ביאור:בבלי יבמות דף צג
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת יבמות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא
קכב | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
[1] '"קונם שאני עושה לפיך [2]" - אין צריך להפר [3]; רבי עקיבא אומר: יפר, שמא תעדיף עליו יותר מן הראוי לו [4]'! הא איתמר עלה: אמר רב הונא בריה דרב יהושע: באומרת "יקדשו ידי לעושיהם" [לקב"ה, והקדש מוציא מידי שיעבוד; ולענין הטענה 'שלא בא לעולם' -] דידים איתנהו בעלמא. ופליגא [5] דרב נחמן בר יצחק, דאמר רב נחמן בר יצחק: רב הונא - כרב [6], ורב - כרבי ינאי [7], ורבי ינאי - כרבי חייא, ורבי חייא - כרבי, ורבי - כרבי מאיר, ורבי מאיר - כרבי אליעזר בן יעקב, ורבי אליעזר בן יעקב - כרבי עקיבא, דאמר: אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. 'רב הונא' - מאי היא? דאיתמר: המוכר פירות דקל [8] לחברו: אמר רב הונא: עד שלא באו לעולם [9] - יכול לחזור בו, משבאו לעולם אין יכול לחזור בו [10]; ורב נחמן אמר: אף משבאו לעולם יכול לחזור בו. אמר רב נחמן: מודינא דאי שמיט ואכיל לא מפקינן מיניה. 'רב' - דאמר רב הונא אמר רב: האומר לחברו [11] "שדה זו שאני לוקח - לכשאקחנה קנויה לך מעכשיו" - קנה [12].
'רבי ינאי כרבי חייא' - דרבי ינאי הוה ליה אריסא דהוה מייתי ליה כנתא דפירי כל מעלי שבתא; ההוא יומא נגה ליה [13] ולא אתא; שקל עשר מפירי דביתיה עלייהו [הפריש מעשר עליו מביתו] [14], אתא לקמיה דרבי חייא, אמר ליה: שפיר עבדת, דתניא: '[15] [דברים יד,כג: ואכלת לפני ה' אלקיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך תירשך ויצהרך ובכרת בקרך וצאנך] למען תלמד ליראה את ה' אלהיך כל הימים - אלו שבתות וימים טובים.' [16]. למאי הלכתא [17]? אילימא לעשורי ומיכל [18] - [19] איצטריך קרא למישרי טלטול דרבנן [20]?
אלא לאו כי האי גוונא [21]? אמר ליה: והא אקריון בחלמא [22] קנה רצוץ [23]! מאי לאו הכי קאמרי לי: [מלכים ב יח,כא: עתה] הנה בטחת לך על משענת הקנה הרצוץ הזה [על מצרים אשר יסמך איש עליו ובא בכפו ונקבה, כן פרעה מלך מצרים לכל הבטחים עליו] [24]!? לא! הכי קאמרי לך [25]: (ישעיהו מב ג) קנה רצוץ לא ישבור ופשתה כהה לא יכבנה [לאמת יוציא משפט] [26]. 'רבי' – דתניא: '(דברים כג טו) לא תסגיר עבד אל אדוניו [אשר ינצל אליך מעם אדניו]; רבי אומר: בלוקח עבד על מנת לשחררו [27] הכתוב מדבר'; - היכי דמי? - אמר רבי נחמן בר יצחק: דכתב ליה "לכשאקחך - הרי עצמך קנוי לך מעכשיו". 'רבי מאיר' – דתנן [קידושין פ"ג מ"ה]: 'האומר לאשה "הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר", "לאחר שתתגיירי", "לאחר שאשתחרר", "לאחר שתשתחררי", "לאחר שימות בעליך", "לאחר שתמות אחותיך", "לאחר שיחלוץ לך יבמיך" - אינה מקודשת. רבי מאיר אומר: מקודשת.' 'רבי אליעזר בן יעקב' – דתניא: 'יתר על כן אמר רבי אליעזר בן יעקב: אפילו אם אמר "פירות ערוגה זו תלושים יהו תרומה על פירות ערוגה מחוברים", או "פירות ערוגה מחוברים על פירות זו תלושין לכשיביאו שליש [28] ויתלשו" והביאו שליש ונתלשו - דבריו קיימין.' 'רבי עקיבא' – דתנן [נדרים פ"יא מ"ד]: 'קונם שאני עושה לפיך - אינו צריך להפר; רבי עקיבא אומר: יפר, שמא תעדיף עליו יתר מן הראוי לו [והרי עבודתה הוא דבר שלא בא לעולם, ואעפ"כ אומר רבי עקיבא שעבודה נאסרת מראש].
בעו מיניה מרב ששת: עד אחד ביבמה [29] – מהו [האם נאמין לעד אחד לחייבה יבום]? [האם] טעמא דעד אחד [שמאמינים לעד אחד במקרה שאין שאלה של יבום, שיש לבעל ילדים] משום דמילתא דעבידא לאיגלויי לא משקר, והכא נמי לא משקר? או דלמא טעמא דעד אחד משום דאיהי דייקא ומינסבא, והכא, כיון דזימנין דרחמא ליה [30] - לא דייקא ומינסבא? אמר להו רב ששת: תניתוה [במשנתנו]: 'אמרו לה "מת בנך ואחר כך מת בעליך", ונתייבמה, ואחר כך אמרו לה "חילוף הדברים" - תצא והולד ראשון ואחרון ממזר [31]'; [ומסביר רב ששת:] היכי דמי? אילימא תרי ותרי - מאי חזית דסמכת אהני, סמוך אהני!? ועוד: 'ממזר'? ספק ממזר הוא?! וכי תימא 'לא דק' - והא מדקתני סיפא 'הראשון ממזר והאחרון אינו ממזר' - שמע מינה דוקא קתני [שהמשנה מדוייקת]! אלא לאו שמע מינה [שהעדות הראשונה היתה של עד] חד, וטעמא - דאתו בי תרי אכחשוה, הא לאו הכי מהימן [גם לחייב יבום]. ואיכא דאמר: הא לא תיבעי לך, דאפילו איהי נמי מהימנא [וכל שכן עד אחד], דתנן [יבמות פ"טו מ"א]: 'האשה שאמרה "מת בעלי" [32] – תנשא; "מת בעלי" – תתייבם'. [אלא] כי תיבעי לך - למישרי יבמה לעלמא [33]: מאי טעמא דעד אחד - משום דמילתא דעבידא לאיגלויי לא משקר, הכא נמי לא משקר? או דלמא טעמא דעד אחד - משום דאיהי דייקא ומינסבא, והא לא דייקא ומינסבא, דמיסנא הוא
הערות
[עריכה]- ^ אשה שאמרה לבעלה
- ^ מה שאני עושה מלאכה יהא אסור לפיך בקונם
- ^ דכיון דקא משעבדא ליה למעשה ידיה - לא מציא נדרה
- ^ דתנן (כתובות סד ב) 'מה היא עושה לו? משקל ה' סלעים שתי כו' - וטפי לא משעבדא ליה, ואהעדפה חייל נדר, ואף על גב דעדיין לא נעשית המלאכה
- ^ הא דאוקימנא דלרבי עקיבא אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם
- ^ כלומר: מרב - שהוא רביה - קבלה
- ^ ורב - מרבי ינאי, וכן כולם זה למעלה מדורו של זה היה
- ^ בימות הגשמים
- ^ אם בא לחזור בו קודם ניסן, שאז האילנות מוציאין
- ^ דכי אתו - חייל זביני; אלמא אדם מקנה דבר שלא בא לעולם
- ^ קודם שקנה את השדה
- ^ והויא מתנה; אלמא מרב שמיע ליה
- ^ שהה יותר מזמנו
- ^ ואף על גב דאכתי לא אתו
- ^ גבי תרומה ומעשרות כתיב:
- ^ הוי למד להזהר שלא יבטל עונג שבת בשביל תיקון הטבל
- ^ ומה אתא קרא לאזהורי
- ^ ואיצטריך לאשמועינן דאף על גב דשבת הוא מתקנן
- ^ פשיטא! וכי
- ^ הפרשת מעשרות בשבת אינה אלא משום שבות, דתנן [ביצה פ"ה מ"ב]: 'אלו הן משום שבות:... לא מגביהין תרומות ומעשרות במסכת ביצה (לו,ב) והיכא אסר לן קרא טלטול בעלמא, דאיצטריך למשרייה הכא
- ^ דמותר לעשר על מה שלא בא לעולם ועתיד לבא לצורך עונג שבת
- ^ ליל שבת זה
- ^ מקרא אחד ושמו קנה רצוץ [ובדיוק במילים אלה יש כמה פסוקים במקרא]
- ^ ולאו שפיר עבדית
- ^ קרא אחרינא אקריוך
- ^ סיפיה דקרא 'לאמת יוציא משפט' דשפיר עבדת
- ^ ומוזהר שלא להשתעבד בו
- ^ דהוי גמר מלאכה, כדאמר בראש השנה (דף יג,א) 'ועשת את התבואה לשלש' [ויקרא כה,כא] אל תקרי לִשְׁלשׁ אלא לשליש
- ^ מעיד שמת בעלה כדי שתתייבם
- ^ אוהבת את יבמה
- ^ דבר חייבי כריתות הוא, דאשת אח שיש לה בנים בכרת
- ^ אם אין כאן יבום
- ^ עד אחד מתירה לשוק, שאומר לה "מת יבמיך" או "מת בעליך ואחר כך מת בנך"