ביאור:בבלי יבמות דף ע

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

אבל דיימא מניה - אף על גב דדיימא מעלמא - בתריה דידיה שדינן ליה. אמר רבא: מנא אמינא לה? - דקתני [1] 'ילדה - תאכל': היכי דמי? אילימא דדיימא מניה ולא דיימא מעלמא - צריכא למימר דתיכול? אלא לאו דדיימא נמי מעלמא; ומה התם: דלהאי איסורא ולהאי איסורא - בתריה דידיה שדינן ליה, הכא - דלהאי איסורא ולהאי היתירא לא כל שכן [2]? אמר ליה אביי: לעולם אימא לך כל היכא דדיימא מעלמא, אף על גב דדיימא מניה - אמר רב 'הולד ממזר', ומתניתין בדלא דיימא כלל [3].

העבד פוסל משום ביאה כו' [רש"י במשנה [4]: אם בא על כהנת - פסלה מן התרומה, כדאמרינן בגמרא (לעיל דף סח,ב) </ref> ואינו פוסל משום זרע!]: מאי טעמא [ואינו פוסל משום זרע]? אמר קרא [שמות כא,ד: אם אדניו יתן לו אשה וילדה לו בנים או בנות] האשה וילדיה תהיה [לאדניה, והוא יצא בגפו] [וכן פירש רש"י בהסבר המשנה: כיצד? בת ישראל לכהן, בת כהן לישראל, וילדה הימנו בן, והלך הבן ונכבש על השפחה, וילדה הימנו בן - הרי זה עבד [5]; היתה אם אביו בת ישראל לכהן - לא תאכל בתרומה [6]; בת כהן לישראל - תאכל בתרומה [7]].

ממזר פוסל ומאכיל: תנו רבנן [ספרא אמור פרשה ו פרק ה משנה ג]: '[ויקרא כב,יג: ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה] וזרע אין לה [ושבה אל בית אביה כנעוריה, מלחם אביה תאכל; וכל זר לא יאכל בו] - אין לי אלא זרעה, זרע זרעה מנין? - תלמוד לומר: וזרע אין לה - מכל מקום; אין לי אלא זרע כשר, זרע פסול מנין? - תלמוד לומר: וזרע אין לה - עיין עלה.' והא אפיקתיה ל'זרע זרעה'? 'זרע זרעה' - לא איצטריך קרא: בני בנים הרי הן כבנים [8]; כי איצטריך קרא לזרע פסול.

אמר ליה ריש לקיש לרבי יוחנן: כמאן [9]? – כרבי עקיבא, דאמר יש ממזר מחייבי לאוין. אפילו תימא רבנן; בעובד כוכבים ועבד מודו; דכי אתא רב דימי אמר רבי יצחק בר אבדימי משום רבינו [10]: 'עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל - הולד ממזר' [11].

כהן גדול פעמים שפוסל: תנו רבנן: '"הריני כפרת בן בתי כוזא [12] שמאכילני בתרומה, ואיני כפרת בן בתי כדא [13] שפוסלני מן התרומה."'

הדרן עלך אלמנה


יבמות פרק שמיני – הערל

משנה: הערל [14], וכל הטמאים - לא יאכלו בתרומה; נשיהן ועבדיהן יאכלו בתרומה [15].

פצוע דכא וכרות שפכה - הן ועבדיהן יאכלו, ונשיהן [16] לא יאכלו [17], ואם לא יְדָעָהּ [18] משנעשה פצוע דכא וכרות שפכה [19] - הרי אלו יאכלו. ואי זהו פצוע דכא? כל שנפצעו הביצים שלו, ואפילו אחת מהן; וכרות שפכה - כל שנכרת הגיד; ואם נשתייר מעטרה אפילו כחוט השערה [20] כשר [21].

גמרא: תניא: 'אמר רבי אלעזר אליעזר: מנין לערל שאין אוכל בתרומה? נאמר 'תושב ושכיר' בפסח [שמות יב,מה: תושב ושכיר לא יאכל בו], ונאמר 'תושב' 'ושכיר' בתרומה [ויקרא כב,י: וכל זר לא יאכל קדש תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש]; מה תושב ושכיר האמור בפסח - ערל אסור בו [שמות יב,מח: וכי יגור אתך גר ועשה פסח לה' - המול לו כל זכר ואז יקרב לעשתו והיה כאזרח הארץ וכל ערל לא יאכל בו], אף תושב ושכיר האמור בתרומה - ערל אסור בו. רבי עקיבא אומר: אינו צריך! הרי הוא אומר (ויקרא כב ד) איש איש [מזרע אהרן והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר; והנגע בכל טמא נפש או איש אשר תצא ממנו שכבת זרע] - לרבות הערל [22].' אמר מר: 'רבי אליעזר אומר: נאמר 'תושב ושכיר' בפסח ונאמר 'תושב' 'ושכיר' בתרומה: מה תושב ושכיר האמור בפסח, ערל אסור בו - אף תושב ושכיר האמור בתרומה - ערל אסור בו'; – מופנה? דאי לאו מופנה איכא למיפרך: מה לפסח שכן חייבין עליו [23] משום פיגול ונותר וטמא [24]!? לאיי, אפנויי מופנה. הי מופנה? אי דתרומה [ויקרא כב,י: וכל זר לא יאכל קדש; תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש] - מצרך צריכי, דתניא [מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק יב פסוק מה]: 'תושב - זה קנוי קנין עולם [25]; שכיר - זה קנוי קנין שנים [26]; ויאמר 'תושב' ואל יאמר 'שכיר' ואני אומר קנוי קנין עולם אינו אוכל, קנוי קנין שנים לא כל שכן? אילו כן [27] הייתי אומר 'תושב' - זה קנוי קנין שנים [28], אבל קנוי קנין עולם אוכל; בא 'שכיר' ולימד על 'תושב' שאף על פי שקנוי קנין עולם - אין אוכל.' אלא דפסח [שמות יב,מה: תושב ושכיר לא יאכל בו] מופני; האי תושב ושכיר דכתב רחמנא בפסח [29] - מאי ניהו?: אי נימא תושב [30] ושכיר [31] ממש - משום דהוה ליה תושב ושכיר איפטר ליה מפסח? והא קיימא לן גבי תרומה דלא אכיל,


עמוד ב

אלמא לא קני ליה רביה - הכא נמי לא קני ליה רביה [32]! אלא לאפנויי.

ואכתי מופנה מצד אחד הוא, ושמעינן ליה לרבי אליעזר [בספרים: אלעזר] דאמר מופנה מצד אחד למדין [33] ומשיבין [34]!? [35] כיון דלגופיה לא צריך (לא 'תושב' ולא 'שכיר', דלא אפשר לאוקמינהו כפשטייהו כלל - הוה ליה תרי קראי יתירי) - שדי חד אלָמֵד [תרומה שאינה נאכלת על ידי ערל] ושדי חד אמְלַמֵד [קרבן פסח], והוה ליה גזירה שוה מופנה משני צדדין (ומופנה משני צדדים דברי הכל למדין ואין משיבין אפילו יש להשיב).

אי מה פסח - אונן אסור בו [36] - אף תרומה - אונן אסור בה! אמר רבי יוסי בר חנינא אמר קרא: 'זר' (ויקרא כב י) וכל זר [לא יאכל קדש; תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש] - זרות אמרתי לך [שאסור בתרומה], ולא אנינות [ולא נאמר יהא אונן אסור בתרומה]. אימא ['זרות אמרתי לך', שזר אסור בתרומה,] ו'לא ערלות' [וערל יהא מותר]!? הא כתיב [37] תושב ושכיר [לא יאכל בו] [ומכאן שערלים אסורים בפסח]! ומה ראית [להעדיף לפרש שיש איסור ערל, ולא איסור אונן]? מסתברא! ערלות הוה ליה לרבויי, שכן [38] 1</ref> מחוסר מעשה, 2</ref> ומעשה בגופו, 3</ref> וענוש כרת [39], 4</ref> וישנו לפני הדבור, 5</ref> ומילת זכריו ועבדיו מעכבת [40]! אדרבה! אנינות הוה ליה לרבויי [41], שכן 1</ref> ישנה בכל שעה [42], 2</ref> ונוהגת באנשים ונשים, 3</ref> ואין בידו לתקן את עצמו! הנך נפישן. רבא אמר: בלא 'הנך נפישן' נמי לא מצית אמרת [43] שבקינן ערלות, דכתיב בגופיה דפסח [44] [ונתיר ערל בפסח], וילפינן אנינות מפסח? דפסח גופיה [איסור אנינות] ממעשר גמרינן [45]! אי מה פסח מילת זכריו ועבדיו מעכבת - אף תרומה מילת זכריו ועבדיו מעכבת!? אמר קרא [שמות יב,מד: וכל עבד איש] ומלתה אותו אז יאכל בו: מילת זכריו ועבדיו מעכבת בו מלאכול בפסח, ואין מילת זכריו ועבדיו מעכבת בתרומה. אי הכי [אם דורשים 'בו'], אימא [שמות יב,מח: וכי יגור אתך גר ועשה פסח לה' - המול לו כל זכר ואז יקרב לעשתו והיה כאזרח הארץ ו]כל ערל לא יאכל בו – 'בו' [בקרבן פסח] אינו אוכל, אבל אוכל הוא בתרומה! הא כתיב 'תושב' 'ושכיר' [ויקרא כב,י: וכל זר לא יאכל קדש תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש - ומכאן למדנו לאסור כהן ערל בתרומה]! ומה ראית [לאסור את הכהן הערל עצמו בתרומה ולא את עבדיו ובניו]? מסתברא! ערלות דגופיה הוה ליה לרבויי, שכן מעשה בגופו וענוש כרת! אדרבה! מילת זכריו ועבדיו הוה ליה לרבויי, שכן ישנה בכל שעה! הנך נפישן. ואי בעית אימא: בלא 'הנך נפישן' - נמי לא מצית אמרת: מי איכא מידי דערלות דגופיה לא מעכבא ביה, ערלות דאחריני מעכבא ביה!?

השתא, דאמרת 'בו' לדרשה הוא דאתא - [שמות יב,מג: ויאמר ה' אל משה ואהרן: זאת חקת הפסח:] כל בן נכר לא יאכל בו - למה לי? בו

הערות[עריכה]

  1. ^ באנוסה ומפותה בת ישראל מכהן
  2. ^ דאי דיימא מניה ומעלמא - דבתריה דידיה שדינן ליה
  3. ^ מקמי הכי, לאו מניה ולאו מעלמא; הלכך איצטריך לאשמועינן דתאכל, דאמרינן בהך ביאה נתעברה
  4. ^ סט,ב
  5. ^ שולד שפחה כמוה, דכתיב האשה וילדיה (שמות כא ד)
  6. ^ בת ישראל לכהן ומת בנה מכהן, ובנו = בן בנה קיים, והוא עבד - לא תאכל בתרומה: דלאו זרע הוא
  7. ^ אם מת אביו והוא קיים, אף על גב דולד ולד בעלמא פסיל, כדאמרן (ע,א) זרע זרעה מנין כו', האי - לא פסיל, דהא לאו בתר אבוה אזיל, ולאו זרעו הוא!
  8. ^ בפרק 'הבא על יבמתו' (לעיל סב,ב)
  9. ^ מתניתין דקתני 'עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר'
  10. ^ רבי
  11. ^ ואף על גב דשמעינן דפליג אדרבי עקיבא בפרק 'רבן גמליאל' (נב,ב) דאמר 'אין דברים הללו אמורים אלא לדברי רבי עקיבא', וליה לא סבירא ליה – אפילו הכי בעובד כוכבים ועבד מודה, כדאמר ב'החולץ' (מה,א): עובד כוכבים 'לא תתחתן' [דברים ז,ג] ועבד 'לא תהיה קדשה' [דברים כג,יח]
  12. ^ כלי קטן, כלומר ממזר שהוא גרוע
  13. ^ כלי חשוב כלומר כהן גדול
  14. ^ כהן שמתו אחיו מחמת מילה
  15. ^ דהא משום ערלות וטומאה לא נפקי מכלל כהנים, אלא דאינהו גופייהו מחסרי תקנתא
  16. ^ של פצוע דכא וכרות שפכה
  17. ^ דשוויוה חללה בביאתן שהרי נבעלה לפסול לה
  18. ^ לא בא עליה
  19. ^ והיתה נשואה לו קודם לכן
  20. ^ שנכרת מעטרה ואילך
  21. ^ דהתם בישרא בעלמא הוא, ולא גיד, שאין גיד אלא מעטרה ואילך לצד הגוף; 'עטרה' = שורת בשר המקפת במקום המילה בגובה ושופע ויורד עד סופה
  22. ^ כטמא אצל אכילת תרומה, דבהאי קרא - תרומה כתיב, דכתיב (ויקרא כב ז) ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים [כי לחמו הוא] - והיינו תרומה, דסגי ליה בהערב שמש
  23. ^ קרבן חטאת
  24. ^ אם אכלו פגול או נותר או בטומאת הגוף, דכולהו בכרת, דהא קדשים הוא
  25. ^ עבד עברי הנרצע, ובא הכתוב ללמדך שאין גופו קנוי לכהן זה שיאכילהו בתרומה ככנעני
  26. ^ סתם עבד שיוצא בשש שנים
  27. ^ דלא נאמר אלא תושב
  28. ^ משום הכי אסור בתרומה; בא 'שכיר' יתירא ולימד על כרחך דהאי קרא - לנרצע אתא, וכיון דתרי כתיבי - מסתברא ד'תושב' - זה המיושב אצלו לזמן מרובה, ו'שכיר' - זה העומד לצאת
  29. ^ 'לא יאכלו בו'
  30. ^ נרצע
  31. ^ קנוי קנין שנים
  32. ^ לא קני גופיה לרביה, וישראל מעליא הוא, וחייב בפסח
  33. ^ אם אין להשיב
  34. ^ ואם יש להשיב – משיבין
  35. ^ וכאן יש תשובה: מה לפסח שכן חייבין עליו כו', כדלעיל. ולקמן בפרק 'מצות חליצה' (קד,א) שמעינן לרבי אליעזר דאמר מופנה מצד אחד למדין ומשיבין, דקתני: 'חלצה בשמאל פסולה, ורבי אליעזר מכשיר', ואמרינן: מאי טעמא? דתנא קמא יליף 'רגל' 'רגל' ממצורע, דכתיב ביה 'על בהן רגלו הימנית' וקרא יתירא הוא, דכיון דכתיב 'על דם האשם', ובדם האשם כתיב 'ברגל ימנית', ולא הוי בעי למיהדר ומכתביה בשמן! ואמרינן במנחות בפרק קמא (דף י,א) מופנה הוא למדרשיה יד' 'יד' לקמיצה, 'רגל' 'רגל' – לחליצה, 'אוזן' 'אוזן' – לרציעה'; ורבי אליעזר מכשיר חליצה בשמאל, דלא גמר ממצורע, דאיכא למיפרך: מה למצורע שכן טעון עץ ארז ואזוב ושני תולעת; ומקשינן התם (ו(לקמן דף קד,א) ורבי אליעזר לא יליף 'רגל' 'רגל' ממצורע? והתניא: 'מנין לרציעה שהיא בימין כו' ומשנינן 'אוזן' 'אוזן' – מופנה, 'רגל' 'רגל' - לא מופנה; ואף על גב דג"ש מופנה מצד אחד, כהוא ד'רגל' דמצורע מופנה - הואיל ו'רגל' דחליצה לא מופנה – פרכינן.)
  36. ^ דילפינן (עג,א) לכולהו קדשים קל וחומר ממעשר
  37. ^ בפסח: שמות יב,מה
  38. ^ מעשים כרותים בדבר העבד (סימנא הוא ומפרש ליה)
  39. ^ על המילה
  40. ^ אם יש לו בן ראוי למול או עבד למול - אסור האב או האדון לאכול בפסח אלא אם כן מלו, דכתיב (שמות יב מח) המול לו כל זכר ואז יקרב; וגבי עבד כתיב (שמות יב מד) 'ומלתה אותו אז יאכל בו' - האיש, בעליו, דאי משום עבד - הא כתב (שמות יב מח) 'כל ערל לא יאכל בו'
  41. ^ אנינות פסל טפי מערלות
  42. ^ דהא אית ביה חומרא: שנוהג כל שעה שמת לו מת, אבל ערלות דגופיה - משמל פעם אחת שוב אינה חוזרת עליו
  43. ^ דנילף תרומה מפסח לענין אנינות, ומוקי קרא דמיעוטא לערלות, [וכי]
  44. ^ ולא מגמרינן לה מתרומה בגזירה שוה דתושב ושכיר
  45. ^ לקמן (בפרקין עג,א)