ביאור:בבלי יבמות דף כא
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת יבמות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא
קכב | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
באלמנה מן הנשואין כולי עלמא לא פליגי דלא פטרה, דאין עשה דוחה לא תעשה ועשה; כי פליגי באלמנה מן הארוסין: מאן דאמר 'פוטרת' - אתי עשה ודחי את לא תעשה, ומאן דאמר 'אינה פוטרת' - לא אתי עשה ודחי את לא תעשה, כיון דאפשר בחליצה. מיתיבי: 'ואם בעלו – קנו'!
– תיובתא.
לימא תיהוי נמי תיובתא דריש לקיש? אמר לך ריש לקיש: כי אמינא אנא - היכא דמקיימי מצוה, אבל הכא חליצה במקום ייבום - לאו מצוה היא.
אמר רבא: רמז לשניות מן התורה מנין? - שנאמר (ויקרא יח כז) כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ [אשר לפניכם ותטמא הארץ] [1]; 'האל' = קשות [2], מכלל דאיכא רכות [3], ומאי נינהו – שניות. ומאי משמע ד'האל' לישנא דקשה הוא? דכתיב [יחזקאל יז,יג: ויקח מזרע המלוכה ויכרת אתו ברית ויבא אתו באָלָה] ואת אילי הארץ לקח. לימא פליגא דרבי לוי, דאמר רבי לוי: קשה עונשין של מדות יותר מעונשין של עריות, שזה נאמר בהן 'אל' וזה נאמר בהן 'אלה' [4] – 'אל' קשה, ו'אלה' קשה מ'אל' [5]. גבי עריות נמי הא כתיב 'אלה' [6]? ההוא למעוטי מדות מכרת [## מ"האלה" ונכרתו, ולא מכל העבירות שנאמר בהם 'אלה']. אלא מאי חומרייהו? - הני אפשר בתשובה, הני לא אפשר בתשובה [7]. רב יהודה אמר: מהכא: [קהלת יב,ט: ויתר שהיה קהלת חכם עוד למד דעת את העם] ואזן [8] וחקר תקן משלים הרבה, ואמר עולא אמר רבי אלעזר: קודם שבא שלמה היתה תורה דומה לכפיפה [מעין סל נצרים] שאין לה אזנים [9], עד שבא שלמה ועשה לה אזנים [10]. רבי אושעיא אמר מהכא: (משלי ד טו) פרעהו אל תעבר בו, שְׂטֵה מעליו ועבור [11].
אמר רב אשי: משל דרבי אושעיא למה הדבר דומה? - לאדם משמר פרדס: משמרו מבחוץ - כולו משתמר; משמרו מבפנים: שלפניו משתמר, שלאחריו אינו משתמר. והא דרב אשי בדותא היא: התם - שלפניו מיהא משתמר, הכא - אי לאו שניות פגע בערוה גופה?
רב כהנא אמר: מהכא: (ויקרא יח ל) ושמרתם את משמרתי [לבלתי עשות מחקות התועבת אשר נעשו לפניכם ולא תטמאו בהם אני ה' אלקיכם] [12] - עשו משמרת למשמרתי. אמר ליה אביי לרב יוסף: הא - דאורייתא היא!? דאורייתא ופירשו רבנן. כל התורה נמי פירשו רבנן!? אלא מדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא.
תנו רבנן: 'מה הם 'שניות'? 1</ref> אם אמו [13], 2</ref> ואם אביו [14], 3</ref> ואשת אבי אביו [15], 4</ref> ואשת אבי אמו [16], 5</ref> ואשת אחי האב מן האם [17], 6</ref> ואשת אחי האם מן האב [18], 7</ref> וכלת בנו [19], 8</ref> וכלת בתו [20]; ומותר אדם באשת חמיו ובאשת חורגו [21] ואסור בבת חורגו [22]; [23], וחורגו מותר באשתו ובתו, ואשת חורגו אומרת לו: "אני מותרת לך ובתי אסורה לך".'; 'בת חורגו'? דאורייתא היא, דכתיב [ויקרא יח,ז: ערות אשה ובתה לא תגלה] את בת בנה ואת בת בתה [לא תקח לגלות ערותה שארה הנה זמה היא]! משום דקבעי למיתני סיפא 'אשת חורגו אומרת לו "אני מותרת לך ובתי אסורה לך"': ואף על גב דבתי אסורה לך מדאורייתא - בדידי לא גזור ביה רבנן', תנא רישא נמי 'בת חורגו'. אי הכי אשת חמיו נמי תימא "אני מותרת לך ובתי אסורה לך", דהויא אחות אשתו! הא פסיקא ליה [24], הא [25] לא פסיקא ליה.
אמר רב [הלכה שנמסרה לו]: 'ארבע נשים יש להן הפסק' [26]. נקיט רב בידיה תלת [27]: אשת אחי האם מן האב [מספר 6 בברייתא לעיל] [28] ואשת אחי האב מן האם [מספר 5 בברייתא לעיל] [29] וכלתו [מספר 7 או 8 בברייתא לעיל]. [30]; וזעירי מוסיף אף אשת אבי אמו [מספר 4 בברייתא לעיל] [31]. אמר רב נחמן בר יצחק: וסימניך [32] 'דעילאי דרב' [33]. ורב - מאי טעמא לא חשיב ליה? מיחלפא ליה באשת אבי אביו [34]. וזעירי? להתם שכיח ואזיל [35] להכא לא שכיח ואזיל. 'כלתו'? –
דאורייתא היא [36], דכתיב [ויקרא יח,טו] ערות כלתך לא תגלה [אשת בנך היא לא תגלה ערותה]?! אימא 'כלת בנו'. וכלת בנו יש לה הפסק? והא תניא 'כלתו ערוה, כלת בנו שניה, וכן אתה אומר בבנו ובן בנו עד סוף כל הדורות'!? אלא אימא 'כלת בתו' [37], דאמר רב חסדא: הא מילתא מגברא רבה שמיע לי – ומנו? רבי אמי: 'לא אסרו כלה [38] אלא מפני כלה'; ואמרו לי כלדאי [39] 'מלפנא הוית [40]', אמינא: אי [41] גברא רבה [42] הוינא - אסברא [43] מדעתי [44]; אי מקרי דרדקי הוינא [45] - אשיילה מרבנן דאתו לבי כנישתא [46]; השתא - סברתה מדעתי: לא אסרו כלת בתו [47] אלא משום כלת בנו [48]. אמר ליה אביי לרבא: אסברה לך: כגון כלתה דבי בר ציתאי [49]. רב פפא אמר: כגון כלתה דבי רב פפא בר אבא. רב אשי אמר: כגון כלתה דבי מרי בר איסק.
איבעיא להו: אשת אחי האם מן האם מהו?: אשת אחי האב מן האם ואשת אחי האם מן האב, דאיכא צד אב [50] - הוא דגזרו רבנן, אבל היכא דליכא צד אב לא גזרו בהו רבנן? או דלמא לא שנא [51]? אמר רב ספרא: היא גופה [52] גזירה, ואנן ניקום ונגזור גזירה לגזירה? אמר רבא: אטו כולהו [53] לאו גזירה לגזירה נינה? אמו – ערוה, אם אמו – שניה [54], וגזרו על אם אביו [55] משום אם אמו, וטעמא מאי? כולהו 'דבי אימא רבתי' קרו ליה; אשת אביו – ערוה, אשת אבי אביו – שניה [56], וגזרו על אשת אבי אמו [57] משום אשת אבי אביו, וטעמא מאי? כולהו 'דבי אבא רבה [58]' קרו ליה; אשת אחי האב מן האב – ערוה, אשת אחי האב מן האם - שניה, וגזרו על אשת אחי האם מן האב משום אשת אחי האב מן האם, וטעמא מאי? משום דכולהו 'דבי דודי' קרי להו. מאי? תא שמע: דכי אתא רב יהודה בר שילא אמר: אמרי במערבא: 'כל שבנקבה ערוה [59] - בזכר גזרו [60] על אשתו משום שניה' [61]. ואמר רבא: וכללא הוא [62]? חמותו – ערוה, אשת חמיו מותרת! בת חמותו [63] – ערוה, אשת בן חמותו מותרת! בת חמיו – ערוה, אשת בן חמיו מותרת! חורגתו – ערוה, אשת חורגו מותרת! בת חורגתו – ערוה, אשת בן חורגו מותרת! והא דרב יהודה בר שילא - לאיתויי מאי? לאו לאיתויי אשת אחי האם מן האם [64], דכל שבנקבה ערוה - בזכר גזרו אשתו משום שניה [65]? מאי שנא הני [66] ומאי שנא הא? הא [67] בחד קידושין מקרב לה, הני עד דאיכא תרי קידושין לא מקרב להו [68].
שלח ליה רב משרשיא מתוסנייא לרב פפי: ילמדנו רבינו: אשת אחי אבי האב [69], ואחות אבי האב [70] – מהו? מדלמטה ערוה - למעלה נמי גזרו ביה? או דלמא הא איתפליג דרתא [71]?
תא שמע [72]: 'מה הן שניות' - ולא קחשיב להו בהדייהו!
תנא ושייר.
מאי שייר דהאי שייר?
שייר שניות דבי רבי חייא [73].
אמימר אכשר באשת אחי אבי אביו ובאחות אבי אביו. אמר ליה רב הלל לרב אשי: לדידי חזיא לי שניות [רשימת השניות של] מר בריה דרבנא, וכתיבן שיתסרי לאיסורא! מאי? - לאו תמני דמתניתא, ושית דבי רבי חייא, והנך תרתי - הא שיתסרי! ולטעמיך - שיבסרי הויין, דהא איכא אשת אחי האם מן האם דפשטינן לאיסורא! הא לא קשיא:
הערות[עריכה]
- ^ גבי עריות כתיב
- ^ ומשמע התועבות הקשות
- ^ וקלות מהן ואסורות
- ^ במדות כתיב (דברים כה טז) 'כי תועבת ה' כל עושה אלה - כל עושה עול'
- ^ ומדקאמר יותר משל עריות - מכלל דהא לאו קשה הוא
- ^ 'מכל התועבות האלה ונכרתו'
- ^ גירסת רש"י: 'עריות אפשר בתקנה': כל זמן שלא הוליד ממזר יפרוש הימנה ויתחרט, אבל מדות - גזל את הרבים הוא, ואינו יודע למי יחזיר; ואף על גב דקיימא לן 'יתקן בהם צרכי רבים' לאו תשובה מעלייתא הוא
- ^ לשון אזנים - בית אחיזה, כדאמר בעירובין: לימד דעת את העם דאגמרה בסימני טעמא ואסברה בדדמי, גמר מילתא ממילתא והזהיר על דברי סופרים, כדכתיב 'ויותר מהמה בני הזהר' - הזהר בדברי סופרים יותר מדברי תורה וגזר על השניות
- ^ של קופה לאחוז בהן הקופה ומשתמרת שלא תפול
- ^ הכא נמי על ידי שניות מתרחקין מן העריות
- ^ הגדילהו לאיסור והוסיף עליו כדי שלא תעבור בו כמו גדל פרע
- ^ גבי עריות כתיב
- ^ אמו כתיבה, וגזרו רבנן על אם אמו כדי שלא יפגע באמו
- ^ וגזרו נמי באם אביו משום אם אמו; ואף על גב דגזירה לגזירה הוא, כדאמר לקמן - משום דתרוייהו 'אימא רבתא' קרו להו
- ^ משום אשת אביו הכתובה
- ^ ואף על גב דאשת אבי אמו גזירה משום אשת אבי אביו, דתרוייהו 'אבא רבא' קרו להו, והילכך חדא הוא
- ^ דמן התורה 'ערות אחי אביך' כתיב [ויקרא יח,יד], ואמרינן לקמן ב'הבא על יבמתו' דבאחי אביו מן האב קמשתעי, אבל אם היה אחיו של אביו מן האם – שריא, וגזרו רבנן עלה משום אשת אחי אביו מן האב
- ^ כגון נפתלי אחי יוכבד מאביה, ונשא אשה - אסורה לאהרן משום שניה; דאף על גב דאשת אחי אמו לא כתיבא - גזרו בה רבנן היכא דהוא אחי אמו מן האב, גזירה משום אחי אביו מן האם, דהויא נמי שנייה, ואיכא צד אב; אבל אם היה נפתלי אחי יוכבד מן האם ולא מן האב - מיבעי לקמן בגמרא אי גזור רבנן עלה אי לאו
- ^ גזור משום כלתו
- ^ מפרש טעמא לקמן גזירה משום כלת בנו
- ^ בן אשתו
- ^ 9
- ^ לקמן פריך הא דאורייתא היא: 'את בת בנה' [ויקרא יח,יז], ואמאי תני לה בהדי שניות
- ^ בת חורגו לעולם אסורה לו
- ^ בת אשת חמיו האסורה לו משום אחות אשה הואיל ולאחר מיתת אשתו מותרת לו
- ^ שלמעלה מהן ולמטה מהן מותר, אבל האחרות, כגון אם אמו - אין להם הפסק: שלמעלה הימנה עד סוף כל הדורות הויא נמי שנייה, וכן אשת אבי אביו, ואם אבי אביו - למעלה מהן עד לעולם אסור, כגון אשת אבי אבי אביו ואם אבי אבי אביו
- ^ לפרושי תלת מהנך ארבעה, אבל רביעית לא הוה ידע מה היא, אבל גמרא הוה גמיר דארבע נינהו
- ^ היא לבדה שנייה, אבל אשת אחי אם אמו מותרת
- ^ לבדה שנייה, אבל אשת אחי אבי אביו מן האם – מותרת; וטעמא משום דלא שייכא בהו ערוה דאורייתא; אבל אם אמו, דשייכא בדורותיה ערוה דאורייתא, כגון אמו! ואשת אבי אביו יש בדורותיה אשת אב דאורייתא; ואם אביו נמי, - אף על גב דלא שייכא בדורה ערוה דאורייתא - אין לה הפסק, ואסורה אף אם אבי אביו, דמיחלפא באם אם אמו
- ^ ולקמן פריך היכי חשיב כלתו בהדי שניות, הא דאורייתא היא!? ומתרץ: אימא 'כלת בתו' [מספר 8 לעיל], דחשבינן לה לעיל בשניות, וקאמר רב דיש לה הפסק, הואיל ולא שייכא בה איסור כלה דאורייתא, הילכך כלת בת בתו שריא, אבל כלת בנו [מספר 7 לעיל] אין לה הפסק; וכלת בן בנו נמי אסירא, הואיל ושייכא בדורות הללו איסור כלה דאורייתא
- ^ יש לה הפסק ושרינן אשת אבי אבי אמו הואיל ולא שייכא בדורות הללו אישות אב דאורייתא
- ^ הא דאוסיף זעירי
- ^ הוא דור אחד למעלה משניות: דרב דחשיב אשת אחי האם, וזו של זעירי דור אחד למעלה
- ^ דאי אמרת 'יש לה הפסק' - אתי למימר באשת אבי אביו יש לה הפסק, והתם איכא באותם דורות אישות דאורייתא
- ^ למשפחת אביו אדם רגיל לילך ויודע שיש שם קורבה יותר מאמו, הילכך לא מיחלפי
- ^ והיכי חשיב לה רב בהדי שניות
- ^ וטעמא פרישנא לעיל: לפי שאין בצדה צד כלות דאורייתא
- ^ סתם משמע
- ^ החוזים בכוכבים
- ^ חכם תהיה
- ^ האי 'מלפנא' דאמרו לי
- ^ גברא רבא בתלמוד משמע
- ^ להא דרבי אמי דלא אסרו כלה
- ^ ולא אשאלנה בבית המדרש
- ^ ולאו תלמיד
- ^ כלומר: אהיה צריך לשאול, דלא אבינה מדעתי
- ^ דהא ליתא בבת צד כלה דאורייתא
- ^ דיש בבן צד כלה דאורייתא כגון אשת בנו
- ^ שהיתה לו כלת הבן וכלת הבת ואתו לאיחלופי וכן כולהו
- ^ ואיכא למיגזר משום אשת אחי האב מן האב דאורייתא
- ^ לא שנא אשת אחי האם מן האם מאשת אחי האם מן האב
- ^ אשת אחי האם מן האב
- ^ הא 'כולהו' לאו דוקא
- ^ שסמוכה לערוה
- ^ שאין בה צד ערוה
- ^ שסמוכה לאשת אב
- ^ אף על גב דלא שייך צד אישות אב דאורייתא לא למעלה ולא למטה
- ^ ולא גרסינן 'רבתי'
- ^ שאם היתה נקבה היתה ערוה לזה
- ^ גזרו בזכר
- ^ וכולהו מפרש ואזיל להו
- ^ בתמיה
- ^ שהיא אחות אשתו
- ^ דבנקבה ערוה דאחות האם מן האם ערוה דכתיב 'ערות אחות אמך' ודרשינן ב'הבא על יבמתו' בין מן האב בין מן האם
- ^ הילכך בזכר גזרו על אשתו
- ^ דלעיל: אשת חמיו ואשת בן חמיו ובן חמותו ואשת חורגו ובן חורגו, ואף על גב דנקבה ערוה - בזכר מותר באשתו
- ^ אשת אחי האם
- ^ לגבי דהאי: בקדושין שקדשה אחי אמו אבל כל הנך דלעיל לא איקרבו לגביה עד דאיכא תרתי קידושין, כגון אשת חמיו בקידושין שקדש את אשתו - נתקרב חמיו אצלו, ועדיין אשת חמיו רחוקה לזה כל זמן שלא קדשה חמיו; וכן אשת בן חמיו - בקדושין שלו באשתו נתקרב בן חמיו, וקדושין [נוספים] בן חמיו באשתו, וכן כולם
- ^ מן האב, דאמרן לעיל 'אשת אחי האב מן האם יש לה הפסק' דהיינו היתירא לאשת אחי אבי האב מן האם, דלמטה דידה לאו ערוה היא, אלא שנייה, וכי קמיבעיא ליה - באשת אחי אבי האב מן האב, דלמטה דידה ערוה: אשת אחי האב מן האב
- ^ וכן אחות אבי האב, בין מן האב בין מן האם, דלמטה דידה ערוה, כגון אחות האב
- ^ נתרחקה קורבה
- ^ ברייתא דלעיל
- ^ לקמן בשמעתין