סמ"ג לאו קח
אחות אשה מניין? שנא' בפ' אחרי ואשה אל אחותה לא תקח לצרור לגלות ערותה עליה בחייה וענש בסוף העניין ונכרתו הנפשות העושות ותנן בפרק החולץ [דף מ"ט] אשתו שמתה מותר באחותה והטעם מפני שלא אסרה הכתוב אלא בחייה מוכיח בפ' האומר [דף ט"ז] ששני מקראות נכתבו באחות אשה אחד לכתחילה שאסור לקדשה דכתיב לא תקח לא תקדש ואחד בדיעבד שאם קדש אותה אין קידושין תופסין לו בה ולוקה עליה דכתיב ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר ולא לקרובים ומוקמינן לה [שם] באחות אשה וכל העריות הוקשו לאחות אשה חוץ מנדה כדאמר התם [בדף ס"ז וס"ח] מזה המקרא כי כל אשר יעשה מכל התועבות האל הוקשו כולן לאחות אשה.