מצוה:לא לעשות משפט מוות בשבת
• מצוה זו אינה נוהגת בזמן הזה •
לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת.
(שמות לה, ג)
הזהיר מענוש הגדרים על החוטא ולהעביר הדינין עליהם ביום השבת, והוא אמרו "לא תבערו אש וגו' ביום השבת" (שמות לה, ג). רצה בזה שלא ישרף מי שנתחייב שריפה, והוא הדין לשאר מיתות.
ולשון מכילתא: "לא תבערו אש", שריפה בכלל היתה ויצתה ללמד. מה שריפה מיוחדת שהיא אחת ממיתות בית דין ואינה דוחה את השבת, אף כל שאר מיתות בית דין לא ידחו את השבת. והנה אמרו הבערה ללאו יצתה ואינה הלכה אבל לחלק יצתה והוא שיהיה חייב על כל מלאכה בפני עצמה כמו שהתבאר במקומו.
ובגמרא דבני מערבא: "בכל מושבותיכם" (שם), רבי אלעאי בשם רבי ינאי אומר מכאן לבתי דינין שלא יהיו דנין בשבת.
שלא יעשו הדיינין דינים בשבת, כלומר שמי שנתחייב מיתה בבית דין לא ימיתוהו בשבת, שנאמר "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת" (שמות לה, ג). ובא הפירוש עליו בזה (יבמות ו:) שלא ישרפו בית דין בשבת מי שנתחייב שרפה, והוא הדין לשאר מיתות. ויש לנו לדרוש ממנו דבר זה, שהרי לגופיה אינו צריך, שהרי כבר כתיב במקום אחר "לא תעשה כל מלאכה" (שמות כ, י), והבערה לצורך מלאכה היא, אלא ללמד ענין בפני עצמו נכתב, ופירשו בו שבא ללמד את זה שאמרנו.
וזה לשון המכילתא (ר"פ ויקהל): "לא תבערו אש", שריפה בכלל היתה ויצאת ללמד מה שרפה מיוחדת, שהיא אחת ממיתות בית דין, ואינה דוחה את השבת, אף כל שאר מיתות בית דין לא ידחו את השבת. ועם כל זה שלמדנו בפסוק זה, יש לדרוש בו מה שדרשו בו עוד גם כן הבערה (דף ו:) לחלק יצאת; כלומר, שהעושה בשבת הרבה אבות מלאכות בבת אחת בהעלם אחד, שיהיה חייב חטאת על כל מלאכה ומלאכה בפני עצמה. ובגמרא דבני מערבא (פ"ד ה"ו) אמרו "בכל מושבותיכם" רבי אילא בשם רבי ינאי מכאן לבתי דינין שלא יהו דנין בשבת.
משרשי המצוה שרצה השם יתברך לכבד היום הזה שימצאו בו מנוחה הכל, גם החוטאים והחייבים. משל למלך גדול שקרא בני המדינה יום אחד לסעודה, שאינו מונע הפתח מכל אדם, ואחר יום הסעדה יעשה משפט. כן הדבר הזה שהשם ברוך הוא צונו לקדש ולכבד יום השבת לטובתנו ולזכותנו, כמו שכתבתי למעלה (מצוה לא, לב). וזה גם כן מכבודו של יום הוא.
ונוהגת מצוה זו בזמן הבית בזכרים, שהם בעלי המשפט. וחייבים להזהר לבל יעשו דין בשבת. ואם עברו וציוו לשרוף בריה בשבת -- עברו על לאו זה, ואין לוקין עליו אם לא עשו בו מעשה. ואם עשו בו מעשה, כגון ששרפוהו הם בידיהם, אם יש עדים והתראה -- נסקלין, בשוגג -- מביאים חטאת לכפרה.
אין עונשין בשבת. אף על פי שהעונש מצות עשה, אינו דוחה את השבת, כדאיתא ביבמות (דף ו:) ובסנהדרין (דף לה.). כיצד? הרי שנתחייב בבית דין מלקות או מיתה, אין מלקין אותו ואין ממיתין אותו בשבת, שנאמר "לא תבערו אש בכל מושבותיבם ביום השבת". זו אזהרה לבית דין שלא ישרפו בשבת מי שנתחייב שריפה, והוא הדין למי שנתחייב שאר עונשין.
אמרינן במדרש (בראשית רבה יא): "ויברך אלהים את יום השביעי" (בראשית ב, ג). ברכו בטעם תבשילין, ברכו באור פניו שמאירים פני שומרי שבת ביום השבת, ברכו שאין לו זוג שאין עושין ב' ימים שבת, ברכו שאינו נדחה אבל ימים טובים נדחים ע"י עיבור. וסימן טאז"ן.