מפרשי רש"י

[ה] לחלק יצאת. פירוש 'לחלק' כדאיתא בפרק כלל גדול (שבת דף ע.); רבי נתן אמר "לא תבערו אש בכל מושבותיכם" למה נאמר, לפי שנאמר (פסוקים א, ב) "אלה הדברים ששת ימים", דברים הדברים, "אלה הדברים" הם ארבעים מלאכות חסר אחת, כי "אלה" ל"ו במנינו, "דברים" הם שנים, ה"א של "הדברים" הרי עוד אחת, הם ל"ט מלאכות. יכול אם עשאן כלם בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת, תלמוד לומר "לא תבערו אש", "לא תבערו" בכלל שאר מלאכות היתה, ולמה יצאת, להקיש אליה, מה הבערה שהיא אב מלאכה וחייב עליה בפני עצמה, אף כל שהיא אב מלאכה וחייבין עליה בפני עצמה. ועיקר דבר זה בפרק כלל גדול (שבת דף ע.):

והקשו בתוספות (שבת דף ע.) מנא לן לומר לחלק יצאת או ללאו יצאת, הא דרשינן מהך קרא ד"לא תבערו אש בכל מושבותיכם" בפרק קמא דקדושין "מושבות" דכתב רחמנא גבי שבת למה לי, והלא שבת חובת הגוף הוא, וקאמר התם מפני שנאמר (דברים כא, כב) "וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת", יכול אף בשבת, תלמוד לומר "לא תבערו אש בכל מושבותיכם", ולהלן הוא אומר (ר' במדבר לה, כט) "והיו אלה לכם לחקת משפט בכל מושבותיכם", מה מושבות האמורות להלן במיתת בית דין, אף מושבות האמורות כאן במיתת בית דין. ואם כן קרא ד"לא תבערו " להכי הוא דאתי, שלא ימיתו בית דין בשבת, ותרצו התוספות דהוי למכתב בלישנא אחריתי, ולא למכתב "לא תבערו". והקשה הרא"ם על תירוץ התוספות, דמאי שנא הך לישנא ד"לא תבערו" מלשון אחר, ופירש הרא"ם דהוי מצי למכתב "בכל מושבותיכם" אצל "לא תעשה כל מלאכה" (לעיל כ, י), ולא למכתב לשון "לא תבערו" בפני עצמו. ואין פירוש הרא"ם נכון, דאין לשון התוספות סובל זה, דהא אמרו דהוי מצי למכתב בלשון אחריתי, וכוונתם לומר דהוי ליה לכתוב 'לא תמיתו בשבת', כיון דעיקר הכוונה שבא להזהיר על מיתת בית דין, והלא אף בלא "תבערו" יש מלאכה, שהרי כל מיתה היא מלאכה משום נטילת נשמה (שבת דף עה.), דאם לא כן, ידונו בית דין דין חנק בשבת, ולמה הזהיר על שריפה דווקא. אמנם בפרק קמא דיבמות (דף ו:) שם פירשו התוספות (ד"ה טעמא) דהוי למכתב 'לא תעשה מלאכה בכל מושבותיכם'. פירוש, ולמה בא להזהיר דווקא על הבערת שריפת בת כהן, לכתוב 'לא תעשה מלאכה בכל מושבותיכם', דבכלל זה כל המיתות, כיון דהוא בא להזהיר על מיתות בית דין, הוי ליה להזכיר מיתת בית דין עצמה שיש בו מלאכה, והיא נטילת נשמה, ולמה תלה ב"לא תבערו" שהוא מלאכה אחרת, והוי מוקמינן קרא במיתת בית דין מדכתיב גבי "בכל מושבותיכם", ולכך קרא לגופיה הוא גם כן:

ועוד הקשו התוספות (סנהדרין דף לה:) דהא עדיין קרא ד"לא תבערו" צריך להא מילתא דדרשינן בשלהי פרק קמא דשבת (דף יט:) ומאחיזין את האור במדורת בית המוקד, אמרו שם מנא הני מילי, אמר רב הונא "לא תבערו אש בכל מושבותיכם", בכל מושבותיכם אי אתה מבעיר, אבל אתה מבעיר במדורת בית המוקד, ותרצו התוספות דמשום דרשה ד'אתה מבעיר במדורת בית המוקד' לא הוי שייך למכתב "לא תבערו", עד כאן. ופירוש דברי התוספות, דקרא ללאו אתא למילף איסור, ולא להתיר בלבד, דאם כן הוי למכתב היתר 'תבערו אש במקום הקודש', אבל מדכתיב "לא תבערו" קרא לגופיה אתא למילף איסור, ולא למילף היתר. והרא"ם פירש דברי התוספות מה שלא עלה על דעתם, דבשביל כך לא הוי צריך למכתב "לא תבערו", דהא מאחיזין את האור במדורת בית המוקד אינו אלא מדרבנן, דהרי אין זה אלא איסור דרבנן בגבולין דאסור להדליק סמוך לחשיכה שמא ידליק בשבת, וכהאי גוונא מותר במדורת בית המוקד, ואם כן קרא לאו להכי הוא דאתא. ואילו היה דבר זה משנה היינו אומרים כהאי גוונא חסורי מחסרא, שאין דבר זה משמע בדברי התוספות, וכל שכן דהא בגמרא (שבת דף כ.) מוקי ליה לקרא בתר הכי לאיברים ופדרים, פירוש דאברים ופדרים מותר להקטיר כל הלילה, וכך פירוש הכתוב "לא תבערו אש בכל משובותיכם", אבל בבית המקדש לאיברים ופדרים מותר להדליק. והשתא הדרא קושיין לדוכתיה, אם כן קרא להכי הוא דאתא, ומנא לן למילף מיניה ללאו או לחלק, לכך פירושו כמו שאמרנו, ופשוט הוא. ואין להקשות מנא לן למילף 'אבל אתה מבעיר במדורת בית המוקד', דלמא קרא אתא למיתת בית דין שאינה דוחה שבת, שזה אין קשיא, דאם כן לכתוב 'בכל מושבות', לכך ילפינן 'במושבותיכם אי אתה מבעיר, אבל אתה מבעיר במדורת בית המוקד':

ובפרק קמא דיבמות (דף ו:) פירש רש"י 'לחלק יצאת' שלא תאמר אינו חייב סקילה עד שיעשה כל המלאכות ביחד, קא משמע לן דחייב אף על אחת. ונראה דרש"י פירש כך, משום דמשמע "לא תבערו" לענין מזיד ולא לענין שוגג, שהרי כתיב "לא תבערו", ומשמע מזיד. ואין זה ראיה והוכחה, דכך פירושו, כדי שלא תאמר כי כל המלאכות שם אחת להם, כי לא תמצא לשום מלאכה לענין שבת שם מיוחד, רק "לא תעשה כל מלאכה" (לעיל כ, י), והווה אמינא מאחר שאין לשום מלאכה שם בפני עצמה אינו חייב על כל מלאכה בפני עצמה, כי שם אחת לכלם, לכך הוציא מלאכת "לא תבערו" בפני עצמה. וכיון דיש להך מלאכה שם בפני עצמו, מחוייב עליה בפני עצמה. והוא הדין דמחוייב אכל אחת בפני עצמה. והשתא אף על גב דקרא לענין מזיד איירי, יליף שפיר דמחוייב אכל מלאכה בפני עצמה בשוגג:

ולרש"י דפירש בפרק קמא דיבמות (דף ו:) דהווה אמינא שאינו חייב עד שיעשה כל המלאכות, ליכא למילף מן מקושש דחייב סקילה, דהווה אמינא דווקא מקושש דגלי קרא, אבל לא שאר מלאכות. ומה שהיו מסופקים בו אם חייב מיתה אם לא, אף על גב דאין מלאכה שחייב עליה מיתה, מפני שהיו מסופקים שמא גזירת הכתוב שעל מלאכת מקושש חייב מיתה עליה בפני עצמה. ואין לומר דמהיכי תיסק אדעתין לומר דיהא למלאכת מקושש דבר שלא נמצא בשאר מלאכות, כי סברא זאת שאנו אומרים 'מהיכי תיסק אדעתין לומר כך' - אנו אומרים אחר חתימת התורה, [ד]אמרינן כיון דלא נכתב בתורה - אמרינן מהיכי תיסק לומר כך, אבל כאשר היו במדבר, ועדיין לא נשלמה, כיון דלא נכתבה התורה כולה, שמא עוד יהיה נכתב דבר זה בתורה, לכך כשהיו במדבר לא היו דנין רק על פי ה' בדבר שלא נכתב בפירוש כבר. וכך צריך לומר בלאו הכי, עיין בפרשת אמור, ושם מבואר. אבל רש"י פירש בפרק כלל גדול (ע.) כמו שפירשנו למעלה, והוא פשוט: