לדלג לתוכן

ביאור:בבלי יבמות דף מט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

משנה: איזהו ממזר? כל שאר בשר שהוא ב'לא יבא' [1] - דברי רבי עקיבא. שמעון התימני אומר: כל שחייבים עליו כרת בידי שמים [2]; והלכה כדבריו. ורבי יהושע אומר: כל שחייבין עליו מיתת בית דין.

[## רבי יהושע חולק ואומר שאין ממזר אלא מחייבי מתות בית דין]

אמר רבי שמעון בן עזאי: מצאתי מגלת יוחסין בירושלים וכתוב בה: 'איש פלוני ממזר מאשת איש [3]' - לקיים דברי רבי יהושע [4].

[## להלכה נפסק כשמעון התימני, וגם חייבי מיתות וגם חייבי כריתות הוולד ממזר, כי שמעון התימני בא להוסיף חייבי כריתות. והראייה ממגילת יוחסין היא מזה שבחרו לכתוב דווקא אשת איש שהיא גם במיתת בית דין (ובחרו דווקא אשת איש שמיתתה הכי קלה – בחנק), מזה ראייה שרק מיתת בית דין. אבל להלכה נפסק כשמעון התימני (עיין בתוספות דיבור המתחיל "איש פלוני ממזר")]

אשתו שמתה - מותר באחותה; גרשה ומתה - מותר באחותה; נשאת לאחר ומתה - מותר באחותה; יבמתו שמתה - מותר באחותה; חלץ לה ומתה - מותר באחותה; נשאת לאחר ומתה - מותר באחותה.

גמרא: מאי טעמא דרבי עקיבא? דכתיב (דברים כג א) לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו - כנף שראה אביו לא יגלה; וסבר לה כרבי יהודה [5] דאמר: באנוסת אביו הכתוב מדבר, דהויא לה חייבי לאוין, וסמיך ליה (דברים כג ג) לא יבא ממזר בקהל ה' [גם דור עשירי, לא יבא לו בקהל ה'] [6] - אלמא מהני הוי ממזר.

ולרבי סימאי דמרבה שאר חייבי לאוין דלאו דשאר [7], ולרבי ישבב דמרבה אפילו חייבי עשה [8] - נפקא להו מ'ולא' [דברים כג,א: לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו]; ושמעון התימני סבר לה כרבנן [9] דאמרי 'בשומרת יבם של אביו הכתוב מדבר' [10], דהויא לה [11] חייבי כריתות [12], וסמיך ליה לא יבא ממזר [13] - אלמא מחייבי כריתות הוי ממזר; ורבי יהושע? לכתוב רחמנא 'לא יגלה' [14]; 'לא יקח' [15] ו'לא יגלה' למה לי? אלא לאו הכי קאמר: מ'לא יקח' עד 'לא יגלה' [16] - הוי ממזר; טפי לא הוי ממזר. אמר אביי: הכל מודים [17] בבא על הנדה [18]


עמוד ב

ועל הסוטה [19] שאין הולד ממזר [20]; נדה - דהא תפסי בה קידושין, שנאמר [ויקרא טו,כד: ואם שכב ישכב איש אתה] ותהי נדתה עליו [וטמא שבעת ימים וכל המשכב אשר ישכב עליו יטמא] - אפילו בשעת נדתה תפסי בה קידושין [21]; סוטה נמי, דהא תפסי בה קידושין [22]. תניא נמי הכי: 'הכל מודים בבא על הנדה ועל הסוטה ועל שומרת יבם שאין הולד ממזר.' ואביי - שומרת יבם [23] מספקא ליה [24] אי כרב [25] אי כשמואל [26].

אמר רבי שמעון בן עזאי [מצאתי מגלת יוחסין בירושלים וכתוב בה: 'איש פלוני ממזר מאשת איש' - לקיים דברי רבי יהושע]: תני: 'שמעון בן עזאי אומר: מצאתי מגלת יוחסין בירושלים וכתוב בה 'איש פלוני ממזר מאשת איש'; וכתוב בה 'משנת רבי אליעזר בן יעקב קב [27] ונקי [28]' [מחלוקת לגבי דבריו בברייתות, ולכן הרש"י הסוגריים]; וכתוב בה 'מנשה הרג את ישעיה.' אמר רבא: מידן דייניה וקטליה: אמר ליה: משה רבך אמר [שמות לג,כ: ויאמר: לא תוכל לראת את פני] כי לא יראני האדם וחי - ואת אמרת [ישעיהו ו,א: בשנת מות המלך עזיהו] ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא [ושוליו מלאים את ההיכל]'? משה רבך אמר [דברים ד,ז: כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרבים אליו כה' אלקינו בכל קראנו אליו] מי כה' אלהינו בכל קראנו אליו' ואת אמרת (ישעיהו נה ו) דרשו ה' בהמצאו [קראוהו בהיותו קרוב] [29]? משה רבך אמר [שמות כג,כו: לא תהיה משכלה ועקרה בארצך] את מספר ימיך אמלא [30], ואת אמרת (מלכים ב כ ו) והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה [ומכף מלך אשור אצילך ואת העיר הזאת וגנותי על העיר הזאת למעני ולמען דוד עבדי]!? אמר ישעיה: ידענא ביה [31] דלא מקבל מה דאימא ליה [32], ואי אימא ליה אישוייה מזיד [33]. אמר: שם איבלע, בארזא. אתיוה לארזא ונסרוה. כי מטא [34] להדי פומא [35] נח נפשיה, משום [36] דאמר [ישעיהו ו,ה: ואמר אוי לי כי נדמיתי כי איש טמא שפתים אנכי] ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב [כי את המלך ה' צבאות ראו עיני] [37]. מכל מקום קשו קראי אהדדי?! ואראה את ה' – כדתניא: 'כל הנביאים נסתכלו באספקלריא שאינה מאירה [38] משה רבינו נסתכל באספקלריא המאירה [39].' דרשו ה' בהמצאו - הא ביחיד, הא [בכל קוראינו אליו] – בצבור; ויחיד, אימת [המצאו]? אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים. את מספר ימיך אמלא - תנאי היא, דתניא: 'את מספר ימיך אמלא -

הערות

[עריכה]
  1. ^ כל קורבה שהיא בלאו, ואפילו אין בה כרת, כגון אנוסת אביו, וכרבי יהודה דהויא בלאו ד-לא יגלה כנף אביו [דברים כג,א]; ומחמת קורבה, כגון נושא חלוצתו, דהוי ב'לא יבנה' [דברים כה,ט] והוי לאו דקורבה בלא כרת
  2. ^ אבל נושא חלוצתו לא הוי ממזר
  3. ^ חייבי מיתות כו'
  4. ^ לא היה כתוב במגלה, אלא ארישא קאי: אמר רבי שמעון בן עזאי לקיים דברי רבי יהושע כו' [מצאתי מגלת...]
  5. ^ בפרק 'נושאין על האנוסה' (לקמן צז,א)
  6. ^ וסמיך ליה לא יגלה
  7. ^ בכתובות (כט,ב) ובקידושין (סח,א): מן הכל היה עושה רבי עקיבא ממזרים חוץ מאלמנה לכהן גדול, שעושה חללין ולא ממזרים; מדקאמר 'חוץ מאלמנה' - אלמא אפילו חייבי לאוין שלא מחמת קורבה מרבה, כגון מחזיר גרושתו משנישאת, וכגון נתינה לישראל, דקיימא ב-לא תתחתן בם (דברים ז ג); ומשבעה אומות הוא, וכגון עמוני שנשא בת ישראל - בניו ממזרים
  8. ^ מצרי או אדומי קודם שלש דורות, דכתיב (דברים כג ט) דור שלישי יבא להם - ולא שני [ואין שם לאו של נישואין או אפילו של ביאה: [דברים כג,ח] לא תתעב אדמי כי אחיך הוא; לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו; [פסוק ט] בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא להם בקהל ה']; ולאו הבא מכלל עשה – עשה; והא דרבי ישבב נמי בכתובות (שם): 'בואו ונצוח על עקיבא בן יוסף שהיה אומר: כל שאין לו ביאה בישראל הולד ממזר'
  9. ^ דפליגי אדרבי יהודה ב'נושאין על האנוסה' (לקמן צז,א)
  10. ^ ואמרי:האי 'לא יגלה כנף אביו' (דברים כג א) - בשומרת יבם של אביו הכתוב מדבר, דהויא ליה
  11. ^ אשת אחי אביו
  12. ^ ובכרת!
  13. ^ והאי דהדר כתבה במשנה תורה - משום למסמך ליה 'לא יבא ממזר' (דברים כג ג), ולאשמעינן דיש ממזר מחייבי כריתות
  14. ^ כלומר: אי בשומרת יבם של אביו משתעי, או באנוסת אביו משתעי - לכתוב 'לא יגלה כנף אביו' לחודיה, ולאשמעינן דיש ממזר מחייבי כריתות - לרבנן, או מחייבי לאוין לרבי יהודה; וכל שכן מאשת אב דהויא בכרת ומיתה
  15. ^ איש את אשת אביו - למה לי למכתב? אלא שמע מינה מדכתביה - הא קא משמע לן: ד'לא יבא ממזר' - עלה קאי, דמינה הוא, דהוי ממזר משום דחייבי מיתות הוא; וא'לא יגלה כנף אביו' לא קאי; ואי קשיא 'כנף אביו' - למאי כתביה? אי בשומרת יבם - לעבור עליו בשני לאוין: ערות אחי אביך לא תגלה ולאו ד-לא יגלה כנף אביו; ואי באנוסת אביו - אשמעינן דאסורה
  16. ^ דהיינו אשת אב הכתובה בין לא יקח ל-לא יגלה
  17. ^ ואפילו שמעון התימני
  18. ^ אף על גב דקאי בכרת - אין הולד ממזר
  19. ^ אשת איש שזינתה, וקיימא לן דאסורה לבעלה בפרק קמא (לעיל יא,ב): מה אני מקיים אשר הוטמאה (דברים כד ד) - לרבות סוטה שנסתרה; ואף על גב דחייבי לאוין היא - מודה בה רבי עקיבא, דפליג אדרבנן במתניתין (לעיל מד,א) במחזיר גרושתו, וקאמר דהולד ממזר - אף על גב דלאו חייבי לאוין דשאֵר הוא, - הכא מודי
  20. ^ וכל שכן לאידך רבי עקיבא בר פלוגתא דשמעון התימני לא הוי ממזר, משום דסוטה לאו מחייבי לאוין דשאָר היא
  21. ^ 'תהי' - לשון הויה דקידושין עליו
  22. ^ לאשה דאף לאחר שזינתה לא פקעו מינה קידושיה הראשונים
  23. ^ לאחד מן השוק בלא חליצה
  24. ^ שאין הולד ממזר; ואפילו לרבי עקיבא דפליג אדרבנן במתניתין; וטעמא משום דקידושין תופסין בה, מדאפקיה רחמנא ללאו דידה בלשון הויה, דכתיב (דברים כה ה) לא תהיה - בת הויה היא, והכי קאמר: לא תהיה אשת המת: לא תתקדש אשת המת בקדושין לאיש זר, אלמא קדושין תפסי בה; האי 'לא תהיה לאיש זר'
  25. ^ דאמר בפרק 'חמש עשרה נשים' (לעיל יג,ב) ובפרק 'האשה רבה' (להלן צב,ב): 'מנין שאין קידושין תופסין ביבמה? דכתיב 'לא תהיה אשת המת [החוצה] לאיש זר - לא תהיה בה הויה לזר, והולד ממזר
  26. ^ דאמר (שם, צב,ב): 'בעניותינו' - בעניות דעתינו – 'צריכה גט', דמספקא לן אי להכי הוא דאתא, כדקאמר רב, או דלמא לאוקמה בלאו אתא, וקידושין תפסי בה - מדאפיק לאו דידיה בלשון 'הויה'
  27. ^ קב = מדה קטנה, כלומר: במקומות מועטים הוא נזכר במשנה [או בברייתא]
  28. ^ בכל מקום שנזכר - הלכה כמותו
  29. ^ משמע פעמים שאינו מצוי
  30. ^ לאו לשון תוספת אלא משלים ולא יותר
  31. ^ במנשה
  32. ^ תירוצא דטעמא דקראי אלא קטיל לי
  33. ^ בהריגתי; דעכשיו הוא סבור להורגני בדין; מוטב שאברח מפניו
  34. ^ נרגא
  35. ^ דישעיה, נסרוה לפומיה
  36. ^ ומשום הכי איענש לנסורי פומיה:
  37. ^ משום דקרינהו לישראל 'עם טמא שפתים' מדעתו, שלא צוה לו הקב"ה, ולא מחמת תוכחה, דכתיב 'ואומר אוי לי כי נדמיתי' [ישעיהו ו,ה]
  38. ^ וכסבורים לראות ולא ראו
  39. ^ וידע שלא ראהו בפניו