ביאור:בבלי יבמות דף לב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

...ומקצתו חלוץ' [1].
ויאמרו!?
אי דמייבם והדר חליץ - הכי נמי;
אלא גזירה דילמא חליץ ברישא והדר מייבם, וקם ליה ב'אשר לא יבנה' [דברים כה,ט: ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים וחלצה נעלו מעל רגלו וירקה בפניו וענתה ואמרה ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו], ורחמנא אמר: כיון שלא בנה - שוב לא יבנה!
אמר רבא: [2] נתן [3] גט למאמרו [4] – הותרה [5] צרתה [6], אבל היא אסורה [7], דמחלפה בבעלת גט [8].
איכא דאמרי אמר רבא: נתן גט למאמרו - הותרה אפילו היא [9].
מאי טעמא?
מאי דעבד בה – שקליה [10].


משנה:
שני אחין נשואין שתי אחיות, ומת אחד מהן, ואחר כך מתה אשתו של שני -
הרי זו אסורה עליו עולמית הואיל ונאסרה עליו שעה אחת.
גמרא:

פשיטא! השתא: ומה התם (לעיל ל,א) גבי שלשה אחים, שנים מהם נשואים שתי אחיות ואחד נשא נכרית ומת אחד מבעלי אחיות וכנס נשוי נכרית את אשתו ומתה אשתו של שני ואחר כך מת נשוי נכרית - הרי זו אסורה עליו עולמית משום אשת אח הואיל ונאסרה עליו שעה אחת בנפילה ראשונה משום אחות אשה</ref>, דלא מידחיא מהאי ביתא לגמרי [11], אמרת 'לא' [12] – הכא, דקא מידחיא [13] מהאי ביתא לגמרי [14] - לא כל שכן!?

תנא - הא [15] תנא ברישא, והך [16] - חזיא [17] להיתירא ושריא [18], והדר חזיא לאיסורא [19]; ואיידי דחביבה ליה [20] אקדמהּ, ומשנה [21] [22] לא זזה ממקומה [23].
תנו רבנן:
'בא [היבם] עליה [על אחות אשתו שהיתה נשואה לאחיו בעת שמת ללא בנים] [24] -
חייב עליה משום אשת אח [25] ומשום אחות אשה - דברי רבי יוסי;
רבי שמעון אומר: אינו חייב אלא משום אשת אח בלבד [26]'.
והא תניא: 'רבי שמעון אומר: 'אינו חייב אלא משום אחות אשה בלבד'?
לא קשיא: כאן ['אינו חייב אלא משום אחות אשה בלבד'] שנשא חי [27] ואחר כך נשא מת, כאן שנשא מת [28] ואחר כך נשא חי [29].
ורבי שמעון, היכא דנשא מת ואחר כך נשא חי, כיון דאיסור אחות אשה לא חייל - תתייבם יבומי!?
אמר רב אשי: איסור אחות אשה מיתלא תלי וקאי [תלויה ועמדת]: אי פקע איסור אשת אח - אתי איסור אחות אשה וחייל [30], והילכך [31] לא פקע [32].
וסבר רבי יוסי איסור חל על איסור?
והא תניא:
'עבר עבירה שיש בה שתי מיתות [33] - נידון בחמורה [34] [##קים ליה בדרבה מיניה];
רבי יוסי אומר: נידון בזיקה הראשונה הבאה עליו;
ותניא:
'כיצד אמר רבי יוסי 'נידון בזיקה הראשונה הבאה עליו'?
חמותו ונעשית אשת איש [35] - נידון בחמותו;
אשת איש ונעשית חמותו - נידון באשת איש [36].


עמוד ב
אמר רבי אבהו: מודה רבי יוסי באיסור מוסיף [37].
תינח היכא דנשא [האח ה]חי [38] ואחר כך נשא מת : מגו דאתוסף איסור [39] לגבי אחים - אתוסף איסור לגבי דידיה, אלא היכא דנשא מת [40] ואחר כך נשא חי [41] - מאי איסור מוסיף איכא [42]?
וכי תימא: 'מגו [43] דאיתסר [44] בכולהו אחוותא [45] – האי [46] - [47] איסור כולל הוא [48].
אלא אמר רבא: מעלה אני עליו כאילו עשה שתים ואינו חייב אלא אחת [49];
וכן כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: מעלה אני עליו כאילו עשה שתים ואינו חייב אלא אחת.
מאי נפקא מינה?
לקברו בין רשעים גמורים [50],
ובפלוגתא דאיתמר:
זר ששימש בשבת: רבי חייא אומר: חייב שתים; בר קפרא אומר: אין חייב אלא אחת [51].
קפץ רבי חייא ונשבע: 'העבודה! כך שמעתי מרבי [52]: שתים!'
קפץ בר קפרא ונשבע: 'העבודה! כך שמעתי מרבי: אחת!'
התחיל רבי חייא לדון:
שבת - לכל נאסרה! כשהותרה במקדש - אצל כהנים הותרה: לכהנים הותרה ולא לזרים - יש כאן משום זרות ויש כאן משום שבת!
התחיל בר קפרא לדון:
שבת - לכל נאסרה! כשהותרה במקדש – הותרה [53] - אין כאן אלא זרות!
[וכן] בעל מום ששימש בטומאה [54] -
רבי חייא אומר: חייב שתים; בר קפרא אומר: אין חייב אלא אחת.
קפץ רבי חייא ונשבע: 'העבודה! כך שמעתי מרבי: שתים!'
קפץ בר קפרא ונשבע: 'העבודה! כך שמעתי מרבי: אחת!'
התחיל רבי חייא לדון: טומאה - לכל נאסרה! כשהותרה במקדש - אצל כהנים תמימים [55] הותרה:
לכהנים תמימים הותרה ולא לבעלי מומין - יש כאן משום בעלי מומין ויש כאן משום טומאה!
התחיל בר קפרא לדון: טומאה - לכל נאסרה! כשהותרה במקדש – הותרה - אין כאן אלא משום בעל מום!
[וכן] זר שאכל מליקה [56] -
רבי חייא אומר: חייב שתים [57];
בר קפרא אומר: אין חייב אלא אחת.
קפץ רבי חייא ונשבע: 'העבודה! כך שמעתי מרבי: שתים!'.
קפץ בר קפרא ונשבע: 'העבודה! כך שמעתי מרבי: אחת!'
התחיל רבי חייא לדון: נבלה - לכל נאסרה! כשהותרה במקדש - אצל כהנים הותרה: לכהנים הותרה [58] ולא לזרים - יש כאן משום זרות ויש כאן משום מליקה.
התחיל בר קפרא לדון: נבלה - לכל נאסרה! כשהותרה במקדש – הותרה; אין כאן אלא משום זרות.

הערות[עריכה]

  1. ^ ואתי למימר בשתי יבמות הבאות מבית אחד 'חדא מתייבמת ואחרת חלצה'
  2. ^ אמתניתין קאי: שאם
  3. ^ זה העושה מאמר
  4. ^ ולא לזיקתו, ואחר כך מת
  5. ^ אשתו הראשונה [של האח שעשה את המאמר] שהיא
  6. ^ [של אלמנת הראשון שמת, שעשה בה השני מאמר] להתייבם לשלישי, דמאמר דעבד – שקליה [על ידי הגט, כדלהלן], ולאו צרות נינהו; והשתא לא אתי למימר 'בשתי יבמות מבית אחד חדא חלצה וחדא מייבמא' דהכא לאו מבית אחד מיחזי
  7. ^ ולא משום דקם ליה ב'לא יבנה', דפוסלה על אחיו הנשאר - שהרי לא נתן גט לזיקה
  8. ^ אלא משום דאתי לאיחלופי בבעלת הגט היכא דעבד גט למאמרו ולזיקתו, דההיא ודאי מידחיא; אבל גט למאמרו לא דחי אלא מאמר, ונשארה זיקה ראשונה במקומה
  9. ^ לשלישי כשימות שני
  10. ^ והויא כמו שלא עשה בה מאמר, ואתיא ומתייבמת לשלישי מחמת זיקת אחיו הראשון; ודוקא שפירש למאמרו ולא לזיקתו קאמר, אבל סתמא קיימא 'בלא יבנה' אכולהו אחין; והכי מוכחא מילתא דרבא בפרק 'רבן גמליאל' (לקמן נב,ב) דלמאמרו ולא לזיקתו קאמר
  11. ^ ואף על גב דבההיא נפילה קמייתא לא אידחיא לה לגמרי: דהא קאי נשוי נכרית שזוקקה לייבום, וקורא אני בה בשעת נפילה 'יבמה יבא עליה'
  12. ^ אפילו הכי חשבינן לה לגבי בעל אחותה כאשת אח שיש לה בנים לאיתסורי עליה אפילו לאחר מיתת אחותה
  13. ^ בשעת נפילה
  14. ^ דאין כאן אלא בעל אחותה, ומשעה שנפלה לפניו אין זיקת יבום עליה מיבעיא
  15. ^ מתניתין דהכא
  16. ^ דשלשה אחים דלא אידחיא מהאי ביתא לגמרי
  17. ^ מעיקרא
  18. ^ [משום הכי לא תניא]
  19. ^ דמכל מקום לדידה לא קרינא ביה משעת נפילה 'יבמה יבא עליה'
  20. ^ משום דחידוש הוא
  21. ^ שיתֵירָה היא משנשנית זו
  22. ^ הואיל והיתה שנויה מתחלה
  23. ^ לעוקרה לגמרי
  24. ^ בחיי אשתו
  25. ^ דהא רחמנא פטרה מייבום וקמה עליה כמי שיש לו בנים
  26. ^ כדמוקי טעמא לקמן
  27. ^ איסור אחות אשה קדים: דקודם שנשאה אחיו המת היתה עומדת עליו באיסור אחות אשה
  28. ^ דאיסור אשת אח קדים
  29. ^ ותו לא אתי איסור אחות אשה וחייל עלה, דקסבר [רבי שמעון] אין איסור חל על איסור
  30. ^ דהאי דלא חייל מעיקרא - משום טעמא דאיסור אשת אח דהוה קאי קמיה
  31. ^ הואיל ואיסור אחות אשה מוכן ועומד לחול עליה - פטורה מן היבם
  32. ^ איסור אשת אח, וחייב משום אשת אח
  33. ^ כגון חמותו והיא אשת איש, דאחמותו – שריפה, ואאשת איש - חנק
  34. ^ בשריפה
  35. ^ שהיתה אלמנה כשנשא בתה
  36. ^
    ואף על גב דקיל הוא! -
    אלמא לא אתי איסור חמותו וחייל אאשת איש,
    דאי חיילי תרוייהו עליה - הוה לן למדייניה בחמורה [##ורבי יוסי סובר אין איסור חל על איסור אפילו באיסור חמור: כאשר האיסור הנוסף הוא חמור מן הראשון, כפי ששרפה חמורה מחנק]
  37. ^ שהוא חל על איסור, כגון איסור אשת אח, דמוסיף הוא: שבתחלה כשנשא זה את אחותה וְזוֹ פנויה - נאסרה עליו משום אחות אשה ומותרת לכל אחיו; נשאת לאחד מהן - נאסרה על כולן משום אשת אח, ועכשיו ניתוסף איסור עליה לגבי שאר אחיו, ומגו דחייל שם 'אשת אח' עלה לגבי שאר אחיו - שהיתה מותרת להם - חל נמי השם הזה לגבי דידיה, ואף על גב דאסירא עליה וקיימא; אבל אשת איש ונעשית חמותו: מתחלה היתה אסורה לכל העולם משום אשת איש; נשא זה את בתה - אין איסור זה ראוי להוסיף עליה עם אחרים, דנימא 'מגו דחייל עלייהו ליחול נמי עליה'; [אך לעומת זאת] דהאי דחמותו ונעשית אשת איש - ודאי איסור מוסיף הוא, שמתחלה אסורה לזה ומותרת לכל העולם; נעשית אשת איש - איתוסף האי שם עלה לגבי כולי עלמא, ומגו דחייל עלייהו - חייל נמי לגבי דהאי; והאי דקאמר רבי יוסי 'נידון בחמותו' - משום דבמִיתות עסקינן, ואי אתה יכול להמיתו בשתי מיתות - הואיל ושתיהן עליו ידון בחמורה, אבל אם היה שוגג היה חייב שתי חטאות
  38. ^ דאחות אשה קדים
  39. ^ אתי איסור אשת אח חייל, כדפרישית, דהאי שם [אשת אח]
  40. ^ דאיסור אשת אח קדים עליה דהאי
  41. ^ אחותהּ
  42. ^ מאי תוספת איכא עלה דקמייתא לגבי אחריני דנימא 'מגו'
  43. ^ דבהנך נישואין דבתרייתא
  44. ^ האי גברא [האח החי שנשא את האחות השניה, ונאסרו עליו]
  45. ^ [בכל האחיות] משום 'אחות אשה' : דעד השתא הוו שריין ליה - איתסר נמי משום האי: שמא גופיה עלה דקמייתא שהיא אשת אחיו [המת, שנשא את האחות הראשונה מבין האחיות]
  46. ^ לאו איסור מוסיף הוא, דהא עלה דקמייתא לא איתוסף איסור לגבי אחרינא
  47. ^ אלא
  48. ^ דכייל לה לקמייתא בשם 'אחות אשה' מגו דחייל על אחותה! [## וכאן רש"י מסביר את המונחים 'איסור כולל' ו'איסור מוסיף':] 'איסור מוסיף' - כשהאיסור מוסיף על החתיכה לאוסרה על מי שהיתה מותרת עליו [כלומר: מוסיף אנשים נוספים למסגרת האיסור]; 'איסור כולל' - שהאיסור חל על חתיכות אחרות ואותה גוררת לזו עמהם על ידי מגו. ואית דגרסי הכא 'ותו חמותו ונעשית אשת איש - איסור מוסיף הוא', ושיבוש הוא בידם, ואף על גב דודאי איסור מוסיף הוא - לאו פירכא היא, דודאי אית ליה לרבי יוסי איסור מוסיף, כגון אשת איש חל על איסור חמותו, ותרוייהו איסורי עליה; והא דקאמר 'ונידון בחמותו' - משום דזו היא החמורה; דאי אמרת 'נידון באשת איש' - אם כן אין זה איסור חל על איסור אלא איסור מבטל איסור
  49. ^ לעולם לית ליה לרבי יוסי איסור חל על איסור, והא דקאמר לעיל 'חייב עלה משום אשת אח ומשום אחות אשה' - לאו בשוגג, לחייבו שתי חטאות - אלא במזיד, וליעשות רשע גמור
  50. ^ שהרשע נקבר אצל רשעים, דתנן בסנהדרין (פ"ו מ"ה, דף מו,א) 'שתי קברות היו מתוקנין לבית דין: אחד לנהרגין ולנחנקין ואחד לנסקלין ולנשרפין'; והכא נמי: אף על גב דהאי - לאו מחייבי בית דין הוא, הואיל ועבד תרתי - קברינן ליה גבי נסקלין ונשרפין
  51. ^ תרי איסורי קחשיב: דהא משום זרות - אין כאן חטאת, דהא על זדונו מיתה בידי שמים הוא, ואין חייב חטאת אלא על שגגת כרת
  52. ^ רבינו הקדוש
  53. ^ סתם הלכך אין כאן אלא משום זרות
  54. ^ בקרבן צבור קאמר, שדוחה הטומאה, וכן זר ששימש בשבת ויש כאן משום טומאה, ואזהרתיה מ'וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו' (ויקרא כב ב)
  55. ^ דראוים לעבוד, דילפינן מ'במועדו' - אפילו בטומאה (פסחים עז א)
  56. ^ הכהנים [אוכלים חטאת העוף שנמלקה]
  57. ^ משום זרות ומשום נבילה, דקרבן הנאכל לכהנים - זר האוכלו עובר משום 'וזר לא יאכל כי קדש הם' (שמות כט לג), ולאו היינו אזהרה דמעילה, דכל שיש בו שעת היתר לכהנים אין בו מעילה
  58. ^ בחטאת העוף