ביאור:בבלי יבמות דף נה
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת יבמות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא
קכב | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
אלמא אחות אשתו בין מן האב בין מן האם אסורות [1]! מנלן יליף? – מאחותו: מה אחותו בין מן האב בין מן האם - אף כאן בין מן האב בין מן האם; ולילף מדודתו: מה דודתו מן האב ולא מן האם - אף כאן מן האב ולא מן האם? מסתברא מאחותו הוה ליה למילף: שכן קרובי עצמו מקרובי עצמו [2]. אדרבה מדודתו הוה ליה למילף: שכן דבר על ידי קדושין מדבר שעל ידי קדושין!? אלא מאשת אח ילפינן: דשכן דבר על ידי קדושין וקרובי עצמו.
ואשת אח גופה מנא לן? דתניא: '(ויקרא יח טז) ערות אשת אחיך לא תגלה [ערות אחיך היא] - בין מן האב בין מן האם. - אתה אומר 'בין מן האב בין מן האם' - או אינו אלא מן האב ולא מן האם? ודין הוא: חייב כאן וחייב באחותו: מה אחותו בין מן האב בין מן האם אף כאן בין מן האב בין מן האם. או כלך לדרך זו: חייב כאן וחייב בדודתו מה דודתו מן האב ולא מן האם אף כאן מן האב ולא מן האם? נראה למי דומה: דנין קרובי עצמו מקרובי עצמו ואל תוכיח דודתו שקרובי האב. או כלך לדרך זו: דנין דבר שעל ידי קדושין מדבר שעל ידי קדושין ואל תוכיח אחותו שאיסור הבא מאליו? תלמוד לומר: [ויקרא יח,טז: ערות אשת אחיך לא תגלה] ערות אחיך היא' - בין מן האב בין מן האם.' ואימא אידי ואידי באשת אח מן האב, חדא דיש לה בנים בחיי בעלה [3] וחדא דאין לה בנים בחיי בעלה? 'אין לה בנים בחיי בעלה' מדרב הונא [4] נפקא! ואימא אידי ואידי באשת אח מן האב, חדא דיש לה בנים בחיי בעלה וחדא דיש לה בנים לאחר מיתת בעלה? 'יש לה בנים לאחר מיתת בעלה' לא צריכא קרא; מדאמר רחמנא שאין לה בנים מותרת - הא יש לה בנים אסורה! ודלמא 'אין לה בנים' - אסורה לעלמא ושריא ליבם, יש לה בנים - שריא לעלמא ושריא ליבם? אי נמי 'אין לה בנים' – מצוה, יש לה בנים רשות? אי נמי 'אין לה בנים' – אין, יש לה בנים - לא, ולאו הבא מכלל עשה [5] - עשה [6]? כתב קרא אחרינא [ויקרא כ,כא: ואיש אשר יקח את אשת אחיו - נדה הוא] ערות אחיו גלה [ערירים יהיו]. ואימא: אשת אח מן האם כאשת אח מן האב - מה אשת אח מן האב לאחר מיתת בעלה שריא אף אשת אח מן האם לאחר מיתת בעלה [7] שריא? [8] אמר קרא [ויקרא יח,טז: ערות אשת אחיך לא תגלה ערות אחיך] היא' - בהוייתה תהא [9].
אחותו, דכתב בה כרת [ויקרא כ,יז: ואיש אשר יקח את אחתו בת אביו או בת אמו וראה את ערותה והיא תראה את ערותו חסד הוא ונכרתו לעיני בני עמם ערות אחתו גלה עונו ישא] [10] למה לי? [11]
לכדרבי יוחנן, דאמר רבי יוחנן: שאם עשאן כולם בהעלם אחת - חייב על כל אחת ואחת [12].
ולרבי יצחק, דאמר: כל חייבי כריתות בכלל היו, ולמה יצתה כרת באחותו לדונו בכרת ולא במלקות [13], לחלק מנלן?
נפקא ליה מ-'ואל אשה בנדת טומאתה [לא תקרב לגלות ערותה] (ויקרא יח יט)' - לחייב [14] על כל אשה ואשה [15].
דודתו, דכתב בה רחמנא [ויקרא כ,כ: ואיש אשר ישכב את דדתו ערות דדו גלה חטאם ישאו] ערירים ימתו [16] [ואיש אשר יקח את אשת אחיו נדה הוא ערות אחיו גלה ערירים יהיו] 'ערירים ימותו' [17] למה לן?
לכדרבה, דרבה רמי: כתיב [ויקרא כ,כא: ואיש אשר יקח את אשת אחיו נדה הוא ערות אחיו גלה] ערירים יהיו וכתיב [ויקרא כ,כ: ואיש אשר ישכב את דדתו ערות דדו גלה חטאם ישאו] ערירים ימותו - הא כיצד? [18] יש לו בנים – קוברן; [19] אין לו בנים - הולך ערירי [20].
ואיצטריך למכתב 'ערירים יהיו' ואיצטריך למכתב 'ערירים ימותו'; דאי כתב רחמנא 'ערירים יהיו' – הוה אמינא עד חטאיה [21] אבל מחטאיה ואילך לא [22] - כתב רחמנא 'ערירים ימותו'; ואי כתב רחמנא 'ערירים ימותו' הוה אמינא מחטאיה ואילך [23], אבל [24] מעיקרא [25] – לא [26]; צריכא [27]!
העראה דחייבי לאוין מנלן? מדגלי רחמנא 'שכבת זרע' גבי שפחה חרופה [ויקרא יט,כ: ואיש כי ישכב את אשה שכבת זרע והוא שפחה נחרפת לאיש והפדה לא נפדתה או חפשה לא נתן לה - בקרת תהיה לא יומתו כי לא חפשה] [28] מכלל דחייבי לאוין בהעראה [29]! אדרבה: מדגלי רחמנא העראה בחייבי כריתות, מכלל דחייבי לאוין בגמר ביאה!? אמר רב אשי: אם כן, לשתוק קרא משפחה חרופה [30].
העראה דחייבי לאוין דכהונה מנלן [31]? אתיא 'קיחה' [32] [33] 'קיחה' [34].
אתיא ביאה [דברים כג,ח: לא תתעב אדמי כי אחיך הוא; לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו; [37] בנים אשר יולדו להם - דור שלישי יבא להם בקהל ה'] ביאה [38];
יבמה לשוק [39] - מנלן [40]? אי למאן דאמר לאו [41] – לאו; אי למאן דאמר עשה [42]– עשה!? [43]
אלא יבמה ליבם מנלן [44]? אתיא ביאה [דברים כה,ה: כי ישבו אחים יחדו, ומת אחד מהם ובן אין לו - לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר: יבמה יבא עליה, ולקחה לו לאשה ויבמה] ביאה [דברים כג,ג: לא יבא ממזר בקהל ה': גם דור עשירי לא יבא לו בקהל ה'];
אשה לבעלה [45] מנלן [46]? אתיא קיחה [47], [48] קיחה [ויקרא כ,יז: ואיש אשר יקח את אחתו בת אביו או בת אמו וראה את ערותה והיא תראה את ערותו חסד הוא ונכרתו לעיני בני עמם ערות אחתו גלה עונו ישא].
אמר רבא: למה לי דכתב רחמנא שכבת זרע בשפחה חרופה, שכבת זרע באשת איש [49], שכבת זרע בסוטה [50]? דשפחה חרופה – כדאמרן [51]; דאשת איש - פרט למשמש מת [52]; הניחא למאן דאמר משמש מת בעריות פטור [53], אלא למאן דאמר חייב, מאי איכא למימר? אלא פרט למשמש מתה [54]; דסלקא דעתא אמינא [הואיל] לאחר מיתה נמי איקרי 'שארו' [55], אימא ליחייב עלה באשת איש - קא משמע לן. דסוטה למה לי? לכדתניא: 'שכבת זרע' - פרט לדבר אחר. מאי 'דבר אחר'? אמר רב ששת: פרט לשקינא לה שלא כדרכה [56]. אמר ליה רבא: '[ויקרא פרק יח,כב: ואת זכר לא תשכב] משכבי אשה [תועבה הִוא]' כתיב [57]!? אלא אמר רבא: פרט לשקינא לה דרך אברים [58]. אמר ליה אביי: פריצותא אסר רחמנא [59]?! אלא אמר אביי: פרט לשקינא לה בנשיקה [60]. הניחא למאן דאמר [61] העראה זו הכנסת עטרה [62], אלא למאן דאמר זו נשיקה מאי איכא למימר [63]? אלא לעולם לשקינא לה דרך אברים, ואיצטריך: סלקא דעתא אמינא בקפידא דבעל תלה רחמנא, והא קא קפיד! - קא משמע לן.
אמר שמואל: העראה - זו נשיקה: משל לאדם שמניח אצבעו על פיו - אי אפשר שלא ידחוק הבשר. כי אתא רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: גמר ביאה בשפחה חרופה זו הכנסת עטרה [64]. מתיב רב ששת: 'שכבת זרע [65] - אינו חייב אלא על ביאת המירוק'; מאי, לאו - מירוק גיד [66]? לא, מירוק עטרה [67].
כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן: העראה זו הכנסת עטרה. אמרו ליה: והא רבה בר בר חנה לא אמר הכי [אלא אמר 'גמר ביאה בשפחה חרופה זו הכנסת עטרה']? אמר להו: או איהו שקראי או אנא שקרי! כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: העראה זו הכנסת עטרה. אדרבה בר בר חנה ודאי פליג [68], אדשמואל [69] מי לימא פליג [70]? לא: מנשיקה ועד הכנסת עטרה - העראה קרי לה. כי אתא רב שמואל בר יהודה אמר רבי יוחנן: העראה - זו הכנסת עטרה; גמר ביאה - גמר ביאה ממש;
הערות
[עריכה]- ^ דהא שלישית אחותה של שניה מאמה היא וטעמא דשניה לאו אשתו היא משום הכי מותר בשלישית הא אם הוו קידושי שניה קידושין הוה אסור בשלישית
- ^ אחות אשה 'קרובי עצמו' חשיב לה: שמחמת עצמו נאסרה עליו, ולא מחמת אביו, ולאפוקי דודתו - דקרובת אביו היא
- ^ אם גירשה
- ^ דכתיב [ויקרא כ,כא] 'אשת אחיו נדה היא' כד(לעיל נד,ב)
- ^ 'יבמה יבא עליה'
- ^ אבל כרת ליכא
- ^ בלא בנים
- ^ ואי תימא 'הא ילפינן (לעיל יז,ב) אחוה אחוה מבני יעקב - איכא למימר אחים מן האב – מצוה, מן האם רשות!?
- ^ ומהאי קרא מרבינן אשת אח מן האם
- ^ כיון דדרשת העראה וקראי יתירי דכולהו - כרת דאחותו מאי תדרוש ביה
- ^ הא כבר נכתב בכל העריות [ויקרא יח,כט: כי כל אשר יעשה מכל התועבת האלה] ונכרתו הנפשות העושות [מקרב עמם]!?
- ^ ואי לא כתב אלא חד כרת אכולהו, הוי אמינא 'היכא דעבדינהו לכולהו בהעלם אחד לא מחייב אלא חדא'; השתא הוי 'דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד' על הכלל כולו: דמה אחותו מיוחדת שהיא ערוה וחייבין עליה בפני עצמה - אף כל שהיא ערוה חייבין עליה בפני עצמה
- ^ דאי התרו בו למלקות - אינו לוקה, דלאו שניתן לאזהרת כרת הוא, לפיכך אין לוקין עליו, דלא הוה ליה לעונשו כרת אלא אם כן הזהיר עליה - הלכך אזהרה - לאו למלקות נתנה [אלא לכרת]
- ^ לחלק
- ^ שבפרשה זו; דהוה ליה למכתב 'ולנדה לא תקרב'
- ^ פסוק כא
- ^ היינו נמי כרת: שזרעו נכרת
- ^ 'ערירים יהיו' - לשעת מיתתן משמע: סופן לבא לידי ערירי, דאם
- ^ 'ערירים ימותו' משמע
- ^ דאם הן עכשיו ערירים - כן ימות, ואפילו יולדו להם לאחר מעשה
- ^ והכי משמע: סופם להיות ערירים: שימותו בניהם שיש להם עתה, ויהיו ערירים
- ^ אבל בשעת מיתתם לא ימותו ערירים: דבנים דהוו ליה מחטאיה ואילך לא מייתי
- ^ דהכי משמע: מ'חטאם ישאו' ואילך ערירים ימותו
- ^ אבל בנים
- ^ דמעיקרא
- ^ לא מייתי
- ^ כתב רחמנא 'ערירים יהיו' - סופן לבא לידי ערירים, דמדכתיב 'ערירים יהיו' מכלל דהשתא לאו ערירים נינהו
- ^ שפחה חרופה=שפחה כנענית המאורסת לעבד עבדי שמותר בה, כדכתיב (שמות כא ד) אם אדוניו יתן לו אשה
- ^ שפחה - חייבי לאוין היא, דכתיב בה 'לא יהיה קדש' (דברים כג יח) וגלי בה רחמנא דלא מייתי אשם עד שיגמור בה ביאתו, דכתיב 'שכבת זרע' - מכלל דחייבי מלקות, דלאו דאשם, כגון ממזר ושפחה שאין חרופה - בהעראה מיחייב
- ^ דלא לגלי 'שכבת זרע' בשפחה חרופה, ואנא אמינא כשאר חייבי לאוין בגמר ביאה
- ^ דמשפחה לא גמרינן אלא לאו השוה בכל דומיא דשפחה חרופה
- ^ כתיב גבי חייבי כריתות [ויקרא כ,יז: ו]איש אשר יקח את אחותו [בת אביו או בת אמו וראה את ערותה והיא תראה את ערותו חסד הוא ונכרתו לעיני בני עמם ערות אחתו גלה עונו ישא]
- ^ וכתיב בחייבי לאוין
- ^ דכהונה: [ויקרא כא,ז: אשה זנה וחללה] לא יקחו [ואשה גרושה מאישה לא יקחו כי קדש הוא לאלקיו]
- ^ כגון מצרי ואדומי עד דור שלישי
- ^ מנלן דאסירא העראה דידהו בישראל, וקאי בעשה? כדכתיב דור שלישי יבא (דברים כג ט) ולא שני, ולאו הבא מכלל עשה - עשה
- ^ פסוק ט
- ^ מחייבי לאוין, דכתיב בהו [דברים כג,ג] לא יבא ממזר [בקהל ה': גם דור עשירי לא יבא לו בקהל ה']
- ^ בלא חליצה
- ^ דהעראה דידה כגמר ביאה
- ^ דכתיב 'לא תהיה אשת המת' (דברים כה ה) ילפינן העראה לחייבי לאוין
- ^ דכתיב (שם) 'יבמה יבא עליה' - ולא אחר, ולאו הבא מכלל עשה
- ^ והאי 'לא תהיה' מפיק לה ל'אין קידושין תופסין בה', והכי קאמר: לא יהא בה הויה לזר; ופלוגתא דרב ושמואל היא ב'האשה' קמא (לקמן צב,ב)!
- ^ דקני לה בהעראה
- ^ לענין מקדש בביאה
- ^ דבהעראה מקדשה
- ^ כי יקח איש אשה ובעלה (דברים כד א) ומהכא ילפינן קידושי ביאה; כתיב הכא קיחה
- ^ וכתיב התם בחייבי כריתות
- ^ ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך לזרע (ויקרא יח כ) והא איתרבי בה העראה מהקישא דרבי יונה
- ^ הנסתרה, דנאסרת מספק: כתיב 'ושכב איש אותה שכבת זרע (במדבר ה יג)
- ^ דבעינן גמר ביאה, דלא תימא 'כי היכי דמחייב מלקות בהעראה ליחייב נמי אשם בהעראה'
- ^ באבר מת, בלא קישוי, דאין ראוי להזריע
- ^ בשבועות בפרק ידיעות הטומאה
- ^ אשת איש לאחר מיתתה
- ^ דבעלה מיקרי, דכתיב גבי טומאה 'כי אם לשארו' (ויקרא כא ב) ואמרינן 'שארו' - זו אשתו, ליחייב עליה
- ^ שהיה חושדה עמו בכך, וכשאמר "אל תסתרי עמו" - ידוע לכל דלדעת כן הזהירה, דלא היה חושדה עמו בביאה אחרת. לישנא אחרינא: לשקינא לה שלא כדרכה "אל תסתרי עמו ליבעל לו שלא כדרכה"
- ^ הוקשו שניהן
- ^ מיעוך דדים ודש מבחוץ בשאר אברים
- ^ בתמיה: כלומר פשיטא דלאו קינוי הוא, דמשום פריצותא לא מיתסרא עליה
- ^ אבר נושק במקום תשמיש
- ^ לקמן בשמעתין
- ^ אבל נשיקה - לאו העראה היא, ולא מיתסרא לבעלה בהכי - שפיר קאמרת (דלא מיתסרא לבעלה) דלאו קינוי הוא
- ^ היכי ממעט לה
- ^ מכלל דנשיקה - העראה היא כשמואל
- ^ בשפחה חרופה קאי: [ויקרא יט,כ] ואיש כי ישכב את אשה שכבת זרע והוא שפחה נחרפת לאיש והפדה לא נפדתה או חפשה לא נתן לה בקרת תהיה לא יומתו כי לא חפשה
- ^ שמזריע
- ^ ראש הגיד היא, ואינה מן הגיד אלא בשר
- ^ דהא אמר 'הכנסת עטרה זו היא גמר ביאה' והכא קרי לה 'העראה'
- ^ דאמר נשיקה הוי העראה
- ^ דלשמואל הוי הכנסת עטרה גמר ביאה, ולרבין נשיקה לאו כלום היא? או דלמא תרוייהו: בין לרבין בין לשמואל העראה נינהו, ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי