יבמות נה א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
אלמא אאחות אשתו בין מן האב בין מן האם אסורות מנלן יליף מאחותו מה אחותו בין מן האב בין מן האם אף כאן בין מן האב בין מן האם ולילף מדודתו מה דודתו מן האב ולא מן האם אף כאן מן האב ולא מן האם מסתברא מאחותו הוה ליה למילף שכן קרובי עצמו מקרובי עצמו אדרבה מדודתו הוה ליה למילף שכן דבר על ידי קדושין מדבר שעל ידי קדושין אלא מאשת אח ילפינן דשכן דבר על ידי קדושין וקרובי עצמו ואשת אח גופה מנ"ל דתניא (ויקרא יח, טז) ערות אשת אחיך לא תגלה בבין מן האב בין מן האם אתה אומר בין מן האב בין מן האם או אינו אלא מן האב ולא מן האם ודין הוא חייב כאן וחייב באחותו מה אחותו בין מן האב בין מן האם אף כאן בין מן האב בין מן האם או כלך לדרך זו חייב כאן וחייב בדודתו מה דודתו מן האב ולא מן האם אף כאן מן האב ולא מן האם נראה למי דומה דנין קרובי עצמו מקרובי עצמו ואל תוכיח דודתו שקרובי האב או כלך לדרך זו דנין דבר שעל ידי קדושין מדבר שעל ידי קדושין ואל תוכיח אחותו שאיסור הבא מאליו ת"ל ערות אחיך היא בין מן האב בין מן האם ואימא אידי ואידי באשת אח מן האב חדא דיש לה בנים בחיי בעלה וחדא דאין לה בנים בחיי בעלה אין לה בנים בחיי בעלה מדרב הונא נפקא ואימא אידי ואידי באשת אח מן האב חדא דיש לה בנים בחיי בעלה וחדא דיש לה בנים לאחר מיתת בעלה יש לה בנים לאחר מיתת בעלה לא צריכא קרא מדאמר רחמנא שאין לה בנים מותרת הא יש לה בנים אסורה ודלמא אין לה בנים אסורה לעלמא ושריא ליבם יש לה בנים שריא לעלמא ושריא ליבם אי נמי אין לה בנים מצוה יש לה בנים רשות אי נמי אין לה בנים אין יש לה בנים לא ולאו הבא מכלל עשה עשה כתב קרא אחרינא (ויקרא כ, כא) ערות אחיו גלה ואימא אשת אח מן האם כאשת אח מן האב מה אשת אח מן האב לאחר מיתת בעלה שריא אף אשת אח מן האם לאחר מיתת בעלה שריא אמר קרא היא גבהוייתה תהא אחותו דכתב בה כרת למה לי לכדרבי יוחנן דאמר ר' יוחנן שאם עשאן כולם בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת ולרבי יצחק דאמר כל חייבי כריתות בכלל היו ולמה יצתה כרת באחותו לדונו בכרת ולא במלקות לחלק מנלן נפקא ליה (ויקרא יח, יט) מואל אשה בנדת טומאתה לחייב על כל אשה ואשה דודתו דכתב בה רחמנא ערירים יהיו ל"ל לכדרבה דרבה רמי כתיב (ויקרא כ, כא) ערירים יהיו וכתיב (ויקרא כ, כ) ערירים ימותו הא כיצד יש לו בנים קוברן אין לו בנים הולך ערירי ואיצטריך למכתב ערירים יהיו ואיצטריך למכתב ערירים ימותו דאי כתב רחמנא ערירים יהיו ה"א עד חטאיה אבל מחטאיה ואילך לא כתב רחמנא ערירים ימותו ואי כתב רחמנא ערירים ימותו ה"א מחטאיה ואילך אבל מעיקרא לא צריכא:
דהעראה דחייבי לאוין מנלן מדגלי רחמנא (ויקרא יט, כ) שכבת זרע גבי שפחה חרופה מכלל דחייבי לאוין בהעראה אדרבה מדגלי רחמנא העראה בחייבי כריתות מכלל דחייבי לאוין בגמר ביאה אמר רב אשי אם כן לשתוק קרא משפחה חרופה העראה הדחייבי לאוין דכהונה מנלן אתיא (ויקרא כ, יד) קיחה (ויקרא כא, ז) קיחה ודחייבי עשה מנלן
רש"י
[עריכה]
אלמא אחות אשה בין מן האב בין מן האם - דהא שלישית אחותה של שניה מאמה היא וטעמא דשניה לאו אשתו היא משום הכי מותר בשלישית הא אם הוו קידושי שניה קידושין הוה אסור בשלישית: אחות אשה קרובי עצמו חשיב לה שמחמת עצמו נאסרה עליו ולא מחמת אביו ולאפוקי דודתו דקרובת אביו היא: ה"ג הכא ת"ל ערות אחיך היא:
בחיי בעלה - אם גירשה:
מדרב הונא - דכתיב אשת אחיו נדה היא כדלעיל (דף נד:):
ולאו הבא מכלל עשה עשה - יבמה יבא עליה אבל כרת ליכא: הכי גרסינן כתיב קרא אחרינא ערות אחיו גלה:
אף אשת אח מן האם לאחר מיתת בעלה - בלא בנים שריא וא"ת הא ילפינן (לעיל דף יז:) אחוה אחוה מבני יעקב איכא למימר אחים מן האב מצוה מן האם רשות:
ערות אחיך היא - ומהאי קרא מרבינן אשת אח מן האם:
אחותו דכתב בה כרת למה לי - כיון דדרשת העראה וקראי יתירי דכולהו כרת דאחותו מאי תדרוש ביה הא כבר נכתב בכל העריות ונכרתו הנפשות העושות:
חייב על כל אחת ואחת - ואי לא כתב אלא חד כרת אכולהו הוי אמינא היכא דעבדינהו לכולהו בהעלם אחד לא מחייב אלא חדא השתא הוי דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד על הכלל כולו דמה אחותו מיוחדת שהיא ערוה וחייבין עליה בפני עצמה אף כל שהיא ערוה חייבין עליה בפני עצמה:
לכרת נתנה ולא למלקות - דאי התרו בו למלקות אינו לוקה דלאו שניתן לאזהרת כרת הוא לפיכך אין לוקין עליו דלא הוה ליה לעונשו כרת אא"כ הזהיר עליה הלכך אזהרה לאו למלקות נתנה:
מואל אשה - לחלק על כל אשה ואשה שבפרשה זו דהוה ליה למכתב ולנדה לא תקרב:
ערירים - היינו נמי כרת שזרעו נכרת:
ערירים יהיו - לשעת מיתתן משמע סופן לבא לידי ערירי דאם יש לו בנים קוברן:
ערירים ימותו - משמע דאם הן עכשיו ערירים כן ימותו ואפי' יולדו להם לאחר מעשה:
דאי כתב רחמנא ערירים יהיו הוי אמינא דהוו ליה עד חטאיה - והכי משמע סופם להיות ערירים שימותו בניהם שיש להם עתה ויהיו ערירים אבל בשעת מיתתם לא ימותו ערירים דבנים דהוו ליה מחטאיה ואילך לא מייתי:
ואי כתב רחמנא ערירים ימותו הוו אמינא מחטאיה ואילך - דהכי משמע מחטאם ישאו ואילך ערירים ימותו אבל בנים דמעיקרא לא מייתי כתב רחמנא ערירים יהיו סופן לבא לידי ערירים דמדכתיב ערירים יהיו מכלל דהשתא לאו ערירים נינהו:
שפחה חייבי לאוין היא - דכתיב בה לא יהיה קדש (דברים כג) וגלי בה רחמנא דלא מייתי אשם עד שיגמור בה ביאתו דכתיב שכבת זרע מכלל דחייבי מלקות דלאו דאשם כגון ממזר ושפחה שאין חרופה בהעראה מיחייב:
שפחה חרופה - שפחה כנענית המאורסת לעבד עבדי שמותר בה כדכתיב (שמות כא) אם אדוניו יתן לו אשה:
לשתוק קרא - דלא לגלי שכבת זרע בשפחה חרופה ואנא אמינא כשאר חייבי לאוין בגמר ביאה:
דכהונה מנלן - דמשפחה לא גמרינן אלא לאו השוה בכל דומיא דשפחה חרופה:
קיחה קיחה - כתיב גבי חייבי כריתות (ויקרא כ) איש אשר יקח את אחותו וכתיב בחייבי לאוין דכהונה לא יקחו (שם כא):
דחייבי עשה - כגון מצרי ואדומי עד דור שלישי מנלן דאסירא העראה דידהו בישראל וקאי בעשה כדכתיב דור שלישי יבא (דברים כג) ולא שני ולאו הבא מכלל עשה עשה:
תוספות
[עריכה]
מאשת אח ילפינן. ואפילו למאי דפרישית לעיל דאחות אשה לא חשיב חומרא מה שבידו לרבות מ"מ ליכא למיפרך מה לאשת אח שכן בידו לרבות דהכא לא יליף אלא דשייך אחוה מן האם באחות אשה כמו באשת אח:
דיש לה בנים לאחר מיתת בעלה. תימה הכא מצרכינן קרא לאסור לאחר מיתה וכן בפ' ד' מיתות (סנהדרין נג. נד.) גבי אשת אב וכלתו ופ"ק דקדושין (דף יג: ושם) קבעי אשת איש מנלן דשריא אחר מיתת בעלה וי"ל דבכל הני צריך קרא לאסור דלא נילף מאשת איש דשריא לאחר מיתה כדיליף התם וקשה דבהאשה רבה (לקמן דף צד: ושם) קאמר גבי חמותו לאחר מיתה דממעט לה רבי עקיבא מדכתיב ישרפו אותו ואתהן ואת שתיהן כלומר ששתיהן קיימות נהי דמעטיה קרא משרפה מאיסורא מי מיעטיה משמע דאי לאו קרא היתה בשרפה וי"ל דבכולהו צריך קרא לאסור ולהתיר דלא נילפו מהדדי:
בהוייתה תהא. ומכל מקום איצטריך לעיל (דף יז:) למילף אחוה מבני יעקב דלא נימא דבעינן דמיחדי באבא ובאימא משום דכתיב יחדו:
דכתב רחמנא גבי דודתו למה לי. אפילו למאי דמפרש (בה) דאין ערירי בכל חייבי כריתות אלא היכא דמפרש קרא בהדיא אתי שפיר כדפרישית בריש מכילתין (דף ב. ד"ה אשת):
לישתוק קרא משפחה חרופה. וא"ת השתא דחייבי לאוין בהעראה אם כן לישתוק קרא בחייבי כריתות ותירץ ה"ר משה כהן דאי לאו קרא בחייבי כריתות הוה אמינא מדגלי רחמנא בשפחה מכלל דחייבי כריתות בהעראה אבל חייבי לאוין בגמר ביאה דילפינן משפחה חרופה אבל השתא דכתיב העראה בחייבי כריתות אי כל חייבי לאוין בגמר ביאה א"כ לישתוק קרא משפחה חרופה:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/יבמות/פרק ו (עריכה)
כא א מיי' פ"ב מהל' איסורי ביאה הלכה ט', סמג לאוין קח, טור ושו"ע אה"ע סי' ט"ו סעיף כ"ו:
כב ב טור ושו"ע אה"ע סי' ט"ו סעיף כ"ב:
כג ג מיי' פ"א מהל' יבום הלכה א', טור ושו"ע אה"ע סי' קנ"ז סעיף א':
כד ד ה ו מיי' פ"א מהל' איסורי ביאה הלכה י':
ראשונים נוספים
אלא מאשת אח ילפא. פי' שכיון שמצינו שנקרא אח אפילו מן האם אף אחותה נקראת כן מן האם והכל בכלל הכתוב שאמר אשה אל אחותה לא תקח ואין לומר אין עונשין מן הדין אלא בכגון בתו מאנוסה דלא כתיבא והיא גופה מייתינן בק"ו.
אם כן לשתוק קרא משפחה חרופה. איכא למידק, לדידן נמי אם כן לשתוק קרא מחייבי כריתות ואיכא למימר אי לא כתב רחמנא העראה בשום דוכתא הוה אמינא העראה לאו שמה ביאה וגלי רחמנא בשפחה חרופה וה"ה לכל התורה ושכבת זרע דסוטה ואשת איש נמי להוציא העראה אבל השתא דרבי רחמנא בחייבי כריתות אם לפטור חייבי לאוין לשתוק משפחה חרופה אי נמי רב אשי הכי קאמר מדלא שתיק רחמנא משפחה חרופה ש"מ חייבי לאוין בהעראה ודקאמרת מדגלי רחמנא כריתות מכלל דלאוין בגמר ביאה דאי לאו הכי לכתוב רחמנא לאוין וכל שכן כריתות לא היא דדילמא הוה אמינא מלקות חייב אפילו בהעראה אבל מכרת פטור עד שיגמור, ועוד שאין עונשין מן הדין.
ומיהו הא קשיא, היכי אמר רב אשי לשתוק קרא משכבת זרע דשפחה חרופה הא צריך הוא לכתוב לפטור שלא כדרכה כדאמרינן בשילהי פרק ארבעה מחוסרי כפרה (כריתות דף י"א) כדרכה בשפחה חרופה מיחייב שלא כדרכה לא מחייב מאי טעמא דשכבת זרע כתיב ואיכא למימר כיון דשכבת זרע משמע לפטור העראה לישתוק רחמנא מיניה ולכתוב מיעוטא אחרינא לשלא כדרכה ולא דאיק ותו קשה לן דהא שכבת זרע דכתיב גבי טומאה לרבנן לא משמע אלא פרט להעראה ואיצטריך אותה [פרט לשלא כדרכה ור' יהודה סבר דהעראה ושלא כדרכה משכבת זרע נפקא ואותה] פרט לכלה כדאיתא בשילהי ארבעה אחין (יבמות דף ל"ד) ואיפשר לומר דההיא דאמרינן בשילהי ארבע מחוסרי כפרה דשלא כדרכה פטור בשפחה חרופה ר' יהודה היא והא דאקשי מינה רב ששת [היינו] מדמערה ושאינו מתכוון פטור ולפטורא איתני אף שלא כדרכה כן ולר' יהודה איתמר דאמר [גבי טומאה] העראה ושלא כדרכה משכבת זרע נפקא אבל רבנן לית להו וסוגיא דשמעתין כרבנן ואם תאמר כיון דחייבי לאוין דכהונה גמרינן ואפילו חייבי עשה למה לי קרא לחייבי לאוין דעלמא כל דכן הוא איכא למימר לפי שאין עונשין מן הדין ועוד דאי בעית למגמר מינייהו גמור דהא שכבת זרע דשפחה חרופה לגופי' צריך כיון דמ"מ בשאר חייבי לאוין גמרינן העראה ומיהו חייבי לאוין דכהונה צריכי דלאו שאינו שוה בכל קיל אפילו מעשה שוה בכל.
ואימא אשת אח מן האם כאשת אח מן האב מה אשת אח מן האב לאחר מיתת בעלה שריא אף אשת אח מן האם לאחר מיתת בעלה שריא אמר קרא היא בהויתה תהא: ואם תאמר ותיפוק ליה משום דכתיב יחדו המיוחדין בנחלה יצאת אשת אח מן האם דלאו מיוחדין בנחלה כדאיתא בריש פרק כיצד (יז, ב) ויש לומר דאי מהתם הוה אמינא אשת אח מן האב שריא ליבם ואסירא לעלמא, אבל אש אח מן האם שריא ליבם ושריא לעלמא ולא מקשינן אשת אח מן האם לאשת אח מן האב לגמרי אלא להיתרא דיבם בעלמא. וכן פרש"י ז"ל. ואכתי קשיא לי התם בפרק כיצד דממעטינן אשת אח מן האם מיחדו ת"ל משום היא בהויתה תהא. ויש לומר דאי לאו יחדו הוה אמינא דאף אשת אח מן האם במקום מצוה שריה ומצוה נמי איכא, דומיא דאשת אח מן האב דשלא במקום מצוה אסירא ובמקום מצוה שריא, והא דכתב רחמנא למיסרה לאחר מיתת בעלה שלא במקום מצוה, הלכך אצטריך יחדו ואצטריך ערות אחיך כנ"ל.
אחות דכתיב בה כרת למה לי: אבל נדה דכתיב בה כרת (למה) [לא מבעיא] ליה דהיא בנה אב לכל העריות העראה כגמר ביאה ומשום העראה דכתיב בהאי קרא כתבה.
אם כן נשתוק קרא משפחה חרופה: איכא למידק השתא נמי נימא נשתוק קרא בחייבי כריתות. ויש לומר דאי לא כתב רחמנא העראה בשום דוכתא הוה אמינא דהעראה לא שמה ביאה כלל, וגלי לן רחמנא בשפחה חרופה ובסוטה ואשת איש שכבת זרע למעוטי העראה. אבל השתא דרבי רחמנא בחייבי כריתות דהעראה כגמר ביאה, אם ליפטור חייבי לאוין לישתוק קרא משפחה חרופה. עוד יש לומר דעל כרחן איצטריך למיכתב בחייבי כריתות, דמחייבי לאוין לא אתו, חדא דאין עונשין מן הדין, ועוד דהוה אמינא מלקות דקיל חייב בהעראה כגמר ביאה, אבל מכרת החמור פטור עד שיגמור. ואיכא למידק היכי אמר רב אשי אם כן לישתוק קרא משפחה חרופה, והא צריך הוא לשלא כדרכה כדאיתא בכריתות בשלהי פרק ארבעה מחוסרי כפרה (יא, א) תני תנא קמיה דרב ששת עשו גומר כמערה ומתכוין כשאין מתכוין כדרכה כשלא כדרכה נעור כישן, א"ל מאי קאמרת אי בשפחה חרופה כדרכה כשלא כדרכה כדרכה בשפחה חרופה מיחייב שלא כדרכה לא מיחייב מאי טעמא דשכבת זרע כתיב. ויש לומר דההיא אליבא דרבי יהודה היא דאמר לעיל בשלהי ד' אחין (לד, ב) דמערה ושלא כדרכה משכבת זרע נפקא, אבל לרבנן דלא מפקא לן התם שלא כדרכה משכבת זרע אלא מאותה שלא כדרכה בשפחה חרופה נמי לדידהו חייב וסוגיין דהכא כרבנן. ואי קשיא לך רב ששת היכי פריך התם אליבא דר' יהודה. יש לומר משום דרב ששת סבירא ליה דכדרכה כשלא כדרכה לפטורא תני לה כדתני גומר כמערה לפטורא ולר' יהודה אתמר, הלכך אף הוא פריך ליה אליבא דר' יהודה[2].
אין לה בנים בחיי בעלה מדרב הונא נפקא פי דמדדריש לעיל שהוקשה אשת אח לנדה וק"ל מאי הדר פרכי ואימא אידי ואידי באשת אח מן האב חדא דיש לה בנים בחיי בעלה וחדא דיש לה בנים לאחר מיתת בעלה דהא הני נמי מדרב הונא נפקי דהא גלי רחמנא שאין התר לאיסור אשת אח אלא ע"י יבמה יבא עליה ואידך כלהו בכרת דאשת אח וי"ל דלא גלי רחמנא מדרב אלא למידק איסורה מיבמ' יבא עליה ושלא לדונו בעשה אלא בכרת אבל בכל שיש לה בני' שאינה ראויה להיתר כנדה לא גלי ביה קרא. ואכתי איכא אימא לך דיבמה יבא עליה שאין לה בנים מצוה הא בחיי בעלה או שהיא אשת סריס או אילונית בכרת אבל כל שיש לה בנים שריא וא"ת ערות אשת אחיך דמיותר לדרשא ורבוי שאף כשיש לה בנים היא בכלל נדה כנ"ל:
ואימא אשת אח מן האם כאשת אח מן האב וכו' וכ"ת והא גמרינן אחוה אחוה מבני יעקב ודרשי נמי יחדיו המיוחדים בנחלה כבר פרש"י ז"ל שי"ל דההיא למצות יבום דאשת אח מן האב מצוה ואשת אח מן האם רשות אמר קרא היא בהוייתה תהא. וא"ת א"כ למה לי דכתב רחמנא יחדיו למעוטי אחים מן האם וי"ל דאי לאו דכתב רחמנא יחדיו הוה אמינא דכי אמר רחמנא בהוייתה תהא שלא במקו' מצוה דינה כאשת אח מן האב קמ"ל יחדיו:
אחותו דכת' בה כרת למה לי פי' דהא אתא מהקישא דר' יונה וא"ת ולבעי נמי נדה דכתיב בה כרת למה לי וי"ל דההיא לדין העראה דכתיב בה אצטריך כי היא מלמדת על כל העריות כלם דהעראה גמר ביאה כהקישא דר' יונה:
ולמה יצאת כרת באחותו לדונה בכרת פי' דאזהרה דכתיב בה אינו אלא מפני עברת של עונש ואפילו כרת אלא א"כ הזהיר וה"ט דר' יצחק דאמר חייבי כריתות לא היו בכלל מלקות וכדאית' בפ' אלו הן הלוקין ולית הלכתא כוותיה:
הוה אמינא מחטאם ואילך פי' משום דכתיב חטאם ישאו ערירים ימותו מחטאם ואילך וכדפרש"י ז"ל:
מדגלי רחמנא גבי שפחה חרופה פי' והיא שפחה כנעני' המאורסת לעבד עברי והיא בלאו דלא יהיה קדשה לכל ישראל חוץ מעבד עברי דשרייא רחמנא והבא עליה אפי במזיד חייבו הכתוב אשם וגבי אשם כתב רחמנא שכבת זרע דלא מחייב אשם אלא בגמר ביאה שיש בה שכבת זרע ומדגלי רחמנא הכא גבי אשם מכלל דלענין מלקות וה"ה לשאר חייבי לאוין בהערא' ופרכי' אדרבא מדגלי רחמנא גבי כריתות מכלל דחייבי לאוין בגמר ביאה:
אמר רב אשי א"כ לישתוק קרא משפחה חרופה דהא הוי כשאר חייבי לאוין דליכא למימר דמשום אשם איצטריך דלא תיסוק אדעתיה שמביא אשם בהעראה מה שאין כן לענין מלקות דהא ליתא דכיון דאשם דשפחה חרופה חדוש הוא לא דיינינן ליה בדבר חדש אלא בגמר ביאה כמו לענין מלקות והקשו בתוס' ולדידיה מי ניחא אם איתה דמשפחה חרופה גמרי' בשאר חייבי לאוין בהערא' כ"ש דגמרי לחייבי כריתות ואמאי איצטריך למכתב העראה בחייבי כריתות לישתוק מינייהו ותו דדילמא הא דשאני חייבי כריתו שהוא דין חמור ולא חייב אותו הכתוב אלא בגמר ביאה ועוד דאי לא כתב רחמנא העראה אלא בשפחה חרופה ה"א סברא הוא שאין העראה חשיבה ביאה כלל ושפח' חרופ' יצאת ללמד על כל חייבי ביאות שאינן חייבי' אלא בהעראה לא לענין שום עונש ולא לענין קרבן עוד הקשו דהא שכבת זרע ושפחה חרופה איצטריך למעוטי ביאה שלא כדרכה דהוה אתיא ממשכבי אשה דעריות וכדאמרי' בכריתות בפ"ד מחוסרי כפר'. תני תנא קמי דר' ששת עשו גומר כמער' ומתכוין כשאינו מתכוין וכדרכ' כשלא כדרכה ונעור כישן א"ל מאי קאמר' אי בשפחה חרופה כדרכ' כשלא כדרכה מיחייב כשלא כדרכה לא מיחייב דשכבת זרע כתיב. ותימא דההוא אליבא דר' יהודה היא דאמר לעיל בשילהי פ"ד אחים דהעראה ושלא כדרכ' משכבת זרע נפקא והא רבנן פליגי עלה וסברי דשכבת זרע לא ממעט שלא כדרכה חייב וסוגיי' דהכא כרבנן וא"ת ואמאי פריך התם רב ששת לההוא תנא אליבא דר' יהודה דדילמא איהו כרבנן תני לה שהוי כדרכה ושלא כדרכה לחיובא וי"ל דמלישנא מוכח דאיהו לקולא תני לה כדתני מתכוין כשאינו מתכוין וניעור כישן ולר' תני לה:
חייבי לאוין דכהונה מנ"ל פי' דלא גמרי' חיובא מחייבי לאוין דעלמא דחמירי שהן שוין בכל. אתי קיחה קיחה פי' ואעפ"י שאין עונשין מן הדין הכא לאיגלויי מילתא בעלמא וכ"ש אם היא גזיר' שוה ממש דהוי כמאן דכתיב בהדיא והא דאמרי' לעיל ודין הוא לחייב על אחות האב מן האם וכן לחייב על אחות אשה ואעפ"י שאין עונשים מן הדין כבר פי' רבי' ז"ל דההיא נמי כיון דכתיב איסור אחות אב ואחות אשה סתם וי"ל שיש בכלל הלשון אף מן האם אין הדין בא אלא לגלויי מילת' וכי אמרי' דאין עונשין מן הדין היינו מאי דלא כתיב כלל כגון אחותו מן האב ומן האם דרחמנא אמר בהדיא אחותך בת אביך דמשמע אחותו בת אביו ולא בת אמו או בת אמו ולא בת אביו:
מותר בראשונה ובשלישית ואינו אסור בה מטעם דנשואין [דשניה] לא הוו כלום מטעם הראשונה וביאתה הוי כמו אנוסה ואמרי' נושאין על האנוסה דאם אנס אשה אינו אסור בקרובותיה והשתא מייתי מהכא דאף מן האם אסורה מדקאמר אסור בשניה דוקא ובשלישית שרי משום דאין קדושי שניה כלום. הא אי הוה שרי בשניה הוי אסור בשלישית מפני שהיא אחותה אע"ג דשלישית הוי אחות שניה מן האם לבד. וה"ה דה"מ לאתויי ולאוכוחי בהדיא בלא דוחק מסיפא דמשמע דאף מן האם אסורה. דקאמר מתה הראשונה מותר בשניה וברביעית ואסור בשלישית ובחמישית:
מדגלי רחמנא שכבת זרע בשפחה חרופה מכלל דחייבי לאוין בהעראה. וא"ת אדרבה נימא דנילף מינה דמה שפחה חרופה בגמר ביאה אף חייבי לאוין וכו' וא"ל א"כ לשתוק קרא משפחה חרופה דהא עדיין לא מסקינן אדעתין הך קושיא עד לקמן. וי"ל דהא מסיק אדעתיה שפיר דאם איתא דחייבי לאוין בגמר ביאה לשתוק משפחה חרופה דשפחה חרופה נמי חייבי לאוין היא דכתיב לא יהיה קדש אבל לקמן גבי חייבי כריתות לא הוה מסקינן אדעתין לומר ישתוק קרא משפחה חרופה כיון דלא ידעינן ליה רק מדיוקא מדגלי רחמנא בחייבי כריתות מכלל דחייבי לאוין בגמר ביאה. עוי"ל דאין להקשות הכא נילף מיניה דהא ודאי מיניה בעי' למילף דהכי פירושא מדגלי רחמנא בשפחה חרופה ש"ז גבי חיוב האשם מכלל דחיוב הלאו הוי קודם גמר ביאה וא"כ חייבי לאוין הוו בהעראה:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה