ביאור:בבלי יבמות דף מט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

משנה: איזהו ממזר? כל שאר בשר שהוא ב'לא יבא' [1] - דברי רבי עקיבא. שמעון התימני אומר: כל שחייבים עליו כרת בידי שמים [2]; והלכה כדבריו. ורבי יהושע אומר: כל שחייבין עליו מיתת בית דין. [## רבי יהושע חולק ואומר שאין ממזר אלא מחייבי מתות בית דין – האם רבי שמעון התימני מסכים שיש ממזר מחייבי מיתת בית דין?] אמר רבי שמעון בן עזאי: מצאתי מגלת יוחסין בירושלים וכתוב בה: 'איש פלוני ממזר מאשת איש [3]' - לקיים דברי רבי יהושע [4]. [## לפי זה נראה לומר שרבי שמעון התימני אינו מסכים שיש ממזר מחייבי מיתת בית דין – אחרת מנין הראיה שהלכה כרבי יהושע – אולי כרבי שמעון התימני? אלא המשנה למעלה אמרה על דברי שמעון התימני שהלכה כדברין – ולא כרבי יהושע? או ולא כרבי עקיבא?] אשתו שמתה - מותר באחותה; גרשה ומתה - מותר באחותה; נשאת לאחר ומתה - מותר באחותה; יבמתו שמתה - מותר באחותה; חלץ לה ומתה - מותר באחותה; נשאת לאחר ומתה - מותר באחותה.

גמרא: מאי טעמא דרבי עקיבא? דכתיב (דברים כג א) לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו - כנף שראה אביו לא יגלה; וסבר לה כרבי יהודה [5] דאמר: באנוסת אביו הכתוב מדבר, דהויא לה חייבי לאוין, וסמיך ליה (דברים כג ג) לא יבא ממזר בקהל ה' [גם דור עשירי, לא יבא לו בקהל ה'] [6] - אלמא מהני הוי ממזר.

ולרבי סימאי דמרבה שאר חייבי לאוין דלאו דשאר [7], ולרבי ישבב דמרבה אפילו חייבי עשה [8] - נפקא להו מ'ולא' [דברים כג,א: לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו]; ושמעון התימני סבר לה כרבנן [9] דאמרי 'בשומרת יבם של אביו הכתוב מדבר' [10], דהויא לה [11] חייבי כריתות [12], וסמיך ליה לא יבא ממזר [13] - אלמא מחייבי כריתות הוי ממזר; ורבי יהושע? לכתוב רחמנא 'לא יגלה' [14]; 'לא יקח' [15] ו'לא יגלה' למה לי? אלא לאו הכי קאמר: מ'לא יקח' עד 'לא יגלה' [16] - הוי ממזר; טפי לא הוי ממזר. אמר אביי: הכל מודים [17] בבא על הנדה [18]


עמוד ב

ועל הסוטה [19] שאין הולד ממזר [20]; נדה - דהא תפסי בה קידושין, שנאמר [ויקרא טו,כד: ואם שכב ישכב איש אתה] ותהי נדתה עליו [וטמא שבעת ימים וכל המשכב אשר ישכב עליו יטמא] - אפילו בשעת נדתה תפסי בה קידושין [21]; סוטה נמי, דהא תפסי בה קידושין [22]. תניא נמי הכי: 'הכל מודים בבא על הנדה ועל הסוטה ועל שומרת יבם שאין הולד ממזר.' ואביי - שומרת יבם [23] מספקא ליה [24] אי כרב [25] אי כשמואל [26].

אמר רבי שמעון בן עזאי [מצאתי מגלת יוחסין בירושלים וכתוב בה: 'איש פלוני ממזר מאשת איש' - לקיים דברי רבי יהושע]: תני: 'שמעון בן עזאי אומר: מצאתי מגלת יוחסין בירושלים וכתוב בה 'איש פלוני ממזר מאשת איש'; וכתוב בה 'משנת רבי אליעזר בן יעקב קב [27] ונקי [28]' [מחלוקת לגבי דבריו בברייתות, ולכן הרש"י הסוגריים]; וכתוב בה 'מנשה הרג את ישעיה.' אמר רבא: מידן דייניה וקטליה: אמר ליה: משה רבך אמר [שמות לג,כ: ויאמר: לא תוכל לראת את פני] כי לא יראני האדם וחי - ואת אמרת [ישעיהו ו,א: בשנת מות המלך עזיהו] ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא [ושוליו מלאים את ההיכל]'? משה רבך אמר [דברים ד,ז: כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרבים אליו כה' אלקינו בכל קראנו אליו] מי כה' אלהינו בכל קראנו אליו' ואת אמרת (ישעיהו נה ו) דרשו ה' בהמצאו [קראוהו בהיותו קרוב] [29]? משה רבך אמר [שמות כג,כו: לא תהיה משכלה ועקרה בארצך] את מספר ימיך אמלא [30], ואת אמרת (מלכים ב כ ו) והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה [ומכף מלך אשור אצילך ואת העיר הזאת וגנותי על העיר הזאת למעני ולמען דוד עבדי]!? אמר ישעיה: ידענא ביה [31] דלא מקבל מה דאימא ליה [32], ואי אימא ליה אישוייה מזיד [33]. אמר: שם איבלע, בארזא. אתיוה לארזא ונסרוה. כי מטא [34] להדי פומא [35] נח נפשיה, משום [36] דאמר [ישעיהו ו,ה: ואמר אוי לי כי נדמיתי כי איש טמא שפתים אנכי] ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב [כי את המלך ה' צבאות ראו עיני] [37]. מכל מקום קשו קראי אהדדי?! ואראה את ה' – כדתניא: 'כל הנביאים נסתכלו באספקלריא שאינה מאירה [38] משה רבינו נסתכל באספקלריא המאירה [39].' דרשו ה' בהמצאו - הא ביחיד, הא [בכל קוראינו אליו] – בצבור; ויחיד, אימת [המצאו]? אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים. את מספר ימיך אמלא - תנאי היא, דתניא: 'את מספר ימיך אמלא -

הערות[עריכה]

  1. ^ כל קורבה שהיא בלאו, ואפילו אין בה כרת, כגון אנוסת אביו, וכרבי יהודה דהויא בלאו ד-לא יגלה כנף אביו [דברים כג,א]; ומחמת קורבה, כגון נושא חלוצתו, דהוי ב'לא יבנה' [דברים כה,ט] והוי לאו דקורבה בלא כרת
  2. ^ אבל נושא חלוצתו לא הוי ממזר
  3. ^ חייבי מיתות כו'
  4. ^ לא היה כתוב במגלה, אלא ארישא קאי: אמר רבי שמעון בן עזאי לקיים דברי רבי יהושע כו' [מצאתי מגלת...]
  5. ^ בפרק 'נושאין על האנוסה' (לקמן צז,א)
  6. ^ וסמיך ליה לא יגלה
  7. ^ בכתובות (כט,ב) ובקידושין (סח,א): מן הכל היה עושה רבי עקיבא ממזרים חוץ מאלמנה לכהן גדול, שעושה חללין ולא ממזרים; מדקאמר 'חוץ מאלמנה' - אלמא אפילו חייבי לאוין שלא מחמת קורבה מרבה, כגון מחזיר גרושתו משנישאת, וכגון נתינה לישראל, דקיימא ב-לא תתחתן בם (דברים ז ג); ומשבעה אומות הוא, וכגון עמוני שנשא בת ישראל - בניו ממזרים
  8. ^ מצרי או אדומי קודם שלש דורות, דכתיב (דברים כג ט) דור שלישי יבא להם - ולא שני [ואין שם לאו של נישואין או אפילו של ביאה: [דברים כג,ח] לא תתעב אדמי כי אחיך הוא; לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו; [פסוק ט] בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא להם בקהל ה']; ולאו הבא מכלל עשה – עשה; והא דרבי ישבב נמי בכתובות (שם): 'בואו ונצוח על עקיבא בן יוסף שהיה אומר: כל שאין לו ביאה בישראל הולד ממזר'
  9. ^ דפליגי אדרבי יהודה ב'נושאין על האנוסה' (לקמן צז,א)
  10. ^ ואמרי:האי 'לא יגלה כנף אביו' (דברים כג א) - בשומרת יבם של אביו הכתוב מדבר, דהויא ליה
  11. ^ אשת אחי אביו
  12. ^ ובכרת!
  13. ^ והאי דהדר כתבה במשנה תורה - משום למסמך ליה 'לא יבא ממזר' (דברים כג ג), ולאשמעינן דיש ממזר מחייבי כריתות
  14. ^ כלומר: אי בשומרת יבם של אביו משתעי, או באנוסת אביו משתעי - לכתוב 'לא יגלה כנף אביו' לחודיה, ולאשמעינן דיש ממזר מחייבי כריתות - לרבנן, או מחייבי לאוין לרבי יהודה; וכל שכן מאשת אב דהויא בכרת ומיתה
  15. ^ איש את אשת אביו - למה לי למכתב? אלא שמע מינה מדכתביה - הא קא משמע לן: ד'לא יבא ממזר' - עלה קאי, דמינה הוא, דהוי ממזר משום דחייבי מיתות הוא; וא'לא יגלה כנף אביו' לא קאי; ואי קשיא 'כנף אביו' - למאי כתביה? אי בשומרת יבם - לעבור עליו בשני לאוין: ערות אחי אביך לא תגלה ולאו ד-לא יגלה כנף אביו; ואי באנוסת אביו - אשמעינן דאסורה
  16. ^ דהיינו אשת אב הכתובה בין לא יקח ל-לא יגלה
  17. ^ ואפילו שמעון התימני
  18. ^ אף על גב דקאי בכרת - אין הולד ממזר
  19. ^ אשת איש שזינתה, וקיימא לן דאסורה לבעלה בפרק קמא (לעיל יא,ב): מה אני מקיים אשר הוטמאה (דברים כד ד) - לרבות סוטה שנסתרה; ואף על גב דחייבי לאוין היא - מודה בה רבי עקיבא, דפליג אדרבנן במתניתין (לעיל מד,א) במחזיר גרושתו, וקאמר דהולד ממזר - אף על גב דלאו חייבי לאוין דשאֵר הוא, - הכא מודי
  20. ^ וכל שכן לאידך רבי עקיבא בר פלוגתא דשמעון התימני לא הוי ממזר, משום דסוטה לאו מחייבי לאוין דשאָר היא
  21. ^ 'תהי' - לשון הויה דקידושין עליו
  22. ^ לאשה דאף לאחר שזינתה לא פקעו מינה קידושיה הראשונים
  23. ^ לאחד מן השוק בלא חליצה
  24. ^ שאין הולד ממזר; ואפילו לרבי עקיבא דפליג אדרבנן במתניתין; וטעמא משום דקידושין תופסין בה, מדאפקיה רחמנא ללאו דידה בלשון הויה, דכתיב (דברים כה ה) לא תהיה - בת הויה היא, והכי קאמר: לא תהיה אשת המת: לא תתקדש אשת המת בקדושין לאיש זר, אלמא קדושין תפסי בה; האי 'לא תהיה לאיש זר'
  25. ^ דאמר בפרק 'חמש עשרה נשים' (לעיל יג,ב) ובפרק 'האשה רבה' (להלן צב,ב): 'מנין שאין קידושין תופסין ביבמה? דכתיב 'לא תהיה אשת המת [החוצה] לאיש זר - לא תהיה בה הויה לזר, והולד ממזר
  26. ^ דאמר (שם, צב,ב): 'בעניותינו' - בעניות דעתינו – 'צריכה גט', דמספקא לן אי להכי הוא דאתא, כדקאמר רב, או דלמא לאוקמה בלאו אתא, וקידושין תפסי בה - מדאפיק לאו דידיה בלשון 'הויה'
  27. ^ קב = מדה קטנה, כלומר: במקומות מועטים הוא נזכר במשנה [או בברייתא]
  28. ^ בכל מקום שנזכר - הלכה כמותו
  29. ^ משמע פעמים שאינו מצוי
  30. ^ לאו לשון תוספת אלא משלים ולא יותר
  31. ^ במנשה
  32. ^ תירוצא דטעמא דקראי אלא קטיל לי
  33. ^ בהריגתי; דעכשיו הוא סבור להורגני בדין; מוטב שאברח מפניו
  34. ^ נרגא
  35. ^ דישעיה, נסרוה לפומיה
  36. ^ ומשום הכי איענש לנסורי פומיה:
  37. ^ משום דקרינהו לישראל 'עם טמא שפתים' מדעתו, שלא צוה לו הקב"ה, ולא מחמת תוכחה, דכתיב 'ואומר אוי לי כי נדמיתי' [ישעיהו ו,ה]
  38. ^ וכסבורים לראות ולא ראו
  39. ^ וידע שלא ראהו בפניו