ביאור:בבלי יבמות דף לג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

במאי קמיפלגי [רבי חייא ובר קפרא בדברי רבי]? באיסור כולל [1], ואליבא דרבי יוסי [2]: רבי חייא סבר: רבי יוסי באיסור כולל מיחייב תרתי [3] [ולא כרבא לעיל ], בר קפרא סבר לא מיחייב אלא חדא [4]. ומאי איסור כולל איכא הכא?: בשלמא זר, מעיקרא [5] שרי במלאכה ואסור בעבודה; אתיא לה שבת: מגו דקא מיתסר במלאכה [6] - מיתסר נמי בעבודה [7]! בעל מום, מעיקרא שרי באכילה [8] ואסור בעבודה; איטמי ליה - מגו דקא מיתסר באכילה [9] מיתסר נמי בעבודה [10]; אלא מליקה – 'בבת אחת' היא דמשכחת לה, באיסור כולל לא משכחת לה [11]. אלא קמיפלגי באיסור בבת אחת ואליבא דרבי יוסי: רבי חייא סבר: רבי יוסי - באיסור בת אחת מיחייב תרתי [12], ובר קפרא סבר: לא מיחייב אלא חדא [13]. והכא - מאי 'איסור בת אחת' איכא הכא? זר ששימש בשבת - כגון דאייתי שתי שערות בשבת [14] דהויא להו זרות ושבת בהדי הדדי [15]! בעל מום נמי - כגון דאייתי שתי שערות ואיטמי ליה [16] דהויא ליה בעל מום וטומאה בהדי הדדי [17]; אי נמי שחתך אצבעו [18] בסכין טמאה [19].

בשלמא לרבי חייא [20]: כי אתנייה [21] לדידיה - אליבא דרבי יוסי, כי אתנייה לבר קפרא - אליבא דרבי שמעון [22]; אלא לבר קפרא [23] - רבי חייא שקורי קא משקר [24]?!

אלא קמיפלגי באיסור 'בת אחת' ואליבא דרבי שמעון [25]: בשלמא לרבי חייא קא מישתבע לאפוקי לרבי שמעון מחזקיה [26]; אלא לבר קפרא למה ליה לאשתבועי? קשיא. בשלמא לבר קפרא [27]: כי אתנייה רבי לדידיה [28] - אליבא דרבי שמעון, כי אתנייה לרבי חייא [29] - אליבא דרבי יוסי [30]; אלא לרבי חייא [31] - בר קפרא שקורי קא משקר [32]? אמר לך רבי חייא: [33] כי אתנייה רבי לדידיה [34] תרתי לפטור אתנייה [35],


עמוד ב

ואיסור כולל אתנייה [36] ואליבא דרבי שמעון [37] וחזיא לבר קפרא לזר שאכל מליקה [38]; ואיידי דדמיא לה - ערבה בהדייהו [עם שני המקרים האחרים: זר ששמש בשבת וכהן בעל מום ששמש בטומאה], ועיין בה [39] ולא אשכח אלא 'בבת אחת', וסבר: מדהא 'בבת אחת' [40] - הא נמי 'בבת אחת', ומדהנך לפטור - הנך נמי לפטור! מיתיבי: 'זר ששימש בשבת ובעל מום ששימש בטומאה: יש כאן משום זרות ומשום שבת, ומשום בעל מום ומשום טומאה - דברי רבי יוסי; רבי שמעון אומר: אין כאן אלא משום זרות ובעל מום בלבד.' [ומעיר המַקשֶה:] ואילו מליקה שיירה - למאן שיירה [41]? אילימא לרבי יוסי [42] - השתא רבי יוסי באיסור כולל מיחייב שתים [43], באיסור בת אחת מיבעיא? אלא לאו - לרבי שמעון; [44] ובאיסור כולל הוא דפטר [45], אבל באיסור בבת אחת מיחייב [46]? תיובתא דבר קפרא! תיובתא! 'זר ששימש בשבת' – במאי?: אי בשחיטה - שחיטה בזר כשרה [47]! ואי בקבלה והולכה - טלטול בעלמא הוא [48]; אי בהקטרה [49] – והאמר רבי יוסי [50] 'הבערה ללאו יצאתה'? אמר רב אחא בר יעקב: בשחיטת פרו של כהן גדול [51], וכדברי האומר [52] שחיטת פרו של כהן גדול בזר פסולה. אי הכי מאי איריא 'זר' - אפילו כהן הדיוט נמי [53]! שזר אצלו קאמר. מתקיף לה רב אשי: מידי 'חטאות' קתני או 'לאוי' קתני? אלא איסורי בעלמא קא חשיב! למאי נפקא מינה? לקוברו בין רשעים גמורים.


משנה: שנים שקידשו שתי נשים, ובשעת כניסתן לחופה החליפו את של זה לזה ואת של זה לזה - הרי אלו חייבין משום אשת איש; ואם היו אחין - משום אשת אח; ואם היו אחיות - משום 'אשה אל אחותה'; ואם היו נדות - משום נדה; ומפרישין אותן שלשה חדשים שמא מעוברות הן [54]; ואם היו קטנות שאינן ראויות לילד מחזירים אותן מיד; ואם היו כהנות נפסלו מן התרומה [55].

גמרא: 'החליפו'? - מידי ברשיעי עסקינן? ותו: הא דתני רבי חייא [תוספתא מסכת יבמות [56] פרק ה הלכה ט]: 'הרי כאן שש עשרה חטאות' [57] - אי במזיד מי איכא קרבן? אמר רב יהודה: תני 'הוחלפו'. הכי נמי מסתברא, דקתני סיפא: 'אם היו קטנות שאינן ראויות לילד מחזירין אותן מיד'; ואי במזיד - מי שריא? הא - לא קשיא: פיתוי קטנה - אונס נינהו, ואונס בישראל מישרא שרי [58]; אלא דקתני 'מפרישין אותן שלשה חדשים שמא מעוברות הן', הא לאו מעוברות - שריין [59]! ואי במזיד - מי שרי? אלא לאו שמע מינה 'הוחלפו' - שמע מינה.

הערות[עריכה]

  1. ^ לקמיה מפרש מאי איסור כולל איכא
  2. ^ דאמר בשאר איסורי 'איסור חל על איסור' על ידי 'מגו'
  3. ^ דקתני 'חייב משום אשת אח ומשום אחות אשה' - אפילו נשא מת ואחר כך נשא חי, דליכא איסור מוסיף בהאי בתרא אלא איסור כולל: מגו דמיתסר בכולהו אחוותא - כולל גם את זו עמהן
  4. ^ וכי חייביה רבי יוסי תרתי - בנשא חי ואחר כך נשא מת, דאיסור מוסיף הוא; והא דקתני 'רבי שמעון אומר: אינו חייב אלא משום אשת אח' - דאוקימנא בנשא מת ואחר כך נשא חי - רבי חייא תני לה, בר קפרא לא תני לה
  5. ^ קודם שבת זו
  6. ^ משום שבת
  7. ^ כולל את העבודה בכלל האיסור משום שבת; והכא לא שייך 'מוסיף': שלא ניתוסף איסור על החתיכה דהיינו עבודה; והיכי דמי 'מוסיף'? כגון אי הוה מצינו למימר הכי: עבודה מעיקרא אסורה לזרים ומותרת לכהנים, הוה ליה שבת - מגו דאיתוסף עלה איסור לגבי כהנים משום שבת - איתוסף נמי לגבי דידיה משום שבת; והכי ליכא למימר, דהא משום שבת לא מיתסרי כהנים
  8. ^ בקדשים דכתיב 'ומן הקדשים יאכל' (ויקרא כא כב)
  9. ^ משום טומאה
  10. ^ חייל נמי שם טומאה על העבודה
  11. ^ 'כולל' לא משכחת לה, דהא בשעת מליקה חיילי תרוייהו: דכל זמן שלא נמלקה - היה עליה איסור מעילה, ולא זהו איסור זרות האמור בקרבן שניתר לאכילת כהנים; וכשנמלקה ונראית לכהנים - פקע מינה איסור אזהרת מעילה, וחייל עליה איסור זרות ד'זר לא יאכל' ואיסור מליקה - באיסור 'בת אחת'
  12. ^ דהא דקאמר לעיל 'חייב שתים', כגון שבא עליו איסור דאשת אח ואחות אשה כאחד; ומשכחת לה כגון דשווינהו שליח שני אחין לקדש שתי אחיות, והן עשו שליח לקבל קידושיהן, ופגע שליח בשליח
  13. ^ וכי חייב - באיסור מוסיף: בנשא חי ואחר כך נשא מת, כדמפרש לעיל
  14. ^ היום בשבת זו: דהשתא ליכא למימר כדלעיל 'מעיקרא שרי במלאכה ואסור בעבודה', דהא לא חל שום איסור עליו עד היום, דאיסור זרות ואיסור שבת יחד באו,
  15. ^ אבל הביא שתי שערות בחול - קדים זרות עליה
  16. ^ כלומר דאיטמי קודם שתי שערות
  17. ^ ובתוך טומאתו ומומו הביא שתי שערות, ובשעת הבאה חלו שניהן, שהרי שניהן היו תלוין עליו
  18. ^ והוא המום
  19. ^ ונטמאה בחתיכתו בסכין
  20. ^ מצי לאוקמי גַמרֵיהּ ודבר קפרא הכי
  21. ^ רבי
  22. ^ ובר קפרא הוא דטעה וסבר דרבי אליבא דרבי יוסי אתנייה
  23. ^ דאמר: רבי אליבא דרבי יוסי אתנייה קולא - אם כן אליבא דמאן אתנייה לרבי חייא חומרא?
  24. ^ וכי לבר קפרא שקורי משקר רבי חייא, דלא אתנייה רבי [לרבי יוסי] מחייב שתים
  25. ^ והכי קאמר רבי חייא: אף על גב דפליג רבי שמעון ופטר – הני מילי ב'כולל', אבל 'בבת אחת' מודה, הואיל ולא קדים חד לחבריה; ובר קפרא אמר 'בבת אחת' נמי פליג רבי שמעון
  26. ^ דהוה מחזקינן ליה לרבי שמעון לקולא, ואישתבע לן רבי חייא דבבת אחת מודי
  27. ^ מצי לתרוצי לגַמרֵיהּ וגַמרֵיהּ דרבי חייא ולמימר
  28. ^ פטור
  29. ^ חיובא
  30. ^ ורבי חייא הוא דטעה, וסבר דרבי אליבא דרבי שמעון אתנייה
  31. ^ דאמר אליבא דרבי שמעון אתנייה רבי חיובא - אלא פטורא דאתנייה לבר קפרא אליבא דמאן? וכי
  32. ^ דלא אתנייה רבי פטורא כלל
  33. ^ ודאי בר קפרא לא משקר, אלא טעי:
  34. ^ דרבי ודאי פטורא אתנייה;
  35. ^ ולא בכולהו אלא בתרתי: בזר ששימש בשבת, ובעל מום ששימש בטומאה, דמשתכח בין על ידי כולל בין על ידי בת אחת, כדאמר לעיל
  36. ^ כלומר: היכי דאיתרמי על ידי כולל - אתניין רבי פטורא
  37. ^ והיכא דאיתרמו בבת אחת - אתניין חיובא; אבל מליקה לא אתנייה לפטור כלל, דלא משכחת לה ב'כולל' אלא בבת אחת, והתם רבי שמעון מודי
  38. ^ דדמיא להו דהוו נמי כקדשים: חדא דמיחייב עליה תרתי, וערבה בהדייהו לפטורא, וכי ערבה - לא אסיק אדעתיה דהא לא משתכחת ב'כולל'
  39. ^ לאחר זמן כשנתקיימה בידו והיה שונה שלשתן ביחד
  40. ^ ואשכח דלא מיתוקמא אלא בבת אחת, ושכח דהוא ערבה
  41. ^ כלומר: למאן מינייהו [רבי שמעון ורבי יוסי] מודה בה דלא בעי לאיפלוגי
  42. ^ מודה בה
  43. ^ חד מינייהו קדים - אמר רבי יוסי אחרון חל
  44. ^ ומדמודה במליקה - שמע מינה
  45. ^ דהא דפליג בהנך - היכא דאיתרמו בכולל הוא דפליג
  46. ^ תרתי
  47. ^ ואין כאן זרות
  48. ^ ואין כאן שבות
  49. ^ רבי יוסי היכי מיחייב חטאת משום שבת – דקסלקא דעתא חטאת מיחייב ליה
  50. ^ בפרק קמא [דף ו,ב]
  51. ^ ביום הכפורים, דשחיטה אב מלאכה היא, ומשום זרות נמי איכא
  52. ^ ביומא בפרק 'טרף בקלפי' (דף מב,א)
  53. ^ דהא מאן דפסיל יליף טעמא מ'אהרן' ו'חוקה', דכתיב והקריב אהרן (ויקרא טז ו), וכתיב בסוף הפרשה [פסוק כט] 'לחקת עולם' - וכל היכא דכתיב 'חוקה' עיכובא הוא; אלמא אהרן דוקא
  54. ^ שלא לחזור לבעליהן שמא מעוברות הן, ובניהם ממזרים; ובעינן הבחנה בין זרע כשר לזרע פסול, שלא יתלו העוברים בבעליהן
  55. ^ בגמרא מפרש
  56. ^ ליברמן
  57. ^ לכל אחד ארבע, וכן לנשים, דעל שניהם הוא אומר 'ונכרתו הנפשות העושות' (ויקרא יח כט)
  58. ^ לבעלה, דילפינן (כתובות נא ב) מ'והיא לא נתפשה' [במדבר ה,יג] - הא נתפשה מותרת
  59. ^ ולאחר שלשה חדשים מותרות אף על גב שגדולות הן