סמ"ג לאו קג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

<< · סמ"ג · לאו · קג · >>


לאו קג - שלא לגלות ערות אשה ובת בתה


שלא לישא אשה ובת בתה, כתוב בפרשת אחרי מות ערות בת בנך או בת בתך לא תגלה ערותן כי ערותך הנה מצינו אזהרה לבת בתו ולבת בנו אזהרה לבתו מניין וגרסינן בפ' הנשרפין [דף ע"ו] אביי אמר קל וחומר ומה על בת בתו חייב על בתו לא כל שכן ואע"פ שאין מזהירין לאוין מקל וחומר דבר זה אינו חסר כי אם גילוי העניין במקצת ורב יצחק בר רבי אבדימי אמר [שם] נלמדנה בגזירה שוה הנה הנה זמה זמה נאמר כאן כי ערותך הנה ונאמר להלן בסוף הפרשה ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה לא תקח לגלות ערותה שארה הנה זמה היא מה להלן עשה בתה כבת בנה ובת בתה אף כאן עשה בתו כבת בנו ובת בתו ומה הנה האמור שם כתוב זמה עמו אף הנה האמור כאן נעשה כאילו כתוב זמה עמו ומעכשיו נלמד עונש שריפה בבתו ובת בנו ובת בתו ובתה ובת בתה ובת בנה בגזירה שוה נאמר כאן זמה ונאמר להלן בפרשת קדושים איש כי יקח את אשה ואת אמה זמה היא באש ישרפו אותו ואתהן מה זמה הכתוב שם בשרפה אף זמה הכתוב כאן בשריפה ויש בכלל [ע"ש בדף ע"ה] אשה ובתה אשה ובת בנה אשה ובת בתה חמותו ואם חמותו ואם חמיו אמרו רבותי' ביבמות [דף כ"ז] שזה שכתוב בתורה ערות בת בנך וגומר דמשמע הא בת בנה ובת בתה תגלה שבזרעו מאנוסתו הבתוב מדבר מדלא כתיב בה שאר לפיכך הבא על בתו מנשואתו חייב שתים משום בתו ומשום ערות אשה ובתה ובחמותו לאחר מיתת אשתו נחלקו רבי ישמעאל ורבי עקיבא בפ' הנשרפין [דף ע"ו] אם היא בשריפה דתניא רבי ישמעאל אומר באש ישרפו אותו ואתהן אותו ואת אחת מהן שכך בלשון יווני וכן בלשון אשכנז קורין לאחת הן ללמד שאפי' לא היתה אלא אחת בחיים חייב ורבי עקיבא דורש אותו ואתהן אותו ואת שתיהן ואם אינו עניין לשריפת שתי נשים שזה אין יכול להיות תניהו עניין לדרוש שיהיו שתיהן קיימות אומר שם דקסבר רבי עקיבא חמותו לאחר מיתת אשתו איסורא בעלמא הוא דאיכא פירוש זאת האיסור אינה מדברי סופרים שאינו מונה אותה ביבמות [דף כ"א] עם השניות אלא איסורא מן התורה דארור שוכב עם חותנתו וגרסינן שם [דף צ"ד] חמותו לאחר מיתה נהי דמיעטה קרא משריפה מאיסורא לא מיעטה רחמנא אלמא איכא איסורא דאוריי' שם [דף כ"א וכל הסוגיא בתוס' שם] מותר אדם באשת חמיו אבל בירושלמי [שם] אומר אשת חמיו אסורה מפני מראית העין וא"ת תורה היא לאסור הרי דוד נשא רצפה בת איה שהיתה אשת שאול חמיו שנאמר ואתנה לך את נשי אדוניך בחיקיך ומעשה באחד שהיה טבחו טבוח ויינו מזוג לישא אשת חמיו והפסיד ר"ת את סעודתו ואסר לו שם [דף צ"ז והטעם במ"ע ק"י] אומרי' שהנטען מן האשה אסור באמה ובתה ובאחותה והא דת"ר [שם] אנס אשה מותר לישא בתה היינו לאחר מיתה אין לך ערוה בחנק אלא בעולת בעל בלבד שנא' איש אשר ינאף את אשת איש אשר ינאף את אשר רעהו מות יומת הנואף והנואפת ותניא [בפ' ד' מיתות ד' נ"ב] איש פרט לקטן פחות מבן ט' שהנבעלת לו פטורה שלפטור הקטן אינו צריך שהרי אינו בן עונשים אבל אם הוא בן תשע שנים שנינו בנדה [דף מ"ה] בן תשע שנים ויום אחד שבא על אחת מכל עריות האמורות בתורה כלן מומתין על ידו והוא פטור [מן הברייתא דלעיל] אשר ינאף את אשת איש פרט לאשת קטן אפי' היתה יבמה שבא עליה בן ט' וקנאה אע"פ כן הכא עליה פטור אשת רעהו פרט לאשת גוי פירש בין ארוסת גוי בין נשואת גוי הבא עליהן אינו במיתה דתניא בסנהדרין [דף ע"א] בן נח שבא על אשת חבירו ואחר כך נתגייר פטור משמע הא אם לא נתגייר חייב ובנשואה מדבר דאילו בארוסה פטור כדמפרש [דף נ"ז] בעולת בעל יש להם נכנסה לחופה ולא נבעלה אין להם ושם [בדף ע"א] מוכיח שמה שהוא פטור כשנתגייר זהו מפני שאם היה עושה עתה דבר זה לא היה מתחייב ודווקא ממיתה ממעט הבא על אשת גוי אבל מדאוריי' איסורא יש מדהוצרך להתיר אשת גוי ביפת תואר דתניא בקידושין [דף נ"א] וראית בשביה אשת יפת תואר אשת אפי' אשת איש [סוף הברייתא דלעיל] מות יומת הנואף והנואפת בחנק שכל מיתה האמורה בתורה סתם אינו אלא חנק כמו שמפרש שם [בפ' ד"מ דף נ"ב] נאמר מיתה סתם בידי שמים שנאמר ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו ונאמרה מיתה סתם בידי אדם מות יומת מה מיתה האמורה סתם בידי שמים אין בה רושם אף מיתה סתם האמורה בידי אדם אין בה רושם ואזהרת אשת איש כתובה במצות נערה המאורשה [היינו לעיל בסי' צ"ו] ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך וגו' וכתיב בעשרת הדברות לא תנאף ודרשינן עוד בשבועות [דף מ"ז] מלא תנאף לא תגרום ניאוף אזהרה לעוקב אחר המנאף פירש בערוך [בערך עקב] הולך על עקיביו להביא לחבירו נשים לניאוף: