תוספות רי"ד על הש"ס/יבמות/פרק י

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | רי"ף | רבינו אשר | רמב"ן | ריטב"א | רשב"א | תוספות רי"ד | תוס' חד מקמאי
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |

על ש"ס: תוספות רי"ד | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף פז עמוד ב

האשה שהלך בעלה למד"ה באו ואמרו לה מת בעלך ונישאת ואח"כ בא בעלה תצא מזה ומזה וצריכה גט מזה ומזה אין לה לא פירות ואל מזונות ולא בלאות ע"ז וע"ז ואם נטלה מזה ומזה תחזיר והולד ממזר מזה ומזה ולא זה וזה מטמאים לוה ולא זה ולזה זכאים במציאתה ולא במע"י ולא בהפ"ג. היתה בת ישראל נפסלת מן הכהונה היתה בת כהן נפסלת מן התרומה בת לוי נפסלה מן המעשר ואין יורשין של זה ויורשין של זה יורשים כתובתה מתו. ואחיו של זה חולצין ולא מיבמים ר' יוסי אומר כתובתה על נעסי בעלה הראשון ר"א אומר הראשון זכאי במציאתה ובמע"י ובהפ"ג ר"ש אומר ביאתה או חליצתה מאחיו של ראשון פוטרת צרתה ואין הולד ממנו ממזר ואם נשאת שלא ברשות מותרת לחזור לו. פי' באו ואמרו לה ע"א כדדייק בגמ' מסיפא תצא מזה ומזה כשאר א"א שזינתה דהך לאו אנוסה היא ואע"ג דהימנוהו רבנן לע"א באשה משום עגונא טעמא מאי דהאי גופה דייקא עד דידעה בקושטא ומינסבא והך דלא ידעה קנסי' לה וצריכה גט מזה ומזה אם תנשא לאחר, וטעמא דבעיא גט משני מפרש בגמרא. אין לה מזונות אפי' מה שלותה ואכלה תחתיו ולא בלאות שחוקי בגדים שהי' לה לא תוציא משם. והולד ממזר מזה ומזה אם ילדה משני ממזר גמור הוא ואם החזירה הראשון וילדה לו הוי ממזר מדבריהם אבל מדאורייתא שריא דהא ע"פ ב"ד נישאת בע"א ואנוסה היא ורחמנא שנרי דכתיב והיא לא נתפסה אסורה הא נתפסה מותרת, מן הכהנוה משום זונה. מן המעשר קנסא. אין היורשים יורשים כתובתה. בגמ' פריך כתובה מאי היא. חולצין. אחיו של ראשון חולץ מדאורי' ורבנן גזר לו ליבם. ואחיו של שני חולץ מדרבנן משום גזירה שמא יאמרו גירשה זה ונשאה זה כו' כדמפרשי' בגמ' גבי גט. יבאתה או חליתה. ארישא פליג דקתני לא מיבמים ואין הולד ממנו ממזר אם החזירה ראשון שאנוסה היתה שסבורה שמת. נישאת שלא ברשות ב"ד. כגון שבאו שני עדים ואמרו מת בעלך ונשאת מעצמה שהרי אינה צריכה להתר ב"ד מותרת לחזור לו דאנוסה היא ואלו בשניות לעיל תנן דאין לה כתובה ולא תנן אם נטלה תחזור וי"ל דאי חפיס שני' לא מקפינן מינה. ובשני' תנן הולד כשר והכא תני הולד ממזר ול"ז ול"ז מטמאין לה אע"פ שהראשון חייב מה"ת ליטמא לה כדאמרי' לה טימא מצוה, אפ"כ אמרשל"י דב"ד ויורשי' מטמא לה והכא אחמו לרבנן וקנסי' טפי. ובשני' תנן והיא כשירה והכא תנן נפסלה מן הכהונה:

מדקתני סיפא נישאת שלא ברשות מותרת לחזור לו מאי שלא ברשות ב"ד אלא בסעדים מכלל דרישא ברשות ב"ד בע"א אלמא ע"א נאמן מדאורייתא מנ"ל

דף פח עמוד א

מסיק ר"ז מתוך חומר שהחמרת עלי' בסופא הלקתה עלי' בתחילתה פי' שאם בא בעלה אתה נותן לה כל הדרים הללו הקלת עלי' בתחילה להתירה להנשא מפני שהיא חוששת שמא תתקלקל ולא מינסבא עד דבדקה ודייקא שפיר:

דף פח עמוד ב

תצא מזה ומזה א"ר ל"ש אלא שנשאת בע"א אבל בשני עדים לא תצא. ואוקמה ר"א אמי ל"ת דקאמר רב לא תצא מהיתרה הראשון, פי' שחוזרה לראשון והא אמרה רב חדא זימנא דתנן ואם נשאת שלא ברשות מותרת לחזור לו ואר"ה א"ר הכי הל'. חדא מכלל חברתה איתמר, ואע"ג דפסק רב הל' כן אין הל' כרב אלא אם נשאת ע"פ שנים אסרוה לחזור לראשון כדאמרי' לקמן:

וצריכה גט מזה ומזה בשלמא מראשון תבעי גט אל אמשני אמאי זנות בעלמא הוא אר"ה גזירה שמא יאמרו גירש זה ונשא זה ונמצאת א"א יוצאה בלא גט, פי' כשיראו הראשון חי לא יאמרו שהעד הטעה אותה אלא יאמרו לא נשאה השני אלא אחר גירושין הראשון ויסברו שבהיתר נשאת לשני, א"ה סיפא דקתני א"ל מת בעלך ונתקדשה ואח"כ בא בעלה מותרת לחזור לו ה"נ נימא גזירה שמא יאמרו גירש זה וקידש זה ונמצאת א"א יוצאה בלא גט, ומסיק רישא דעבדה איסורא קנסוה, סיפא דלא עבדה איסורא לא קנסוה:

דף פט עמוד א

אין לה כתובה, כתובה מ"ט תקינו רבנן כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה, הא תהא קלה בעיניו להוציאה:

ולא פירות ואל בלאות ולא מזונות מ"ט תנאי כתובה ככתובה דמי, ירושלמי ולא פירות תני ר"א שא"י להוציא ממנו פירות שאכל הד"ת מה שאכל עד שלא בא הראשון, אבל אם אכל משבא הראשון מוציאה, ולא מזונות אפי' לותה ואכלה, ולא בלאות, פי' ר' יצחק ז"ל מה שבלה מנצ"ב ואבד לגמרי אינו משלם לה תחתיו אבל הבלאות שהן קיימים נותן לה ונוטלתן כדגרסי' בכתובות בפ' א"נ והיוצאה משום ש"ר נוטלת מה שבפניו ויוצאה מסייעה לי' לר"ה דאמר זינתה לא הפסיידה בלאותי' קיימים. ואינו נ"ל דהכא אפילו זנות ליכא דהא מדאורייתא שרי' לי' דאנוסה היא אלא רבנן הוא דקנסוה משום דלא דייקא שפיר וכיון דקנסוה הוא ליכא לדמויי להתם דהתם הוא דדיינינן לה בקושטא דדיני' אבל הכא דלא דיינינן לה בקושטא דדינא. וכל מאי דעבדי' לה קנסה הוא, וקנסא מדינא לא ילפינן. הלכך אפילו הבלאות שהן קיימין אין לה, ואלו כדבריו הו"ל לשנות וי"ל בלאות והוה משמע שמה שבלה ואבד אינו משלם לה אלא נוטלת בלאותיה ויוצאה כדקתני בכל דוכתא, השתא דתני אין לה בלאות הכי משמע דאפי' בלאותיה קיימים א"ל חדא דטפי קנסי' ומחמרי' בהא מזונה ודאי דאילו א"א שזינתה ולא רצה בעלה לגרשה אין הולד ממזר ואפילו לר"ע דאמר לעיל בהחולץ יש ממזר מח"ל,

אמר אביי הכל מודים בבא על הנדה ועל הסוטה שאנן הולד ממזר נדה דהא תפסי בה קידושין, סוטה נמי דהא אשתו היא תל"ה הכל מודים בבא על הנדה ועל הסוהט ועל ש"י שאין הודל ממזר ואילו הכא תנן והולד ממזר מזה ומזה ש"מ דטפי קנסינן הכא מזונה ודאי:

ואם נטלה מזה ומזה תחזור. פשיטא מ"ד כיון דתפסה תפסה קמ"ל. ירושלמי הד"ת כשנלה כתובתה או מזונות משבא הראשון אבל אם נטלה עד שלא בא הראשון כמה דנא מפיק מיני' כך לא מקפינן מיבם:

דף פט עמוד ב

והולד ממזר מזה ומזה בשלמא משני הוי ממזר אלא מראשון אמאי אשתו היא וישראל מעליא הוא וקא שרינן לה בממזרת אמר שמואל אסור בממזרת וכן כי אתא ר' אר"י אסור בממזרת ואמאי קרי לי' ממזר לאוסרו בבת ישראל:

תניא מאימת יורש אדם את אשתו קטנה בש"א משתעמוד בקומתה ובה"א משתכנוס לחופה ויירשה ומטמא לה ואוכלת בגינו תרומה:

דף צ עמוד ב

תניא אראב"י שמעתי שב"ד מכין ועונשין שלא מן הדין ולא לעבור על ד"ת אלא לעשות סייג לתורה ומעשה באדם א' שרכב על הסוס בשבת בשני היונים והביאוהו לב"ד וסקלוהו לא מפני שראוי לכך אל אשהשעה צריכה לכך ושוב מעשה בא' שהטיח את אשתו תחת התאנה והביאוהו לב"ד וסקלוהו לא מפני שראוי לכך אל אשהשעה צריכה לכך:

לא זה וזה מטמאין לה מג"ל דכתיב כ"א לשארו הקרוב אליו ואמר מר שארו זו אשתו וכתיב ל"י בעל בעמיו יש שבעל מטמא ויש בעל שאינו מטמא הא כיצד מטמא הוא לאשתו כשירה ואינו מטמא לאשתו פסולה:

לא זו"ז זכאים במצייאתה וכו' טמעא מאי אמור רבנן מציאת אשה לבעלה משום איבה הא תהוי לה איבה:

ולא מע"י. טעמא מאי א"ר מע"י לבעלה משום דאכלה מזנוי הכא כיון דמזוני ל"ל מע"י לאו דיד' הוא:

ולא בהפ"נ ט"מ א"ר בעל מפר כדי שלא תתגנה על בעלה הכא תתגנה ותתגנה:

דף צא עמוד א

אין יורשים של זה ויורשים ש"ז יורשים כתובתה. כתובא מאי עבידתי' פי' דקס"ד אם לא הספיקה היא לגבות כתובתה אין יורשי' שי"ל מזה ומזה יורשים כתובתה ומ"ה מקשה מאי עבידתי' דכיון דהיא לא גביא בחייה מה ירשו בניה ואומוה ר"פ בכתובת בנין דיכרין דהא לאו בת ימיגביה הוא ובני' באין לירש את אביהן מכתובת אמן שירש מכח תנאי ב"ד, פשיטא. מ"ד היא דעבידא איסורא קנסוה רבנן תיקן, ולפשוט מהכא דקנסוה, י"ל דאע"ג דבכתובת בנ"ד קנסו רבנן לזרעה משום דמכחה באין לירש וכיון דאיהי ל"ל כתובה בניה נמי א"ל כבנ"ד אבל מזונות דבת דלאו מכח אימא שקלא דלא קנסו רבנן:

מתו אחיו וכו'. אחיו של ראשון חולץ דאורייתא ולא מייבם מדרבנן שמא יאמרו גירש זה ונשא זה והו"ל גבי דידי' גרושת אחיו, אחיו של שני חולץ מדרבנן ולא מייבים לא מדאורייתא ואל מדרבנן:

ר' יוסי אומר כתובתה על נכסי בעלה הראשון, אמר ר"ה בתראי מודי לקמאי וקמאי לא מודי לבתראי ר"ש מודה לר"א, דאי ביאה דעיקר איסורא הוא לא קניס ולא כ"ש מציאה ומע"י דממונא הוא לא קניסם אבל ביאה דאיסורא הוא קניס. ותרתי הוי מודו לר"י ומה הני דיתבי תותי' לא קניס כתובה דלמישקל וליפוק הוא לדא קניס אבל הני דיתבי תותי' קניס ור"י אומר קמאי מודו לבתראי לא מודו לקמאי. ר"י מודי לר"א כתובתה דמדידי' לדידה לא קניס וכ"ש מציאה ומע"י דמדידה לדידה לא קניס ור"א לא מודה לר"ש מציאה ומע"י דמדידה לדידה לא קניס אבל כתובה דמדידיה לדידה קניס ותרווייהו מודו לי' לר"ש. ומה הני דמחייס לא קנסו ביאה דלאחר מיתה הוא כ"ש. ור"ש לא מודי להו לתרווייהו ביאה דלא"מ הוא דלא קניס אבל הני דמחיים קניס:

נישאת שלא ברשות מותרת לחזור לו פי' שלא ברשות ב"ד אלא עפ"י עדים. אר"ה א"ר הכי הל' דמאי הו"ל למיעבד אניס אניסא,

דף צא עמוד ב

מתיב עולא ומי אמרינן מאי הו"ל למיעבד והתנן כתב לשם מלכות שאינה הוגנת לשם מלכות מדי לשם מלכות יון לבנין הבית לחורבן הבית. הי' במזרח וכתב במערב, במערב וכתב במזרח תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה, ואמאי התם נמי נימא מה הו"ל למיעבד, איבעי' לי' לאקרויי גיטא:

ארשב"א ת"ש הכונס את יבמתו והלכה צרתה ונשאת לאחר ונמצאת זו איילנות תצא מזומ"ז וכל הדרכים האלו בה, ואמאי התם נמי נימא מאי הו"ל למעבד, איבעי' לי' לאמתוני:

אמר אביי ת"ש כל העריות שהמרו צרותיהן מותרות הלכו הצרות ונשאו לאחרים ונמצאו אלו איילנות תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה, פי' הני תרתי מתני' ר"ע נינהו שהי' עושה ח"ל דהיינו יבמה לשוק כח"כ כא"א ממש והתם נמי נימא מאי הו"ל למיעבד איבעי' לי' לאמתוני:

א"ר ת"ש כתב הסופר וטעה ונתן גט לאשה ושובר לאיש ונתנו זה לזה ולאחר זמן הרי הגט יוצא מת"י האיש והשובר מת"י אשה תצא מזומ"ז וכל הדרכים האלו בה ואמאי התם נמי נימא מאי הול"נ איבעי' לי' לאקרויי גיטא:

אר"א ת"ש שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה תצא מזומ"ז וכל הדרכים האלו בה ואמאי התם נמי נימא מאי הו"ל למיעבד. איבעי' לי' לאקרוי גיטא, רב פפא סבר למיעבד עובדא דמאי הו"ל למעיעבד פי' להחזיר אשה לבעלה שנישאת בעדים א"ל ר"ה בר"י לר"פ והתנן כל הני מתני' א"ל ולא שנינהו א"ל אשיניו ניקום וניסמוך אם זה דוחק ומתרץ לדחוק התשובה מעליו נסמוך עליהם, ממילא שמעינן דמאי הו"ל למעיבד ל"א, ופסק ולא עבד עובדא ומכל הני אמוראי דמותבי לי' לרב מכל הני מתניית' ומדר"פ סבר למיעבד עובדא ואהדרי' ר"ה ברי' דר"י ש"מ דלית הל' כרב ור"ש בלחוד הוא דסבר הכי אבל רבנן פליגי עלי' ואסרי לה אע"פ שעשאן בב' עדים וכך הלכה.

אמר ר"א ולקלא לא חיישינן, פי' אם נשאת בב"ד ע"פ ע"א ואח"כ יצא קול שבעלה חי ולא בא לפנינו. הי' קלא אילימא דבתר נשואים הא אמרה ר"א חדא זימנא דאמר ר"א כל קלא דבתר נשואין לאו קלא הוא, כגון כהן שנשא אשה ואח"כ יצא קול שהיא גרושה או זוגה ואע"ג דאמרן לעיל בפ' כיצד דחיישינן לקלא דלא פסיק דוקא היכי דאיכא עדים בדבר מסייע עם הקול דהכי אמרי' התם קלא דלא פסיק ואיכא עדים בדבר מכוער ברבים, מ"ד הואיל ואתאי לב"ד ושירנהו כקלא דקמי' נשואים דמי קמ"ל. פי' הואיל והצרכה לבא לב"ד להתירה אלמא בחי הוה מספקינן לי' קודם נשואים וניחוש לה להאי קלא קמ"ל, ומוכח מהכא דאי הוה קלא קמי' נשואים חיישינן להו ולא מינסבא ועדיפא קלא מע"א דהא לקמן בפ' האשה תנן עד א' אומר מת ונשאת ובא א' ואומר לא מת ה"ז לא תצא ומוקי לה בגמ' דאע"ג דלא נישאת אלא התירוה לינשא לא תצא מהיתרה הראשון והכא בקלא מפקינן לה מהיתרא הראשון:

דף צב עמוד א

מתניתין נשאת ע"פ ב"ד תצא ופטורה מן הקרבן שלא ע"פ ב"ד תצא וחייבין בקרבן, יפה כחה של ב"ד שפטורה מן הקרבן, הורהו ב"ד לישא והלכה וקלקלה חייבת שלא התירוה אלא להנשא, פי' אם נשאת עפ"י ב"ד פטורה מן הקרבן דיחיד שעשה בהוראות ב"ד פטור, אבל בב' עדים שלא עפ"י ב"ד חייבת בקרבן דשוגג הוא ואין זה אונס להפטר מן הקרבן דאיבעי' לי' לאמתוני ולמידק, מאי קלקלה, ר"א אומר זינתה, ר"י אומר כגון אלמנה לכ"ג גו"ח לכ"ה מ"ד זינתה כ"ש הני, ומ"ד הני, הני אין אבל זינתה לא מ"ט אמרה אתון הוא דשויתין נפשאי פנויה. תניא כוותי' דר"י הורוה ב"ד להנשא וקלקלה כגון אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט חייבין בקרבן:

מתניתין האשה שהלך בעלה ובנה למד"ה באו ואמרו לה מת בעלה ואח"כ מת בנך ונשאת ואח"כ באו ואמרו לה חילוף הי' הדברים תצא והולד ראשון ואחרון ממזר, א"ל מת בנך ואח"כ א"ל חילוף הדברים תצא מזה ומזה והולד ראשון ואחרון ממזר. א"ל מת בעלך ונשאת ואח"כ א"ל קיים הי' ומת תצא והולד ראשון ממזר ואחרון אינו ממזר. א"ל מת בעלך ונתקדשה ואח"כ בא בעלה מותרת לחזור לו ואע"פ שנתן לה אחרון גט לא פסלה מן הכהונה וזה מדרש דרש ראב"ע ואשה גרושה מאישה ולא מאיש שאינו אשה. פ' כשא"ל מת בעלך ואח"כ מת בנך ונשאת נמצא שנשאת לשוק באיסור כשא"ל חילוף הי' הדברים הלכך תצא והולד ממזר. והאי דקתני ראשון ואחרון אמרי' בגמ' מאי ראשון ומאי אחרון אילימא ראשון דלפני שמיעה ואחרון דלאחר שמיעה ליתני והולד ממזר. פי' שאין שום שינוי בין קמי שמיעה בין אחר שמיעה יבמה לשוק היא ומהדר משים דקבעי למיתני סופא כשא"ל מת בעלך ונשאת ואח"כ א"ל קיים הי' ומת הולד ראשון ממזר והאחרון אינו ממזר תני נמי רישא ראשון ואחרון וה"ה דמציעתא נמי תני ראשון ואחרון ממזר משום סיפא, וקשה לי אמאי דתנינן לעיל הכונס את יבמתו והלכה צרתה ונשאת לאחר ונמצאת זו איילנות תצא מזומ"ז וכל הדרכים האלו בה כל העריות שאמרו צרותיהן מותרת הלכו הצרות האלו ונישאו לאחרים ונמצאו אלו איילנות תצא מזומ"ז וכל הדרכים האלו בה. והכא לא תנן תצא מזה ומזה דמשמע תצא מזה של שוק שנשאת לו אלב ליבמה שרי ואל תנן תתצא מזה ומזה לאסרה גם על יבמה. ועל הבלבי לומר דלעולם הכא שרא ליבם והתם בגיטין דאסרי לה ליבם לא משום איסורא דעבדא ואינסבא לזר אלא משום דיבם האי לצרתה וגזרי' שמא יאמרו שתי יבמות הבאות מבית א' מתיבמות וסיפא נמי שמא יאמרו צרת ערוה מתיבמות שמשעת נפילה נראית כצרת ערוה ולא נודע שהיא איילנות אבל לעולם יבמה שנשאת לשוק לא קנסינן לה לאוסרה על היבם, באל לא יתכן דבר זה דמוקמי' למיתני' כר"ע, ור"ע הי' עושה ח"ל כעריות מ"ש יבמה לשוק מא"א לרבנן תצא מזומ"ז, א"ו לר"ע תצא מזומ"ז ואסורה ליבם כדתנן בגיטין. וטעמא דמילתא משום איסורא דעבדא ואינסבא לזר, והכא אמאי לא תנן תמזוימ"ז משום סיפא דתני א"ל מת בנך ואח"כ מת בעלך ונתיבמה ואח" כא"ל חילוף הדברים תצא ואין לומר שם תצא מזומ"ז שהרי הבעל מת ואין כאן אלא יבם בלחוד, וכן נמי סיפא דסיפא מ"ה תני רישא תצא ולא תני תמזו"ז אבל לעולם תצא מזה ומזה כדתנן בגיטין.

א"ל מת בעלך ונשאת וכו' פי' אע"פ שבאונס בעלה זה השני ואינו מן הדין להיאסר עליו עולמית דהיכא אמרינן אסורה לבועל היכא דהיא אסור לבעל מדאורייתא והכא דבזנות בא עלי' זה מותרת לבעלה דהאי אנוסה אפ"ה כיון דמדרבנן אסורה לבעלה מזנות כזה כדתנן לעיל תצא מזה ומזה ה"נ אסרוה רבנן על הבעל עולמית בזנות כזה, והלכך אע"פ שנתברר שמת בעלה חייב להוציאה, וה"נ תניא בתוס' דיבמות בפ' שופטים.

א"ל מת בעלך ונשיאת ואח"כ א"ל קיים הי' ומת יוציא בגט וכל וולדות שנולדו בחיי בעלה ממזרים, לאחר מיתת בעלה כשרים, ואע"פ שהחמירו חכמים להוציאה בגט ממנו לא החמירו בולד לעשותו ממזר אלא אמרו הולד האחרון כשר. ואי קשיא מ"ש גבי בעלה הראשון דאחמור רבנן ואמרו הולד ממזר והכא לא אחמור והלא הבועל והבעל שוין באיסור זנות ואיסורן אינו אלא מדרבנן ולמה חלקו ביניהן, י"ל היכא דבועל ובעל קיימים והולד דבועל הוי ממזר דאורייתא גזרו רבנן בולד דבעל נמי ועשהו ממזר, אבל הכא דלא קאי אלא בועל ואין איסורו אלא מדרבנן לא גזרו בולד דבועל דומיא דשני' שגזרו להוציאה ולא גזרו בולד דתנן והולד כשר וכופין אותו להוציא, וי"ל שגם כל אלו הדרכים נוהגים בה:

ת"ר זו דברי ר"ע דאמר אין קדושין תופסין בח"ל אלב ח"א אין ממזר מיבמה לשוק, פי' הא ברייתא פליג על ההיא ברייתא דאתיין לעיל בפ' החולץ הכל מודים בבא על הנדה ועל הסוטה ועל היבמה שאי הולד ממזר, והך תנא ס"ל דל"ל מתני' דיש ממזר מיבמה. א"נ י"ל אית לי' מתני' מיהו ס"ל דלעולם אין ממזר מיבמה וטעמא משם דקנסא קנסוה רבנן כי היכי דתידוק שפיר והיא טעמא אית לן למיתב לאביי דאמרי' בפ' החולץ הכל מודים בבא על הנדה ועל הסוט הועל היבמה שאין הולד ממזר ואלו במתני' תנן והולד ממזר מזומ"ז אל אס"ל אביי אע"ג דאין ממזר מסוטה אפ"ה קנסה קנסו בה רבנן כי היכי דתידוק.

דף צב עמוד ב

ואר"י א"ר מניין שאין קדושין תופסין ביבמה שנאמר לא תהי' אשת המת החוצה לאשי זר לא תהא בה הוי' לזר ושמולא אמר בעניותוו צריכה גט מספקא לי' לשמואל האי לא תהי' אשת המת החוצה אי ללאו הוא דאתא וה"ה כשאר ח"ל דתפסי בהו קדושין או דלא תפסי בה קידושין הוא דאתא, א"ר ינאי בחבורא נמנו וגמרו אין קדושין תופסין ביבמה. א"ל ר"י ר' לא משנתנוו הוא זו דתנן האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר לאחר שתתגייר לאחר שתשתחררי לאחר שימות בעלך לאחר שיחלוף לך יבמתך אינה מקודשת. א"ל אי לאו דדלאי תספא מי משכחת מרגניתא תותא. א"ל ר"ל אי לאו דקלסך גברא רבא ה"א מתני' ר"ע דאמר אין קדושין תופסין בח"ל. וקי"ל בהאי כר"ל דאמרי' אר"מ ב"ר לר"א הכי אמר אמימר הל' כוותי' דשמואל אם הי' יבמה כהן חולץ לה ושרי' לי' ומתמי' איתגורי איתגור א"כ נמצא חוטא נשכר וכי מפני שנאסרת ליבם בעבור גט שניתן לה נתירה לו ואנן תנן תצא מאותן של שוק שנשאת לו, אלא אימא אם הי' יבמה ישראל נותן לה גט הותרה לו, פי' כיון דהלכה כשמואל דאמר אין קדושין תופסין בח"ל ולא יבואו לומר חלץ זה ונשא זה אלא יאמרו בעבירה נשאה מ"ה מותרת ליבם אבל לרב דאמר אין קדושין תופסין ביבמה אתי למימר לא הי' זה לוקחה אילולי שחלץ לה היבם והלכך אסורה היא לו שלא יאמרו מותר להחזיר החלוצה וכיון דאמימר ור"א דאינון בתראי ס"ל כשמולא הל' כוותי' וקדושין תופסין ביבמה:

אר"ג ארחב"י א"ר יבמה נשואין יש בה וקידושין אין בה. ואי קידושין אין בה נישואין נמי אין בה. פי' כמו שבקידושין א"צ גט גם בנשואה נמי לא תהא צריכה גט כיון דלא תפסו בה קידושין ומהדר אימא קידושין ונשואין אין בה ואלא מאי נשואין יש בה בזנות כדר"ה דאמר ר"ה ש"י שזינתה אסורה ליבמה. פי' לאו לענין גט קאמר שתהא צריכה גט אלא לאוסרה על היבם כדרב המנונא: וכ' המורה ור' יוסי דאמר לעיל נותן לה שני גיטין ולא ליבם ל"ל דר"ה. ואב"א לעולם כדקאמרת מעיקרא קדושין אין בה נשואין יש בה ומשום דמילפי באשה שהלך בעלה למד"ה. פי' המורה, כדקאמת מעיקרא נשואין יש בה לענין גט ולא משום דקדושין נינהו אלא משום דאי מפקין לה בלא גט אתי למימר נמי באשה שהלך בעלה למד"ה ונשאת עפ"י ב"ד בע"א תצא בלא גט אבל נתקדשה לא בעיא גט דהא א"א גופי' שנתקדשה ע"פ ב"ד בע"א לא בעי גט כדתנן אע"פ שנתן לה האחרון גט לא פסלה עלה הכהונה. ור"ת ור"י ז"ל פירוש קידושין אין בה שאם קדשה אחר לא פסלה ליבמה אלא מותרת היא לו אבל נשואין י"ל אם נשאה נאסרה ליבם משום דמיחפא באשה שהלך בעלה למד"ה. ופסקי' הל' הכי. וכפתרון המורה נ"ל דהא אמרינן לעולם כדאמרינן מעיקרא ומעיקרא. בגט אמרינן ותו אמאי בעי לאוסרה על היבם משום דמחלפא באשה וכו' האי סברא ליתא אלא לר"ע דאמר יש ממזר מח"ל והי' אשה יבמה לשוק כא"א וכי היכי דעבדינן בא"א זנות דאונס כזנות דרצון אסרי' לה איבם אבל רבנן אפילו אם זינתה היבמה ברצון לא נאסרה ליבם והאיך תאסר עליו כשזינתה באונס ונהי דאית להו לרבנן תצא משני כדאמרינן בירושלמי משום עובדא דאיסורא קניסי' לה אבל מיבם לא הלכך ל"א משם דמחלפא אלא להצריכה גט משני יאמרו חלץ זה ונשא זה ונמצאת א"א יוצאה בלי גט אבל להאסר על יבמה לא. ואפי' את"ל שפתרון דברי ה"ה כר"ח ורבינו יצחק אין לפסוק הל' כן דרב לטעמיה דאמר אין קידושין תופסין ביבמה וי"ל דס"ל כר"ע דאמר הולד ממזר כיון דלא תפסי בה קידושין והלכך דמי' לא"א אבל כיון דאפסקא הל' כשמואל אין לנו לאוסרה על היבם אפי' בזנות דרצון וכ"ש בזנות דאונס ודכוותה פסקו הל' כשמואל דיבמה שנתקדשה צריכה גט ופסקי נמי הלכה כרב דאסר לה איבם. ואינו נ"ל דשמולא לא סבר כרב ורב לטעמי' דאמר אין קדושין תופסין ביבמה והלכך אתי למימר חלץ זה ונשא זה ונמצא זה מחזיר חלוצתו וקיימא עלי' בלא יבנה ודמי' לא"א שאם גרש זה ונשא זה ונמצא מחזיר גרושתו משנשאת. אבל שמואל דאמר קידושין תופסין ביבמה לא אתי למימר הכי והלכך שרי' ליבם כדאמר ר"א אם הי' יבמה ישראל נותן לה שני גט והותרה להם:

דף צג עמוד ב

בעי' מיני' מר"ש ע"א ביבמה מהו. פי' לומר מת בעלך כדי להתיבם שאל הי' לה בנים. טעמא דע"א משום דמילתא דעבידי לגלוי לא משקרי ה"נ לא משקרי א"ד טעמא דע"א משום דהיא גופה דייקא ומנסבי והכא כיון דזימנין דרחמי לי' לא דייקא ומינסבא. ואי קשיא בכל אשה שאמרו לה מת בעלך נמי נימא זימנין דרחמי לחד אינש דעלמא ואתי לאנסובי לי' ולא תנשא. ולא היא דדוקא גבי יבם אמרי' הכי משום דידיע מילתא דליבם בעי לאנסובי אבל אשה לשוק כיון דלא ידיע מילתא למאן בעי לאנסובי לא מספקינן בהאי חומרא. א"ל ר"ש תניתוה א"ל מת בנך ואח"כ מת בעלך ונתיבמה ואח"כ א"ל חילוף הדברים תצא והולד ראשון ואחרון ממזרים. ה"ד אילימא תרי ותרי מאי חזית דמסכת אהני סמוך אהני ותו ממזר ס' הוא. וכ"ת לא דק והא מדקתני סיפא הולד ראשון והאחרון אינו ממזר דוקא קתני אלא לאו בחד וטעמא דאתי בי תרי ואככחשוה הא לא"ה מהימן. א"ד הא לא תיבעי לך דאפילו היא נמי מהימנה דתינא האשה שאמרה מת בעלי תנשא מת בני תתיבם. כי תבעי לך יבמה לעלמא פי' לומר לה מת בעלך ואח"כ מת בנך טעמא דע"א משום מילתא דעבידי לגלויי לא משקר ה"נ לא משקר א"ד טעמא דע"א משום היא גופה דייקא ומינסבבא והכא כיון דזמנין דסניא לי' לאו דייקא ומינסבא.

דף צד עמוד א

א"ל ר"ש תניתוה א"ל מת בעלך ואח"כ מת בנך ונשאת ואח"כ א"ל חילוף הי' הדברים תצא והולד ראשון ואחרון ממזר ה"ד אילימא תרי ותרי מאי חזיא דסמכת אהני סמוך אהני ועוד ס' ממזר הוא וכ"ת לא דק והא מדקתני סיפא הולד ראשון ממזר והאחרון אינו ממזר ש"מ דוקא קתני אלא לאו בחד וטעמא דאתו בי תרי ואכחשוה הא לא"ה מהימן. רבא אומר ע"א נאמן ביבמה מק"ו לאיסור כרת התרתה לאיסור לאו לכ"ש: ואמרי רבוותא דכיון דר"ש ורבא פשטי דע"א נאמן ביבמה ש"ע הכי' הל' ואע"ג דאייתי בגמ' הני דחיות לוא דסמכי נינהו והל' כוותייהו ולקמן בשלהי מס' בלל' שני יבמות הוכחתי שע"א נאמן ביבמה לומר מת יבמתך לשוק.

זה מדרש דרש ר"א וכו' אמר רב לר"א בן מתיא למדרש בהאי קרא מרגניתא ודרש בה תספא, מאי מרגניתא ואשה גרושה מאישה אפילו לא נתגרשה אלא מאישה נפסלה מן הכהונה זה ריש הגט שפוסל בכהונה. פי' כיון שנתן לה גט וא"ל הרי את מגורשת ממני ואין את מותרת לכל אדם אע"ג דהאי גיטא לא מהני לה להנשא בו מהני בה להפסל מן הכהונה אם תתאלמן דריח הגט מקרי כיון דהזכיר בו לשון גירושין:

מתניתין מי שהלך אשתו למדה"י ובאו ואמרו לו מתה אשתך ונשא את אחותה ואח"כ באה אשתו מותרת לחזור לו הוא מותר בקרובות שניה והשניה מותרת בקרוביו ואם מתה הראשונה מותר בשניה.

דף צד עמוד ב

א"ל מתה אשתך ונשא את אחותה ואח"כ א"ל קיימת היתה ומתה הולד ראשון ממזר והאחרון אינו ממזר. ר"י אומר כל שהוא פסול ע"י אחרים פוסל ע"י עצמו וכל שאינו פוסל ע"י אחרים אינו פוסל ע"י עצמו. פי' מותרת לחזור לו דקדושי שני' אין כלום וה"ז כזנות בעלמא. ואמרינן לקמן שאין שכיבת אחותה אוסר בה ומותר בקרובת שניה. פי' לישא בתה דקי"ל נושאים על המפותה. דברי ר"י נפרש לקמן.

אמרי בגמ' ואע"ג דאזלא אשתו וגיסו למד"ה דאהני הני נשואין דקא מיתסרו אשת גיסו אגיסי אשתו שרי ולא אמרינן מתוך שנאסרה אשתו וגיסו אגיסו תאסר אשתו עליו. פירוש זו אחות אשתו שנשא הו"ל בעל והלך גם הוא למדינת הים ובאו וא"ל אשתך מתה ולאחות אשתו אמרו מת בעלך והלך זה ונשאה ואח"כ באו אשתי וגיסו דאהני נשואין דיד' שלקח אחות אשתו שנאסרה על גיסו שהוא בעלה לא נאסרה אשתו עליו ופי' המורה שבא ע"א וא"ל מתה אשתך ולא אמר מת בעלך ועמד ונשאה וכן פי' גם ר"ח ז"ל. ואינו נ"ל. שע"א אינו נאמן אלא באשה משום עגונא אבל לא באיש לישא את אחות אשתו עד שיביא ב' עדים:

ואמרי' לימא מתניתין דלא כר"ע דאי ר"ע הו"ל אחות גרושתו ותניא כל עריות שאמרו אין צריכות הימנו גט חוץ מא"א שנשאת עפי' ב"ד ור"ע מוסיף אף אשת אח ואחות אשה. פי' אם קידש אדם א' מן העריות א"ל הימנו גט שאין קדושין תופסין בח"כ חוץ מא"א וכו' שמא יאמרו גירש זה ונשא זה ונמצת א"א יוצאה בלא גט ודוקא ע"פ ב"ד דהיינו בע"א אבל אם נשאת בב' עדים דמינס אניסה א"ל ממנו גט ומותרת לראשון דקס"ד האי תנא כר"ש דאמר ואם נשאת שאל ברשות מותרת לחזור לו ור"ע מוסיף אף אשת אח שאם אמור לו מת אחיו ועמד זה ויבמה ואח"כ בא אחיו צריכה ממנו גט ואע"ג דל"ל גירש זה ונשא זה שהרי גרושת אחיו אסורה. אפ"ה הי' מצריכה גט כדבעינן למימר טעמא לקמן וכיון דאיצטריך ר"ע גט לאחות אשתו אסור להחזיר את אשתו דהו"ל אחות גרושתו א"ו מתני' דלא כר"ע שאין אחות אשתו צריכה ממנו גט מ"ה מותר באשתו. ומהדר ולאו מי איתמר עלה א"ר גידל ארחב"י א"ר האי אשת אחיו ה"ד כגון שקידש אחיו את האשה והלך לו למד"ה ושמע שמת אחיו ועמד ונשא את אשתו דאמרי' הך קמא תנאי הו"ל בקידושין והאי שפיר נסיב. אחות אשה נמי כגון שקדש את האשה והלכה למד"ה ושמע שמתה ונשא את אחותה דאמרי אינשי הך קמייתא תנאי הו"ל בקידושי'. פי' אנא הי' מצריך ר"ע גט באשת אח ואחות אשה כגון שהאח הראשון לא נשאה אלא קידשה דאמרי אנשי כדחזי לאח קמאי הכי נסבה אח שני בחיי אח ראשון א"ו תנאי הו"ל בקדושי' דידי' ולא נתקיים ומ"ה נשאה האי ובהיתר נשאה הלכך צריכה ממנו גט וכן נמי באחות אשה. אבל בנשואין אין לומר תנאי הוה בנשואין שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות. פי' לבעול על תנאי ומתני' תוקמא בנשואין ואתיא אפילו כר"ע ור"ע דמצריך גט באשת אח ואחות אשה אפי' בב' עדים דהוא אנוס הוה מצריך לה גט ול"א מאי הו"ל למיעבד דאשת אח איכא לאוקמי' בע"א כגון דאתא ע"א ואמר מת בעלך ונתיבמה דהא ע"א נאמן ביבמה אבל אחות אשה ליכא לאוקמי אל אבבי' עדים דהא אלו אתא ע"א וא"ל מתה אשתך אינו נאמן כדאמרי' בגמ' בפי' דלא הקילו אלא בא"א משום עגונא א"ו בתרי, והכי גזר ר"ע שמא יאמרו תנאי הוה בקדושי' קמא וא"א בא"א פליג ר"ע ואפילו אם נשאת ע"פ ב' עדים הי' מצריכה גט משני שמא יאמרו תנאי הוה בקדושי ראשון ואם היתה נשואה לראשון שמא יאמרו גירש ראשון ונשא שני וכיון שאתה מצריכה גט אסורה לחזור לו מפני שנראה כמחזיר גרושתו אחר שנשאת. ותנא דר"ע פליג עלי' בתרתי פליג עלי' בא"א דלא מצרכי לה גט משני אלא היכא דנשאת ע"פ ב"ד בע"א ומשום דלא דייקא אבל בב' עדים כיון דאנוסה הוא אע"ג דאיכא למיגזר לא גזרינן, ופליג נמי באשת אח ואחות אשה דדוקא לגירושין דשכיחא חיישינן אבל לתנאה דלא שכיחי לא חיישינן והלכך אם א"ל מת בעלה ונתיבמה ואח"כ בא בעלה מותרת לחזור לו דלא בעי' גט משני ואפי' בקידושין דראשון, וכן נמי באחות אשה. ואי קשיא. דר"ע חייש לתנאה אמאי נקט אחות אשה ואשת אח בלחוד בכל עריות הנאסרות ע"י קדושין ליחוש שאם נשא אשת אביו או חמותו יהי' צריכין הימנו גט שמא יאמרו אותן קידושין שקדש אביו או שקדש הוא את אשתו בתנאי הוו וקידושי האחרונים קידושין הוו וליבעי מיני' גיטא. תשובה אין זה כלום דלא מצרכי גיטא אלא בנשואי היתר דסבר בהיתר נסיב לה. כגון ששמע שמת בעלה של זו והלך ונשאה דכי נסבה בהיתר נסבה וכל עלמא סברי דנשואין הוי הלכך בעי' מיני' גיטא אבל אי ידעי' דבעלה קיים ואזיל האי ונסיב לה לא בעי מיני' גיטא דכ"ע ידיע דזנות הוה ולא נשואין הלכך לא משכחת לה אלא בא"א ואשת אח ואחות אשה דשרי לאחר מיתה.

ומקשה ותאסר בשכיבה דאחותה מיהי דהוה אאשה שהלך בעלה למד"ה. פי' שהיא נאסרה על בעלה בשכיבת האחרון ואע"פ שהיא שוגגת. ומהדר לא דמי אשה שהלך בעלה למד"ה דבמזיד אסורה בשוגג גזרו בה רבנן אבל אחות אשה דבמזיד לא אסורה מדאורייתא בשוגג לא גזרו בה רבנן.

דף צה עמוד א

ומנ"ל דלא אסורא דתנאי ושכב איש אותה שכבת זרע. אותה שכיבה אוסרתה ואין שכיבת אחותה אוסרתה. והלא דין הוא ומה במקום שבא על איסור קל פי' היינו א"א שאין האוסרה אוסרה כל ימיו שהרי יכול להתירה בגט נאסר האוסר פי' בעלה נאסר בה בביאת זה מקום שבא על איסור חמור, פי' באחות אשה שהיא אוסרת אוסרתה כל ימי' ואפילו גירשה כדכתיב עלי' בחיי' אינו דין שנאסר האוסר פי' שתאסר אשתו בשכיבת אחותה.

אר"נ לא נחלקו ב"ש וב"ה בבא על חמותו שפסל את אשתו פי' כדמפרשי' לקמן טעמא, על מה נחלקו בבא על אחות אשתו שב"ש פסל וב"ה לא פסל. אר"ז א"ר אמי אמר ר"ל מ"ט דר"י א"ק ואיש אש יקח את אשה ואת אמה זמה האי באש ישרפו אותו ואתהן וכי כל הבית כלו בשריפה ומה חטאת אשתו אם אינו ענין לשריפה תנהו ענין לאיסורא. אר"י א"ש אין הל' כר"י. ההוא דעביד איסורא מחמתי' אתי' ר"י ונגדיה א"ל אי לאו דא"ש אין הל' כר"י אסרתה עלך לאיתתך איסור עולם:

דף צה עמוד ב

ר' יוסי אומר כל שפוסל וכו' אוקמה ר"י נפחא דקאי אמאי דאמר ת"ק ואח"כ באת אשתו מותרת לחזור לו ואמרי' אע"ג דאזילו אשתו וגיסו למד"ה דאהני הני נשואין דמיתסרא אשת גיסו אגיסו אשת גיסו אסורה ואשתו שריא, וקאמר ת"ק ל"ש אשת גיסו ול"ש ארוסתו וגיסו אשתו שריא, וא"ל ר"י אשתו וגיסו דל"ל תנאה הו"ל בנשואין דאינו פוסל ע"י אחרים אינו פוסל ע"י עצמו ארוסתו וגיסו איכא למימר תנאה הו"ל בקדושי' ופוסל ע"י אחרים פוסל ע"י עצמו, פי' באשתו וגיסו דל"ל תנאי הוה בנשואין וכ"ע ידעי דנשואי שני' טעות הן ולא אתי למימר גירשה בעלה ונשאה זה דהא אפילו גירשה בעלה אסורה להאי ומידע ידעי דאיטעינהו סהדי ואינו פוסל ע"י עצמו, אבל היכא דהואי קמייתא ארוסתו דאיכא למימר תנאה הוה לי' בקדושי' סברי אפשר דנשואי שני' נשואים גמורים דאמרי גירשה בעלה ונשאה זה ואי משום אחות אשה תנאי הו"ל בקדושי' הראשונים ולא נתקיים ואי הדרה אשת גיסו לבעלה אמרי אנישי אדם מחזיר גרושתו משנשאת הלכך פוסל הוא ע"י אחרים הואיל ואהני מעשיו פוסל נמי ע"י עצמו:

איתמר יבמה רב אמר ה"ה כא"א ושמואל אמר אניה כא"א ואמר ר"ה כגון שקידש אחיו את האשה והלך למד"ה ושמע שמת איחיו ועמד ונשא את אשתו רב אמר ה"ה כא"א ואסירי ליה ושמואל אמר אניה כא"א ושריא לי' ואתיא כר"ע דחייש לתנאה ושמואל כרבנן דלא חייש לתנאה. וכיון דקי"ל הל' כרב באיסורי הל' כר"ע ואשת אח ואחות אשה בקידושי' צריכות הימנו גט, ודוקא בארוסת אחיו פליגי דאיכא למיחש לתנאה אבל בנשואת אחיו מודי ואע"ג דבע"א נתיבמה כיון דלא בעי גיטא ממנה מותרת לחזור לראשון דהיכא אמרינן תצא מזה ומזה היכא דבעי גט משני אבל הכא דלא בעי גט משני ולא מחזי כמחזיר גרושתו או בנושא גרושת אחיו לא קנסי' לה משום דלא דייקא:

דף צו עמוד א

מתניתין: אמרו לו מתה אשתך ונשא אחותה מאביה. מתה ונשא אחותה מאמה, מתה ונשא אחותה מאביה מתה אחותה ממה מורת בראשונה ובשלישית ובחמישית ופוטרת צרותיהן ואסורה בשני' וברביעית ואין ביאת א' מהן פוטרת צרתה ואם לא על השני' לאחר מיתת הראשונה מורת בשניה וברביעית ופוטרת צרותיהן ואסורה בשני' וברביעית ואין ביאת א' מהן פוטרת צרתה ואם בא על השני' לאחר מיתת הראשונה מותר בשניה וברביעית ופוטרת צרותיהן ואסור בשלישית ובחמישית ואין ביאת א' מהן פוטרת צרתה. פי' אמרו לו מתה אשתך ונשא את אחותה מאביה שלא מאמה וחזרו ואמרו לו מתה השני' ונשא אחותה של שני' מאמה ונמצאת שלישית זאת רחוקה מן הראשונה ולא קרובתה האי חזרו ואמרו לו מתה ונשא אחותה של שלישית זו מאביה ולא מאמה ונמצאת רביעית רחוקה מן השני' וכ"ש מן הראשונה חזרז ואמרו לו מתה ונשא אחותה מאמה ורחוקה היא מן השלישית ואח"כ לבסוף אמרו לו כולן קיימות מותר בראשונה ובשלישית ובחמישית שיאנן קרובות זו לזו ואעפ"י שהשלישית אחות השני' היא שריא דקידושי שני' לא תפסי דאחות אשה האי והו"ל כאנוסה ומפותה, ותנן אנס אשה מותר לישא בתה דלא אסרה תורה אל אאחות אשה והיכי דלא תפסי קדושין לאו אחות אשה היא. וכן חמישית ואע"פ שהיא אחות הרביעית מותרת הואיל ותפסי קדושי שלישית נמצאת רביעית שהיא אחות שלישית בביאת זנות ולא אסרה חמישית עליו וופוטרת צרותיהן אם מת ובא יבם ויבם את א' מהן נפטרת צרתה ואסור בשני' וברביעית בשני' משום ראשונה וברביעית בשני' משום ראשונה וברביעית משום שלישית ואם בא על השני' לאחר מיתת הראשונה שאמת הי' הדברים של הראשונה ושאר הדברים הי' שקר מורת בשני' וברביעית ואסור בשלישית מפני שניה ובחמישית מפני רביעית:

מתניתין בן ט' שנה ויום א' הוא פוסל ע"י אחים והאחרים פוסלין ע"י אלא שהוא פוסל תחלה והאחים פוסלין פסלה וסוף, כיצד בן ט' שנים ויום א' שבא על יבמתו פולס ע"י אחים באו עלי' אחים ועשו בה מאמר נתנו גט או חלצו פסלו על ידיו, פי' בן ט' תחלה פוסל אבל לבסוף אינו פוסל כדמפרש לקמן, ואם באו עלי' אחים או שמשו בה מאמר או שחלצו או שנתנו גט פסלו על ידיו דביאתו לא קניא לגמרי אלא במאמר בעלמא הא קי"ל דיש מאמר לגט וביאה וחליצה אחר מאמר.

ומקשה ובן תשע שנים ויום א' תחלה פוסל ולבסוף אינו פוסל והתנאי ר"ז בר"א העושה מאמר ביבמתו ואח"כ בא עלי' אחיו ושהוא בן ט' שנים ויום א' פסלה. אלמא ביאתו פוסלה אפילו לבסוף אחר מאמר הגדול. ומהדר ביאה דבן ט' פוסלת אפילו לבסוף מאמר דבן ט' בתחלה פוסל ולבסוף אינו פוסל ומאי דתנן שהוא פוסל תחלה על המאמר מיירי ולא על הביאה, פי' דבביאה פוסל בין בתחלה בין בסוף, ומקשה והא תני סיפא אלא שהוא פוסל תחלה והן פוסלין תחלה וסוף כיצד בן ט' ויום א' הבא עד יבמתו וכו. פי' אלמא האי דתני שהוא וסלתחלה אביאה קאי חסורי מחסרא וה"ק אלא שהוא פוסל תחלה והן פוסלין תחלה וסוף בד"א במאמר אבל בביאה פוסל אפי' בסוף כיצד בן ט' ויום א' הבא על יבמתו פסל ע"י אחים. פי' האחים שעשו בה מאמר דהאי כיצד אסוף קאי.

תניא עשו ביאת בן ט' ויום א' כמאמר בגדול ר"מ אומר עשו חליצת בן ט' כגט בגדול. פי' רבנן סברי דוקא ביאה יש לבן ט' לפסול על האחים אבל חליצה ל"צ כלל. ור"מ סובר גם חליצה יש לו ופסלה על האחים בגט בגדול. והל' כרבנן והכי אמרי' לקמן בפ' מפ' מצות חליצה שחליצת הקטן אינו כלום.

איתמר נמי ר"י א"ש י"ל גט, פי' אליבא דר"מ קאמר דס"ל דיש חליצה. וה"נ אמרי' תנ"ה י"ל גט וי"ל מאמר דברי ר"מ. אלמא לא אמר שמואל אלא לר"מ אבל לרבנן חליצה אין לו וכ"ש גט:

דף צו עמוד ב

מתניתין בן ט' שנים ויום א' שבא על יבמתו ואח"כ בא על אחיו שהוא בן ט' שנים ויום א' פוסל בן ט' שנים ויום א' שבא על יבמתו ואח"כ בא על צרתה פסל ע"י עצמו, ור"ש אמר לא פסל, בן ט' שנים ויום א' שבא על יבמתו ומת חולצת ולא מתיבמת נשא אשה ומת ה"ז פטורה בן ט' שני ויום א' פסל על ידו, פי' לא מפקא כל הזיקה דנימא אין אחרי' כלום אלא ה"ה כמאמר בגדול וקי"ל דיש מאמר אחר מאמר ושניהן צריכין גט למאמרם וכיון שנתן לה גט קיימו עלייהו בלא יבנה דומיא דחליצה, ור"ש אומר לא פסל, בן ט' ויום א' שבא על יבמתו ואח"כ בא על צרתה פסל ע"י עצמו דביאתו כמאמר בגדול דמיא. וקי"ל דיש מאמר אחר מאמר בב' יבמות. ר"ש אומר לא פסל:

תניא אר"ש לחכמים אם ביאת ראשונה ביאה ביאת השני' לא ביאה ואם ביאת ראשון לא ביאה גם ביאת שני לא ביאה. פי' קסבר ת"ו ביאת בן ט' ס' קנאי ספק לא קניא, הלכך אי קניא קנין גמור קניא ואין אחרי' כלום לא בשני יבמין ולא בשתי יבמות ואי לא קניא לא קניא כלל כאלו לא עשה כלום דמי בין ביבמה א' בין בב' יבמות, ורבנן סברי ביאת בן ט' קונה וחשיבה כמו מאמר והלכך פסולי' זה את זה וזו את זו.

בן ט' שנים שבא על יבמתו ומת חולצת ולא מתיבמת נשא אשה ומת ה"ז פטורה, פי' דביאת בן ט' לא אפקע מכוהל זיקה אלא ה"ה כמאמר ומצא שיש עליו זיקת שני יבמין ואמרן לעיל פ' ד' אחים ג' אחים שנשאו ג' שנים נכריות ומת א' מהן ועשה בה השני מאמר ומת ה"א חולצת ולא מתיבמות שנאמר ומת א' מהן יבמה בים עלי', מי שעליו זיקת יבם א' ולא שעלי' זיקת שום יבמין. ואמרי התם בגמ' אי זיקת שני יבמין דאורייתא אף חליצה נמי לא תבעי וכו' ומשנין מדדרבנן גזרינן שמא יאמר שתי יבמות הבאות מבית א' מתיבמין אבל אם נשא אשה שאינו יבמתו ומת ה"ז פטורה דקדושי קטן אינן כלום דדוקא ביבמתו שהיא זקוקה לו מכח אחין קניא ביאתו, אבל באשה דעלמא לא קנו כלל.

אמר רבא הא דאמרו רבנן זיקת שני יבמין מיחלץ חליצה יבומי לא יבמה לא תימא כר"מ היכא דליכא צרה דאית למגזר משום צרה כמן האי דפי' ד' אחין דהו"ל שתי יבמות הבאות מביתא א' אבל היכא דליכא צרה שריא, ולא היא דאפילו היכא דליכא צרה נמי' גזרי דהא הכא ליכא צרה ומיחלץ חילוצי יבומי לא מיבמה.

נשא אשת ומת ה"ז פטורה תנאי [תנינא] להא דת"ר שוטה וקטן שנשאו נשים ומתו נשיהן פטורות מן החליצה ומן היבום.

מתניתין בן ט' נשים ויום א' שבא על יבמתו ומשהגדיל נשא אשה אחרת ומת אם לא ידע הראשונה משהגדיל השני' או חולצת או מתיבמת והראשונה חולצת ולא מתיבמת ר"ש אומר מיבם לאיזה שירצה וחולץ לשני' א' בן ט' שנים ויום א' וא' בן כ' שנה שלא הביא ב' שערות. פי' אם הי' בא על הראשונה אחר שהגדיל אז היתה נפקעת זיקת הראשונה לגמרי והי' שתי יבמות הבאות מבית א' וביאתה או חליצתה של א' מהן פוטרת צרתה אבל עכשיו שלא ידע את הראשונה משהגדיל אינן באות מבית א' הילכך השני' הוה אשתו גמורה ואין עליו אלא זיקת יבם א' או חולצת או מתיבמת והראשונה שיש עליה זיקת שני יבמין חולצת ולא מתיבמת. ר"ש אומר מיבם כו' ר"ש לטעמי' דקסבר באית בן ט' ס' אי קניא ק"ג או לא קניא כלל והלכך אם רוצה ליבמה לראשונה יכול ליבמה שאין עלי' אלא זיקת יבם א' וחולץ לשני' ולא מייפטרה בביאתה דדילמא לא קניא והו"ל שתי יבמות הבאות מבית א' ורחמנא אמר בית א' הוא בינה ואינו בונה ב' בתים.

א' בן ט' שנים ויום א' ואחד וכו'. פי' דין א' יש להן שאע"פ שהוא בן כ' שנה עד שאל יביא ב' שערות כקטן בן ט' חשוב לכל דבר שאין חליצתו חליצה ואין ביאתו חשיבא להפקיע הזיקה אלא ה"ה כמאמר הגדול.

ומקשה ויעשו ביאת בן ט' שנה כמאמר הגדול ופטרת צרתה מיבום. פי' כמאמר גדול תנן בפ' ד' אחין הא' חולצת ולא מתיבמת אלמא בעלת מאמר שיש עלי' זיקת שני יבמין דוחה צרתה לאוסרה מהתיבמה והכי תנן השני' אי חולצת או מתיבמת ואין הראשונה שיש עלי' זיקת שני יבמין אוסר זה.

ומהדר א"ר לא עשו ביאת בן ט' כמאמר בגדול. פי' לא אילימא ביאת בן ט' למיסר צרה כחלוצה מאמר דגדול שאוסר צרתה ולא מהני בית בן ט' אלא למיסר נפשה ולא למיסר צרתה ולא מהני ביאת בן ט' אלא למיסר נפשה ולא למיסר צרתה ושמואל אומר עשו ועשו. וכן אר"י עשו ועשו. ותנאי היא. הך תנא דד' אחים גזר משום צרה דאשעינן בגדול וה"ה בגטן והאי דקאמר גדול משום דבגדול קאי. והאי תנא לא גזר משום צרה ואשמיעינן קטן וה"ה גדול והא דאמר קטן משום דמקטן קאי. פי' הך גזר בשני' שלה תתיבם משוה צרתה שיש עלי' זיקת שני יבמין והיא תנא לא גזר ואל הי' אומר אלא הראשונה שהיא אשת שני מתים ולא השני'. ול"ל לר"י מאי דאמרן לעיל בפ' ד' אחין אי זיקת שני יבמין דאורייתא חליצה נמי לא תבעי אלא מדרבנן וגזירה שמא יאמרו שתי יבמות הבאות מבית א' מתיבמו דאי אית לי' האי טעמא כך יש לגזור אם יבם השני' כמו שיש לגזור אם יבם הראשונה ושתיהן אסורין משום האי טעמא אלא מדתלי טעמא משום דגזור שני' אטו ראשונה שמ"מ טעמא אחרינא אית לי'. וי"ל שזה טעם הדבר אם אתה אומר מי שעליו זיקת שני ימין מתיבמות יאמרו העולם מה לי יבמה שהיא אשת שני מתים מה לי שתי יבמות מבית א' וזה האיסור אינו אאל על הא' אבל לא על השניה. ואין לאוסרה אלא משום גזירת צרתה.

והתם בפ' ד' אחין גרסי' בירושלמי אלו ש"י שנפלה לפני יבמה שמא אינה מתיבמות. תני ר"ח אשת מת א' מתיבמת ולא אשת שני מתים מתיבמת ולא אשת שני מתים. שניה למה אינה מתיבמת אמר ר"א דר"מ היא דאר"מ כל שאין אתה מיבם לה אין אתה מיבם צרתה. אמר ר"י אם אמרה ר"א מפיו שמעה ואמרה. א"ר יוסי מתניתא אמרה כן בן ט' שנים ויום א' שבא על יבמתו ומשהגדיל נשא אשה אחרת אם לא ידע את הראשונה משהגדיל נשא אשה אחרת אם לא ידע את הראשונה משהגדיל השניה חולצת או מתיבמת והראונה חולצת ואל מתיבמת. הכא את אומרת חולצת והכא את אומרת מתיבמות. הכא זאת אומרת חולצת ר"מ והך זאת אומרת מתיבמת רבנן.

דף צז עמוד א

א' בן ט' שנים וכו' ורמינהי בן כ' שנה שלא הביא ב' שערות יביאו ראיה שהאו בן כ' שנה והוא הסריס לא חולץ ולא מיבם. פי' שמא בן כ' שלא הבאי ב"ש גדול הוי וזה שלא הביא מחמת שהוא סריס והיכא מחשבינן לו כבן ט' ולאו מי איתמר עלה אר"ש ברר"י א"ר והוא שנולדו בו סימני סריס. א"ר דיקא נמי דקתני והוא הסריס ש"מ. דיקא אימתי חשבינן ליה כסריס והוא גדול כשנולדו בו סימני סריס דאמרן עליל בפ' הערל. אבל אם לא נולדו בו סמני סריס עד כמה תני ר"ח עד רוב שנותיו פי' שהוא ל"ו שנה חשבינן ליה כבן ט' מכאן ואילן הוא בחזקת סריס ודינו כגדול.