ביאור:בבלי יבמות דף נד
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת יבמות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא
קכב | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
ישן לא קנה ביבמתו [1]? אלא בנתקע [2]. והא אמר רבה: 'נפל מן הגג ונתקע - חייב בארבעה דברים [3], וביבמתו לא קנה [4]'!? אלא כגון שנתכוון לאשתו [5] ותקפתו יבמתו ובא עליה - שניהם אנוסים.
דבי רבי חייא - היכי דמי? כגון שנתכוון לאשתו ותקפוהו עובדי כוכבים ודבקום זה בזה ובא עליה.
מנא הני מילי? דתנו רבנן: '[דברים כה,ה: כי ישבו אחים יחדו ומת אחד מהם ובן אין לו - לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר] יבמה יבא עליה [ולקחה לו לאשה ויִבמָהּ] – מצוה [6]; דבר אחר 'יבמה יבא עליה' - בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון.' והא אפיקתיה למצוה? למצוה - מ'ואם לא יחפוץ האיש [לקחת את יבמתו, ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים, ואמרה: "מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל, לא אבה יבמי" [דברים כה,ז]] נפקא; הא חפץ [7] – יבם, וכי אתא קרא ['יבמה יבא עליה'] - בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון.
תניא אידך: יבמה יבא עליה' – כדרכה; 'ולקחה' - שלא כדרכה [8]; 'ויבם' [זו דרשת החלק הראשון של המלה, שהרי 'ויבמָהּ' כתיב] - ביאה גומרת בה, ואין כסף ושטר גומרין בה; 'ויבמָהּ' - בעל כרחה. דבר אחר: 'יבמה יבא עליה' - בין בשוגג כו' [בין במזיד בין באונס בין ברצון]' והא אפיקתיה ל'כדרכה'? ההוא [כדרכה] - מ'להקים לאחיו שם' [דברים כה,ז: וְאִם לֹא יַחְפֹּץ הָאִישׁ לָקַחַת אֶת יְבִמְתּוֹ וְעָלְתָה יְבִמְתּוֹ הַשַּׁעְרָה אֶל הַזְּקֵנִים וְאָמְרָה מֵאֵן יְבָמִי לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם בְּיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה יַבְּמִי] נפקא: במקום שמקים שם, וכי אתא קרא [יבמה יבא עליה] - בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון.
גופא: אמר רב יהודה: ישן - לא קנה ביבמתו, דאמר קרא 'יבמה יבא עליה' - עד דמכוין לה לשם ביאה [9]. והתניא: 'בין ער בין ישן'? אימא 'בין ערה בין ישנה'. והתניא: 'בין ער הוא בין ישן הוא בין ערה היא בין ישנה היא'? הכא במאי עסקינן? - במתנמנם. היכי דמי מתנמנם? אמר רב אשי: נים ולא נים, תיר ולא תיר, כגון דקרו ליה ועני ולא ידע לאהדורי סברא, וכי מדכרו ליה מדכר.
גופא: אמר רבה: נפל מן הגג ונתקע - חייב בארבעה דברים, וביבמתו לא קנה: בנזק [10], בצער, בשבת, ברפוי, אבל בושת לא מיחייב, דאמר מר: אין חייב על הבושת עד שיתכוון.
אמר רבא: נתכוון להטיח בכותל [11] והטיח ביבמתו - לא קנה; להטיח בבהמה והטיח ביבמה – קנה, דהא קמכוין לשם ביאה בעולם.
אחד המערה: אמר עולא: מנין להעראה מן התורה? שנאמר (ויקרא כ יח) ואיש אשר ישכב את אשה דוה וגלה את ערותה את מקורה הערה [והיא גלתה את מקור דמיה ונכרתו שניהם מקרב עמם] - מכאן להעראה מן התורה [ומכאן בנין אב לכל התורה שיש חשיבות להעראה, וממילא גם קונה ביבום]. [## האם עולא שואל לאיסור או לחיוב? לפי שמביא פסוקים מויקרא פרק כ שעוסק בעונש – מכאן שעוסק בחיוב; אך מנין לאיסור? האם נלמד איסור מעונש?] אשכחן נדה, שאר עריות מנין? וכי תימא נילף מנדה - מה לנדה שכן מטמאה את בועלה [12] [והיות וזה חידוש חמור, אין ללמוד ממנו על מקרים קלים יותר]! אלא אתיא מאשת אח, דכתיב (ויקרא כ כא) ואיש אשר יקח את אשת אחיו נדה היא [ערות אחיו גלה ערירים יהיו] - וכי אשת אחיו [לעולם] נדה היא [13]? אלא כנדה: מה נדה בהעראה - אף אשת אח בהעראה [ומאשת אח נלמד בנין אב לכל העריות]. [ופרכינן:] מה לאשת אח שכן בידו [14] לרבות [15]: דאי בעי מקדש ואזיל כי אלפא [עד אלף נשים] [16]!? אלא [נסיון חדש ללמוד כל העריות ממקור אחד – לפי המשך הגמרא:] אתיא מאחות אב ואחות אם, דכתיב: (ויקרא כ יט) וערות אחות אמך ואחות אביך לא תגלה כי את שארו הערה [עונם ישאו]. איכא למיפרך: מה לאחות אב ואחות אם שכן איסור הבא מאליו [ולכן כוחו גדול, ואין ללמוד על איסורי עריות אחרים שיש איסור או עונש - בהעראה] [17]!? מחדא לא אתיא, תיתי [חדא] מתרתי. מהי תיתי [מתוך השלשה: נדה, אשת אח, ואחות אביו ואחות אמו]? תיתי מאשת אח ואחות אב ואחות אם [18]. מה להנך שכן אסורין משום שְׁאֵר [19]!? אלא תיתי מנדה ואחות אב ואחות אם. מה להנך שכן איסור הבא מאליו!? אלא תיתי מנדה ואשת אח, דמאי פרכת [לכל איסור אין החומרות של הצד השני ואף על פי כן נאסרה העראה: נדה באה מאליו ואינה משום שאר, ואין בידו לרבות, ואשת אח אינה באה מאליו, ואינה 'מטמאה את בועלה'; או באופן חיובי, כדברי רש"י לעיל, רק שנדה אינה משום שאר]? מתקיף לה רב אחא בריה דרב איקא: מה לנדה ואשת אח, שכן אין להם היתר בחיי אוסרן [20], תאמר באשת איש שכן יש לה היתר בחיי אוסרה [21]!? אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא: אטו נדה ואשת אח בחיי אוסרן הוא דאין להם היתר, אבל לאחר מכאן יש להם היתר? נדה
ביומי תליא מילתא [22], אשת אח בבנים תליא רחמנא [23]! אלא פריך הכי: מה לנדה ואשת אח, שכן אין אוסרן מתירן [24], תאמר באשת איש שאוסרה מתירה!? אלא אמר רבי יונה ואיתימא רב הונא בריה דרב יהושע: אמר קרא: (ויקרא יח כט) כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו הנפשות העושות [מקרב עמם] - הוקשו כל העריות כולן לנדה [25]: מה נדה [יש חיוב כבר] בהעראה - אף כל בהעראה.
ואלא נדה דכתיבא גבי אשת אח [26] למה לי? לכדרב הונא, דאמר רב הונא: רמז ליבמה מן התורה מנין? 'מנין'? הא כתיב 'יבמה יבא עליה'? אלא רמז ליבמה שאסורה בחיי בעלה [27] מנין? האי - סברא היא: מדאמר רחמנא לאחר מיתת בעלה שריא - מכלל דבחיי בעלה אסורה. ודלמא לאחר מיתת בעלה – מצוה, בחיי בעלה רשות!? אי נמי לאחר מיתת בעלה – אִין, בחיי בעלה – לא, ולאו הבא מכלל עשה – עשה [28]? אמר קרא: (ויקרא כ כא) ואיש אשר יקח את אשת אחיו נדה היא [ערות אחיו גלה ערירים יהיו] - וכי אשת אחיו נדה היא? אלא כנדה: מה נדה אף על פי שיש לה היתר לאחר מכאן, בשעת איסורא בכרת - אף אשת אח [נמי]: אף על פי שיש לה היתר לאחר מכאן, בחיי בעלה בכרת.
אלא העראה דכתיבא גבי אחות אב ואחות אם [ויקרא כ,יט: וערות אחות אמך ואחות אביך לא תגלה כי את שארו הערה עונם ישאו] למה לי? לכדבעא מיניה רבינא מרבא: 'המערה בזכור מהו'? 'בזכור' – 'משכבֵי אשה' כתיבא [29]!? אלא: 'המערה בבהמה [30] מהו'? אמר ליה: אם אינו ענין להעראה, דכתיבא גבי אחות אב ואחות אם, דאתיא [העראה] בהקישא מדרבי יונה - תנהו ענין להעראה דבהמה. מכדי בהמה - חייבי מיתות בית דין היא, מאי טעמא כתיב להעראה דידה גבי חייבי כריתות [31]? לכתוב גבי מיתת בית דין [32], ונילף מיתת בית דין ממיתת בית דין [33]? איידי דכוליה קרא [34] לדרשא אתי [35] כתיב ביה נמי הא מילתא [36] לדרשא [37].
מאי דרשא? דתניא [דומה לספרא פרשתא י פרק יא הלכה ד]: '(ויקרא יח יב) ערות אחות אביך לא תגלה [שאר אביך היא] [38] – בין [39] מן האב בין מן האם. אתה אומר 'בין מן האב בין מן האם'? או אינו אלא מן האב ולא מן האם? ודין הוא: חייב כאן וחייב באחותו; מה אחותו בין מן האב בין מן האם [40] - אף כאן בין מן האב בין מן האם! או כלך לדרך זו: חייב כאן וחייב בדודתו: מה דודתו מן האב ולא מן האם [41] - אף כאן מן האב ולא מן האם!? נראה למי דומה: דנין איסור הבא מאליו מאיסור הבא מאליו ואל תוכיח דודתו, שאין איסור הבא מאליו [42]! או כלך לדרך זה: דנין קרובי האב מקרובי האב ואל תוכיח אחותו שקרובי עצמו!? [43] תלמוד לומר [44]: (ויקרא יח יב) ערות אחות אביך לא תגלה [שאר אביך היא]- בין מן האב בין מן האם – ערות אחות אמך לא תגלה [כי שאר אמך היא [45]] - בין מן האב בין מן האם.' למה לי למכתבא באחות אב, למה לי למכתבא באחות אם [46]? אמר רבי אבהו: צריכי: דאי כתב רחמנא באחות אב - שכן יש לה חייס [47], אבל אחות אם אימא לא! ואי כתב רחמנא באחות אם - שכן ודאית [48] , אבל אחות אב אימא לא [49]? צריכא!
ודודתו, דפשיטא ליה לתנא דמן האב ולא מן האם - מנא ליה? אמר רבא: אתיא 'דודו' 'דודו': כתיב הכא [ויקרא כ,כ: ואיש אשר ישכב את דדתו] ערות דודו גלה [חטאם ישאו], וכתיב התם (ויקרא כה מט) או דודו או בן דודו יגאלנו [או משאר בשרו ממשפחתו יגאלנו או השיגה ידו ונגאל] - מה להלן מן האב ולא מן האם [50] אף כאן מן האב ולא מן האם. והתם מנלן? אמר קרא: 'ממשפחתו יגאלנו' - משפחת אב קרויה משפחה, משפחת אם אינה קרויה משפחה.
והדתנן [יבמות פ"י מ"ד]: 'אמרו לו: "מתה אשתך" ונשא אחותה מאביה; מתה, ונשא אחותה מאמה; מתה, ונשא אחותה מאביה; מתה, ונשא אחותה מאמה [51] - מותר בראשונה [52] ובשלישית [53] ובחמישית [54] ופוטרות צרותיהן [55]; ואסור בשניה [56] וברביעית [57]; ואין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה; ואם בא על השניה לאחר מיתת הראשונה - מותר בשניה וברביעית ופוטרות צרותיהן ואסור בשלישית ובחמישית'
הערות
[עריכה]- ^ דישן לאו בר דעת ולא הוה קנינו קנין
- ^ שנתקשה לאשתו ונפל מן הגג ונתקע ביבמתו
- ^ בנזק וצער ורפוי ושבת כדאמר ב'החובל' (בבא קמא פה ב): פצע תחת פצע לרבות השוגג כמזיד ואונס כרצון, אבל בבושת – לא, כדמפרש לקמן
- ^ דלא אכוין לביאה
- ^ ונתקשה לה
- ^ כלומר בביאה יותר מבחליצה
- ^ מצוה ליבומי
- ^ לרבות שאם בא עליה שלא כדרכה - קנה
- ^ בעולם
- ^ שמין אותה כאילו היא שפחה נמכרת: כמה היתה יפה וכמה היא יפה
- ^ לאו לשום ביאה מיכוין
- ^ להיות כמותה טמא שבעה, דכתיב 'ותהי נדתה עליו וטמא שבעת ימים' (ויקרא טו כד)
- ^ ואינה פוסקת
- ^ של אדם
- ^ נשים הרבה על אחיו באיסור אשת אח
- ^ [ומכל מקום] ותפשוט מינה כל עריות הנאסרות עליו מחמת אישות, כגון אשת אב, וכלתו, וחמותו, ואחות אשתו; אבל אמו ואחותו ובתו וכיוצא בהן, דאין בידו לרבות - מנלן
- ^ ופשוט מינה [מכל מקום]: אמו ואחותו ובתו וכיוצא בהן, ולא תפשוט מינה עריות הנאסרות לו מחמת קידושין
- ^ דכי פרכת 'מה לאחות אב ואם שכן איסור הבא מאליו' - אשת אח תוכיח; 'מה לאשת אח שכן בידו לרבות'? - אחות אב ואם תוכיח, וחזר הדין: הצד השוה שבהן שהן אסורות עליו משום ערוה ועשה בהן העראה כגמר ביאה - אף אני אביא כל העריות בדין הזה
- ^ ותפשוט כל האסורות משום שאר, אבל אשת איש, דלאו משום שאר - מנא תיתי
- ^ כל זמן שאדם חי והיא שופעת וכן אשת אח - אין היתר בחיי אחיו שאפילו הוא מגרשה אסורה לזה
- ^ אשת איש יש לה היתר בחייו על ידי גט
- ^ אפילו אם מת האוסרה - שפסקה דם בראייה ראשונה - אסורה כל שבעה
- ^ אם יש לה בנים אפילו מת אחיו
- ^ אין כח באוסר להתיר, אלא דבר אחר מתירה: ימים מתירין את הנדה ואשת אח כשהוא ערירי
- ^ שהרי כאן הוקשו כולן זו לזו, ונדה כתובה בפרשת עריות, הלכך 'בהעראה' ילפינן כולהו מנדה
- ^ דילפינן מיניה לעיל העראה לאשת אח מנדה
- ^ אם גירשה אחיו
- ^ אבל כרת ליכא
- ^ וכיון דבאשה הוי העראה משכב - ממילא איתסרא בזכור, דהא בזכור כתיב 'משכבי אשה'
- ^ שלא גמר ביאתו
- ^ אחות אב ואחות אם לאו מחייבי מיתות הן דלא כתיבא בהו מיתה
- ^ כגון באמו וחמותו
- ^ ולימא נמי 'אם אינו ענין להו - דאתיא בהיקישא דרבי יונה - תנהו ענין לבהמה
- ^ דכתיב באחות אב ואחות אם בפרשת קדושים תהיו
- ^ כדתניא לקמן
- ^ העראה בלא צורך
- ^ דבהמה
- ^ קרא דאחרי מות קמא נקט
- ^ שהיא אחות אביך
- ^ דכתיב 'בת אביך או בת אמך' [ויקרא יח,ט]
- ^ שאם היה דודו אחי אביו מן האם ולא מן האב - אין אשתו עליו ערוה; ולקמן בעי מנלן
- ^ אלא על ידי קדושי דודו
- ^ וכיון דלא נפקא לן מדינא
- ^ מקרא שני בפרשת קדושים תהיו : 'ערות אחות אביך ואחות אמך לא תגלה', ואין צריך להזהיר, שכבר הזהיר, ולא הוה ליה לאשמועינן אלא עונש כדעבד באשת אח ובאחותו: 'איש כי יקח אחות אביו ואחות אמו עונם ישאו' וקרא יתירא הוא לרבות אחות אביו מן האם ואחות אמו מן האם
- ^ שם פסוק יג
- ^ לכתוב בחדא ותיתי אידך מינה
- ^ דמשפחת אב קרויה משפחה דכתיב 'ויתילדו על משפחותם לבית אבותם' (במדבר א יח)
- ^ ודאי קרובתו
- ^ שמא חס וחלילה אין זה אביו
- ^ אם אחי אביו מן האב - הוא הוי קרוב לענין גאולה יותר, ומצות גאולה מוטל עליו יותר מקרובי האם
- ^ כגון דינה בת לאה מיעקב ויוכבד בת לאה מחצרון, ושרה בת חצרון מקטורה, ורבקה בת קטורה מבתואל, ומלכה בת בתואל מחנה; וראובן נשא את מלכה, והלך למדינת הים. אמרו לו "מתה אשתך" ונשא את רבקה שהיא אחותה מאביה; חזרו ואמרו לו "מתה רבקה" ונשא את שרה, אחותה [של רבקה] מאמה [קטורה]; אמרו לו "מתה שרה" ונשא את יוכבד אחותה מאביה; אמרו לו "מתה יוכבד" ונשא את דינה אחותה מאמה [לאה]; חזרו ואמרו לו 'כולן קיימות'
- ^ במלכה אשתו
- ^ שרה, לפי שרבקה לא היו קדושיה קידושין וביאתה באונס הוא ומותר בשרה אחותה, דתנן (לקמן פ"יא מ"א; צז,א) 'נושאין על האנוסה'
- ^ דינה; ואף על פי שהיא אחות יוכבד הרביעית, לפי שביאת יוכבד - פיתוי היא, ואינה קידושין, מפני שהשלישית היו קידושיה קידושין!
- ^ אם מת וחלצו האחין לאחת מהן - פוטרות צרותיהן
- ^ מפני הראשונה
- ^ מפני השלישית