ביאור:בבלי יבמות דף קיח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

[המשך המשנה] אשה אומרת "מת" ואשה אומרת "לא מת" - הרי זו לא תנשא [1].

גמרא: טעמא דאמרה "לא מת", הא אישתיקא – תנשא? הא אין צרה מעידה לחברתה? "לא מת" איצטריכא ליה [2]: סלקא דעתא אמינא 'הא מיית, והא דקאמרה "לא מת" - לקלקולה לצרה היא דקמיכוונא [3] ו'תמות נפשה עם פלשתים' (שופטים טז ל) קאמרה [4]' - קמשמע לן [שאין חוששין לכך, אלא מה שאמרה "לא מת" מחייב אותה].

אחת אומרת "מת" [ואחת אומרת "נהרג": רבי מאיר אומר: הואיל ומכחישות זו את זו - הרי אלו לא ינשאו; רבי יהודה ורבי שמעון אומרים: הואיל וזו וזו מודות שאין קיים – ינשאו]: וליפלוג רבי מאיר ברישא [שהרי טעמו של רבי מאיר היא 'הואיל ומכחישות זו את זו', וגם ברישא מכחישות]? אמר רבי אלעזר: במחלוקת שנויה [5] ורבי יהודה ורבי שמעון היא [6]. ורבי יוחנן אמר: אפילו תימא רבי מאיר: בהא אפילו רבי מאיר מודה, דכל "לא מת" בעדות אשה - לאו הכחשה היא [7]. תנן: 'עֵד אומר "מת" ועד אומר "לא מת"; אשה אומרת "מת" ואשה [8] אומרת "לא מת" - הרי זו לא תנשא.' בשלמא לרבי אלעזר: סתמא כרבי מאיר, אלא לרבי יוחנן קשיא! קשיא.


משנה: האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים, ובאה ואמרה "מת בעלי" - תנשא ותטול כתובתה, וצרתה אסורה. היתה [9] בת ישראל לכהן - תאכל בתרומה [10] - דברי רבי טרפון. רבי עקיבא אומר: אין זו דרך מוציאתו מידי עבירה, עד שתהא אסורה לינשא ואסורה מלאכול בתרומה.

אמרה "מת [11] בעלי ואחר כך מת חמי" - תנשא ותטול כתובתה, וחמותה אסורה [12]. היתה [13] בת ישראל לכהן - תאכל בתרומה, דברי רבי טרפון. רבי עקיבא אומר: אין זו דרך מוציאה מידי עבירה, עד שתהא אסורה לינשא ואסורה מלאכול בתרומה.

גמרא: וצריכא: דאי איתמר הך קמייתא [בין אשה וצרתה]- בהא קא"ר טרפון, משום דצערא דגופה [14] אבל חמותה, דצערא מילי דעלמא - אימא מודי ליה לרבי עקיבא [15]; ואי איתמר בהא [בחמותה]- בהא קאמר רבי עקיבא, אבל בהך אימא מודה ליה לרבי טרפון? – צריכא. אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי טרפון. אמר אביי: אף אנן נמי תנינא [יבמות פ"טו מ"ט; דף קיח,ב]: '[16] "ניתן לי בן במדינת הים ומת בני ואחר כך מת בעלי" [17] - נאמנת [18]; "בעלי ואחר כך בני" - אינה נאמנת [19] וחוששין לדבריה [20] וחולצת ולא מתייבמת.' 'לדבריה' [21] - הוא דחוששין, הא לדברי צרה אין חוששין! שמע מינה.


משנה: קידש אחת מחמש נשים ואין יודע אי זו קידש, כל אחת אומרת "אותי קידש" - נותן גט לכל אחת ואחת [22] ומניח כתובה ביניהן ומסתלק - דברי רבי טרפון. רבי עקיבא אומר: אין זו דרך מוציא מידי עבירה, עד שיתן גט וכתובה לכל אחת ואחת. גזל אחד מחמשה, ואין יודע מאיזה גזל, כל אחד אומר "אותי גזל" - מניח גזילה ביניהן ומסתלק - דברי רבי טרפון. רבי עקיבא אומר: אין זו דרך מוציא מידי עבירה, עד שישלם לכל אחד ואחד.


עמוד ב

גמרא: 'קידש' קתני [23], [24] 'בעל' - לא קתני [25]; 'גזל' קתני [26], [27] 'לקח' [28]- לא קתני [29];

מני מתניתין? לא תנא קמא ולא רבי שמעון בן אלעזר, דתניא: 'רבי שמעון בן אלעזר אומר: לא נחלקו רבי טרפון ורבי עקיבא על שקידש אחת מחמש נשים ואינו יודע איזו קידש, שמניח כתובה ביניהן ומסתלק; על מה נחלקו? - על שבעל: רבי טרפון אומר: מניח כתובה ביניהן ומסתלק; רבי עקיבא אומר: עד שישלם לכל אחת ואחת; לא נחלקו רבי טרפון ורבי עקיבא על שלקח מקח מחמשה בני אדם ואין יודע מאיזה מהן לקח, שמניח דמי מקח ביניהן ומסתלק; לא נחלקו אלא שגזל מחמשה, שאמר רבי טרפון: מניח גזילה ביניהם ומסתלק, ורבי עקיבא אומר: עד שישלם גזילה לכל אחד ואחד' - מדקאמר רבי שמעון בן אלעזר בקידש ולקח לא פליגי, מכלל דתנא קמא סבר פליגי [30]! מני? אי תנא קמא - ליתני 'קידש' ו'לקח'! אי רבי שמעון בן אלעזר - ליתני 'בעל' ו'גזל'!? לעולם רבי שמעון בן אלעזר, ומאי 'קידש' - קידש בביאה [31]; תנא 'קידש' [32] להודיעך כחו דרבי עקיבא: דאף על גב דאיסורא דרבנן עבד [33][34] קניס; תנא 'גזל' להודיעך כחו דרבי טרפון: דאף על גב דאיסורא דאורייתא עבד - לא קניס.


משנה: האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים, ובנה עמהם, ובאת ואמרה "מת בעלי ואחר כך מת בני [35]" – נאמנת [36]; "מת בני ואחר כך מת בעלי" - אינה נאמנת [37], וחוששין לדבריה [38], וחולצת ולא מתייבמת.

"ניתן לי בן במדינת הים" [39], ואמרה "מת בני ואחר כך מת בעלי" – נאמנת; "מת בעלי ואחר כך מת בני" אינה נאמנת, וחוששין לדבריה, וחולצת ולא מתייבמת.

"ניתן לי יבם במדינת הים" [40] [ו]אמרה "מת בעלי ואחר כך מת יבמי", "יבמי ואחר כך בעלי" [41] – נאמנת [42].

הלכה היא ובעלה ויבמה למדינת הים: אמרה "מת בעלי ואחר כך יבמי"; "יבמי ואחר כך בעלי" - אינה נאמנת, שאין האשה נאמנת לומר "מת יבמי" שתנשא, ולא 'מתה אחותה' שתכנס לביתו; ואין האיש נאמן לומר "מת אחי" שייבם אשתו, ולא 'מתה אשתו' שישא אחותה.

גמרא: בעא מיניה רבא מרב נחמן: המזכה גט לאשתו [43] במקום יבם מהו [44] כיון דסניא ליה [45] זכות הוא לה, וזכין לאדם שלא בפניו? או דלמא כיון דזימנין דרחמא ליה - חוב הוא לה, ואין חבין לאדם שלא בפניו? אמר ליה: תנינא! 'וחוששין לדבריה וחולצת ולא מתייבמת' [46].

אמר ליה רבינא לרבא: המזכה גט לאשתו במקום קטטה מהו? כיון דאית לה קטטה בהדיה - זכות הוא לה? או דלמא ניחא דגופא עדיף לה? תא שמע דאמר ריש לקיש 'טב למיתב טן דו [47] מלמיתב ארמלו [אלמנה; כלומר: לבדה]. אביי אמר: דשומשמנא גברא [48] כורסיה בי חרתא רמו לה [49]. רב פפא אמר: [אפילו] דנפצא [50] 'גברא' תיקרי בסיפי בבא ותיתיב [האשה קוראת לו מפתח הבית ויושבת, או: מיושבת דעתה כאשר היא יכולה לקרוא לבעלה]. רב אשי אומר: דקולסא גברא [51] לא בעיא טלפחי לקידרא [52].

תנא: 'וכולן [הנשים הנשואות לגברים ירודים] מזנות ותולות בבעליהן.'


הדרן עלך 'האשה שלום'


יבמות פרק ששה עשר 'האשה בתרא'

הערות[עריכה]

  1. ^ הואיל ובאת שניה קודם שיתירוה על פי ראשונה; ואפילו שניה זו צרתה – אוסרתה. ובגמרא מוקמינא לה להאי סתמא כרבי מאיר, דאמר: צרתה נמי מכחשא לה
  2. ^ דאף על גב דאי שתקא - פשיטא לן דלא תנשא בעדות חברתה, איצטריך לאשמועינן היכא דמכחשה לה - נמי לא תנשא
  3. ^ דמהו דתימא כיון דאתיא ומערערא - גליא דעתא דלצעורי לצרה קאתיא ולעגנה שלא תנשא
  4. ^ הלכך אפילו היא תשתרי
  5. ^ במחלוקת אחרונה אף ראשונה שנויה: דלא תימא סתמא דברי הכל היא, אלא
  6. ^ דאמרי צרה לא מכחשה
  7. ^ דרבנן הימנוה לקמא
  8. ^ אפילו צרתה במשמע
  9. ^ צרתה
  10. ^ בחזקת שבעלה קיים ואינה חוששת לעדות צרתה: הואיל ואינה נאמנת להשיאה - אינה נאמנת לפוסלה
  11. ^ לי
  12. ^ שאין כלה מעידה לחמותה; ואף על גב דאמרה ברישא "מת בעלי", דפקע לה צד כלות והויא נכרית - אפילו הכי לא מהימנא כדאמר (לעיל דף קיז,ב) 'הא - לאו בעלה מיית ולא חמוה מיית כו'
  13. ^ חמותה
  14. ^ תשמיש מונעת לה מבעלה - הא ודאי משקרא כדי לקלקלה שתנשא, ואפילו שהיא נשאת – 'תמות נפשה עם פלשתים'
  15. ^ דלא מחזקינן לה בשקרנית כולי האי, ונהי דלהשיאה לא מהימנא - אבל לחומרא לענין תרומה תיחוש
  16. ^ אשה שהלכה עם בעלה למדינת הים וכשיצתה מכאן לא היה לה בן, ועומדת בחזקת ייבום, ובאת ואמרה
  17. ^ דלא מפקא נפשה מחזקה קמייתא, שעדיין היא צריכה לייבם
  18. ^ ומותרת להתייבם
  19. ^ להנשא לשוק בלא חליצה, דכי הימנוה רבנן לאשה - אבעלה הימנוה, דדייקא ומנסבא, אבל לאפוקי נפשה מיבם - לא הימנוה, דזימנין דסניא ליה
  20. ^ דאפקה נפשה מחזקה; ואם בא יבם לייבמה - לא שבקינן לה,
  21. ^ מיעוטא משמע [שהיה אפשר לכתוב רק 'חוששין וחולצת']
  22. ^ אם אינו חפץ לישא את כולן
  23. ^ דאיכא למימר התם הוא דקאמר רבי טרפון דמניחה ביניהם, דלא עשה מעשה
  24. ^ אבל
  25. ^ דליפלוג רבי טרפון, דכיון דעשה בה מעשה וגינה אותה בקידושי ביאה - צריך להוציא עצמו מידי עבירה וליתן לכולן
  26. ^ דהואיל ואיסורא עבד - קניס ליה רבי עקיבא
  27. ^ אבל
  28. ^ מקח מחמשה ואין יודע אי זהו
  29. ^ דלקנסיה רבי עקיבא
  30. ^ עליה [דרשב"א] ואמר בקידש ולקח פליגי, דליכא איסור כולי האי; אבל בבעל וגזל - אפילו רבי טרפון מודה
  31. ^ דגינה אותה, ואפילו הכי פטר רבי טרפון; ולא תימא ליתני 'גזל' ולא איבעי 'קידש', דתרוייהו איצטריך:
  32. ^ בביאה
  33. ^ דרב מנגיד אמאן דמקדש בביאה, ואין כאן איסורא דאורייתא
  34. ^ אפילו הכי
  35. ^ והריני מותרת לשוק
  36. ^ שהרי בחזקת לשוק יצאה והפה שאסר הוא הפה שהתיר
  37. ^ להתייבם לו
  38. ^ דאפקה נפשה מחזקה ולא מישתריא בלא חליצה דשויתה לנפשה חתיכה דאיסורא מעלמא
  39. ^ והיא הלכה בלא בן ובחזקת עתידה לייבם
  40. ^ שהלכה חמותי במדינת הים, והיא הלכה בחזקת שאין לה יבם
  41. ^ דתרוייהו קשריא נפשה לשוק
  42. ^ ומותרת לשוק בחזקתה הראשונה, דהפה שאסר הוא הפה שהתיר
  43. ^ שעשה שליח לקבלה, וזיכה לה על ידי שליח שתתגרש מעכשיו
  44. ^ שיש לו אח, ונתכוון לפוטרה הימנו; דשלא במקום יבם, והוא בא לגרשה - פשיטא לן דלא מיגרשה עד שתגיע לידה: דאין חָבין לאדם שלא בפניו; אלא הכא
  45. ^ מי אמרינן
  46. ^ מדקתני בתרוייהו 'חוששין': ביצאה בחזקת [היתר] לשוק ובאה והחזיקה עצמה ליבם, וקתני 'חוששין', ולא אמרינן 'אוקמה אחזקה ותנשא, דהא ודאי משקרא, משום דרחמא ליה קאמרה' - אלמא לא מחזקינן לה באהבה; ומדקתני נמי 'בחזקת יוצאה ליבם ובאה והחזיקה עצמה לשוק, כגון "ניתן לי בן ומת בעלי ואחר כך בני", וקתני 'חוששין' ולא תתייבם, ולא אמרינו 'ודאי משקרא, ומשום דסניא ליה קאמרה' - אלמא זימנין דלא סניא ליה, אלמא מספקא לן; וגבי מזכה גט נמי מספקא לן: אי רחמא ליה, וחוב הוא לה, אי סניא ליה וזכות הוא לה! ותחלוץ ולא תתייבם
  47. ^ גופים שנים: כל דהו בַּעַל
  48. ^ גוץ כנמלה
  49. ^ מחזקת עצמה כנשואה ונותנת כסאה אצל חשובות חוֹרוֹת הארץ
  50. ^ מנפץ צמר - אומנתו מאוסה
  51. ^ שמץ פסול משפחה
  52. ^ טלפחי: עדשים, שהוא מאכל קל, ואין חסרון כיס כל כך - אינה שואלת ממנו, אך יקָרֵא שמו עליה