ביאור:בבלי יבמות דף סח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

דהא קניה בהויה [1]; ואי בת ישראל לכהן היא - לא מאכיל לה משום דעולא [2].

והחרש [פסול ואינו מאכיל]: אי בת כהן לישראל היא - פסיל לה, דהא קניה בתקנתא דרבנן [3]; ואי בת ישראל לכהן היא - לא מאכיל: 'קנין כספו' אמר רחמנא, והאי - לאו בר קנין הוא.

ובן תשע שנים [פסול ואינו מאכיל]: קא סלקא דעתא בשומרת יבם לבן תשע ויום אחד [4]; למאי [5]? אי למיפסל [6] - [7] קטן נמי [8] מיפסל פסיל!? אי לאכולי [9] - גדול נמי לא מאכיל [10]!? אמר אביי: הכא - ביבם בן תשע שנים ויום אחד הבא על יבמתו עסקינן [11]: דמדאורייתא קניא ליה; סלקא דעתא אמינא 'הואיל ומדאורייתא קניא ליה, וביאתו ביאה - אימא לוכיל'? קא משמע לן: עשו ביאת בן תשע שנים ויום אחד כמאמר בגדול. אמר ליה רבא: אי הכי [12][13] סיפא, דקתני 'ספק בן תשע שנים ויום אחד ספק שאינו' [14] - השתא ודאי בן תשע לא מאכיל, ספק מיבעיא? [בגלל קושיא זו רבא מוציא את המשנה מפשוטה:] אלא אמר רבא: בבן תשע שנים ויום אחד דהנך פסולים [15] קתני [16], דפסלי בביאתן, וכדתניא: 'בן תשע שנים ויום אחד [17] גר, עמוני ומואבי, מצרי ואדומי [18], כותי, נתין [19], חלל [20], וממזר [21] - שבאו על כהנת, לויה, וישראלית - פסלוה [22]. והא מדקתני סיפא [23] 'אם אינן ראוין לבא בישראל הרי אלו פוסלים' - מכלל דרישא לאו בפסולים עסקינן! רישא - פסולי קהל [כמו הברייתא שהביא רבא], סיפא פסולי כהונה [24].

גופא: 'בן תשע שנים ויום אחד, גר, עמוני ומואבי, מצרי ואדומי, כותי, נתין, חלל וממזר שבאו על כהנת, לויה, וישראלית – פסלן [25]. רבי יוסי אומר: כל שזרעו פסול – פוסל; כל שאין זרעו פסול - אינו פוסל. רבי שמעון בן גמליאל אומר: כל שאתה נושא בתו - אתה נושא אלמנתו, וכל שאין אתה נושא בתו - אי אתה נושא אלמנתו.' [26]

מנא הני מילי [שביאות אלה פוסלות מן הכהונה ומן התרומה אצל בת כהן]? אמר רב יהודה אמר רב: אמר קרא (ויקרא כב יב) ובת כהן כי תהיה לאיש זר [הִוא - בתרומת הקדשים לא תאכל] - כיון שנבעלה לפסול לה - פסלה. האי - מיבעי ליה דקאמר רחמנא: בת כהן דמינסבא לזר לא תיכול! ההיא – מ-[ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה, וזרע אין לה] ושבה אל בית אביה כנעוריה מלחם אביה תאכל [וכל זר לא יאכל בו [ויקרא כב,יג]] נפקא: מדקאמר רחמנא 'ושבה אל בית אביה ... תאכל' - מכלל דמעיקרא [שנישאת, ולא חזרה] - לא אכלה!

סיכום ביניים: פס' יב – פוסל בת כהן שבא עליה אחד הפסולים דלעיל; פס' יג – פוסל בת כהן שנישאה לזר מתרומה בעודה נשואה או אם יש לה בנים או בנות ממנו

אי מההיא [פסוק יג]- הוה אמינא: לאו [שלא תאכל בתרומה] הבא מכלל עשה ['ושבה אל בית אביה כנעוריה, מלחם אביה תאכל'] – עשה [כלומר: פסוק יג אינו יוצר לאו לבת כהן שאינה חוזרת לבית אביה]; כתב רחמנא האי [פסוק יב: ובת כהן כי תהיה לאיש זר הִוא - בתרומת הקדשים לא תאכל] ללאו [ופסוק יג לעשה - ועדיין אין לנו לימוד לבת כהן שבא עליה מהפוסלים שבמשנה ובברייתא!].

'לאו' [וכי מפסוק יב אתה דורש איסור בלאו]? מ'וכל זר לא יאכל קדש [תושב כהן ושכיר, לא יאכל קדש' (ויקרא כב י)] נפקא! [קצת קשה – כיצד יודעים שפסוק זה כולל בת כהן שנישאה לישראל, שנקרא לה 'זר'? ורש"י אומר:] [27]

סיכום ביניים: פס' יב – פוסל בת כהן שבא עליה אחד הפסולים דלעיל; פס' י – הוא הלאו הפוסל בת כהן שנישאה לזר מתרומה בעודה נשואה או אם יש לה בנים או בנות ממנו פסוק יג – ללאו הבא מכלל עשה.


עמוד ב

ההוא [פסוק י] - מיבעי ליה לגופיה [28]! [ואם כן יש לנו רק פסוק יב, שלפי פשוטו עוסק בבת כהן שנישאת לישראל, שמפסיקה לאכול בתרומת הקדשים - מנין לפסול בת כהן שנבעלה לאחד הפסולים דלעיל?] תרי 'וכל זר' כתיבי [ויקרא כב,י: וכל זר לא יאכל קדש; תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש; [29] [30] ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה, וזרע אין לה--ושבה אל בית אביה כנעוריה, מלחם אביה תאכל; וכל זר לא יאכל בו] [31]. [סיכום: יש שלשה פסוקים: י,יב,יג, ובפסוק י ובפסוק יג יש לאוים; בפסוק יג לבת כהן, בפסוק י לזר, ונשאר פסוק יב לבת כהן שנבעלה לפסול.]

ואכתי מיבעי ליה [אחד מהפסוקים בהם כתוב 'וכל זר' – לכאורה פסוק י] לכדרבי יוסי ברבי חנינא, דאמר רבי יוסי ברבי חנינא [32]: וכל זר - זרות אמרתי לך, ולא אנינות. [ואם כן אין לנו מקור לפסול בת כהן שנבעלה לפסול!] דרבי יוסי ברבי חנינא - מן 'זר' ו'כל זר' נפקא! [מהדיוק ולא מכל הפסוק, ולכן נשאר לנו פסוק לפסול בת כהן:

זר פסוק י: כל זר היתר אונן וכל זר [33] בת כהן שנישאה פסוק יג בת כהן שנבעלה לפסול פסוק יב: ובת כהן כי תהיה לאיש זר הִוא - בתרומת הקדשים לא תאכל

ואכתי מיבעי ליה [לפסוק יב בו כתוב: ובת כהן כי תהיה לאיש זר הִוא - בתרומת הקדשים לא תאכל], לכדתניא: 'כשהיא חוזרת - חוזרת לתרומה ואינה חוזרת לחזה ושוק [34], ואמר רב חסדא אמר רבינא בר רב שילא: מאי קרא? - דכתיב (ויקרא כב יב) ובת כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל - לא תאכל במורם מן הקדשים. אם כן, לכתוב קרא 'היא בקדשים לא תאכל', מאי 'בתרומת הקדשים'? שמעת מינה תרתי [שבת כהן החוזרת ללא ילדים נפסלה מחזה ושוק, וגם שפסול פוסל בת כהן מלאכות בתרומה].

אשכחן כהנת [35]; לויה וישראלית מנלן? כדאמר רבי אבא אמר רב [36]: 'בת' 'ובת' - הכא נמי 'בת' 'ובת' [ויקרא כב,יב: ובת כהן כי תהיה לאיש זר הִוא בתרומת הקדשים לא תאכל, ולמרות שהפסוק עוסק כולו בבת איש כהן – מדוע ה'וו'? שיש עוד שנפסלות]. כמאן? כרבי עקיבא, דדריש ווין [37]. אפילו תימא רבנן: כוליה 'ובת' קרא יתירא הוא [38].

אשכחן לתרומה [נמצא המקור לפסול גם לויה וישראלית שנבעלה לפסול שאינה אוכלת בתרומה אף אם תינשא לכהן], לכהונה מנלן [39]? אטו לויה וישראלית - לא לכהונה מרבינן להו? דאי לתרומה - בנות מיכל תרומה נינהו [בת לוי וישראל אין צריכות לאסור עליהן לאכול בתרומה כי ממילא אינן אוכלות, שהרי אינן ממשפחת כהנים, ולכן בודאי כאשר חל עליהם איסור חדש – אינו אלא לפסלם להינשא לכהן, וכמו שלוה וישראלית נפסלו לינשא לכהונה – גם בת כהן]? אלָמָה לא [40] [וכי בת לוי או בת ישראל אף פעם אינן אוכלות בתרומה]? משכחת לה דקאכלה [גם בת לוי או בת ישראל] בשביל בנה [41]! בשביל בנה [שאינה אוכלת אחרי שנבעלה לפסול] - קל וחומר [42]: ומה כהנת דבקדושה דנפשה אכלה, פסיל לה - לויה וישראלית, דלא אכלה אלא בשביל בנה - לא כל שכן?! והיא הנותנת [43]: כהנת, דקדיש גופה, פסיל לה; הא, דלא קדיש גופה - לא פסיל לה! אלא [שבת כהן לויה או ישראלית, שנבעלה לפוסל – נפסלה גם להינשא] לכהונה - קל וחומר מגרושה: ומה [בת כהן] גרושה [מישראל שדחוזרת לבית אביה אם אין לה ילדים], שמותרת בתרומה, אסורה לכהונה – זו, שאסורה בתרומה - אינו דין שפסולה לכהונה! וכי מזהירין מן הדין [44]? גלוי מילתא בעלמא הוא [45]. ואימא 'נבעלה לפסול לה' - חייבי כריתות [46]? [ויקרא כב,יב: ובת כהן] כי תהיה [לאיש זר' הִוא בתרומת הקדשים לא תאכל] אמר רחמנא: הנך דאית בהו הויה [47], חייבי כריתות לאו בני הויה [48]. אי הכי - [49] - עובד כוכבים ועבד לא ליפסלו? [50]

[51]

הנך [עובד כוכבים ועבד] - פסלי מדרבי ישמעאל, דאמר רבי יוחנן משום רבי ישמעאל: 'מנין לעובד כוכבים ועבד שבא על בת ישראל ועל כהנת ולויה שפסלוה [52]? - שנאמר: (ויקרא כב יג) ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה [וזרע אין לה - ושבה אל בית אביה כנעוריה; מלחם אביה תאכל; וכל זר לא יאכל בו] -

הערות[עריכה]

  1. ^ ומשעת הויה איפסילה, כדכתיב 'ובת כהן כי תהיה לאיש זר' [ויקרא כב,יב]
  2. ^ במסכת כתובות בפרק 'אף על פי' (דף נז,ב): דבר תורה ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה, דכתיב 'קנין כספו הוא יאכל בו' [ויקרא כב,יא], ומה טעם אמרו 'אינה אוכלת'? - גזירה שמא ימזגו לה כוס בבית אביה ותלך ותשקה לאחיה ולאחותה
  3. ^ דחרש, אף על גב דלאו בר דעת הוא - תקינו ביה רבנן נישואין [לקמן בפרק 'חרש שנשא' (קיב,ב)]
  4. ^ ולא בא עליה
  5. ^ ולמאי הלכתא נקט בן תשע
  6. ^ לאשמועינן דכיון דחזי לביאה - פסיל לה בזיקת יבמין
  7. ^ מאי איריא בן תשע, אפילו
  8. ^ דלא קרינן בה 'ושבה אל בית אביה', ולשמעינן בציר מבן תשע
  9. ^ ואי להכי נקט בן תשע, לאשמועינן רבותא: דאף על גב דחזי לביאה - לא מאכיל יבמתו בזיקתו
  10. ^ אפילו גדול ממש לא מאכיל, דלאו קנינו הוא, דהא אשמעינן בגדול ברישא דמתניתין ['והיבם']
  11. ^ דאילו גדול הוה – אכלי; ואשמועינן רבותא: דאף על גב דביאתו ביאה - לא מאכיל; ו'פוסלין' דקתני במתניתין - אשארא קאי: אעובר, ויבם בלא ביאה, ואירוסין, וחרש; אבל בן תשע לא נקט ליה אלא משום 'ואין [במשנתנו: ולא] מאכילין'
  12. ^ דמשום 'אינו מאכיל' נקט ליה
  13. ^ למה לי למיתני
  14. ^ הוי נמי כבן תשע
  15. ^ כגון ממזר ונתין
  16. ^ ומשום 'פוסלין' נקט ליה, ו'לא מאכילין' - לא אבן תשע קאי, אלא אשארא: עובר, ויבם, אירוסין, וחרש
  17. ^ שהוא
  18. ^ מצרי ואדומי - עד דור שלישי - בעשה [לאו הבא מכלל עשה: דברים כג,ח: לא תתעב אדמי כי אחיך הוא; לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו; (ט) בנים אשר יולדו להם - דור שלישי יבא להם בקהל ה']
  19. ^ כותי ונתין – ב'לא תתחתן בם' [דברים ז,ג], דקסבר גירי אריות הן
  20. ^ חלל פסול לכהונה
  21. ^ דאסורין לבא בקהל
  22. ^ אם בת כהן - מן התרומה, ולויה וישראלית - לינשא לכהונה עולמית
  23. ^ דמתניתין [יבמות פ"ז מ"ה, דף סט,א]
  24. ^ חלל; ואף על גב דקתני 'שאינן ראוין לבא בישראל' - לא מיירי אלא בכהונה; דמרישא הוה אמינא: פסולי קהל - הוא דפסלי, אבל ביאת חלל לא; להכי תני סיפא משנה יתירא לאשמועינן חלל
  25. ^ כהנת - מתרומה דבי נשא ומן הכהונה; לויה וישראלית - מן הכהונה
  26. ^ טעמא דרבי יוסי ורבן שמעון מפרש לקמן בשמעתין מאי קאמרי ומאי פלוגתייהו.
  27. ^ והשתא סלקא דעתך דקסבר דהך בת כהן נמי משתמע מיניה, הואיל וניסת לישראל
  28. ^ לזר גמור, אבל הך, דלאו זרה היא, איצטריכא 'ובת כהן' [פסוק יב] לאסרה
  29. ^ ועוד גבי בת כהן כתיב
  30. ^ פסוק יג
  31. ^ ומהכא [פסוק יג] תיפוק לאו לבת כהן הנשאת לישראל לאוסרה תחת בעלה לתרומה
  32. ^ בפרק 'הערל', להתיר אונן בתרומה
  33. ^ פסוק י
  34. ^ האי ד'בת כהן כי תהיה' - מיבעי ליה לליקוחין גמורים, ולאשמועינן כשהיא חוזרת לבית אביה במיתת הבעל וזרע אין לה - אינה חוזרת לחזה ושוק של שלמים לאכול כשאר אחיות האוכלות, כדכתיב: אתה ובניך ובנותיך (ויקרא י יד)
  35. ^ דמיפסלא לתרומה בביאת פסול
  36. ^ בפרק [תשיעי] 'יש מותרות'
  37. ^ בסנהדרין בפרק 'ארבע מיתות' (נא,ב): 'ישמעאל אחי, 'בת' 'ובת' אני דורש'
  38. ^ דהא כתיב לעיל מיניה [פסוק יא]'וכהן כי יקנה נפש וגו' ויליד ביתו' - ומצי למכתב אבתריה 'וכי תהיה לאיש זר' [כלומר לפי רש"י: המילים 'ובת כהן' בפסוק יב; אך קשה – מנין שמדובר בבת כהן? ונראה אולי לומר מפסוק יג, שהרי בבת כהן עסקינן, שכבר נאמר בפסוק יב; וכן כתב בתורה תמימה]
  39. ^ שלא תנשא עוד לכהן משבא עלה פסול
  40. ^ בתמיה!
  41. ^ והא משכחת לה דקאכלה בשביל בנה, ואיצטריך לאשמועינן דאם תיבעל לפסול לה - תיאסר
  42. ^ ולא איצטריך 'ובת' לרבויה
  43. ^ קושיא היא, כלומר: איצטריך לרבויה, דקל וחומר ההוא דקָיַלְפַת מיניה איסורא -'היא' - המדה [עצמה]– 'נותנת' [את] הדין להתיר ולא לאסור
  44. ^ מדין קל וחומר, לאוקמיה בלאו גמור? הא קיימא לן (מכות יז ב) דאין מזהירין מן הדין
  45. ^ ולאו מילף מיניה ילפינן לאו לכהונה מתרומה, דממילא - כיון דאיפסלה לתרומה - איפסלה לכהונה, דתרומה [אכילת תרומה] היינו קדושת כהונה
  46. ^ שאם בא עליה אחיה - פסלה מתרומה דבי נשא, אבל חייבי לאוין - כיון דתפסי להו בה קידושי - לא פסלי לה, וכותי ונתין וממזר דפסלי מנלן
  47. ^ מדאפקה להך ביאה בלשון 'הויה' שמע מיניה בבני קדושין משתעי קרא, ואפילו הכי פסלי
  48. ^ בקדושין בפרק 'האומר לחבירו' (סז,ב)
  49. ^ אימא קרא דוקא בני קידושין נקט
  50. ^ והוא הדין דמצי נמי למימר 'חייבי כריתות לא ליפסלי'; אלא [שואלת הגמרא כך כאן] משום דאיירי בהו לעיל, דקתני 'כותי' - היינו עובד כוכבים, ובמתניתין יבמות פ"ז מ"ה, (לקמן סט,ב) תנן 'העבד פוסל משום ביאה'!?
  51. ^ רש"י ד"ה עבד כנעני: לית ליה קדושין דכתיב (בראשית כב ה) 'עם החמור' - עם הדומה לחמור; עובד כוכבים לית ליה קידושין, דאמרינן (סנהדרין נב ב) 'אשת רעהו' - פרט לאשת אחרים; ובשאלתות דרב אחאי יליף לה מדתני רב חנני' [גירסתנו: חנינא] שם נז,ב: בעילת בעל יש להן, מידי אחרינא לא; וגבי ישראל מקיש הוויות להדדי: מאן דאית ליה קידושי כסף ושטר - אית ליה בה קידושי ביאה, אבל עובד כוכבים, דלית ליה קידושי כסף ושטר - לית ליה קידושי ביאה. ומשני [להלן בגמרא]: פסיל מדרבי יוחנן [משום רבי ישמעאל]; ומהאי קרא גופיה משתמעי חייבי כריתות לפסולא. ואית דמפרשי 'ואימא נבעלה לפסול לה - חייבי כריתות נמי': מאי שנא דלא תני להו לעיל? ומשני 'כי תהיה' כתיב: מדאפקה רחמנא לבעילה בלשון 'הויה' - לא פסיל מתרומה אלא בר קידושי דוקא, דבני הויה, לאפוקי חייבי כריתות, דלאו בני הויה נינהו כו'; וסבירא להו דחייבי כריתות לא פסלי. וקשיא לי בגוה טובא: חדא דתמיה היא: דהא חמירי חייבי כריתות מחייבי לאוין ועוד [– זהו הקו"ח להלן, אולי היו שתי גירסאות ברש"י] דתנן בפרק 'ארבעה אחין' (לעיל לג,ב) אם היו כהנות נפסלו מתרומה בבעילת אשת איש; ועוד קל וחומר: חייבי לאוין פסלי - חייבי כריתות לא פסלי? ועוד: הא אמרינן ב'עשרה יוחסין' קדושין עז,ב דכהן הבא על אחותו עשאה זונה, וכיון דזונה היא - בעילתו פוסלתה, דתניא תוספתא יבמות פ"ח הלכה ב [ליברמן], (לקמן צא,א): 'לויה שנשבית או שנבעלה בעילת זנות - נותנים לה מעשר ואוכלת': לויה אִין, אבל תרומה לכהנת - לא; ועוד: הא תנן במתניתין פ"ז מ"ה, (לקמן סט,ב): 'ממזר פוסל ומאכיל' ולא משכחת לה אלא באם אמו, ואי חייבי כריתות לא פסלי בביאתם - משכחת לה דממזר פוסל ומאכיל את אמו, כיצד: בת כהן שבא עליה אחיה מאמה והוא ישראל וילדה לו בן - פוסל מן התרומה; ובת ישראל שבא עליה אחיה מאמה כהן, וילדה לו בן - הרי זה ממזר ומאכילה! אלא מדלא נקט 'אמו' - שמע מינה ביאת אחיה אפילו בלא ילדה נמי פוסלתה.
  52. ^ מן התרומה