ביאור:בבלי יבמות דף קד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ושל עיר הנדחת [1] ושל זקן העשוי לכבודו [2] - לא תחלוץ, ואם חלצה - חליצתה פסולה. אמר ליה רבינא לרב אשי: מאי שנא זקן העשוי לכבודו, דלאו להילוכא עביד - דבי דינא [3] - נמי לאו להילוכא עביד! אמר ליה: אילו מסגי ביה שלוחא דבי דינא - מי קפיד עליה דיינא?


משנה: חלצה בלילה - חליצתה כשרה, ורבי אל[י]עזר פוסל; בשמאל - חליצתה פסולה, ורבי אל[י]עזר מכשיר.

גמרא: לימא בהא קמיפלגי: דמר סבר מקשינן ריבים לנגעים [4] ומר סבר לא מקשינן ריבים לנגעים? לא, דכולי עלמא לא מקשינן ריבים לנגעים; דאי מקשינן - אפילו גמר דין בלילה נמי לא [5]! והכא - בהא קמיפלגי: מר סבר חליצה כתחלת דין דמיא [6], ומר סבר חליצה כגמר דין דמיא. [## וכי דין שנעשה בלילה בטל וללא תוקף? ודאי שלא! אם כן מדוע חליצה בלילה תפסל?] רבה בר חייא קטוספאה עבד עובדא במוק [7] וביחידי, ובלילה. אמר שמואל: 'כמה רב גובריה' [8] דעביד כיחידאה. [## אמנם כרבי אליעזר!] מאי קשיא? אי מוק – סתמא תניא [9]; אי לילה - סתמא תני[נ]א [10]! אלא יחידי [11] קא קשיא ליה: היכי עביד ביחידי, דיחידאה קתני לה, דתנן [יבמות פ"יב,מ"ה; דף קה,ב]: 'חלצה בשנים או בשלשה ונמצא אחד מהן קרוב או פסול - חליצתה פסולה; ורבי שמעון ורבי יוחנן הסנדלר מכשירים; ומעשה באחד שחלץ בינו לבינה בבית האסורים ובא מעשה לפני רבי עקיבא והכשיר' ואמר רב יוסף בר מניומי [אמר רב נחמן]: אין הלכה כאותו הזוג. [## אם 'אותו הזוג' הם רבי שמעון ורבי יוחנן הסנדלר – אם כן הלכה כתנא קמא או כרבי עקיבא? ומה היה המעשה שבא לפני רבי עקיבא? שאשה חלצה לאחי בעלה כאשר היו לבדם בבית האסורים, ללא בית דין כלל, ורבי עקיבא הכשיר בדיעבד? או ה'אחד' היה דיין אחד, שנכח בעת החליצה?] ואי בעית אימא: כולהו נמי יחידאה קתני להו, דתניא: 'אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי: אני ראיתי את רבי ישמעאל בן אלישע שחלץ במוק ביחידי ובלילה.' [## מה פירוש 'יחידאה קתני להו'?: אם גם רבי עקיבא מסכים – אם כן יש כאן לפחות שנים: רבי עקיבא ורבי ישמעאל בן אלישע! אלא נראה שיש להדגיש את המילים 'קתני לה', כלומר: במשנתנו כאשר מביאה דין זה היא מנסחת את הנאמר כאילו שנאמר על ידי יחיד – כי כוונת העורך – רבי – להראות בזה שזהו דעת יחיד, ואין הלכה כך.]

בשמאל - חליצתה [פסולה, ורבי אל[י]עזר מכשיר]: מאי טעמא דרבנן? אמר עולא: ילפינן 'רגל' [וחלצה נעלו מעל רגלו] - רגל ממצורע [12]: מה להלן דימין - אף כאן דימין. ורבי אל[י]עזר לא יליף 'רגל' 'רגל' ממצורע? והתניא: 'רבי אל[י]עזר אומר: מנין לרציעה שהיא באזן הימנית? נאמר כאן [בעבד] 'אזן' ונאמר להלן [13] 'אזן' - מה להלן ימין אף כאן ימין'! אמר רב יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן: מוחלפת השיטה. [במשנתנו: 'בשמאל חליצתה כשרה; ורבי אליעזר פוסל.] רבא אמר: לעולם לא תיפוך; 'אזן' 'אזן' מופני [14], 'רגל' 'רגל' לא מופני [15].

וכי לא מופני - מאי פירכא איכא [16]? איכא למיפרך: מה למצורע שכן טעון עץ ארז ואזוב ושני תולעת. [## לכן יש רבוי פרט גם לענין ימין, אך בחליצה אין כל הפרטים חשובים ומוזכרים מתורה.]


משנה: חלצה ורקקה אבל לא קראה - חליצתה כשרה [17]; קראה ורקקה אבל לא חלצה - חליצתה פסולה; חלצה וקראה, אבל לא רקקה: רבי אל[י]עזר אומר חליצתה פסולה; רבי עקיבא אומר: חליצתה כשרה.


עמוד ב

[המשך המשנה] אמר [ליה] רבי אל[י]עזר: [דברים כה,ט: ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים וחלצה נעלו מעל רגלו וירקה בפניו; וענתה ואמרה] ככה יעשה [לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו] כל דבר שהוא מעשה - מעכב [18]. אמר לו רבי עקיבא: משם ראיה? 'ככה יעשה לאיש' - כל דבר שהוא מעשה באיש [19].

החרש שנחלץ [20] והחרשת שחלצה [21] וחולצת לקטן - חליצתה פסולה. קטנה שחלצה תחלוץ משתגדיל, ואם לא חלצה - חליצתה פסולה. חלצה בשנָים [22] או בשלשה ונמצא אחד מהן קרוב או פסול [23] - חליצתה פסולה. רבי שמעון ורבי יוחנן הסנדלר מכשירין [24]. ומעשה באחד שחלץ בינו לבינה בבית האסורים ובא מעשה לפני רבי עקיבא והכשיר.

גמרא: אמר רבא: השתא דאמרת קריאה לא מיעכבא - לפיכך אלם ואלמת שחלצו חליצתן כשירה! [## האם חליצתן כשרה? והרי] תנן: 'חרש שנחלץ והחרשת שחלצה והחולצת מן הקטן - חליצתה פסולה'. מאי טעמא? לאו משום דלא בני קרייה נינהו? לא, משום דלאו בני דעה נינהו. אי הכי - אלם ואלמת נמי [שחליצתן תהא פסולה כי לאו בני דעה נינהו, והרי סתירה למסקנה מהמשנה, כפי למדנו שאמר רבא: 'אלם ואלמת שחלצו - חליצתן כשרה']!? אמר רבא: אלם ואלמת בני דעה נינהו, ופומייהו הוא דכאיב להו. והא אמרי דבי רבי ינאי [25] 'לפי שאינו ב'אמר' ו'אמרה' [26] [27]? אלא כי אתמר דרבא - אסיפא אתמר: 'חרש שנחלץ והחרשת שחלצה והחולצת מן הקטן חליצתה פסולה' אמר רבא: השתא דאמרת קרייה מעכבא, לפיכך אלם ואלמת שחלצו חליצתן פסולה; ומתניתין [28] כרבי זירא, דאמר רבי זירא [29]: כל הראוי לבילה - אין בילה מעכבת בו, וכל שאין ראוי לבילה - בילה מעכבת [30].

שלחו ליה לאבוה דשמואל: יבמה שרקקה [31] – תחלוץ. מכלל דאיפסלא לה מאחין [32]? מני? אילימא רבי עקיבא – השתא: ומה במקום מצוה [33], דאיכא למימר 'מידי דהוה אאימורים': דכי ליתנהו לא מעכבי וכי איתנהו מעכבי [34], אמר רבי עקיבא [הרקיקה] לא מעכבא - מאחין איפסלא? [שהרי אין לרקיקה לבדה תוקף להתיר לשוק – לא יהא לרקיקה כח לאסור מיבום!] ואלא לרבי אל[י]עזר [35]? והא 'שני דברים המתירין' נינהו [החליצה והרקיקה], ושני דברים המתירין - אין מעלין זה בלא זה [מנחות עט,א ועוד]? אלא כרבי, דתניא [תוספתא מנחות פ"ה ה"ד [צוקרמנדל]]: 'כבשי עצרת אין מקדשין הלחם [36] אלא בשחיטה [37], כיצד?[38]: שחטן לשמן, וזרק דמן לשמן, קדש הלחם; שחט שלא לשמן וזרק לשמן - לא קדש הלחם; שחטן לשמן וזרק דמן שלא לשמן - קדוש ואינו קדוש [39] - דברי רבי; רבי אלעזר ברבי שמעון אומר: לעולם אינו קדוש עד שישחוט לשמן ויזרוק דמן לשמן.' ומי אמר רבי עקיבא רקיקה לא פסלה? והתניא [תוספתא יבמות פ"יב ה"יב [ליברמן]]: 'חלצה ולא

הערות[עריכה]

  1. ^ נמי לשריפה קיימא
  2. ^ לתכריכי מיתה, הואיל ולאו להילוכא עביד - לאו נעל הוא
  3. ^ סנדל שהיה לבית דין ומיוחד לחליצה
  4. ^ כל ריב וכל נגע (דברים כא ה): מה נגעים ראייתם ביום, דכתיב (ויקרא יג יד) וביום הראות בו - אף ריבים ביום; וחליצה - דין הוא, דגובה כתובתה
  5. ^ ואנן תנן 'דיני ממונות דנין ביום וגומרים בלילה' (סנהדרין פ"ד מ"א; דף לב,א)
  6. ^ דנפקא לן בסנהדרין ב'אחד דיני ממונות' (פ"ד מ"א; דף לד,ב) דתחלת דין ביום
  7. ^ אף על פי שאינו של עור
  8. ^ בלשון גנאי אמרה
  9. ^ בברייתא ד(לעיל קב,ב) בקב הקיטע, במוק, בסמיכת הרגלים
  10. ^ במתניתין חליצתה כשרה
  11. ^ יחידאה תני לה במתניתין
  12. ^ דכתיב 'על בֹהן רגלו הימנית (ויקרא יד יד ועוד)
  13. ^ במצורע
  14. ^ משני צדדין, בין במצורע בין בנרצע, דקרא דמצורע עני - מיותר לגמרי, כדאמרן במנחות בפרק קמא (דף י,ב) 'יד' 'יד' לקמיצה, 'רגל' 'רגל' לחליצה, 'אזן' 'אזן' לרציעה; וגבי רציעה תרי 'אזנו' כתיבי: ורצע אדניו את אזנו (שמות כא ו) ונתת באזנו ובדלת (דברים טו יז)
  15. ^ משני צדדין, אלא מצד אחד: דמצורע מיותר, אבל בחליצה לא, וליכא אלא חד, וקסבר רבי אל[י]עזר: מופנה מצד אחד למדים אם אין תשובה, ואם יש להשיב - משיבין
  16. ^ והכא מאי פירכא איכא ומהכא נפקא לן בכל דוכתא לרבי אל[י]עזר מופנה מצד אחד למדין ומשיבין (שבת קלא א)
  17. ^ דקריאה לא מעכבא, דכתיב ככה יעשה [דברים כה,ט]
  18. ^ דכי כתיב 'ככה', דמשמע עיכובא - אמעשה כתיב [חליצת הנעל], וקרייה ['ככה יעשה לאיש...'] - דבורא בעלמא הוא, ורקיקה מעשה היא
  19. ^ חליצה שהאשה עושה מעשה בגופו של איש, לאפוקי רקיקה, דלאו מעשה באיש הוא
  20. ^ חליצתו פסולה לפוטרה במקום אח כשר
  21. ^ היא עצמה אינה נפטרת בחליצתה כדאמרינן לקמן בפרק 'בית שמאי' (קי,א) ואין לה תקנה אלא בייבום; ואם רצה להוציא - יוציא בגט
  22. ^ כשרים
  23. ^ דהדר הוו להו שנים
  24. ^ ולא גרסינן 'בשנים', דהא בשנים עסיק נמי תנא קמא!
  25. ^ ומפרש טעמא דמתניתין: דחרש וחרשת
  26. ^ 'ועמד ואמר' 'וענתה ואמרה'
  27. ^ מפני שאינן ב'ואמר' 'ואמרה', דתנן (תרומות פ"א מ"ב) 'חרש שדברו חכמים בכל מקום - שאינו לא שומע ולא מדבר'
  28. ^ דקתני 'לא קראה - חליצתה כשירה'
  29. ^ בפרק 'המנחות והנסכים' (מנחות קג ב)
  30. ^ דקתני: 'האומר "הרי עלי ששים ואחד עשרונים" - מביא ששים בכלי אחד, ואחד בכלי אחר'; ומפרש טעמא משום דקים להו לרבנן דששים נבללות בכלי אחד אבל ששים ואחד אינן נבללות יפה; ומותבינן 'וכי אין נבללין - מאי הוי? והתנן (שם יח,א) 'אם לא בלל – כשר'! ומשני רבי זירא: הראוי לבילה - אין בילה מעכבת בו, דאפילו לא בלל - כשר; ושאין ראוי לבילה - בילה מעכבת בו, דראוי לבילה בעינן, דאפשר להתקיים בה מצות מנחה; והכא נמי: אף על גב דקרייה לא מעכבא - בראוי לקרייה, אבל בשאין ראוי - מעכבת
  31. ^ לפני בית דין
  32. ^ דנפסלת עליהן מייבום
  33. ^ בשעת חליצה, שהרקיקה מצוה
  34. ^ אימורים, דכי איתנהו - מעכבי בשר מאכילה [בפרק 'תמיד נשחט' (פסחים נט ב)], וכי ליתנהו לא מעכבי - כגון שנטמאו או שאבדו; והכא נמי נימא: אף על גב דלאו מעשה חשוב באיש הוא, הואיל ואפשר לרוק – ליעכב
  35. ^ דאמר במתניתין מעכבא - אלמא מעשה הוא
  36. ^ להיות קדוש קדושת הגוף ליפסל ביוצא ולינה
  37. ^ ואף על פי שהן טעונין תנופה חיין עם הלחם - אין תנופתן מקדשן אלא שחיטתן, דגמר מאיל נזיר, דכתיב (במדבר ו יז) ואת האיל יעשה זבח שלמים לה' על סל המצות - תלה הכתוב עשיית סל המצות בזביחת האיל [בפרק 'התכלת']
  38. ^ כיצד לא גרסינן
  39. ^ לחם קדוש ליפסל ביוצא, ואין קדוש להיות ניתר באכילה