ביאור:בבלי יבמות דף נה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

אלמא אחות אשתו בין מן האב בין מן האם אסורות [1]! מנלן יליף? – מאחותו: מה אחותו בין מן האב בין מן האם - אף כאן בין מן האב בין מן האם; ולילף מדודתו: מה דודתו מן האב ולא מן האם - אף כאן מן האב ולא מן האם? מסתברא מאחותו הוה ליה למילף: שכן קרובי עצמו מקרובי עצמו [2]. אדרבה מדודתו הוה ליה למילף: שכן דבר על ידי קדושין מדבר שעל ידי קדושין!? אלא מאשת אח ילפינן: דשכן דבר על ידי קדושין וקרובי עצמו.

ואשת אח גופה מנא לן? דתניא: '(ויקרא יח טז) ערות אשת אחיך לא תגלה [ערות אחיך היא] - בין מן האב בין מן האם. - אתה אומר 'בין מן האב בין מן האם' - או אינו אלא מן האב ולא מן האם? ודין הוא: חייב כאן וחייב באחותו: מה אחותו בין מן האב בין מן האם אף כאן בין מן האב בין מן האם. או כלך לדרך זו: חייב כאן וחייב בדודתו מה דודתו מן האב ולא מן האם אף כאן מן האב ולא מן האם? נראה למי דומה: דנין קרובי עצמו מקרובי עצמו ואל תוכיח דודתו שקרובי האב. או כלך לדרך זו: דנין דבר שעל ידי קדושין מדבר שעל ידי קדושין ואל תוכיח אחותו שאיסור הבא מאליו? תלמוד לומר: [ויקרא יח,טז: ערות אשת אחיך לא תגלה] ערות אחיך היא' - בין מן האב בין מן האם.' ואימא אידי ואידי באשת אח מן האב, חדא דיש לה בנים בחיי בעלה [3] וחדא דאין לה בנים בחיי בעלה? 'אין לה בנים בחיי בעלה' מדרב הונא [4] נפקא! ואימא אידי ואידי באשת אח מן האב, חדא דיש לה בנים בחיי בעלה וחדא דיש לה בנים לאחר מיתת בעלה? 'יש לה בנים לאחר מיתת בעלה' לא צריכא קרא; מדאמר רחמנא שאין לה בנים מותרת - הא יש לה בנים אסורה! ודלמא 'אין לה בנים' - אסורה לעלמא ושריא ליבם, יש לה בנים - שריא לעלמא ושריא ליבם? אי נמי 'אין לה בנים' – מצוה, יש לה בנים רשות? אי נמי 'אין לה בנים' – אין, יש לה בנים - לא, ולאו הבא מכלל עשה [5] - עשה [6]? כתב קרא אחרינא [ויקרא כ,כא: ואיש אשר יקח את אשת אחיו - נדה הוא] ערות אחיו גלה [ערירים יהיו]. ואימא: אשת אח מן האם כאשת אח מן האב - מה אשת אח מן האב לאחר מיתת בעלה שריא אף אשת אח מן האם לאחר מיתת בעלה [7] שריא? [8] אמר קרא [ויקרא יח,טז: ערות אשת אחיך לא תגלה ערות אחיך] היא' - בהוייתה תהא [9].



אחותו, דכתב בה כרת [ויקרא כ,יז: ואיש אשר יקח את אחתו בת אביו או בת אמו וראה את ערותה והיא תראה את ערותו חסד הוא ונכרתו לעיני בני עמם ערות אחתו גלה עונו ישא] [10] למה לי? [11] לכדרבי יוחנן, דאמר רבי יוחנן: שאם עשאן כולם בהעלם אחת - חייב על כל אחת ואחת [12]. ולרבי יצחק, דאמר: כל חייבי כריתות בכלל היו, ולמה יצתה כרת באחותו לדונו בכרת ולא במלקות [13], לחלק מנלן? נפקא ליה מ-'ואל אשה בנדת טומאתה [לא תקרב לגלות ערותה] (ויקרא יח יט)' - לחייב [14] על כל אשה ואשה [15]. דודתו, דכתב בה רחמנא [ויקרא כ,כ: ואיש אשר ישכב את דדתו ערות דדו גלה חטאם ישאו] ערירים ימתו [16] [ואיש אשר יקח את אשת אחיו נדה הוא ערות אחיו גלה ערירים יהיו] 'ערירים ימותו' [17] למה לן? לכדרבה, דרבה רמי: כתיב [ויקרא כ,כא: ואיש אשר יקח את אשת אחיו נדה הוא ערות אחיו גלה] ערירים יהיו וכתיב [ויקרא כ,כ: ואיש אשר ישכב את דדתו ערות דדו גלה חטאם ישאו] ערירים ימותו - הא כיצד? [18] יש לו בנים – קוברן; [19] אין לו בנים - הולך ערירי [20]. ואיצטריך למכתב 'ערירים יהיו' ואיצטריך למכתב 'ערירים ימותו'; דאי כתב רחמנא 'ערירים יהיו' – הוה אמינא עד חטאיה [21] אבל מחטאיה ואילך לא [22] - כתב רחמנא 'ערירים ימותו'; ואי כתב רחמנא 'ערירים ימותו' הוה אמינא מחטאיה ואילך [23], אבל [24] מעיקרא [25] – לא [26]; צריכא [27]!


העראה דחייבי לאוין מנלן? מדגלי רחמנא 'שכבת זרע' גבי שפחה חרופה [ויקרא יט,כ: ואיש כי ישכב את אשה שכבת זרע והוא שפחה נחרפת לאיש והפדה לא נפדתה או חפשה לא נתן לה - בקרת תהיה לא יומתו כי לא חפשה] [28] מכלל דחייבי לאוין בהעראה [29]! אדרבה: מדגלי רחמנא העראה בחייבי כריתות, מכלל דחייבי לאוין בגמר ביאה!? אמר רב אשי: אם כן, לשתוק קרא משפחה חרופה [30].


העראה דחייבי לאוין דכהונה מנלן [31]? אתיא 'קיחה' [32] [33] 'קיחה' [34].

דחייבי עשה [35] מנלן [36]?


עמוד ב

אתיא ביאה [דברים כג,ח: לא תתעב אדמי כי אחיך הוא; לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו; [37] בנים אשר יולדו להם - דור שלישי יבא להם בקהל ה'] ביאה [38];

יבמה לשוק [39] - מנלן [40]? אי למאן דאמר לאו [41] – לאו; אי למאן דאמר עשה [42]– עשה!? [43]

אלא יבמה ליבם מנלן [44]? אתיא ביאה [דברים כה,ה: כי ישבו אחים יחדו, ומת אחד מהם ובן אין לו - לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר: יבמה יבא עליה, ולקחה לו לאשה ויבמה] ביאה [דברים כג,ג: לא יבא ממזר בקהל ה': גם דור עשירי לא יבא לו בקהל ה'];

אשה לבעלה [45] מנלן [46]? אתיא קיחה [47], [48] קיחה [ויקרא כ,יז: ואיש אשר יקח את אחתו בת אביו או בת אמו וראה את ערותה והיא תראה את ערותו חסד הוא ונכרתו לעיני בני עמם ערות אחתו גלה עונו ישא].

אמר רבא: למה לי דכתב רחמנא שכבת זרע בשפחה חרופה, שכבת זרע באשת איש [49], שכבת זרע בסוטה [50]? דשפחה חרופה – כדאמרן [51]; דאשת איש - פרט למשמש מת [52]; הניחא למאן דאמר משמש מת בעריות פטור [53], אלא למאן דאמר חייב, מאי איכא למימר? אלא פרט למשמש מתה [54]; דסלקא דעתא אמינא [הואיל] לאחר מיתה נמי איקרי 'שארו' [55], אימא ליחייב עלה באשת איש - קא משמע לן. דסוטה למה לי? לכדתניא: 'שכבת זרע' - פרט לדבר אחר. מאי 'דבר אחר'? אמר רב ששת: פרט לשקינא לה שלא כדרכה [56]. אמר ליה רבא: '[ויקרא פרק יח,כב: ואת זכר לא תשכב] משכבי אשה [תועבה הִוא]' כתיב [57]!? אלא אמר רבא: פרט לשקינא לה דרך אברים [58]. אמר ליה אביי: פריצותא אסר רחמנא [59]?! אלא אמר אביי: פרט לשקינא לה בנשיקה [60]. הניחא למאן דאמר [61] העראה זו הכנסת עטרה [62], אלא למאן דאמר זו נשיקה מאי איכא למימר [63]? אלא לעולם לשקינא לה דרך אברים, ואיצטריך: סלקא דעתא אמינא בקפידא דבעל תלה רחמנא, והא קא קפיד! - קא משמע לן.

אמר שמואל: העראה - זו נשיקה: משל לאדם שמניח אצבעו על פיו - אי אפשר שלא ידחוק הבשר. כי אתא רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: גמר ביאה בשפחה חרופה זו הכנסת עטרה [64]. מתיב רב ששת: 'שכבת זרע [65] - אינו חייב אלא על ביאת המירוק'; מאי, לאו - מירוק גיד [66]? לא, מירוק עטרה [67].

כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן: העראה זו הכנסת עטרה. אמרו ליה: והא רבה בר בר חנה לא אמר הכי [אלא אמר 'גמר ביאה בשפחה חרופה זו הכנסת עטרה']? אמר להו: או איהו שקראי או אנא שקרי! כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: העראה זו הכנסת עטרה. אדרבה בר בר חנה ודאי פליג [68], אדשמואל [69] מי לימא פליג [70]? לא: מנשיקה ועד הכנסת עטרה - העראה קרי לה. כי אתא רב שמואל בר יהודה אמר רבי יוחנן: העראה - זו הכנסת עטרה; גמר ביאה - גמר ביאה ממש;

הערות[עריכה]

  1. ^ דהא שלישית אחותה של שניה מאמה היא וטעמא דשניה לאו אשתו היא משום הכי מותר בשלישית הא אם הוו קידושי שניה קידושין הוה אסור בשלישית
  2. ^ אחות אשה 'קרובי עצמו' חשיב לה: שמחמת עצמו נאסרה עליו, ולא מחמת אביו, ולאפוקי דודתו - דקרובת אביו היא
  3. ^ אם גירשה
  4. ^ דכתיב [ויקרא כ,כא] 'אשת אחיו נדה היא' כד(לעיל נד,ב)
  5. ^ 'יבמה יבא עליה'
  6. ^ אבל כרת ליכא
  7. ^ בלא בנים
  8. ^ ואי תימא 'הא ילפינן (לעיל יז,ב) אחוה אחוה מבני יעקב - איכא למימר אחים מן האב – מצוה, מן האם רשות!?
  9. ^ ומהאי קרא מרבינן אשת אח מן האם
  10. ^ כיון דדרשת העראה וקראי יתירי דכולהו - כרת דאחותו מאי תדרוש ביה
  11. ^ הא כבר נכתב בכל העריות [ויקרא יח,כט: כי כל אשר יעשה מכל התועבת האלה] ונכרתו הנפשות העושות [מקרב עמם]!?
  12. ^ ואי לא כתב אלא חד כרת אכולהו, הוי אמינא 'היכא דעבדינהו לכולהו בהעלם אחד לא מחייב אלא חדא'; השתא הוי 'דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד' על הכלל כולו: דמה אחותו מיוחדת שהיא ערוה וחייבין עליה בפני עצמה - אף כל שהיא ערוה חייבין עליה בפני עצמה
  13. ^ דאי התרו בו למלקות - אינו לוקה, דלאו שניתן לאזהרת כרת הוא, לפיכך אין לוקין עליו, דלא הוה ליה לעונשו כרת אלא אם כן הזהיר עליה - הלכך אזהרה - לאו למלקות נתנה [אלא לכרת]
  14. ^ לחלק
  15. ^ שבפרשה זו; דהוה ליה למכתב 'ולנדה לא תקרב'
  16. ^ פסוק כא
  17. ^ היינו נמי כרת: שזרעו נכרת
  18. ^ 'ערירים יהיו' - לשעת מיתתן משמע: סופן לבא לידי ערירי, דאם
  19. ^ 'ערירים ימותו' משמע
  20. ^ דאם הן עכשיו ערירים - כן ימות, ואפילו יולדו להם לאחר מעשה
  21. ^ והכי משמע: סופם להיות ערירים: שימותו בניהם שיש להם עתה, ויהיו ערירים
  22. ^ אבל בשעת מיתתם לא ימותו ערירים: דבנים דהוו ליה מחטאיה ואילך לא מייתי
  23. ^ דהכי משמע: מ'חטאם ישאו' ואילך ערירים ימותו
  24. ^ אבל בנים
  25. ^ דמעיקרא
  26. ^ לא מייתי
  27. ^ כתב רחמנא 'ערירים יהיו' - סופן לבא לידי ערירים, דמדכתיב 'ערירים יהיו' מכלל דהשתא לאו ערירים נינהו
  28. ^ שפחה חרופה=שפחה כנענית המאורסת לעבד עבדי שמותר בה, כדכתיב (שמות כא ד) אם אדוניו יתן לו אשה
  29. ^ שפחה - חייבי לאוין היא, דכתיב בה 'לא יהיה קדש' (דברים כג יח) וגלי בה רחמנא דלא מייתי אשם עד שיגמור בה ביאתו, דכתיב 'שכבת זרע' - מכלל דחייבי מלקות, דלאו דאשם, כגון ממזר ושפחה שאין חרופה - בהעראה מיחייב
  30. ^ דלא לגלי 'שכבת זרע' בשפחה חרופה, ואנא אמינא כשאר חייבי לאוין בגמר ביאה
  31. ^ דמשפחה לא גמרינן אלא לאו השוה בכל דומיא דשפחה חרופה
  32. ^ כתיב גבי חייבי כריתות [ויקרא כ,יז: ו]איש אשר יקח את אחותו [בת אביו או בת אמו וראה את ערותה והיא תראה את ערותו חסד הוא ונכרתו לעיני בני עמם ערות אחתו גלה עונו ישא]
  33. ^ וכתיב בחייבי לאוין
  34. ^ דכהונה: [ויקרא כא,ז: אשה זנה וחללה] לא יקחו [ואשה גרושה מאישה לא יקחו כי קדש הוא לאלקיו]
  35. ^ כגון מצרי ואדומי עד דור שלישי
  36. ^ מנלן דאסירא העראה דידהו בישראל, וקאי בעשה? כדכתיב דור שלישי יבא (דברים כג ט) ולא שני, ולאו הבא מכלל עשה - עשה
  37. ^ פסוק ט
  38. ^ מחייבי לאוין, דכתיב בהו [דברים כג,ג] לא יבא ממזר [בקהל ה': גם דור עשירי לא יבא לו בקהל ה']
  39. ^ בלא חליצה
  40. ^ דהעראה דידה כגמר ביאה
  41. ^ דכתיב 'לא תהיה אשת המת' (דברים כה ה) ילפינן העראה לחייבי לאוין
  42. ^ דכתיב (שם) 'יבמה יבא עליה' - ולא אחר, ולאו הבא מכלל עשה
  43. ^ והאי 'לא תהיה' מפיק לה ל'אין קידושין תופסין בה', והכי קאמר: לא יהא בה הויה לזר; ופלוגתא דרב ושמואל היא ב'האשה' קמא (לקמן צב,ב)!
  44. ^ דקני לה בהעראה
  45. ^ לענין מקדש בביאה
  46. ^ דבהעראה מקדשה
  47. ^ כי יקח איש אשה ובעלה (דברים כד א) ומהכא ילפינן קידושי ביאה; כתיב הכא קיחה
  48. ^ וכתיב התם בחייבי כריתות
  49. ^ ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך לזרע (ויקרא יח כ) והא איתרבי בה העראה מהקישא דרבי יונה
  50. ^ הנסתרה, דנאסרת מספק: כתיב 'ושכב איש אותה שכבת זרע (במדבר ה יג)
  51. ^ דבעינן גמר ביאה, דלא תימא 'כי היכי דמחייב מלקות בהעראה ליחייב נמי אשם בהעראה'
  52. ^ באבר מת, בלא קישוי, דאין ראוי להזריע
  53. ^ בשבועות בפרק ידיעות הטומאה
  54. ^ אשת איש לאחר מיתתה
  55. ^ דבעלה מיקרי, דכתיב גבי טומאה 'כי אם לשארו' (ויקרא כא ב) ואמרינן 'שארו' - זו אשתו, ליחייב עליה
  56. ^ שהיה חושדה עמו בכך, וכשאמר "אל תסתרי עמו" - ידוע לכל דלדעת כן הזהירה, דלא היה חושדה עמו בביאה אחרת. לישנא אחרינא: לשקינא לה שלא כדרכה "אל תסתרי עמו ליבעל לו שלא כדרכה"
  57. ^ הוקשו שניהן
  58. ^ מיעוך דדים ודש מבחוץ בשאר אברים
  59. ^ בתמיה: כלומר פשיטא דלאו קינוי הוא, דמשום פריצותא לא מיתסרא עליה
  60. ^ אבר נושק במקום תשמיש
  61. ^ לקמן בשמעתין
  62. ^ אבל נשיקה - לאו העראה היא, ולא מיתסרא לבעלה בהכי - שפיר קאמרת (דלא מיתסרא לבעלה) דלאו קינוי הוא
  63. ^ היכי ממעט לה
  64. ^ מכלל דנשיקה - העראה היא כשמואל
  65. ^ בשפחה חרופה קאי: [ויקרא יט,כ] ואיש כי ישכב את אשה שכבת זרע והוא שפחה נחרפת לאיש והפדה לא נפדתה או חפשה לא נתן לה בקרת תהיה לא יומתו כי לא חפשה
  66. ^ שמזריע
  67. ^ ראש הגיד היא, ואינה מן הגיד אלא בשר
  68. ^ דהא אמר 'הכנסת עטרה זו היא גמר ביאה' והכא קרי לה 'העראה'
  69. ^ דאמר נשיקה הוי העראה
  70. ^ דלשמואל הוי הכנסת עטרה גמר ביאה, ולרבין נשיקה לאו כלום היא? או דלמא תרוייהו: בין לרבין בין לשמואל העראה נינהו, ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי