ביאור:בבלי יבמות דף פג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

ליתא למתניתין ^[1] מקמי ברייתא ^[2], דתניא: 'רבי יוסי אומר: אנדרוגינוס בריה בפני עצמה הוא, ולא הכריעו בו חכמים אם זכר אם נקבה'. אדרבה ליתא לברייתא מקמי מתניתין: מדשבקיה רבי יוסי ל^[3]בר זוגיה ^[4] - שמע מינה הדר ביה ^[5]!

ושמואל אמר ליתא לברייתא מקמי מתניתין. אדרבה - ליתא למתניתין מקמי ברייתא, דהא שמעינן ליה לשמואל דחייש ליחידאה ^[6]!? הני מילי כי לא מתעקרא מתניתין, אבל כי מתעקרא מתניתין - לא חייש. [## אולי משום שאם רבי יהודה רשם אימרה זו במשנה – רבי יהודה נתן לה תוקף].

אמרי בי רב ^[7] משמיה דרב ^[8]: הלכה כרבי יוסי ^[9] באנדרוגינוס ובהרכבה; ושמואל אמר: בקושי ובקידוש. ^[10].

'אנדרוגינוס' - הא דאמרן; 'הרכבה' – דתנן [שביעית פ"ב מ"ו]: 'אין נוטעין ואין מבריכין ואין מרכיבין ערב שביעית פחות משלשים יום לפני ראש השנה, ואם נטע והבריך והרכיב – יעקור ^[11]; רבי יהודה אומר: כל הרכבה שאינה קולטת בשלשה ימים שוב אינה קולטת; רבי יוסי ורבי שמעון אומרים: שתי שבתות'; ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: לדברי האומר 'שלשים' צריך שלשים ושלשים ^[12]; לדברי האומר 'שלשה' צריך שלשה ושלשים ^[13]; לדברי האומר 'שתי שבתות' צריך שתי שבתות ושלשים.

ושמואל אמר: 'בקושי וקידוש': 'קושי' – דתנן [נדה פ"ד מ"ה]: 'כמה יהא קישויה? ^[14]? רבי מאיר אומר: ^[15] או ארבעים או חמשים יום ^[16]; רבי יהודה אומר: דייה חדשה ^[17]; רבי יוסי ורבי שמעון אומרים: אין קישוי יותר משתי שבתות';

'קידוש' ^[18] – דתנן [כלאים פ"ז מ"ד]: 'המסכך גפנו על גבי תבואתו של חברו, הרי זה קדש וחייב באחריותו - דברי רבי מאיר; רבי יוסי ורבי שמעון אומרים:

עמוד ב

אין אדם אוסר דבר שאינו שלו.'

איבעיא להו: באנדרוגינוס - מה לי אמר שמואל? תא שמע, דאמר שמואל לרב ענן: ליתא לברייתא מקמי מתניתין. 'הרכבה' - מה לי אמר שמואל? תא שמע, דאמר ליה שמואל לרב ענן: תני כמאן דאמר 'שלשה ושלשים'.

'קושי' - מה לי אמר רב? תיקו. 'קידוש' - מה לי אמר רב? אמר רב יוסף: תא שמע, דאמר רב הונא אמר רב: אין הלכה כרבי יוסי. אמר ליה אביי: מאי חזית דסמכת אהא? סמוך אהא: דאמר רב אדא אמר רב: הלכה כרבי יוסי. 'אמרי בי רב' ^[19] – מנו? רב הונא ^[20], ורב הונא אמר 'אין הלכה' ^[21].

רבי יהודה אומר: טומטום [שנקרע ונמצא זכר - לא יחלוץ ^[22] מפני שהוא כסריס]: אמר רבי אמי: מאי עביד ליה רבי יהודה לטומטום דבירי ^[23], דאותבוה אבי כורסיה ואיקרע ואוליד שבע בנין ^[24]? ורבי יהודה אמר ליה: חזר על בניו מאין הם ^[25].

תניא: 'רבי יוסי ברבי יהודה אומר: טומטום לא יחלוץ, שמא יקרע ונמצא סריס חמה.' אטו כל דמקרע - זכר הוי ^[26]? הכי קאמר: שמא יקרע ונמצא נקבה; ואפילו נמצא זכר - שמא ימצא סריס חמה. מאי בינייהו ^[27]? אמר רבא: לפסול במקום אחין ^[28] ולחלוץ שלא במקום אחין איכא בינייהו ^[29].

אמר רב שמואל בר יהודה אמר רבי אבא אחוה דרבי יהודה בר זבדי אמר רב יהודה אמר רב: אנדרוגינוס חייבין עליו סקילה משתי מקומות. מיתיבי [תוספתא יבמות פ"י מ"ב [ליברמן]]: 'רבי אליעזר אמר: אנדרוגינוס חייבין עליו סקילה כבזכר; במה דברים אמורים? בזכרות שלו, אבל בנקבות שלו – פטור.' הוא [רב] דאמר כי האי תנא, דתניא: 'רבי סימאי אומר: אנדרוגינוס חייבין עליו סקילה משתי מקומות.' מאי טעמא דרבי סימאי? אמר רבא: בר המדורי אסברא לי: (ויקרא יח כב) ואת זכר לא תשכב משכבי אשה [תועבה הוא] - אי זהו זכר שיש בו שני משכבות? הוי אומר זה אנדרוגינוס ^[30]. ורבנן? אף על גב דאית ביה שני משכבות – 'את זכר' כתיב ^[31]. ^[32] ורבנן ^[33] - זכר גרידא מנא להו? מ'ואת אשה'; באשה שלא כדרכה מנא להו ^[34]? מ'אשה' [על פי הב"ח].

אמר רב שזבי אמר רב חסדא: לא לַכֹּל אמר רבי אליעזר אנדרוגינוס זכר מעליא הוא, שאם אתה אומר כן - במוקדשין יקדש ^[35]! ומנלן דלא קדש? דתנו רבנן ^[36]: 'הנרבע ^[37] והמוקצה ^[38] והנעבד ^[39] והאתנן ומחיר וטומטום ואנדרוגינוס מטמאין בגדים אבית הבליעה ^[40]. רבי אליעזר אומר: טומטום ואנדרוגינוס אין מטמאין בגדים אבית הבליעה, שהיה רבי אליעזר אומר: כל מקום שנאמר 'זכר' ו'נקבה' ^[41] אתה מוציא טומטום ואנדרוגינוס מביניהם ^[42]; ועוף - הואיל ולא נאמר בו 'זכר' ו'נקבה' - אי אתה מוציא טומטום ואנדרוגינוס מביניהם ^[43]. אמר רב נחמן בר יצחק: אף אנן נמי תנינא: 'רבי אליעזר אומר:

הערות

^ דקתני לרבי יוסי: אנדרוגינוס מאכיל את אשתו בתרומה
^ דקתני לרבי יוסי ספיקא הוא
^ רבי שמעון
^ דאיירי בהדיה במתניתין ואיירי בברייתא לחודיה
^ ולאו תנאי היא, דתימא 'סמי תנא דברייתא מקמי תנא דמתניתין', דאי תנאי היא - תרוייהו הוה תני להו נמי בברייתא, ומפיך לדרבי שמעון כדאפכא לדרבי יוסי
^ דאמר שמואל בהחולץ (לעיל מא,א) הלכה כרבי יהודה בשומרת יבם שקדש אחיו את אחותה; ומהכא אמרינן לה במסכת מגילה בפרק 'הקורא' (יח,ב)
^ היינו רב הונא, כדלקמן
^ ופליג אדאמרן לעיל אליבא דרב 'ליתא למתניתין'
^ דמתניתין
^ 'ובהרכבה' לקמן מפרש לה; וכן 'קושי' ו'קידוש'; ובכולהו איירי רבי שמעון בהדיה, הלכך מסתברא דאדרבי יוסי דבמתניתין קאי, דאיירי רבי שמעון בהדיה
^ דקא קלטה בשביעית דאין הרכבה קולטת בפחות משלשים יום
^ כדי שתקלוט שלשים לפני שביעית, דכל שלשים לפני שביעית - כשביעית דמו; דנפקא לן מ'בחריש ובקציר תשבות' [שמות לד,כא] ב[פרק]'משקין בית השלחין' (מועד קטן ג ב)
^ לקליטה שתקלוט קודם זמן האיסור
^ דקיימא לן (נדה דף לו,ב) בנדה דאורייתא: המקשה בתוך י"א שבין נדה לנדה ורואה דם שלשה ימים רצופים מחמת צער וולדה - אינה באה לידי זיבה להיות צריכה ספירת שבעה נקיים כיולדת בזוב, אלא ימי טומאת לידה כיולדת גרידתא, דתניא (שם; ספרא מצורע פרשת זבים פרשתא ה) 'כי יזוב זוב דמה [ויקרא טו,כה]: דמה מחמת עצמה ולא מחמת ולד'; וכמה יהא קישויה דאמרינן מחמת ולד הוא
^ אפילו
^ קודם לידה
^ חדש תשיעי שהיא יולדת בו; ופעמים שאין יותר מיום או יומים, כגון שילדה בשני בחדש - אין הולד מטהר אלא דמים שראתה מראש חודש ואילך, שאין באה על ידו לזיבה אם לא ראתה שלשה ימים רצופים קודם ראש חודש; דקסבר רבי יהודה שיפורא גרים (שופר שבית דין תוקעים לקידוש גורם הקשוי); ופעמים שהוא מטהר את כל החדש, כגון אם ילדה בסופו; ואין הטהרה אלא מזיבה, אבל מנדה אינו מטהרה בימי נדה; ואם שפתה מן הצער סמוך ללידה יום אחד - אף מזיבה לא טהרה, והרי היא יולדת בזוב, וצריכה שבעה נקיים, דאגלאי מלתא דצער קמא לאו מחמת ולד הוה
^ לשון 'פן תקדש' (דברים כב ט): אסר תבואת חברו וחייב לשלם
^ דאמור לעיל 'הלכה כרבי יוסי באנדרוגינוס ובהרכבה', דקמיבעיא לן אליבייהו 'קידוש מאי'
^ בפרק קמא דסנהדרין (יז,ב)
^ אף על גב דמשנינן התם 'אמרי בי רב' = רב המנונא, היינו היכא דאמר רב הונא דאמרי בי רב, דמוכחא מילתא דאאינש אחרינא קאמר; אבל היכא דאיתמר סתמא - ודאי הוי רב הונא
^ אם יש אח אחר
^ שהיה באותו מקום
^ אלמא לאו סריס הוא
^ אשתו זינתה
^ דלא מספקא ליה לרבי יוסי ברבי יהודה בנקבה, אלא לסריס הוא דחייש, ודינו כסריס: דלא חולץ ולא מייבם
^ מאי איכא בין רבי יוסי ברבי יהודה לאבוה
^ אם יש אחין שלימים עמו וחלץ לה טומטום: לרבי יהודה, דאמר שהוא כסריס, מחזיק ליה בסריס ודאי, ולא פסלהּ על האחין, ומתייבמת! ולרבי יוסי – 'שמא' קתני: ספיקא הוא, ופסלה על האחין דלמא לאו סריס הוה, וחליצה היא
^ אם אין שם אח אלא הוא: לרבי יהודה לא בעיא חליצה מיניה; לרבי יוסי ברבי יהודה בעיא חליצה מספק
^ ועל שני משכבות הזהיר הכתוב
^ והכי קאמר: את זכרותו של מי שיש בו שני משכבות - לא תשכב
^ בשלמא לרבי סימאי 'ואת זכר' - כל זכרים במשמע; 'משכבי' לרבות משכב שני של אנדרוגינוס; אלא
^ דמיבעי להו 'זכר' למעוטי נקבות דאנדרוגינוס
^ בין למר בין למר: דהויא ביאה לענין עונשין של עריות, הואיל ומפקי להאי 'משכבי' לאנדרוגינוס
^ ליקרב
^ במלוקין דקדשים קמיירי
^ 'הרובע' לא גרסינן: שאין לך עוף רובע אשה
^ שהקצהו ויחדו לתקרובת עבודת כוכבים
^ שהשתחוה לו ועשאו עבודת כוכבים
^ כדין נבלת עוף טהור [נבלת עוף טהור אין לה טומאה אלא בבית הבליעה, כדכתיב (ויקרא כב ח) לא יאכל לטמאה בה]; דכיון דאין ראויין להקרבה, כדתניא 'מן הבהמה' - להוציא רובע ונרבע' כו' בתמורה בפרק בתרא (דף כח,א), ומליקתו נבלה
^ זכר ודאי נקבה ודאית
^ אלמא לרבי אליעזר לא קדשי
^ כדדרשינן (נדה דף כח,ב)

[1] דקתני לרבי יוסי: אנדרוגינוס מאכיל את אשתו בתרומה

[2] דקתני לרבי יוסי ספיקא הוא

[3] רבי שמעון

[4] דאיירי בהדיה במתניתין ואיירי בברייתא לחודיה

[5] ולאו תנאי היא, דתימא 'סמי תנא דברייתא מקמי תנא דמתניתין', דאי תנאי היא - תרוייהו הוה תני להו נמי בברייתא, ומפיך לדרבי שמעון כדאפכא לדרבי יוסי

[6] דאמר שמואל בהחולץ (לעיל מא,א) הלכה כרבי יהודה בשומרת יבם שקדש אחיו את אחותה; ומהכא אמרינן לה במסכת מגילה בפרק 'הקורא' (יח,ב)

[7] היינו רב הונא, כדלקמן

[8] ופליג אדאמרן לעיל אליבא דרב 'ליתא למתניתין'

[9] דמתניתין

[10] 'ובהרכבה' לקמן מפרש לה; וכן 'קושי' ו'קידוש'; ובכולהו איירי רבי שמעון בהדיה, הלכך מסתברא דאדרבי יוסי דבמתניתין קאי, דאיירי רבי שמעון בהדיה

[11] דקא קלטה בשביעית דאין הרכבה קולטת בפחות משלשים יום

[12] כדי שתקלוט שלשים לפני שביעית, דכל שלשים לפני שביעית - כשביעית דמו; דנפקא לן מ'בחריש ובקציר תשבות' [שמות לד,כא] ב[פרק]'משקין בית השלחין' (מועד קטן ג ב)

[13] לקליטה שתקלוט קודם זמן האיסור

[14] דקיימא לן (נדה דף לו,ב) בנדה דאורייתא: המקשה בתוך י"א שבין נדה לנדה ורואה דם שלשה ימים רצופים מחמת צער וולדה - אינה באה לידי זיבה להיות צריכה ספירת שבעה נקיים כיולדת בזוב, אלא ימי טומאת לידה כיולדת גרידתא, דתניא (שם; ספרא מצורע פרשת זבים פרשתא ה) 'כי יזוב זוב דמה [ויקרא טו,כה]: דמה מחמת עצמה ולא מחמת ולד'; וכמה יהא קישויה דאמרינן מחמת ולד הוא

[15] אפילו

[16] קודם לידה

[17] חדש תשיעי שהיא יולדת בו; ופעמים שאין יותר מיום או יומים, כגון שילדה בשני בחדש - אין הולד מטהר אלא דמים שראתה מראש חודש ואילך, שאין באה על ידו לזיבה אם לא ראתה שלשה ימים רצופים קודם ראש חודש; דקסבר רבי יהודה שיפורא גרים (שופר שבית דין תוקעים לקידוש גורם הקשוי); ופעמים שהוא מטהר את כל החדש, כגון אם ילדה בסופו; ואין הטהרה אלא מזיבה, אבל מנדה אינו מטהרה בימי נדה; ואם שפתה מן הצער סמוך ללידה יום אחד - אף מזיבה לא טהרה, והרי היא יולדת בזוב, וצריכה שבעה נקיים, דאגלאי מלתא דצער קמא לאו מחמת ולד הוה

[18] לשון 'פן תקדש' (דברים כב ט): אסר תבואת חברו וחייב לשלם

[19] דאמור לעיל 'הלכה כרבי יוסי באנדרוגינוס ובהרכבה', דקמיבעיא לן אליבייהו 'קידוש מאי'

[20] בפרק קמא דסנהדרין (יז,ב)

[21] אף על גב דמשנינן התם 'אמרי בי רב' = רב המנונא, היינו היכא דאמר רב הונא דאמרי בי רב, דמוכחא מילתא דאאינש אחרינא קאמר; אבל היכא דאיתמר סתמא - ודאי הוי רב הונא

[22] אם יש אח אחר

[23] שהיה באותו מקום

[24] אלמא לאו סריס הוא

[25] אשתו זינתה

[26] דלא מספקא ליה לרבי יוסי ברבי יהודה בנקבה, אלא לסריס הוא דחייש, ודינו כסריס: דלא חולץ ולא מייבם

[27] מאי איכא בין רבי יוסי ברבי יהודה לאבוה

[28] אם יש אחין שלימים עמו וחלץ לה טומטום: לרבי יהודה, דאמר שהוא כסריס, מחזיק ליה בסריס ודאי, ולא פסלהּ על האחין, ומתייבמת! ולרבי יוסי – 'שמא' קתני: ספיקא הוא, ופסלה על האחין דלמא לאו סריס הוה, וחליצה היא

[29] אם אין שם אח אלא הוא: לרבי יהודה לא בעיא חליצה מיניה; לרבי יוסי ברבי יהודה בעיא חליצה מספק

[30] ועל שני משכבות הזהיר הכתוב

[31] והכי קאמר: את זכרותו של מי שיש בו שני משכבות - לא תשכב

[32] בשלמא לרבי סימאי 'ואת זכר' - כל זכרים במשמע; 'משכבי' לרבות משכב שני של אנדרוגינוס; אלא

[33] דמיבעי להו 'זכר' למעוטי נקבות דאנדרוגינוס

[34] בין למר בין למר: דהויא ביאה לענין עונשין של עריות, הואיל ומפקי להאי 'משכבי' לאנדרוגינוס

[35] ליקרב

[36] במלוקין דקדשים קמיירי

[37] 'הרובע' לא גרסינן: שאין לך עוף רובע אשה

[38] שהקצהו ויחדו לתקרובת עבודת כוכבים

[39] שהשתחוה לו ועשאו עבודת כוכבים

[40] כדין נבלת עוף טהור [נבלת עוף טהור אין לה טומאה אלא בבית הבליעה, כדכתיב (ויקרא כב ח) לא יאכל לטמאה בה]; דכיון דאין ראויין להקרבה, כדתניא 'מן הבהמה' - להוציא רובע ונרבע' כו' בתמורה בפרק בתרא (דף כח,א), ומליקתו נבלה

[41] זכר ודאי נקבה ודאית

[42] אלמא לרבי אליעזר לא קדשי

[43] כדדרשינן (נדה דף כח,ב)

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]