ביאור:בבלי יבמות דף קיג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

מימנעי ולא נסבי לה [1]. ומאי שנא קטנה [2], דאכלה בתרומה, ומאי שנא חרשת [3] דלא אכלה בתרומה, דתנן [עדויות פ"ז מ"ט]: 'העיד רבי יוחנן בן גודגדא על החרשת שהשיאה אביה [4] שיוצאה בגט [5], ועל קטנה בת ישראל [6] שנשאת לכהן שאוכלת בתרומה' [7] - ואילו חרשת לא אכלה [8]? גזירה שמא יאכיל חרש בחרשת. [9] [ולכן ממשיכים לשאול:] [10] וליכול, קטן אוכל נבלות הוא!? [11] [12] גזירה: שמא יאכיל חרש בפקחת [13]. וחרש בפקחת נמי ליכול [14] בתרומה דרבנן [15]? גזירה דלמא אתי לאוכלה בתרומה דאורייתא. ומאי שנא קטנה, דאית לה כתובה, ומאי שנא חרשת דלית לה כתובה [16]? דאם כן מימנעי ולא נסבי לה [17].

וקטנה - מנלן דאית לה כתובה? דתנן [כתובות פ"יא מ"ו]: 'הממאנת [18] והשנייה [19] ואיילונית [20] אין להן כתובה' [עד כאן לשון המשנה בכתובות; ולכאורה יש כאן דיוק של הגמרא: כתובה אין להן,] אבל יוצאה בגט; וקטנה יש לה כתובה [21].

וחרשת - מנלן דלית לה כתובה? דתניא: 'חרש ושוטה שנשאו פקחות - אף על פי שנתפקח החרש ונשתפה השוטה - אין להם עליהם כלום [22]; רצו לקיימן - יש להם כתובה; ופקח שנשא חרשת או שוטה, אפילו כתב לה מאה מנה - כתובתה קיימת, מפני שרצה לזוק בנכסיו' [23] טעמא דרצה, הא לא רצה [24] - אין לה [25], דאם כן [26] מימנעי ולא נסבי לה. אי הכי פקחת לחרש ליתקן לה כתובה, דאם כן מימנעי ולא מינסבי? יותר משהאיש רוצה לישא אשה רוצה להנשא.

ההוא חרש דהוה בשבבותיה דרב מלכיו. אנסביה איתתא וכתב לה ארבע מאה זוזי מנכסיה. אמר רבא: מאן חכים כרב מלכיו, דגברא רבה הוא; קסבר אילו רצה שפחה לשמשו מי לא זבנינן ליה? כל שכן הכא, דאיכא תרתי!

אמר רב חייא בר אשי אמר שמואל: אשת חרש - אין חייבין עליה אשם תלוי [27]. לימא מסייע ליה [תרומות פ"א מ"א]: 'חמשה לא יתרומו ואם תרמו אין תרומתן תרומה, ואלו הן: חרש, שוטה, וקטן, והתורם את שאינו שלו [28], ועובד כוכבים שתרם של ישראל אפילו ברשות ישראל - אין תרומתו תרומה [29]' [30]. הוא - דאמר כרבי אל[י]עזר, דתניא: 'רבי יצחק אומר משום רבי אל[י]עזר: 'תרומת חרש לא תצא לחולין מפני שהוא ספק'. אי סבירא כרבי אל[י]עזר - אשם תלוי נמי ליחייב [31]!? בעינן חתיכה משתי חתיכות [32]. ומי בעי רבי אל[י]עזר חתיכה משתי חתיכות? והתניא: 'רבי אל[י]עזר אומר: כוי חייבין על חלבו אשם תלוי [33]! שמואל סבר כרבי אל[י]עזר בחדא ופליג עליה בחדא.

ואיכא דאמרי: אמר רב חייא בר אשי אמר שמואל: אשת חרש חייבין עליה אשם תלוי. מיתיבי: 'חמשה לא יתרומו' - סבר לה כרבי אל[י]עזר. בעא רב אשי: מאי טעמא דרבי אל[י]עזר [34]? מיפשט פשיטא ליה דחרש - דעתא קלישתא הוא [35] ומיהו מספקא ליה אי [36] דעתא צילותא [37]


עמוד ב

אי לאו דעתא צילותא [38], ולעולם חדא דעתא הוא [39]? או דלמא פשיטא ליה דדעתיה קלישתא ולאו דעתא צילותא הוא, והכא היינו טעמא [40]: כיון דעתים חלים ועתים שוטה [41]. למאי נפקא מינה? להוציא אשתו בגט [42]: אי אמרת 'חדא דעתא הוא' - כקדושין כך גירושין; ואי אמרת 'עתים חלים ועתים שוטה' - קדושי מצי מקדש, גרושי לא מצי מגרש. [43] - מאי? תיקו.

נשתטית [לא יוציא; נתחרש הוא או נשתטה - אינו מוציאה עולמית]: 'אמר רבי יצחק: דבר תורה שוטה מתגרשת, מידי דהוה אפקחת - בעל כרחה, ומה טעם אמרו 'אינה מגורשת'? - שלא ינהגו בה מנהג הפקר.' היכי דמי? אילימא דיודעת לשמור גיטה ויודעת לשמור עצמה - מי נהגי בה מנהג הפקר? אלא דאין יודעת לשמור לא גיטה ולא עצמה - דבר תורה שוטה מתגרשת? והא אמר דבי רבי ינאי [דברים כד,א: כי יקח איש אשה ובעלה; והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר - וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה, ושלחה מביתו] 'ונתן בידה' - מי שיש לה יד לגרש עצמה, יצתה זו שאין לה יד לגרש עצמה! ותנא דבי רבי ישמעאל: 'ושלחה מביתו' - מי שמשלחה ואינה חוזרת, יצתה זו שמשלחה וחוזרת [44]! לא, צריכא דיודעת לשמור גיטה ואינה יודעת לשמור עצמה: דבר תורה שוטה מתגרשת, דהא יודעת לשמור גיטה, ואמור רבנן לא ליפקא שלא ינהגו בה מנהג הפקר. אמר אביי: דיקא נמי, דקתני גבי דידה: 'נשתטית לא יוציא' וגבי דידיה 'לא יוציא עולמית': מאי שנא הכא דקתני 'עולמית' ומאי שנא התם דלא קתני 'עולמית'? - אלא שמע מינה הא דאורייתא הא דרבנן.

אמר רבי יוחנן בן נורי [מפני מה האשה שנתחרשה יוצאה והאיש שנתחרש אינו מוציא? אמרו לו: אינו דומה האיש המגרש לאשה המתגרשת: שהאשה יוצאה לרצונה ושלא לרצונה והאיש אינו מוציא אלא לרצונו. העיד רבי יוחנן בן גודגדא על החרשת שהשיאה אביה שהיא יוצאה בגט. אמרו לו: אף זו כיוצא בה]: איבעיא להו: רבי יוחנן בן נורי - איש פשיטא ליה ואשה קמיבעיא ליה? או דלמא אשה פשיטא ליה ואיש קמיבעיא ליה? תא שמע: מדקאמרו ליה 'אינו דומה האיש המגרש לאשה המתגרשת: שהאשה יוצאת לרצונה ושלא לרצונה והאיש אינו מוציא אלא לרצונו' – שמע מינה איש קמיבעיא ליה [45]! אדרבה! מדקאמרו ליה [לדברי רבי יוחנן בן גודגדא] 'אף זו כיוצא בָהּ' [46]' שמע מינה אשה קמיבעיא ליה! אלא רבי יוחנן בן נורי - לדבריהם קאמר להו: לדידי, כי היכי דאיש לא מצי מגרש - אשה נמי לא מיגרשא [47], אלא לדידכו [48] מאי שנא אשה ומאי שנא איש? אמרו ליה: אינו דומה האיש המגרש לאשה המתגרשת.

העיד רבי יוחנן [בן גודגדא על החרשת שהשיאה אביה שהיא יוצאה בגט. אמרו לו: אף זו כיוצא בה]: אמר רבא: מעדותו של רבי יוחנן בן גודגדא [49]: אמר לעדים "ראו גט זה שאני נותן" [50] "כנסי שטר חוב זה" [51] - הרי זו מגורשת: מי לא אמר רבי יוחנן בן גודגדא לא בעינן דעתה? הכא נמי לא בעינן דעתה [52]! פשיטא [53]? מהו דתימא 'מדאמר לה "כנסי שטר חוב זה" - בטולי בטליה'? - קא משמע לן. אי איתא דבטליה - לעדים הוה קאמר להו, ומדלא אמר לעדים - לא בטליה ולא מידי! והאי דקאמר הכי - מחמת כיסופא הוא דקאמר להו!

רב יצחק בר ביסנא - אירכסו ליה מפתחי דבי מדרשא ברשות הרבים בשבתא. אתא לקמיה דרבי פדת. אמר ליה: 'זיל

הערות[עריכה]

  1. ^ הואיל ולעולם היא יכולה למאן מפני חרשותה; אבל קטנה - גבול יש לה, וסבר מפייסנא לה כל שעתא עד שיעבור זמן מיאונה
  2. ^ אם השיאתה אמה לכהן
  3. ^ שלא השיאה אביה בקטנותה, שאין נישואיה גמורין, אלמא לא אכלה
  4. ^ בקטנותה
  5. ^ ואפייו משתגדיל, ואין אביה מקבל גיטה - מקבלתו היא ויוצאה, ואף על גב דקידושיה גמורין הוו, וגירושיה בלא דעת - הוי גיטא, לפי שהאשה יוצאת לרצונה ושלא לרצונה
  6. ^ יתומה הנישאת על פי אמה
  7. ^ אף על פי שאין נישואיה נישואין גמורים - אכלה בתרומה דרבנן; כך אוקימנא ב'האשה רבה' (לעיל צ,א)
  8. ^ מדשבקה לחרשת דקעסיק בה, ואתי ונקט קטנה, ולא קתני 'ועל החרשת שנישאת מעצמה שאוכלת בתרומה'
  9. ^ והאי - לאו שינויא מעליא הוא: מה לי פקח בחרשת מה לי חרש בחרשת - שניהן אינן נשואין!
  10. ^ ואם זו מותרת - אף זו מותרת:
  11. ^ שהרי צד היתר שלהן אינו אלא משום דלאו בני עונשין נינהו, והוו כקטן אוכל נבלות!
  12. ^ אלא כולה משום
  13. ^ דאיכא עליה חיוב מיתה [בידי שמים], כדאמרינן במסקנא דמילתא; ולהכי נקט ברישא 'שמא יאכיל חרש בחרשת' ולא נקט 'שמא יאכיל חרש בפקחת' - משום דחרש בפקחת לא מיחלף בפקח בחרשת, אבל חרשת אשת חרש מיחלפא בחרשת אשת פקח, והדר מיחלף חרש בעל פקחת בחרש בעל חרשת! אבל קטנה לגדול ליכא למיגזר משום גדולה לקטן, דאין לקטן נישואין
  14. ^ אפילו חרש בפקחת
  15. ^ - הא אית לה נשואין מדרבנן
  16. ^ לקמן בעי: תרוייהו מנא לן דהא אית לה והא לית לה
  17. ^ אבל בקטנה לא מימנעי, דאתיא לכלל דיעה
  18. ^ לית לה כתובה, דהא בעל כרחו נפקא
  19. ^ [אשה האסורה] מדברי סופרים; דרבנן קנסוה, כדאמר ב'יש מוּתרות' (לעיל פה,ב)
  20. ^ משום דמקח טעות הוא
  21. ^ מדיוקא דמתניתין, דקתני 'ממאנת' - שמעינן מינה טעמא משום דבעל כרחו נפקא, הא הוציאה - אית לה! אלמא יש כתובה לקטנה
  22. ^ דאין להם דעת ואין תנאו הראשון תנאי; ואף על גב דתקון רבנן נשואין לחרש - לא תקינו לה רבנן כתובה מיניה, כדמפרש לקמן: יותר ממה שהאיש רוצה לישא - אשה רוצה להנשא
  23. ^ ואף על פי שלא (נשא) תקנו לה חכמים כתובה - הרי הוא כתב לה, הואיל ורוצה להפסיד ולהיות נזוק מנכסיו - תנאו קיים
  24. ^ דלא כתב לה
  25. ^ מתקנת חכמים
  26. ^ דבעי למיתב לה כתובה
  27. ^ דנימא ספק אשת איש היא: ספק היה בו דעת ספק אין בו, והבא עליה באשם תלוי; דודאי אין לו שום קנין מן התורה
  28. ^ ולא צוהו בעל הבית; דשליחות נפקא לן (קדושין מא,ב) מ'אתם' '[כן תרימו] גם אתם' [במדבר יח,כח] - לרבות שלוחכם; הלכך מה אתם לדעתכם - אף שלוחכם לדעתכם
  29. ^ דבעינן 'מה אתם בני ברית - אף שלוחכם בני ברית'
  30. ^ וקתני מיהא חרש אין תרומתו תרומה, ומותרת לזר - ואי ספק הוא 'תרומה ויחזור ויתרום' מיבעי ליה
  31. ^ כלומר: מהא לא תסייעיה, דגבי תרומה סבירא ליה לשמואל כרבי אלעזר דספק הוא, וגבי אשתו אף על גב דספק הוא - אינה באשם תלוי
  32. ^ דגבי אשם תלוי כתיב אחת מכל מצות ה' (ויקרא ה יז) וקרינן 'מצוות', דמשמע חדא מתרתי: שיש היתר ואיסור לפניו, כגון אשתו ואשת איש עמו בבית, וסבור אין שם אלא אשתו, ובא על האחת, ולבקר נמצאו שתיהן, ולא ידע על אי זו בא; וכן חלב ושומן לפניו, וסבר שתיהן שומן, ואכל אחת מהן, ולסוף נודע לו שהאחת חלב, ולא ידע אי זו אכל! דאי ידע - מייתי חטאת נקבה וכל דהו אפילו בת דנקא; והשתא דלא ידע - מביא אשם זכר בכסף שקלים [ויקרא ה,טו]; אבל הכא, שהספק תלוי בחתיכה אחת - ספק איסור ספק היתר - לא מייתי אשם תלוי
  33. ^ והא הכא - כל הספק תלוי בה
  34. ^ באשת חרש
  35. ^ 'קלישתא' – דקה, כלומר: דעתו מועטת, שאין מחודד להבין כשאר בני אדם
  36. ^ אותה קצת הדעת שיש לו
  37. ^ - אם צלולה היא, ובמה שהוא נותן דעתו ועושה דבר ודאי - כוונתו כוונה
  38. ^ אי לאו דעתו צלולה היא
  39. ^ ולעולם כל ימיו של חרש פשיטא ליה לרבי אל[י]עזר דחדא דעתא אית ליה לחרש דאינו עתים חלים עתים שוטה
  40. ^ דמספקא ליה
  41. ^ דעתים שהוא חלים לגמרי ודעתו צלולה, וחיישינן שמא בשעת קידושין חלים היה
  42. ^ מעיקרו: לרבי אלעזר, אם יכול לגרש או לא?
  43. ^ דבשלמא לרבנן - פשיטא לן דמוציא, כדאמרינן במתניתין (לעיל קיב,ב): 'כשם שכונס ברמיזה כך מוציא ברמיזה'; אלא לרבי אלעזר, דמשוי ליה ספק
  44. ^ שכן מנהג השוטים שאין בושין
  45. ^ ואשה פשיטא ליה, דאי אשה מיבעיא ליה ואיש פשיטא ליה - הכי איבעי להו לאהדורי: 'אינו דומה אשה המתגרשת לאיש המגרש'
  46. ^ רש"י בפירוש המשנה: אף זו - פקחת שנתחרשה, כיוצא בה - בחרשת
  47. ^ ועלה קמייתו לה רבנן ראיה לדבריהם 'אף זו כיוצא בה'; ו'אינו דומה', דקמהדרי ליה [לרבי יוחנן בן נורי] – אאיש, משום דאיהו הכי קאמר:
  48. ^ דאמריתו אשה מיגרשא
  49. ^ דאמר דאפילו במקום קידושין גמורים לא בעינן דעתא דאשה בגירושין
  50. ^ והיא לא שמעה; וחזר ואמר לה לאשתו פקחת
  51. ^ ולא הודיעה שהוא גיטה
  52. ^ דאשה בגירושין דקתני חרשת יוצאת בגט
  53. ^ דלרבי יוחנן ודאי הכי הוא