ביאור:בבלי יבמות דף קה
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת יבמות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא
קכב | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
רקקה, ולא קראה - חליצתה כשירה; רקקה ולא חלצה ולא קראה - חליצתה פסולה [1]; קראה ולא רקקה ולא חלצה - אין כאן בית מיחוש' [2] - מני? אילימא רבי אליעזר – 'חלצה ולא רקקה ולא קראה חליצתה כשירה'? - והא אמר רבי אליעזר: [דברים כה,ט: ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים וחלצה נעלו מעל רגלו וירקה בפניו; וענתה ואמרה] ככה יעשה [לאיש, אשר לא יבנה את בית אחיו] כל דבר שהוא מעשה – מעכב'? אלא פשיטא - רבי עקיבא, וקתני 'רקקה ולא חלצה ולא קראה חליצתה פסולה'? למאן [3]? אילימא [4] לעלמא – פשיטא: מי הויא חליצה דאישתריא לעלמא? אלא לאו [5] לאחין [6]. שמע מינה! ולרבי עקיבא - מאי שנא רקיקה [7] ומאי שנא קרייה [8]? קרייה דאיתא בין בתחלה [9] בין בסוף [10] - [11] לא מיחלפא ליה [12], [13] רקיקה - דבתחלה ליתא ולבסוף איתא [14] - מיחלפא ליה [15], [16] ואתו למישרי חלוצה לאחין. [## ולמה לא לומר שבענין לפסול לאחים מסכים רבי עקיבא לרבי אליעזר, ומשום שיש ברקיקה מעשה, אך בקריאה אין מעשה?] ואיכא דאמרי הכי שלחו ליה [לאבוה דשמואל]: יבמה שרקקה - תחלוץ ואינה צריכה לרוק פעם אחרת. כי ההיא דאתיא לקמיה דרבי אמי, הוה יתיב רבי אבא בר ממל קמיה; רקקה מקמי דתחלוץ. אמר ליה רבי אמי: חלוץ לה ושרי לה תיגרא [17]. אמר ליה רבי אבא: והא בעינן מירק? [רבי אמי:] הא רקקה לה! [רבי אבא:] - ותירוק ומה בכך!? [רבי אמי:] נפיק מיניה חורבא, דאי אמרת 'תיהדר ותירוק' - אמרי 'רקיקה קמייתא לית בה מששא' [18], ואתי למישרי חלוצה לאחין! [רבי אבא:] והא בעינן כסדרן!? [רבי אמי:] כסדרן לא מעכבא. הוא סבר דחויי קא מדחי ליה. נפק דק ואשכח דתניא: 'בין שהקדים חליצה לרקיקה בין שהקדים רקיקה לחליצה - מה שעשה עשוי.'
לוי נפק לקרייתא; בעו מינה: 1. גידמת מהו שתחלוץ [19]? 2. יבמה שרקקה דם מהו [20]? 3. (דניאל י כא) אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת [ואין אחד מתחזק עמי על אלה, כי אם מיכאל שרכם.] [21] - מכלל דאיכא [22] כתב שאינו אמת [23]? לא הוה בידיה. אתא שאיל בי מדרשא. אמרו ליה: מי כתיב 'וחלצה ביד'? ומי כתיב 'וירקה רוק' [24] אבל 'אגיד לך הרשום בכתב אמת וכי יש כתב שאינו אמת' - לא קשיא: כאן בגזר דין שיש עמו שבועה [25], כאן בגזר דין שאין עמו שבועה; כדרב שמואל בר אמי, דאמר רב שמואל בר אמי אמר רבי יונתן: מנין לגזר דין שיש עמו שבועה שאינו מתקרע? - שנאמר: (שמואל א ג יד) לכן נשבעתי לבית עלי אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה עד עולם. אמר רבה [26]: בזבח ובמנחה אינו מתכפר, אבל מתכפר הוא בדברי תורה. אביי אמר: בזבח ובמנחה אינו מתכפר, אבל מתכפר בגמילות חסדים. רבה ואביי מדבית עלי קאתו; רבה דעסק בתורה חיה ארבעין שנין; אביי דעסק בתורה ובגמילות חסדים חיה שיתין שנין.
תנו רבנן: 'משפחה אחת היתה בירושלים שהיו מתים כבן שמנה עשרה שנה. באו והודיעו את רבן יוחנן בן זכאי. אמר להם: שמא ממשפחת עלי אתם, שנאמר: [שמואל א ב,לג: ואיש לא אכרית לך מעם מזבחי לכלות את עיניך ולאדיב את נפשך] וכל מרבית ביתך ימותו אנשים - לכו ועסקו בתורה ותחיו. הלכו ועסקו בתורה וחיו, והיו קורין אותן 'משפחת יוחנן' על שמו.'
אמר רב שמואל בר אוניא אמר רב: מנין לגזר דין של צבור שאינו נחתם? 'אינו נחתם'? והא כתיב (ירמיהו ב כב) כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך בורית נכתם עונך לפני? אלא: מנין שאפילו נחתם – מתקרע? שנאמר [דברים ד,ז] [כי] מי [גוי גדול אשר לו אלקים קרבים אליו] כה' אלהינו בכל קראנו אליו! והכתיב (ישעיהו נה ו) דרשו ה' בהמצאו [קראהו בהיותו קרוב] [27]? לא קשיא: הא ביחיד הא בציבור. יחיד אימת? אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים.
שלחו ליה לאבוה דשמואל: יבמה שרקקה דם תחלוץ [28] לפי שאי אפשר לדם בלא צחצוח רוק. מיתיבי: 'יכול יהא דם היוצא מפיו [29] ומפי האמה טמא [30]? תלמוד לומר: [ויקרא טו,ב: דברו אל בני ישראל ואמרתם אלהם: איש איש, כי יהיה זב מבשרו] זובו טמא [הוא] [## גם 'הוא' - מיעוט] ואין דם היוצא מפיו ומפי האמה טמא אלא טהור! לא קשיא: כאן במוצצת [31] כאן בשותת.
חרש שנחלץ [והחרשת שחלצה והחולצת מן הקטן - חליצתה פסולה.]
אמר רב יהודה אמר רב: זו דברי רבי מאיר [32], אבל חכמים אומרים [33]: אין חליצת קטן כלום [34].
קטנה שחלצה [תחלוץ משתגדיל, ואם לא חלצה - חליצתה פסולה. חלצה בשנָים או בשלשה ונמצא אחד מהן קרוב או פסול - חליצתה פסולה]: אמר רב יהודה אמר רב: זו דברי רבי מאיר [35], דאמר 'איש' כתוב בפרשה ומקשינן אשה לאיש [36], אבל חכמים אומרים: 'איש' כתיב בפרשה, אשה - בין גדולה בין קטנה.
מאן 'חכמים'? רבי יוסי היא, דרבי חייא ורבי שמעון בר רבי הוו יתבי. פתח חד מינייהו ואמר: המתפלל צריך שיתן עיניו למטה [37] שנאמר [מלכים א ט,ג: ויאמר ה' אליו: שמעתי את תפלתך ואת תחנתך אשר התחננתה לפני; הקדשתי את הבית הזה אשר בנתה לשום שמי שם עד עולם] והיו עיני ולבי שם כל הימים. וחד אמר עיניו למעלה, שנאמר (איכה ג מא) נשא לבבנו אל כפים [אל אל בשמים]. אדהכי אתא רבי ישמעאל ברבי יוסי לגבייהו. אמר להו: במאי עסקיתו? אמרו ליה: בתפלה. אמר להו: כך אמר אבא: המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה כדי שיתקיימו שני מקראות הללו. אדהכי אתא רבי למתיבתא [38]; אינהו דהוו קלילי יתיבו בדוכתייהו; רבי ישמעאל ברבי יוסי אגב יוקריה [39] הוה מפסע ואזיל [40]. אמר ליה אבדן [41]: מי הוא זה שמפסע על ראשי עם קדוש? אמר ליה: אני ישמעאל ברבי יוסי שבאתי ללמוד תורה מרבי. אמר ליה: וכי אתה הגון ללמוד תורה מרבי? אמר ליה: וכי משה היה הגון ללמוד תורה מפי הגבורה? אמר ליה: וכי משה אתה? אמר ליה: וכי רבך אלהים הוא? אמר רב יוסף: שקליה רבי למטרפסיה [42] דקאמר ליה 'רבך' ולא 'רבי'. [רבי שמע שרבי ישמעאל ברבי יוסי אמר לאבדן "רבך" ולא אמר "רבי" או "רבנו", ולא מחה על כך – קבל שכר על ענותנותו.] אדהכי אתיא יבמה לקמיה דרבי. אמר ליה רבי לאבדן: פוק בדקה [43]. לבתר דנפק אמר ליה רבי ישמעאל [ברבי יוסי]: כך אמר אבא: איש כתוב בפרשה, אבל אשה - בין גדולה בין קטנה! אמר ליה [רבי לאבדן]: תא לא צריכת [44], כבר הורה זקן [45]. קמפסע אבדן ואתי. אמר ליה רבי ישמעאל ברבי יוסי: מי שצריך לו עם קדוש יפסע על ראשי עם קדוש מי שאין צריך לו עם קדוש - היאך יפסע על ראשי עם קדוש? אמר ליה רבי לאבדן: קום בדוכתיך! תאנא: באותה שעה נצטרע אבדן [46] וטבעו שני בניו ומאנו שתי כלותיו. אמר רב נחמן בר יצחק: בריך רחמנא דכספיה לאבדן בהאי עלמא. אמר רבי אמי: מדבריו של ברבי [47] נלמוד: קטנה חולצת בפעוטות [48]. רבא אמר: עד שתגיע לעונת נדרים [49]. והלכתא: עד שתביא שתי שערות.
חלצה בשנָים [או בשלשה ונמצא אחד מהן קרוב או פסול - חליצתה פסולה. רבי שמעון ורבי יוחנן הסנדלר מכשירין]: אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: אין הלכה כאותו הזוג [50]. והא אמר רב נחמן חדא זימנא [51], דאמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: חליצה בשלשה!? צריכי: דאי איתמר הך קמייתא - הוה אמינא 'הני מילי לכתחילה, אבל דיעבד אפילו תרי' - קא משמע לן אין הלכה כאותו הזוג [52]; ואי אשמועינן 'אין הלכה כאותו הזוג' אלא כתנא קמא - הוה אמינא [53] דיעבד [54], אבל לכתחילה ליבעי חמשה [55] – צריכא [56].
מעשה שחלצו [ומעשה באחד שחלץ בינו לבינה בבית האסורים ובא מעשה לפני רבי עקיבא והכשיר]: בינו לבינה - מי ידענא? אמר רב יהודה אמר שמואל: ועדים רואין אותו מבחוץ. איבעיא להו: 'מעשה שחלצו בינו לבינה' אבראי, 'ובא מעשה לפני רבי עקיבא [כאשר רבי עקיבא היה] בבית האסורין'? או דלמא 'מעשה שחלצו בינו לבינה בבית האסורין'? אמר רב יהודה אמר רב: בבית האסורין היה מעשה ולבית האסורין בא מעשה.
הערות
[עריכה]- ^ ופוסלתה על האחין כדמפרש ואזיל
- ^ ואפילו מייבום לא פסלה
- ^ כלומר למאי הלכתא תני 'פסולה'
- ^ דלא משתריא בה
- ^ לאשמועינן דאיפסלה
- ^ דקיימא לן במסכת גיטין (כד,ב) כל מקום ששנינו 'חליצה פסולה' - פסולה ופוסלת על האחין, 'גט פסול' - פסול ופוסל מן הכהונה
- ^ דפסלה
- ^ דלא פסלה, דקתני 'אין כאן בית מיחוש' - הואיל ותרוייהו לדידיה לא קא מעכבי
- ^ בין קודם חליצה: "מאן יבמי..."
- ^ בין לאחר חליצה: "ככה יעשה"
- ^ אי נמי אמרינן תתייבם
- ^ לא מיחלפא לאינשי בחלוצה, דליתי למימר הך בתר חליצה אתייבם, דאמרי הך קרייה דמקמי חליצה הואי
- ^ אבל
- ^ דליתא אלא בתר חליצה
- ^ לאינשי
- ^ ויאמרו 'הך מדרקקה - ודאי חלצה לה ברישא, ואפילו הכי הדרה ומתייבמת'
- ^ כלומר: פטור ושלחנה מבית דין
- ^ ולא פסלה מאחין, ומאן דחזי דמתייבמה סבר 'רקיקה בתר חליצה הואי כי אורחיה ושרינן חלוצה לאחין'
- ^ בשיניה
- ^ מי הואי חליצה מעלייתא
- ^ מקרא הוא בדניאל, שהמלאך אמר לו: אגיד לך את כל הנגזר בשמים ורשום בכתב והוא אמת
- ^ בשמים
- ^ בתמיה
- ^ דליהוי משמע דלא יהא שם אלא רוק? 'וירקה' - סתמא כתיב, ואפילו רוק ודבר אחר; והכא נמי אי אפשר בלא צחצוחי רוק
- ^ שהקב"ה מאמתו ומקיימו ואינו חוזר ומבטלו
- ^ 'אמר רבא' גרסינן, ולא גרסינן 'ואמר רבא'
- ^ משמע שאין מצוי בכל עת
- ^ ולא תתייבם עוד, דאיפסלה עלייהו
- ^ טמא כרוק
- ^ ודם היוצא מפי אמתו טמא כזובו וקריו ומימי רגליו, שהן מעיינותיו של זב וטמאין טומאה חמורה
- ^ אי אפשר בלא צחצוחי רוק
- ^ דאמר ב'האשה רבה' (לעיל צו,א) 'עשו חליצת בן תשע כגט בגדול'
- ^ דפליגי עליה התם ואמרי: עשו ביאת בן תשע כמאמר בגדול, אבל בחליצה - לא ס"ל כותיה
- ^ אפי' לפוסלה עליו
- ^ דשמעינן ליה דאמר קטן וקטנה לא חולצין ולא מייבמין
- ^ דכתיב (דברים כה ז) ואם לא יחפוץ האיש' - ולא קטן; ואשה נמי: אף על גב דלא כתיב מיעוטא - בעינן גדולה כאיש, דאיתקש לה, דכתיב בההוא קרא 'ועלתה יבמתו השערה'
- ^ כלפי ארץ ישראל, משום דשכינה התם קיימא
- ^ למדרש ואיבעי כל חד למיתב אדוכתיה
- ^ רבי ישמעאל ברבי יוסי בעל בשר הוה, כדאמרינן ב'השוכר את הפועלים' (בבא מציעא פד א)
- ^ הולך לאט
- ^ תלמידו של רבי היה
- ^ לגמולו על ששמע ולא מיחה
- ^ אם הביאה שתי שערות
- ^ למיבדקה
- ^ רבי יוסי
- ^ עונשו של לשון הרע נגעים
- ^ 'ברבי' - רבי יוסי: כל 'ברבי' - לשון אדם גדול
- ^ משהיא כפעוטות: כבר שית כבר שבע, דתנן במסכת גיטין (גיטין פ"ה מ"ז, דף נט,א) 'הפעוטות - מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין' הלכך לענין חליצה - הואיל ולא כתיב מיעוט - כשירה משהיא בפרק הזה שיודעת מעט להבחין
- ^ שנה אחת קודם לזמן שתי שערות, כדתנן בפרק 'יוצא דופן' (נדה פ"ה מ"ו; דף מה,ב) 'בת אחת עשרה שנה ויום אחד נדריה נבדקים': אם יודעת לשם מי נדרה והקדישה - דבריה קיימין
- ^ אלא כתנא קמא דבעי שלשה
- ^ בריש פירקא (דף קא,ב)
- ^ דאף על גב דאי עבד הוא כדקתני חלצה בשנים, וקתני מִכּשֵירִין
- ^ הני מילי דסגי בתלתא
- ^ כדקתני 'חלצה בשלשה ונמצא אחד מהן קרוב או פסול – פסולה', הא כולם כְּשֵרִים - חליצה כשירה
- ^ כרבי יהודה
- ^ קא משמע לן גבי פלוגתא דרבי יהודה - הלכתא כתנא קמא