ביאור:בבלי יבמות דף נג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

יש זיקה [1], ואתאי חליצה אפקעתיה לזיקה [2], ורבנן סברי: אין זיקה [3]: [4] מעיקרא אילו אמר לה "התקדשי לי בזיקת יבמין" - מי לא מהני [5]? השתא נמי מהני! רב שרביא אמר: בחליצה כשירה, אי דאמר לה [6] ,התקדשי לי בזיקת יבמין" - כולי עלמא לא פליגי דלא מהני [7], והכא בחליצה פסולה [8] קמיפלגי: מר סבר חליצה פסולה פוטרת, ומר סבר חליצה פסולה אינה פוטרת [9]. רב אשי אמר: דכולי עלמא חליצה פסולה אינה פוטרת, והכא ביש תנאי בחליצה [10] קמיפלגי: מר סבר יש תנאי בחליצה [11] ומר סבר אין תנאי בחליצה [12]. רבינא אמר: דכולי עלמא יש תנאי בחליצה [13], והכא - בתנאי כפול קמיפלגי [14]: מר סבר בעינן תנאי כפול [15] ומר סבר לא בעינן תנאי כפול.

'חלץ ועשה מאמר ונתן גט ובעל [[או] נתן גט [אחרי החליצה] ובעל [או בעל אחרי החליצה] או בעל ועשה מאמר ונתן גט וחלץ - אין אחר חליצה כלום]: וניתני נמי 'אין אחר ביאה כלום' [16]? אביי ורבא דאמרי תרוייהו: תני 'אין אחר ביאה כלום' [17]; ותנא דידן [18] - התרת יבמה לשוק עדיפא ליה [19].


'אחד יבמה אחת [ליבם אחד] אחד שתי יבמות [ליבם אחד]': מתניתין [20] דלא כבן עזאי, דתניא: 'בן עזאי אומר: יש מאמר אחר מאמר בשני יבמין ויבמה אחת, ואין מאמר אחר מאמר בשתי יבמות ויבם אחד' [21].


כיצד מאמר לזו [כיצד: עשה מאמר בזו ומאמר בזו - צריכות שני גיטין וחליצה. מאמר בזו ובעל לזו - צריכות שני גיטין וחליצה. מאמר בזו , וגט לזו - צריכות גט וחליצה. מאמר בזו וחלץ לזו - הראשונה צריכה גט]: לימא מסייע ליה לשמואל, דאמר שמואל: 'חלץ לבעלת מאמר - לא נפטרה צרתה' [22] ותיובתא דרב יוסף [23]? מי קתני 'חולץ'? 'חלץ' קתני, דיעבד. [## איך יהיה כאן אסמכתא נגד רב יוסף? הרי – אם התנא סובר כשמואל - אין אפשרות אחרת, לא שייך לבחור למי חולצים, שהרי שמואל אומר שלא נפטרה צרתה!? הרי רב יוסף אומר לא ישפוך וכו' כאשר אפשר, לא כאשר אי אפשר? האם התשובה: שהריהכל כאן מדרבנן, ואילו סברו כרב יוסף היו מתקנים אחרת?] תוספות ד"ה לימא מסייע ליה לשמואל ותיובתא לרב יוסף: א'מאמר לזו וחלץ לזו' קאי; ואם תאמר אמאי הוי תיובתא לרב יוסף: דהא דאין חולץ לבעלת מאמר משום דשמואל דחלץ לבעלת מאמר לא נפטרה צרה! ויש לומר דהכי קאמר: לימא מסייע ליה לשמואל או תיהוי תיובתא דרב יוסף: דאי לא תסייע לשמואל ומיפטרה צרה בחליצת בעלת מאמר, אם כן האי דנקט 'מאמר לזו וחלץ לזו' - לאשמועינן דחולץ לאיזו שירצה, לאפוקי מדרב יוסף דקאמר: לא ישפוך מי בורו ואחרים צריכים לו.

גט לזו וגט לזו [צריכות הימנו חליצה]: לימא מסייע ליה לרבה בר רב הונא, דאמר רבה בר רב הונא: 'חליצה פסולה צריכה לחזר על כל האחין' [24] ממנו חליצה [25]? מאי 'צריכות'? - צריכות דעלמא.

גט לזו וחלץ לזו [אין אחר חליצה כלום]: [26] לימא מסייע ליה לשמואל [27] ותהוי תיובתא דרב יוסף? מי קתני 'חולץ'? 'חלץ' קתני, דיעבד.

חלץ וחלץ או חלץ [ועשה מאמר, נתן גט ובעל או בעל ובעל או בעל ועשה מאמר נתן גט וחלץ - אין אחר חליצה כלום]: וליתני נמי 'אין אחר ביאה כלום' [28] אביי ורבא דאמרי תרוייהו: תני 'אין אחר ביאה כלום', ותנא דידן - התרת יבמה לשוק עדיפא ליה.

בין יבם אחד לשתי יבמות [בין שני יבמין ליבמה אחת - חלץ ועשה מאמר, נתן גט, ובעל; או בעל ועשה מאמר ונתן גט וחלץ - אין אחר חליצה כלום]: בשלמא לרבי יוחנן דאמר 'כולה ביתא [29] בלאו [30] קאי [31] - איצטריך לאשמועינן [32] דאין קדושין תופסין בחייבי לאוין [33]; אלא לריש לקיש, דאמר [34] 'כולה ביתא בכרת קאי' [35] - איצטריך לאשמועינן דאין קדושין תופסין בחייבי כריתות [פשיטא]? אמר לך ריש לקיש: וליטעמיך – סיפא, דקתני [36] 'בעל [37] ועשה [38] מאמר [39]' - [40] איצטריך לאשמועינן דאין קדושין תופסין באשת איש [41]? - אלא איידי דתנא התרת יבם אחד ויבמה אחת [42] - תנא נמי שתי יבמות ויבם אחד, ואיידי דתנא שתי יבמות ויבם אחד - תנא נמי שתי יבמין ויבמה אחת.


עמוד ב

חלץ ועשה מאמר ונתן [גט [43] ובעל [44], או בעל [45] ובעל [46], או בעל ועשה מאמר [47], [48] נתן גט [49] [ו]חלץ [50] - אין אחר חליצה כלום [51]]: בשלמא חלץ ועשה מאמר [52] [כמו שפירש רש"י במשנה:] – איצטריך [53]: סלקא דעתא אמינא [54] נגזור מאמר דבתר חליצה [55] אטו מאמר דקמי חליצה - קא משמע לן דלא גזרינן; אלא חלץ ונתן גט [56] למה לי [57]? ולטעמיך אימא סיפא: 'בעל ועשה מאמר בעל ונתן גט' [58]? בשלמא 'בָּעל ונתן גט' – איצטריך [59]: סלקא דעתא אמינא נגזור גט דבתר בעילה [60] אטו גט דקמי בעילה [61] - קא משמע לן דלא גזרינן, אבל 'בָּעל ועשה מאמר' למה לי [62]? אלא איידי דתנא 'חלץ ועשה מאמר' תנא נמי 'בעל ועשה מאמר' ואיידי דבעי למיתני 'בעל ונתן גט' תנא נמי 'חלץ ונתן גט'.


[חלץ ועשה מאמר ונתן גט ובעל או בעל ועשה מאמר ונתן גט וחלץ אין אחר חליצה כלום בין בתחלה בין באמצע בין בסוף והבעילה] בזמן שהיא [אין אחריה כלום באמצע ובסוף יש אחריה כלום. רבי נחמיה אומר: אחת בעילה ואחת חליצה בין בתחלה בין באמצע בין בסוף אין אחריה כלום]: מתניתין דלא כי האי תנא, דתניא: 'אבא יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר משום רבי מאיר: אחת בעילה ואחת חליצה בתחלה - אין אחריה כלום; באמצע ובסוף - יש אחריה כלום.' ושלש מחלוקת בדבר: תנא קמא [63] סבר: ביאה, דאיכא למיגזר – גזרינן; חליצה, דליכא למיגזר - לא גזרינן; ורבי נחמיה [64] סבר ביאה נמי ליכא למיגזר; ודקאמרת ליגזור ביאה אחר הגט משום ביאה אחר חליצה - כיון דחליצה דאורייתא - מידע ידעי; ודקאמרת ליגזור ביאה אחר מאמר משום ביאה אחר ביאה - כיון דביאה דאורייתא הא מידע ידיעי; ואבא יוסי בן חנן [65] סבר לה כרבנן, דגזרי בביאה וגזר חליצה משום ביאה [66].

הדרן עלך רבן גמליאל


מסכת יבמות פרק ששי: הבא על יבמתו

משנה: הבא על יבמתו בין בשוגג [67] בין במזיד [68], בין באונס בין ברצון, אפילו [69] הוא שוגג והיא מזידה הוא מזיד והיא שוגגת, הוא אנוס והיא לא אנוסה, היא אנוסה והוא לא אנוס, אחד המערה [70] ואחד הגומר - קנה [71], ולא חילק בין ביאה לביאה [72]; וכן הבא על אחת מכל העריות שבתורה או פסולות [73], כגון אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה [74] לישראל, בת ישראל לממזר ולנתין [75] – פְּסָלָהּ [76], ולא חילק בין ביאה לביאה.

גמרא: מאי 'אפילו [הוא שוגג והיא מזידה...]'? לא מיבעיא קאמר: לא מיבעיא הוא שוגג והיא קמכוונה למצוה, אי נמי הוא מזיד והיא קמכוונה למצוה, אלא אפילו הוא שוגג [77] והיא מזידה [78] דתרוייהו לא קמכווני לשם מצוה - אפילו הכי קנה. תני רבי חייא: 'אפילו שניהם שוגגים שניהם מזידים שניהם אנוסים.'

אנוס דמתניתין - היכי דמי?: אילימא כשאנסוהו עובדי כוכבים ובא עליה - והאמר רבא: אין אונס לערוה לפי שאין קישוי אלא לדעת? אלא בישן [79]. והאמר רב יהודה:

הערות[עריכה]

  1. ^ האי דתפיס מאמר בעלמא בכי האי לישנא - משום דיש זיקה, והשתא
  2. ^ וליכא למימר הכי
  3. ^ אין כח לזיקה
  4. ^ ואפילו הכי
  5. ^ הוי מאמר
  6. ^ בזיקת יבמין
  7. ^ דיש זיקה ואתיא חליצה ואפקעתה
  8. ^ כגון שחלץ אחר הגט
  9. ^ רבנן סברי לא אפקעתה שפיר ויש אחריה כלום הלכך קני מאמר
  10. ^ שחלץ לה על מנת שתתן לו מאתים זוז
  11. ^ ולרבנן יש תנאי וכל כמה דלא קיימא לא פקע זיקה וכי אמר לה התקדשי לי ע"י כסף זה בזיקת יבמין קני
  12. ^ רבי סבר אין תנאי מועיל בחליצה ואפילו לא נתנה לו אין תנאי מועיל והוי חליצה הלכך לא תפיס מאמר שעשה בלשון זיקת יבמין אבתרה דהא אפקעתה לזיקתו
  13. ^ אף על גב דקיימא לן (לקמן קו,א) חליצה מוטעת כשירה - הני תנאי לא סבירא להו
  14. ^ וכגון דלא כפליה לתנאי
  15. ^ לרבי בעינן תנאי כפול כתנאי בני גד ובני ראובן, והאי דלא כפליה "אם תתני תהא חליצה, ואם לא תתני לא תהא חליצה" - לא הוי תנאי לבטולי לחליצה
  16. ^ דהא ביאה שייכא למימר בסיפא דקתני או בעל ועשה מאמר ונתן גט וחלץ דהא או או קתני ובבעל ועשה מאמר או בבעל ונתן גט מאי חליצה איכא
  17. ^ ולא צריך למיתני נמי אין לאחר חליצה כלום דכיון דתנא 'אין אחר ביאה כלום' - ה"ה נמי ד'אין אחר חליצה כלום', ולישנא קלילא הוא למיתני חדא: או ביאה או חליצה
  18. ^ דלא נקט ביאה, ואף על גב דאיירי בה בסיפא
  19. ^ משום דהיתר יבמה לשוק חביבא ליה לאורויי, ומינה שמעינן דאין אחר ביאה כלום, וטריחא לתנא למיתני תרתי 'אין אחר ביאה ואין אחר חליצה כלום'
  20. ^ דקתני אחת שתי יבמות: עשה מאמר בזו ומאמר בזו - צריכות שני גיטין
  21. ^ ומתניתין בשתי יבמות ויבם אחד קא מיירי; וללישנא בתרא דגרסינן למילתיה דבן עזאי איפכא - קיימא הך אתקפתא אסיפא דמתניתין, דקתני 'בין יבם אחד לשתי יבמות בין שני יבמין ויבמה אחת'. ומיסתברא כלישנא קמא, דאם כן לא הוה לן לאיתויי הך אתקפתא הכא, אלא בגמרא דסיפא דלקמן
  22. ^ א'מאמר לזו וחלץ לזו' קאי: מדלא נקט חליצה אבעלת מאמר - מסייע לשמואל: דכיון דבעי גט למאמרו - לא הויא חליצה מעלייתא לאפוקי זיקה דחברתה
  23. ^ דאמר ב'החולץ' (לעיל מד,א) לא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכים להם, דהא הכא דחלץ לחברתה וקמייתא בעיא גט ונמצא פוסל את שתיהן מן הכהונה, ולא אמרינן ליחלוץ לקמייתא ותהא חברתה כשירה
  24. ^ 'צריכות' משמע חליצה לכל אחת, דכיון דחליצת שתיהן רעועה - אין אחת מהן פוטרת חברתה
  25. ^ וקתני סיפא וכן שני יבמין ליבמה אחת דאם נתן זה גט וזה גט צריכה חליצה משניהן
  26. ^ מדלא נקט חליצה לבעלת הגט אלא לחברתה
  27. ^ דאמר בפרק 'ארבעה אחין': חלץ לבעלת הגט - לא נפטרה צרה
  28. ^ בסיפא, דקתני 'או בעל ובעל או בעל ועשה מאמר כו' - דהא משום הכי נקט לה, דהתם לא שייך למיתני 'אין אחר חליצה כלום', דהא ליכא חליצה!
  29. ^ כל האחין על החלוצה ועל צרתה
  30. ^ בעלמא
  31. ^ כחולץ עצמו, דשליחות דידהו עבד
  32. ^ מתניתין 'חלץ לזו ועשה מאמר בזו אינו כלום': דאף על גב דלאו בעלמא היא גביה
  33. ^ וסתים לן בכולן כרבי עקיבא, וכן בשני יבמין ויבמה אחת
  34. ^ בפרק קמא (י,א)
  35. ^ לבד מחולץ בחלוצה, אבל חולץ לגבי צרה וכל האחין בין בחלוצה בין בצרה – בכרת, מאי איצטריך למיתני גבי שתי יבמות ויבם אחד ושני יבמין ויבמה אחת דאין מאמר השני תופס אחר חליצה?
  36. ^ בשני יבמין ויבמה אחת
  37. ^ הראשון
  38. ^ השני
  39. ^ אין אחר ביאה כלום
  40. ^ מי
  41. ^ הרי כנסה וכאשתו היא לכל דבר
  42. ^ דאיצטריך לאשמועינן אפילו לריש לקיש דאין מאמר אחר חליצה, דהא ליתא גביה אלא בלאו ד'לא יבנה', ואיצטריך למיסתמיה כרבי עקיבא
  43. ^ וכן חלץ לזו ומאמר לזו, וכן נתן גט לזו אחר חליצת זו
  44. ^ וכן בעל לזו אחר חליצה של זו - אין מעשה האחרון כלום
  45. ^ תחלה וחזר
  46. ^ לשניה
  47. ^ בשניה
  48. ^ או
  49. ^ לשניה או
  50. ^ לשניה- אין אחר ביאה ראשונה כלום, ומעשה אחרון לא חשיב ומותר בקרובות שניה
  51. ^ ארישא קאי ואסיפא שייך למימר 'אין אחר ביאה כלום' ובגמרא קמיבעיא לה
  52. ^ איבם אחד ויבמה אחת קאי
  53. ^ דאוקמיה דצריך למתנייה דאינו כלום
  54. ^ אפילו לרבי עקיבא
  55. ^ דליבעי גט
  56. ^ ביבם אחד ויבמה אחת
  57. ^ למאי ליהני האי גט? אי למיסרה - הא איתסרא היא וקרובותיה עליו
  58. ^ ביבם ויבמה אחת - למה לי
  59. ^ למתני אין אחר ביאה כלום דנפקא בהאי גיטא ולא בעיא חליצה דביאה קמייתא אפקעתה לזיקה
  60. ^ דלא תיסגי ליה בגט בלא חליצה
  61. ^ דלא לימרו גט סגי ביבמה במקום חליצה
  62. ^ למאי קבעי איתנויי? הלא אשתו היא
  63. ^ דמתניתין, דאמר: 'חליצה פסולה אין אחריה כלום אבל ביאה פסולה יש אחריה כלום'
  64. ^ דאמר: 'אחת זו ואחת זו אין אחריה כלום'
  65. ^ דאמר: 'אחת זו ואחת זו יש אחריה כלום באמצע ובסוף', כדפרישנא ליה במתניתין
  66. ^ ביאה, דאיכא למיגזר, כדאמרן בריש פירקין (נ,ב): אי ביאה אחר הגט היא - גזירה ביאה אחר הגט משום ביאה אחר חליצה, דלא ליתי למיבעל אחר חליצה; ואי ביאה אחר מאמר כו' - חליצה ליכא למיגזר, כדאמר בריש פירקין (שם)
  67. ^ כסבור שהיא אשתו או אשה אחרת
  68. ^ לשם זנות ולא לשום מצוה
  69. ^ מפרש בגמרא
  70. ^ שלא גמר ביאתו
  71. ^ וזכה בנחלה ויוציאה בגט אם בא להוציאה
  72. ^ בין ביאה כדרכה לשלא כדרכה ובין העראה לגמר ביאה
  73. ^ לכהונה
  74. ^ לאו אפסולה לכהונה קאי, דהא פסולה וקיימא; ולענין תרומה דבי נשא נמי ליכא למימר; ועוד ביאת כשר מאי מגרעא לה? אלא לענין העראה נקטה, ולמילקי עליה האי ישראל בהעראה כגמר ביאה
  75. ^ באחת מכל הביאות הללו
  76. ^ משום זונה [וגרושה מיפסלא מתרומה דבי נשא אם היא בת כהן, דשויה חללה]; ודוקא עריות או פסולות, אבל ביאת זנות דפנויה לא משויה לה זונה ולא פסלה מן הכהונה דלא אשכחנא תנא דפסל אלא רבי אלעזר דאמר פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה - לקמן בפירקין
  77. ^ כסבור אשה אחרת היא
  78. ^ לביאת זנות מכוונת
  79. ^ שנתקשה כשהוא ישן