ביאור:בבלי יבמות דף צג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

[1] '"קונם שאני עושה לפיך [2]" - אין צריך להפר [3]; רבי עקיבא אומר: יפר, שמא תעדיף עליו יותר מן הראוי לו [4]'! הא איתמר עלה: אמר רב הונא בריה דרב יהושע: באומרת "יקדשו ידי לעושיהם" [לקב"ה, והקדש מוציא מידי שיעבוד; ולענין הטענה 'שלא בא לעולם' -] דידים איתנהו בעלמא. ופליגא [5] דרב נחמן בר יצחק, דאמר רב נחמן בר יצחק: רב הונא - כרב [6], ורב - כרבי ינאי [7], ורבי ינאי - כרבי חייא, ורבי חייא - כרבי, ורבי - כרבי מאיר, ורבי מאיר - כרבי אליעזר בן יעקב, ורבי אליעזר בן יעקב - כרבי עקיבא, דאמר: אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. 'רב הונא' - מאי היא? דאיתמר: המוכר פירות דקל [8] לחברו: אמר רב הונא: עד שלא באו לעולם [9] - יכול לחזור בו, משבאו לעולם אין יכול לחזור בו [10]; ורב נחמן אמר: אף משבאו לעולם יכול לחזור בו. אמר רב נחמן: מודינא דאי שמיט ואכיל לא מפקינן מיניה. 'רב' - דאמר רב הונא אמר רב: האומר לחברו [11] "שדה זו שאני לוקח - לכשאקחנה קנויה לך מעכשיו" - קנה [12].

'רבי ינאי כרבי חייא' - דרבי ינאי הוה ליה אריסא דהוה מייתי ליה כנתא דפירי כל מעלי שבתא; ההוא יומא נגה ליה [13] ולא אתא; שקל עשר מפירי דביתיה עלייהו [הפריש מעשר עליו מביתו] [14], אתא לקמיה דרבי חייא, אמר ליה: שפיר עבדת, דתניא: '[15] [דברים יד,כג: ואכלת לפני ה' אלקיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך תירשך ויצהרך ובכרת בקרך וצאנך] למען תלמד ליראה את ה' אלהיך כל הימים - אלו שבתות וימים טובים.' [16]. למאי הלכתא [17]? אילימא לעשורי ומיכל [18] - [19] איצטריך קרא למישרי טלטול דרבנן [20]?


עמוד ב

אלא לאו כי האי גוונא [21]? אמר ליה: והא אקריון בחלמא [22] קנה רצוץ [23]! מאי לאו הכי קאמרי לי: [מלכים ב יח,כא: עתה] הנה בטחת לך על משענת הקנה הרצוץ הזה [על מצרים אשר יסמך איש עליו ובא בכפו ונקבה, כן פרעה מלך מצרים לכל הבטחים עליו] [24]!? לא! הכי קאמרי לך [25]: (ישעיהו מב ג) קנה רצוץ לא ישבור ופשתה כהה לא יכבנה [לאמת יוציא משפט] [26]. 'רבי' – דתניא: '(דברים כג טו) לא תסגיר עבד אל אדוניו [אשר ינצל אליך מעם אדניו]; רבי אומר: בלוקח עבד על מנת לשחררו [27] הכתוב מדבר'; - היכי דמי? - אמר רבי נחמן בר יצחק: דכתב ליה "לכשאקחך - הרי עצמך קנוי לך מעכשיו". 'רבי מאיר' – דתנן [קידושין פ"ג מ"ה]: 'האומר לאשה "הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר", "לאחר שתתגיירי", "לאחר שאשתחרר", "לאחר שתשתחררי", "לאחר שימות בעליך", "לאחר שתמות אחותיך", "לאחר שיחלוץ לך יבמיך" - אינה מקודשת. רבי מאיר אומר: מקודשת.' 'רבי אליעזר בן יעקב' – דתניא: 'יתר על כן אמר רבי אליעזר בן יעקב: אפילו אם אמר "פירות ערוגה זו תלושים יהו תרומה על פירות ערוגה מחוברים", או "פירות ערוגה מחוברים על פירות זו תלושין לכשיביאו שליש [28] ויתלשו" והביאו שליש ונתלשו - דבריו קיימין.' 'רבי עקיבא' – דתנן [נדרים פ"יא מ"ד]: 'קונם שאני עושה לפיך - אינו צריך להפר; רבי עקיבא אומר: יפר, שמא תעדיף עליו יתר מן הראוי לו [והרי עבודתה הוא דבר שלא בא לעולם, ואעפ"כ אומר רבי עקיבא שעבודה נאסרת מראש].

בעו מיניה מרב ששת: עד אחד ביבמה [29] – מהו [האם נאמין לעד אחד לחייבה יבום]? [האם] טעמא דעד אחד [שמאמינים לעד אחד במקרה שאין שאלה של יבום, שיש לבעל ילדים] משום דמילתא דעבידא לאיגלויי לא משקר, והכא נמי לא משקר? או דלמא טעמא דעד אחד משום דאיהי דייקא ומינסבא, והכא, כיון דזימנין דרחמא ליה [30] - לא דייקא ומינסבא? אמר להו רב ששת: תניתוה [במשנתנו]: 'אמרו לה "מת בנך ואחר כך מת בעליך", ונתייבמה, ואחר כך אמרו לה "חילוף הדברים" - תצא והולד ראשון ואחרון ממזר [31]'; [ומסביר רב ששת:] היכי דמי? אילימא תרי ותרי - מאי חזית דסמכת אהני, סמוך אהני!? ועוד: 'ממזר'? ספק ממזר הוא?! וכי תימא 'לא דק' - והא מדקתני סיפא 'הראשון ממזר והאחרון אינו ממזר' - שמע מינה דוקא קתני [שהמשנה מדוייקת]! אלא לאו שמע מינה [שהעדות הראשונה היתה של עד] חד, וטעמא - דאתו בי תרי אכחשוה, הא לאו הכי מהימן [גם לחייב יבום]. ואיכא דאמר: הא לא תיבעי לך, דאפילו איהי נמי מהימנא [וכל שכן עד אחד], דתנן [יבמות פ"טו מ"א]: 'האשה שאמרה "מת בעלי" [32] – תנשא; "מת בעלי" – תתייבם'. [אלא] כי תיבעי לך - למישרי יבמה לעלמא [33]: מאי טעמא דעד אחד - משום דמילתא דעבידא לאיגלויי לא משקר, הכא נמי לא משקר? או דלמא טעמא דעד אחד - משום דאיהי דייקא ומינסבא, והא לא דייקא ומינסבא, דמיסנא הוא

הערות[עריכה]

  1. ^ אשה שאמרה לבעלה
  2. ^ מה שאני עושה מלאכה יהא אסור לפיך בקונם
  3. ^ דכיון דקא משעבדא ליה למעשה ידיה - לא מציא נדרה
  4. ^ דתנן (כתובות סד ב) 'מה היא עושה לו? משקל ה' סלעים שתי כו' - וטפי לא משעבדא ליה, ואהעדפה חייל נדר, ואף על גב דעדיין לא נעשית המלאכה
  5. ^ הא דאוקימנא דלרבי עקיבא אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם
  6. ^ כלומר: מרב - שהוא רביה - קבלה
  7. ^ ורב - מרבי ינאי, וכן כולם זה למעלה מדורו של זה היה
  8. ^ בימות הגשמים
  9. ^ אם בא לחזור בו קודם ניסן, שאז האילנות מוציאין
  10. ^ דכי אתו - חייל זביני; אלמא אדם מקנה דבר שלא בא לעולם
  11. ^ קודם שקנה את השדה
  12. ^ והויא מתנה; אלמא מרב שמיע ליה
  13. ^ שהה יותר מזמנו
  14. ^ ואף על גב דאכתי לא אתו
  15. ^ גבי תרומה ומעשרות כתיב:
  16. ^ הוי למד להזהר שלא יבטל עונג שבת בשביל תיקון הטבל
  17. ^ ומה אתא קרא לאזהורי
  18. ^ ואיצטריך לאשמועינן דאף על גב דשבת הוא מתקנן
  19. ^ פשיטא! וכי
  20. ^ הפרשת מעשרות בשבת אינה אלא משום שבות, דתנן [ביצה פ"ה מ"ב]: 'אלו הן משום שבות:... לא מגביהין תרומות ומעשרות במסכת ביצה (לו,ב) והיכא אסר לן קרא טלטול בעלמא, דאיצטריך למשרייה הכא
  21. ^ דמותר לעשר על מה שלא בא לעולם ועתיד לבא לצורך עונג שבת
  22. ^ ליל שבת זה
  23. ^ מקרא אחד ושמו קנה רצוץ [ובדיוק במילים אלה יש כמה פסוקים במקרא]
  24. ^ ולאו שפיר עבדית
  25. ^ קרא אחרינא אקריוך
  26. ^ סיפיה דקרא 'לאמת יוציא משפט' דשפיר עבדת
  27. ^ ומוזהר שלא להשתעבד בו
  28. ^ דהוי גמר מלאכה, כדאמר בראש השנה (דף יג,א) 'ועשת את התבואה לשלש' [ויקרא כה,כא] אל תקרי לִשְׁלשׁ אלא לשליש
  29. ^ מעיד שמת בעלה כדי שתתייבם
  30. ^ אוהבת את יבמה
  31. ^ דבר חייבי כריתות הוא, דאשת אח שיש לה בנים בכרת
  32. ^ אם אין כאן יבום
  33. ^ עד אחד מתירה לשוק, שאומר לה "מת יבמיך" או "מת בעליך ואחר כך מת בנך"