ביאור:בבלי יבמות דף קו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

תנו רבנן: 'חליצה מוטעת כשרה.' אי זו היא חליצה מוטעת? אמר ריש לקיש: כל שאומרים לו "חלוץ - ובכך אתה כונסה". אמר ליה רבי יוחנן: אני שונה 'בין שנתכוון הוא ולא נתכוונה היא בין שנתכוונה היא ולא נתכוון הוא חליצתה פסולה עד שיתכוונו שניהם כאחד' - ואת אמרת חליצתה כשירה? אלא: 'כל שאומרים לו "חלוץ לה על מנת שתתן לך מאתים זוז" [1]. תניא נמי הכי: 'חליצה מוטעת כשירה. אי זו היא חליצה מוטעת? כל שאומרים "חלוץ לה על מנת שתתן לך מאתים זוז". ומעשה באשה אחת שנפלה לפני יבם שאין הגון לה ואמרו לו "חלוץ לה על מנת שתתן לך מאתים זוז" ובא מעשה לפני רבי חייא והכשירה.'

ההוא דאתא לקמיה דרבי חייא בר אבא. אמר לה: "בתי, עמודי [2]! אמרה ליה אימא אמהּ: ישיבתה [3] - זו היא עמידתה [4]. אמר לה: ידעת ליה [5]? אמרה ליה: אִין, ממונא הוא דחזא לה וקבעי למיכליה מינה [6]. [7] אמר לה: לא ניחא לך? אמרה ליה: לא. אמר ליה: חלוץ לה, ובכך אתה כונסה. לבתר דחלץ לה אמר ליה: השתא מינך אפסלא לה, חלוץ לה חליצה מעלייתא כי היכי דתישתרי לעלמא.

בת חמוה דרב פפא נפלה לפני יבם שאין הגון לה. אתא לקמיה דאביי, אמר ליה: חלוץ לה ובכך אתה כונסה. אמר ליה רב פפא: לא סבר לה מר להא דאמר רבי יוחנן [8]? ואלא היכי אימא ליה? אמר ליה: חלוץ לה על מנת שתתן לך מאתים זוז. לבתר דחלץ לה, אמר לה: זיל הב ליה [9]. אמר ליה [10] : 'משטה אני בך' עבדה ליה; מי לא תניא: 'הרי שהיה בורח מבית האסורין והיתה מעברא [11] לפניו, ואמר ליה: טול דינר והעבירני! אין לו אלא שכרו', אלמא אמר ליה "משטה אני בך" - הכא נמי 'משטה אני בך'. אמר ליה [12]: אבוך היכא [13]? אמר ליה: במתא! אימך היכא? אמר ליה: במתא. יהיב בהו עיניה - ושכיבן [14].

תנו רבנן: 'חליצה מוטעת כשרה, גט מוטעה פסול [15]; חליצה מעושית פסולה, גט מעושה כשר.' היכי דמי? אי דאמר "רוצה אני" - אפילו חליצה נמי! ואי לא אמר "רוצה אני" - גט נמי לא!? הכי קאמר: חליצה מוטעת - לעולם כשר, וגט מוטעה - לעולם פסול; חליצה מעושית וגט מעושה - זימנין כשר וזימנין פסול: הא דאמר "רוצה אני", הא דלא אמר "רוצה אני", דתניא [16]: '[ויקרא א,ג: אם עלה קרבנו מן הבקר זכר תמים יקריבנו; אל פתח אהל מועד יקריב אֹתוֹ לרצנו לפני ה'] 'יקריב אותו' - מלמד שכופין אותו. יכול בעל כרחו? תלמוד לומר: 'לרצונו'! הא כיצד? כופין אותו עד שיאמר "רוצה אני".' [עד כאן לשון הספרא] וכן אתה מוצא בגיטי נשים כופין אותו עד שיאמר "רוצה אני".

אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא: חולצין אף על פי שאין מכירין [17]; ממאנין [18] אף על פי שאין מכירין; לפיכך [19] אין כותבין גט חליצה [20] אלא אם כן מכירין [21] ואין כותבין גט מיאון אלא אם כן מכירין [22] דחיישינן לבית דין טועין. [23]

ורבא דידיה אומר: אין חולצין אלא אם כן מכירין, ואין ממאנין אלא אם כן מכירין, לפיכך [24] כותבין גט חליצה אף על פי שאין מכירין, וכותבין גט מיאון אף על פי שאין מכירין, ולא חיישינן לבית דין טועין [25].


עמוד ב

משנה: [דברים כה,ז: ואם לא יחפץ האיש, לקחת את יבמתו; ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים, ואמרה מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל - לא אבה יבמי. דברים כה,ח: וקראו לו זקני עירו ודברו אליו; ועמד ואמר 'לא חפצתי לקחתה'; דברים כה,ט: ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים, וחלצה נעלו מעל רגלו, וירקה בפניו; וענתה ואמרה: ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו. דברים כה,י: ונקרא שמו בישראל: בית חלוץ הנעל]

מצות חליצה: בא הוא ויבמתו לבית דין, והן משיאין לו עצה הוגנת לו [26], שנאמר (דברים כה ח) וקראו לו זקני עירו ודברו אליו, והיא אומרת "מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי", והוא אומר "לא חפצתי לקחתה". ובלשון הקדש היו אומרים [27]. ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים וחלצה נעלו מעל רגלו וירקה בפניו - רוק הנראה לדיינים. וענתה ואמרה: "ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו"'. עד כאן היו מקרין. וכשהקרא רבי הורקנוס תחת האלה בכפר עיטם [28], וגמר את כל הפרשה הוחזקו להיות גומרין כל הפרשה 'ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל'.

מצוה בדיינין ולא מצוה בתלמידים. רבי יהודה אומר: מצוה על כל העומדים שם לומר 'חלוץ הנעל'.

גמרא: אמר רב יהודה: 'מצות חליצה קוראה [29] וקורא [30] וחולצת ורוקקה וקוראה [31]'. מאי קמשמע לן? מתניתין היא!? הא קמשמע לן: מצוה הכי, ואי אפיך לית לן בה. תניא נמי הכי: 'בין שהקדים חליצה לרקיקה ובין שהקדים רקיקה לחליצה - מה שעשה עשוי.'

אמר אביי: האי מאן דמקרי גט חליצה [32] - לא ליקרי לדידה 'לא' לחודיה ו'אבה יבמי' לחודיה, דמשמע 'אבה יבמי', אלא 'לא אבה יבמי'; ולא ליקרי לדידיה 'לא' לחודיה 'חפצתי' לחודיה, דמשמע חפצתי לקחתה אלא 'לא חפצתי לקחתה' [## כנראה היו מקרין אותם מילה במילה בדרך כלל, ואביי מזהיר שלא לעשות כן בבטויים הללו, שלא יישמע במובן הפוך.]

רבא אמר: אפסוקי מילתא היא, ואפסוקי מילתא לית לן בה [אין להקפיד על כך שהרי מקריאים מילה במילה]. רב אשי אשכחיה לרב כהנא דקמצטער ומקרי לה 'לא אבה יבמי'. אמר ליה: לא סבר ליה מר להא דרבא? אמר ליה: מודה רבא ב'לא אבה יבמי' [33].

אמר אביי: האי מאן דכתב גיטא דחליצתא - ליכתוב הכי 'אקרינוה לדידה מן מאן יבמי [34] עד 'אבה יבמי' ואקרינוהו לדידיה מן 'לא' עד 'לקחתה', ואקרינוה לדידה מן 'ככה' ועד 'חלוץ הנעל'.

מר זוטרא משרטט [35], וכתיב לכולא פרשה [36].

מתקיף לה מר בר אידי: והא לא ניתן ליכתב [37]! והלכתא כוותיה דמר זוטרא [38].

אמר אביי: רקקה וקלטתו הרוח [39] - לא עשתה ולא כלום. מאי טעמא? 'וירקה בפניו' בעינן. הלכך הוא ארוך והיא גוצה - קלטתהו הרוח - איכא בפניו [40]; היא ארוכה והוא גוץ - בעינן עד דמטי להדי אפיה [41] והדר אזיל.

אמר רבא: אכלה תומא [42] ורקתה, אכלה גרגישתא [43] ורקתה - לא עשתה ולא כלום. מאי טעמא? 'וירקה' - מעצמה בעינן, וליכא.

ואמר רבא: צריכי דייני למיחזי רוקא כי נפיק מפומא דיבמה, דכתיב 'לעיני הזקנים וירקה'.

ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל; מצוה בדיינין ולא בתלמידים: תניא: 'אמר רבי יהודה: פעם אחת היינו יושבים לפני רבי טרפון, ובאתה יבמה לחלוץ, ואמר לנו: ענו כולכם 'חלוץ הנעל' 'חלוץ הנעל' 'חלוץ הנעל'!'

הדרן עלך מצות חליצה:


יבמות פרק שלשה עשר 'בית שמאי'

הערות[עריכה]

  1. ^ ואף על גב דלא יהבא ליה - חליצתה כשירה, כדמפורש בכתובות, ב'המדיר' (דף עד,א) דכל תנאי - מבני גד ובני ראובן גמרינן: תנאי שאפשר להתנות על ידי שליח - שעשה משה את יהושע שליח לתת להם את ארץ הגלעד - הוי תנאיה תנאה, וכל תנאי דלא אפשר לעשות על ידי שליח, כגון חליצה - אין תנאי מועיל בה; וזהו טעמו של דבר
  2. ^ עמודי והתייבמי לו
  3. ^ מהתייבם לו
  4. ^ זו היא תקנתה
  5. ^ מכרת היא בו שום דבר גנאי
  6. ^ דבר זה היא יודעת בו שאין בא לייבמה אלא כדי לאכול ולכלות ממונה ולגרשה
  7. ^ לישנא אחרינא בתי עמודי: עמודי על רגליך דכתיב (דברים יט יז) ועמדו שני האנשים בעמידה. ישיבתה זו היא עמידתה. קיטעת היא או חולה. אמר לה 'ידע לה'? מכיר הוא בה שרוצה לייבמה? אמרה ליה: אין, וממונא חזא בה.
  8. ^ דאמר לעיל 'עד שיתכוונו שניהם'
  9. ^ דהא קבילת עלה! ואף על גב דחליצה בהכי לא מיפסלא - מיהא איחייבא לקיומי תנאה מדינא כשאר שכירות דעלמא
  10. ^ כיון דחליצה כשירה היא משום דינא נמי לית ליה, דכיון דעליה רמיא למיעבד ולא בעי
  11. ^ מעבר ים בספינה
  12. ^ לרב פפא
  13. ^ כלומר: כמדומה אני שיש לך אב ואם סמוכין לך לספק צרכיך, לפיכך קא מחדדן שמעתיך
  14. ^ אבוה ואימיה
  15. ^ אם אינה מקיימת תנאה, דאיפשר לגט על ידי שליח: שהאומר לשנים "כתבו ותנו גט לאשתי" - הרי אלו יכתבו ויתנו, הילכך דמי לתנאי בני גד ומהני ביה תנאה
  16. ^ ספרא פרשת ויקרא דיבורא דנדבה פרשה ג משנה טו
  17. ^ יבם ויבמה שבאו לפנינו לחלוץ ואין אנו מכירין בו שהוא יבמה - נזקקין להן בית דין וחולצין
  18. ^ בית דין נזקקין למיאון
  19. ^ הואיל ונזקקין להם אף על פי שאין מכירין אותם
  20. ^ עדים הרואים בחליצה ובמיאון - אין כותבין ונותנין לה להיות בידה לזכות
  21. ^ שהן יבם ויבמה; והשתא דאין כותבין אלא אם כן מכירין אי נמי לאו יבמה הוא
  22. ^ לא נפיק חורבה מיניה, דכל כמה דלית לה גט חליצה לא נסבי לה
  23. ^ אם כתבו לה עדים 'ראינו שחלצה בפנינו מפלוני', ואפילו לא כתבו בו 'ואישתמודעינהו' - חיישינן שמא תראה גט זה לבית דין אחר, ויסמוכו עליו, ולא יבדקו אם פלוני זה הכתוב בגט זה - יבמה הוא אם לאו, וישיאו אותה, ויהיו טועין בהלכה, שאין יודעין שחולצין וממאנין ואף על פי שאין מכירין!
  24. ^ הואיל ואין חולצין אלא אם כן מכירין
  25. ^ עדים שראו שחלצה יכולין לכתוב לה, ואף על פי שאין מכירין, ולא חיישינן שמא טעו בית דין בהלכה זו לומר חולצין אף על פי שאין מכירין וחלצו לה ממי שאינו יבמה
  26. ^ "כלך אצל שכמותך ואל תכניס קטטה לתוך ביתך"
  27. ^ במסכת סוטה (לב,א) נפקא לן מקראי בפרק 'אלו נאמרין'
  28. ^ בתלמידים היושבים שם לפני רבן בשעת החליצה
  29. ^ מאן יבמי (דברים כה ז)
  30. ^ לא חפצתי לקחתה (שם,ח)
  31. ^ ככה יעשה לאיש (שם,ט)
  32. ^ המקרא את האשה בשעת חליצתה
  33. ^ דבעינן שלא יפסיק, דאי מפסיק - משמע דהאי 'לא' - ארישא קאי, דאמרה 'מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל' – 'לא', כלומר 'לא מאן, אלא אבה יבמי'! אבל ב'לא חפצתי לקחתה', שהיא פתיחת קריאתו - ליכא למימר הכי 'לא' לעיל קאי, ואי מפסיק - לית לן בה
  34. ^ ומפני שהגט אינו משורטט - לא בעי למיכתב כוליה פסוק, דקיימא לן (גיטין דף ו,ב) 'אין כותבין ארבע תיבות בלא שרטוט'
  35. ^ גט חליצה
  36. ^ אקרינוה לדידה: מאן יבמי וגו', וכן כולם; וקיימא לן שלש תיבות של מקרא כותבין בלא שרטוט, ארבע אין כותבין [בפרק קמא דגיטין (דף ו,ב)]
  37. ^ פרשה בפני עצמה במסכת גיטין בפרק 'הניזקין' (דף ס,א) דקתני 'אין כותבין מגילה לתינוק להתלמד בה'
  38. ^ דכותבין, דלא דמי לכותב מגילה לתינוק להתלמד בה; דהתם אדעתה דפרשתא כתיב ליה, דתיהוי כמגילה קטנה, וקים לן (שם): תורה חתומה ניתנה; אבל האי - ספירת דברים הוא, ולאו בקדושתיה הוא, הלכך הלכתא כמר זוטרא דבמקום מצוה שרי
  39. ^ לרוק, והעבירו, שלא בא לפני היבם
  40. ^ כיון שיצא מפיה - היה בפניו
  41. ^ לנגד פניו: שיראהו למול פניו קודם שיקלטהו הרוח
  42. ^ שומים
  43. ^ ארזיל"א [טין]: במעבה האדמה (מלכים א ז מו) מתרגמינן 'בגרגישתא דארעא'