ביאור:בבלי יבמות דף יח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

הוה אמינא 'מחיים, אבל לאחר מיתה פקעה לה זיקה' - קא משמע לן דזיקה בכדי לא פקעה.

לימא מסייע ליה [לרב יהודה]: 'יבמתו שמתה - מותר באחותה' - באחותה אִין ^[1], באִמָּהּ לא [משום זיקת בִּתָּהּ]!

- הוא הדין דאפילו באִמָּה [מותר], ואיידי דתנא רישא 'אשתו שמתה מותר באחותה' - דוקא באחותה, אבל באִמָּהּ לא, דהויא לה איסורא דאורייתא - תנא נמי סיפא 'מותר באחותה'.

מתיב רב הונא בר חייא: 'עשה בה מאמר ומת - שניה חולצת ולא מתייבמת' ^[2];

טעמא - דעבד בה מאמר, הא לא עבד בה מאמר - שניה נמי יבומי מייבמה, ואי אמרת 'יש זיקה' - הויא לה 'צרת אשת אחיו שלא היה בעולמו' בזיקה [שהזיקה עשתה אותה לצרת אשת אחיו שלא היה בעולמו]!

אמר רבה: הוא הדין דאף על גב דלא עבד בה מאמר:

שניה ^[3] מחלץ חלצה, יבומי לא מייבמה^[4], והא דקתני 'מאמר' - לאפוקי מבית שמאי ^[5] דאמרי 'מאמר קונה קנין גמור ^[6]' - קא משמע לן.

איתיביה אביי [לרבה]: '^[7] 'שני אחין בעולם אחד, ומת אחד מהן בלא ולד, ועמד השני הזה לעשות מאמר ביבמתו ולא הספיק לעשות בה מאמר עד שנולד לו אח – ומת ^[8]: הראשונה [אלמנת הראשון] יוצאה משום 'אשת אחיו שלא היה בעולמו' ושניה או חולצת או מתייבמת' ואי אמרת 'יש זיקה' הויא לה [אשת האח השני] 'צרת אשת אחיו [אשת האח הראשון] שלא היה בעולמו בזיקה ^[9]'?

-[רבה עונה:] הא מני? - רבי מאיר היא ^[10], דאמר 'אין זיקה'.

[אביי דוחה תשובת רבה:] ומי סבירא ליה לרבי מאיר 'אין זיקה'? והתנן ^[11]: 'ארבעה אחים שנים מהן נשואים שתי אחיות ומתו הנשואין [את] האחיות ^[12] - הרי אלו חולצות ולא מתייבמות' ^[13]; ואי סלקא דעתא סבר רבי מאיר אין זיקה - הני מתרי בתי קאתיין ^[14], האי לייבם חדא והאי לייבם חדא!

-[רבה עונה:] לעולם [סובר רבי מאיר] אין זיקה, ^[15] משום דקסבר אסור לבטל מצות יבמין: דדלמא אדמייבם חד ^[16] - מיית אידך ^[17] וקא בטלת מצות יבמין! ^[18].

[אביי מקשה:] ואי 'אין זיקה' ^[19] – תיבטל ^[20]! דהא רבן גמליאל, אמר 'אין זיקה' ^[21] ומותר לבטל מצות יבמין, דתנן ^[22] רבן גמליאל אומר: אם מאנה – מאנה ^[23], ואם לא מאנה - תמתין ^[24] עד שתגדיל ^[25] ותצא הלזו ^[26] משום אחות אשה ^[27].

-אמר ליה [רבה לאביי תלמידו]: דרבן גמליאל אדרבי מאיר קרמית ^[28]!?

[עונה אביי:] לא, הכי קאמרינן: רבי מאיר חייש אפילו לספיקא ^[29], רבן גמליאל אפילו לודאי ^[30] לא חייש [וכי עד כדי כך גדולה המחלוקת ביניהם]?!

-[ענה רבה לאביי תלמידו:] דלמא [יתכן] מאן דלא חייש - אפילו לודאי לא חייש, ומאן דחייש - אפילו לספיקא חייש. [מסקנה: יתכן שרבי מאיר מסכים לרבן גמליאל שאין זיקה, אך יחלוק עליו בענין ביטול יבום, ושרבי מאיר יסבור שאין לבטל מצות יבמין.]

אמר ליה אביי לרב יוסף: הא דרב יהודה ^[31] - דשמואל היא ^[32], דתנן [יבמות פ"ד מ"ט]:

עמוד ב

'שומרת יבם ^[33] שקדש אחיו ^[34] את אחותה ^[35] - משום רבי יהודה בן בתירה אמרו: אומרים לו ^[36] 'המתן ^[37] עד שיעשה אחיך מעשה ^[38]', ואמר שמואל 'הלכה כרבי יהודה בן בתירה'.

-אמר ליה ^[39]: דאי ^[40] דרב ^[41] – מאי ^[42]?

אמר ליה: קשיא דרב אדרב ^[43].

-[אמר רב יוסף לאביי:] דלמא אמוראי נינהו ^[44] ואליבא דרב ^[45]?

[משיב אביי:] כיון דאיתמר משמיה דשמואל בהדיא ^[46], ומשמיה דרב כאמוראי ^[47] - לא שבקינן משמיה דשמואל בהדיא ומוקמינן כאמוראי ואליבא דרב.

אמר רב כהנא: אמריתה לשמעתא קמיה דרב זביד מנהרדעא, אמר: אתון הכי מתניתו לה ^[48], אנן בהדיא מתנינן: 'אמר רב יהודה אמר שמואל: שומרת יבם שמתה - אסור באִמָּהּ', אלמא קסבר יש זיקה; ואזדא שמואל לטעמיה ^[49], דאמר שמואל 'הלכה כרבי יהודה בן בתירה' [בראש העמוד]. וצריכי: דאי אשמעינן 'יש זיקה' הוה אמינא הני מילי בחד, אבל בתרי לא - קא משמע לן; ואי אשמעינן 'הלכה כרבי יהודה בן בתירה' הוה אמינא: הני מילי מחיים ^[50], אבל לאחר מיתה פקעה לה זיקה - קא משמע לן דזיקה בכדי לא פקעה.

משנה:

שני אחים, ומת אחד מהן, ויבם השני את אשת אחיו, ואחר כך נולד להן אח, ומת ^[51]: הראשונה יוצאה משום 'אשת אחיו שלא היה בעולמו' והשניה משום צרתה.

עשה בה מאמר ומת - השניה חולצת ולא מתייבמת.

רבי שמעון אומר: מייבם לאיזו מהן שירצה או חולץ לאיזו מהן שירצה ^[52].

גמרא:

אמר רבי אושעיא: חלוק היה רבי שמעון אף בראשונה [במשנה הראשונה בפרק זה: כיצד 'אשת אחיו שלא היה בעולמו'? שני אחים ומת אחד מהן ונולד להן אח ואחר כך ייבם השני את אשת אחיו, ומת - הראשונה יוצאה משום אשת אחיו שלא היה בעולמו, והשניה משום צרתה; עשה בה מאמר ומת - שניה חולצת ולא מתייבמת] ^[53].

ממאי?

מדקתני משנה יתירה: בבא דרישא ^[54]

- למאן קתני לה ^[55]?: אילימא לרבנן ^[56],

השתא: יבם ולבסוף נולד [כמו במשנתנו], דכי אשכחהּ [האח שנולד] - בהתירא אשכחהּ, אסרי רבנן, נולד ואחר כך יבם [כבמשנה הראשונה] מיבעיא?

אלא לאו לרבי שמעון איצטריך, ותנא רישא להודיעך כחו דרבי שמעון [שמתיר ליבם גם אם האח השלישי נולד לפני שאלמנת האח שלא היה בעולמו נתיבמה, ואחר כך מת האח השני, ולו גם אשה אחרת, שיכול ליבם איזו שירצה, כי עכשיו שתיהן נפלו לפניו, ואין חשיבות לכך שאחת משתי נשות האח שהיה בעולמו היתה קודם לכן אשת אחיו שלא היה בעולמו], ותנא סיפא להודיעך כחן דרבנן [שאוסרים אפילו נולד אחרי היבום]; ובדין הוא דנפלוג רבי שמעון ברישא, אלא נטר להו ^[57] לרבנן עד דמסיימי למילתייהו והדר פליג עלייהו ^[58].

אלא 'אשת אחיו שלא היה בעולמו' - לרבי שמעון היכי משכחת לה? בחד אחא, ומית, ונולד לו אח ^[59]; אי נמי בתרי ^[60] ולא יבם ^[61] ולא מית ^[62].

בשלמא יבם ואחר כך נולד: כי אשכחהּ - בהתירא אשכחהּ ^[63], אלא נולד ואחר כך יבם - מאי טעמא?

קסבר יש זיקה ^[64], וזיקה ככנוסה דמיא ^[65].

מתקיף לה רב יוסף: השתא זיקה ומאמר מספקא ליה לרבי שמעון אי ככנוסה דמיא אי לאו ככנוסה דמיא, זיקה לחודה מיבעיא?

מאי היא [מנין לרב יוסף שרבי שמעון מסתפק במקרה שהיה גם מאמר]?

דתנן ^[66] 'שלשה אחין נשואין שלש נשים נכריות ומת אחד מהם, ועשה בה שני מאמר ומת - הרי אלו חולצות ולא מתייבמות, שנאמר (דברים כה ה) 'ומת אחד מהם יבמה יבא עליה' - מי שעליה זיקת יבם אחד ^[67] ולא שעליה זיקת שני יבמין ^[68]. רבי שמעון אומר: מייבם לאיזהו מהן שירצה ^[69] וחולץ לשניה ^[70]'; [וכך נלמד ספקו של רבי שמעון ממשנה זו:] יבומי תרוייהו לא, דדלמא יש זיקה, והוו שני יבמות הבאות

הערות

^ דאפילו כנוסה שמתה מותר באחותה
^ מתניתין היא
^ נכרית
^ דהויא צרת ערוה בזיקה: שכשנפלה לפני אחיו קודם מותו, ונזקקה לו - נעשית צרה לאשתו בזיקה, והויא השתא הך נכרית לגביה 'צרת ערוה' בשביל זיקה שהיתה לאחין בה
^ בפרק 'ארבעה אחין' (פ"ג מ"ה; לקמן כט,א): 'בית שמאי אומרים: אשתו עמו, והלזו תצא משום אחות אשה כו'
^ ותיהוי צרת ערוה, ותיפטר אף מן החליצה
^ תוספתא יבמות פ"ב מ"א
^ אותו שני, ולו אשה אחרת ונפלו שתיהן לפני הנולד
^ שנזקקה לשני לפני מותו, ונעשית צרה לאשתו
^ רבי מאיר קאמר לה להך ברייתא, בפירקין, דאמר 'תניא כוותיה דרב אדא' ומייתי לה להך מתניתא, וקתני סיפא 'דברי רבי מאיר'
^ פ"ג מ"א
^ ונפלו שתיהן יחד לפני האחין
^ משום דתרווייהו זקיקי ליה להאי, ותרוייהו זקיקי ליה להאי; ואי נסיב חד חדא - [קא] פגע באחות זקוקתו
^ משני אחין נפלו
^ והא דקאמר 'לא מתייבמות' -
^ ואי אמרת לייבם האי חדא
^ אח, ולא מייבם לאידך, ונפקא מהאי משום אחות אשה מחליצה ומייבום
^ הלכך אמרינן ליה לקמא 'חלוץ', דאי נמי מיית אידך - הדר האי חולץ וחליץ לה; ומדינא לבתר חליצה דקמא מצי אידך לייבומי, דהשתא מיקיימא מצות יבמין בתרווייהו! אלא גזירה דלמא אתי לייבומי ברישא
^ דלית ליה איסור זיקה
^ מצות יבמין, ולא איכפת לן; דמאן דלית ליה איסור זיקה - לא חייש נמי לבטול מצות יבמין
^ בפרק 'רבן גמליאל' (לקמן נא,א) שמעינן ליה נמי דאמר:
^ בפרק 'בית שמאי' (לקמן קט,א): שני אחין נשואין שתי אחיות, אחת גדולה ואחת קטנה [יתומה], ומת בעלה של גדולה ונפלה לפני בעל הקטנה - מלמדים את הקטנה למאן בבעלה ולעקור נשואיה כדי לייבם את זו: שזיקתה של זו חמורה לאסור הקטנה עליו, שלא היו נישואיה גמורים: שמא תמאן, ולכך לא תוציא את זו משום אחות אשה;
^ ותתייבם הגדולה
^ גדולה
^ קטנה, ויבעול, ויהיו קידושין גמורין
^ גדולה
^ אלמא אין זיקה: מדשרי קטנה עליה, ומותר לבטל מצות יבמין; ולרבי מאיר נמי: אי סבר 'אין זיקה' לימא נמי 'מותר לבטל מצות יבמין'
^ נהי נמי דבזיקה סבירא להו כי הדדי, בביטול יבמין פליגי
^ כי ההיא דלעיל: אדמייבם חד מיית אידך
^ ורבן גמליאל אפילו היכא דודאי בטלה, כגון הכא, דתמתין עד שתגדיל
^ דאמר לעיל אסור באִמָּהּ, דיש זיקה
^ משמיה דשמואל רביה שמיע ליה, ולא מרב, דהוה נמי רביה
^ ממתנת לייבום יבמה
^ של יבם
^ אחר שנפלה זו לפניו
^ למארס
^ מלכנוס לפי שאחות זקוקתך היא
^ עד שייבם אחיך את היבמה ותפקע זיקתה ממך; אלמא זיקה אסרה לאחותה
^ רב יוסף לאביי
^ משמיה
^ אמרה
^ מאי קשיא לך
^ דאמר רב הונא אמר רב לעיל 'מותר באמה' [ורב יהודה אמר שאסור באמה]
^ רב הונא ורב יהודה - תלמידי דרב הוו
^ ופליגי אליביה
^ דיש זיקה, דשמואל עצמו אמרה, ולא תלמידו משמו - ומצינו למימר דרב יהודה תלמידו מכלל אותה שמועה אמר לההיא דידיה
^ בפלוגתא, דהא פליג רב הונא
^ לרב יהודה דלעיל בסתמא, שלא הזכיר שם רבו, וצריכיתו למידק הא דרב יהודה - דשמואל היא
^ כולה רב כהנא אמרה
^ כל זמן שיבמתו קיימת
^ המייבם
^ ופטורה חברתה; ולאו א'עשה בה מאמר' קאי, אלא ארישא, דקתני 'הראשונה יוצאה כו', דקאמר רבי שמעון: דכיון דכשנולד כבר נתייבמה, ולא היתה על זה בזיקת נישואי אחיו הראשון מעולם - מותרת לו
^ וקא שרי נולד ואחר כך ייבם
^ אי לאו דפלוגתא דרבי שמעון עלה קיימא, ולהכי תנייה, לאשמועינן דאפילו בההיא שרי
^ לאשמועינן מילתיה דמאן איצטריכא
^ לאשמועינן איסורא לרבנן, דהא לא איסור ולא היתר לרבי שמעון שמעת מינה ברישא, דהא [לפירוש זה] לא איירי בה
^ המתין להם
^ בכולה מילתא
^ דודאי מכח זיקת זה שלא היה בעולמו אסורה לזה להתייבם
^ אחים, ומת האחד, ונולד להם אח השלישי
^ זה השני את יבמתו
^ אסורה לזה שנולד לאחר מיתה ליַבְמָהּ מזיקת אח שלא היה בעולמו; אבל היכא דייבמה השני - פקעה זיקת אח הראשון, ונעשית אשתו של זה השני; אי נמי [פירוש אחר, להלן בגמרא]: לא יבמה האי שני, [אך] הואיל והוזקקה לו - הרי היא ככנוסה, כדלקמן, וכשמת - מותרת לשלישי
^ שלא נאסרה עליו שעה אחת, שלא נזקקה לו מכח הראשון כלום
^ כשנפלה לפני השני קודם לידתו של זה, ונזקקה לו לשני
^ אלימא ההיא זיקה לשוויא ככנוסה, והוי ליה כייבם ולבסוף נולד
^ יבמות פ"ג מ"יא, דף לא,ב; (לעיל יב,א) בקושית רב ששת
^ כגון שלא נפלה אלא פעם אחת, או שכנסה שני ופקעה זיקה ראשונה, וכשמת - אין כאן אלא זיקת ייבום של שני; או לא עשה בה מאמר ומת - אין כאן אלא זיקת ייבום ראשון,
^ ועכשיו [במקרה שבמשנה פ"ג מ"יא] יש כאן זיקת ייבום של שני יבמין: שיש עליה קצת זיקה מן הראשון, דכל זמן שלא נתייבמה - לא פקע זיקתה מן השני; וצרתה אשת השני אסורה משום דידה
^ דלית ליה הך דרשה דזיקת שני יבמים, דאי מאמר קונה - הרי היא אשת שני ואין כאן אלא זיקתו, ואם אין קונה - הרי הוא כמו שאינו ואין כאן אלא זיקת ראשון
^ משום ספיקא, כדמפרש ואזיל

[1] דאפילו כנוסה שמתה מותר באחותה

[2] מתניתין היא

[3] נכרית

[4] דהויא צרת ערוה בזיקה: שכשנפלה לפני אחיו קודם מותו, ונזקקה לו - נעשית צרה לאשתו בזיקה, והויא השתא הך נכרית לגביה 'צרת ערוה' בשביל זיקה שהיתה לאחין בה

[5] בפרק 'ארבעה אחין' (פ"ג מ"ה; לקמן כט,א): 'בית שמאי אומרים: אשתו עמו, והלזו תצא משום אחות אשה כו'

[6] ותיהוי צרת ערוה, ותיפטר אף מן החליצה

[7] תוספתא יבמות פ"ב מ"א

[8] אותו שני, ולו אשה אחרת ונפלו שתיהן לפני הנולד

[9] שנזקקה לשני לפני מותו, ונעשית צרה לאשתו

[10] רבי מאיר קאמר לה להך ברייתא, בפירקין, דאמר 'תניא כוותיה דרב אדא' ומייתי לה להך מתניתא, וקתני סיפא 'דברי רבי מאיר'

[11] פ"ג מ"א

[12] ונפלו שתיהן יחד לפני האחין

[13] משום דתרווייהו זקיקי ליה להאי, ותרוייהו זקיקי ליה להאי; ואי נסיב חד חדא - [קא] פגע באחות זקוקתו

[14] משני אחין נפלו

[15] והא דקאמר 'לא מתייבמות' -

[16] ואי אמרת לייבם האי חדא

[17] אח, ולא מייבם לאידך, ונפקא מהאי משום אחות אשה מחליצה ומייבום

[18] הלכך אמרינן ליה לקמא 'חלוץ', דאי נמי מיית אידך - הדר האי חולץ וחליץ לה; ומדינא לבתר חליצה דקמא מצי אידך לייבומי, דהשתא מיקיימא מצות יבמין בתרווייהו! אלא גזירה דלמא אתי לייבומי ברישא

[19] דלית ליה איסור זיקה

[20] מצות יבמין, ולא איכפת לן; דמאן דלית ליה איסור זיקה - לא חייש נמי לבטול מצות יבמין

[21] בפרק 'רבן גמליאל' (לקמן נא,א) שמעינן ליה נמי דאמר:

[22] בפרק 'בית שמאי' (לקמן קט,א): שני אחין נשואין שתי אחיות, אחת גדולה ואחת קטנה [יתומה], ומת בעלה של גדולה ונפלה לפני בעל הקטנה - מלמדים את הקטנה למאן בבעלה ולעקור נשואיה כדי לייבם את זו: שזיקתה של זו חמורה לאסור הקטנה עליו, שלא היו נישואיה גמורים: שמא תמאן, ולכך לא תוציא את זו משום אחות אשה;

[23] ותתייבם הגדולה

[24] גדולה

[25] קטנה, ויבעול, ויהיו קידושין גמורין

[26] גדולה

[27] אלמא אין זיקה: מדשרי קטנה עליה, ומותר לבטל מצות יבמין; ולרבי מאיר נמי: אי סבר 'אין זיקה' לימא נמי 'מותר לבטל מצות יבמין'

[28] נהי נמי דבזיקה סבירא להו כי הדדי, בביטול יבמין פליגי

[29] כי ההיא דלעיל: אדמייבם חד מיית אידך

[30] ורבן גמליאל אפילו היכא דודאי בטלה, כגון הכא, דתמתין עד שתגדיל

[31] דאמר לעיל אסור באִמָּהּ, דיש זיקה

[32] משמיה דשמואל רביה שמיע ליה, ולא מרב, דהוה נמי רביה

[33] ממתנת לייבום יבמה

[34] של יבם

[35] אחר שנפלה זו לפניו

[36] למארס

[37] מלכנוס לפי שאחות זקוקתך היא

[38] עד שייבם אחיך את היבמה ותפקע זיקתה ממך; אלמא זיקה אסרה לאחותה

[39] רב יוסף לאביי

[40] משמיה

[41] אמרה

[42] מאי קשיא לך

[43] דאמר רב הונא אמר רב לעיל 'מותר באמה' [ורב יהודה אמר שאסור באמה]

[44] רב הונא ורב יהודה - תלמידי דרב הוו

[45] ופליגי אליביה

[46] דיש זיקה, דשמואל עצמו אמרה, ולא תלמידו משמו - ומצינו למימר דרב יהודה תלמידו מכלל אותה שמועה אמר לההיא דידיה

[47] בפלוגתא, דהא פליג רב הונא

[48] לרב יהודה דלעיל בסתמא, שלא הזכיר שם רבו, וצריכיתו למידק הא דרב יהודה - דשמואל היא

[49] כולה רב כהנא אמרה

[50] כל זמן שיבמתו קיימת

[51] המייבם

[52] ופטורה חברתה; ולאו א'עשה בה מאמר' קאי, אלא ארישא, דקתני 'הראשונה יוצאה כו', דקאמר רבי שמעון: דכיון דכשנולד כבר נתייבמה, ולא היתה על זה בזיקת נישואי אחיו הראשון מעולם - מותרת לו

[53] וקא שרי נולד ואחר כך ייבם

[54] אי לאו דפלוגתא דרבי שמעון עלה קיימא, ולהכי תנייה, לאשמועינן דאפילו בההיא שרי

[55] לאשמועינן מילתיה דמאן איצטריכא

[56] לאשמועינן איסורא לרבנן, דהא לא איסור ולא היתר לרבי שמעון שמעת מינה ברישא, דהא [לפירוש זה] לא איירי בה

[57] המתין להם

[58] בכולה מילתא

[59] דודאי מכח זיקת זה שלא היה בעולמו אסורה לזה להתייבם

[60] אחים, ומת האחד, ונולד להם אח השלישי

[61] זה השני את יבמתו

[62] אסורה לזה שנולד לאחר מיתה ליַבְמָהּ מזיקת אח שלא היה בעולמו; אבל היכא דייבמה השני - פקעה זיקת אח הראשון, ונעשית אשתו של זה השני; אי נמי [פירוש אחר, להלן בגמרא]: לא יבמה האי שני, [אך] הואיל והוזקקה לו - הרי היא ככנוסה, כדלקמן, וכשמת - מותרת לשלישי

[63] שלא נאסרה עליו שעה אחת, שלא נזקקה לו מכח הראשון כלום

[64] כשנפלה לפני השני קודם לידתו של זה, ונזקקה לו לשני

[65] אלימא ההיא זיקה לשוויא ככנוסה, והוי ליה כייבם ולבסוף נולד

[66] יבמות פ"ג מ"יא, דף לא,ב; (לעיל יב,א) בקושית רב ששת

[67] כגון שלא נפלה אלא פעם אחת, או שכנסה שני ופקעה זיקה ראשונה, וכשמת - אין כאן אלא זיקת ייבום של שני; או לא עשה בה מאמר ומת - אין כאן אלא זיקת ייבום ראשון,

[68] ועכשיו [במקרה שבמשנה פ"ג מ"יא] יש כאן זיקת ייבום של שני יבמין: שיש עליה קצת זיקה מן הראשון, דכל זמן שלא נתייבמה - לא פקע זיקתה מן השני; וצרתה אשת השני אסורה משום דידה

[69] דלית ליה הך דרשה דזיקת שני יבמים, דאי מאמר קונה - הרי היא אשת שני ואין כאן אלא זיקתו, ואם אין קונה - הרי הוא כמו שאינו ואין כאן אלא זיקת ראשון

[70] משום ספיקא, כדמפרש ואזיל

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]