ביאור:בבלי יבמות דף נד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ישן לא קנה ביבמתו [1]? אלא בנתקע [2]. והא אמר רבה: 'נפל מן הגג ונתקע - חייב בארבעה דברים [3], וביבמתו לא קנה [4]'!? אלא כגון שנתכוון לאשתו [5] ותקפתו יבמתו ובא עליה - שניהם אנוסים.

דבי רבי חייא - היכי דמי? כגון שנתכוון לאשתו ותקפוהו עובדי כוכבים ודבקום זה בזה ובא עליה.

מנא הני מילי? דתנו רבנן: '[דברים כה,ה: כי ישבו אחים יחדו ומת אחד מהם ובן אין לו - לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר] יבמה יבא עליה [ולקחה לו לאשה ויִבמָהּ] – מצוה [6]; דבר אחר 'יבמה יבא עליה' - בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון.' והא אפיקתיה למצוה? למצוה - מ'ואם לא יחפוץ האיש [לקחת את יבמתו, ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים, ואמרה: "מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל, לא אבה יבמי" [דברים כה,ז]] נפקא; הא חפץ [7] – יבם, וכי אתא קרא ['יבמה יבא עליה'] - בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון.

תניא אידך: יבמה יבא עליה' – כדרכה; 'ולקחה' - שלא כדרכה [8]; 'ויבם' [זו דרשת החלק הראשון של המלה, שהרי 'ויבמָהּ' כתיב] - ביאה גומרת בה, ואין כסף ושטר גומרין בה; 'ויבמָהּ' - בעל כרחה. דבר אחר: 'יבמה יבא עליה' - בין בשוגג כו' [בין במזיד בין באונס בין ברצון]' והא אפיקתיה ל'כדרכה'? ההוא [כדרכה] - מ'להקים לאחיו שם' [דברים כה,ז: וְאִם לֹא יַחְפֹּץ הָאִישׁ לָקַחַת אֶת יְבִמְתּוֹ וְעָלְתָה יְבִמְתּוֹ הַשַּׁעְרָה אֶל הַזְּקֵנִים וְאָמְרָה מֵאֵן יְבָמִי לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם בְּיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה יַבְּמִי] נפקא: במקום שמקים שם, וכי אתא קרא [יבמה יבא עליה] - בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון.

גופא: אמר רב יהודה: ישן - לא קנה ביבמתו, דאמר קרא 'יבמה יבא עליה' - עד דמכוין לה לשם ביאה [9]. והתניא: 'בין ער בין ישן'? אימא 'בין ערה בין ישנה'. והתניא: 'בין ער הוא בין ישן הוא בין ערה היא בין ישנה היא'? הכא במאי עסקינן? - במתנמנם. היכי דמי מתנמנם? אמר רב אשי: נים ולא נים, תיר ולא תיר, כגון דקרו ליה ועני ולא ידע לאהדורי סברא, וכי מדכרו ליה מדכר.



גופא: אמר רבה: נפל מן הגג ונתקע - חייב בארבעה דברים, וביבמתו לא קנה: בנזק [10], בצער, בשבת, ברפוי, אבל בושת לא מיחייב, דאמר מר: אין חייב על הבושת עד שיתכוון.

אמר רבא: נתכוון להטיח בכותל [11] והטיח ביבמתו - לא קנה; להטיח בבהמה והטיח ביבמה – קנה, דהא קמכוין לשם ביאה בעולם.

אחד המערה: אמר עולא: מנין להעראה מן התורה? שנאמר (ויקרא כ יח) ואיש אשר ישכב את אשה דוה וגלה את ערותה את מקורה הערה [והיא גלתה את מקור דמיה ונכרתו שניהם מקרב עמם] - מכאן להעראה מן התורה [ומכאן בנין אב לכל התורה שיש חשיבות להעראה, וממילא גם קונה ביבום]. [## האם עולא שואל לאיסור או לחיוב? לפי שמביא פסוקים מויקרא פרק כ שעוסק בעונש – מכאן שעוסק בחיוב; אך מנין לאיסור? האם נלמד איסור מעונש?] אשכחן נדה, שאר עריות מנין? וכי תימא נילף מנדה - מה לנדה שכן מטמאה את בועלה [12] [והיות וזה חידוש חמור, אין ללמוד ממנו על מקרים קלים יותר]! אלא אתיא מאשת אח, דכתיב (ויקרא כ כא) ואיש אשר יקח את אשת אחיו נדה היא [ערות אחיו גלה ערירים יהיו] - וכי אשת אחיו [לעולם] נדה היא [13]? אלא כנדה: מה נדה בהעראה - אף אשת אח בהעראה [ומאשת אח נלמד בנין אב לכל העריות]. [ופרכינן:] מה לאשת אח שכן בידו [14] לרבות [15]: דאי בעי מקדש ואזיל כי אלפא [עד אלף נשים] [16]!? אלא [נסיון חדש ללמוד כל העריות ממקור אחד – לפי המשך הגמרא:] אתיא מאחות אב ואחות אם, דכתיב: (ויקרא כ יט) וערות אחות אמך ואחות אביך לא תגלה כי את שארו הערה [עונם ישאו]. איכא למיפרך: מה לאחות אב ואחות אם שכן איסור הבא מאליו [ולכן כוחו גדול, ואין ללמוד על איסורי עריות אחרים שיש איסור או עונש - בהעראה] [17]!? מחדא לא אתיא, תיתי [חדא] מתרתי. מהי תיתי [מתוך השלשה: נדה, אשת אח, ואחות אביו ואחות אמו]? תיתי מאשת אח ואחות אב ואחות אם [18]. מה להנך שכן אסורין משום שְׁאֵר [19]!? אלא תיתי מנדה ואחות אב ואחות אם. מה להנך שכן איסור הבא מאליו!? אלא תיתי מנדה ואשת אח, דמאי פרכת [לכל איסור אין החומרות של הצד השני ואף על פי כן נאסרה העראה: נדה באה מאליו ואינה משום שאר, ואין בידו לרבות, ואשת אח אינה באה מאליו, ואינה 'מטמאה את בועלה'; או באופן חיובי, כדברי רש"י לעיל, רק שנדה אינה משום שאר]? מתקיף לה רב אחא בריה דרב איקא: מה לנדה ואשת אח, שכן אין להם היתר בחיי אוסרן [20], תאמר באשת איש שכן יש לה היתר בחיי אוסרה [21]!? אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא: אטו נדה ואשת אח בחיי אוסרן הוא דאין להם היתר, אבל לאחר מכאן יש להם היתר? נדה


עמוד ב

ביומי תליא מילתא [22], אשת אח בבנים תליא רחמנא [23]! אלא פריך הכי: מה לנדה ואשת אח, שכן אין אוסרן מתירן [24], תאמר באשת איש שאוסרה מתירה!? אלא אמר רבי יונה ואיתימא רב הונא בריה דרב יהושע: אמר קרא: (ויקרא יח כט) כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו הנפשות העושות [מקרב עמם] - הוקשו כל העריות כולן לנדה [25]: מה נדה [יש חיוב כבר] בהעראה - אף כל בהעראה.

ואלא נדה דכתיבא גבי אשת אח [26] למה לי? לכדרב הונא, דאמר רב הונא: רמז ליבמה מן התורה מנין? 'מנין'? הא כתיב 'יבמה יבא עליה'? אלא רמז ליבמה שאסורה בחיי בעלה [27] מנין? האי - סברא היא: מדאמר רחמנא לאחר מיתת בעלה שריא - מכלל דבחיי בעלה אסורה. ודלמא לאחר מיתת בעלה – מצוה, בחיי בעלה רשות!? אי נמי לאחר מיתת בעלה – אִין, בחיי בעלה – לא, ולאו הבא מכלל עשה – עשה [28]? אמר קרא: (ויקרא כ כא) ואיש אשר יקח את אשת אחיו נדה היא [ערות אחיו גלה ערירים יהיו] - וכי אשת אחיו נדה היא? אלא כנדה: מה נדה אף על פי שיש לה היתר לאחר מכאן, בשעת איסורא בכרת - אף אשת אח [נמי]: אף על פי שיש לה היתר לאחר מכאן, בחיי בעלה בכרת.

אלא העראה דכתיבא גבי אחות אב ואחות אם [ויקרא כ,יט: וערות אחות אמך ואחות אביך לא תגלה כי את שארו הערה עונם ישאו] למה לי? לכדבעא מיניה רבינא מרבא: 'המערה בזכור מהו'? 'בזכור' – 'משכבֵי אשה' כתיבא [29]!? אלא: 'המערה בבהמה [30] מהו'? אמר ליה: אם אינו ענין להעראה, דכתיבא גבי אחות אב ואחות אם, דאתיא [העראה] בהקישא מדרבי יונה - תנהו ענין להעראה דבהמה. מכדי בהמה - חייבי מיתות בית דין היא, מאי טעמא כתיב להעראה דידה גבי חייבי כריתות [31]? לכתוב גבי מיתת בית דין [32], ונילף מיתת בית דין ממיתת בית דין [33]? איידי דכוליה קרא [34] לדרשא אתי [35] כתיב ביה נמי הא מילתא [36] לדרשא [37].

מאי דרשא? דתניא [דומה לספרא פרשתא י פרק יא הלכה ד]: '(ויקרא יח יב) ערות אחות אביך לא תגלה [שאר אביך היא] [38] – בין [39] מן האב בין מן האם. אתה אומר 'בין מן האב בין מן האם'? או אינו אלא מן האב ולא מן האם? ודין הוא: חייב כאן וחייב באחותו; מה אחותו בין מן האב בין מן האם [40] - אף כאן בין מן האב בין מן האם! או כלך לדרך זו: חייב כאן וחייב בדודתו: מה דודתו מן האב ולא מן האם [41] - אף כאן מן האב ולא מן האם!? נראה למי דומה: דנין איסור הבא מאליו מאיסור הבא מאליו ואל תוכיח דודתו, שאין איסור הבא מאליו [42]! או כלך לדרך זה: דנין קרובי האב מקרובי האב ואל תוכיח אחותו שקרובי עצמו!? [43] תלמוד לומר [44]: (ויקרא יח יב) ערות אחות אביך לא תגלה [שאר אביך היא]- בין מן האב בין מן האם – ערות אחות אמך לא תגלה [כי שאר אמך היא [45]] - בין מן האב בין מן האם.' למה לי למכתבא באחות אב, למה לי למכתבא באחות אם [46]? אמר רבי אבהו: צריכי: דאי כתב רחמנא באחות אב - שכן יש לה חייס [47], אבל אחות אם אימא לא! ואי כתב רחמנא באחות אם - שכן ודאית [48] , אבל אחות אב אימא לא [49]? צריכא!

ודודתו, דפשיטא ליה לתנא דמן האב ולא מן האם - מנא ליה? אמר רבא: אתיא 'דודו' 'דודו': כתיב הכא [ויקרא כ,כ: ואיש אשר ישכב את דדתו] ערות דודו גלה [חטאם ישאו], וכתיב התם (ויקרא כה מט) או דודו או בן דודו יגאלנו [או משאר בשרו ממשפחתו יגאלנו או השיגה ידו ונגאל] - מה להלן מן האב ולא מן האם [50] אף כאן מן האב ולא מן האם. והתם מנלן? אמר קרא: 'ממשפחתו יגאלנו' - משפחת אב קרויה משפחה, משפחת אם אינה קרויה משפחה.

והדתנן [יבמות פ"י מ"ד]: 'אמרו לו: "מתה אשתך" ונשא אחותה מאביה; מתה, ונשא אחותה מאמה; מתה, ונשא אחותה מאביה; מתה, ונשא אחותה מאמה [51] - מותר בראשונה [52] ובשלישית [53] ובחמישית [54] ופוטרות צרותיהן [55]; ואסור בשניה [56] וברביעית [57]; ואין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה; ואם בא על השניה לאחר מיתת הראשונה - מותר בשניה וברביעית ופוטרות צרותיהן ואסור בשלישית ובחמישית'

הערות[עריכה]

  1. ^ דישן לאו בר דעת ולא הוה קנינו קנין
  2. ^ שנתקשה לאשתו ונפל מן הגג ונתקע ביבמתו
  3. ^ בנזק וצער ורפוי ושבת כדאמר ב'החובל' (בבא קמא פה ב): פצע תחת פצע לרבות השוגג כמזיד ואונס כרצון, אבל בבושת – לא, כדמפרש לקמן
  4. ^ דלא אכוין לביאה
  5. ^ ונתקשה לה
  6. ^ כלומר בביאה יותר מבחליצה
  7. ^ מצוה ליבומי
  8. ^ לרבות שאם בא עליה שלא כדרכה - קנה
  9. ^ בעולם
  10. ^ שמין אותה כאילו היא שפחה נמכרת: כמה היתה יפה וכמה היא יפה
  11. ^ לאו לשום ביאה מיכוין
  12. ^ להיות כמותה טמא שבעה, דכתיב 'ותהי נדתה עליו וטמא שבעת ימים' (ויקרא טו כד)
  13. ^ ואינה פוסקת
  14. ^ של אדם
  15. ^ נשים הרבה על אחיו באיסור אשת אח
  16. ^ [ומכל מקום] ותפשוט מינה כל עריות הנאסרות עליו מחמת אישות, כגון אשת אב, וכלתו, וחמותו, ואחות אשתו; אבל אמו ואחותו ובתו וכיוצא בהן, דאין בידו לרבות - מנלן
  17. ^ ופשוט מינה [מכל מקום]: אמו ואחותו ובתו וכיוצא בהן, ולא תפשוט מינה עריות הנאסרות לו מחמת קידושין
  18. ^ דכי פרכת 'מה לאחות אב ואם שכן איסור הבא מאליו' - אשת אח תוכיח; 'מה לאשת אח שכן בידו לרבות'? - אחות אב ואם תוכיח, וחזר הדין: הצד השוה שבהן שהן אסורות עליו משום ערוה ועשה בהן העראה כגמר ביאה - אף אני אביא כל העריות בדין הזה
  19. ^ ותפשוט כל האסורות משום שאר, אבל אשת איש, דלאו משום שאר - מנא תיתי
  20. ^ כל זמן שאדם חי והיא שופעת וכן אשת אח - אין היתר בחיי אחיו שאפילו הוא מגרשה אסורה לזה
  21. ^ אשת איש יש לה היתר בחייו על ידי גט
  22. ^ אפילו אם מת האוסרה - שפסקה דם בראייה ראשונה - אסורה כל שבעה
  23. ^ אם יש לה בנים אפילו מת אחיו
  24. ^ אין כח באוסר להתיר, אלא דבר אחר מתירה: ימים מתירין את הנדה ואשת אח כשהוא ערירי
  25. ^ שהרי כאן הוקשו כולן זו לזו, ונדה כתובה בפרשת עריות, הלכך 'בהעראה' ילפינן כולהו מנדה
  26. ^ דילפינן מיניה לעיל העראה לאשת אח מנדה
  27. ^ אם גירשה אחיו
  28. ^ אבל כרת ליכא
  29. ^ וכיון דבאשה הוי העראה משכב - ממילא איתסרא בזכור, דהא בזכור כתיב 'משכבי אשה'
  30. ^ שלא גמר ביאתו
  31. ^ אחות אב ואחות אם לאו מחייבי מיתות הן דלא כתיבא בהו מיתה
  32. ^ כגון באמו וחמותו
  33. ^ ולימא נמי 'אם אינו ענין להו - דאתיא בהיקישא דרבי יונה - תנהו ענין לבהמה
  34. ^ דכתיב באחות אב ואחות אם בפרשת קדושים תהיו
  35. ^ כדתניא לקמן
  36. ^ העראה בלא צורך
  37. ^ דבהמה
  38. ^ קרא דאחרי מות קמא נקט
  39. ^ שהיא אחות אביך
  40. ^ דכתיב 'בת אביך או בת אמך' [ויקרא יח,ט]
  41. ^ שאם היה דודו אחי אביו מן האם ולא מן האב - אין אשתו עליו ערוה; ולקמן בעי מנלן
  42. ^ אלא על ידי קדושי דודו
  43. ^ וכיון דלא נפקא לן מדינא
  44. ^ מקרא שני בפרשת קדושים תהיו : 'ערות אחות אביך ואחות אמך לא תגלה', ואין צריך להזהיר, שכבר הזהיר, ולא הוה ליה לאשמועינן אלא עונש כדעבד באשת אח ובאחותו: 'איש כי יקח אחות אביו ואחות אמו עונם ישאו' וקרא יתירא הוא לרבות אחות אביו מן האם ואחות אמו מן האם
  45. ^ שם פסוק יג
  46. ^ לכתוב בחדא ותיתי אידך מינה
  47. ^ דמשפחת אב קרויה משפחה דכתיב 'ויתילדו על משפחותם לבית אבותם' (במדבר א יח)
  48. ^ ודאי קרובתו
  49. ^ שמא חס וחלילה אין זה אביו
  50. ^ אם אחי אביו מן האב - הוא הוי קרוב לענין גאולה יותר, ומצות גאולה מוטל עליו יותר מקרובי האם
  51. ^ כגון דינה בת לאה מיעקב ויוכבד בת לאה מחצרון, ושרה בת חצרון מקטורה, ורבקה בת קטורה מבתואל, ומלכה בת בתואל מחנה; וראובן נשא את מלכה, והלך למדינת הים. אמרו לו "מתה אשתך" ונשא את רבקה שהיא אחותה מאביה; חזרו ואמרו לו "מתה רבקה" ונשא את שרה, אחותה [של רבקה] מאמה [קטורה]; אמרו לו "מתה שרה" ונשא את יוכבד אחותה מאביה; אמרו לו "מתה יוכבד" ונשא את דינה אחותה מאמה [לאה]; חזרו ואמרו לו 'כולן קיימות'
  52. ^ במלכה אשתו
  53. ^ שרה, לפי שרבקה לא היו קדושיה קידושין וביאתה באונס הוא ומותר בשרה אחותה, דתנן (לקמן פ"יא מ"א; צז,א) 'נושאין על האנוסה'
  54. ^ דינה; ואף על פי שהיא אחות יוכבד הרביעית, לפי שביאת יוכבד - פיתוי היא, ואינה קידושין, מפני שהשלישית היו קידושיה קידושין!
  55. ^ אם מת וחלצו האחין לאחת מהן - פוטרות צרותיהן
  56. ^ מפני הראשונה
  57. ^ מפני השלישית