ביאור:בבלי יבמות דף פט
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת יבמות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא
קכב | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
שנתן לה אחרון [1] גט - לא פסלה מן הכהונה' מכלל דלא בעיא גט [2], דאי בעיא גט - אמאי לא פסלה מן הכהונה [3]? אלא סיפא [4] אמרי: קידושי טעות הוו [5]? - רישא נמי אמרי נישואי טעות הוו!? קנסוה רבנן [6]. סיפא נמי ליקנסוה? רישא דעבדא איסורא – קנסוה; סיפא דלא עבדא איסורא - לא קנסוה רבנן.
אין לה כתובה: מאי טעמא? תקינו לה רבנן כתובה כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה; הא - תהא קלה בעיניו להוציאה.
אין לה פירות ולא מזונות ולא בלאות: תנאי כתובה ככתובה דמי. [7].
נטלה מזה ומזה: פשיטא!? מהו דתימא 'כיון דתפשה לא מפקינן מינה' - קא משמע לן.
הולד ממזר: [כאן מתחילה הגמרא בדיון ארוך כהקדמה לשאלה בדף פט,ב: א"ל ואת לא תסברא? והתנן: הולד ממזר מזה ומזה' - ממשנתנו; ויתכן שכל הלימוד הרשום כאן הינו בעצם לימוד לא של מסכת יבמות אלא של מסכת תרומות.] תנן התם [8]: 'אין תורמין מן הטמא על הטהור [9], ואם תרם בשוגג - תרומתו תרומה [10]; במזיד - לא עשה ולא כלום.'; מאי 'לא עשה ולא כלום'? אמר רב חסדא: לא עשה ולא כלום כל עיקר, דאפילו ההיא גריוא [כמות של סאה] [11] הדר לטיבליה. רב נתן ברבי אושעיא אמר: לא עשה ולא כלום לתקן את השירים [12], אבל תרומה הוי [13].
רב חסדא לא אמר כרב נתן ברבי אושעיא, דאי אמרת 'הוי תרומה' - זימנין דפשע ולא [14] מפריש [15]! מאי שנא מהא דתנן [16]: 'התורם קישות ונמצאת מרה [17], אבטיח ונמצאת סרוח – תרומה, ויחזור ויתרום'!? שוגג אמזיד קרמית? שוגג לא עבד איסורא, מזיד קעבד איסורא !?
ורמי שוגג אשוגג: הכא קתני: 'בשוגג - תרומתו תרומה'; התם קתני: 'תרומה ויחזור ויתרום'!? התם שוגג קרוב למזיד, דאיבעי ליה למיטעמיה.
ורמי מזיד אמזיד: הכא קתני 'במזיד לא עשה כלום', התם תנן [18] 'התורם משאין נקוב על נקוב - תרומה ויחזור ויתרום'!? בתרי מאני ציית [19]; בחד מנא לא ציית [20]. ולרב נתן ברבי אושעיא דאמר 'לא עשה ולא כלום' - לתקן שירים, אבל תרומה הוי [21] -
מאי שנא מהא דתנן [22]: 'מן הנקוב על שאין נקוב - תרומתו תרומה, ולא תֵאָכֵל [23] עד שיוציא עליה [24] תרומה ומעשר ממקום אחר [25]?! שאני הכא [26]: דמדאורייתא תרומה מעלייתא היא [27], כדרבי אלעאי, דאמר רבי אלעאי: מנין לתורם מן הרעה על היפה - שתרומתו תרומה? דכתיב (במדבר יח לב) ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו [ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו]; [28] ואם אין קדוש – 'נשיאות חטא' למה? מיכן לתורם מן הרעה על היפה שתרומתו תרומה.
אמר ליה רבה לרב חסדא: לדידך, דאמרת 'לא עשה ולא כלום כל עיקר', דאפילו ההוא גריוא הדר לטיבליה - מאי טעמא? גזירה דלמא פשע ולא מפריש? מי איכא מידי דמדאורייתא הוי תרומה ומשום 'דלמא פשע' אפקוה רבנן לחולין? וכי בית דין מתנין לעקור דבר מן התורה? אמר ליה: ואת לא תסברא? והתנן 'הולד ממזר מזה ומזה' - בשלמא משני ממזר, אלא מראשון אמאי? אשתו היא, וישראל מעליא הוא - וקא שרינן ליה בממזרת!? אמר ליה: הכי אמר שמואל: 'אסור בממזרת'. וכן כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: 'אסור בממזרת'. ואמאי קרי ליה 'ממזר'? לאוסרו בבת ישראל [29].
שלח ליה רב חסדא לרבה ביד רב אחא בר רב הונא: ואין בית דין מתנין לעקור דבר מן התורה? והתניא: 'מאימתי אדם יורש את אשתו קטנה [30]? בית שמאי אומרים משתעמוד בקומתה [31]; ובית הלל אומרים: משתכנס לחופה; רבי אליעזר אומר: משתבעל; ויורשה ומיטמא לה ואוכלת בגינו תרומה'!? 'בית שמאי אומרים משתעמוד בקומתה' - אף על גב דלא נכנסה לחופה [32]? אימא 'משתעמוד בקומתה ותכנס לחופה', והכי קאמרו ליה בית שמאי לבית הלל: דקאמריתו מ'שתכנס לחופה' - אי עמדה בקומתה מהניא לה חופה, ואי לא - לא מהניא לה חופה. 'רבי אליעזר אומר: משתבעל'. והאמר רבי אליעזר [33]: אין מעשה קטנה כלום? אימא 'משתגדיל ותבעל'. קתני מיהת 'יורשה', והא הכא דמדאורייתא אבוה ירית לה [34] ומדרבנן ירית לה בעל!? הפקר בית דין [היה] הפקר [35], דאמר רבי יצחק: 'מנין שהפקר בית דין [היה] הפקר? שנאמר [36]: (עזרא י ח) כל אשר לא יבא לשלשת הימים בעצת [בתנ"ך:כעצת] השרים והזקנים יחרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה רבי אלעזר אמר: מהכא: (יהושע יט נא) אלה הנחלות אשר נחלו אלעזר הכהן ויהושע בן נון וראשי האבות למטות בני ישראל [בגורל בשלה לפני ה' פתח אהל מועד; ויכלו מחלק את הארץ] וכי מה ענין ראשים אצל אבות [37]? - אלא לומר לך: מה אבות מנחילין בניהם כל מה שירצו - אף ראשים מנחילין את העם כל מה שירצו. 'ומיטמא לה'? - והא הכא דמדאורייתא אביה מיטמא לה, ומדרבנן מיטמא לה בעל? משום דהויא לה מת מצוה. ומי הוי מת מצוה? והתניא: 'אי זהו מת מצוה? כל שאין לו קוברין; קורא ואחרים עונין אותו - אין זה מת מצוה'!? הכא נמי כיון דלא ירתי לה – קריא ולא ענו לה. [עיין בהערות]
הערות
[עריכה]- ^ שאירסה
- ^ אפילו מדרבנן
- ^ הא קיימא לן (לקמן צד,א) דאפילו ריח הגט פוסל לכהונה
- ^ לגבי קידושין, ודאי כדקאמרת, דלא בעיא גט; ודקשיא לך 'שמא יאמרו גירש זה וקידש זה כו'- לא אתי למימר הכי, אלא מדנפקא בלא גט
- ^ כגון "על מנת שאני כהן" ונמצא ישראל
- ^ ולא תלינן לקולא
- ^ תנאי כתובה: 'מזונייכי וכסותייכי'; ופירות שאכל נמי לא משלם אף על גב דאין לה כתובה, משום דרבנן קנסוה; ומשום דאשכחן באלמנה דיש לה פירות שאכל - הוא דאיצטריך למימר הכא דאין לה
- ^ תרומות פ"ב מ"ב
- ^ משום הפסד כהן
- ^ כדרבי אלעאי לקמן
- ^ דתרומה
- ^ את הטהור, שזה [התרומה שהופרש] היה עושה אותו שירים
- ^ וקדשה, ויחזור ויתרום מן הטהור
- ^ הדר
- ^ מן הטהור; ולקמן פריך: כיון דמדאורייתא תרומה היא, מדקתני 'בשוגג תרומתו תרומה' - היכי מפקעינן לה מקדושתה משום 'דלמא פשע'
- ^ תרומות פ"ג מ"א
- ^ שוגג הוא: מדקתני 'נמצאת' - מכלל דמעיקרא לא הוה ידע
- ^ דמאי פ"ה מ"י
- ^ כלומר: התם, כיון דמתרי מאני - כי אמרת ליה 'הדר תרום מאידך' - ציית לך, וליכא למגזר דלמא פשע
- ^ אבל מטמא על הטהור, דתרוייהו בחד מנא רבו [גדלו], בעציץ נקוב - כי אמרת ליה 'תן זו וחזור והפרש אחרת' - אינו שומע לך, ונותן את הטמאה לכהן; ומוטב תחזור זו לטיבלה ויתן טהורה לכהן
- ^ והכהן מדליקה מיד
- ^ דמאי פ"ה מ"י, בסיפא, בשנוי: כאן יותר מפורש
- ^ לכהן
- ^ שיתן על סאה זו
- ^ דמחזקינן ליה בטבל גמור [וכאן כמו כן לא היה ליתן לכהן שמא ישרוף טבל טמא ואסור להדליקו, כדמוכח בפרק 'במה מדליקין' (שבת כו א)]
- ^ בטמא וטהור
- ^ אבל מן הנקוב על שאין נקוב - הוה ליה מהחיוב על הפטור, וכיון דאפטור קא מפריש - לא חייל עלה שם תרומה, הלכך טבל הוא, ואסור אף לכהן; ורבנן הוא דגזרי למתבה לכהן, הואיל וקרא עליה שם תרומה; וישראל זה, שנתנה, צריך להפריש עלה תרומה ומעשר, ואין צריך לחזור ולהפריש ממה שאין נקוב, דתרומה דיליה - מדרבנן היא, והא אפריש עליה; ומן שאין נקוב על הנקוב - דאמרינן לעיל 'תרומה היא ומותר לכהן' - דהוה ליה מן הפטור על החיוב; הלכך אף על גב דהא דאפריש עלה - לא מיפטר בהך תרומה, ולא חייל עליה שם תרומה - אפילו הכי לא אמרינן 'לא תאכל כו', דהא לא איכפת לן אי אכל לה כהן בטבל, דאין עליה דין טבל ותרומה כו'
- ^ הא אם לא תרימו מן המובחר - תשאו חטא
- ^ וקנסא בעלמא הוא, ולהחמיר ולעשות סייג לתורה, ואין זוֹ עקירה; אבל להקל על דברי תורה - עקירה היא
- ^ אם מתה, ולא אמרינן שמא עתידה היתה למאן ואשתכח דלאו אשתו הואי; וביתומה עסקינן
- ^ כשתגיע לפרקה בשנים ובהבאת שער
- ^ והא קיימא לן (לעיל כט,ב) אפילו בגדולה, אשתו ארוסה - לא אונן ולא מיטמא לה, מתה אין יורשה
- ^ בפרק 'בית שמאי' (לקמן קח,א)
- ^ כלומר: קרובי האב ירתי לה, דנישואי קטנה מדרבנן נינהו: משום שלא ינהגו בה מנהג הפקר, כדאמר ב'חרש שנשא פקחת' (לקמן קיב,ב); אבל תורה לא זיכתה לקדש את הבת לא לאמה ולא לאחיה
- ^ וכל מידי דממונא לאו עקירה היא
- ^ בספר עזרא
- ^ 'וראשי האבות למטות' - הוי ליה למכתב 'וראשי מטות בני ישראל'