שולחן ערוך אבן העזר קנה
"שולחן ערוך" בוויקיטקסט עדיין בתהליכי בנייה. לחצו כאן כדי לראות דוגמה לעיצובו של סימן ב"שולחן ערוך" יחד עם נושאי כליו. וראו גם ויקיטקסט:שולחן ערוך
אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
<< | שולחן ערוך · אבן העזר · סימן קנה | >>
ראו סימן זה בתוך:
טור אבן העזר ·
לבוש ·
ערוך השולחן
מפרשי שו"ע על הסימן:
חלקת מחוקק · בית שמואל · באר היטב · פתחי תשובה · ט"ז
שו"ע באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
תרגומים: en.wikisource.org ·
SefariaENG
עד איזה זמן הקטנה ממאנת, ויתר דיני מיאון
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב
 |
שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה. דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים. |
- סימן זה נכתב בכתיב חסר. יש להפוך כל המילים החסרות לכתיב מלא ולמחוק תבנית בעבודה והודעה זו
סעיף א[עריכה]
קטנה שאין לה אב, או שיש לה אב והשיאה אביה ונתאלמנה או נתגרשה כשהיא קטנה, שהיא כיתומה בחיי האב, שהרי אין לו עוד רשות בה, והשיאוה לדעתה, כיון שאין קדושיה אלא מדרבנן, אם אינה חפצה בבעלה אינה צריכה ממנו גט, אלא יוצאת ממנו במיאון. אבל אם השיאוה שלא לדעתה, או אפילו לדעתה, ואינה יודעת לשמר קדושיה, אפילו מיאון אינה צריכה.
- הגה: ולכתחלה יש לבית דין לזהר שלא להשיא יתומה קטנה במקום שנראה להם שיבא לידי מיאון. ואין לדיין בזה אלא מה שעיניו רואות (הגהות מימוני פרק י"א בשם ר"י):
סעיף ב[עריכה]
איזו היא קטנה שצריכה למאן, מבת שש שנים עד בת עשר בודקין אותה לפי יופי דעתה אם יודעת לשמר קדושיה, ושהם קדושין, לא שתשמר אותם כדרך שמשמרת האגוז והתמרה וכיוצא בהם, הרי זו צריכה מיאון. ואם אינה יודעת לשמר קדושיה, אינה צריכה למאן, אלא הולכת לבית אמה כאלו לא נתקדשה מעולם. ופחותה מבת שש, אפילו היא נבונת לחש ביותר ויודעת לשמר, אינה צריכה מיאון. ויתרה על בת עשר, אפילו סכלה ביותר, צריכה מיאון.
- הגה: ויש אומרים דכל זה כשנשאת לדעת אחיה ואמה, אבל אם נשאת שלא לדעתן, אינה צריכה למאן (הגהות אלפסי פרק בית שמאי). ויש אומרים דאם הגיעה לפעוטות, צריכה למאן (בית יוסף בשם הריטב"א):
סעיף ג[עריכה]
המאון הוא שתאמר: אי אפשי בפלוני בעלי או אי אפשי בקדושין שקדשוני אמי ואחי. ואפילו לא אמרה דבר, אלא הלכה ונתקדשה לאחר כשהיא קטנה, אף על פי שהיתה נשואה, קדושיה הם הם מאוניה:
סעיף ד[עריכה]
ממאנת, בין מן הארוסין בין מן הנשואין, אפילו שלא בפני הבעל ושלא בפני בית דין, רק שיהיה בפני שנים שיעידו על הדבר. ויש מי שאומר, דלכתחלה בעינן ג':
סעיף ה[עריכה]
כשם שממאנת בבעל כך ממאנת ביבם, אם לא מאנה בבעל:
סעיף ו[עריכה]
מאנה בבעל ונשאת לאחר, ממאנת בו. וכן בשלישי וברביעי, אפילו כמה פעמים, כל זמן שהיא קטנה:
סעיף ז[עריכה]
השנים שמאנה בפניהם כותבין לה גט מיאון וחותמין בו ונותנים לה. ואינו כגט גרושין להיות נתינתו מגרש, לפיכך, אינו צריך כתיבה לשמה, ולא מסירה, ולא דבר ממשפטי גט הגרושין. ואין כותבין בו טופס הגט, לפי שאינו אלא כמעשה בית דין:
סעיף ח[עריכה]
אלו שממאנת בפניהם צריך שיכירו אותה ואת בעלה. לפיכך, כל מי שיראה שמאנה בפני שנים יכול לכתב לה גט מאון, אף על פי שאינו מכירה, שודאי הכירוה אותם שמאנה בפניהם.
- ודוקא לכתחלה, אבל בדיעבד אפילו שאינם מכירים הבעל רק האשה, סגי (כ"כ הב"י):
סעיף ט[עריכה]
אותם שממאנת בפניהם צריך שיתברר להם שהיא קטנה:
סעיף י[עריכה]
קטנה הממאנת אין לה כתובה מנה ומאתים, אבל יש לה תוספת. וכל זמן שלא מאנה, בעלה זכאי במעשה ידיה ובמציאתה, וחייב במזונותיה ופדיונה כל זמן שהיא תחתיו. אבל אם הלך למדינת הים, ולותה ואכלה או לצורך פדיונה, ועמדה ומאנה, אינו חייב לשלם, אף על פי שאכל פרותיה, ואפילו הם בעין עדיין, שלקטן ומונחין ברשותו, אינו מחזירן. ונכסין של צאן ברזל ושל מלוג, אם הם בעין, נוטלתן; ומה שאבד מהם מנכסי צאן ברזל, חייב לשלם; ומנכסי מלוג, פטור. והוא מותר בקרובותיה, והיא מותרת בקרוביו, וכשרה לכהונה, ואינה צריכה להמתין ג' חדשים מלהנשא; ואם נשאת לאחר וגרשה או מת, מותרת לחזור לראשון. ולא עוד, אלא אפילו גרשה הראשון, והחזירה, ומאנה בו, ונשאת לאחר אחר שמאנה בו, וגרשה האחר, מותרת לחזור לראשון. שכל היוצאת במאון, אף על פי שקדמו גט, הרי זו כמי שלא נתגרשה ממנו בגט מעולם, ומותרת לחזור לו. אבל המגרש את הקטנה בגט, יש לה כתובה, ואסור בקרובותיה, ואסורה בקרוביו, ואסורה לכהונה, וצריכה להמתין שלשה חדשים; ואם נישאת לאחר ומאנה בו, אסורה לחזור לראשון, מפני שיצאה ממנו בגט, אף על פי שיצאה מן האחרון במיאון, ואין צריך לומר אם גרשה האחרון או מת. וכן אסורה לאבי הראשון, ולבנו, ולאחיו, כשאר הגרושות, אף על פי שיצת מן האחרון במיאון. ואם מאנה בראשון, והחזירה וגרשה ונשאת לאחר ונתאלמנה או נתגרשה או מאנה בו, אסורה לחזור לראשון ולקרוביו. שכל שיצת ממנו במיאון לבסוף, דינה כממאנת; וכל שיצת ממנו בגט לבסוף, דינה כמגרשת:
סעיף יא[עריכה]
הממאנת ביבם, אסורה באביו, מפני שנראית ככלתו בעת שמת בנו ונפלה ליבום. אבל לשאר קרובים, מותרת. ויש אומרים גם בשאר קרובים. ודוקא בקרובי המת, אבל בקרובי היבם שמאנה בו מתרת (כ"כ הב"י). ומכל מקום אם מאנה באחד מהיבמים, מותרת לשאר אחין:
סעיף יב[עריכה]
עד מתי הקטנה ממאנת? עד שתביא ב' שערות אחר י"ב שנה, או עד שתלד. ומשעת הריון הוי כגדולה (א"ז). וכל זמן שלא הביאה ב' שערות ולא ילדה, חשובה כקטנה, אפילו נולדו לה סימני אילונית. אבל אם היא בת עשרים, ונולדו בה סימני אילונית, חשובה כגדולה למפרע, מזמן שהיתה בת י"ב, אף על גב שהביאה אחר כך שתי שערות (בחשן המשפט סי' רל"ה), ואינה יכולה למאן. ובת י"ט שנה ושלשים יום, דינה כבת כ', דל' יום בשנה חשוב שנה. ויש מי שאומר, שאינה חשובה בת כ' שנה עד שתהיה בת כ' שנה פחות ל' יום:
סעיף יג[עריכה]
אם היא בת כ', ולא נולדו בה סימני אילונית ולא הביאה שתי שערות, חשובה כקטנה עד שתביא ב' שערות או שתגיע לרוב שנותיה שהם ל"ה שנה ויום אחד, שאז הרי היא אילונית אף על פי שלא נראו בה סימני אילונית, וחשובה כגדולה ואינה יכולה למאן.
- ועיין לקמן סי' קע"ב סימני אילונית מה הם:
סעיף יד[עריכה]
אין שתי שערות סימן גדלות אלא אם כן באו מי"ב שנה ואילך, אבל אם באו קודם לכן, אפילו תוך שנת שנים עשר, חשיבי כשומא, ואינה נחשבת גדולה על ידם, אלא אם כן הביאה אחרות אחר שנים עשר שנה.
- ויש אומרים שאם הביאה שערות ביום אחרון של שנת שנים עשר חשובה גדולה (טור בשם ר"ת וכ"כ הרא"ש).
ומיהו, כשמוצאים לה שערות אחר הזמן, מחזיקין אותה כגדולה אפילו לחליצה, ולא חישינן שמא באו קודם הזמן. ויש אומרים שאם נראו בה ב' שערות קודם שתים עשרה שנה, ועודם עליה אחר שתים עשרה שנה, אף על פי שלא הביאה שערות אחר שתים עשרה שנה, חשובה כגדולה למיאון, ואף על פי כן חשובה כקטנה לחליצה. ספק אם הגיעה לשנים עשר שנים או לא, אזלינן לחומרא (בתשובת רשב"א אלף רי"ו):
סעיף טו[עריכה]
כשבודקין אותה, בודקין על ידי נשים כשרות ונאמנות. ואפילו אשה אחת בודקת, ושומעין לה אם הביאה ואם לא הביאה, ואפילו היא קרובה.
- ועין לקמן סימן קס"ט, אם נשים נאמנות על שנותיה:
סעיף טז[עריכה]
שתי שערות צריך שיהיה בעקרן גומות. ואפילו שתיהן בגומא אחת הרי אלו סימן. נמצאו שתי גומות זו בצד זו ואין בהן שיער, הרי אלו סימן, חזקה אין גומא בלא שיער, ושערות היו בהם ונשרו:
סעיף יז[עריכה]
ב' שערות צריכות שיהיו במקום הערוה. ובית הערוה כלו מקום סימנים, בין למעלה בין למטה, בין על אברי הזרע עצמן. ויש מי שאומר, שאפילו אחת בגבה ואחת בכרסה, או אחת בקשרי אצבעותיה של יד ואחת בקשרי אצבעותיה של רגל, חשובה גדולה למאון אבל לא לחליצה:
סעיף יח[עריכה]
שעור אורך השתי שערות, משיצמחו ויהיו ראויים להנטל בפי הזוג (פי' מספרים) או לקרץ בצפרן, חשובה גדולה למאון. אבל אינה חשובה גדולה לחליצה עד שיהיה בהן כדי לכף ראשן לעקרן.
- ועין לקמן בפרוש סדר החליצה סימן כ"ז:
סעיף יט[עריכה]
במה דברים אמורים שיכולה למאן אחר י"ב שנה, כשבדקו אותה ולא הביאה שתי שערות. אבל סתמא, משיש לה י"ב שנה איננה יכולה למאן, חזקה שהביאה שתי שערות. ומכל מקום לא תחלץ עד שיבדקו אותה וימצאו שתי שערות:
סעיף כ[עריכה]
במה דברים אמורים שיכולה למאן כשבודקים אותה ולא הביאה, כשלא בעל אחר היות לה שתים עשרה שנה ויום אחד. אבל אם בא עליה אחר כך, אינה יכולה למאן, שאף על פי שאין מוצאין לה סימנין חוששין שמא נשרו; שהוא ספק דאוריתא, שאם היה ידוע שהיו לה שתי שערות קודם שבא עליה הוו קדושין גמורים, שודאי בעל לשם קדושין, ואם קדשה אחר לא היתה צריכה ממנו גט; וכיון שהוא ספק דאוריתא חישינן שמא הביאה סימנין קודם שבעל, וצריכה גט מספק. ואם מאנה בו אחר שנבעלה, ונבדקה ולא נמצאו לה שערות, ונתקדשה לאחר, צריכה ממנו גט, מספק, ואסורה לחזור לו, ואם נשאת תצא מזה ומזה; והולד, ספק ממזר משניהם:
סעיף כא[עריכה]
הביאה שתי שערות אחר שתים עשרה שנה, ולא בעל אחר כך, הוו ספק קדושין. ואם בא להוציאה צריכה גט, מדרבנן. ואם לא גרשה, ועמדה ונתקדשה לאחר, צריכה גט משניהם. ואם ירצו, מגרש ראשון ונושא שני. אבל אם גרש שני, לא יקים ראשון, שמא יאמרו: החזיר גרושתו אחר שנתארסה. ואם בא עליה שני קודם שגרש ראשון, תצא מזה ומזה, ואין הולד מן השני ממזר. ואם בא עליה ראשון קודם (גרושי) שני, הולד ממזר:
סעיף כב[עריכה]
יש אומרים דהאידנא יש להחמיר שלא תמאן אחר שתים עשרה שנה, אף על פי שנבדקה ולא נמצאו לה שתי שערות וגם לא בעל אחר שתים עשרה שנה.
- הגה: ולכולי עלמא אם היא פחותה מבת שתים עשרה שנה ממאנת, אפילו בזמן הזה. וכן עשה מהר"ר יעקב פולק ז"ל מעשה בימיו. ודלא כיש מחמירין ואמרו שאין בת ממאנת בזמן הזה כלל (מהר"ם מריזבורק ור"י מינץ סימן י"ג):