ביאור:בבלי יבמות דף ל

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

משנה: שלשה אחין, שנים מהם נשואים שתי אחיות [לאה, רחל] ואחד נשוי נכרית: מת אחד מבעלי אחיות [כגון: בעלה של לאה] וכנס נשוי נכרית את אשתו ומת: [לאה] הראשונה [1] יוצאה משום אחות אשה, ושניה [הנכרית] משום צרתה. עשה [2] בה מאמר ומת - נכרית חולצת ולא מתייבמת [על ידי המאמר נעשית כאילו צרתה].

גמרא: טעמא - דעבד בה מאמר, הא לא עבד בה מאמר - נכרית יבומי נמי מייבמה [3]! אמר רב נחמן: זאת אומרת אין זיקה - ואפילו בחד אחא [4].


משנה: שלשה אחים, שנים מהם נשואים שתי אחיות ואחד נשוי נכרית: מת הנשוי נכרית וכנס אחד מבעלי אחיות את אשתו ומת: הראשונה [5] יוצאת משום אחות אשה, ושניה משום צרתה. עשה בה מאמר ומת - נכרית חולצת ולא מתייבמת.

גמרא: הא תו למה לי? היינו הך?! [6] השתא: ומה התם [7] דאחות אשה [8] הויא צרה לנכרית [9], אמרת 'נכרית אסורה' - הכא [10], דנכרית הויא צרה לאחות אשה - לא כל שכן [11]?! תנא הך תנא ברישא [12], והך חזיא להתירא ושריא [13], והדר חזיא לאיסורא [14]; ואיידי דחביבה ליה [15] אקדמהּ [16], ומשנה לא זזה ממקומה [17].


משנה: שלשה אחין, שנים מהם נשואים שתי אחיות [לאה ורחל] ואחד נשוי נכרית: מת אחד מבעלי אחיות [לאה], וכנס נשוי נכרית את אשתו [לאה], ומתה אשתו של שני [רחל], ואחר כך מת נשוי נכרית [שעכשיו הוא גם בעל לאה, שהרי יבם אותה, ואשתו הנכרית נעשתה צרתה של לאה] - הרי זו [הנכרית] אסורה עליו [על בעל רחל] עולמית הואיל ונאסרה עליו שעה אחת [18]. [וקשה: אם לא היה ענין של יבום, כאשר מתה האחות הנשואה – אחותה מותרת, אז מדוע ביבום חמור יותר ולא הותר במותה של אשתו האחות?]

גמרא: אמר רב יהודה אמר רב: כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה (דברים כה ה) יבמה יבא עליה - הרי היא כאשת אח שיש לה בנים, ואסורה [19]. מאי קא משמע לן? תנינא: 'הרי זו אסורה עליו עולמית הואיל ונאסרה עליו שעה אחת'? מהו דתימא 'הני מילי היכא דלא איחזיא לה בנפילה ראשונה, [20], אבל היכא דאיחזיא לה בנפילה ראשונה [21] אימא תישתרי' - קא משמע לן. הא - נמי תנינא [במשנה [22]]: 'שני אחין נשואים שתי אחיות; מת אחד מהם ואחר כך מתה אשתו של שני - הרי זו אסורה עליו עולמית' הואיל ונאסרה עליו שעה אחת'!? מהו דתימא 'התם הוא [23] דאידחי לה מהאי ביתא לגמרי [24], אבל הכא, דלא אידחי לה מהאי ביתא לגמרי [25] – אימא: מיגו דחזיא להאי נשוי נכרית [26] חזיא נמי להאי [27]' - קא משמע לן [28].


משנה: שלשה אחים, שנים מהם [ראובן ושמעון] נשואין שתי אחיות, ואחד [לוי] נשוי נכרית: גירש אחד מבעלי אחיות את אשתו [ראובן], ומת נשוי נכרית, וכנסה המגרש [ראובן] ומת [29] - זו היא שאמרו [30] 'וכולן שמתו או נתגרשו [31] - צרותיהן מותרות'.

גמרא: טעמא דגירש [32] ואחר כך מת [33], אבל מת [34] ואחר כך גירש [ראובן] [35] – אסורה [36]. אמר רב אשי: זאת אומרת יש זיקה אפילו בתרי אחי [37]. ולרב אשי קשיא דרב נחמן [38]!? אמר לך רב אשי: [39] הוא הדין דאף על גב דלא עבד [40] בה [41] מאמר, [42] נכרית [43] מיחלץ חלצה, יבומי לא מייבמה [44]; והא דקתני 'מאמר' - לאפוקי [45]בית שמאי דאמרי מאמר קונה


עמוד ב

קנין גמור [46] - קא משמע לן [47], דלא כבית שמאי.

ולרב נחמן קשיא דרב אשי? וכי תימא 'הוא הדין דאפילו מת [48] ואחר כך גירש [49] צרתה מותרת [לשמעון] - אלא 'זו היא' - למעוטי מאי? למעוטי כנס [ראובן] [50] ואחר כך גירש [51]. הניחא אי סבר לה [52] כרבי ירמיה, דאמר [53] 'תברא: מי ששנה זו לא שנה זו', והאי תנא [של המשנה הראשונה [54]] סבר מיתה מפלת [55] והאי תנא סבר נישואין הראשונים מפילים [56], 'זו היא' - למעוטי כנס ולבסוף גירש; אלא אי סבר לה כרבא, דאמר לעולם חד תנא הוא, ו'זו [57] ואין צריך לומר זו [58]' קתני [59] – 'זו היא' למעוטי מאי? [60] על כרחך [רב נחמן] כרבי ירמיה סבירא ליה [61]. ולרבא [62] [שסובר מיתה מפלת לכל הדעות, ולפיכך הנוכרית, שכאשר היתה נשואה לראובן - היתה צרת אשתו של ראובן, שהיא האחות של אשת שמעון – עד שראובן גרש את אחותה של אשת שמעון] - הניחא אי סבר לה כרב אשי [63]: 'זו היא' למעוטי מת בלא גירש [64], אלא אי סבר לה כרב נחמן [65] 'זו היא' - למעוטי מאי [66]? על כרחך [רבא] כרב אשי סבירא ליה.


משנה: וכולן [67] שהיו בהן [68] קדושין [69] או גרושין בספק [70] - הרי אלו הצרות חולצות [71] ולא מתייבמות [72]. כיצד 'ספק קדושין'? זרק לה קדושין [73] ספק קרוב לו [74] ספק [75] קרוב לה - זהו ספק קדושין; 'ספק גרושין'? כתב בכתב ידו ואין עליו עדים[76]; יש עליו עדים ואין בו זמן [77]; יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד [78] - זהו ספק גרושין [79].

גמרא: ואילו בגרושין 'ספק קרוב לו ספק קרוב לה' לא קתני [80] - מאי טעמא? אמר רבה: אשה זו [צרת הערוה, במקרה שהגט ספק היה קרוב לערוה ספק היה רחוק ממנה] בחזקת היתר לשוק עומדת [81], ומספק אתה בא לאוסרה [82]? אל תאסרנה מספק! [83] אמר ליה אביי: אי הכי - בקדושין נמי [84]? נימא 'אשה זו [הצרה] [85] בחזקת היתר ליבם עומדת [86], ומספק אתה בא לאוסרה? אל תאסרנה מספק'!? התם בארבע אמות [87] – לחומרא [שתהא אסורה ליבם]. האי - חומרא דאתי לידי קולא הוא: זימנין דאזיל הוא [88] ומקדש לה לאחותה [89] קדושי ודאי [90]!? ואי נמי זימנין דאתא אחר [91] ומקדש לה לדידה [92] קדושי ודאי, וכיון דאסר לה מר לצרה לייבומי [93] אמרי [94] דקמא קדושין [95] ודבתרא לאו קדושין [96]?

הערות[עריכה]

  1. ^ לנפילה
  2. ^ נשוי נכרית
  3. ^ ולא אמרינן 'משמת בעל האחות [לאה], ונפלה לייבם, הוזקקה לנשוי נכרית לבדו, דהא על בעל אחיות [על בעל רחל] לא רמיא, ונעשית זו [הנכרית] צרתה [של לאה] בזיקה [ב"ח: ונעשית נכרית זו אחות אשה בזיקה], וכשמת - תאסר הנכרית על הנשאר משום צרת אחות אשה [-ותהא מותרת לשוק ללא חליצה]'
  4. ^ כדפרישית: דאף על גב דתרי אחין נינהו - אין זו זקוקה אלא לנשוי נכרית לבדו [ולכן תתיבם]
  5. ^ לנישואין
  6. ^ וכל שכן הוא:
  7. ^ דנכרית עיקר נשואה היא
  8. ^ נפלה עליה
  9. ^ ונעשית צרתה במאמר
  10. ^ דאחות אשה עיקר נשואה היא
  11. ^ דאוסרת נכרית שהיא טפלה
  12. ^ משנה אחרונה זו שנה תחלה
  13. ^ וההיא דלעיל לא הוי בדעתיה למיתני משום דחזיה להתירא הואיל ונכרית עיקר
  14. ^ משום דמכל מקום צרתה היא ותנייה
  15. ^ דחידוש הוא
  16. ^ ותו לא הוה צריך למיתני סיפא
  17. ^ אלא הואיל ונשנית לא זזה ממקומה
  18. ^ בנפילה ראשונה כשנפלה מאחיו הראשון [אחרי שכנס בעל הנכרית]
  19. ^ ואף על גב דהדר איחזיא
  20. ^ כל זמן נפילה ראשונה היתה אשתו קיימת שהיא אחותה
  21. ^ כגון שמתה אשתו אחר מיתת אחיו ולא כנסהּ נשוי נכרית
  22. ^ לב,א
  23. ^ שנפלה ואין כאן אחר אלא זה בעל אחותה
  24. ^ נדחית ונפטרת לשוק ואין עליה צד זיקה עוד
  25. ^ בשעת נפילה, שהיה שם נשוי נכרית וזקוקה לייבם
  26. ^ עדיין זיקתה עליה, וכי מתה אחותה, ועודה בנפילה
  27. ^ - תתייבם לזה בנפילה
  28. ^ רב יהודה [אמר רב]- דלא
  29. ^ מותרת זו להתייבם [לשמעון], שהרי עד שלא כנסה [ראובן] - גירש את הראשונה שהיא ערוה, ולא היתה צרתה מעולם
  30. ^ בפרק ראשון
  31. ^ העריות
  32. ^ בעל האחיות - [ראובן]
  33. ^ נשוי נכרית [לוי], דאפילו בזיקה לא נעשית צרתה מעולם
  34. ^ נשוי נכרית [לוי], והוזקקה נכרית לבעלי אחיות
  35. ^ ונשאהּ לזו - הואיל וקודם שגירש נעשית 'צרתה בזיקה' [אמנם לא צרה ממש, אך מחוייבת יבום או חליצה מבעל אחת האחיות]
  36. ^ על אחיו [שמעון] כשימות המגרש [ראובן], משום צרת אחות אשה [של ראובן]; בשלמא אי לא כנסה [ראובן]- הויא מותרת לזה [שמעון] מחמת זיקת אחיו הראשון, אבל משכנסה ועכשיו זקוקה לזה מכח בעל הערוה [ראובן] – אסורה, ואף על גב דלא היתה צרתה אלא בזיקה
  37. ^ כגון הכא: דכי מת נשוי נכרית קודם גירושין של זה - היתה זו זקוקה לשני בעלי האחיות, ומהניא בה זיקה זו לאוסרה על השני
  38. ^ דדייק לעיל מסתם מתניתין 'זאת אומרת אין זיקה אפילו בחד אחא'
  39. ^ ההיא דיוקא דלעיל לאו דוקא;
  40. ^ בעל הנכרית
  41. ^ באחות אשת אחיו
  42. ^ כשימות [ראובן]
  43. ^ אשתו
  44. ^ ולא מתייבמת הואיל וערוה על בעלה לבדו הוית רמיא - נעשה צרתה בזיקה
  45. ^ מ
  46. ^ ואפילו חליצה לא תיבעי נכרית אלא תצא משום צרת אחות אשה
  47. ^ חולצת
  48. ^ נשוי נכרית
  49. ^ אחד מבעלי אחיות [ראובן] את אשתו, וכנסה [את האלמנה הנכרית] - מותרת לשלישי [שמעון] כשימות זה [ראובן], ולא אמרינן 'צרת אחות אשתו של זה [שמעון] בזיקה הואי מעיקרא קודם גירושין', [ולכן]
  50. ^ הנכרית
  51. ^ את אשתו, ומת, דאסורה נכרית [על שמעון] משום צרת אחות אשה; ואף על גב דהשתא בשעת נפילה לאו צרות נינהו
  52. ^ רב נחמן
  53. ^ בפרק קמא [יג,א]: כי רמינן הא מתניין ד'זו היא' דממעט כנס ולבסוף גירש אההיא דקתני [במשנה הראשונה (דף ב,ב)]'וכולן אם נתגרשו צרותיהן מותרות'- [ודייקו בגמרא בדף יג,א] 'ואף על גב דכנס ולבסוף גירש', ואמר רבי ירמיה [שם]
  54. ^ דף ב,ב
  55. ^ רש"י בדף יג,א: מפלת נשיו לייבום, הלכך אפילו כנס ולבסוף גירש - כיון דבשעת מיתה לאו צרת הבת היא - שריא
  56. ^ רש"י בדף יג,א: ש[כאשר] האשה נשאת לבעלה מפילים אותה לייבום; הלכך משנעשית צרת ערוה שעה אחת - אסורה עולמית
  57. ^ רש"י בדף יג,א: דמתניתין דהכא (דף ב,ב), דכנס ולבסוף גירש מותרת כדקתני 'ומתה בתו או נתגרשה'
  58. ^ רש"י בדף יג,א: דשלשה אחים דגירש ולבסוף כנס
  59. ^ אלמא כנס ולבסוף גירש שריא אפילו לתנא דהכא
  60. ^ אי למעוטי 'מת אחיו ואחר כך גירש אשתו וכנס יבמתה' - השתא כנס ואחר כך גירש שריא, גירש ואחר כך כנס מיבעיא? ואי למעוטי 'מת נשוי נכרית ולא גירש בעל אחות אשה אשתו [ראובן] ומת', דאסורה נכרית לייבומי משום דהואי צרה בזיקה לזו שנפלה עכשיו בעוד בעלה חי, והרי לא נתגרשה ובשעת מיתה צרות הן - ובהא מודי רבא, הא לרב נחמן ליכא למימר הכי: דהא 'אין זיקה' סבירא ליה, והלכך
  61. ^ ולמעוטי כנס ואחר כך גירש, דאמר נישואין מפילין, והאי שעתא - צרת ערוה הויא
  62. ^ דאמר מיתה מפלת, וכנס ואחר כך גירש שריא
  63. ^ דיש זיקה
  64. ^ ולא דייק למתניתין כרב אשי דאמר 'הא מת ואחר כך גירש - אסורה', דהא רבא 'מיתה מפלת' סבירא ליה, וכיון דגירש – שריא! אלא הכי דייק: טעמא דגירש - דבשעת מיתה לאו צרות הוו - זו היא דנכרית מותרת, אבל מת שני זה [ראובן] אחר ראשון ולא גירש את אשתו, ואפילו לא כנס את הנכרית – אסורה, דהואי 'צרת אחות אשה בזיקה', ואפילו בשעת מיתה - דכיון דיש זיקה הוי כאילו באה אף מכח השני; ואי תימא 'הואיל וזיקה חשיבא להיות עליה כח השני - הויא אשת שני מתים, דבלאו איסור דאחיות נמי אסירא' - לא היא, דזיקת שני יבמין דאסירא ליתא מדאורייתא, ולא גזור רבנן אלא היכא דעבד בה מאמר: גזירה שמא יאמרו 'שני יבמות הבאות מבית אחד מתייבמות'
  65. ^ דאין זיקה
  66. ^ הא כולהו שריין בר מכנס ולא גירש, וההיא פשיטא, דהא בהדיא תנינא לה, ולא אתא 'זו היא' למעוטה
  67. ^ ט"ו עריות
  68. ^ לאחיו המת
  69. ^ קידושי ספק
  70. ^ הויא צרתה ספק צרת ערוה דלמא איגרשה ערוה, ולגבי קידושין - דלמא לא מיקדשה
  71. ^ ולא מפטרן בולא כלום דלמא לאו צרת ערוה היא
  72. ^ דלמא צרת ערוה היא
  73. ^ שהיו שמונה אמות מצומצמות ביניהן ברשות הרבים [בדומה למקרה בגט בסוגיא זו בגיטין עח,א-ב], וארבע אמות קונות שם, וּזְרָקוֹ
  74. ^ ספק בארבע אמות הקרוב לו
  75. ^ בארבע אמות
  76. ^ דקיימא לן (בבא בתרא דף קעה,ב) 'הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו - גובה מנכסים בני חורין', אלמא כתב ידו בלא עדים - מילתא היא
  77. ^ כתוב
  78. ^ ואינו כתב ידו של בעל
  79. ^ דאמרינן במסכת גיטין (דף פו,א) 'שלשה גיטין פסולין, ואם נשאת - הולד כשר, ואלו הן: כתב בכתב ידו כו'; והכא נמי חולצת צרתה כיון דגיטא הוא, דאם ניסת - הולד כשר, ולא מתייבמת כיון דלאו גיטא מעליא הוא, דקרי להו 'פסול לכתחלה'; הלכך: אי שרית ליה - אמרי אינשי 'צרת ערוה מתייבמת'; ובגמרא בעי: אמאי לא נקט נמי בגירושין ספק קרוב לו כו'
  80. ^ דהתם אפילו חליצה נמי לא בעיא צרתה
  81. ^ קודם לכן - אם ימות בעלה, שהרי צרת ערוה היא
  82. ^ שמא נתגרשה הערוה
  83. ^ אבל בהנך שלשה גיטין - לאו מספק אסרינן לה, דהא גיטא הוא, אלא שאין מן המובחר!
  84. ^ אמאי אסרינן לה לייבומי
  85. ^ קודם שקידש בעלה את בת אחיו
  86. ^ כשימות [בעלה]
  87. ^ שנויא הוא
  88. ^ מקדש בספק
  89. ^ של זו שקדש בספק
  90. ^ בחיי בעלה
  91. ^ איניש אחרינא
  92. ^ להך מקודשת בקידושי ספק
  93. ^ לאביה של זו משום צרת הבת
  94. ^ אינשי
  95. ^ קידושי קמא ודאי הוו קידושין גמורין
  96. ^ שאשת איש קידש, ואינה צריכה הימנו גט; ולגבי קידושי אחותה נמי דאמרן דאזיל הוא ומקדש לאחותה - אתו למימר לאחר מיתתו כי אסרינן לצרה לייבומי אמרי דקמייתא קידושין [דבתרייתא] לאו קידושין שאין קידושין תופסין באחות אשה, וישאנה אחיו מאמו כנכרית בעלמא, ופגע בערוה