ביאור:בבלי יבמות דף יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

קשיא [1]. [רב ששת רצה לתרץ קושיא על רבי יוחנן, וממילא דברי רבי יוחנן נשארו בקושיא; והיות ורבי יוחנן נשאר בקושיא -] רב אשי סבר לה כריש לקיש [2], ומתרץ לה [3] כרבי שמעון [4]; רבינא סבר לה כרבי יוחנן [5] ומתרץ [6] כרבנן [7]: רב אשי סבר לה כריש לקיש ומתרץ לה כרבי שמעון: 'החולץ ליבמתו וחזר וקדשה צריכה חליצה מן האחין' - מאן 'אחין'? אחין הילודים [8]; כמאן? כרבי שמעון [9]. 'עמד אחד מן הנולדים [10] וקדשה - אין לה עליו כלום' – כמאן? כריש לקיש [11].

רבינא סבר לה כרבי יוחנן ומתרץ לה אליבא דרבנן: 'החולץ ליבמתו וחזר וקדשה צריכה חליצה מן האחין' - מאן 'אחין'? אחין הנולדים; כמאן? כרבי יוחנן. 'עמד אחד מן הילודים [12] וקדשה [13] אין לה עליו כלום' [14] – כמאן? כרבנן [15].

איתמר: הבא על יבמה, ובא אחד מן האחין על צרתה - פליגי בה רב אחא ורבינא: חד אמר בכרת וחד אמר בעשה [16]; מאן דאמר בכרת - כריש לקיש [17] ומאן דאמר בעשה - כרבי יוחנן [18]. תוספות מסכת יבמות דף יא עמוד א ד"ה חד אמר בעשה - כן גירסת הקונטרס ופירש בקונטרס משום דדרשינן 'בית אחד הוא בונה ואינו בונה שתי בתים', ולאו הבא מכלל עשה עשה וקשה: כיון דאיצטריך קרא לגופיה שלא ייבם את שתיהן - מנלן דאתיא קרא לנתקו מכלל כרת ללאו? ואמר ר"ת דגרסינן 'חד אמר בלאו', וכן פר"ח: דכשייבם אחת - קאי אצרה בלא יבנה, דקרינא בצרה 'כיון שלא בנאה שוב לא יבנה אותה', וכן האחים לא קיימא עלה אלא בלאו לרבי יוחנן, וגרסינן שפיר 'וחזר ובא הוא או אחד מן האחין על צרתה', אבל לפירוש הקונטרס דגרסינן 'בעשה' - לא פליגי אלא באחין, אבל איהו לכולי עלמא בעשה. אמר רב יהודה אמר רב: [19] צרת סוטה אסורה [20]: 'טומאה' כתיב בה [21] כעריות [22]. מתיב רב חסדא: [23] רבי שמעון אומר: ביאתה או חליצתה מאחיו של ראשון פוטרת צרתה' [24]. [אמר לך רב:] אמינא לך אנא: סוטה דאורייתא [25], ואת אמרת לי סוטה דרבנן? [26] ודקארי לה מאי קארי לה [27]? קסבר [28]: כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון [29]. מתיב רב אשי: [30] נכנסה עמו לסתר ושהתה עמו כדי טומאה - אסורה לביתה [31], ו[32] אסורה לאכול בתרומה [33], ואם מת חולצת


עמוד ב

ולא מתייבמת [34]! [אמר לך רב:] אמינא לך אנא סוטה ודאי ואמרת לי את סוטה ספק? ומאי שנא סוטה ודאי? [מאי טעמא?] משום דכתיב בה 'טומאה'? סוטה ספק נמי 'טומאה' כתיבא בה, דתניא: 'רבי יוסי בן כיפר אומר משום רבי אלעזר: המחזיר גרושתו מן הנישואין [35] – אסורה [36], מן האירוסין [37] – מותרת [38], משום שנאמר (דברים כד ד: לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה להיות לו לאשה אחרי אשר הֻטַּמָּאָה כי תועבה הִוא לפני ה' ולא תחטיא את הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך נחלה) 'אחרי אשר הוטַמָּאָה' [39]; וחכמים אומרים: אחת זו ואחת זו אסורה [40]; אלא מה אני מקיים 'אחרי הוטַמָּאָה'? לרבות סוטה שנסתרה, ומאי 'נסתרה'? – נבעלה; ואמאי קרי ליה 'נסתרה'? לישנא מעליא נקט. נבעלה - טומאה בהדיא כתיב בה [במדבר ה,יג: ושכב איש אתה שכבת זרע ונעלם מעיני אישה] ונסתרה והיא נטמאה [ועד אין בה והוא לא נתפשה]!? למיקם עלה בלאו. ורבי יוסי בן כיפר [41] – לאו בסוטה [42] לית ליה? ואפילו [43] זנאי נמי? מאי טעמא? 'הויה' [44] ו'אישות' כתיב בה [45]!

בעא מיניה רב יהודה מרב ששת: המחזיר גרושתו משניסת ומת - צרתה מהו [46]? אליבא דרבי יוסי בן כיפר לא תיבעי לך: כיון דאמר רבי יוסי בן כיפר 'טומאה - במחזיר גרושתו הוא דכתיבא' צרתה כמותה; ואי משום דכתיב בה [דברים כד,ד: לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה להיות לו לאשה אחרי אשר הֻטַּמָּאָה] תועבה היא [לפני ה' ולא תחטיא את הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך נחלה] [47] היא תועבה ואין בניה תועבין, [48] - הא צרתה תועבה; כי תיבעי לך אליבא דרבנן: אף על גב דאמור רבנן 'טומאה בסוטה הוא דכתיב' - אין מקרא יוצא מידי פשוטו? או דלמא כיון דאיעקר – איעקר? איכא דאמרי אליבא דרבנן לא תיבעי לך: כיון דאיתעקר – איעקר; כי תיבעי לך אליבא דרבי יוסי בן כיפר, מאי: אף על גב דאמר רבי יוסי בן כיפר 'טומאה - במחזיר גרושתו הוא דכתיבא', מיעט רחמנא 'היא תועבה ואין צרתה תועבה'? או דלמא 'היא תועבה ואין בניה תועבין', הא צרתה תועבה? אמר ליה: תניתוה [יבמות פ"ד מ"יא]: '[49] היתה אחת כשרה ואחת פסולה - אם היה חולץ - חולץ לפסולה, ואם היה מייבם - מייבם לכשרה'; מאי 'כשרה' ומאי 'פסולה'?: אילימא 'כשרה' = כשרה לעלמא [50], 'פסולה' = פסולה לעלמא [51] - כיון דלדידיה חזיא [52], מאי נפקא ליה מינה [53]? אלא לאו: 'כשרה' = כשרה ליה, 'פסולה' = פסולה ליה [54], ומאי ניהו - מחזיר גרושתו [55], וקתני 'ואם היה מייבם - מייבם לכשרה'? לא, לעולם 'כשרה' = כשרה לעלמא, 'פסולה' = פסולה לעלמא [56] ודקאמרת 'כיון דלדידיה חזיא מאי נפקא ליה מינה' - משום דרב יוסף, דאמר רב יוסף: כאן שנה רבי [57] 'לא ישפוך אדם מי בורו [58] ואחרים צריכים להם' [59]. תא שמע [תשובה לשאלה ששאל רב יהודה מרב ששת לעיל: המחזיר גרושתו משניסת ומת - צרתה מהו]: 'המחזיר גרושתו משנשאת - היא וצרתה חולצת'; 'היא וצרתה' סלקא דעתא [60]? [אלא] אימא 'או היא או צרתה' [חולצים לצרתה]! ולאו תרוצי קמתרצת לה [שהוצרכת לשנות ולפרש את 'וצרתה' במובן 'או צרתה']? תריץ הכי: היא חולצת; צרתה או חולצת או מתייבמת [ואין הכרעת השאלה, כי אין הוכחה מהו הפירוש הנכון].

1</ref> אמר רבי חייא בר אבא: רבי יוחנן בעי: המחזיר גרושתו משניסת, צרתה מהו [וזוהי השאלה ששאל רב יהודה את רב ששת]? אמר ליה רבי אמי: ותיבעי לך היא גופה!? היא גופה לא קמיבעיא לי, דאמרינן קל וחומר: במותר לה [61] אסורה [62], באסור לה [63] לא כל שכן! כי קא מיבעיא לי – צרתה: מאי [64]? מי אלים קל וחומר [65] למידחי צרה או לא? 2</ref> רב נחמן בר יצחק מתני הכי: אמר רבי חייא בר אבא: בעי רבי יוחנן: המחזיר גרושתו משניסת מהו? אמר ליה רבי אמי: ותיבעי לך צרתה? צרתה לא קמיבעיא לי, דלא אלים קל וחומר למידחי צרה; אלא כי קמיבעיא לי היא גופה, מאי? מי אלים קל וחומר במקום מצוה או לא?

הערות[עריכה]

  1. ^ לרב ששת דשנייה הכי
  2. ^ דאמר בכרת, וסיפא ניחא
  3. ^ לרישא דברייתא, דקתני 'צריך חליצה באחים שנולדו לאחר חליצה וקדושין של שני'
  4. ^ דאמר ייבם ולבסוף נולד - לא מהניא נפילתה מן הראשון למהוי עלה 'אשת אחיו שלא היה בעולמו', הלכך זיקת ההיא נפילה לא אסרה לה עליה דהאי, הואיל וכשנולד כבר קדשה זה
  5. ^ דאמר חייבי לאוין נינהו ורישא ניחא
  6. ^ לסיפא, דקתני 'אין לה עליו כלום' - באחין שנולדו לאחר מכאן,
  7. ^ דאמרי 'אשת אחיו שלא היה בעולמו' היא ולא תקשי רישא לסיפא
  8. ^ שנולדו אחר קדושין של זה, ולא איתסרא עלייהו בחליצתו, דהא זיקה קמייתא לא רמאי קמייהו לייבומי, ומשום אשת אחיו שלא היה בעולמו לא מיתסרא
  9. ^ דאמר: ייבם ולבסוף נולד שריא
  10. ^ שהיו בשעת חליצה ראשונה
  11. ^ דאמר האחין חייבין על החלוצה כרת
  12. ^ אחר חליצה או אפילו אחר קדושין, וכשמת זה החולץ
  13. ^ אותו ילוד
  14. ^ ולאו משום חליצה אלא משום דהויא אשת אחיו שלא היה בעולמו מנפילה ראשונה
  15. ^ דאמרי אפילו ייבם ולבסוף נולד אסירא
  16. ^ בית אחד הוא בונה ואין בונה שני בתים, ולאו הבא מכלל עשה - עשה
  17. ^ דאמר לאו שליחות דאחים קעביד, הלכך הוא ניהו דקאי עלה בעשה, אבל אחים כדקיימי קיימי באיסור אשת אח
  18. ^ דאמר איהו שליחותא דאחין קעביד, וכי היכי דלדידיה הויא צרה בעשה - לאחים נמי הויא בעשה
  19. ^ היה נשוי שתי נשים, וזינתה האחת תחתיו, ויש עדים, ומת בלא בנים
  20. ^ היא וצרתה פטורות אף מן החליצה; מאי טעמא
  21. ^ 'ונסתרה והיא נטמאה' (במדבר ה יג)
  22. ^ דכתיב 'אל תטמאו בכל אלה' (ויקרא יח כד)
  23. ^ יבמות פ"י מ"א: 'האשה שהלך בעלה למדינת הים ובאו ואמרו לה: "מת בעליך", ונשאת, ואחר כך בא בעלה - תצא מזה ומזה;... מתו, אחיו של זה ואחיו של זה חולצין ולא מייבמין;
  24. ^ פוטרת היא לכתחלה את צרתה, שהרי היא כשאר נשים לגבי יבם, דלא קנסוה רבנן מיבם, דודאי שריא ליה, שאנוסה היתה, ששמעה שמת; אלמא 'נבעלה תחת בעלה' - שריא צרתה לייבם, ואפילו רבנן לא פליגי ארבי שמעון אלא בדידה, אבל בצרתה מודו
  25. ^ שזינתה, והתורה אסרה בה
  26. ^ דהא מדאורייתא שריא, שניסת על פי בית דין בעד אחד, ואנוסה היא, ורחמנא שריא, דכתיב (במדבר ה יג) 'ועד אין בה' תרי - אלא אחד; 'והיא לא נתפסה' – אסורה, הא נתפסה – מותרת; ורבנן הוא דגזרו בה, כי היכי דתידוק שפיר שמת בעלה עד שלא תנשא!
  27. ^ הא לא אמר רב אלא בסוטה דאורייתא דכתיב בה טומאה
  28. ^ האי דפריך
  29. ^ ואי סוטה דאורייתא היא, וצרתה אסורה - הכי נמי הוו אסרי רבנן צרה מייבום ומצרכי לה חליצה
  30. ^ על פי משנה סוטה פ"א מ"ב: המקנא לאשתו ואמר לה "אל תסתרי עם איש פלוני";
  31. ^ לבעלה, שמא זינתה, שרגלים לדבר, שהרי קינא לה ונסתרה
  32. ^ אם כהנת היא
  33. ^ כדיליף במסכת סוטה (דף כח,א) 'נטמאה נטמאה ונטמאה ג' פעמים - אחד לבעל ואחד לבועל ואחד לתרומה
  34. ^ טעמא מפרש בפרק קמא דסוטה; [קתני מיהא] 'חולצת' - קשיא לרב
  35. ^ משניסת לאחר ומת או גירשה
  36. ^ לחזור לראשון
  37. ^ שנתארסה לאחר ומת
  38. ^ לחזור לראשון
  39. ^ ונבעלה
  40. ^ דכתיב 'והיתה לאיש אחר' [דברים כד,ב] והויה היינו קידושין, וכתיב לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה וגו'
  41. ^ דמוקי כולה קרא במחזיר גרושתו
  42. ^ המזנה תחת בעלה
  43. ^ פשיטא
  44. ^ באותה הנאסרה לבעלה יש בה הויה, דכתיב 'והיתה לאיש אחר' [דברים כד,ב]
  45. ^ דכתיב 'או כי ימות האיש האחרון לא יוכל בעלה הראשון' [דברים כד,ד]: משניסת לאחר על ידי קידושין ואישות, וכגון דגירשה הראשון - הוא דקאי קמא ב'לא יוכל', אבל מזנה תחתיו לא
  46. ^ להתייבם צרתה כמותה, וגמיר טומאה מעריות
  47. ^ דמשמע מיעוטא: 'היא' - ולא צרתה, איכא למידרש:
  48. ^ מיעוטא אבניה, דאין בתה הימנו פסולה לכהונה
  49. ^ מי שנפלו לפניו שתי יבמות מאח אחד - ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה;
  50. ^ מיוחסת וכשרה לכהונה
  51. ^ כגון שהיתה גרושה או חלוצה מבעל אחר ופסולה לכהונה
  52. ^ דהוא ישראל
  53. ^ הי דליבעי לחלוץ, ואי בעי לייבם - הי דליבעי לייבם
  54. ^ וכשרה לעלמא לכל העולם
  55. ^ כגון שהחזיר אחיו גרושתו ולו אשה אחרת ומת: דהוי הגרושה פסולה לזה, שאינה ראויה לאחיו, ואשמועינן דאף על גב דכתיב בה 'טומאה' - צרתה כשרה, דכתיב 'היא תועבה', דאי שאר חייבי לאוין כגון אלמנה לכהן גדול וגרושה לכהן הדיוט - מאי אתא לאשמעינן?
  56. ^ לכהונה
  57. ^ במשנה זו דקתני 'חולץ לפסולה' למדָנו רבי
  58. ^ אף על פי שאין צריך להם
  59. ^ כגון הכא: מכיון דיכול לחלוץ לפסולה ותפטר הכשרה - לא יחלוץ לכשרה ויפסלנה לכהונה; והא דרב יוסף – בפרק 'החולץ' (לקמן מד,א) עלה דהא משנה
  60. ^ חליצה לתרוייהו למה לי
  61. ^ [בעלה הראשון] זה שמת
  62. ^ נאסרה תחלה כשנשאת לשני, וחזר הראשון והחזירה באיסור, ולמחר מת
  63. ^ כגון יבמה [שהיתה אשת אחיו]
  64. ^ לייבום
  65. ^ האי קל וחומר דאמרן 'במותר לה נאסרה'