ביאור:בבלי יבמות דף קטז
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת יבמות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא
קכב | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
למאי ניחוש לה? אי לנפילה - מזהר זהיר ביה; אי לפקדון - כיון דשמיה כשמיה לא מפקיד גביה; מאי אמרת? דלמא מסר ליה [1]? – [2] אותיות נקנות במסירה [3]!
ההוא גיטא דאשתכח בסורא וכתיב ביה הכי: 'בסורא מתא אנא ענן בר חייא נהרדעא פטרית ותרכית פלונית אנתתי' ובדקו רבנן מסורא ועד נהרדעא ולא הוה ענן בר חייא אחרינא לבר מענן בר חייא מחגרא, דהוה בנהרדעא [חגרא היא פרבר של נהרדעא]; ואתו סהדי ואמור דההוא יומא כי איכתב ההוא גיטא - ענן בר חייא מחגרא גבן הוה [4]! אמר אביי: אף לדידי, דאמינא חיישינן - הכא לא חיישינן [5] דהא קאמרי סהדי דבנהרדעא הוה - מאי בעא בסורא [סורא במרחק יומיים מנהרדעא]? [6] אמר רבא: אף לדידי, דלא חיישינן - הכא חיישינן [7] דלמא בגמלא פרחא [8] אזל, אי נמי בקפיצה [9], אי נמי מילי מסר [10], כדאמר להו רב לספרי, וכן אמר להו רב הונא לספרי: כי איתנכו בשילי כתובו 'בשילי' אף על גב דמימסרן מילי בהיני [11]; וכי איתנכו בהיני כתובו 'בהיני' אף על גב דמימסרן מילי בשילי [כלומר: מקום כתיבת השטר אינו מוכיח ששם נעשתה העיסקה]. מאי הוה עלייהו דשומשמי [ששאלה הגמרא בדף קטו,ב] [12]? רב יימר אמר לא חיישינן; רבינא אמר חיישינן; והלכתא: חיישינן.
קטטה בינו לבינה [ושלום בעולם, ובאתה ואמרה "מת בעלי" - אינה נאמנת]:
היכי דמי 'קטטה בינו לבינה'?
אמר רב יהודה אמר שמואל: באומרת לבעלה "גרשיני".
כולהו נמי אמרו הכי [13]!?
אלא באומרת לבעלה "גירשתני".
וליהמנה, מדרב המנונא, דאמר רב המנונא 'אשה שאמרה לבעלה "גירשתני" – נאמנת: חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה'!
באומרת "גירשתני בפני פלוני ופלוני", ושאילנא ואמרו "לא היו דברים מעולם".
מאי טעמא ד'קטטה' [14]?
רב חנינא אמר: משום דמשקרא [15].
רב שימי בר אשי אמר: משום דאמרה בדדמי [16].
מאי בינייהו?
איכא בינייהו דארגיל הוא קטטה.
איבעיא להו: עד אחד בקטטה [17] מהו [18]?: מאי טעמא דעד אחד מהימן? - משום דמילתא דעבידא לאיגלויי לא משקר? הכא נמי לא משקר! או דלמא טעמא דעד אחד מהימן משום דהיא דייקא ומינסבא, והכא - כיון דאית ליה קטטה לא דייקא ומינסבא? תיקו.
רבי יהודה אומר לעולם אינה [נאמנת אלא אם כן באתה בוכה ובגדיה קרועין. אמרו לו: אחת זו ואחת זו תנשא]: תניא: 'אמרו לו לרבי יהודה: לדבריך פקחת תנשא, שוטה לא תנשא!? אלא אחת זו ואחת זו תנשא.'
ההיא דאתיא לבי דינא דרבי יהודה; אמרי לה 'ספדי בעלך קרעי מאניך סתרי מזייך'. אלפוה שיקרא? [19]? אינהו כרבנן סבירא להו; אמרי: תעביד הכי כי היכי דלישריה [שגם רב יהודה יסכים להתירה]!
משנה: בית הלל אומרים: לא שמענו אלא בבאה מן הקציר, ובאותה מדינה, וכמעשה שהיה [20]. אמרו להם בית שמאי: אחת הבאה מן הקציר ואחת הבאה מן הזיתים ואחת הבאה מן הבציר ואחת הבאה ממדינה למדינה! לא דברו חכמים בקציר אלא בהווה [21]! חזרו בית הלל להורות כבית שמאי.
גמרא: תניא: 'אמרו להם בית שמאי לבית הלל: לדבריכם [22] אין לי אלא קציר חטים [23]; - קציר שעורים מנין? ואין לי אלא קוצר; בוצר, מוסק, גודר [24], עודר [25] – מנין? אלא מעשה שהיה בקציר והוא הדין לכולהו! הכא נמי [26] מעשה שהיה באותה מדינה, והוא הדין לכולהו.' ובית הלל? באותה מדינה, דשכיחי אינשי – מירתת; ממדינה למדינה אחרת, דלא שכיחי אינשי - לא מירתת. ובית שמאי? הכא נמי שכיחי שיירתא.
מאי 'מעשה שהיה'? דאמר רב יהודה אמר שמואל: שילפי [27] קציר חטין היו [28], והלכו עשרה בני אדם לקצור חטין; נשכו נחש לאחד מהן ומת, ובאת אשתו והודיעה לבית דין, ושלחו ומצאו כדבריה. באותה שעה אמרו: האשה שאמרה "מת בעלי" – תנשא; "מת בעלי" – תתייבם.
נימא רבי חנניא בן עקיבא ורבנן בפלוגתא דבית שמאי ובית הלל קמיפלגי, דתניא: 'לא ישא אדם מי חטאת ואפר חטאת ויעבירם בירדן ובספינה [29], ולא יעמוד בצד זה ויזרק לצד אחר [30]; ולא ישיטם על פני המים, ולא ירכיבם - לא על גבי בהמה [31] ולא על גבי חברו, אלא אם כן היו רגליו [32] נוגעות [33] בקרקע; אבל מעבירם על הגשר [34]; אחד ירדן ואחד שאר נהרות. רבי חנניא בן עקיבא אומר: לא אמרו אלא ירדן ובספינה וכמעשה שהיה.' לימא רבנן דאמרי כבית שמאי, ורבי חנניא בן עקיבא דאמר כבית הלל? אמרי לך רבנן: אנן דאמרינן אף כבית הלל: עד כאן לא קאמר בית הלל התם אלא משום דמירתת: במקום קרוב מירתת, במקום רחוק לא מירתת; הכא - מה לי ירדן מה לי שאר נהרות? רבי חנניא בן עקיבא אמר לך: אנא - דאמרי אף לבית שמאי: עד כאן לא קאמרי בית שמאי התם, אלא משום דאיהי דייקא ומינסבא: מה לי מקום קרוב מה לי מקום רחוק; הכא - משום מעשה שהיה: בירדן, ובספינה, דהוה מעשה - גזור רבנן, בשאר נהרות, דלא הוה מעשה - לא גזור רבנן! מאי 'מעשה שהיה'? דאמר רב יהודה אמר רב: מעשה באדם שהיה מעביר מי חטאת ואפר חטאת בירדן ובספינה, ונמצא כזית מן המת תחוב בקרקעית של ספינה [35]. באותה שעה אמרו: לא ישא אדם מי חטאת ואפר חטאת ויעבירם בירדן ובספינה.
משנה:
בית שמאי אומרים: תנשא ותטול כתובתה [36]; בית הלל אומרים: תנשא ולא תטול כתובתה.
אמרו להם בית שמאי: התרתם ערוה חמורה, ולא נתיר ממון הקל?
אמרו להם בית הלל: מצינו
הערות
[עריכה]- ^ נתנו לו ולא קנו מידו בקנין, ושמא יחזור בו
- ^ ליכא למיחש להכי:
- ^ דאותיות כגון שטר נקנות במסירה בלא קנין ואין יכול לחזור בו
- ^ אצלנו היה בנהרדעא, וגיטא כתיב בסורא
- ^ דהא איבדקא כל נהרדעא, ולהאי ענן ליכא למיחש
- ^ ואביי לא חייש לדלמא אזיל ליה לעלמא, ובדיקה הוא דקמצריך באותו מקום;
- ^ הואיל והוחזק איש אחר בעירו כשמו
- ^ הולך מהר כעוף פורח
- ^ על ידי שם
- ^ ואף על פי שלא היה עמהם, שמא מתחלה אמר להם בעירו "כתבו גט לאשתי" ואחר כך הלכו העדים לסורא
- ^ 'שילי' ו'היני' מקומות הן
- ^ מי חיישינן שמא פינן
- ^ בשעת כעסן
- ^ דתנן במתניתין כי אמרה "מת בעלי" לא מהימנא
- ^ מרוב שנאה מתכוונת לאסור עצמה עליו
- ^ כל מקום סכנה שראתה - אינה נותנת דעתה לומר שמא לא מת ולא אנשא, דהואיל וסניא ליה - לא דייקא כולי האי
- ^ בינו לבינה, והלך למדינת הים, ובא עד אחד ואמר "מת"
- ^ מי מהימן אי לא
- ^ בתמיה: אם כרבי יהודה סבירא להו דאינה נאמנת אלא אם כן בוכה - למה הורוה לבכות
- ^ שכך היה המעשה כדאמרינן לקמן, ולא התירו חכמים אלא דוגמתו: שיהא הדבר קרוב לנו, ומירתתא ולא משקרא, אבל ממדינת הים - אינה נאמנת
- ^ מעשה שהיה כך היה, והוא הדין לכל מקומות
- ^ שאתם אומרים 'כעין המעשה שהיה' בעינן
- ^ דמעשה שהיה - בקציר חטים היה, כדלקמן
- ^ תמרים
- ^ מלקט תאנים
- ^ לענין מדינת הים
- ^ סוף
- ^ שילפי - לשון שלף איש (רות ד ז) שכבר היה הקציר משתלף ועובר
- ^ משום מעשה שהיה בירדן ובספינה ונטמאו כדאמרינן לקמן
- ^ של נהר, דהיינו נמי דומיא דספינה: שפורחין באויר על פני המים
- ^ בתוך המים, דהיינו נמי דומיא דספינה: שהאדם הנושאו יושב במקומו וספינתו נוטלתו ומוליכתו; וספינה - פעמים שהיא גוששת ונוגעת בקרקע!
- ^ של עליון
- ^ במים
- ^ דכארעא סמיכתא היא, והאדם המעבירו הולך כל שעה ברגליו ואינו דומה לספינה
- ^ והאהיל הכלי של מי חטאת עליהן ונטמאו
- ^ על פיה