ביאור:בבלי יבמות דף נב
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת יבמות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא
קכב | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
האי - גט אחר גט הוא [1]? אמר רב יהודה: הכי קאמר: גט אחר הגט ומאמר אחר מאמר – כדאמרן [2]: יבם אחד ויבמה אחת - כיצד התרתן? עשה מאמר ביבמתו ונתן לה גט - צריכה הימנו חליצה.
עשה מאמר ובעל - הרי זו כמצותה: לימא מסייע ליה לרב הונא, דאמר רב הונא: מצות יבמה: מקדש ואחר כך בועל. אימא - אף זה כמצותה. פשיטא? סלקא דעתא אמינא: כיון דאמר מר [3] 'העושה מאמר ביבמתו פרחה הימנו זיקת יבמין וחלה עליו זיקת ארוסין ונשואין' - אימא לאו מצוה קעביד? - קא משמע לן.
גופא אמר רב הונא: מצות יבמין: מקדש ואחר כך בועל, ואם בעל ועשה מאמר - קנה. 'אם בעל ועשה מאמר'? פשיטא: דהא קניה בביאה! אלא אימא 'אם בעל בלא מאמר – קנה'. והתניא '[אם בעל בלא מאמר] לוֹקֶה' [4]? מכת מרדות מדרבנן [5], דרב מנגיד [6] מאן דמקדש בביאה [7], ומאן דמקדש בשוקא [8] ומאן דמקדש בלא שדוכי, ומאן דמבטל גיטא, ומאן דמסר מודעא אגיטא, ומאן דפקיר שליחא דרבנן [9], ומאן דשהי שמתא דרבנן עליה תלתין יומין ולא אתי לבי דינא ותבע לשמתיה, ועל חתנא דדאיר בבי חמוהי. דדאיר אין, דחליף לא? והא ההוא דחליף אבבא דבי חמוהי ונגדיה רב ששת!? ההוא מידם הוה דיים מחמתיה [10]. נהרדעי אמרי: בכולהו לא מנגיד רב אלא למקדש בביאה ובלא שדוכי; ואיכא דאמרי אפילו בשדוכי נמי, משום פריצותא.
תנו רבנן: 'כיצד 'מאמר'? נתן לה כסף או שוה כסף [11]. ובשטר כיצד [12]? [13] 'כיצד'? [14] בשטר [15] כדאמרן [16]: 'כתב לה על הנייר או על החרס אף על פי שאין בו שוה פרוטה "הרי את מקודשת לי"'! אמר אביי: הכי קאמר: [17] שטר כתובת יבמין כיצד? כתב לה "אנא פלוני בר פלוני קבילית ית פלונית יבמתי עלי לזון ולפרנסה כראוי" - ובלבד שתהא כתובתה על נכסי בעלה הראשון [18]; ואי לית לה מראשון - תקינו לה רבנן מִשֵּנִי, כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה.
בעא מיניה אביי מרבה: נתן לה [19] גט ואמר "הרי את מגורשת הימני ואי את מותרת לכל אדם" – מהו [20]?: גט יבמה דרבנן הוא, גט דמהני באשת איש מהני ביבמה, [21] גט דלא מהני באשת איש [22] לא מהני ביבמה [23]? או דלמא אתי לאחלופי בגיטא [24]? אמר ליה: חיישינן דלמא אתי לאחלופי בגיטא.
מתקיף לה רבה בר חנן: אלא מעתה, יהיב לה ניירא בעלמא - הכי נמי דפסלה!? אמר ליה: התם לא פסיל בכהונה, הכא קפסיל בכהונה [25], דתניא: '[ויקרא כא,ז: אשה זנה וחללה לא יקחו] ואשה גרושה מאישה לא יקחו [כי קדש הוא לאלהיו] - אפילו לא נתגרשה אלא מאישהּ [26] - לא יקחו, והיינו ריח הגט שפוסל בכהונה.' אמר רמי בר חמא: הרי אמרו: אמר אחד ללבלר "כתוב גט לארוסתי, לכשאכנסנה אגרשנה" - הרי זה גט [27] מפני שבידו לגרשה [28];
ולאשה בעלמא [29] אין גט מפני שאין בידו לגרשה [30]. בעי רמי בר חמא: ליבמתו מהו [31]?: כיון דאגידא ביה - כארוסתו דמיא? או דלמא כיון דלא עבד בה מאמר - לא? תיקו.
בעי רב חנניה: כתב גט לזיקתו ולא למאמרו, למאמרו ולא לזיקתו [32] – מהו [33]? מאמר עילוי זיקה קא רמי [34] והוה ליה כמגרש חצי אשה, והמגרש חצי אשה לא עשה ולא כלום [35]? או דלמא: האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי [36]? ותפשוט ליה מדרבא, דאמר רבא [37]: נתן גט למאמרו [38] - הותרה צרתה [39]' [40]?! [41] לרבא פשיטא ליה, לרב חנניה מיבעיא ליה. מאי? תיקו.
'חלץ ועשה מאמר [[או] נתן גט [אחרי החליצה] ובעל [או בעל אחרי החליצה] או בעל ועשה מאמר ונתן גט וחלץ - אין אחר חליצה כלום]: אמר רב יהודה אמר רב: זו [42] דברי רבי עקיבא, דאמר: אין קדושין תופסין בחייבי לאוין, אבל חכמים אומרים: יש אחר חליצה כלום.
ומי מצית מוקמת לה כרבי עקיבא? והא קתני רישא 'נתן גט ועשה מאמר צריכה גט וחליצה', ואי רבי עקיבא - כיון דיהב לה גט, מי מהני בה מאמר? והתניא [ספרי דברים פיסקא רע הלכה ד]: 'רבי עקיבא אומר: מנין לנותן גט ליבמתו שנאסרה עליו עולמית? - שנאמר (דברים כד ד) לא יוכל בעלה הראשון אשר שִּׁלְחָהּ [לשוב לקחתה להיות לו לאשה אחרי אשר הטמאה כי תועבה הוא לפני ה' ולא תחטיא את הארץ אשר ה' אלהיך נתן לך נחלה] - אחר שילוח [43]'. אמר רב אשי: גט יבמין מדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא. תניא נמי הכי: 'אמר רבי: אין הדברים הללו אמורים אלא לדברי רבי עקיבא, שהיה עושה חלוצה כערוה, אבל חכמים אומרים 'יש אחר חליצה כלום'; ואני אומר: אימתי [44]? - בזמן שקדשה לשום אישות [45], אבל קדשה לשום יבמות [46] - אין אחר חליצה כלום.' תניא אידך: 'החולץ ליבמתו וחזר וקדשה, רבי אומר: אם קדשה לשום אישות - צריכה הימנו גט; לשום יבמות - אין צריכה הימנו גט; וחכמים אומרים: בין שקדשה לשום אישות בין שקדשה לשום יבמות - צריכה הימנו גט.'
אמר רב יוסף: מאי טעמא דרבי? - עשאוה כעודר [47] בנכסי הגר וכסבור שלו הן [48] דלא קני [49]. אמר ליה אביי: מי דמי? התם לא קא מכוין למיקני [50], הכא קא מכוין למיקני [51]! הא [52] לא דמיא אלא לעודר בנכסי גר זה וכסבור של גר אחר הוא [53], דקני! [54]. אלא אמר אביי: הכא במאי עסקינן? כגון דאמר לה "התקדשי לי במאמר יבמין": רבי סבר מאמר עילוי זיקה קא רמי [55] ואתאי חליצה אפקעתה לזיקה [56]; ורבנן סברי: האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי [57]: מעיקרא [לפני החליצה] אילו אמר לה "התקדשי לי במאמר יבמין" - מי לא מהני [58]? השתא [לאחר החליצה] נמי מהני! רבא אמר: אי דאמר לה במאמר יבמין - כולי עלמא לא פליגי דמהניא, והכא במאי עסקינן? - כגון דאמר לה "התקדשי לי בזיקת יבמין": רבי סבר
הערות
[עריכה]- ^ בתמיה - וכי זהו גט אחר גט דקתני רישא וחכמים אומרים 'יש גט אחר כו' ומפרש 'כיצד עשה מאמר כו' דהיינו גט אחר מאמר
- ^ בברייתא דלעיל 'כיצד אמר רבן גמליאל כו' ובמתניתין לא פירש
- ^ בפרק 'ארבעה אחין' (לעיל כט,ב)
- ^ ואין מלקות ארבעים אלא על דברי תורה, אלמא דאורייתא היא והיכי אמרת 'קנה'
- ^ וקמשני: האי 'לוקה' - לאו מלקות ארבעים הוא, אלא מכת מרדות: מכת רידוי מדרבנן, שנהג קלות ראש בעצמו; ולעולם קנה
- ^ מכת מרדות
- ^ משום פריצותא
- ^ אפילו בכספא, דמנהג זילות ופריצות היא
- ^ לשון חוצפא: שמעיז פניו להתריס עם שליח בית דין
- ^ חשודה היתה חמותו ממנו
- ^ ואמר לה "התקדשי לי במאמר יבמין"; ואף על גב דיהב לה מידי - לאו קידושין גמורים הן כקידושי תורה, שהרי אין קידושין תופסין באשת אח, והתורה לא התירתה לו ליעשות כאשה נכרית, אלא כסדר המצוה: וביאה - הוא דכתבה בה רחמנא
- ^ ואם קידש בשטר - כיצד כתב בו
- ^ והוינן
- ^ בתמיה; והא - כיון דקידושי כסף אמרת 'נתן לה כסף' כשאר נשים - ממילא שמעינן
- ^ שטר נמי כשאר כל שטר אירוסין בעלמא
- ^ בקידושין
- ^ האי תנא - לאו אשטר מאמר קאי, אלא אשטר כתובה קאי
- ^ ולא על של יבם; מאי טעמא? - כדאמר ב'החולץ' (לעיל דף לט,א) 'אשה הקנו לו מן השמים'
- ^ יבם ליבמתו
- ^ לפוסלה על אחיו ועליו בהאי גיטא, דתיקום עליה ב'לא יבנה'
- ^ האי
- ^ להתירה לינשא
- ^ והכא נמי לאו גירושין למיקם ב'לא יבנה'
- ^ ולכנוס יבמה אחר הגט
- ^ כהן שנתן גט כזה לאשתו - אסרה עליו והלכך תיבעי לן אי מהני מדרבנן
- ^ ולא התירה לכל אדם
- ^ ואם נתנו משכנסה - הרי זו מגורשת
- ^ הואיל ובידו לגרשה משנכתב; ואי משום גט ישן - דקיימא לן (גיטין עט ב) בית הלל פוסלין, ותנן [עדויות פ"ד מ"ז; גיטין פ"ח מ "ד]: 'איזהו גט ישן? - כל שנתייחד עמה אחר כתיבה'? - הא איתמר בפרק 'הזורק' (גיטין עט ב) 'אם נתגרשה - תנשא לכתחלה'
- ^ וכנסה וגירשה בו
- ^ הואיל כשנכתב לא היה ראוי לגירושין
- ^ כתבו קודם שכנסה וכשכנסה נתנו לה - מהו שתתגרש בו
- ^ והוא עשה בה מאמר תחלה
- ^ מהו שתיפסל עליו בכך
- ^ כשעשה מאמר - נדבק עם הזיקה וניתוסף עליה, ואין גט מועיל לזה בלא זה; וכיון שנכתב בתוך הגט שלא עשאו אלא לאחד מהן
- ^ ומותרת לו
- ^ ומהני; והיכא דכתב לזיקתו ולא למאמרו - אסורה עליו ועל אחָיו, דפקע זיקה, וקמה ב'לא יבנה'; ואי כתב למאמרו ולא לזיקתו - אסורה לו ומותרת לאחיו, דמאמר דעבד - שקליה ופשה ליה זיקה כמעיקרא
- ^ ב'ארבעה אחין' (לעיל לב,א) גבי זיקת [שני] יבמין: שלשה אחין נשואין שלש נכריות, ומת אחד מהן [ונשארו שני אחים ליבם] ועשה בה השני מאמר ומת - הרי אלו חולצות כו', וקאמר רבא עלה
- ^ ולא לזיקתו, ואחר כך מת
- ^ אשתו הראשונה
- ^ שריא צרתה לאחיו השני, דאי לאו גט - הוה אסורה עליו משום זיקת שני יבמין, אלמא האי לחודיה קאי, מדאהני גט לאישתרויי צרתה לאחיו השני
- ^ והוא הדין דהיא גופה נמי שריא לאחיו, אלא דמחלפא בבעלת גט גמור לזיקה דמקמי מאמר או לזיקה ומאמר. והכי אמרינן בארבעה אחין
- ^ א'חלץ ועשה בה מאמר' קאי, דקתני לא תפיס מאמר
- ^ כלומר: מדכתיב 'אשר שלחה' - קרא יתירא דלא צריך - הכי קאמר: יש לך משלח שאסור להחזיר אחר שילוח אפילו לא נישאת, ואיזו זו? - יבמה! וכיון דבלאו קאי - היכי מהני בה תו מאמר?
- ^ יש אחר חליצה תפיסת קידושין
- ^ בקידושין גמורים ולא במאמר יבמין, דודאי קידושין תופסין בחייבי לאוין
- ^ אינן קידושין, שהרי אין כאן צד ייבום, והוו להו קידושי טעות
- ^ חופר
- ^ שהיה קרקע הגר סמוך לקרקעו, ומת הגר ואין לו יורשין, והמחזיק בנכסיו קנה, וְזה חופר בקרקע הגר וכסבור שזה קרקע שלו ולא נתכוון להחזיק
- ^ והאי נמי: סבור שקידושי יבמה תופסין בה ולא נתכוון לקנות אלא מכח ייבומי אחיו והא פקעו להו
- ^ דהא סבור שלו הן
- ^ מכל מקום
- ^ אביי הוא דאקשי ואזיל
- ^ ומתכוון לקנות מכל מקום
- ^ והאי נמי קסבר לקנות מכח אחיו ואינו קונה אלא מכחו ומ"מ קנין הוא
- ^ מאמר דתקינו רבנן לכל היבמין - לא תקון אלא היכא דקיימא זיקה, ואתא מאמר ואיתוסף עלה
- ^ והכא ליכא למימר הכי
- ^ ולא מהני זיקה למאמר [כלומר: אין קשר בין זיקה למאמר, שהרי מאמר הוא קידושין] הילכך השתא כמעיקרא
- ^ ואף על גב דלא מהניא ליה זיקה, דהאי לחודה קיימא