר לי [למדבר, שהוא רב יהודה]: בנך הבא מן ישראלית קרוי בנך, ואין בנך הבא מן הגויה קרוי בנך אלא בנה [5]. והאיכא בנות [6], ואמר רבינא [7]: שמע מינה: בן בתך הבא מן הגוי - קרוי בנך [8]!

גמירי דבנתא דההוא דרא [9] איצטרויי אצטרו [10].

איכא דאמרי: כי אמריתה קמיה דשמואל - אמר ליה: לא זזו משם עד שעשאום גוים גמורים, שנאמר (הושע ה ז) בה' בגדו כי בנים זרים ילדו [עתה יאכלם חדש את חלקיהם]. יתיב רב יוסף אחוריה דרב כהנא, ויתיב רב כהנא קמיה דרב יהודה, ויתיב וקאמר: עתידין ישראל דעבדי יומא טבא כי חרבי תרמוד [11]'. והא חריב!? ההיא - תמוד הואי. רב אשי אמר: היינו 'תרמוד' היינו 'תמוד' [12]; אכפולי הוא דמכפל: חריב מהאי גיסא אותיב מהאי גיסא, ואי חריב מהאי גיסא אותיב מהאי גיסא [13].

יתיב רב המנונא קמיה דעולא וקא הוי [14] בשמעתא; אמר [15]: מה גברא ומה גברא [16]! אי לאו דהרפניא מאתיה [17]! אכסיף. אמר ליה: כסף גלגלתא להיכא יהבת? אמר ליה: לפום נהרא; אמר ליה: אם כן - מפום נהרא את. מאי 'הרפניא'? אמר רבי זירא: הר שהכל פונין בו [18]. במתניתא תנא: 'כל שאין מכיר משפחתו ושבטו נפנה לשם'. אמר רבא: והיא עמוקה [19] משאול [20], שנאמר (הושע יג יד) מיד שאול אפדם ממות אגאלם [אהי דבריך מות, אהי קטבך שאול - נחם יסתר מעיני], ואילו פסול דידהו לית להו תקנתא: פסולי דהרפניא משום פסולי דמישון [21] ופסולי דמישון משום פסולי דתרמוד; פסולי דתרמוד משום עבדי שלמה, והיינו דאמרי אינשי: קבא רבא וקבא זוטא [22] מיגנדר [23] ואזיל [24] לשאול, ומשאול לתרמוד [25] ומתרמוד למישן וממישן להרפניא [26].

הדרן עלך חמש עשרה נשים:


יבמות דף יז,א פרק שני 'כיצד'[עריכה]

משנה:
כיצד 'אשת אחיו שלא היה בעולמו' [27]?
שני אחים [ראובן ושמעון], ומת אחד מהן [ראובן], ונולד להן אח [לוי] [28], ואחר כך ייבם השני [שמעון] את אשת אחיו [את ראובנה] [29] ומת: הראשונה [30] יוצאה [31] משום 'אשת אחיו שלא היה בעולמו', והשניה [שמעונה, שלא הגיעה לשמעון מיבום ראובנה] משום צרתה [שמעונה היא – ללוי - 'צרת אשת אחיו שלא היה בעולמו'];
עשה בה [32] מאמר, [33] ומת – שניה [שמעונה] חולצת [34] ולא מתייבמת [35].
גמרא:
אמר רב נחמן: מאן דתני 'ראשונה' [36] לא משתבש; מאן דתני 'שניה' לא משתבש:
מאן דתני


עמוד ב
'ראשונה' לא משתבש: מאי 'ראשונה'? - ראשונה לנפילה [37],
ומאן דתני 'שניה' לא משתבש: - מאי 'שניה'? שניה לנשואין [38].
[## לכאורה היתה גירסא במשנה ובה הכנויים 'ראשונה' ו'שניה' היו הפוכות מהגירסא שלפנינו.]
[39] מי לא עסקינן [40] דיבם [41] ואחר כך כנס [42] [ואין זה מְשַנֶּה מתי כנס שמעון את שמעונה: לפני שיבם את ראובנה או אחרי היבום]?
אלא: מאי 'שניה'? - שניה בנשואין [43].
[ולפיכך הגירסא כמשנתנו דוקא.]
'אשת אחיו שלא היה בעולמו' - היכא כתיבא [44]?
אמר רב יהודה אמר רב: אמר קרא: (דברים כה ה) כי ישבו אחים יחדו [ומת אחד מהם ובן אין לו - לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר: יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה ויבמה] - שהיתה להם ישיבה אחת בעולם, פרט לאשת אחיו שלא היה בעולמו; 'יחדו' - מיוחדים בנחלה [45], פרט לאחיו מן האם.
רבה אמר ['פרט לאחיו מן האם' לא מ'יחדו' נלמד, אלא]: אחין מן האב: יליף אחוה [46] – 'אחוה' מבני יעקב [47]: מה להלן מן האב ולא מן האם - אף כאן מן האב ולא מן האם [## וכך נלמד בירושלמי].
ולילף אחוה-אחוה מעריות [48]?
דנין 'אחים' מ'אחים', ואין דנין 'אחים' מ'אחיך'.
מאי נפקא מינה? הא תנא דבי רבי ישמעאל [ספרי מצורע פרשה ז מ"ז]: (פרשת מצורע, צרעת הבית) 'ושב הכהן' [ביום השביעי וראה והנה פשה הנגע בקירת הבית] 'ובא הכהן' (שם בהמשך): 'ובא הכהן' [...וראה והנה פשה הנגע בבית צרעת ממארת הוא בבית טמא הוא] - זו היא שיבה זו היא ביאה' [49]?
הני מילי היכא דליכא מידי דדמי ליה, אבל היכא דאיכא מידי דדמי ליה - מדדמי ליה ילפינן.
ולילף אחוה-אחוה מלוט, דכתיב לך לך: ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה ביני ובינך ובין רעי ובין רעיך] כי אנשים אחים אנחנו [50]?
מסתברא מבני יעקב הוה ליה למילף, משום דמפני ['מופנה': שהמלה ש'מַפְנָה אותנו למקום אחר'; שהרי המלה 'אחים' בבני יעקב מיותרת לגמרי]: מדהוה ליה למכתב 'שנים עשר עבדיך בני אבינו' וכתיב 'אחים' - שמע מינה לאפנויי [ועדיף ללמוד גזירה שוה ממילים מיותרות].
ואיצטריך למכתב 'אחים' ואיצטריך למכתב 'יחדו' [ כי תצא: כי ישבו אחים יחדו וכו']: דאי כתב רחמנא 'אחים' – הוה אמינא לילף אחוה-אחוה מלוט; וכי תימא 'לא מפני' – לאיי, אפנויי מפני! מדהוה ליה למכתב 'רעים' וכתיב 'אחים' [והרי אברהם ולוט לא היו אחים] - שמע מינה לאפנויי; כתב רחמנא 'יחדו' - המיוחדים בנחלה [51]; ואי כתב רחמנא 'יחדו' הוה אמינא 'דמייחדי באבא ובאמא' – צריכא.
והא [52] - מהיכא תיתי? יבום בנחלה תלא רחמנא [53], ונחלה מן האב ולא מן האם היא [ואין מקום להוה אמינא עד דמייחדי מאבא ומאמא]?
איצטריך: סלקא דעתא אמינא 'הואיל וחידוש הוא: דקמשתרי ערוה גביה', אימא עד דמייחדי באבא ובאמא - צריכא.
אמר רב הונא אמר רב: שומרת יבם שמתה - מותר באִמָּהּ.
אלמא קסבר 'אין זיקה' [54].
ולימא 'הלכה כדברי האומר "אין זיקה"' [55]?
אי הוה אמר הכי - הוה אמינא 'הני מילי [56] בתרי [57], אבל בחד [58] - [59] יש זיקה [60]'.
ולימא 'הלכה כדברי האומר "אין זיקה אפילו בחד" [61]?
אי אמר הכי - הוה אמינא 'אפילו מחיים' [62] - קמשמע לן: לאחר מיתה אִין, מחיים לא, משום דאסור לבטל מצות יבמין [63].
תנן [יבמות פ"ד מ"יג; דף מט,א]: 'יבמתו שמתה - מותר באחותה'; - 'באחותה' אּין [64], [65] באִמָּהּ לא [66]!
הוא הדין דאפילו באִמָּהּ, ואיידי דתנא רישא 'אשתו שמתה מותר באחותה' - באחותה אּין אבל באִמָּהּ לא, דהויא לה איסורא דאורייתא [67] -תנא נמי סיפא 'מותר באחותה'.
ורב יהודה אמר: שומרת יבם שמתה - אסור באִמָּהּ.
אלמא קסבר 'יש זיקה' [68].
ולימא 'הלכה כדברי האומר "יש זיקה"'?
אי הוה אמר הכי, הוה אמינא 'הני מילי בחד, אבל בתרי - אין זיקה'.
והא כי פליגי [69] – בתרי [70]פליגי [71] [ולא היינו תועים לחשוב שרבי יהודה מדבר רק במקרה שאין אח]!
אלא אי אמר הכי

הערות[עריכה]

  1. ^ רובן ממזרים, שנטמעו עשרת השבטים בעובדות כוכבים, ובניהן הרי הן כישראלים, ונוהג בהן איסור ממזרות, והן לא נזהרו ונשאו זה אחותו או בתו - והרי הן ממזרים
  2. ^ עד השתא מילתיה דרב יהודה משמיה דרב אסי קאמר, ואחר פטירתו של רב אסי בא לפני שמואל, וקאמר:
  3. ^ להא דרב אסי
  4. ^ דחוששין לקדושין
  5. ^ דנפקא לן מ'כי יסיר את בנך מאחרי' (דברים ז ד) ולא כתיב 'כי תסיר את בנך' - אלמא לאו א'בתו לא תקח לבנך' [סוף פסוק ג בדברים ז] מהדר, דאם כן היה לו לומר כי העובדת כוכבים תסיר! שמע מינה דאי נמי יולדת בן לעבודת כוכבים - לא בנך מיקרי, ולא קרינן ביה 'כי תסיר את בנך'; הילכך עובדי כוכבים גמורים הם
  6. ^ שנשבו ונשאום עובדי כוכבים והולידו מהם
  7. ^ לקמן בפרק שני (כג,א)
  8. ^ דכתיב 'בתך לא תתן לבנו [דברים ז,ג].. כי יסיר את בנך מאחרי' [דברים ז,ד]; מדלא כתב 'כי תסיר' שמע מינה דא'בתך לא תתן לבנו' קאי, והכי קאמר: שמא תלד לו בן ויסירנו האב מאחרי, וקא קרי ליה 'בנך' - וליחוש לקידושין
  9. ^ דעשרת השבטים
  10. ^ נבקע רחמן מלקלוט זרע, ונעשו עקרות; 'איצטרו' - לשון ביקוע, כמו 'טיליא חריפי דמצרי זיקי' (עבודה זרה ל א) וכמו 'ציריא דחיטי' (פסחים דף מ,ב)
  11. ^ משום דממזרים הם ומטמעים בישראל ופוסלים אותן
  12. ^ ודקאמר הא חרוב - לא חריב כולה
  13. ^ כשחרבה מכאן נכפלה וניבנית מכאן
  14. ^ מקשה
  15. ^ עולא עליה דרב המנונא
  16. ^ כמה הוא גדול
  17. ^ שאינם מיוחסים
  18. ^ כל פסולין שאין מוצאין אשה פונין והולכין שם
  19. ^ ורעה לדבר זה
  20. ^ יותר מגיהנם, דאילו ליורדי גיהנם איכא תקנתא
  21. ^ שקרובה לה ומתערבין בהן; ואמר בפרק 'עשרה יוחסין' (קידושין עא ב) 'מישון מתה'; והתם מפרש פסולייהו
  22. ^ איפה גדולה ואיפה קטנה - שניהם מעוותים
  23. ^ מתגלגל
  24. ^ כלומר: כל הפסולין מתגלגלים ויורדים
  25. ^ כלומר: ששאול גבוה מתרמוד, ומתגלגל משאול לתרמוד
  26. ^ וטעמא כדלעיל: דאילו ליורדי גיהנם איכא תקנתא, ולפסול דידהו אין טהרה
  27. ^ פוטרת צרתה
  28. ^ ומצאה [אשת ראובן: ראובנה] זקוקה ליבם, ועליו [על לוי] אסורה משום 'אשת אחיו שלא היה בעולמו'
  29. ^ ולו אשה אחרת [שמעונה]
  30. ^ זו היא אשת ראובן [ראובנה] שנפלה לפניו כבר פעם אחת [## כלומר: כאשר נולד לוי היתה זקוקה ליבום]
  31. ^ ונפטרת מזה [מלוי]
  32. ^ זה שמת [שמעון]
  33. ^ ולא הספיק לכונסה
  34. ^ ולא מיפטרא משום צרת ערוה [צרת ראובנה], דלאו צרתה ממש היא
  35. ^ דמאמר קונה מקצת, והויא 'צרת ערוה "במקצת"', מדרבנן
  36. ^ מאן דקרי לה 'ראשונה' להך שנפלה לפני לוי שני פעמים [ראובנה]
  37. ^ [ראובנה] שנפלה ראשונה לייבום [היא] קודמת לזו [לשמעונה, שנפלה ליבום] בפעם ראשונה [במות שמעון]
  38. ^ של שני [עם שמעון], שהוא היה נשוי כבר האחרת [שמעונה] כשנפלה זאת [ראובנה] לפניו
  39. ^ ופרכינן:
  40. ^ כלומר: מי לא מיתוקמא נמי מתניתין
  41. ^ אשת אחיו [ראובנה] תחילה
  42. ^ את האחרת [שמעונה], דלא הויא הך יבמה שניה לנישואין
  43. ^ שניסת שני פעמים: אחת לבעל ואחת ליבם
  44. ^ לאיסורא
  45. ^ הראויין לירש זה את זה
  46. ^ 'כי ישבו אחים' פרשת כי תצא, יבום
  47. ^ שנים עשר אחים בני אבינו (פרשת מקץ, אחי יוסף)
  48. ^ 'ערות אשת אחיך' פרשת קדושים, וקיימא לן לקמן בפרק 'הבא על יבמתו' (נה,א) דאפילו אחיך מן האם ולא מן האב
  49. ^ דאף על גב דלא דמו קראי להדדי, כיון דתרוייהו בביאת כהן משתעי - דיינינן בהו גזירה שוה: מה להלן חולץ וקוצה וטח כו'
  50. ^ ותתייבם אשת אחי אביו, שהרי בן אחיו היה
  51. ^ שחולקין נחלה אחת, לאפוקי לוט שאין חולקין נחלה אחת
  52. ^ דלימא עד דמייחדי באבא ובאמא
  53. ^ דכתיב (דברים כה ו) יקום על שם אחיו המת ואוקמינן לקמן כד,א) 'על שם אחיו' - לנחלה: שיירש המייבם כל נכסי המת, ואין אחין חולקין עמו
  54. ^ זיקת יבמתו שמתה - לא אלימא למיהוי כארוסה להֵאָסֵר אִמּהּ עליו משום חמותו
  55. ^ דתנן בפרק 'החולץ' (פ"ד מ"ט; דף מא,א): 'שומרת יבם שקדש אחיו את אחותה' - של יבמה, ותלה היבום באחיו – 'משום רבי יהודה בן בתירא אמרו: אומרים לזה שקדש אחות יבמתו 'המתן מלכנוס, לפי שאחות זקוקתו היא; הואיל ולאחר שנזקקה אחותה לו קדש את זו - צריך להמתין עד שתתייבם היבמה לאחיו, דפקעה זיקה; ואמר שמואל: הלכה כרבי יהודה; ומדקאמר 'הלכה' - מכלל דפליגי עליה ואמרי 'אין זיקה לאחין חשיבא לאסור עליהן קרובותיה'
  56. ^ דלא חשיבא זיקה להיות אסורות קרובות
  57. ^ - בתרי אחין: כשנפלה לפני שני יבמין, כגון ההיא פלוגתא דרבי יהודה ורבנן; דכיון דלא ידיע קמי מאן מינייהו רמיא - לא חשיבא למיסר קרובות
  58. ^ שאין שם אלא יבם אחד, דודאי עליה רמיא
  59. ^ אימא
  60. ^ [שהזקוקה] דמיא ככנוסה, ויֵאָסֵר באִמָּהּ
  61. ^ רבי עקיבא קאמר ליה, בפרק 'ארבעה אחין' (לקמן כט,ב): שומרת יבם - אין יבמהּ מיפר נדריה, לא לאחד ולא לשנים' כלומר: בין שנפלה לפני יבם אחד בין שנפלה לפני שנים, דלא קרינן ביה 'אישהּ'
  62. ^ יבמהּ מותר באִמָּהּ קודם חליצה ותצא היבמה לשוק משום בת אשתו
  63. ^ ואי נסיב אִמָּהּ מחיים - מבטל למצוה לגמרי, מיבום ומחליצה
  64. ^ דאפילו אשתו מתה - מותר באחותה
  65. ^ אבל
  66. ^ אמו [צ"ל 'אמהּ'] - דלגבי אשתו אסורה אף לאחר מיתת אשתו - ביבמתו נמי אסורה
  67. ^ חמותה אסר רחמנא, ולא פליג בין מחיים בין לאחר מיתה, כדפליג באחות אשה כדכתיב 'עליה בחייה' [ויקרא יח,יח]
  68. ^ זיקת ייבום הויא ככנוסה, ואוסרת אִמָּהּ על היבם משום 'חמותו'
  69. ^ רבי יהודה ורבנן
  70. ^ הוא ד
  71. ^ כדקתני פ"ד מ"ט; (לקמן מא,א) 'המתן עד שיעשה אחיך מעשה'