ביאור:בבלי יבמות דף מו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

עובד כוכבים גופא לא קני ליה [1]: מאי דקני ליה הוא דמקני ליה לישראל, וכיון דקדם וטבל לשם בן חורין - אפקעיה לשעבודיה, כדרבא, דאמר רבא: הקדש, חמץ, ושחרור - מפקיעין מידי שעבוד [2]. מתיב רב חסדא: מעשה בבלוריא הגיורת שקדמו עבדיה וטבלו לפניה ובא מעשה לפני חכמים ואמרו 'קנו עצמן בני חורין'; לפניה - אִין [3], לאחריה לא [4]! אמר רבא: לפניה - בין בסתם [5] בין במפורש [6]; לאחריה - במפורש אִין, בסתם לא. אמר רב אויא: לא שנו אלא בלוקח מן העובד כוכבים, אבל עובד כוכבים [7] גופיה קני [8], דכתיב (ויקרא כה מה): וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו [וממשפחתם אשר עמכם אשר הולידו בארצכם והיו לכם לאחזה] - אתם קונים מהם ולא הם קונים מכם, ולא הם קונים זה מזה ולא הם קונים מכם; למאי? אילימא למעשה ידיו - אטו עובד כוכבי לא קני ליה לישראל למעשה ידיו, והכתיב [ויקרא כה,מז: וכי תשיג יד גר ותושב עמך ומך אחיך עמו ונמכר לגר תושב עמך] או לעקר משפחת גר, ואמר מר: משפחת גר - זה העובד כוכבים? אלא לאו – לגופיה, וקאמר רחמנא: 'אתם קונין מהם' - אפילו גופיה! פריך רב אחא: אימא בכספא ובטבילה [9]? קשיא. אמר שמואל: וצריך לתקפו במים [10].

כי האי דמנימין עבדיה דרב אשי בעא לאטבולי [11]. מסריה ניהלייהו לרבינא ולרב אחא בריה דרבא, אמר להו: חזו דמינייכו קבעית ליה [12]. רמו ליה ארויסא [13] בצואריה, ארפו ליה וצמצמו ליה [14]: ארפו ליה כי היכי דלא להוי חציצה, צמצמו ליה כי היכי דלא לקדים. 

ולימא להו "לשם בן חורין אני טובל"? בהדי דדלי רישיה ממיא - אנחו ליה זולטא דטינא [15] ארישיה, ואמרו ליה "זיל אמטי לבי מרך". אמר ליה רב פפא לרבא: חזי מר הני דבי פפא בר אבא דיהבי זוזי לאינשי לכרגייהו ומשעבדי בהו [16]; כי נפקי, צריכי גיטא דחירותא או לא? אמר ליה: איכו שכיבי - לא אמרי לכו הא מילתא? הכי אמר רב ששת: מוהרקייהו דהני [17] - בטפסא [18] דמלכא מנח [19] [כלומר: החופש של האנשים הללו תלוי במלך], ומלכא אמר: מאן דלא יהיב כרגא משתעבד למאן דיהיב כרגא' [ודינא דמלכותא דינא] [20]. רבי חייא בר אבא איקלע לגבלא; חזא בנות ישראל דמעברן מגרים שמלו ולא טבלו, וחזא חמרא דישראל דמזגי עובדי כוכבים ושתו ישראל, וחזא תורמוסין דשלקי עובדי כוכבים ואכלי ישראל - ולא אמר להו ולא מידי. אתא לקמיה דרבי יוחנן, אמר ליה: צא והכרז על בניהם שהם ממזרים, ועל יינם משום יין נסך, ועל תורמוסן משום בישולי עובדי כוכבים לפי שאינן בני תורה [21]. 'על בניהן שהם ממזרים' - רבי יוחנן לטעמיה, דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: 'לעולם אין גר עד שימול ויטבול', וכיון דלא טביל - עובד כוכבים הוא; ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר; 'ועל יינם משום יין נסך' [22] - משום '"לך לך" אמרין נזירא "סחור סחור, לכרמא לא תקרב"'; 'ועל תורמוסן משום בשולי עובדי כוכבים לפי שאינן בני תורה' - הא בני תורה שרי! והאמר רב שמואל בר רב יצחק משמיה דרב: כל הנאכל כמות שהוא חי אין בו משום בשולי עובדי כוכבים, והא תורמוס אינו נאכל כמות שהוא חי ויש בו משום בשולי עובדי כוכבים? רבי יוחנן כאידך לישנא סבירא ליה, דאמר רב שמואל בר רב יצחק משמיה דרב: כל שאין עולה על שולחן מלכים [23] לאכול בו את הפת אין בו משום בשולי עובדי כוכבים; וטעמא דאינן בני תורה, הא בני תורה שרי!

תנו רבנן: 'גר שמל ולא טבל: רבי אליעזר אומר: הרי זה גר, שכן מצינו באבותינו שמלו ולא טבלו [24]. טבל ולא מל - רבי יהושע אומר: הרי זה גר, שכן מצינו באמהות שטבלו ולא מלו [25]; וחכמים אומרים: טבל ולא מל מל ולא טבל - אין גר עד שימול ויטבול.' ורבי יהושע נמי נילף מאבות? ורבי אליעזר נמי נילף מאמהות? - וכי תימא אין דנין אפשר משאי אפשר [26], והתניא: 'רבי אליעזר אומר: מנין לפסח דורות שאין בא אלא מן החולין [27]? נאמר פסח במצרים ונאמר פסח בדורות: מה פסח האמור במצרים אין בא אלא מן החולין אף פסח האמור לדורות אין בא אלא מן החולין [28]. אמר לו רבי עקיבא: וכי דנין אפשר משאי אפשר [29]? ה"ג: א"ל רבי עקיבא וכי דנין אפשר כו'. ומאן דגריס 'רבי יהושע' – קשיא: האמר רבי יהושע דנין מאמהות! אמר לו [רבי אליעזר]: אף על פי שאי אפשר - ראיה גדולה היא ונלמד הימנה.' אלא:


עמוד ב

בטבל ולא מל - כולי עלמא לא פליגי דמהני; כי פליגי במל ולא טבל: רבי אליעזר יליף מאבות. ורבי יהושע? באבות נמי טבילה הוה. מנא ליה?: אילימא מדכתיב [שמות יט,י: ויאמר ה' אל משה:] לך אל העם וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלותם - ומה במקום שאין טעון כבוס [30] - טעון טבילה, מקום שטעון כבוס [31] - אינו דין שטעון טבילה? ודלמא נקיות בעלמא [32]? אלא מהכא: (שמות כד ח) ויקח משה את הדם ויזרוק [33] על העם [ויאמר הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם על כל הדברים האלה], וגמירי דאין הזאה בלא טבילה. ורבי יהושע - טבילה באמהות מנלן? סברא הוא: דאם כן - במה נכנסו תחת כנפי השכינה? אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: לעולם אינו גר עד שימול ויטבול. פשיטא? יחיד ורבים הלכה כרבים! מאן 'חכמים' - רבי יוסי, דתניא: 'הרי שבא ואמר "מלתי ולא טבלתי" - מטבילין אותו [34], ומה בכך [35] - דברי רבי יהודה; רבי יוסי אומר: אין מטבילין [36]; לפיכך [37] 'מטבילין גר בשבת [38] - דברי רבי יהודה; ורבי יוסי אומר: אין מטבילין.'

אמר מר: 'לפיכך מטבילין גר בשבת [39]' – פשיטא: כיון דאמר רבי יהודה בחדא סגיא, היכא דמל לפנינו - מטבילין! מאי 'לפיכך'? מהו דתימא לרבי יהודה טבילה עיקר [40], וטבילה בשבת לא, דקא מתקן גברא - קא משמע לן דרבי יהודה - או הא או הא בעי. 'רבי יוסי אומר: אין מטבילין' [41] פשיטא: דכיון דאמר רבי יוסי תרתי בעינן תקוני גברא בשבת לא מתקנינן!? מהו דתימא לרבי יוסי מילה עיקר, והתם הוא דלא הואי מילה בפנינו, אבל היכא דהויא מילה בפנינו אימא ליטבל זה בשבתא - קא משמע לן דרבי יוסי תרתי בעי. אמר רבה: עובדא הוה בי רבי חייא בר רבי - ורב יוסף מתני 'רבי אושעיא בר רבי' [42], ורב ספרא מתני 'רבי אושעיא ברבי חייא' [43] - דאתא לקמיה גר שמל ולא טבל; אמרו ליה: שהי כאן [44] עד למחר ונטבלינך. שמע מינה תלת: שמע מינה [45] גר צריך שלשה, ושמע מינה אינו גר עד שימול ויטבול, ושמע מינה אין מטבילין גר בלילה. ונימא 'שמע מינה נמי בעינן מומחין' [46]? דלמא דאיקלעו [47].

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: גר צריך שלשה: 'משפט' כתיב ביה [48].

תנו רבנן: 'מי שבא ואמר "גר אני" - יכול נקבלנו [49]? תלמוד לומר: [ויקרא יט,לג: וכי יגור] אתך [גר בארצכם לא תונו אתו] - במוחזק לך; בא ועדיו עמו מנין [50]? תלמוד לומר: וכי יגור אתך גר בארצכם [51].

הערות[עריכה]

  1. ^ עובד כוכבים לא קנאו לגופו של זה מתחלה, כדאמר לקמן 'ולא הם קונים זה את זה'
  2. ^ עשה שורו אפותיקי והקדישו למזבח דהויא קדושת הגוף - פקע שיעבודא דקמא, אבל קדושת בדק הבית לא מפקעא, כדתנן בערכין (פ"ו מ"ב; דף כג,ב): 'מוסיף עוד דינר ופודה הנכסים כולן; או אם עשה חמצו אפותיקי לעובד כוכבים והרי הוא מונח בידו של ישראל ובאו שש שעות של ערב הפסח - פקע שיעבוד העובד כוכבים, הואיל ולא הוי ממש דידיה, וחייב זה לבערו; עשה עבדו אפותיקי לחבירו ושחררו – משוחרר, ופקע ממונו של מלוה
  3. ^ לפי שהן גרים והיא עובדת כוכבים, והעובד כוכבים [את] ישראל - לא קני לגופיה
  4. ^ אלמא גבי ישראל לא אמרינן 'קנה עבד עצמו בן חורין'
  5. ^ שלא פירש "הרי אנו טובלין לשם בני חורין"
  6. ^ כדרב חמא בר גוריא, דקתני 'וקדם וטבל לשם בן חורין'
  7. ^ שמכר עצמו לישראל
  8. ^ קנהו ישראל לגופיה ואם קדם וטבל לשם בן חורין לא קנה עצמו בן חורין
  9. ^ לשום עבדות - הוא דקאמר רחמנא ליקני, אבל אם קדם וטבל לשם בן חורין - הכי נמי דבן חורין הוא
  10. ^ כשמטבילו לשם יהדות לעבדות - צריך שיתקפנו לתת עליו עול מלאכה במים כדי שתהא נראית כטבילת עבדות, שאפילו יאמר הוא "לשם בן חורין" - לא קנה עצמו בן חורין, ולא יהא ממשות בדבריו
  11. ^ לשם יהדות לעבד
  12. ^ אם יקדים ויאמר "לשם בן חורין"
  13. ^ קביסטרי
  14. ^ דחקוהו לקשור בצוארו משום לתוקפו במים: שהיה לו עניבה, וכשרוצים - מושכין ראש החבל והוא דוחק מאליו, וכשאין מושכין רפוי, והמים נכנסים על בשרו
  15. ^ כלי מלא טיט
  16. ^ כשאין נותנין כסף גולגולת למלך - תופסים אותם גבאי המלך; והני דבי פפא עשירים היו, ופורעים המס לגבאי המלך, וקונין אותם לעבדים מהם, ועובדי כוכבים היו אותן הנקנין, וקא מיבעיא ליה אי הוי קנין
  17. ^ חותמן של אלו
  18. ^ ארגז; אשקרי"ן בלע"ז
  19. ^ שהן לו לעבדים
  20. ^ הילכך - מכר הוא, ובעו גיטא דחירותא אי בעו לאיגיורי ולאשתרויי בבת ישראל
  21. ^ אתורמוסין קאי, דאין בו משום בישולי עובדי כוכבים, כדמפרש לקמן; אלא לפי שאינן בני תורה צא ואסור עליהן שלא יזלזלו בבשולי עובדי כוכבים
  22. ^ דאף על גב דלא נגעי אלא כחו בעלמא - הוא אסור
  23. ^ תורמוס אינו עולה על שלחן מלכים
  24. ^ בימי משה כשיצאו ממצרים ויצאו מכלל בני נח לקבל התורה ולקבל פני השכינה
  25. ^ נשותיהם שטבלו כדמפרש לקמן: דאם לא טבלו - במה נכנסו תחת כנפי שכינה?
  26. ^ אמהות אי אפשר למול
  27. ^ ולא מדמי מעשר שני דאכתי מעשר שני לא הוה
  28. ^ למעוטי מדמי מעשר שני [במנחות ב'התודה' דף פב,א]
  29. ^ מפסח מצרים: דהאי דלא בא מן המעשר - דאי אפשר הוא, דאכתי מעשר לא הוה
  30. ^ כגון בעל קרי בעלמא דכתיב ורחץ במים וטמא עד הערב (ויקרא טו) ולא כתיב יכבס בגדיו
  31. ^ כגון בקבול תורה, דכתיב וכבסו שמלותם [שמות יט,י]
  32. ^ ההוא כיבוס - לאו משום טומאה הוה, דלטעון טבילה מקל וחומר, אלא שיהיו בגדיהם לבנים והגונים לקבל פני שכינה
  33. ^ הזאה הוא
  34. ^ והוי כישראל מעליא, ואין צריך לבדוק בעדים אם מילתו לשם מצות מילה
  35. ^ אם אין מילתו לשם מילה הואיל וטבל בטבילה סגי
  36. ^ שמא ערבי מהול וגבעוני מהול הוא, וצריך להטיף ממנו דם ברית;, דרבי יוסי תרתי בעי
  37. ^ הואיל ולרבי יהודה בחדא סגיא
  38. ^ מטבילין בשבת גר שמל אתמול לפנינו: דבמילה סגי ליה, וכי מטבלי ליה בשבתא - לא מתקני גברא
  39. ^ דברי רבי יהודה
  40. ^ דהא אמילה שמעינן ליה דקאמר 'ומה בכך'
  41. ^ תרתי בעי, ואף על גב דמל בפנינו - טבילתו תקנתו
  42. ^ כלומר: רבי אושעיא נמי הוה בהדי רבי חייא
  43. ^ דאף רבי אושעיא ברבי חייא הוה בהדייהו
  44. ^ לילה היה
  45. ^ מדרב ספרא, דאמר תלתא הוו
  46. ^ כי הנך תלתא גברי - רבנן רברבי
  47. ^ הכי הוה מעשה דאיתרמו רבנן כי הני, אבל שלשה ודאי שמעינן, מדקפליג רב ספרא ומוסיף עד דהוו תלתא
  48. ^ משפט אחד יהיה לכם ולגר (במדבר טו טז) ואין משפט פחות משלשה
  49. ^ לא נצריכנו הטפת דם ברית וטבילה
  50. ^ שנאמן
  51. ^ מכל מקום; ולקמן פריך: כיון דעדיו עמו פשיטא, ומי בעי קרא