ביאור:בבלי יבמות דף לב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

...ומקצתו חלוץ' ^[1].

ויאמרו!?

אי דמייבם והדר חליץ - הכי נמי;

אלא גזירה דילמא חליץ ברישא והדר מייבם, וקם ליה ב'אשר לא יבנה' [דברים כה,ט: ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים וחלצה נעלו מעל רגלו וירקה בפניו וענתה ואמרה ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו], ורחמנא אמר: כיון שלא בנה - שוב לא יבנה!

אמר רבא: ^[2] נתן ^[3] גט למאמרו ^[4] – הותרה ^[5] צרתה ^[6], אבל היא אסורה ^[7], דמחלפה בבעלת גט ^[8].

איכא דאמרי אמר רבא: נתן גט למאמרו - הותרה אפילו היא ^[9].

מאי טעמא?

מאי דעבד בה – שקליה ^[10].

משנה:

שני אחין נשואין שתי אחיות, ומת אחד מהן, ואחר כך מתה אשתו של שני -

הרי זו אסורה עליו עולמית הואיל ונאסרה עליו שעה אחת.

גמרא:

פשיטא! השתא: ומה התם (לעיל ל,א) ^[11], דלא מידחיא מהאי ביתא לגמרי ^[12], אמרת 'לא' ^[13] – הכא, דקא מידחיא ^[14] מהאי ביתא לגמרי ^[15] - לא כל שכן!?

תנא - הא ^[16] תנא ברישא, והך ^[17] - חזיא ^[18] להיתירא ושריא ^[19], והדר חזיא לאיסורא ^[20]; ואיידי דחביבה ליה ^[21] אקדמהּ, ומשנה ^[22] ^[23] לא זזה ממקומה ^[24].

תנו רבנן:

'בא [היבם] עליה [על אחות אשתו שהיתה נשואה לאחיו בעת שמת ללא בנים] ^[25] -

חייב עליה משום אשת אח ^[26] ומשום אחות אשה - דברי רבי יוסי;

רבי שמעון אומר: אינו חייב אלא משום אשת אח בלבד ^[27]'.

והא תניא: 'רבי שמעון אומר: 'אינו חייב אלא משום אחות אשה בלבד'?

לא קשיא: כאן ['אינו חייב אלא משום אחות אשה בלבד'] שנשא חי ^[28] ואחר כך נשא מת, כאן שנשא מת ^[29] ואחר כך נשא חי ^[30].

ורבי שמעון, היכא דנשא מת ואחר כך נשא חי, כיון דאיסור אחות אשה לא חייל - תתייבם יבומי!?

אמר רב אשי: איסור אחות אשה מיתלא תלי וקאי [תלויה ועמדת]: אי פקע איסור אשת אח - אתי איסור אחות אשה וחייל ^[31], והילכך ^[32] לא פקע ^[33].

וסבר רבי יוסי איסור חל על איסור?

והא תניא:

'עבר עבירה שיש בה שתי מיתות ^[34] - נידון בחמורה ^[35] [##קים ליה בדרבה מיניה];

רבי יוסי אומר: נידון בזיקה הראשונה הבאה עליו;

ותניא:

'כיצד אמר רבי יוסי 'נידון בזיקה הראשונה הבאה עליו'?

חמותו ונעשית אשת איש ^[36] - נידון בחמותו;

אשת איש ונעשית חמותו - נידון באשת איש ^[37].

עמוד ב

אמר רבי אבהו: מודה רבי יוסי באיסור מוסיף ^[38].

תינח היכא דנשא [האח ה]חי ^[39] ואחר כך נשא מת : מגו דאתוסף איסור ^[40] לגבי אחים - אתוסף איסור לגבי דידיה, אלא היכא דנשא מת ^[41] ואחר כך נשא חי ^[42] - מאי איסור מוסיף איכא ^[43]?

וכי תימא: 'מגו ^[44] דאיתסר ^[45] בכולהו אחוותא ^[46] – האי ^[47] - ^[48] איסור כולל הוא ^[49].

אלא אמר רבא: מעלה אני עליו כאילו עשה שתים ואינו חייב אלא אחת ^[50];

וכן כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: מעלה אני עליו כאילו עשה שתים ואינו חייב אלא אחת.

מאי נפקא מינה?

לקברו בין רשעים גמורים ^[51],

ובפלוגתא דאיתמר:

זר ששימש בשבת: רבי חייא אומר: חייב שתים; בר קפרא אומר: אין חייב אלא אחת ^[52].

קפץ רבי חייא ונשבע: 'העבודה! כך שמעתי מרבי ^[53]: שתים!'

קפץ בר קפרא ונשבע: 'העבודה! כך שמעתי מרבי: אחת!'

התחיל רבי חייא לדון:

שבת - לכל נאסרה! כשהותרה במקדש - אצל כהנים הותרה: לכהנים הותרה ולא לזרים - יש כאן משום זרות ויש כאן משום שבת!

התחיל בר קפרא לדון:

שבת - לכל נאסרה! כשהותרה במקדש – הותרה ^[54] - אין כאן אלא זרות!

[וכן] בעל מום ששימש בטומאה ^[55] -

רבי חייא אומר: חייב שתים; בר קפרא אומר: אין חייב אלא אחת.

קפץ רבי חייא ונשבע: 'העבודה! כך שמעתי מרבי: שתים!'

קפץ בר קפרא ונשבע: 'העבודה! כך שמעתי מרבי: אחת!'

התחיל רבי חייא לדון: טומאה - לכל נאסרה! כשהותרה במקדש - אצל כהנים תמימים ^[56] הותרה:

לכהנים תמימים הותרה ולא לבעלי מומין - יש כאן משום בעלי מומין ויש כאן משום טומאה!

התחיל בר קפרא לדון: טומאה - לכל נאסרה! כשהותרה במקדש – הותרה - אין כאן אלא משום בעל מום!

[וכן] זר שאכל מליקה ^[57] -

רבי חייא אומר: חייב שתים ^[58];

בר קפרא אומר: אין חייב אלא אחת.

קפץ רבי חייא ונשבע: 'העבודה! כך שמעתי מרבי: שתים!'.

קפץ בר קפרא ונשבע: 'העבודה! כך שמעתי מרבי: אחת!'

התחיל רבי חייא לדון: נבלה - לכל נאסרה! כשהותרה במקדש - אצל כהנים הותרה: לכהנים הותרה ^[59] ולא לזרים - יש כאן משום זרות ויש כאן משום מליקה.

התחיל בר קפרא לדון: נבלה - לכל נאסרה! כשהותרה במקדש – הותרה; אין כאן אלא משום זרות.

הערות

^ ואתי למימר בשתי יבמות הבאות מבית אחד 'חדא מתייבמת ואחרת חלצה'
^ אמתניתין קאי: שאם
^ זה העושה מאמר
^ ולא לזיקתו, ואחר כך מת
^ אשתו הראשונה [של האח שעשה את המאמר] שהיא
^ [של אלמנת הראשון שמת, שעשה בה השני מאמר] להתייבם לשלישי, דמאמר דעבד – שקליה [על ידי הגט, כדלהלן], ולאו צרות נינהו; והשתא לא אתי למימר 'בשתי יבמות מבית אחד חדא חלצה וחדא מייבמא' דהכא לאו מבית אחד מיחזי
^ ולא משום דקם ליה ב'לא יבנה', דפוסלה על אחיו הנשאר - שהרי לא נתן גט לזיקה
^ אלא משום דאתי לאיחלופי בבעלת הגט היכא דעבד גט למאמרו ולזיקתו, דההיא ודאי מידחיא; אבל גט למאמרו לא דחי אלא מאמר, ונשארה זיקה ראשונה במקומה
^ לשלישי כשימות שני
^ והויא כמו שלא עשה בה מאמר, ואתיא ומתייבמת לשלישי מחמת זיקת אחיו הראשון; ודוקא שפירש למאמרו ולא לזיקתו קאמר, אבל סתמא קיימא 'בלא יבנה' אכולהו אחין; והכי מוכחא מילתא דרבא בפרק 'רבן גמליאל' (לקמן נב,ב) דלמאמרו ולא לזיקתו קאמר
^ גבי שלשה אחים, שנים מהם נשואים שתי אחיות ואחד נשא נכרית ומת אחד מבעלי אחיות וכנס נשוי נכרית את אשתו ומתה אשתו של שני ואחר כך מת נשוי נכרית - הרי זו אסורה עליו עולמית משום אשת אח הואיל ונאסרה עליו שעה אחת בנפילה ראשונה משום אחות אשה
^ ואף על גב דבההיא נפילה קמייתא לא אידחיא לה לגמרי: דהא קאי נשוי נכרית שזוקקה לייבום, וקורא אני בה בשעת נפילה 'יבמה יבא עליה'
^ אפילו הכי חשבינן לה לגבי בעל אחותה כאשת אח שיש לה בנים לאיתסורי עליה אפילו לאחר מיתת אחותה
^ בשעת נפילה
^ דאין כאן אלא בעל אחותה, ומשעה שנפלה לפניו אין זיקת יבום עליה מיבעיא
^ מתניתין דהכא
^ דשלשה אחים דלא אידחיא מהאי ביתא לגמרי
^ מעיקרא
^ [משום הכי לא תניא]
^ דמכל מקום לדידה לא קרינא ביה משעת נפילה 'יבמה יבא עליה'
^ משום דחידוש הוא
^ שיתֵירָה היא משנשנית זו
^ הואיל והיתה שנויה מתחלה
^ לעוקרה לגמרי
^ בחיי אשתו
^ דהא רחמנא פטרה מייבום וקמה עליה כמי שיש לו בנים
^ כדמוקי טעמא לקמן
^ איסור אחות אשה קדים: דקודם שנשאה אחיו המת היתה עומדת עליו באיסור אחות אשה
^ דאיסור אשת אח קדים
^ ותו לא אתי איסור אחות אשה וחייל עלה, דקסבר [רבי שמעון] אין איסור חל על איסור
^ דהאי דלא חייל מעיקרא - משום טעמא דאיסור אשת אח דהוה קאי קמיה
^ הואיל ואיסור אחות אשה מוכן ועומד לחול עליה - פטורה מן היבם
^ איסור אשת אח, וחייב משום אשת אח
^ כגון חמותו והיא אשת איש, דאחמותו – שריפה, ואאשת איש - חנק
^ בשריפה
^ שהיתה אלמנה כשנשא בתה
^
ואף על גב דקיל הוא! -

אלמא לא אתי איסור חמותו וחייל אאשת איש,

דאי חיילי תרוייהו עליה - הוה לן למדייניה בחמורה [##ורבי יוסי סובר אין איסור חל על איסור אפילו באיסור חמור: כאשר האיסור הנוסף הוא חמור מן הראשון, כפי ששרפה חמורה מחנק]
^ שהוא חל על איסור, כגון איסור אשת אח, דמוסיף הוא: שבתחלה כשנשא זה את אחותה וְזוֹ פנויה - נאסרה עליו משום אחות אשה ומותרת לכל אחיו; נשאת לאחד מהן - נאסרה על כולן משום אשת אח, ועכשיו ניתוסף איסור עליה לגבי שאר אחיו, ומגו דחייל שם 'אשת אח' עלה לגבי שאר אחיו - שהיתה מותרת להם - חל נמי השם הזה לגבי דידיה, ואף על גב דאסירא עליה וקיימא; אבל אשת איש ונעשית חמותו: מתחלה היתה אסורה לכל העולם משום אשת איש; נשא זה את בתה - אין איסור זה ראוי להוסיף עליה עם אחרים, דנימא 'מגו דחייל עלייהו ליחול נמי עליה'; [אך לעומת זאת] דהאי דחמותו ונעשית אשת איש - ודאי איסור מוסיף הוא, שמתחלה אסורה לזה ומותרת לכל העולם; נעשית אשת איש - איתוסף האי שם עלה לגבי כולי עלמא, ומגו דחייל עלייהו - חייל נמי לגבי דהאי; והאי דקאמר רבי יוסי 'נידון בחמותו' - משום דבמִיתות עסקינן, ואי אתה יכול להמיתו בשתי מיתות - הואיל ושתיהן עליו ידון בחמורה, אבל אם היה שוגג היה חייב שתי חטאות
^ דאחות אשה קדים
^ אתי איסור אשת אח חייל, כדפרישית, דהאי שם [אשת אח]
^ דאיסור אשת אח קדים עליה דהאי
^ אחותהּ
^ מאי תוספת איכא עלה דקמייתא לגבי אחריני דנימא 'מגו'
^ דבהנך נישואין דבתרייתא
^ האי גברא [האח החי שנשא את האחות השניה, ונאסרו עליו]
^ [בכל האחיות] משום 'אחות אשה' : דעד השתא הוו שריין ליה - איתסר נמי משום האי: שמא גופיה עלה דקמייתא שהיא אשת אחיו [המת, שנשא את האחות הראשונה מבין האחיות]
^ לאו איסור מוסיף הוא, דהא עלה דקמייתא לא איתוסף איסור לגבי אחרינא
^ אלא
^ דכייל לה לקמייתא בשם 'אחות אשה' מגו דחייל על אחותה! [## וכאן רש"י מסביר את המונחים 'איסור כולל' ו'איסור מוסיף':] 'איסור מוסיף' - כשהאיסור מוסיף על החתיכה לאוסרה על מי שהיתה מותרת עליו [כלומר: מוסיף אנשים נוספים למסגרת האיסור]; 'איסור כולל' - שהאיסור חל על חתיכות אחרות ואותה גוררת לזו עמהם על ידי מגו. ואית דגרסי הכא 'ותו חמותו ונעשית אשת איש - איסור מוסיף הוא', ושיבוש הוא בידם, ואף על גב דודאי איסור מוסיף הוא - לאו פירכא היא, דודאי אית ליה לרבי יוסי איסור מוסיף, כגון אשת איש חל על איסור חמותו, ותרוייהו איסורי עליה; והא דקאמר 'ונידון בחמותו' - משום דזו היא החמורה; דאי אמרת 'נידון באשת איש' - אם כן אין זה איסור חל על איסור אלא איסור מבטל איסור
^ לעולם לית ליה לרבי יוסי איסור חל על איסור, והא דקאמר לעיל 'חייב עלה משום אשת אח ומשום אחות אשה' - לאו בשוגג, לחייבו שתי חטאות - אלא במזיד, וליעשות רשע גמור
^ שהרשע נקבר אצל רשעים, דתנן בסנהדרין (פ"ו מ"ה, דף מו,א) 'שתי קברות היו מתוקנין לבית דין: אחד לנהרגין ולנחנקין ואחד לנסקלין ולנשרפין'; והכא נמי: אף על גב דהאי - לאו מחייבי בית דין הוא, הואיל ועבד תרתי - קברינן ליה גבי נסקלין ונשרפין
^ תרי איסורי קחשיב: דהא משום זרות - אין כאן חטאת, דהא על זדונו מיתה בידי שמים הוא, ואין חייב חטאת אלא על שגגת כרת
^ רבינו הקדוש
^ סתם הלכך אין כאן אלא משום זרות
^ בקרבן צבור קאמר, שדוחה הטומאה, וכן זר ששימש בשבת ויש כאן משום טומאה, ואזהרתיה מ'וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו' (ויקרא כב ב)
^ דראוים לעבוד, דילפינן מ'במועדו' - אפילו בטומאה (פסחים עז א)
^ הכהנים [אוכלים חטאת העוף שנמלקה]
^ משום זרות ומשום נבילה, דקרבן הנאכל לכהנים - זר האוכלו עובר משום 'וזר לא יאכל כי קדש הם' (שמות כט לג), ולאו היינו אזהרה דמעילה, דכל שיש בו שעת היתר לכהנים אין בו מעילה
^ בחטאת העוף

[1] ואתי למימר בשתי יבמות הבאות מבית אחד 'חדא מתייבמת ואחרת חלצה'

[2] אמתניתין קאי: שאם

[3] זה העושה מאמר

[4] ולא לזיקתו, ואחר כך מת

[5] אשתו הראשונה [של האח שעשה את המאמר] שהיא

[6] [של אלמנת הראשון שמת, שעשה בה השני מאמר] להתייבם לשלישי, דמאמר דעבד – שקליה [על ידי הגט, כדלהלן], ולאו צרות נינהו; והשתא לא אתי למימר 'בשתי יבמות מבית אחד חדא חלצה וחדא מייבמא' דהכא לאו מבית אחד מיחזי

[7] ולא משום דקם ליה ב'לא יבנה', דפוסלה על אחיו הנשאר - שהרי לא נתן גט לזיקה

[8] אלא משום דאתי לאיחלופי בבעלת הגט היכא דעבד גט למאמרו ולזיקתו, דההיא ודאי מידחיא; אבל גט למאמרו לא דחי אלא מאמר, ונשארה זיקה ראשונה במקומה

[9] לשלישי כשימות שני

[10] והויא כמו שלא עשה בה מאמר, ואתיא ומתייבמת לשלישי מחמת זיקת אחיו הראשון; ודוקא שפירש למאמרו ולא לזיקתו קאמר, אבל סתמא קיימא 'בלא יבנה' אכולהו אחין; והכי מוכחא מילתא דרבא בפרק 'רבן גמליאל' (לקמן נב,ב) דלמאמרו ולא לזיקתו קאמר

[11] גבי שלשה אחים, שנים מהם נשואים שתי אחיות ואחד נשא נכרית ומת אחד מבעלי אחיות וכנס נשוי נכרית את אשתו ומתה אשתו של שני ואחר כך מת נשוי נכרית - הרי זו אסורה עליו עולמית משום אשת אח הואיל ונאסרה עליו שעה אחת בנפילה ראשונה משום אחות אשה

[12] ואף על גב דבההיא נפילה קמייתא לא אידחיא לה לגמרי: דהא קאי נשוי נכרית שזוקקה לייבום, וקורא אני בה בשעת נפילה 'יבמה יבא עליה'

[13] אפילו הכי חשבינן לה לגבי בעל אחותה כאשת אח שיש לה בנים לאיתסורי עליה אפילו לאחר מיתת אחותה

[14] בשעת נפילה

[15] דאין כאן אלא בעל אחותה, ומשעה שנפלה לפניו אין זיקת יבום עליה מיבעיא

[16] מתניתין דהכא

[17] דשלשה אחים דלא אידחיא מהאי ביתא לגמרי

[18] מעיקרא

[19] [משום הכי לא תניא]

[20] דמכל מקום לדידה לא קרינא ביה משעת נפילה 'יבמה יבא עליה'

[21] משום דחידוש הוא

[22] שיתֵירָה היא משנשנית זו

[23] הואיל והיתה שנויה מתחלה

[24] לעוקרה לגמרי

[25] בחיי אשתו

[26] דהא רחמנא פטרה מייבום וקמה עליה כמי שיש לו בנים

[27] כדמוקי טעמא לקמן

[28] איסור אחות אשה קדים: דקודם שנשאה אחיו המת היתה עומדת עליו באיסור אחות אשה

[29] דאיסור אשת אח קדים

[30] ותו לא אתי איסור אחות אשה וחייל עלה, דקסבר [רבי שמעון] אין איסור חל על איסור

[31] דהאי דלא חייל מעיקרא - משום טעמא דאיסור אשת אח דהוה קאי קמיה

[32] הואיל ואיסור אחות אשה מוכן ועומד לחול עליה - פטורה מן היבם

[33] איסור אשת אח, וחייב משום אשת אח

[34] כגון חמותו והיא אשת איש, דאחמותו – שריפה, ואאשת איש - חנק

[35] בשריפה

[36] שהיתה אלמנה כשנשא בתה

[37] 
ואף על גב דקיל הוא! -

אלמא לא אתי איסור חמותו וחייל אאשת איש,

דאי חיילי תרוייהו עליה - הוה לן למדייניה בחמורה [##ורבי יוסי סובר אין איסור חל על איסור אפילו באיסור חמור: כאשר האיסור הנוסף הוא חמור מן הראשון, כפי ששרפה חמורה מחנק]

[38] שהוא חל על איסור, כגון איסור אשת אח, דמוסיף הוא: שבתחלה כשנשא זה את אחותה וְזוֹ פנויה - נאסרה עליו משום אחות אשה ומותרת לכל אחיו; נשאת לאחד מהן - נאסרה על כולן משום אשת אח, ועכשיו ניתוסף איסור עליה לגבי שאר אחיו, ומגו דחייל שם 'אשת אח' עלה לגבי שאר אחיו - שהיתה מותרת להם - חל נמי השם הזה לגבי דידיה, ואף על גב דאסירא עליה וקיימא; אבל אשת איש ונעשית חמותו: מתחלה היתה אסורה לכל העולם משום אשת איש; נשא זה את בתה - אין איסור זה ראוי להוסיף עליה עם אחרים, דנימא 'מגו דחייל עלייהו ליחול נמי עליה'; [אך לעומת זאת] דהאי דחמותו ונעשית אשת איש - ודאי איסור מוסיף הוא, שמתחלה אסורה לזה ומותרת לכל העולם; נעשית אשת איש - איתוסף האי שם עלה לגבי כולי עלמא, ומגו דחייל עלייהו - חייל נמי לגבי דהאי; והאי דקאמר רבי יוסי 'נידון בחמותו' - משום דבמִיתות עסקינן, ואי אתה יכול להמיתו בשתי מיתות - הואיל ושתיהן עליו ידון בחמורה, אבל אם היה שוגג היה חייב שתי חטאות

[39] דאחות אשה קדים

[40] אתי איסור אשת אח חייל, כדפרישית, דהאי שם [אשת אח]

[41] דאיסור אשת אח קדים עליה דהאי

[42] אחותהּ

[43] מאי תוספת איכא עלה דקמייתא לגבי אחריני דנימא 'מגו'

[44] דבהנך נישואין דבתרייתא

[45] האי גברא [האח החי שנשא את האחות השניה, ונאסרו עליו]

[46] [בכל האחיות] משום 'אחות אשה' : דעד השתא הוו שריין ליה - איתסר נמי משום האי: שמא גופיה עלה דקמייתא שהיא אשת אחיו [המת, שנשא את האחות הראשונה מבין האחיות]

[47] לאו איסור מוסיף הוא, דהא עלה דקמייתא לא איתוסף איסור לגבי אחרינא

[48] אלא

[49] דכייל לה לקמייתא בשם 'אחות אשה' מגו דחייל על אחותה! [## וכאן רש"י מסביר את המונחים 'איסור כולל' ו'איסור מוסיף':] 'איסור מוסיף' - כשהאיסור מוסיף על החתיכה לאוסרה על מי שהיתה מותרת עליו [כלומר: מוסיף אנשים נוספים למסגרת האיסור]; 'איסור כולל' - שהאיסור חל על חתיכות אחרות ואותה גוררת לזו עמהם על ידי מגו. ואית דגרסי הכא 'ותו חמותו ונעשית אשת איש - איסור מוסיף הוא', ושיבוש הוא בידם, ואף על גב דודאי איסור מוסיף הוא - לאו פירכא היא, דודאי אית ליה לרבי יוסי איסור מוסיף, כגון אשת איש חל על איסור חמותו, ותרוייהו איסורי עליה; והא דקאמר 'ונידון בחמותו' - משום דזו היא החמורה; דאי אמרת 'נידון באשת איש' - אם כן אין זה איסור חל על איסור אלא איסור מבטל איסור

[50] לעולם לית ליה לרבי יוסי איסור חל על איסור, והא דקאמר לעיל 'חייב עלה משום אשת אח ומשום אחות אשה' - לאו בשוגג, לחייבו שתי חטאות - אלא במזיד, וליעשות רשע גמור

[51] שהרשע נקבר אצל רשעים, דתנן בסנהדרין (פ"ו מ"ה, דף מו,א) 'שתי קברות היו מתוקנין לבית דין: אחד לנהרגין ולנחנקין ואחד לנסקלין ולנשרפין'; והכא נמי: אף על גב דהאי - לאו מחייבי בית דין הוא, הואיל ועבד תרתי - קברינן ליה גבי נסקלין ונשרפין

[52] תרי איסורי קחשיב: דהא משום זרות - אין כאן חטאת, דהא על זדונו מיתה בידי שמים הוא, ואין חייב חטאת אלא על שגגת כרת

[53] רבינו הקדוש

[54] סתם הלכך אין כאן אלא משום זרות

[55] בקרבן צבור קאמר, שדוחה הטומאה, וכן זר ששימש בשבת ויש כאן משום טומאה, ואזהרתיה מ'וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו' (ויקרא כב ב)

[56] דראוים לעבוד, דילפינן מ'במועדו' - אפילו בטומאה (פסחים עז א)

[57] הכהנים [אוכלים חטאת העוף שנמלקה]

[58] משום זרות ומשום נבילה, דקרבן הנאכל לכהנים - זר האוכלו עובר משום 'וזר לא יאכל כי קדש הם' (שמות כט לג), ולאו היינו אזהרה דמעילה, דכל שיש בו שעת היתר לכהנים אין בו מעילה

[59] בחטאת העוף

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]