שולחן ערוך אבן העזר קנה טו

כשבודקין אותה, בודקין על ידי נשים כשרות ונאמנות. ואפילו אשה אחת בודקת, ושומעין לה אם הביאה ואם לא הביאה, ואפילו היא קרובה.

ועין לקמן סימן קס"ט, אם נשים נאמנות על שנותיה:

מפרשים

בית שמואל

עריכה

(כג) אם הביאה ואם לא הביאה: המחבר סתם ופסק כלשון הרמב"ם פ"ב ה"א ומשמ' דרמב"ם פוסק כת"ק דנשים נאמנות אפילו להקל וכ"כ המגיד ומ"ש בתשו' מהר"מ מלובלין דרמב"ם איירי דוקא לחומר' נאמנות אנ"ל כי אין דרכן לסתום דבריו כ"כ אלא ודאי פוסק כת"ק וס"ל מ"ש הת"ק נבדקת ע"פ הנשים היינו אפילו לקולא מיהו מ"ש המגיד גם הרי"ף פוסק כן לכאורה אנ"ל ויותר מסתבר דפוסק דוק' לחומר' נאמנין לא לקול' דהא כתב שם הסתם מדת"ק ור"א ור' ישמעאל כולהו בחדא שיטת' קיימ' לאחר הפרק נשים בודקת דאיכ' חזקה דרבא ש"מ היכ' דליכ' חזקה דרבא ס"ל אין הנשים נאמנות לא כב"י שכתב הרא"ש פוסק דנאמני' אפילו להקל אלא אף להרא"ש דוק' לחומר' נאמנים וכן משמע מסמ"ג שהבי' דברי התוספו' לאחר הפרק נשים בודקות וכ"כ הטור וכללא הוא לפי דעת הפוסקי' דנשים אינן נאמנות אלא לחומר' ולא לקול' היינו אם בדקו לפני הפרק או בתוך הפרק נאמנות לומר שיש לה שערות לענין אם נמצא בה אחר הפרק אותם שערות אין חולצת עד שיביאו שערו' אחרות אבל לענין מיאון אינן נאמנות לתלות לקולא שהן אותם שערות שתמאן ובתוס' איתא טוב לבדוק קודם הפרק לידע אם אותם שערות הם ואם בדקו אחר יב"ש ויום א' ואמרו שיש לה שערות סומכין עליה' ותחלוץ כיון חזקה דרב' מסייע דחזקה היא אחר יב"ש שיש לה שערות, ואם אמרו דאין לה שערות מ"מ אסורה למאן דחיישינן שמא נשרו ועיין לקמן עוד מזה ס"ק כ"ט ואם אמרו שיש לה שערות ואח"כ בדקו אנשים ואמרו דאין לה או אפילו לא בעיל אחר יב"ש חוששין שמא נשרו כיון דנשים אמרו דיש לה כן נשמע מתוספות, מיהו נראה דוק' לענין מיאון חיישינן שמא נשרו אפילו לא בעיל דלא חיישינן בעלמ' וכאן חיישינן אבל לחלוץ אין חולצין ולא אמרו הואיל חזקה דרבא מסייע לה אמרינן בודאי נשרו כנ"ל, וביום אחרון של יב"ש אין נאמנות לומר דיש לה שערות כדי לחלוץ דאז ליכ' חזקה דרבא:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}