ביאור:בבלי יבמות דף קט
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת יבמות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא
קכב | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
[המשך המשנה] ורבי אלעזר אוסר [1]. וכן המגרש את היתומה [2] והחזירה [3] - מותרת ליבם [4]; ורבי אלעזר אוסר. קטנה שהשיאה אביה ונתגרשה [5] - [6] כיתומה בחיי האב [7] - והחזירה [8] - דברי הכל אסורה ליבם [9].
גמרא: אמר עיפה [10]: מאי טעמא דרבי אלעזר? - הואיל ועמדה עליו שעה אחת באיסורא [11]. אמרו ליה רבנן לעיפה: אי הכי - חליצה נמי לא תיבעי! וכי תימא הכי נמי – והתניא: 'משום רבי אלעזר אמרו חולצת'!? אלא אמר עיפה: רבי אלעזר - לא ידענא מאי טעמא .
אמר אביי: היינו טעמא דרבי אלעזר: מספקא ליה אי מיתה [12] מפלת [13], אי נשואין הראשונים [14] מפילים: אי מיתה מפלת - הא רמיא קמיה לייבום; אי נשואין הראשונים מפילים - הא עמדה עליו שעה אחת באיסור [ולכן מספק אסורה ליבם]!
רבא אמר: לעולם פשיטא לרבי אלעזר דמיתה מפלת, ומיהו הכל בקיאין בגירושין [15] ואין הכל בקיאין בחזרה [16]. אדרבה: חזרה, כיון דיתבא תותיה - אית ליה קלא!? מי לא עסקינן [17] דאהדרה באורתא ושכיב בצפרא [18]?
רב אשי אמר: היינו טעמא דרבי אלעזר: דגזר הני [19] משום 'יתומה בחיי האב והחזירה' [20]. הכי נמי מסתברא: מדקתני סיפא 'קטנה שהשיאה אביה ונתגרשה כיתומה בחיי האב והחזירה דברי הכל שאסורה ליבם' - האי מאי למימרא? פשיטא [21]! אלא לאו הא קא משמע לן [22]: [23] טעמא דרבי אלעזר [24]: דגזר הנך משום האי. שמע מינה.
תניא כוותיה דרב אשי: 'מודים חכמים לרבי אלעזר בקטנה שהשיאה אביה ונתגרשה הרי היא כיתומה בחיי האב והחזירה - שאסורה ליבם מפני שגירושיה גירושין גמורין, ואין חזרתה חזרה גמורה; במה דברים אמורים [25]? - שגירשה כשהיא קטנה [26] והחזירה כשהיא קטנה [27], אבל גירשה כשהיא קטנה והחזירה כשהיא גדולה - אי נמי החזירה כשהיא קטנה וגדלה אצלו [28], ומת - או חולצת או מתייבמת. משום רבי אלעזר אמרו: חולצת ולא מתייבמת.' [29].
בעא מיניה רבא מרב נחמן: צרתה [30] מהו? אמר ליה: היא גופה גזירה [31], ואנן ניקום וניגזור גזירה לגזירה [32]? והא תניא: 'משום רבי אלעזר אמרו: 'היא וצרתה חולצת' – 'היא וצרתה' סלקא דעתך? אלא לאו 'או היא או צרתה חולצת'!? לאו תרוצי קמתרצת; תריץ הכי: 'היא חולצת [33]; צרתה [34] - או חולצת או מתייבמת' [35].
משנה:
שני אחין נשואין לשתי אחיות קטנות, ומת בעלה של אחת מהן – [הלזו] תצא משום אחות אשה [36];
וכן שתי חרשות, גדולה וקטנה:
מת בעלה של קטנה - תצא הקטנה משום אחות אשה;
מת בעלה של גדולה [37]
רבי אליעזר אומר: מלמדין את הקטנה שתמאן בו [38].
רבן גמליאל אומר: אם מיאנה – מיאנה, ואם לאו - תמתין עד שתגדיל ותצא הלזו משום אחות אשה [39].
רבי יהושע אומר: אי לו [40] על אשתו, אי לו על אשת אחיו! מוציא את אשתו בגט [41] ואשת אחיו [42] בחליצה.
גמרא: ומי שרי [43]? והתני בר קפרא: 'לעולם ידבק אדם בשלשה דברים ויתרחק משלשה דברים [44]: ידבק בשלשה דברים: בחליצה ובהבאת שלום ובהפרת נדרים; ויתרחק משלשה דברים: מן המיאון ומן הפקדונות ומן הערבונות [45]'!? מיאון דמצוה שאני. גופא: תני בר קפרא: 'לעולם ידבק אדם בשלשה דברים: בחליצה' - כאבא שאול, דתניא [46]: 'אבא שאול אומר: הכונס את יבמתו לשם נוי, לשם אישות, לשם דבר אחר - כאילו פוגע בערוה, וקרוב בעיני להיות הולד ממזר'. 'בהבאת שלום' - דכתיב [תהלים לד,טו: סור מרע ועשה טוב] בקש שלום ורדפהו;
ואמר רבי אבהו [47]: אתיא 'רדיפה' 'רדיפה': כתיב הכא: בקש שלום ורדפהו, וכתיב התם: (משלי כא כא) רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד [48]. 'בהפרת נדרים' - כרבי נתן, דתניא: 'רבי נתן אומר: הנודר - כאילו בנה במה [49], והמקיימו - כאילו הקריב עליה קרבן [50]'! ויתרחק משלשה דברים: 'מן המיאונין' - דלמא גדלה ומיחרטא בה; 'מן הפקדונות' - בבר מתא [51], דבייתיה כי בייתיה דמי [52]. 'מן הערבון' - בערבי שלציון [53]. [54], דאמר רבי יצחק: מאי דכתיב (משלי יא טו) רע ירוע [55] כי ערב זר [56] [ושנא תקעים בוטח]: רעה אחר רעה תבא למקבלי גרים ולערבי שלציון; [57] ולתוקע עצמו לדבר הלכה [58]. 'מקבלי גרים' - כרבי חלבו דאמר רבי חלבו: קשים גרים לישראל [59] כספחת בעור [60]; 'ערבי שלציון' - דעבדי שלוף דוץ [61] 'תוקע עצמו לדבר הלכה' – דתניא: 'רבי יוסי אומר: כל האומר אין לו תורה [62] - אין לו תורה [63].' פשיטא [אם אינו לומד – שכר לימוד מנין]? אלא: 'כל האומר אין לו אלא תורה [64] - אין לו אלא תורה.' הא נמי פשיטא!? אלא: דאפילו תורה אין לו [65]. מאי טעמא? אמר רב פפא: אמר קרא: 'ולמדתם' 'ועשיתם' - כל שישנו בעשיה - ישנו בלמידה; כל שאינו בעשיה - אינו בלמידה. [## אין פסוק כזה בדברים ה, אך יש שני פסוקים בהם למוד ועשיה: דברים ה,א: ויקרא משה אל כל בני ישראל ויאמר אליהם: שמע ישראל את החקים ואת המשפטים אשר אנכי דבר באזניכם היום ולמדתם אתם ושמרתם לעשתם. פסוק כח: ואתה פה עמד עמדי ואדברה אליך את כל המצוה והחקים והמשפטים אשר תלמדם ועשו בארץ אשר אנכי נתן להם לרשתה]
ואיבעית אימא: לעולם כדאמריתו מעיקרא: 'כל האומר אין לו אלא תורה אין לו אלא תורה'; [66] – לא, צריכא: דקא מגמר לאחריני ואזלי ועבדי; מהו דתימא 'אית ליה אגרא [67] לדידיה' - קא משמע לן.
ואיבעית אימא: תוקע עצמו לדבר הלכה - בדיינא דאתי דינא לקמיה, וגמר הלכה [68] ומדמי מילתא למילתא, ואית ליה רבה ולא אזיל משאיל [69], דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: לעולם יראה דיין עצמו כאילו חרב מונחת לו בין יריכותיו וגיהנם פתוחה לו מתחתיו, שנאמר (שיר השירים ג ז) הנה מטתו [70] שלשלמה [71] ששים גבורים [72] סביב לה מגבורי ישראל [פסוק ח: כלם אחזי חרב מלמדי מלחמה איש חרבו על ירכו] מפחד בלילות: מפחד של גיהנם שדומה ללילה.
רבן גמליאל אומר: אם מיאנה [מיאנה, ואם לאו - תמתין עד שתגדיל ותצא הלזו משום אחות אשה]: בעא מיניה רבי אלעזר מרב: מאי טעמא דרבן גמליאל [73]?: משום דקסבר קידושי קטנה מיתלא תלו, וכי גדלה - גדלי בהדה אף על גב דלא בעל [74]? או דלמא משום דקסבר [75] 'המקדש אחות יבמה - נפטרה יבמה והלכה לה' [76]? אי בעל - אִין, אי לא בעל לא!? אמר ליה: היינו טעמא דרבן גמליאל: משום דקסבר 'המקדש אחות יבמה - נפטרה יבמה והלכה לה' - אי בעל אִין, אי לא בעל לא. אמר רב ששת: אמינא כי ניים ושכיב רב אמר להא שמעתא, דתניא: 'המקדש את הקטנה - קידושיה תלויין' מאי 'תלויין'? לאו כי גדלה גדלי בהדה ואף על גב דלא בעל? אמר ליה רבין בריה דרב נחמן: הא מילתא דקטנה - מיתלא תליא וקיימא [77]: אי בעל – אִין, אי לא בעל - לא, דאמרה: הוא עדיף מינאי [78] ואנא עדיפנא מיניה [79].
וסבר רב 'אי בעל – אִין, אי לא בעל - לא'? והא איתמר: 'קטנה שלא מיאנה והגדילה ועמדה ונשאת: רב אמר: אינה צריכה גט משני, ושמואל אמר: צריכה גט משני -
הערות
[עריכה]- ^ מפרש טעמא בגמרא
- ^ קטנה שהשיאוה אמה ואחיה
- ^ בין בקטנותה בין בגדלותה
- ^ כדאמר: דמיתה מפלת, ובשעת מיתה היתה אשתו
- ^ בקטנותה, וקבל אביה גיטה, כדאמר בפרק 'נערה שנתפתתה' (כתובות פ"ד מ"ד, דף מו,ב) 'ומקבל את גיטה'
- ^ הרי היא
- ^ אף על פי שאביה חי הוא - היא כיתומה לענין קידושין: דשוב אין לו כח לקבל קידושיה, כדאמר התם 'אם משהשיאה - אין לאביה רשות בה'
- ^ בקטנותה
- ^ אם מת בקטנותה; ואפילו לרבנן; דגירושיה - גירושין גמורין, ואין חזרתה חזרה גמורה; דקידושי קטנה אינן כלום הואיל ופקע זכות אב, והיא אין לה יד, והויא לה כגרושה ועומדת
- ^ שם חכם
- ^ באיסור גרושת אחיו, שהיא בכרת
- ^ מיתת בעל
- ^ לייבום
- ^ או כח נישואין הראשונים
- ^ הכל רואין שגרשה, דגירושין קלא אית להו
- ^ אבל חזרה לית ליה קלא
- ^ מי ליכא לאוקומי נמי מתניתין בהכי, דזימנין דהוי הכי
- ^ דזימנין דקא מהדר לה באורתא ושכיב בצפרא דלא חזו אינשי בחזרתה, ואמרי "זה מייבם גרושת אחיו"
- ^ כל מוחזרת גזר
- ^ דאמרינן במתניתין דלאחר חזרתה הרי היא כגרושה
- ^ דהואיל ואין לאביה רשות בה, והיא קטנה - אין חזרתה חזרה, והרי היא כגרושה
- ^ אלא להכי תנייה במתניתין
- ^ לאשמועינן
- ^ דטעמא דקמייתא משום הא
- ^ דחכמים מודים
- ^ וקבל אביה גיטה
- ^ דאין כח - לא לאביה ולא לה – לקדשה, ומת כשהיא קטנה, דלא בעלָהּ משגדלה דתהוי ביאה משגדלה קידושין
- ^ אמרינן סתם ביאה ראשונה משגדלה - קידושין הן
- ^ ומדקתני לעיל 'ומודים חכמים לרבי אלעזר ביתומה בחיי האב' - אלמא איירי בה רבי אלעזר, דטעמא דבאחרנייתא - משום הא
- ^ דמוחזרת גדולה, לרבי אלעזר
- ^ משום יתומה בחיי האב
- ^ צרתה אטו היא
- ^ אם בא יבם להזקק לה - חולצת ופוטרת צרתה ולא מתייבמת
- ^ אבל אם נזקק לצרתה
- ^ והיא נפטרת
- ^ ופטורה מחליצה ומייבום
- ^ ונפלה לפני בעל הקטנה: זיקתה של גדולה שהיא מן התורה אוסרת הקטנה עליו, דנישואיה מדרבנן, ולא אלימא לאפקועי זיקה דאורייתא והויא לה אחות זקוקתו, ומה יעשו?
- ^ ותעקור נישואיה, ויהא מייבם את הגדולה
- ^ אין זיקתה אוסרת את זו, דרבן גמליאל סובר אין זיקה, כלומר: לא אלימא זיקה כדפירשתי בפרק 'רבן גמליאל' (לעיל נא,א); הלכך אם מיאנה – מיאנה, ותתייבם גדולה, ואם לאו - תמתין קטנה אצלו עד שתגדיל, ויהיו נישואיה גמורין ותצא הלזו [הגדולה] משום אחות אשה; אבל מיחלץ לגדולה לא - דפסל את הקטנה עליו משום 'אחות חלוצה'
- ^ אוי לו
- ^ ואין מלמדין אותה למאן, כדאמר בגמרא: יתרחק אדם מן המיאונין; ומיתב נמי לא יתבה תותיה, דקסבר יש זיקה; אלא תצא בגט
- ^ וזו לא תתייבם משום אחות גרושה אלא תצא
- ^ ללמד קטנה שתמאן
- ^ מפרש טעמא דכולהו לקמן
- ^ שלא יהא ערב
- ^ פרק 'החולץ'
- ^ במסכת קידושין
- ^ תשלום שכר גדול להבאת שלום: שאוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, כגמילות חסדים דכתיב בהו 'ימצא חיים צדקה - בעולם הבא – וכבוד - בעולם הזה
- ^ בשעת איסור הבמות, דחוטא הוא, דכתיב (דברים כג) וכי תחדל לנדור [לא יהיה בך חטא] [דברים כג,כג] - הא לא תחדל יהיה בך חטא
- ^ שעבר עליו שתי עבירות! אלא ילך אצל חכם ויתירנו כדי שלא יהא רגיל בכך
- ^ לא יקבל פקדון מבן עירו
- ^ שרגיל אצלו ויטול את שלו ויחזור ויתבענו
- ^ שם מקום; שמניחין הלוה ותופסין הערב
- ^ לישנא אחרינא: 'שלציון' קוראין שם הערבון, על שם נוטריקון [כפי שמסביר להלן רבי יצחק]: שלוף דוץ: שולף עצמו מן הלוה ותוקע עצמו על הערב
- ^ רעה אחר רעה
- ^ המערב זרים גרים בישראל - והנכנס בערבון נמי משמע
- ^ סיפא דקרא 'ושונא תוקעים בוטח' וכולה מפרש לה:
- ^ שאומר: "הריני שונה ואיני מקיים, ואקבל שכר למוד"
- ^ שאין בקיאין בדקדוקי מצות ולמדין ישראל ממעשיהן
- ^ לישנא דקרא נקט: 'ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב' (ישעיהו יד א)
- ^ לשון תיקוע, כדאמר 'דצה שלפה' (שבת דף נ,ב)
- ^ אינו עוסק בתורה
- ^ אין מקבל שכר למוד
- ^ ואין מקיים
- ^ אפילו שכר לימוד אין לו
- ^ ודקאמרת 'האי נמי פשיטא'
- ^ דעשיה
- ^ יודע הלכה שאין דומה לדין הבא לפניו כל כך
- ^ לרביה; והיינו תוקע: שסומך ונשען על ההלכה שהוא יודע
- ^ מטתו: בית המקדש ששם לשכת הגזית
- ^ שהשלום שלו
- ^ דיינים
- ^ דאמר כשתגדיל זו תצא זו בולא כלום
- ^ דניקדשה השתא מכל מקום: משגדלה תפסי קידושי מעיקרא, ואיגלי מילתא למפרע דזיקה דהך - לא כלום הוא
- ^ קידושין קמאי לא כלום נינהו, ומשום קידושין דבעילה דמשגדלה נפקא הך יבמה, ואף על גב דזיקה קודמת לקידושין
- ^ קסבר המקדש אחות יבמה נפטרה יבמה דאתי קידושי ומבטלי לזיקה
- ^ כל ימי קטנות ספק יבעול משתגדיל ותהיה אשתו, ספק לא יבעול ולא סמכה דעתה
- ^ ויוציאני בגט בעל כרחי
- ^ וכל זמן שארצה אצא במיאון על כרחו