מ"ג שמות לה ג
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לא תבערו אש בכל משבתיכם ביום השבת
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לֹא־תְבַעֲר֣וּ אֵ֔שׁ בְּכֹ֖ל מֹשְׁבֹֽתֵיכֶ֑ם בְּי֖וֹם הַשַּׁבָּֽת׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | לָא תְבַעֲרוּן אִישָׁתָא בְּכֹל מוֹתְבָנֵיכוֹן בְּיוֹמָא דְּשַׁבְּתָא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | עַמִּי בְּנֵי יִשְרָאֵל לָא תְבַעֲרוּן אֵישָׁתָא בְּכָל אֲתַר מוֹתְבָנֵיכוֹן בְּיוֹמָא דְשַׁבַּתָּא: |
| ירושלמי (קטעים): | לָא תְבַעֲרוּן אֵשָׁתָא בְּכָל אָתַר בֵּית מְדוֹרֵיכוֹן בְּיוֹמָא דְשַׁבַּתָּא: |
רש"י
מפרשי רש"י
[ה] לחלק יצאת. פירוש 'לחלק' כדאיתא בפרק כלל גדול (שבת דף ע.); רבי נתן אמר "לא תבערו אש בכל מושבותיכם" למה נאמר, לפי שנאמר (פסוקים א, ב) "אלה הדברים ששת ימים", דברים הדברים, "אלה הדברים" הם ארבעים מלאכות חסר אחת, כי "אלה" ל"ו במנינו, "דברים" הם שנים, ה"א של "הדברים" הרי עוד אחת, הם ל"ט מלאכות. יכול אם עשאן כלם בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת, תלמוד לומר "לא תבערו אש", "לא תבערו" בכלל שאר מלאכות היתה, ולמה יצאת, להקיש אליה, מה הבערה שהיא אב מלאכה וחייב עליה בפני עצמה, אף כל שהיא אב מלאכה וחייבין עליה בפני עצמה. ועיקר דבר זה בפרק כלל גדול (שבת דף ע.):
והקשו בתוספות (שבת דף ע.) מנא לן לומר לחלק יצאת או ללאו יצאת, הא דרשינן מהך קרא ד"לא תבערו אש בכל מושבותיכם" בפרק קמא דקדושין "מושבות" דכתב רחמנא גבי שבת למה לי, והלא שבת חובת הגוף הוא, וקאמר התם מפני שנאמר (דברים כ"א, כ"ב) "וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת", יכול אף בשבת, תלמוד לומר "לא תבערו אש בכל מושבותיכם", ולהלן הוא אומר (ר' במדבר לה, כט) "והיו אלה לכם לחקת משפט בכל מושבותיכם", מה מושבות האמורות להלן במיתת בית דין, אף מושבות האמורות כאן במיתת בית דין. ואם כן קרא ד"לא תבערו " להכי הוא דאתי, שלא ימיתו בית דין בשבת, ותרצו התוספות דהוי למכתב בלישנא אחריתי, ולא למכתב "לא תבערו". והקשה הרא"ם על תירוץ התוספות, דמאי שנא הך לישנא ד"לא תבערו" מלשון אחר, ופירש הרא"ם דהוי מצי למכתב "בכל מושבותיכם" אצל "לא תעשה כל מלאכה" (לעיל כ, י), ולא למכתב לשון "לא תבערו" בפני עצמו. ואין פירוש הרא"ם נכון, דאין לשון התוספות סובל זה, דהא אמרו דהוי מצי למכתב בלשון אחריתי, וכוונתם לומר דהוי ליה לכתוב 'לא תמיתו בשבת', כיון דעיקר הכוונה שבא להזהיר על מיתת בית דין, והלא אף בלא "תבערו" יש מלאכה, שהרי כל מיתה היא מלאכה משום נטילת נשמה (שבת דף עה.), דאם לא כן, ידונו בית דין דין חנק בשבת, ולמה הזהיר על שריפה דווקא. אמנם בפרק קמא דיבמות (דף ו:) שם פירשו התוספות (ד"ה טעמא) דהוי למכתב 'לא תעשה מלאכה בכל מושבותיכם'. פירוש, ולמה בא להזהיר דווקא על הבערת שריפת בת כהן, לכתוב 'לא תעשה מלאכה בכל מושבותיכם', דבכלל זה כל המיתות, כיון דהוא בא להזהיר על מיתות בית דין, הוי ליה להזכיר מיתת בית דין עצמה שיש בו מלאכה, והיא נטילת נשמה, ולמה תלה ב"לא תבערו" שהוא מלאכה אחרת, והוי מוקמינן קרא במיתת בית דין מדכתיב גבי "בכל מושבותיכם", ולכך קרא לגופיה הוא גם כן:
ועוד הקשו התוספות (סנהדרין דף לה:) דהא עדיין קרא ד"לא תבערו" צריך להא מילתא דדרשינן בשלהי פרק קמא דשבת (דף יט:) ומאחיזין את האור במדורת בית המוקד, אמרו שם מנא הני מילי, אמר רב הונא "לא תבערו אש בכל מושבותיכם", בכל מושבותיכם אי אתה מבעיר, אבל אתה מבעיר במדורת בית המוקד, ותרצו התוספות דמשום דרשה ד'אתה מבעיר במדורת בית המוקד' לא הוי שייך למכתב "לא תבערו", עד כאן. ופירוש דברי התוספות, דקרא ללאו אתא למילף איסור, ולא להתיר בלבד, דאם כן הוי למכתב היתר 'תבערו אש במקום הקודש', אבל מדכתיב "לא תבערו" קרא לגופיה אתא למילף איסור, ולא למילף היתר. והרא"ם פירש דברי התוספות מה שלא עלה על דעתם, דבשביל כך לא הוי צריך למכתב "לא תבערו", דהא מאחיזין את האור במדורת בית המוקד אינו אלא מדרבנן, דהרי אין זה אלא איסור דרבנן בגבולין דאסור להדליק סמוך לחשיכה שמא ידליק בשבת, וכהאי גוונא מותר במדורת בית המוקד, ואם כן קרא לאו להכי הוא דאתא. ואילו היה דבר זה משנה היינו אומרים כהאי גוונא חסורי מחסרא, שאין דבר זה משמע בדברי התוספות, וכל שכן דהא בגמרא (שבת דף כ.) מוקי ליה לקרא בתר הכי לאיברים ופדרים, פירוש דאברים ופדרים מותר להקטיר כל הלילה, וכך פירוש הכתוב "לא תבערו אש בכל משובותיכם", אבל בבית המקדש לאיברים ופדרים מותר להדליק. והשתא הדרא קושיין לדוכתיה, אם כן קרא להכי הוא דאתא, ומנא לן למילף מיניה ללאו או לחלק, לכך פירושו כמו שאמרנו, ופשוט הוא. ואין להקשות מנא לן למילף 'אבל אתה מבעיר במדורת בית המוקד', דלמא קרא אתא למיתת בית דין שאינה דוחה שבת, שזה אין קשיא, דאם כן לכתוב 'בכל מושבות', לכך ילפינן 'במושבותיכם אי אתה מבעיר, אבל אתה מבעיר במדורת בית המוקד':
ובפרק קמא דיבמות (דף ו:) פירש רש"י 'לחלק יצאת' שלא תאמר אינו חייב סקילה עד שיעשה כל המלאכות ביחד, קא משמע לן דחייב אף על אחת. ונראה דרש"י פירש כך, משום דמשמע "לא תבערו" לענין מזיד ולא לענין שוגג, שהרי כתיב "לא תבערו", ומשמע מזיד. ואין זה ראיה והוכחה, דכך פירושו, כדי שלא תאמר כי כל המלאכות שם אחת להם, כי לא תמצא לשום מלאכה לענין שבת שם מיוחד, רק "לא תעשה כל מלאכה" (לעיל כ, י), והווה אמינא מאחר שאין לשום מלאכה שם בפני עצמה אינו חייב על כל מלאכה בפני עצמה, כי שם אחת לכלם, לכך הוציא מלאכת "לא תבערו" בפני עצמה. וכיון דיש להך מלאכה שם בפני עצמו, מחוייב עליה בפני עצמה. והוא הדין דמחוייב אכל אחת בפני עצמה. והשתא אף על גב דקרא לענין מזיד איירי, יליף שפיר דמחוייב אכל מלאכה בפני עצמה בשוגג:
ולרש"י דפירש בפרק קמא דיבמות (דף ו:) דהווה אמינא שאינו חייב עד שיעשה כל המלאכות, ליכא למילף מן מקושש דחייב סקילה, דהווה אמינא דווקא מקושש דגלי קרא, אבל לא שאר מלאכות. ומה שהיו מסופקים בו אם חייב מיתה אם לא, אף על גב דאין מלאכה שחייב עליה מיתה, מפני שהיו מסופקים שמא גזירת הכתוב שעל מלאכת מקושש חייב מיתה עליה בפני עצמה. ואין לומר דמהיכי תיסק אדעתין לומר דיהא למלאכת מקושש דבר שלא נמצא בשאר מלאכות, כי סברא זאת שאנו אומרים 'מהיכי תיסק אדעתין לומר כך' - אנו אומרים אחר חתימת התורה, [ד]אמרינן כיון דלא נכתב בתורה - אמרינן מהיכי תיסק לומר כך, אבל כאשר היו במדבר, ועדיין לא נשלמה, כיון דלא נכתבה התורה כולה, שמא עוד יהיה נכתב דבר זה בתורה, לכך כשהיו במדבר לא היו דנין רק על פי ה' בדבר שלא נכתב בפירוש כבר. וכך צריך לומר בלאו הכי, עיין בפרשת אמור, ושם מבואר. אבל רש"י פירש בפרק כלל גדול (ע.) כמו שפירשנו למעלה, והוא פשוט:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
רשב"ם
ולקטורת: לצורך קטורת תביאו הסמים:
רמב"ן
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
מדרש מכילתא
• לפירוש "מדרש מכילתא" על כל הפרק •
ו. דבר אחר לא תבערו אש בכל מושבותיכם [למה נאמר] לפי שנאמר אש תמיד וגו' (ויקרא ו). שומע אני בין בחול בין בשבת. ומה אני מקים מחלליה מות יומת, בשאר כל מלאכות חוץ מן המערכה. [או אינו אלא אף המערכה.] ומה אני מקים לא תכבה כל הימים, חוץ מן שבת. תלמוד לומר לא תבערו אש בכל מושבותיכם [בכל מושבותיבם] אי אתה מבעיר, אבל אתה מבעיר בבהמ"ק. אמר אחד מתלמידי רבי ישמעאל, הרי הוא אומר לא תבערו. למה נאמר, לפי שהוא אומר וכי יהיה באיש חטא וגו' (דברים כא). שומע אני בין בחול בין בשבת. ומה אני מקיים מחלליה מות יומת, בשאר (כל המיתות) [המלאכות] חוץ ממיתת בית דין. או אינו אפילו במיתת בית דין, ומה אני מקיים (ותלית אותו על עץ) בשאר כל הימים חוץ מן השבת. תלמוד לומר לא תבערו אש (וגו). שרפה בכלל היתה ויצאת ללמד. מה שרפה שהיא אחת ממיתות בית דין, אינה דוחה את השבת. אף כל שאר מיתות בית דין לא ידחו את השבת.
ז. רבי (יונתן) [נתן] אומר , לא תבערו אש למה נאמר. לפי שנאמר ויקהל משה, שומע אני לא יהא חייב עד שיעבור על שלשים ותשע אבות מלאכות. תלמוד לומר בחריש ובקציר. עד שיעבור על שתים, ואם לאו אינו חייב. תלמוד לומר לא תבערו, הבערה היתה בכלל ויצאת ללמד. אלא מה הבערה מיוחדת שהיא אחת משלשים ותשע אבות מלאכות חייב עליה, אף כל שאר שלשים ותשע אבות מלאכות חייב עליה בפני עצמה.
ח. רבי (נתן) [יונתן] אומר , לא תבערו אש למה נאמר. לפי שהוא אומר (ויקהל משה) שומע אני יהא רשאי להדליק (לו) את הנר (ולהטמין לו את החמין) לעשות (לו) מדורה. תלמוד לומר לא תבערו אש ביום השבת. ביום השבת אי אתה מבעיר אבל אתה מבעיר ביום טוב.
מלבי"ם - התורה והמצוה
ה. לא תבערו אש וגו' ביום השבת מבואר שאין הבערה אסורה אלא ביום השבת. לא סמוך לחשכה של שבת. ובשביעית דכתיב בחריש ובקציר תשבות. ופי' ר"ה (דף ט) שבא לאסור תוס' שביעית. והוא על פי מה שאמרו בפרשת בהר. שבאה השמיטה להשלים שבימת הארץ שאינה שובתת בשבתות ומוציאה פירותיה. צוה שתשבות את השבת בשנים.
וזהו שאמר ויום השביעי תשבות. ואם תאמר הלא הארץ אינה שובתת. על זה אמר בחריש ובקציר תשבות. והוא נסתר לנקבה, שהארץ תשבות את השבת ע"י מניעת חריש וקציר. ולמדו לתוספת שביעית שלא יחרוש חריש שיועי אל הקציר. כמה שאמרו בראש השנה (דף ט). והוא אמינא שהוא הדין שבשבת לא ידליק הנר בערב שבת כי ידלק בשבת. לכן אמר שהאזהרה לא תבערו אש הוא רק ביום השבת לא קודם.
ו. בכל מושבותיכם , בא להוציא בהמ”ק שמותר להבעיר המערכה בשבת. ומובא בשבת (דף כ) דמה שאמר אש תמיד תוקד, יש לומר תמיד אף בטומאה, ולא נדע שבת. וממה שאמר מושבותיכם בכנוי, למד שרצונו לומר בכל מושבותיכם, אף במושב הבתי דינים. שכתוב בפ' רוצחים והיו אלה לכם לחקת משפט בכל מושבותיכם . ללמד שאין שרפת בת כהן דוחה שבת. ומובא ביבמות (דף ו ע”ב) וסנדהרין (דף לה ע"ב). ועין בפרשת משפטים ( משפטים נט ).
ז. לא תבערו אש , הבערה היתה בין ל"ט מלאכות המשכן ולמה הוציא אזהרה זו ביחוד.משיב ר' יונתן, שבא ללמד על הכלל כלו. שחייב על כל מלאכה בפני עצמה. שאף שנוכל ללמד מה שנאמר בחריש ובקציר תשבות. והוא סבירא ליה כר' ישמעאל בר"ה (דף ט) שבא על שבת בראשית. נאמר שצריך שיעבור על שתים ומובא בשבת (דף ע).
ח. ר' נתן אומר הרמב"ן הביא מכלתא זו, וגרסתו היא ר' נתן אומר לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת, למה נאמר, לפי שהוא אומר ויקהל משה, שומע אני יהא רשאי להדליק לו את הנר להטמין לו את החמין ולעשות מדורה בשבת. תלמוד לומר לא תבערו אש בכל מקום ביום השבת. ופי' שבא הכתוב לאסור בשבת הבערה לצורך אוכל נפש. שביום טוב הותר אוכל נפש והוי אמינא שהוא הדין בשבת. לכן אמר לא תבערו. שרוב תשמידי האש הוא לצורך הנאת האדם. דאף שכבר כתוב את אשר תאפו אפו, ונדע לאסור אפיה ובשול, נאמר שיתר הענינים, שהם הנאת הגוף, כגון הדלקת הנר ומדורה להתחמם מותר משום עונג שבת. לכן למד שאסור ופרט ביום השבת. ר”ל לאפוקי יום טוב שבו התיר כל זה.