ביאור:בבלי יבמות דף קיח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

[המשך המשנה] אשה אומרת "מת" ואשה אומרת "לא מת" - הרי זו לא תנשא ^[1].

גמרא: טעמא דאמרה "לא מת", הא אישתיקא – תנשא? הא אין צרה מעידה לחברתה? "לא מת" איצטריכא ליה ^[2]: סלקא דעתא אמינא 'הא מיית, והא דקאמרה "לא מת" - לקלקולה לצרה היא דקמיכוונא ^[3] ו'תמות נפשה עם פלשתים' (שופטים טז ל) קאמרה ^[4]' - קמשמע לן [שאין חוששין לכך, אלא מה שאמרה "לא מת" מחייב אותה].

אחת אומרת "מת" [ואחת אומרת "נהרג": רבי מאיר אומר: הואיל ומכחישות זו את זו - הרי אלו לא ינשאו; רבי יהודה ורבי שמעון אומרים: הואיל וזו וזו מודות שאין קיים – ינשאו]: וליפלוג רבי מאיר ברישא [שהרי טעמו של רבי מאיר היא 'הואיל ומכחישות זו את זו', וגם ברישא מכחישות]? אמר רבי אלעזר: במחלוקת שנויה ^[5] ורבי יהודה ורבי שמעון היא ^[6]. ורבי יוחנן אמר: אפילו תימא רבי מאיר: בהא אפילו רבי מאיר מודה, דכל "לא מת" בעדות אשה - לאו הכחשה היא ^[7]. תנן: 'עֵד אומר "מת" ועד אומר "לא מת"; אשה אומרת "מת" ואשה ^[8] אומרת "לא מת" - הרי זו לא תנשא.' בשלמא לרבי אלעזר: סתמא כרבי מאיר, אלא לרבי יוחנן קשיא! קשיא.

משנה: האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים, ובאה ואמרה "מת בעלי" - תנשא ותטול כתובתה, וצרתה אסורה. היתה ^[9] בת ישראל לכהן - תאכל בתרומה ^[10] - דברי רבי טרפון. רבי עקיבא אומר: אין זו דרך מוציאתו מידי עבירה, עד שתהא אסורה לינשא ואסורה מלאכול בתרומה.

אמרה "מת ^[11] בעלי ואחר כך מת חמי" - תנשא ותטול כתובתה, וחמותה אסורה ^[12]. היתה ^[13] בת ישראל לכהן - תאכל בתרומה, דברי רבי טרפון. רבי עקיבא אומר: אין זו דרך מוציאה מידי עבירה, עד שתהא אסורה לינשא ואסורה מלאכול בתרומה.

גמרא: וצריכא: דאי איתמר הך קמייתא [בין אשה וצרתה]- בהא קא"ר טרפון, משום דצערא דגופה ^[14] אבל חמותה, דצערא מילי דעלמא - אימא מודי ליה לרבי עקיבא ^[15]; ואי איתמר בהא [בחמותה]- בהא קאמר רבי עקיבא, אבל בהך אימא מודה ליה לרבי טרפון? – צריכא. אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי טרפון. אמר אביי: אף אנן נמי תנינא [יבמות פ"טו מ"ט; דף קיח,ב]: '^[16] "ניתן לי בן במדינת הים ומת בני ואחר כך מת בעלי" ^[17] - נאמנת ^[18]; "בעלי ואחר כך בני" - אינה נאמנת ^[19] וחוששין לדבריה ^[20] וחולצת ולא מתייבמת.' 'לדבריה' ^[21] - הוא דחוששין, הא לדברי צרה אין חוששין! שמע מינה.

משנה: קידש אחת מחמש נשים ואין יודע אי זו קידש, כל אחת אומרת "אותי קידש" - נותן גט לכל אחת ואחת ^[22] ומניח כתובה ביניהן ומסתלק - דברי רבי טרפון. רבי עקיבא אומר: אין זו דרך מוציא מידי עבירה, עד שיתן גט וכתובה לכל אחת ואחת. גזל אחד מחמשה, ואין יודע מאיזה גזל, כל אחד אומר "אותי גזל" - מניח גזילה ביניהן ומסתלק - דברי רבי טרפון. רבי עקיבא אומר: אין זו דרך מוציא מידי עבירה, עד שישלם לכל אחד ואחד.

עמוד ב

גמרא: 'קידש' קתני ^[23], ^[24] 'בעל' - לא קתני ^[25]; 'גזל' קתני ^[26], ^[27] 'לקח' ^[28]- לא קתני ^[29];

מני מתניתין? לא תנא קמא ולא רבי שמעון בן אלעזר, דתניא: 'רבי שמעון בן אלעזר אומר: לא נחלקו רבי טרפון ורבי עקיבא על שקידש אחת מחמש נשים ואינו יודע איזו קידש, שמניח כתובה ביניהן ומסתלק; על מה נחלקו? - על שבעל: רבי טרפון אומר: מניח כתובה ביניהן ומסתלק; רבי עקיבא אומר: עד שישלם לכל אחת ואחת; לא נחלקו רבי טרפון ורבי עקיבא על שלקח מקח מחמשה בני אדם ואין יודע מאיזה מהן לקח, שמניח דמי מקח ביניהן ומסתלק; לא נחלקו אלא שגזל מחמשה, שאמר רבי טרפון: מניח גזילה ביניהם ומסתלק, ורבי עקיבא אומר: עד שישלם גזילה לכל אחד ואחד' - מדקאמר רבי שמעון בן אלעזר בקידש ולקח לא פליגי, מכלל דתנא קמא סבר פליגי ^[30]! מני? אי תנא קמא - ליתני 'קידש' ו'לקח'! אי רבי שמעון בן אלעזר - ליתני 'בעל' ו'גזל'!? לעולם רבי שמעון בן אלעזר, ומאי 'קידש' - קידש בביאה ^[31]; תנא 'קידש' ^[32] להודיעך כחו דרבי עקיבא: דאף על גב דאיסורא דרבנן עבד ^[33] – ^[34] קניס; תנא 'גזל' להודיעך כחו דרבי טרפון: דאף על גב דאיסורא דאורייתא עבד - לא קניס.

משנה: האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים, ובנה עמהם, ובאת ואמרה "מת בעלי ואחר כך מת בני ^[35]" – נאמנת ^[36]; "מת בני ואחר כך מת בעלי" - אינה נאמנת ^[37], וחוששין לדבריה ^[38], וחולצת ולא מתייבמת.

"ניתן לי בן במדינת הים" ^[39], ואמרה "מת בני ואחר כך מת בעלי" – נאמנת; "מת בעלי ואחר כך מת בני" אינה נאמנת, וחוששין לדבריה, וחולצת ולא מתייבמת.

"ניתן לי יבם במדינת הים" ^[40] [ו]אמרה "מת בעלי ואחר כך מת יבמי", "יבמי ואחר כך בעלי" ^[41] – נאמנת ^[42].

הלכה היא ובעלה ויבמה למדינת הים: אמרה "מת בעלי ואחר כך יבמי"; "יבמי ואחר כך בעלי" - אינה נאמנת, שאין האשה נאמנת לומר "מת יבמי" שתנשא, ולא 'מתה אחותה' שתכנס לביתו; ואין האיש נאמן לומר "מת אחי" שייבם אשתו, ולא 'מתה אשתו' שישא אחותה.

גמרא: בעא מיניה רבא מרב נחמן: המזכה גט לאשתו ^[43] במקום יבם מהו ^[44] כיון דסניא ליה ^[45] זכות הוא לה, וזכין לאדם שלא בפניו? או דלמא כיון דזימנין דרחמא ליה - חוב הוא לה, ואין חבין לאדם שלא בפניו? אמר ליה: תנינא! 'וחוששין לדבריה וחולצת ולא מתייבמת' ^[46].

אמר ליה רבינא לרבא: המזכה גט לאשתו במקום קטטה מהו? כיון דאית לה קטטה בהדיה - זכות הוא לה? או דלמא ניחא דגופא עדיף לה? תא שמע דאמר ריש לקיש 'טב למיתב טן דו ^[47] מלמיתב ארמלו [אלמנה; כלומר: לבדה]. אביי אמר: דשומשמנא גברא ^[48] כורסיה בי חרתא רמו לה ^[49]. רב פפא אמר: [אפילו] דנפצא ^[50] 'גברא' תיקרי בסיפי בבא ותיתיב [האשה קוראת לו מפתח הבית ויושבת, או: מיושבת דעתה כאשר היא יכולה לקרוא לבעלה]. רב אשי אומר: דקולסא גברא ^[51] לא בעיא טלפחי לקידרא ^[52].

תנא: 'וכולן [הנשים הנשואות לגברים ירודים] מזנות ותולות בבעליהן.'

הדרן עלך 'האשה שלום'

יבמות פרק ששה עשר 'האשה בתרא'

הערות

^ הואיל ובאת שניה קודם שיתירוה על פי ראשונה; ואפילו שניה זו צרתה – אוסרתה. ובגמרא מוקמינא לה להאי סתמא כרבי מאיר, דאמר: צרתה נמי מכחשא לה
^ דאף על גב דאי שתקא - פשיטא לן דלא תנשא בעדות חברתה, איצטריך לאשמועינן היכא דמכחשה לה - נמי לא תנשא
^ דמהו דתימא כיון דאתיא ומערערא - גליא דעתא דלצעורי לצרה קאתיא ולעגנה שלא תנשא
^ הלכך אפילו היא תשתרי
^ במחלוקת אחרונה אף ראשונה שנויה: דלא תימא סתמא דברי הכל היא, אלא
^ דאמרי צרה לא מכחשה
^ דרבנן הימנוה לקמא
^ אפילו צרתה במשמע
^ צרתה
^ בחזקת שבעלה קיים ואינה חוששת לעדות צרתה: הואיל ואינה נאמנת להשיאה - אינה נאמנת לפוסלה
^ לי
^ שאין כלה מעידה לחמותה; ואף על גב דאמרה ברישא "מת בעלי", דפקע לה צד כלות והויא נכרית - אפילו הכי לא מהימנא כדאמר (לעיל דף קיז,ב) 'הא - לאו בעלה מיית ולא חמוה מיית כו'
^ חמותה
^ תשמיש מונעת לה מבעלה - הא ודאי משקרא כדי לקלקלה שתנשא, ואפילו שהיא נשאת – 'תמות נפשה עם פלשתים'
^ דלא מחזקינן לה בשקרנית כולי האי, ונהי דלהשיאה לא מהימנא - אבל לחומרא לענין תרומה תיחוש
^ אשה שהלכה עם בעלה למדינת הים וכשיצתה מכאן לא היה לה בן, ועומדת בחזקת ייבום, ובאת ואמרה
^ דלא מפקא נפשה מחזקה קמייתא, שעדיין היא צריכה לייבם
^ ומותרת להתייבם
^ להנשא לשוק בלא חליצה, דכי הימנוה רבנן לאשה - אבעלה הימנוה, דדייקא ומנסבא, אבל לאפוקי נפשה מיבם - לא הימנוה, דזימנין דסניא ליה
^ דאפקה נפשה מחזקה; ואם בא יבם לייבמה - לא שבקינן לה,
^ מיעוטא משמע [שהיה אפשר לכתוב רק 'חוששין וחולצת']
^ אם אינו חפץ לישא את כולן
^ דאיכא למימר התם הוא דקאמר רבי טרפון דמניחה ביניהם, דלא עשה מעשה
^ אבל
^ דליפלוג רבי טרפון, דכיון דעשה בה מעשה וגינה אותה בקידושי ביאה - צריך להוציא עצמו מידי עבירה וליתן לכולן
^ דהואיל ואיסורא עבד - קניס ליה רבי עקיבא
^ אבל
^ מקח מחמשה ואין יודע אי זהו
^ דלקנסיה רבי עקיבא
^ עליה [דרשב"א] ואמר בקידש ולקח פליגי, דליכא איסור כולי האי; אבל בבעל וגזל - אפילו רבי טרפון מודה
^ דגינה אותה, ואפילו הכי פטר רבי טרפון; ולא תימא ליתני 'גזל' ולא איבעי 'קידש', דתרוייהו איצטריך:
^ בביאה
^ דרב מנגיד אמאן דמקדש בביאה, ואין כאן איסורא דאורייתא
^ אפילו הכי
^ והריני מותרת לשוק
^ שהרי בחזקת לשוק יצאה והפה שאסר הוא הפה שהתיר
^ להתייבם לו
^ דאפקה נפשה מחזקה ולא מישתריא בלא חליצה דשויתה לנפשה חתיכה דאיסורא מעלמא
^ והיא הלכה בלא בן ובחזקת עתידה לייבם
^ שהלכה חמותי במדינת הים, והיא הלכה בחזקת שאין לה יבם
^ דתרוייהו קשריא נפשה לשוק
^ ומותרת לשוק בחזקתה הראשונה, דהפה שאסר הוא הפה שהתיר
^ שעשה שליח לקבלה, וזיכה לה על ידי שליח שתתגרש מעכשיו
^ שיש לו אח, ונתכוון לפוטרה הימנו; דשלא במקום יבם, והוא בא לגרשה - פשיטא לן דלא מיגרשה עד שתגיע לידה: דאין חָבין לאדם שלא בפניו; אלא הכא
^ מי אמרינן
^ מדקתני בתרוייהו 'חוששין': ביצאה בחזקת [היתר] לשוק ובאה והחזיקה עצמה ליבם, וקתני 'חוששין', ולא אמרינן 'אוקמה אחזקה ותנשא, דהא ודאי משקרא, משום דרחמא ליה קאמרה' - אלמא לא מחזקינן לה באהבה; ומדקתני נמי 'בחזקת יוצאה ליבם ובאה והחזיקה עצמה לשוק, כגון "ניתן לי בן ומת בעלי ואחר כך בני", וקתני 'חוששין' ולא תתייבם, ולא אמרינו 'ודאי משקרא, ומשום דסניא ליה קאמרה' - אלמא זימנין דלא סניא ליה, אלמא מספקא לן; וגבי מזכה גט נמי מספקא לן: אי רחמא ליה, וחוב הוא לה, אי סניא ליה וזכות הוא לה! ותחלוץ ולא תתייבם
^ גופים שנים: כל דהו בַּעַל
^ גוץ כנמלה
^ מחזקת עצמה כנשואה ונותנת כסאה אצל חשובות חוֹרוֹת הארץ
^ מנפץ צמר - אומנתו מאוסה
^ שמץ פסול משפחה
^ טלפחי: עדשים, שהוא מאכל קל, ואין חסרון כיס כל כך - אינה שואלת ממנו, אך יקָרֵא שמו עליה

[1] הואיל ובאת שניה קודם שיתירוה על פי ראשונה; ואפילו שניה זו צרתה – אוסרתה. ובגמרא מוקמינא לה להאי סתמא כרבי מאיר, דאמר: צרתה נמי מכחשא לה

[2] דאף על גב דאי שתקא - פשיטא לן דלא תנשא בעדות חברתה, איצטריך לאשמועינן היכא דמכחשה לה - נמי לא תנשא

[3] דמהו דתימא כיון דאתיא ומערערא - גליא דעתא דלצעורי לצרה קאתיא ולעגנה שלא תנשא

[4] הלכך אפילו היא תשתרי

[5] במחלוקת אחרונה אף ראשונה שנויה: דלא תימא סתמא דברי הכל היא, אלא

[6] דאמרי צרה לא מכחשה

[7] דרבנן הימנוה לקמא

[8] אפילו צרתה במשמע

[9] צרתה

[10] בחזקת שבעלה קיים ואינה חוששת לעדות צרתה: הואיל ואינה נאמנת להשיאה - אינה נאמנת לפוסלה

[11] לי

[12] שאין כלה מעידה לחמותה; ואף על גב דאמרה ברישא "מת בעלי", דפקע לה צד כלות והויא נכרית - אפילו הכי לא מהימנא כדאמר (לעיל דף קיז,ב) 'הא - לאו בעלה מיית ולא חמוה מיית כו'

[13] חמותה

[14] תשמיש מונעת לה מבעלה - הא ודאי משקרא כדי לקלקלה שתנשא, ואפילו שהיא נשאת – 'תמות נפשה עם פלשתים'

[15] דלא מחזקינן לה בשקרנית כולי האי, ונהי דלהשיאה לא מהימנא - אבל לחומרא לענין תרומה תיחוש

[16] אשה שהלכה עם בעלה למדינת הים וכשיצתה מכאן לא היה לה בן, ועומדת בחזקת ייבום, ובאת ואמרה

[17] דלא מפקא נפשה מחזקה קמייתא, שעדיין היא צריכה לייבם

[18] ומותרת להתייבם

[19] להנשא לשוק בלא חליצה, דכי הימנוה רבנן לאשה - אבעלה הימנוה, דדייקא ומנסבא, אבל לאפוקי נפשה מיבם - לא הימנוה, דזימנין דסניא ליה

[20] דאפקה נפשה מחזקה; ואם בא יבם לייבמה - לא שבקינן לה,

[21] מיעוטא משמע [שהיה אפשר לכתוב רק 'חוששין וחולצת']

[22] אם אינו חפץ לישא את כולן

[23] דאיכא למימר התם הוא דקאמר רבי טרפון דמניחה ביניהם, דלא עשה מעשה

[24] אבל

[25] דליפלוג רבי טרפון, דכיון דעשה בה מעשה וגינה אותה בקידושי ביאה - צריך להוציא עצמו מידי עבירה וליתן לכולן

[26] דהואיל ואיסורא עבד - קניס ליה רבי עקיבא

[27] אבל

[28] מקח מחמשה ואין יודע אי זהו

[29] דלקנסיה רבי עקיבא

[30] עליה [דרשב"א] ואמר בקידש ולקח פליגי, דליכא איסור כולי האי; אבל בבעל וגזל - אפילו רבי טרפון מודה

[31] דגינה אותה, ואפילו הכי פטר רבי טרפון; ולא תימא ליתני 'גזל' ולא איבעי 'קידש', דתרוייהו איצטריך:

[32] בביאה

[33] דרב מנגיד אמאן דמקדש בביאה, ואין כאן איסורא דאורייתא

[34] אפילו הכי

[35] והריני מותרת לשוק

[36] שהרי בחזקת לשוק יצאה והפה שאסר הוא הפה שהתיר

[37] להתייבם לו

[38] דאפקה נפשה מחזקה ולא מישתריא בלא חליצה דשויתה לנפשה חתיכה דאיסורא מעלמא

[39] והיא הלכה בלא בן ובחזקת עתידה לייבם

[40] שהלכה חמותי במדינת הים, והיא הלכה בחזקת שאין לה יבם

[41] דתרוייהו קשריא נפשה לשוק

[42] ומותרת לשוק בחזקתה הראשונה, דהפה שאסר הוא הפה שהתיר

[43] שעשה שליח לקבלה, וזיכה לה על ידי שליח שתתגרש מעכשיו

[44] שיש לו אח, ונתכוון לפוטרה הימנו; דשלא במקום יבם, והוא בא לגרשה - פשיטא לן דלא מיגרשה עד שתגיע לידה: דאין חָבין לאדם שלא בפניו; אלא הכא

[45] מי אמרינן

[46] מדקתני בתרוייהו 'חוששין': ביצאה בחזקת [היתר] לשוק ובאה והחזיקה עצמה ליבם, וקתני 'חוששין', ולא אמרינן 'אוקמה אחזקה ותנשא, דהא ודאי משקרא, משום דרחמא ליה קאמרה' - אלמא לא מחזקינן לה באהבה; ומדקתני נמי 'בחזקת יוצאה ליבם ובאה והחזיקה עצמה לשוק, כגון "ניתן לי בן ומת בעלי ואחר כך בני", וקתני 'חוששין' ולא תתייבם, ולא אמרינו 'ודאי משקרא, ומשום דסניא ליה קאמרה' - אלמא זימנין דלא סניא ליה, אלמא מספקא לן; וגבי מזכה גט נמי מספקא לן: אי רחמא ליה, וחוב הוא לה, אי סניא ליה וזכות הוא לה! ותחלוץ ולא תתייבם

[47] גופים שנים: כל דהו בַּעַל

[48] גוץ כנמלה

[49] מחזקת עצמה כנשואה ונותנת כסאה אצל חשובות חוֹרוֹת הארץ

[50] מנפץ צמר - אומנתו מאוסה

[51] שמץ פסול משפחה

[52] טלפחי: עדשים, שהוא מאכל קל, ואין חסרון כיס כל כך - אינה שואלת ממנו, אך יקָרֵא שמו עליה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]