ביאור:בבלי יבמות דף קטז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

למאי ניחוש לה? אי לנפילה - מזהר זהיר ביה; אי לפקדון - כיון דשמיה כשמיה לא מפקיד גביה; מאי אמרת? דלמא מסר ליה [1]? – [2] אותיות נקנות במסירה [3]!

ההוא גיטא דאשתכח בסורא וכתיב ביה הכי: 'בסורא מתא אנא ענן בר חייא נהרדעא פטרית ותרכית פלונית אנתתי' ובדקו רבנן מסורא ועד נהרדעא ולא הוה ענן בר חייא אחרינא לבר מענן בר חייא מחגרא, דהוה בנהרדעא [חגרא היא פרבר של נהרדעא]; ואתו סהדי ואמור דההוא יומא כי איכתב ההוא גיטא - ענן בר חייא מחגרא גבן הוה [4]! אמר אביי: אף לדידי, דאמינא חיישינן - הכא לא חיישינן [5] דהא קאמרי סהדי דבנהרדעא הוה - מאי בעא בסורא [סורא במרחק יומיים מנהרדעא]? [6] אמר רבא: אף לדידי, דלא חיישינן - הכא חיישינן [7] דלמא בגמלא פרחא [8] אזל, אי נמי בקפיצה [9], אי נמי מילי מסר [10], כדאמר להו רב לספרי, וכן אמר להו רב הונא לספרי: כי איתנכו בשילי כתובו 'בשילי' אף על גב דמימסרן מילי בהיני [11]; וכי איתנכו בהיני כתובו 'בהיני' אף על גב דמימסרן מילי בשילי [כלומר: מקום כתיבת השטר אינו מוכיח ששם נעשתה העיסקה]. מאי הוה עלייהו דשומשמי [ששאלה הגמרא בדף קטו,ב] [12]? רב יימר אמר לא חיישינן; רבינא אמר חיישינן; והלכתא: חיישינן.


קטטה בינו לבינה [ושלום בעולם, ובאתה ואמרה "מת בעלי" - אינה נאמנת]: היכי דמי 'קטטה בינו לבינה'? אמר רב יהודה אמר שמואל: באומרת לבעלה "גרשיני". כולהו נמי אמרו הכי [13]!? אלא באומרת לבעלה "גירשתני". וליהמנה, מדרב המנונא, דאמר רב המנונא 'אשה שאמרה לבעלה "גירשתני" – נאמנת: חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה'! באומרת "גירשתני בפני פלוני ופלוני", ושאילנא ואמרו "לא היו דברים מעולם". מאי טעמא ד'קטטה' [14]? רב חנינא אמר: משום דמשקרא [15]. רב שימי בר אשי אמר: משום דאמרה בדדמי [16]. מאי בינייהו?


עמוד ב

איכא בינייהו דארגיל הוא קטטה.

איבעיא להו: עד אחד בקטטה [17] מהו [18]?: מאי טעמא דעד אחד מהימן? - משום דמילתא דעבידא לאיגלויי לא משקר? הכא נמי לא משקר! או דלמא טעמא דעד אחד מהימן משום דהיא דייקא ומינסבא, והכא - כיון דאית ליה קטטה לא דייקא ומינסבא? תיקו.

רבי יהודה אומר לעולם אינה [נאמנת אלא אם כן באתה בוכה ובגדיה קרועין. אמרו לו: אחת זו ואחת זו תנשא]: תניא: 'אמרו לו לרבי יהודה: לדבריך פקחת תנשא, שוטה לא תנשא!? אלא אחת זו ואחת זו תנשא.'

ההיא דאתיא לבי דינא דרבי יהודה; אמרי לה 'ספדי בעלך קרעי מאניך סתרי מזייך'. אלפוה שיקרא? [19]? אינהו כרבנן סבירא להו; אמרי: תעביד הכי כי היכי דלישריה [שגם רב יהודה יסכים להתירה]!


משנה: בית הלל אומרים: לא שמענו אלא בבאה מן הקציר, ובאותה מדינה, וכמעשה שהיה [20]. אמרו להם בית שמאי: אחת הבאה מן הקציר ואחת הבאה מן הזיתים ואחת הבאה מן הבציר ואחת הבאה ממדינה למדינה! לא דברו חכמים בקציר אלא בהווה [21]! חזרו בית הלל להורות כבית שמאי.

גמרא: תניא: 'אמרו להם בית שמאי לבית הלל: לדבריכם [22] אין לי אלא קציר חטים [23]; - קציר שעורים מנין? ואין לי אלא קוצר; בוצר, מוסק, גודר [24], עודר [25] – מנין? אלא מעשה שהיה בקציר והוא הדין לכולהו! הכא נמי [26] מעשה שהיה באותה מדינה, והוא הדין לכולהו.' ובית הלל? באותה מדינה, דשכיחי אינשי – מירתת; ממדינה למדינה אחרת, דלא שכיחי אינשי - לא מירתת. ובית שמאי? הכא נמי שכיחי שיירתא.

מאי 'מעשה שהיה'? דאמר רב יהודה אמר שמואל: שילפי [27] קציר חטין היו [28], והלכו עשרה בני אדם לקצור חטין; נשכו נחש לאחד מהן ומת, ובאת אשתו והודיעה לבית דין, ושלחו ומצאו כדבריה. באותה שעה אמרו: האשה שאמרה "מת בעלי" – תנשא; "מת בעלי" – תתייבם.

נימא רבי חנניא בן עקיבא ורבנן בפלוגתא דבית שמאי ובית הלל קמיפלגי, דתניא: 'לא ישא אדם מי חטאת ואפר חטאת ויעבירם בירדן ובספינה [29], ולא יעמוד בצד זה ויזרק לצד אחר [30]; ולא ישיטם על פני המים, ולא ירכיבם - לא על גבי בהמה [31] ולא על גבי חברו, אלא אם כן היו רגליו [32] נוגעות [33] בקרקע; אבל מעבירם על הגשר [34]; אחד ירדן ואחד שאר נהרות. רבי חנניא בן עקיבא אומר: לא אמרו אלא ירדן ובספינה וכמעשה שהיה.' לימא רבנן דאמרי כבית שמאי, ורבי חנניא בן עקיבא דאמר כבית הלל? אמרי לך רבנן: אנן דאמרינן אף כבית הלל: עד כאן לא קאמר בית הלל התם אלא משום דמירתת: במקום קרוב מירתת, במקום רחוק לא מירתת; הכא - מה לי ירדן מה לי שאר נהרות? רבי חנניא בן עקיבא אמר לך: אנא - דאמרי אף לבית שמאי: עד כאן לא קאמרי בית שמאי התם, אלא משום דאיהי דייקא ומינסבא: מה לי מקום קרוב מה לי מקום רחוק; הכא - משום מעשה שהיה: בירדן, ובספינה, דהוה מעשה - גזור רבנן, בשאר נהרות, דלא הוה מעשה - לא גזור רבנן! מאי 'מעשה שהיה'? דאמר רב יהודה אמר רב: מעשה באדם שהיה מעביר מי חטאת ואפר חטאת בירדן ובספינה, ונמצא כזית מן המת תחוב בקרקעית של ספינה [35]. באותה שעה אמרו: לא ישא אדם מי חטאת ואפר חטאת ויעבירם בירדן ובספינה.


משנה: בית שמאי אומרים: תנשא ותטול כתובתה [36]; בית הלל אומרים: תנשא ולא תטול כתובתה. אמרו להם בית שמאי: התרתם ערוה חמורה, ולא נתיר ממון הקל? אמרו להם בית הלל: מצינו

הערות[עריכה]

  1. ^ נתנו לו ולא קנו מידו בקנין, ושמא יחזור בו
  2. ^ ליכא למיחש להכי:
  3. ^ דאותיות כגון שטר נקנות במסירה בלא קנין ואין יכול לחזור בו
  4. ^ אצלנו היה בנהרדעא, וגיטא כתיב בסורא
  5. ^ דהא איבדקא כל נהרדעא, ולהאי ענן ליכא למיחש
  6. ^ ואביי לא חייש לדלמא אזיל ליה לעלמא, ובדיקה הוא דקמצריך באותו מקום;
  7. ^ הואיל והוחזק איש אחר בעירו כשמו
  8. ^ הולך מהר כעוף פורח
  9. ^ על ידי שם
  10. ^ ואף על פי שלא היה עמהם, שמא מתחלה אמר להם בעירו "כתבו גט לאשתי" ואחר כך הלכו העדים לסורא
  11. ^ 'שילי' ו'היני' מקומות הן
  12. ^ מי חיישינן שמא פינן
  13. ^ בשעת כעסן
  14. ^ דתנן במתניתין כי אמרה "מת בעלי" לא מהימנא
  15. ^ מרוב שנאה מתכוונת לאסור עצמה עליו
  16. ^ כל מקום סכנה שראתה - אינה נותנת דעתה לומר שמא לא מת ולא אנשא, דהואיל וסניא ליה - לא דייקא כולי האי
  17. ^ בינו לבינה, והלך למדינת הים, ובא עד אחד ואמר "מת"
  18. ^ מי מהימן אי לא
  19. ^ בתמיה: אם כרבי יהודה סבירא להו דאינה נאמנת אלא אם כן בוכה - למה הורוה לבכות
  20. ^ שכך היה המעשה כדאמרינן לקמן, ולא התירו חכמים אלא דוגמתו: שיהא הדבר קרוב לנו, ומירתתא ולא משקרא, אבל ממדינת הים - אינה נאמנת
  21. ^ מעשה שהיה כך היה, והוא הדין לכל מקומות
  22. ^ שאתם אומרים 'כעין המעשה שהיה' בעינן
  23. ^ דמעשה שהיה - בקציר חטים היה, כדלקמן
  24. ^ תמרים
  25. ^ מלקט תאנים
  26. ^ לענין מדינת הים
  27. ^ סוף
  28. ^ שילפי - לשון שלף איש (רות ד ז) שכבר היה הקציר משתלף ועובר
  29. ^ משום מעשה שהיה בירדן ובספינה ונטמאו כדאמרינן לקמן
  30. ^ של נהר, דהיינו נמי דומיא דספינה: שפורחין באויר על פני המים
  31. ^ בתוך המים, דהיינו נמי דומיא דספינה: שהאדם הנושאו יושב במקומו וספינתו נוטלתו ומוליכתו; וספינה - פעמים שהיא גוששת ונוגעת בקרקע!
  32. ^ של עליון
  33. ^ במים
  34. ^ דכארעא סמיכתא היא, והאדם המעבירו הולך כל שעה ברגליו ואינו דומה לספינה
  35. ^ והאהיל הכלי של מי חטאת עליהן ונטמאו
  36. ^ על פיה