שולחן ערוך אבן העזר קנה כ

במה דברים אמורים שיכולה למאן כשבודקים אותה ולא הביאה, כשלא בעל אחר היות לה שתים עשרה שנה ויום אחד. אבל אם בא עליה אחר כך, אינה יכולה למאן, שאף על פי שאין מוצאין לה סימנין חוששין שמא נשרו; שהוא ספק דאוריתא, שאם היה ידוע שהיו לה שתי שערות קודם שבא עליה הוו קדושין גמורים, שודאי בעל לשם קדושין, ואם קדשה אחר לא היתה צריכה ממנו גט; וכיון שהוא ספק דאוריתא חישינן שמא הביאה סימנין קודם שבעל, וצריכה גט מספק. ואם מאנה בו אחר שנבעלה, ונבדקה ולא נמצאו לה שערות, ונתקדשה לאחר, צריכה ממנו גט, מספק, ואסורה לחזור לו, ואם נשאת תצא מזה ומזה; והולד, ספק ממזר משניהם:

מפרשים

בית שמואל

עריכה

(כט) שלא בעיל אחר היות לה י"ב שנה ויום אחד: ואז אף אם היא גדולה ליכ' קידושין דאוריית' משום הכי לא חיישינן שמא נשרו וכתבו במ' ובהגמיי' דאז נשים נאמנות דאין לה שערו' ותמאן כיון דאיכ' /דליכא/ חשש דאוריית' כמ"ש לעיל וכן כשלא בעיל ונשים מעידות על שנים שהיא עדיין אינה בת יב"ש ויום א' נאמנות, וכן יש לדייק מרש"י פ' בא סימן ד' מ"ח ע"ב שכתב אי אמרו ליתנהו לא ממאנת דחיישינן שמא נשרו, ש"מ דוק' היכ' דאמרינן שמא נשרו אז לא ממאנת משא"כ כשלא בעיל ממאנת ומתוספות אין ראיה דפליגי ע"ז ממ"ש שם ד"ה בשלמ' וכו' דליכ' לפרש שומא נינהו ותמאן דהא קתני סיפ' דאינה נאמנת למאן וע"כ צ"ל דאיירי בלא בעיל דאל"כ איך ס"ד שתמאן דהא אף על גב שנאמנת דהני שערות נינהו מ"מ חיישינן שמא נשרו השערות לא יהא שלא היו שערות כלל א"י למאן אלא ודאי איירי שלא בעיל ומ"מ כתבו שהיא אינה נאמנ' שתמאן וי"ל באמת ה"פ דהא קתני בסיפ' דאינה נאמנת שתמאן אם כן סותר לריש' הן אם איירי כל הבריי' בבעיל הן אם איירי דלא בעיל אלא איירי הריש' לענין חליצה ובאמת איירי בבעיל, גם י"ל אם נשארו הני שערות ולא נשרו תו לא חיישינן שמא הביאה שאר שערות ונשרו מאחר ראינו הני שערות שהיה בה ולא נשרו מהיכי תיתי לומר שהביאה אחרות והם נשרו, לפי זה איירי תוספות בבעיל ומ"מ י"ל דנאמנת לומר שלא הביאה ותמאן ולא חיישינן שמא נשרו שערות החדשות מ"ה צריכי' להבי' ראיי' מסיפ', ונ"מ מזה אם נבדקת ע"י אנשים קודם הפרק וראו שערות ואלו שערות נשארו בה אחר יב"ש תו לא חיישינן שמא הביאה שערות אחרות חדשו' ונשרו מאחר דהישנו' לא נשרו ואז אפילו בבעיל אחר יב"ש ממאנת ולכאורה נ"ל כל ספיקו' כאן יש תקנה בקטנה שהשיאוה אמה ואחי' ונפלה לפני יבם שתמאן בפני ב' ותחלוץ אח"כ אז מותרת לאחר ממ"נ אי גדולה היא נפק' בחליצה ואי קטנה היא נפק' במיאון כאשר מצינו בכמה דינים שצריכה מיאון וחליצה כן ה"נ במיאון וחליצה א"צ בדיקה ואין ספק כלל:

(ל) צריכה ממנו גט: עיין פרישה שפי' דקאי על השני דצריכה משני גט ואסורה לחזור לו היינו לראשון ולכאורה תמוה ל"ל גט משני ממ"נ אי גדולה היא אין קדושי שני כלום ואם קטנה הוא תצא במיאון משני ומותרת לראשון ממ"נ וי"ל הספק הוא שמא תחת הראשון לא היה לה סימנים ותחת השני היה לה ונשרו אבל אם מעת שמיאנה עד הקידושין של השני לא היה סימני' באמת מותרת לראשון ממ"נ הנ"ל והא דחיישינן כאן שמא קדשה בביאה נראה מדויק לשון הרמב"ם והמחבר דוק' אם בעיל ואח"כ נבדקה אבל אחר בדיקה אין חשש שמקדש אותה פן נשרו הסימנים:

(לא) והולד ספק ממזר משניה': היינו השני ספק ממזר מדאוריית' שמא גדולה היא מאז ומקדם וכן מראשון ספק ממזר דאוריי' למ"ש שמא תחת השני נעשה גדולה ועיין פ"ד מהל' אישות במגיד וכ"מ שהבי' פלוגת' בזה הא דקי"ל בבעיל אחר שנתגדלה הוי קידושין דאוריית' וא"צ גט משני אם הטעם הוה מסתמ' בעיל לשם קידושין לפ"ז אם אמר בפירוש דאין בעיל לשם קידושין לא הוי קידושין דאוריית', או הטעם בעת הביאה נגמרין קדושין הראשוני', והסכימו דעיקר הוא דבועל לשם קידושין וכן הוא לשון המחבר ובכל אלו דהיא מקודשת לראשון מספק אז אם נתקדשה לשני אפילו בפניו לא הוי כאלו אמר גרשתני לכ"ע משום דהיא סבר' דלאו קידושין הם עיין בנ"י פ' ב"ש:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}