ביאור:בבלי יבמות דף לד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ומאן האי תנא [1] דאית ליה איסור כולל ואיסור מוסיף ואיסור בת אחת [2]? אמר רב יהודה אמר רב: רבי מאיר היא, דתנן [כריתות פ"ג מ"ד]: 'יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ארבע חטאות ואשם אחד: טמא שאכל חלב והוא נותר מן מוקדשין ביום הכפורים [3]: רבי מאיר אומר: אם היתה שבת והוציאו בפיו – חייב [4]. אמרו לו: אינו מן השם!?' ורבי מאיר - אליבא דמאן [5]?: אי אליבא דרבי יהושע - האמר 'טעה בדבר מצוה פטור' [6]? אלא אליבא דרבי אליעזר. איבעית אימא: לעולם אליבא דרבי יהושע; כי קאמר רבי יהושע 'טעה בדבר מצוה פטור' – הני מילי גבי תינוקות, דזמנו בהול [7], אבל האי [8] - כיון דאין זמנו בהול [9] – לא. והרי תרומה, דאין זמנו בהול וקפטר, דתנן [תרומות פ"ח מ"א]: 'היה אוכל בתרומה ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה: רבי אליעזר מחייב קרן וחומש, ורבי יהושע פוטר.' הא איתמר עלה אמר רב ביבי בר אביי: הכא בתרומה [תרומת חמץ] בערב הפסח עסקינן, דזמנה בהול [10].

ואי בעית אימא [11]: באיסור בת אחת, ואליבא דרבי שמעון [12]: בשלמא כולהו משכחת להו דשוינהו [13] שליח [14], ושוו אינהו שליח [15], ופגע שליח בשליח [16]; אלא נדות היכי משכחת לה [17]? אמר רב עמרם אמר רב: בשופעות מתוך שלשה עשר לאחר שלשה עשר [18] לאחיובי אינהו [19], מתוך שנים עשר לאחר שנים עשר לחיובי אינהי [20].

מפרישים אותן: והא אין אשה מתעברת בביאה ראשונה? אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: שבעלו ושנו. ואלא הא דתנא רבי חייא: 'הרי כאן ט"ז חטאות' - תלתין ותרתין הויין [21]? וליטעמיך - לרבי אליעזר, דמחייב על כל כח וכח [22] - טובא הויין [23]! אלא דבכח ראשון קחשיב? - הכי נמי דביאה ראשונה קחשיב.

אמר ליה רבא לרב נחמן:


עמוד ב

והא תמר בביאה ראשונה איעברא [24]! אמר ליה: תמר באצבע מעכה [25], דאמר רבי יצחק: 'כל מועכות של בית רבי [26] 'תמר' שמן, ולמה נקרא שמן 'תמר'? על שם תמר, שמעכה באצבעה! והא הוו ער ואונן? ער ואונן שמשו שלא כדרכן.

מיתיבי: 'כל עשרים וארבעה חדש [27] דש מבפנים וזורה מבחוץ [28] - דברי רבי אליעזר', אמר ליה: הללו אינו אלא כמעשה ער ואונן [29]!? כמעשה ער ואונן ולא כמעשה ער ואונן: כמעשה ער ואונן, דכתיב [בראשית לח,ט: וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע] והיה אם בא אל אשת אחיו ושחת ארצה [לבלתי נתן זרע לאחיו], ולא כמעשה ער ואונן: דאילו התם שלא כדרכה, והכא כדרכה. בשלמא אונן דכתיב ביה 'ושחת ארצה', אלא ער מנלן? אמר רב נחמן בר יצחק: דכתיב [בראשית לח,י:וירע בעיני ה' אשר עשה] וימת גם אותו - אף הוא באותו מיתה מת. בשלמא אונן משום 'לא לו יהיה הזרע' אלא ער מאי טעמא עבד הכי? כדי שלא תתעבר ויכחיש יפיה.

תנו רבנן [ספרא מצורע - פרשת זבים פרשתא ג פ"ו מ"ח]: '[ויקרא טו,יח: ואשה אשר ישכב איש אותה שכבת זרע ורחצו במים] וטמאו עד הערב [30] אותה - פרט לכלה [31], דברי רבי יהודה, וחכמים אומרים: פרט לשלא כדרכה'. אמר ליה הון [32] בריה דרב נחמן לרב נחמן: לימא קא סבר רבי יהודה 'התורה חסה על תכשיטי כלה [33]'? אמר ליה: לפי שאין אשה מתעברת מביאה ראשונה [34]. במאי קמיפלגי? רבנן סברי 'שכבת זרע' - פרט להעראה [35]; 'אותה' - פרט לשלא כדרכה; ורבי יהודה סבר: שלא כדרכה והעראה – מ'שכבת זרע' נפקא [36]; 'אותה' - פרט לכלה.

כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: כל ששהתה אחר בעלה עשר שנים ונשאת - שוב אינה יולדת. אמר רב נחמן: לא שנו אלא שאין דעתה להנשא, אבל דעתה להנשא - מתעברת. אמר ליה רבא לבת רב חסדא [37]: קא מרנני רבנן אבתריך [38]. אמרה ליה: אנא - דעתאי עלך הואי.

ההיא דאתיא לקמיה דרב יוסף, אמרה לו: רבי! אנא שהיתי אחר בעלי עשר שנים וילדתי!? אמר ליה: בתי אל תוציאי לעז על דברי חכמים. אמרה ליה: לנכרי נבעלתי!

אמר שמואל: וכולן [39] צריכות להמתין [40] שלשה חדשים [41] חוץ מגיורת ומשוחררת קטנה [42]. אבל קטנה בת ישראל צריכה להמתין שלשה חדשים [43]. ובמאי [44]? אי במיאון - והאמר שמואל דלא בעיא [45]! ואי בגט - האמרה שמואל חדא זימנא, דאמר שמואל: מיאנה בו - אינה צריכה להמתין שלשה חדשים; נתן לה גט - צריכה להמתין שלשה חדשים! אלא בזנות,

הערות[עריכה]

  1. ^ דמתניתין
  2. ^ איסור חל על איסור בין על ידי כולל בין באיסור מוסיף בין על ידי בת אחת? - כגון אלו שחייבין ארבע חטאות; וכשקידש ראובן את רחל תחלה נאסרה על שמעון משום אשת אח ואשת איש, והיינו בת אחת, וקמחייב ליה תנא דידן אתרוייהו; חזר שמעון וקידש לאה - מיגו דאסרי ליה הנך קדושין בכולהו שאר אחוותא משום אחות אשה - אסרי ליה נמי באשת אחיו משום אחות אשה, ואף על גב דאסורה עליה וקיימא, והיינו איסור כולל; ועדיין רחל זו מותרת לראובן בעלה; פירסה נדה - מיגו דאיתוסף איסור עלה לגבי בעלה משום נדה - איתוסף בה נמי איסור לגבי שמעון, הרי איסור מוסיף
  3. ^ משום טומאה - דאוכל קדשים בטומאת הגוף בכרת; ומשום חלב, ומשום נותר, ומשום יום הכפורים; ואשם מעילות דאפילו כהן לגבי אימורים זר הוא
  4. ^ אבל משום יום הכיפורים לא הוי מחייב אהוצאה, דקסבר אין עירוב והוצאה ליום הכפורים; והכי מפרש בכריתות; אלמא אית ליה לרבי מאיר כולהו: דהא הכא משנוצרה בהמה זו והיא חולין - נאסרה חלבה באכילה, ומותר בהנאה; הוקדשה - מיגו דאתוסף איסור הנאה על החלב משום [קדשים] איתוסף ביה נמי איסור אכילה משום זרות; ואף על גב דאסור וקאי באכילה - הוה ליה נותר, מיגו דאיתוסף איסור למזבח משום נותר - איתוסף נמי לכהן משום נותר; הרי הנך תרי משום איסור מוסיף; נטמא זה שעד עכשיו היה מותר בחתיכות בשר קדש, ועכשיו נאסר בהן, מיגו דמיתסר בשאר חתיכות משום טומאה - נאסר נמי בזו משום טומאה, והיינו איסור כולל; הוה ליה יום הכיפורים - מיגו דמיתסר בחולין משום יום הכיפורים - אסור נמי בקדשים משום יום הכיפורים, והיינו נמי איסור כולל; ומדמחייב ליה רבי מאיר משום הוצאת שבת - אלמא אית ליה איסור בת אחת חייל: דכשקידש היום חלו עליו איסור אכילת יום הכיפורים ואיסור שבת
  5. ^ כלומר: נהי דסבר רבי מאיר איהו כהאי גוונא איסור חל על איסור - מיהו היכא דקא מתכוין לדבר מצוה - לישא אשה - כמאן מרבותיו סבירא ליה לרבי מאיר בטעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה
  6. ^ האמר פטור [במסכת שבת בפרק 'רבי אליעזר דמילה' (דף קלז,א) דתניא התם בגמרא: 'מי שהיו לו שני תינוקות, אחד למול בשבת ואחד למול באחד בשבת, ושכח ומל את של אחד בשבת בשבת', דהיינו נמי טעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה שעדיין לא הגיע זמנו - פוטר רבי יהושע
  7. ^ שהיה טרוד למול את של שבת כדי שלא יעבור זמנו
  8. ^ גבי נשואין
  9. ^ דאין זמן קבוע למצוה והוה ליה למידק
  10. ^ שלא תשרף
  11. ^ כולה מתניתין לאו רבי מאיר היא
  12. ^ אלא אפילו לרבי שמעון, דמיקל - הכא מודי, וכגון דחלו כולהו בבת אחת
  13. ^ שני האחין
  14. ^ אחד להוליך את הקדושין לשתי אחיות
  15. ^ והן עשו שליח אחד לקבל קדושין
  16. ^ וחלו יחד זה על זה וזה על זה איסור אשת איש ואיסור אשת אח ואחות אשה
  17. ^ בבת אחת עם קדושין? אי קדושין קדמו לנדות זה - הרי אשת איש ואחות אשה ואשת אח קדמו, ותו לא אתי נדות וחייל; ואי נדות קדים - תו לא אתי איסור אחרינא וחייל
  18. ^ משכחת לה ט"ז חטאות באיסור בת אחת בשופעות מתוך שלשה עשר שנה ללידת הבעלים לאחר שלשה עשר
  19. ^ כלומר: טעם זה כדי לחייב הזכרים שחלו כולן עליהן בבת אחת דבהך יומא אתו לכלל עונשין
  20. ^ שהאשה באה לכלל עונשין בת י"ב שנה ויום אחד, והזכר לי"ג ויום אחד; ומשכחת לה שנולדו הזכרים באחד בתשרי והנקבות באחד בתשרי לשנה הבאה, וביום אחד מישלם י"ב לנקבות שהן י"ג לזכרים, ומסרו קדושין שיחולו ליום המחרת כשהן נעשין גדולים: דיום אחד בשנת י"ג בעינן לנקבות ויום אחד בשנת י"ד לזכרים; והתחילו שופעות בסוף י"ב ללידה עד למחר; ואף על גב שהנדות קדם לא היו הן אסורות לאלו - לפי שאינן בכלל מצות, ולא אלו אסורים בהן לפי שאינן בני מצות - נמצאו הקדושין ואיסור עונש נדות חל עליהם כשחשכה ראש השנה של י"ג לנקבות שהיא שנת י"ד לזכרים שהקדושין והנדות קדמו לגדלותן, ותלוין ועומדין לחול כשיגדלו ובשעה אחת חלו כולן; ולהכי נקט 'שופעות': דאי אפשר לצמצם פריסת נדה ותפיסת קדושין בשעה אחת אלא אם כן קדמו שעה אחת בקטנותן
  21. ^ דהא מתניתין - כרבי אליעזר אוקמינן לעיל, ושמעינן ליה דאמר 'חייב על כל ביאה וביאה' (לקמן דף צב,א) ובמסכת כריתות (דף טו,א)
  22. ^ של ביאה [לקמן בפרק 'האשה' (צב,א), והתם הכי תניא: 'בא עליה, חזר ובא עליה - חייב על כל אחת - דברי רבי אליעזר'; וכיון דשמעינן ליה לרבי אליעזר דמחייב אשתי ביאות בהעלם אחת - על כרחך שמעת ליה נמי בביאה אחת כמה חיובין, דכל כח וכח - הנאה של ביאה בפני עצמה היא; ולרבנן הוא דלא מחייב אלא אחת, משום דכולן בהעלם אחת הן, ובשתי ביאות נמי לא הוו מיחייבי אלא חדא; אבל אי הוה ידיעה בין כח לכח הוה מחייב אכל חד וחד, כדתנן בשבועות (פב מ:ד; דף יד,ב) ובמסכת הוריות (דף ו): 'היה משמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי ופירש מיד – חייב, שיציאתו הנאה לו כביאתו'; ולרבי אליעזר דאמר 'ביאות מחלקות' אית ליה נמי 'כוחות מחלקין', ומתניתין כרבי אליעזר אוקימנא לעיל
  23. ^ והיכי תני רבי חייא שש עשרה ותו לא
  24. ^ מיהודה, כדאמר לקמן: דער ואונן שלא כדרכן שמשו
  25. ^ קודם ביאה, ופתחה פתוח, והוו ליה כשתי ביאות
  26. ^ המשירות בתוליהן באצבעותיהן
  27. ^ שתינוק יונק
  28. ^ כדי שלא תתעבר ותגמול את בנה וימות
  29. ^ אלמא תמר - פתח פתוח היה לה
  30. ^ 'אותה' - מיעוטא הוא:
  31. ^ דלא בעיא טבילה משום טומאת ביאה ראשונה כדמפרש טעמא לקמן
  32. ^ שם חכם
  33. ^ כחל ושרק שנותנת על פניה, ואם תטבול יעבירום המים
  34. ^ ולא 'שכבת זרע' קרינן ביה, דאין ראוי להזריע; ומיהו מיעוטא מ'שכבת זרע' לא נפקא, הואיל והאי מקום ראוי להזריע הוא בביאה שניה; ומשום 'נוגע בשכבת זרע' נמי לא מיטמיא, דטומאת בית הסתרים לא מטמאה, אלא שגזרת הכתוב היא בביאה, וכן הוא במסכת נדה (דף מא,ב)
  35. ^ שלא הזריע; אי למאן דאמר נשיקה, אי למאן דאמר הכנסת עטרה
  36. ^ 'שלא כדרכה' - אינו מקום זרע; 'העראה' - לאו שכבת זרע הוא, דאין כאן זרע, הלכך תרוייהו מ'שכבת זרע' מימעטי
  37. ^ אשתו דרבא
  38. ^ ששהית עשר שנים אחר בעליך הראשון; ורמי בר חמא הוה
  39. ^ הנשים שנבעלו
  40. ^ מלהנשא
  41. ^ אחר ביאתן
  42. ^ ואף על גב דסתם עובדת כוכבים ושפחה זונות הן, לא גזרו רבנן בקטנה להמתין אחר טבילת גיורת ומשוחררת כלום
  43. ^ ומדקאמר שמואל 'חוץ מגיורת קטנה' מכלל ד'כולן' דקאמר - אקטנות נמי קאי: דקטנה בת ישראל צריכה להמתין, ואף על גב דלאו בת בנים היא, ואין כאן הבחנה בין זרעו של ראשון לזרעו של שני - גזור בה רבנן משום גדולה
  44. ^ נפקא מבעלה קמא
  45. ^ אמתוני, דליכא למיגזר משום גדולה, דאין גדולה יוצאת במיאון