יבמות צז א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
שיאמרו דבר שמועה מפי בעוה"ז דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי כל ת"ח שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה שפתותיו דובבות בקבר אמר ר' יצחק בן זעירא ואיתימא שמעון נזירא מאי קראה (שיר השירים ז, י) וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים ככומר של ענבים מה כומר של ענבים כיון שמניח אדם אצבעו עליו מיד דובב אף תלמידי חכמים כיון שאומרים דבר שמועה מפיהם בעוה"ז שפתותיהם דובבות בקבר:
אחד בן ט' שנים וכו':
ורמינהו אבן עשרים שנה שלא הביא שתי שערות יביאו ראיה שהוא בן עשרים והוא הסריס לא חולץ ולא מייבם בת עשרים שנה שלא הביאה שתי שערות יביאו ראיה שהיא בת עשרים והיא האילונית לא חולצת ולא מתייבמת הא אתמר עלה א"ר שמואל בר יצחק אמר רב בוהוא שנולדו לו סימני סריס אמר רבא דיקא נמי דקתני והוא הסריס שמע מינה וכי לא נולדו לו סימני סריס עד כמה תני דבי רבי חייא געד רוב שנותיו כי אתו לקמיה דרבא אי כחוש אמר להו זילו אבריוהו ואי בריא אמר להו זילו אכחשוהו דהני סימנין זמנין דנתרי מחמת כחישותא וזמנין דנתרי מחמת בריותא:
מתני' נושאין דעל האנוסה ועל המפותה ההאונס והמפתה על הנשואה חייב ונושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו אנוסת בנו ומפותת בנו רבי יהודה אוסר באנוסת אביו ומפותת אביו:
גמ' תנינא להא דת"ר אנס אשה מותר לישא בתה נשא אשה אסור לישא בתה ורמינהו הנטען מן האשה אסור באמה ובבתה ובאחותה זמדרבנן וכל היכא דאיכא איסורא מדרבנן תני נושאין לכתחלה כי תנן מתניתין חלאחר מיתה מנא הני מילי דת"ר בכולן נאמר שכיבה וכאן נאמר קיחה לומר לך דרך ליקוחין אסרה תורה א"ל רב פפא לאביי אלא מעתה גבי אחותו דכתיב (ויקרא כ, יז) איש אשר יקח את אחותו בת אביו או בת אמו הכי נמי דרך קיחה הוא דאסור דרך שכיבה שרי א"ל ליקוחין כתיבי בתורה סתם הראוי לקיחה קיחה הראוי לשכיבה שכיבה רבא אמר אנס אשה מותר לישא בתה מהכא כתיב (ויקרא יח, י) ערות בת בנך או בת בתך לא תגלה הא בת בנה דידה ובת בתה דידה גלי וכתיב ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה לא תקח הא כיצד כאן באונסין כאן בנשואין איפוך אנא עריות שאר כתיב בהו בנשואין איכא שאר באונסין ליכא שאר:
רבי יהודה אוסר באנוסת אביו וכו':
אמר רב גידל אמר רב מאי טעמא דרבי יהודה דכתיב (דברים כג, א) לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו כנף שראה אביו לא יגלה וממאי דבאנוסה כתיב דכתיב מעילויה דקרא (דברים כב, כט) ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמשים כסף ורבנן אי הוה סמיך ליה כדקאמרת השתא דלא סמיך ליה מיבעי ליה לכדרב ענן דאמר רב ענן אמר. שמואל בשומרת יבם של אביו הכתוב מדבר ומאי כנף אביו כנף הראוי לאביו לא יגלה ותיפוק ליה משום דודתו לעבור עליה בשני לאוין ותיפוק ליה משום יבמה לשוק לעבור עליה בשלשה לאוין ואיבעית אימא לאחר מיתה
רש"י
[עריכה]
שיאמרו דבר שמועה מפי בעולם הזה - שיהיו שפתי נעות בקבר כאילו אני חי:
דובבות - נעות לשון דבר שמרתיח ומבצבץ:
כומר - כלי שמניחין בו ענבים עד שמתחממין ויינו נוח לצאת כמו מכמר בישרא דתמיד נשחט (פסחים נח.):
דובב - היין רוחש ונע ויוצא למעלה דובב פריט"ה (פרומיי"ר: לשרוץ, לרחוש, לגלוש) :
לא חולץ ולא מייבם - דלאו בר אוקומי שם לאחיו הוא אלמא כגדול חשיב ולא אמרינן קטן הוא וימתינו לו:
והוא שנולדו כו' - הא דקתני דחשבינן ליה כגדול כגון שנולדו לו סימני סריס דמוכחא מילתא דהאי דלא מייתי משום דסריס הוא אבל כל כמה דלא חזינן ביה סימני סריס תלינן ביה קטנות וחיישינן דלמא אתו:
עד כמה - נידון כקטן:
כי אתו לקמיה דרבא - בן כ' שלא הביא למבדק אי משום קטנות אי משום סריסות:
אבריוהו - האכילוהו והשקוהו עד שיהא בריא ושמן:
מתני' נושאין על האנוסה - לאחר שאנס ופתה את האשה מותר לישא בתה ואחותה ואמה:
ר' יהודה אוסר כו' - בגמרא מפרש טעמא:
גמ' הנטען - הנחשד ויצא עליו קול:
מדרבנן - משום גזירה שמא לאחר שישא את בתה יזנה עם הראשונה והוה אונס ומפתה על הנשואה:
תני נושאין לכתחלה - בתמיה:
לאחר מיתה - שמתה האנוסה והמפותה דתו ליכא למגזר מידי:
בכולן נאמר שכיבה - בכל עריות בפרשה קדושים תהיו בכלתו ודודתו בזכור ובבהמה:
וכאן - באשה ואמה ובקרובות הנאסרות לו מחמת אשתו:
נאמרה קיחה - איש כי יקח את אשה ואת אמה (ויקרא כ) ואשה אל אחותה לא תקח (שם יח):
דרך ליקוחין - שהיתה ראשונה לקוחתו חייב על השניה כשבא עליה דבשניה ליכא למימר ליקוחין דהא לא תפסי בה קידושין:
הראוי לשכיבה - היכא דליכא למימר ליקוחין ממש:
ואיפוך אנא - בת בנך דממעט לבת בנה בנשואתו משתעי ואידך קרא דאסר לבת בנה ואע"ג דלאו מיניה באנוסה מוקמינן ליה:
לאחר מיתה - שמת אביו דליכא לאו דיבמה לשוק ואוקמא קרא עליה בלאו דכנף הראוי לאביו ובלאו דדודתו:
תוספות
[עריכה]מתני' נושאין על האנוסה. איידי דתנא בהאשה רבה (לעיל צה.) דאין שכיבת אחותה אוסרתה תנא נמי בהאי פירקא דאם אנס. אשה מותר לישא קרובותיה:
וכל היכא דאיכא איסורא דרבנן תני נושאין לכתחלה. ה"ה דה"מ למיפרך מברייתא דקתני דמותר אלא דניחא ליה למיפרך ממתניתין:
הראוי לקיחה קיחה. מדלא כתיב בלשון שכיבה משמע דלדרשה דדרך ליקוחין הוא דאתא לכך בא למעט אונסין אבל כי יקח את אחותו התם ליכא למיטעי שר"ל קיחה אלא שכיבה דכ"ע ידעי דאין קדושין תופסין באחותו:
ואיפוך אנא. דאונסין יש לאסור יותר כיון דעבד איסורא ועבר על ומלאה הארץ זמה (ויקרא יט) אבל בנישואין דלא עבד איסורא אין לאסור בקרובותיה:
עריות שאר כתיב בהו. וא"ת כיון דאיסור אשה ובתה מערות אשה ובתה לא תגלה נפקא אימא שלא אסר הכתוב אלא היכא דגלי ערות שתיהן אבל נכנסה לחופה ולא נבעלה מותר לגלות ערות האחרת ואר"י דסברא היא כיון דכתב שאר בקרא ועל ידי הנישואין באה השארות:
איבעית אימא לאחר מיתה. וכנף אביו הוא היינו כנף שראוי לאביו בחייו:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/יבמות/פרק י (עריכה)
פ א ב מיי' פ"ב מהל' אישות הלכה י"א, סמג עשין נו, טור ושו"ע אה"ע סי' קנ"ה סעיף י"ב, וטור ושו"ע אה"ע סי' קע"ב סעיף ו':
פא ג מיי' שם, טור ושו"ע אה"ע סי' קנ"ה סעיף י"ג:
מתוך: עין משפט ונר מצוה/יבמות/פרק יא (עריכה)
א ד מיי' פ"ב מהל' איסורי ביאה הלכה י"א, סמג לאוין קג וקד, [ טור ושו"ע אה"ע סי' ט"ו סעיף י"ג ]:
ב ה מיי' פ"ב מהל' איסורי ביאה הלכה י':
ג ו מיי' פ"ב מהל' איסורי ביאה הלכה י"ג, [ טור ושו"ע אה"ע סי' ט"ו סעיף ה' ]:
ד ז ח מיי' פ"ב מהל' איסורי ביאה הלכה י"א, [טוש"ע שם]:
ראשונים נוספים
הא דתנן הנטען מן האשה וכו'. ואוקימנא לאחר מיתה נושאין. ראיתי לבעל הלכות ז"ל שאסור מחיים בכל קרובותיה באמה ובאם אמה ואם אביה בבתה ובת בתה ובת בנה ובאחותה וכן כתב הרב רבי משה הספרדי ז"ל ולדבריהם הא דתנן אמה ובתה ואחותה משום דהני אמן לכל עריות דידה ואמה ותולדותיה ובתה ותולדותיה קתני.
ודאמרינן וכאן נאמרה קיחה לומר לך דרך ליקוחין אסרה תורה . אי קשיא הא תינח אמה ואחותה, בתה ובת בנה ובת בתה מנא לן יש לומר הא גמרינן זמה זמה, ולרבא כולהו כתיבן.
דרך לקוחין אסרה תורה פי' וליכא למימר דלקוחין על בתריתא בלחוד קאי ושיהא אסור לישא על המפותה דאי אמרת לישא דוקא אסור ולאנוס מותר הא לא מסתברא ואי אמרת דאפי' לישא אסור וה"ה לאנוס כיון דאסירא ליה לא שייכא ביה לקוחין דאין קדושי' תופסין בה אלא ע"כ הני לקוחין על קמייתא קאי שאם עשה לקוחין בראשונה קרובותיה אסורות עליו ואפי' באונסי' והא דתנן שהנטען מן האשה פנוייה וכו' מדרבנן וטעמא דמילתא שאם הוא נושא קרובותי' הדרא הפנויה ונאסרה עליו בנשואי קרובות ודילמא רגילה גביה ועבי' איסורא דאוריתא והיינו דלא אסרי' עליה קרובותיה אלא בנשואין או קדושי' אבל כל דליכא קדושין שריא ואפי' בפלגש כמאן דשרי פלגש דעלמא ונראי' דברים דדוקא נקט אמה ובתה ואחות דהני רגילי גבה מש"כ בשאר קרובותיה ועכ"ז ראוי להחמיר ולאסור עליו שישא א' מן הקרובות האוסרות אותה בנשאיהן מ"ט דר' יהודה פרשנוה בפ"ק בס"ד:
תיפוק ליה משום יבמה לשוק פירוש דאיכא לאו נמי דאי ליכא אלא עשה הוה לן למימר לעבור עליו בשני לאוין ועשה וכיון דסוגיין על מימרא דרב שמעי' לכאורה כדברי ר"ת ז"ל דאפי' לרב איכא לאו ביבמ' כדפי' לעיל ואי לאחר מיתה פי' שמת אביו ליכא לאו ביבמ' ואיכא עליה לאו דדודתו ולאו דכנף הראוי לאביו:
מתוך: תוספות רי"ד על הש"ס/יבמות/פרק י (עריכה)
א' בן ט' שנים וכו' ורמינהי בן כ' שנה שלא הביא ב' שערות יביאו ראיה שהאו בן כ' שנה והוא הסריס לא חולץ ולא מיבם. פי' שמא בן כ' שלא הבאי ב"ש גדול הוי וזה שלא הביא מחמת שהוא סריס והיכא מחשבינן לו כבן ט' ולאו מי איתמר עלה אר"ש ברר"י א"ר והוא שנולדו בו סימני סריס. א"ר דיקא נמי דקתני והוא הסריס ש"מ. דיקא אימתי חשבינן ליה כסריס והוא גדול כשנולדו בו סימני סריס דאמרן עליל בפ' הערל. אבל אם לא נולדו בו סמני סריס עד כמה תני ר"ח עד רוב שנותיו פי' שהוא ל"ו שנה חשבינן ליה כבן ט' מכאן ואילן הוא בחזקת סריס ודינו כגדול.
מתוך: תוספות רי"ד/יבמות/פרק יא (עריכה)
נושאין על האנוסה. פי' לאחר שאנס ופתה את האשה מותר לישא בתה ואחותה ואמה. האנוס והמפתה על הנשואה חייב. נושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו אנוסת בנו ומפות בנו. ור"י אוסר באנוסא אביו וממפותת אביו. [תנינא] תניא להא דת"ר אנס אשה מו' לישא בתה נשא אשה אסור לישא בתה פי' לא מבעי' דתפסי בהו קידושין אלא מותר לכתחילה. ובמתני' נמי הכי תנן נושאין דמשמע לכתחילה אנס אשה מותר לישא בתה. ורמניהו הנטען מן האשה פי' הנחשד ויצא עליו קול אסור באמה ובתה ובאחותה. ומהדר מדרבנן. פי' שמא יבא עלי' לאחר שישא קרובותי'. וכל היכי דאיכא איסורא דרבנן תני נושאים לכתחילה בתמי', כי תנן מתני' נמי לאחר מיתה תנן. מי שמתה האנוסה והמפותה דתו ליכא למיגזר מידי. אבל ודאי בחיי אנוסה אסור לישא בקרובותה. מנה"מ דת"ר בכולן נאמר בהן שכיבה וכאו נאמר בהן קיחה לומר לך דרך לקיחה אסרה תורה. פי' בכלתו ודודתו וזכר ובהמה נאמר בהן שכיבה וכאן באשה ואמה ואחות אשה נאמר בהן קיחה.
ור"י אוסר באנוסת אביו, אר"ג א"ר מ"ט דר"י דכתיב לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו שראה אביו לא יגלה. וקיי"ל כחכמים:
מתוך: תוספות חד מקמאי על יבמות/פרק יא (עריכה)
הא דתנן גיורת שנתגיירו בניה עמה לא חולצין ולא מייבמין פי' אסורים ליבם מדרבנן משום דמחלפי באשת אחיו מן האם ודוקא בשהן אחים מן האב (ולא) ומן האם אבל אחוה מן האב ולא מן האם שריא ואחים מן האב ומן האם נמי דאסיר ה"מ (בנים דאשה) [דווקא בנשים] דאנסוב לבתר דאתגייר אבל בנשים דאנסיב כשהוא עובד כוכבים לכ"ע שרי אפי' באחים מן האם והיכא דראשון הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה והשני הורתו ולידתו בקדושה חייבים כרת משום אשת אח. תניא עובד כוכבים שהיתה הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה יש לו שאר האם ואין לו שאר האב כיצד נשא אחותו מן האם יוציא מן האב יקיים אחות אב מן האם יוציא מן האב יקיים. אח מן האם יוציא מן האב רמ"א יוציא וחכ"א יקיים שהיה רמ"א כל ערוה שהיא משום שאר האם יוציא מן האב יקיים ומותר באשת אחיו ובאשת אחי אביו. ושאר כל העריות מותרות לו לאתויי אשת אביו נשא אשה ובתה כונס [אחת] ומוציא [אחת] ולכתחלה לא יכנוס:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה