ביאור:בבלי יבמות דף קיב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

מיבזז בזיז מינה [1].

עד שכופין אותו לחלוץ - ניכפנו לייבם?! אמר רב: בשגיטה יוצא מתחת ידה [2]. מיתיבי: 'יבמה שאמרה בתוך שלשים יום "לא נבעלתי": בין שהוא אומר "בעלתי" בין שהוא אומר "לא בעלתי" - כופין אותו שיחלוץ לה; לאחר שלשים יום - מבקשין הימנו שיחלוץ לה. היא אומרת "נבעלתי" [3] והוא אומר "לא בעלתי" - הרי זה יוציא בגט [4]. הוא אומר "בעלתי" והיא אומרת "לא נבעלתי", אף על פי שחזר ואמר "לא בעלתי" - צריך גט [5] וחליצה [6]' [7]? אמר רבי אמי: [8] צריכה חליצה עם גיטה [9]. רב אשי אמר: [10] התם גט לזיקתו [11] הכא גט לביאתו [12].

הנהו 'שניהם מודים' [13] דאתו לקמיה דרבא. אמר להו רבא: חלוצו לה ושרו לה תיגרא. אמר ליה רב שרביא לרבא: והתניא: 'צריכה גט וחליצה'!? אמר ליה: אי תניא – תניא.

בעא מיניה הון [14] בריה דרב נחמן מדרב נחמן: צרתה מהו [15]? אמר ליה: וכי מפני שאנו כופין ומבקשין [16] תיאסר צרה [17]?

הנודרת הנאה [מיבמה בחיי בעלה - כופין אותו שיחלוץ לה; לאחר מיתת בעלה - מבקשין הימנו שיחלוץ לה; ואם נתכוונה לכך - אפילו בחיי בעלה - מבקשין הימנו שיחלוץ לה]: תנן התם [נדרים פ"יא מ"יב]: 'בראשונה היו אומרים 'שלש נשים יוצאות ונוטלות כתובה: האומרת "טמאה אני לך" [18]; "השמים ביני לבינך [19]"; "נטולה אני מן היהודים" [20]; חזרו לומר שלא תהא אשה נותנת עיניה באחר [21] ומקלקלת על בעלה; אלא האומרת "טמאה אני לך" תביא ראיה לדבריה [22]; "השמים ביני לבינך" - יעשו דרך בקשה [23]; "נטולה אני מן היהודים" - יפר חלקו ומשמשתו, ותהא נטולה מן היהודים.'

איבעיא להו: "נטולה אני מן היהודים" - ליבם מהו [24]? מי מסקה אדעתה דמיית בעלה [25] ונפלה קמי יבם [26] או לא? [27] רב אמר: 'יבם אינו כבעל' [28], ושמואל אמר 'יבם הרי הוא כבעל'. אמר אביי: כוותיה דרב מסתברא, דתנן [נדרים פ"יג מ"יג]: 'הנודרת הנאה מיבמה בחיי בעלה - כופין אותו שיחלוץ', ואם איתא דמסקה אדעתה


עמוד ב

'מבקשין' מיבעי ליה [29]!? הכא במאי עסקינן? באשה שיש לה בנים, דכולי האי לא מסקה אדעתה. אבל אין לה בנים מאי? 'מבקשין'? אדתני 'אם נתכוונה לכך אפילו בחיי בעלה מבקשין ממנו שיחלוץ לה' - ליפלוג וליתני בדידה: 'במה דברים אמורים בשיש לה בנים, אבל אין לה בנים - מבקשין' אלא שמע מינה לא שנא יש לה בנים ולא שנא אין לה בנים - כופין אותו, כרב! שמע מינה!

הדרן עלך 'בית שמאי'


יבמות פרק ארבעה עשר "חרש שנשא"

משנה: [משנה א] חרש שנשא פקחת ופקח שנשא חרשת: אם רצה להוציא – יוציא, ואם רצה לקיים – יקיים; כשם שהוא כונס ברמיזה כך הוא מוציא ברמיזה. [30]

פקח שנשא פקחת ונתחרשה [31] אם רצה יוציא [32] ואם רצה יקיים. נשתטית - לא יוציא [33]. נתחרש הוא או נשתטה [34] - אינו מוציאה עולמית [35]. אמר רבי יוחנן בן נורי: מפני מה האשה שנתחרשה יוצאה והאיש שנתחרש אינו מוציא? אמרו לו: אינו דומה האיש המגרש לאשה המתגרשת: שהאשה יוצאה לרצונה ושלא לרצונה, והאיש אינו מוציא אלא לרצונו. [משנה ב] העיד רבי יוחנן בן גודגדא על החרשת שהשיאה אביה [36] שהיא יוצאה בגט [37]. אמרו לו: אף זו [38] כיוצא בה.

[משנה ג] שני אחין חרשין נשואין לשתי אחיות חרשות או לשתי אחיות פקחות או לשתי אחיות: אחת חרשת ואחת פקחת, או שתי אחיות חרשות נשואין לשני אחין פקחין או לשני אחין חרשין או לשני אחין אחד חרש ואחד פקח - הרי אלו פטורין מן החליצה ומן הייבום [39]; ואם היו נכריות יכנוסו [40]; ו[41] אם רצו להוציא יוציאו [42].

[משנה ד] שני אחין, אחד חרש ואחד פקח, נשואין לשתי אחיות פקחות; מת חרש בעל הפקחת - מה יעשה פקח בעל הפקחת? תצא משום אחות אשה. מת פקח בעל הפקחת - מה יעשה חרש בעל פקחת? מוציא אשתו בגט [43]; ואשת אחיו אסורה לעולם [44].

[משנה ה] שני אחין פקחין נשואין לשתי אחיות: אחת חרשת ואחת פקחת; מת פקח בעל חרשת - מה יעשה פקח בעל פקחת? תצא משום אחות אשה. מת פקח בעל פקחת - מה יעשה פקח בעל החרשת? מוציא את אשתו בגט ואת אשת אחיו בחליצה.

[משנה ו] שני אחין, אחד חרש ואחד פקח, נשואין לשתי אחיות: אחת חרשת ואחת פקחת; מת חרש בעל חרשת - מה יעשה פקח בעל פקחת? תצא משום אחות אשה. מת פקח בעל פקחת - מה יעשה חרש בעל חרשת? מוציא את אשתו בגט ואשת אחיו אסורה לעולם.

[משנה ז] שני אחין, אחד חרש ואחד פקח, נשואין לשתי נכריות פקחות; מת חרש בעל פקחת - מה יעשה פקח בעל פקחת? או חולץ או מייבם. מת פקח בעל פקחת - מה יעשה חרש בעל פקחת? כונס ואינו מוציא לעולם [45].

[משנה ח] שני אחין פקחין נשואין לשתי נכריות, אחת פקחת ואחת חרשת; מת פקח בעל חרשת - מה יעשה פקח בעל פקחת? כונס, ואם רצה להוציא – יוציא. מת פקח בעל פקחת - מה יעשה פקח בעל חרשת? או חולץ או מייבם.

[משנה ט] שני אחין, אחד חרש ואחד פקח, נשואים לשתי נכריות, אחת חרשת ואחת פקחת; מת חרש בעל חרשת - מה יעשה פקח בעל פקחת? כונס, ואם רצה להוציא יוציא. מת פקח בעל פקחת - מה יעשה חרש בעל חרשת? כונס, ואינו מוציא לעולם.


גמרא: אמר רמי בר חמא: מאי שנא חרש וחרשת, דתקינו להו רבנן נשואין [46] ומאי שנא דשוטה ושוטה, דלא תקינו להו רבנן נישואין? דתניא: 'שוטה וקטן שנשאו נשים ומתו נשותיהן פטורות מן החליצה ומן היבום'? חרש וחרשת, דקיימא תקנתא דרבנן [47] - תקינו להו רבנן נשואין; [48] שוטה ושוטה דלא קיימא תקנתא דרבנן [49] - דאין אדם דר עם נחש בכפיפה [50] אחת - לא תקינו רבנן נשואין. ומאי שנא קטן [51] דלא תקינו רבנן נשואין וחרש תקינו ליה רבנן נשואין? חרש, דלא אתי [52] לכלל נשואין [53] - תקינו רבנן נשואין [54]; קטן, דאתי לכלל נשואין - לא תקינו רבנן נשואין. והרי קטנה, דאתיא לכלל נשואין, ותקינו רבנן נשואין!? התם - שלא ינהגו בה מנהג הפקר [55]. ומאי שנא קטנה דממאנה, ומאי שנא חרשת דלא ממאנה? דאם כן

הערות[עריכה]

  1. ^ בוש הימנה
  2. ^ שנתן לה גט, וקא סלקא דעתא גט גמור לביאתו הוא
  3. ^ לאחר שלשים קאי
  4. ^ אם בא להוציאה - דיה בגט, דהיא נאמנת, דכולי האי לא מוקים
  5. ^ לביאתו, משום דאמר "בעלתי", ולאחר שלשים יום איהו מהימן
  6. ^ משום דהיא שויתה לנפשה חתיכה דאיסורא
  7. ^ ומדקאמר 'צריכה גט' - מכלל דבאין לה גט עסקינן, ואמאי קתני רישא 'כופין לחלוץ'? ניכפינהו לייבם!
  8. ^ לעולם בשגיטה בידה, והכי קאמר:
  9. ^ ואף על פי דקתני א'מבקשים' קאי - והכי קאמר: אף על פי שחזר ואמר "לא בעלתי", דאיכא למימר 'כופין' הואיל ומודה - אפילו הכי אין כופין, אלא צריכה חליצה; ואי לא בעי למיחלץ - לא כייפינן, דסמכינן אדיבוריה קמא, הואיל ולאחר שלשים יום הוא
  10. ^ לעולם צריכה גט אחֵר, לבד גט הראשון:
  11. ^ ונפסלה עליו, לפיכך לא נכפינן לייבם
  12. ^ וכיון דאמר "בעלתי" צריכה גט לביאתו דיש ביאה אחר הגט; והשתא מסתברא 'אף על פי' דקתני, והכי קאמר: אף על פי שחזר ואמר "לא בעלתי", ואיכא למימר לא תיבעי גט אלא חליצה - אפילו הכי בעיא גט
  13. ^ שלא נבעלה, ומעיקרא אמר "בעלתי"
  14. ^ כך שמו
  15. ^ יבמה שכנסהּ היבם ונפטרה צרתה, ואמרה יבמה לאחר זמן "לא נבעלתי" - מהו ליאסר צרתה מפני דיבורה של זו
  16. ^ לצרכה, דאיהי שויתה לנפשה חתיכה דאיסורא
  17. ^ נאסרה צרתה? ודאי לא מיתסרא, דחזקה הכונס את האשה בועל לאלתר
  18. ^ אשת כהן שאמרה לבעלה "נאנסתי" דאיתסרא עליה, וכתובתה לא מיפסדה; ובאשת כהן מוקמינן לה בפרק בתרא דנדרים
  19. ^ גלוי וידוע לפניו שאינך נזקק לי כדרך בני אדם ואין איש עד להוכיח בין שנינו
  20. ^ נדרה היא שלא תיבעל ליהודים; ומדאסרה נפשה אכולי עלמא - שמע מינה תשמיש קשה לה, ואנוסה היא, לפיכך נוטלת כתובתה
  21. ^ ותלך למקום שאין מכירין בה ובנדרה, ותנשא לו
  22. ^ ואם לאו - לא כל כמינה דאסרה נפשה עליה
  23. ^ לבעל להתנהג בה מנהג יפה
  24. ^ מי אסירא ליבם מפני נדר זה שנדרה בחיי בעלה או לא
  25. ^ בלא בנים
  26. ^ ונדרה נמי אדעתא דידיה, ובעל לא הפר אלא לחלקו, ויבם נמי לא מצי מיפר שאפילו בעל אין מיפר בקודמים ואסורה לו
  27. ^ או לא אסקה אדעתה, ולא נדרה זו אלא לאסור עצמה על כל מי שמותרת לו על ידי גירושי בעלה; ולהפיס דעתו של בעל שלא יחשדנה בנותנת עיניה באחֵר כדי שיתרצה לגרשה, אבל איָבָם שאסורה לו ועומדת אפילו אחר גירושין לא נתכוונה' ומותרת לו אם מת בעלה ולא גירשה?
  28. ^ שיהיה צריך להפר כבעל, דאדעתא דבעל נדרה וצריך הוא להפר, אבל ליבם מותרת בלא הפרה
  29. ^ דאיכא למימר להכי איכוונה
  30. ^ מה טעם קאמר, כלומר: כקידושין כך גירושין; וכן פקח בחרשת: ברמיזה כנס, שרמז באצבע עד שנתרצית לו וברמיזה - אם רצה להוציא – יוציא.
  31. ^ אף על פי שקידושיה גמורים
  32. ^ דבגט לא בעינן דעת האשה, כדמפרש לקמן במתניתין
  33. ^ בגמרא מפרש שלא ינהגו בה מנהג הפקר; ותקנתא דרבנן היא
  34. ^ לאחר קידושין
  35. ^ הואיל וקידושיה גמורים היו
  36. ^ בקטנותה, וקיבל קידושיה והוו קידושין גמורים
  37. ^ ואפילו משגדלה ופקע כח אב - מקבלת היא את גיטה
  38. ^ פקחת שנתחרשה
  39. ^ דהואיל ושתיהן חרשות או שניהן חרשים - כקידושי זו כך קידושי זו, ואתו קידושין דאשתו ומפקעי זיקה
  40. ^ שאין חליצה בחרשת וחרש, שאינן ב'אמר' ו'אמרה'
  41. ^ ואחר כך
  42. ^ בגט, דאתא גט ברמיזה ומפקיע נישואין דידיה וזיקת אחיו, דהִוא ברמיזה
  43. ^ דזיקת אחותה הבאה מכח קידושין גמורים אוסרתה עליו ואין כח בקידושין דידה לדחותה משום אחות אשה
  44. ^ דחרש לא חליץ; ולכנוס אי אפשר משום אחות אשה
  45. ^ דלא אתי גט דידיה ומפקע זיקת יבומי אחיו הראשון
  46. ^ דקתני מתניתין שצריכות חליצה - אלמא יש נישואין וקידושין לחרש, ואף על גב דלאו בר דעה הוא, ומדאורייתא אין קנינו קנין
  47. ^ שדרכן להיות שלום ביניהם, אפילו חרש עם חרשת, וכל שכן כשהאיש פקח
  48. ^ אבל
  49. ^ אפילו בפקחת לשוטה ושוטה לפקח - אין שלום ביניהם, וכל שכן שוטה לשוטה
  50. ^ בתוך קופה
  51. ^ דקתני לעיל 'שוטה וקטן שנשאו כו
  52. ^ לעולם
  53. ^ דאורייתא
  54. ^ כדי שלא יבטל [מפריה ורביה]
  55. ^ אי לא מוצאה דמנסבה - אין לה מי ישמרנה, וינהגו בה מנהג הפקר בזנות