שולחן ערוך אבן העזר קסט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

השולחן ערוך בויקיטקסט עדיין בתהליכי בנייה. לחץ כאן כדי לראות דוגמה לעיצובו של סימן בשולחן ערוך יחד עם נושאי כליו. וראה גם ויקיטקסט:שולחן ערוך

אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט

<< | שולחן ערוך · אבן העזר · סימן קסט | >>

ראו סימן זה בתוך: טור אבן העזר · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
מפרשי שו"ע על הסימן:    חלקת מחוקק · בית שמואל · באר היטב · פתחי תשובה · ט"ז

הלכות חליצה
כל דיני חליצה בפרטות
ובו
אבגדהוזחטייאיביגידטוטזיזיחיטככאכבכגכדכהכוכזכחכטללאלבלגלדלהלולזלחלטממאמבמגמדמהמומזמחמטננאנבנגנדנהנו
העריכה בעיצומה
שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה.

דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים.

  • סימן זה נכתב בכתיב חסר. יש להפוך כל המילים החסרות לכתיב מלא ולמחוק תבנית בעבודה והודעה זו

סעיף א[עריכה]

מצות חליצה בג' דינים ישראלים, ושלא יהיו קרובים זה לזה ולא ליבם וליבמה. ואפלו שנים נשואין שתי בנות אחין, לא יהיו זה עם זה. אבל שני בשלישי, כשר (ת"ה סימן רכ"ו). ואפלו הם הדיוטות, רק שידעו להקרות את היבם והיבמה. ואם חלצה בפני עמי הארץ שאינם יודעים להקרות, כשרה:

סעיף ב[עריכה]

נמצא אחד מהם קרוב או פסול, או גר, פסול. ואפלו היה אביו גר ואמו ישראלית, פסול, עד שיהא אביו ואמו מישראל. ויש אומרים שאם אביו מישראל, כשר (טור בשם סמ"ג). ומיהו, חליצה פסולה מיהא הויא לפסלה על האחים, אפלו בינו לבינה.

הגה: יש אומרים דאסור לקח שכר מחליצה, דהנוטל שכר לדון דיניו בטלין (ר"י מינץ ומהרא"י), וכן נראה בעיני. בחליצות, יש לזהר שלא ישב בשלשה דינים שיושבים לחלץ מי שנוטל שכר, דהרי בעינן בית דין כשר מדאוריתא, ועין בחשן המשפט סימן ט' איזה שכר מתר לדין לקבל. ואפלו בזה נראה לי להחמיר אם נוטל שכר מן החליצה, משום מראית העין, כמו שמחמירין לענין קרובים ובשאר דברים לענין בית דין של חליצה, יותר מבשאר בית דין. וראיתי ושמעתי שהרב נוטל שכר הרבה מן החליצה, וסומך עצמו במה שמוכר לו סנדל של חליצה; וקלא גדולה היא בעיני, ושומר נפשו ירחק מזה. ולא דמי למה שעדי הגט נוטלין שכר מטעם שכתבתי לעיל סימן ק"ל, גם הרב המסדר הגט כמו שכתבתי לעיל בסדר הגט סעיף ד', כי אותן הטעמים אינם שיכים בחליצה (הכל דעת עצמו):

סעיף ג[עריכה]

לכתחלה מצוה שיוסיפו שנים על הג', ואפלו השנים הם עמי הארץ.

חלצו בג' חליצתה כשרה (טור). ואלו השנים שמוסיפים, לא יהיו קרובים ופסולים; ודוקא לכתחלה, אבל בדיעבד כשר (ב"י):

סעיף ד[עריכה]

צריכים הדינים לכתחלה לקבע מקום לומר: נלך למקום פלוני לחלץ.

מיהו, אם חלצה בלא קביעות מקום, כשר (טור בשם הרמב"ם):

סעיף ה[עריכה]

יש קבעים מקום בו ביום, ויש אומרים לקבע ביום שלפניו:

סעיף ו[עריכה]

אין חליצה כשרה אלא ביום. חלצה בלילה, חליצתה פסולה:

סעיף ז[עריכה]

אין חולצין בשבתות ולא בימים טובים; ומיהו, בחל המועד, שפיר דמי.

ויש אומרים דאין לחלץ בערב שבת וערב יום טוב, וכן נוהגין:

סעיף ח[עריכה]

צריך שיכירו שהוא אחי המת, ושהיה בעולמו, וזאת היא אשת המת; ואפלו אין כאן אלא עד אחד שמעיד עליהם, או אפלו קרוב או אשה או עבד או שפחה או קטן שהוא מכיר ונבון, נאמן בכך:

סעיף ט[עריכה]

צריך שידעו הדינים שיש צ' יום משמת הבעל, חוץ מיום שמת בו ויום שחולצת בו:

סעיף י[עריכה]

צריך שידעו שהיבם בן י"ג שנה ויום אחד, והיבמה בת י"ב שנה ויום אחד, ושהביאו שתי שערות אחר שהגיעו לזמנים אלו. ואם יש ליבמה דדים גדולים, אין צריך לבדק אחר השערות. וכן אם היבם נתמלא זקנו, אין צריך לבדק אחר השערות. ומשפט שתי השערות ובדיקתן, נתבאר בסימן קנ"ה (סעיף ט"ו):

סעיף יא[עריכה]

אין סומכין במנין השנים לא על פי קרובים ולא על פי נשים, אלא על פי עדים כשרים להעיד. ויש אומרים שאם החזק בעיני השכנים, שלא על פי האב, שבא לכלל שנים, או שיצא עליו קול שבא לכלל שנים, נאמנים להחזיקן בגדולים, אם בדקום ומצאו להם שתי שערות, אבל לא מהני שראו אותו שעלה לספר תורה או שהיה שליח צבור (מרדכי פרק מצות חליצה).

ואפלו בלא חזקת השכנים, אם יש להם רבוי שערות, או שהם ארכות כמו שרגילות לאיש גדול ולאשה גדולה, חזקה שבאו לכלל שנים, וחולצים. ועל זה סומכים שלא לבדק אם יש גמות בשערות, מאחר שיש רבוי שערות או שהם ארכות. ואם הם גדולים בקומה, יש לסמך שהם גדולים, אפלו לא הביאו כי אם שתי שערות. ואם יש ליבמה בנים, הרי הם כסימנים (הגהות מרדכי דיבמות):

סעיף יב[עריכה]

ישבו הדינים כמו שצריכים לישב בדין, ויעמדו לפניהם היבם והיבמה, שמצות חליצה לכתחלה, מעמד.

הגה: אבל בדיעבד, אם חלצה מישב, כשר (טור). וכן חולה שלא יוכל לעמד, יוכל לחלץ מישב, דכל דבר שאין לו תקנה חשוב דיעבד (פסקי מהרא"י סימן ק"צ). ועין לקמן סעיף ס"ד בפרוש סדר חליצה:

סעיף יג[עריכה]

מאחר שמסכים היבם לחלץ, יאמרו לו לבטל כל מודעות שמסר, כמו גבי גט; שאם מסר מודעא תחלה, החליצה פסולה.

הגה: וכן אם כפו אותו לחלץ, דינו כמו בגט. ועין לעיל סימן קל"ד. ואף על גב דיש אומרים מצות חליצה קודם, ואם כן כל כפיה היא בדין, מכל מקום אין לכף אלא במקום שנתבאר סימן קס"ה:

סעיף יד[עריכה]

לכתחלה צריך לתת ליבם מנעל החליצה במתנה. ויש אומרים שיהלך בו מעט, כדי שיהא נראה כשלו. ואם לא נתנו לו, כשר (טור):

סעיף טו[עריכה]

המנעל צריך שיהיה כלו של עור. לפיכך, צריך לתפרו כל תפירותיו בעור לכתחלה.

וכן נוהגין; ויש פוסלין אף בדיעבד (טור בשם הרמ"ה). דלא כיש אומרים דבזמן הזה שכל המנעלים תפורין בפשתן צריך להיות תפור בפשתן (בסדר ר"י מינץ בשם ר' שמריה).

אבל רצועותיו אין צריך שיהיו מעור. ויש אומרים דגם רצועותיו מעור (נמוקי יוסף), וכן נוהגין:

סעיף טז[עריכה]

צריך לכתחלה שיהא העור קשה קצת, שיהא דומה קצת לסנדל. ויש אומרים שהתפירה תהיה מבחוץ. יש אומרים מבפנים, כדי שיהא דומה לסנדל. ויש אומרים שלא יהא בגד או עור מבפנים ותפרו בו. ויש אומרים שעושים אותו מחתיכה אחת, כדי שיהא דומה גם בזה לסנדל.

הגה: אבל נהגו לחלץ לכתחלה במנעל שהוא תפור מבחוץ, וגם שהוא משני חתיכות, דהינו שהתחתון שלו שקורין שול"א הוא חתיכה אחרת. וגם הרצועות הם חתיכה אחרת תפורין בו. ויזהרו שלא תהיה העור של הסנדל משוחה בשמן לרככו (בסדרים):

סעיף יז[עריכה]

יש אומרים שלכתחלה עושין אותו מעור בהמה טהורה. גם הרצועות והקרסים שבו, גם רצועות התפירה (כ"כ בסדר ר"י מרגליות), וכן נוהגין:

סעיף יח[עריכה]

יהיו בו שתי רצועות לקשרו בהם, אחת בצד זה ואחת בצד זה. ויש אומרים שרצועות אלו יהיו לבנות.

וגם רצועות התפירה יהיו לבנים. אבל השאר, הכל שחור מבחוץ (הגהות מרדכי דיבמות), וכן נוהגים. אבל מבפנים, אין לחוש. ואם השחרו הרצועות מחמת זקנה, אין להקפיד (פסקי מהרא"י סימן ר"ה), וכן נוהגין. ויהיו הרצועות ארכות, שיוכל לכפל כל אחת שתי פעמים (כל בו):

סעיף יט[עריכה]

יעשו בו כמין קשר, שקורים חמרתא, בצד האחד, שיכנס בנקב שבצד האחר כדי להדקו יפה. ויש אומרים שיעשו שלשה קשרים בענין זה, ולפחות שתים.

הגה: ונוהגים לעשות שלשה. ולא יהיו הקשרים מן המנעל עצמו, אלא רצועה אחרת מחברת בראש המנעל. וכן יעשה הקרסים שבצד השני (הגהות מרדכי) וכן נוהגין. ויתפר אלו הלולאות והקרסים מבחוץ, ולא מבפנים, וכן נוהגין:

סעיף כ[עריכה]

יש אומרים שלא יהיה לו לשון כמו שרגילים לעשות במנעלים, כדי שלא יהא מעל דמעל.

הגה: יש אומרים לתפר שפה סביב המנעל למעלה (ר"י מינ"ץ בשם ראבי"ה), ולא נהגו כן. ויזהר לתפרו בתפירות תכופות זו לזו (בסדר ר"י מרגליות). ועושין אזני המנעל קצרים, שלא יהיו הלולאות והקרסים על המנעל, רק על הרגל, שלא יהיה מעל דמעל (הגהות מרדכי):

סעיף כא[עריכה]

יהא עשוי לצורת רגל ימנית, וינעלו ברגלו הימנית; ויהיה למדת רגלו, שלא יהא גדול עד שאין ראוי לילך בו, ולא יהיה קטן עד שאינו מכסה רב הרגל. ולא יהיה קרוע עד שאינו יכול לילך בו:

סעיף כב[עריכה]

חלצה בסנדל של עץ או של שעם שאינם מחפים עור, או ברגל שמאל, או שהיה מנעל גדול עד שאינו יכול לילך בו, או קטן שאינו מכסה רב רגלו, או קרוע שאינו יכול לילך בו, או בסנדל שאין לו עקב, או באנפליא של בגד, חליצתו פסולה.

היה של עץ ומחפה עור, או שבגד פשתן תפור בפנים, או שחלץ במנעל של שמאל בימין, כשרה (טור):

סעיף כג[עריכה]

מנעל של עובדי אלילים שמניחים אותו לרגלי הצורה ומהלכין אותה בו, לא תחלץ בו; ואם חלצה, חליצתה כשרה. אבל בשל תקרבת עבודה זרה, או של עיר הנדחת, או שנעשית לתכריכי המת, אם חלצה, חליצתה פסולה:

סעיף כד[עריכה]

שולט בשתי רגליו, וכן היא בשתי ידיה, יעשו בשל ימין.

ואם היא אטרת יד, תעשה בימין דידה, שהוא שמאל כל אדם (טור בשם י"א):

סעיף כה[עריכה]

אטר ברגלו, יש אומרים שחולץ בשתיהם, במנעל של ימין בימין, ובמנעל של שמאל בשמאל. ויש מי שנסתפק לומר שאין לו תקנה.

ונהגו כסברא הראשונה, ועין לקמן בפרוש הסדר סעיף מ':

סעיף כו[עריכה]

ינעל המנעל על רגלו כשהוא יחף, ולא על בתי שוקים, שלא יהא מעל דמעל. ומטעם זה יש מדקדקים שלא יהא טיט דבוק במנעל מבפנים, וגם מטעם זה יש מצריכים לרחץ רגלו הימנית יפה יפה:

סעיף כז[עריכה]

יש מי שאומר, שהיבם קושר כנף המכנסים למעלה משוקו, כדי שיראו הדינים היטב שאין דבר בין רגלו ובין מנעלו (הגהות מרדכי):

סעיף כח[עריכה]

ינעל המנעל ויכרך הרצועות סביב למנעל ברגלו, ויקשר שניהם יחד שני קשרים זה על זה, ואל יהדק קשר השני בחזק, כדי שתוכל להתירו בימין (כן עשה מהרי"ל וכן משמע בסמ"ג), ועניבה עליהם. וצריך שיהיה הקשר על בשר שוקו, ולא על אזני המנעל, לכך צריך שיחתך במנעל לפניו ולאחריו כמו פגימה, כדי שתהא הרצועה החוזרת דבוקה ממש על רגלו יחף. ויסבב הרצועות פעמים סביב לשוק, עד שישובו ראשי הרצועות (על השוק לפנים) ממעל לאזני המנעל (הגהות מרדכי), על השוק ערם. ויהיו הקשרים על פני השוק ולא מאחוריו. ויכניס הקשרים (שבאזנו) בנקבים שבאזנו השניה:

סעיף כט[עריכה]

מלמדין אותה ואת היבם לקרות, עד שהוא והיא יהיו רגילים, ותהיה יכולה לקרות "לא אבה" (דברים כה, ז) בנשימה אחת. ויש מי שאומר, שצריך גם כן שהוא יהיה יכול לומר: "לא חפצתי" (דברים כה, ח) בנשימה אחת. ויקראו אותה, והיא מעמד, בלשון הקדש: "מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי" (דברים כה, ז) ויקראו אותו, והוא מעמד; לא חפצתי לקחתה

ויש אומרים שצריך שידקדקו עמה שהיא תקרא: "לא אבה יבמי", בנשימה אחת (טור). וכן הוא המנהג. גם ב"לא חפצתי לקחתה". ועין לקמן בפרוש הסדר סעיף ס"ו:

סעיף ל[עריכה]

יעמד אצל כתל או אצל עמוד וישען בו, וידחק רגלו בקרקע, ותתיר קשרי המנעל, ואחר כך הקרסים, הכל בידה הימנית, ותתפס רגלו בידה השמאלית, ותהיה שומטת המנעל מן העקב בידה הימנית, ותחלץ כל המנעל גם בידה הימנית, וכל זה בלי סיוע יד שמאלית. ובכל זה לא תהיה יושבת, ולא על ברכיה, אלא תהיה מעמד, ותכף עצמה. ומשלכת המנעל לארץ.

חלצה בידה השמאלית או בשניה, כשרה (טור):

סעיף לא[עריכה]

גדמת, חולצת בשניה:

סעיף לב[עריכה]

יש אומרים, שאם לא דחק רגלו בקרקע, חליצתה פסולה:

סעיף לג[עריכה]

התיר הוא הקשר, ושמטה היא המנעל מרגלו; או שהתירה היא, ושמט הוא, חליצתה פסולה.

הגה: ויש אומרים דוקא שאינו יכול להלך בו בלא קשירה; אבל אם יכול להלך בו בלא קשירה, וחלצה אותו, החליצה כשרה אף על פי שהוא התיר הקשר (טור בשם הרא"ש):

סעיף לד[עריכה]

היתה רגלו עקמה לאחור, או הפוכה על צדה, או שמהלך על אצבעות רגליו, אינו חולץ:

סעיף לה[עריכה]

חלצה מן הארכבה ולמטה, חליצתה כשרה. מן הארכבה ולמעלה, חליצתה פסולה. ויש אומרים דאקשירה קאי, שאם היה הקשר למעלה מהארכבה, פסולה. אבל אם נקטעה רגלו, אפלו מן הארכבה ולמטה, אינו חולץ. ועל כן לא יהיה המנעל ארך עד למעלה מן הארכבה (מרדכי ריש מצות חליצה).

ויש אומרים דבנקטעה רגלו מירי, שאם נקטעה למטה מהארכבה ונשאר כל כך משוקו שיכול להכניס בו המנעל ולקשרו למטה מהארכבה, חולץ:

סעיף לו[עריכה]

קרעה המנעל מעל רגלו, או ששרפתו, פסולה:

סעיף לז[עריכה]

היה לבוש שני מנעלים, וחלצה העליון, אף על פי שקרעה התחתון עד שנתגלית רגלו, חליצתה פסולה.

אבל אם חלצה שניהם, חליצתה כשרה (טור):

סעיף לח[עריכה]

תעמד נגד היבם, ותירק בארץ כנגד פני היבם, רק הנראה לדינים כשיצא מפיה עד שיגיע לפני היבם. ואם לא ראו הדינים כשיצא הרק מפיה, כשרה:

סעיף לט[עריכה]

רקקה וקלטתו הרוח קדם שהגיע נגד פניו, כגון שהיא ארכה ממנו, צריכה לירק פעם אחרת. אבל לאחר שהגיע הרק נגד פניו, אפלו לא הגיע לארץ, כשרה. לפיכך, אם הוא ארך והיא קצרה, קרינן בה שפיר "בפניו" (דברים כה, ט):

סעיף מ[עריכה]

יבמה שרקקה דם, אינה צריכה לירק פעם אחרת. ויש אומרים דדוקא במוצצת, משום דאי אפשר לה בלא צחצוחי רק:

סעיף מא[עריכה]

אכלה שום או גרגר וכיוצא בו, מדברים המרבים רק, והיה רק זב מפיה, אינו כלום. ונהגו למנעה מלאכל כלום.

וכן לשתות, ותמעט בדבור, כדי שיבא הרק מעצמו. גם לא תנקר שניה, כדי שלא תרק דם (כ"ז בסדרים):

סעיף מב[עריכה]

אחר כך מקרין אותה מעמד: "ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו, ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל" (דברים כה, ט-י)(דברים כה, ט י). ומצוה לכל העומדים לומר: "חלוץ הנעל", שלש פעמים. ויש אומרים שגם היבמה תאמר כן:

סעיף מג[עריכה]

נמצא סדר החליצה: קוראה "מאן יבמי" (דברים כה, ז), וקורא "לא חפצתי לקחתה" (דברים כה, ח), וחולצת, ורוקקת, וקוראה "ככה יעשה לאיש" (דברים כה, ט י) ואין הסדר מעכב. ולא עוד, אלא אפלו לא קראה ולא רקקה, אלא שחלצה בלבד, החליצה כשרה. במה דברים אמורים, כשהיו יכולים לדבר, שהרי הם ראוים לקרות. אבל אלם ואלמת וקטנה, אינם חולצין, ואם חלצו, חליצתן פסולה; ואינה כשוטה וקטן, שלא עשו כלום, שאינה נפסלת לאחים ויכולה להתיבם להם או לו. ויש אומרים דהוא הדין לחליצת חרש וחרשת שאינה כלום. ויש אומרים שחליצתן פסולה, כמו של אלם ואלמת:

סעיף מד[עריכה]

צריך שיכונו היבם והיבמה שתהא מתרת לזר בחליצה זו. נתכון הוא ולא היא, או היא ולא הוא, לא התרה; אבל חליצה פסולה היא לפסלה על האחים. לפיכך, יבמה שגדלה בין האחים, וראינו שחלצה נעלו של אחד מהם, אסורה להתיבם, שמא כונו לשם חליצה; וצריכה חליצה כשרה, להתירה לזר; אבל כל זמן שלא ראינו שחלצה לאחד מהם, מתרת להתיבם, ואין חוששין שמא חלצה:

סעיף מה[עריכה]

וכן אם רקקה לפני היבם בפני בית דין, נפסלה מלהתיבם. ויש מי שאומר, דהני מלי כשרקקה רק, אבל אם רקקה דם, ואין רק מערב בו, אינה נפסלת בכך:

סעיף מו[עריכה]

יש מי שאומר, שיש לזהר שלא תירק היבמה לפני היבם קדם חליצה, כדי שלא תהא חליצה פסולה ותהא צריכה לחזר על כל האחים:

סעיף מז[עריכה]

אם קראה לבד, לא נפסלה בכך מלהתיבם:

סעיף מח[עריכה]

הסומא, אינו חולץ לכתחלה. ואם חלץ, חליצתו כשרה. ויש מי שאומר, שאם אין אח אלא הוא, חולצת לכתחלה, כדי שלא תתעגן (ב"י מ"כ). ולא מקרי סומא, אלא בשתי עיניו (הגהות מימוני פ"ד):

סעיף מט[עריכה]

קטנה שחלצה לגדול, חליצתה פסולה ונפסלה על כל האחים. וכשתגדיל, תחלץ מאחד מהם, ואינה צריכה לחזר על כל האחים:

סעיף נ[עריכה]

חליצה מטעת, שאומרים לו: חלץ לה על מנת שתתן לך מאתים זוז, החליצה כשרה, אפלו אינה נותנת לו כלום, ואפלו כפל התנאי. ואפלו אמר לה בשעת החליצה: על מנת שלא תנשאי לאיש, וכפל תנאו, אינו כלום (תשובת הרא"ש כלל נ"ב). ואף על פי שהחליצה כשרה אף אם לא תתן לו, מכל מקום חיבת לתן לו, כשאר שכר שכיר לעשות מלאכתן. אבל אם יש טענה שאינה חפצה בו מפני שאינו הגון לה, והוא חיב לחלץ אלא שאינו רוצה, והטעוהו שיחלץ לה על מנת שתתן לו מאתים זוז, אינה חיבת לתן לו כלום.

אבל אם נתנה לו המעות או השלישה לו המעות, אינה יכולה לחזר (תשובת רשב"א אלף ר"מ). ועין לעיל ריש סימן קס"ה:

סעיף נא[עריכה]

אמרו לו: חלץ לה ובכך אתה כונסה, או שאמרו לה: חלץ לה שזו מצוה היא ואינה מפסדת עליך כלום, ואם תרצה אחר כך ליבם, תיבם, וכיוצא בדברים אלו, אינה חליצה להתירה, כיון שלא נתכון להתירה, אבל נפסלה בכך מלהתיבם, וכופין אפלו בשוטים לחלץ לה חליצה כשרה:

סעיף נב[עריכה]

אמרו לו: האשה הזאת אינה רוצה בך דרך יבום, אלא חלץ לה ועקר זקתה הימנה והיא נשאת לך דרך נשואין, יש מי שאומר שחליצתה כשרה:

סעיף נג[עריכה]

דין חליצה מעשית על ידי ישראל או על ידי עכו"ם, דינה כדין גט מעשה, שנתבאר בסימן קל"ד. ועין לעיל סימן זה סעיף י"ג:

סעיף נד[עריכה]

מסר מודעא על החליצה, אינה חליצה בטלה, אלא חליצה פסולה היא:

סעיף נה[עריכה]

חליצה פסולה פוסלת על כל האחים, ופוסלת לכהנה, ואוסרת עליו כל קרובותיה, ואינה נשאת לזר עד שתחלץ חליצה כשרה. עברה ונשאת לזר קדם שתחלץ, חולץ לה חליצה כשרה והיא תחת בעלה, ואין מוציאין אותה ממנו, מכל מקום מפרישין אותה מבעלה עד שיחלץ לה היבם:

סעיף נו[עריכה]

לאחר שחלצה, כותבין לה בית דין שחלצה בפניהם, גט חליצה. ואם לא כתבוהו לה, כל שנים שראו החליצה יכולים לכתבו, אף על פי שאינם מכירים לא היבם ולא היבמה; שבית דין לא חלצו בפניהם אם לא היו מכירים. וצריכין לשרטטו, מפני מקראות שבו.

ועין לקמן בפרוש הסדר סעיף ל"ה: