חידושי הריטב"א על הש"ס/יבמות/פרק יא
פרקים: א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ז |
ח |
ט |
י | יא | יב | יג | יד | טו | טז
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
רי"ף |
רבינו אשר |
רמב"ן |
ריטב"א |
רשב"א |
תוספות רי"ד |
תוס' חד מקמאי
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
נושאין על האנוסה
נושאין על האנוסה ועל המפותה פרש"י בגמ' דמדאורית' נושאי' על האנוסה ועל המפותה אפי' בחייה וכי קתני נושאין לאחר מיתה וכו' תנינא להא דתנו רבנן אנס אשה מותר לישא בתה פי' ולגבי בתרייתא אין הפרש בין נשואי' לאנוסין אלא דליכא למתני מותר לאנוס בתה ולהכי נקט לישא בין ברישא ובין בסיפא וזה ברור:
דרך לקוחין אסרה תורה פי' וליכא למימר דלקוחין על בתריתא בלחוד קאי ושיהא אסור לישא על המפותה דאי אמרת לישא דוקא אסור ולאנוס מותר הא לא מסתברא ואי אמרת דאפי' לישא אסור וה"ה לאנוס כיון דאסירא ליה לא שייכא ביה לקוחין דאין קדושי' תופסין בה אלא ע"כ הני לקוחין על קמייתא קאי שאם עשה לקוחין בראשונה קרובותיה אסורות עליו ואפי' באונסי' והא דתנן שהנטען מן האשה פנוייה וכו' מדרבנן וטעמא דמילתא שאם הוא נושא קרובותי' הדרא הפנויה ונאסרה עליו בנשואי קרובות ודילמא רגילה גביה ועבי' איסורא דאוריתא והיינו דלא אסרי' עליה קרובותיה אלא בנשואין או קדושי' אבל כל דליכא קדושין שריא ואפי' בפלגש כמאן דשרי פלגש דעלמא ונראי' דברים דדוקא נקט אמה ובתה ואחות דהני רגילי גבה מש"כ בשאר קרובותיה ועכ"ז ראוי להחמיר ולאסור עליו שישא א' מן הקרובות האוסרות אותה בנשאיהן מ"ט דר' יהודה פרשנוה בפ"ק בס"ד:
תיפוק ליה משום יבמה לשוק פירוש דאיכא לאו נמי דאי ליכא אלא עשה הוה לן למימר לעבור עליו בשני לאוין ועשה וכיון דסוגיין על מימרא דרב שמעי' לכאורה כדברי ר"ת ז"ל דאפי' לרב איכא לאו ביבמ' כדפי' לעיל ואי לאחר מיתה פי' שמת אביו ליכא לאו ביבמ' ואיכא עליה לאו דדודתו ולאו דכנף הראוי לאביו:
מתניתי' הגיורת שנתגיירו בניה עמה פי' והיתה הורתן ולידתן שלא בקדושה כדדייק לישנא וכדמשמע נמי מסיפא וכל כה"ג גר שנתגייר כקטן שנולד דמי ואפי' קורב' דאם לית להו וכ"ש קורבה דאב. וכשלידתן בקדושה ואין הורתן בקדושה יש להם שאר אם אבל אין להם שאר האב וזרעו של אב שנזרע שלא בקדושה רחמנא אפקריה וכמאן דליתיה דמי וכשהורתן בקדושה יש להם אפי' שאר האב והם כישראלי' גמורי' מן התורה וזה כלל גדול לכל השמועות והכי איתא במתני' דאתי' תאומי' דלקמן הילכך רישא דקתני הגיורת שנתגיירו בניה עמה שהיתה הורתן ולידתן שלא בקדושה אפי' שאר האם לית להו ופשיטא דלא שייך בהו יבום וחליצה דתליא באחים מן האב והא דקתני לא חולצין ולא מתיבמין בגמרא איפליגו בה (אם) איכא מ"ד דהק"ל דליתנהו בתורת ייבום כלל ואפי' מדרבנן ואי בעי למנסב נשי דהדדי לאחר מיתה נסבי ואעפ"י שהיו לה בנים דלאו אשת אח היא כלל ואיכ' מ"ד דמדרבנן אשמועי' שאסורי' לייב' ולא מדאורית' אלא מדרבנן משום גזירה וכדבעי' לפרושי בגמ':
ואפילו היתה הורתו של ראשון שלא בקדושה ולידתו בקדושה והורתו ולידתו של שני בקדושה פי' אסורים ליבם ואין בהם חליצה ויבום שהרי אינו אחיו מן האב כי הראשון שהיתה הורתה שלא בקדושה רחמנא אפקריה לזרעיה ואין חליצה וייבום אלא באחיו מן האב הילכך אסורי' ביבו' מן התורה דהא כיון דלידתן בקדוש' אחיו מן האם הם והויא לה אשתו של כל א' מהם לגבי חברי' אשת אח שלא במקום מצוה ובגמ' מפ' מאי אפי':
גמרא בני יודא אמתא אשתחרור פי' והיתה הורתן ולידתן שלא בקדוש' כדמוכח לישנא שאלו היתה לידתן בקדוש' דכ"ע אסורי' בנשים דהדדי אפילו לאחר מיתה ומדאורייתא דהא אחים מן האם נינהו אבל השת' שאפי' לדתן שלא בקדוש' כקטן שנולד דמי ומדאוריית' לית להו שום אחוה ושום קורבה:
שרא להו רב אחא בר יעקב למנסב נשי דהדדי פי' אפי' נשים דנסיב בגיירותן שרא להו לאחר מית' כיון דלית להו קורבה דאוריתא לית לן למסרינהו מדרבנן וכדמפרש ואזיל. ורב ששת פליג ואסור מדרבנן ודכ"ע נשי דנסוב בעכו"מתן שלא ידעום לאחר גיירו' בתור' קדושי' שרו אהדדי וזה הכלל יהיה בידך כי איסור קירבה בגרים הוא מפני א' מג' דרכי' הא' מדאורית' כשלידתן בקדושה דאית להו שאר האם מיהת וכן צ"ל כשהורתן בקדושה שיש להם שאר האב והשני דרכים מדרבנן באחת מטעם שלא יאמרו באנו מקדוש' חמורה לקדוש' קלה כדאית' בפ' כיצד ולקמן בדוכתי אחריני וזה נאמ' בכל איסורי ערוה שיש להם בעודן עכו"מז ממה שאסר הכתוב לבני נח כמפורש בסנהדרין בפ"ד מתות (דף נ"ז) דאלו במה שלא נאסר להם מן התורה אלא שהוא מחוקותיהם אינו חשיב אפילו קדושה קלה ואין חוששין לו כלל וכן קבלתי מרבותי ז"ל וכן דעתי נוטה ונפקא מינה לעכו"מז שנתגייר. והדרך הג' כי לפעמים אנו אוסרי' אותו אפילו במה שהיה מותר להם בעכו"מתן מן התורה משום שהוא אסור אלינו לגר גמור כדי שלא יבא לטעות ולמסרך ולהתחלף הם או אחרי' וכדאמרי' הכא בסוגיי' לקמן ואולי בנשי' שנשאו בעכו"מתן ליכא חדא מהני דאינהו לית להו ערוה משום אישות אלא אשת אב אליבא דר"ע דדריש על כן יעזוב איש את אביו זו אשת אביו והא דמרבי' להו מדכתי' איש איש אל כל שאר בשרו שהעכומ"ז מוזהרי' בעריות אינו אלא לענין עריו' של שאר או לענין שאסורי' בנערה מאורסה שלנו ובכנוס' לחופה ולא נבעלה מש"כ לדידהו שאין להן איסור אלא בבעולת בעל אבל שום איסור אחר דמחמת אישות לית להו דהא אחות אשה שריא להו ראיה לדבר מיעקב שנשא שתי אחיות וכן מותר בכלתו כדמוכח מיהודה שבא על תמר ואמר צדקה ממנו ולא מצינן שהותר להם איסור ערוה משום מצות יבום ואפי' תאמר כי דרך יבום עשה כן יהודה וכיון דלית להו בעכו"מתן איסו' אשת אח אין לנו לאסור עליהם לאחר גיירותן אשת אח מטעם שלא יאמרו באנו לקדוש' קלה מקדושה חמורה ואי משום שהיתה עליו אסורה בעכומ"ז מדין אשת חבירו כשנכנס' לחופה ונבעלה הנהו נשואי' כבר פקעו בעכו"מתן וכ"ע ידעי דלא חשיבי כלום ואפי' מחיים וכ"ש לאחר מית' דאפי' נשואין גמורין שלנו פקעי ואי משום גזירה שלא יבואו לטעות באשת אח דעלמ' ליכא דלכ"ע כיון שלידתן שלא בקדושה לית להו אחוה וכגר שנתגיי' דמו ולא טעו בהו הילכך כי פליגי הכא בנשי דנסיב בגיירתן ואלו מחיים אסורה היא מן התורה מדין אשת איש כיון שנשאת בגירות וקדושיו קדושי' מן התורה אבל לאחר מיתה הוא דשרא רב אחא דפקע איסור אשת אח הא מדאורית' כקטן שנולד דמי הואיל ולדתן שלא בקדושה ואי מפני שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה הא בעכו"מתן לית להו איסור אשת אח כדאמרן ובגזירה דטעות' ואיחלופי הוא דפליגי כדמפרש ואזיל. דרב אחא סבר דלא טעו בהא ורב ששת חייש דילמא טעו ומסרכי בהו כדמפרש ואזיל:
כי פליגי מן האם ומן האב פי' שנקראי' אחים פעמים על שם אביה' פעמים על שם אמם רב אחא סבר דשרו דעל הרוב בני פלניא מקרו וכ"ע ידעי שאין אבות להם ולא טעו בהם ורב ששת סבר דכיון דלפעמי' קרו להו בני פלנית' נראי' כאחים מן האם וסבורים העולם כי שאר האם שלהם שאר הוא וקיים הוא בהם לעולם ואי שריית בהו אתי למיטעי אינהו ואחריני באחים מן האם:
א"ד פליג רב אחא בר יעקב למשרי אפי' באחיו מן האם פי' ולהוסיף בא האי לישנא בתרייתא דה"ה דפליגי במן האם בלחוד ואסר בה רב ששת. מ"ט גר שנתגייר כקטן שנולד דמי וק"ל מאי קאמ' וכי עד השתא לא ידעי ה"ט וי"ל דלישנא קלילא נקטי והכי קאמרי' הכל יודעי' דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי ולא טעו בהו כלל בענין זה דאיסור אשת אח דאלו במילי אחריני הוא ודאי גזרי' דאתו איהו גופיה וטעו בה כגון ההיא דאמ' לקמן גבי נשא אשה ובת' וגבי חמותו אבל בהא דחשש' הוא דטעו שאר אינשי למישרי בישראל דכות' קאמ' רב אחא דליכא למיחש ופוסק רב אלפס ז"ל הלכת' כרב ששת לחומר' ומשום דרב משמע דקאי כוותי' מדקא מתמה ואמ' והא רב ששת אסר אבל מ"ה ז"ל הסכים לדברי הפוסקי' הלכה כרב אחא לקול' כיון דאיסו' דרבנן הוא ועביד בה עובדא וראמי אנפשיה לומר רב ששת אסר ואנא שרינא מכלל דקים ליה שפיר בשריותא דיליה או מגמרא או משום טעמ' דמסתבר דאית לה וכנ"ע:
תנן הגיורת שנתגיירו בניה עמה לא חולצין ולא מייבמין פי' ומילת' פסיקת' קתני אפי' בנשים שנשאו בגיירותן ולא עוד אלא שלא נצרכה אלא לזו דאלו לנשים שנשאו בעכו"מתן פשיט':
מ"ט לאו משו' דאסורי' פי' דה"ק אינם רשאין ליבם דאלו שפטורי' מלייבם פשיטא אלא ודאי איסור' אתא לאשמועי' דמדרבנן מיהא אסירי בנישואי דאהדדי אפי' לאחר מיתה ופרקי' לא שאינן בתורת יבום וחליצה ושריא לעלמא. ואינהו נמי שרו בה פי' דתנא פטורין מחליצה לאשמועי' דלא חשיבא שום אחוה ואפילו מדרבנן דאפי' אינהו נמי שרו בה כאלו הם נכרים גמורים דהא קתני סיפא ואפי' אא"ב אסירא היינו דקתני אפי' דאע"ג וכו' דכשתי אמהות דמי א"ה אסירי וכו' ק"ל מאי קאמ' דבהא שייך אפי' לרבות' דאיסור' אדרבה וזה פשוט יות' לאיסור שהוא אסור מן התורה דאחים מן האם הם גמורי' וי"ל דהיינו מאי דקא מפרש כי לפי מראות בני אדם וטעות' שייך אפי' כי לעולם נרא' שכיוצא באלו שלא היתה הורתם שוה היתה כשתי אמהות טפי מהורתם ולידתם שלא בקדושה:
א"א שרי מאי אפי' פרש"י ז"ל דלמאי דקתני ולא מייבי' למשריי' לעלמא אין בו שום רבות' בזו מפני שהיו אחים מן האב דייבו' באחים מהאב תלי'. וי"מ עוד לדבריך דאמרת דרישא עיקר שריותא דידהו דשרו אתא לאשמועי' והוא עיקר חדושו של תנא א"כ היכי שייך בה בסיפא אפילו דהא בסיפא לד"ה אסור' היא להם מן התורה. ופרקי' דסיפ' לא אתי' אלא משום שריות' דעלמא דאע"ג דתרוייהו לידתן בקדושה כאחים גמורים מן האב אפ"ה שריא לשוק בלא שום חליצ' ויבו'
א"ד הנ"מ וכו' אא"א אסירי מאי אפי' פי' אדרבא כ"ש דפשיטא טפי שהם אסורי' דהא אחים מן האם הם דבר תורה:
ת"ש ב' אחי' תאומי' גרים פי' והורתן ולידתן הית' שלא בקדוש' כדמוכח מסיפא וכן משוחררי' לא חולצים ולא מייבמי' פירוש ואפילו בנשי' שנשאו בגיירותן וכולה פשיטא הוא עם מה שכתבנו לעיל:
הא איסורא איכא פי' מדרבנן מיהת וקשה לרב אחא דשרי [בין ללישנא קמא] בין ללישנא בתרא דהכא כיון דתאומי' הוו אחי' מן האב ומן האם נינהו אבל לרב ששת אתי' שפיר ואפי' ללישנא בתרא דאיהו לעולם אסר אפי' באחים מן האב כדכתי' לעיל:
מאי לאו דנסבא כשהוא גר פי' וש"מ שאפי' אשה שנשא אחיו בגיירות דקדושיו קדושי' כיון שמת מותרת לאחיו ואעפ"י שיש לו בנים והא ודאי לא נצרכה אלא כשלדתן בקדושה דאי כשלדתן שלא בקדושה פשיט' וק' לרב ששת דאסר וה"ה דק' לרב אחא ללישנא קמא דהכ' מילתא פסיקתא קתני ואפילו באחים מן האם ולא מן האב:
לא דנסבא כשהוא עכומ"ז פי' ומשנתגייר לא ידעה דהשתא לכ"ע שריא לאחים אחר מיתה מיהת וכדפי' ואפילו מחיים אפשר היה להתיר אע"ג דאסירי בעכומ"תן משום בעולת בעל אותו אישות אין לו עיקר וכשנתגיירו פקע וליכא שמא יאמרו באנו מקדושה חמורה ודלא כי"א דא"ה אסירי מחיים שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדוש' קלה וא"כ אפי' בגט לא משתריי' ואפי' לעלמא דאינהו לאו בני גטה נינהו בעכומ"תן ויאמר' באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה ותהיה בת עכומ"ז בעולה שנתגיירה אסורה לישראל עולמית אלא ודאי דהא ליתא דכולי עלמא ידעי דאישותם פקע בגיירות וליכא למיחש לאותו אישות כלל ובת עובדי כוכבים ומזלות שנתגיירה מותרת ועכומ"ז שנתגייר הוא ואשתו אם רצה מקיימ' ואם רצה פוטרה בלא גט וכן דעת גדולי רבותינו ומר' הר"ם ז"ל:
אמר הרי אשה וז' בניה על ספסל זה ישב ר"ע פר"ח ז"ל בשם אחרים הרי אשה וז' בניה מעידים כי על ספסל זה ישב ר"ע ואמר ב' דברים אלו ואינו נכון דא"כ כי פרכי' לקמן בהא דת"ח שמורה הוראה וכו' מאי מפרקי' שאני הכא דקאמ' הרי אשה וז' בניה ערביך צריך ערבא דאינהו לא מהימני מהא פירכא גופי וגם ר"ח ז"ל כתב דלא מסתבר הפי' והוא ז"ל פירש כפרש"י ז"ל הרי אשה זו שהתיר ר"ע לאח ואלו ז' בנים שלה:
ואיבעית אימ' שאני הכא דקאמר מילת' דיונה בן אמיתי בהדה פרש"י ז"ל ומגו דמהימן אהא מהימן אהא דנכרין דברי אמת ע"כ ומסתבר דהאי טעמ' דמלת' כי מי שאמר הלכה משבא מעשה לידו אין שומעין לו לא מפני שנחוש לשקר חס ושלום אלא שאומ' כן בדדמי מתוך שסובר שהדין כן וכדפי' במכילתי' דלעיל ולפי' כל שמסיי' לומר לן ד"א עם ההלכה ההיא באותו מעמד ראיה הי' והוכחה שנזכר ההלכה יפה ולא אמ' בדדמי כלל שאלו היינו חוששי' לו לשקר כי אמר מילת' אחרינ' בהדה דילמא איערומי מערים:
כך הגרסא בספרים ישיני' וכ"ג רש"י ז"ל וכן מצאנוה בתוספתא גר עכומ"ז שהיתה הורתו שלא בקדושה ולדתו בקדוש' יש לו שאר האם ואין לו שאר האב ורש"י ז"ל פי' כל הברית' דאיסור' משום דאתי לאיחלופי ולמטעי באיסור' דאורית'. נשא אחותה מן האם שנולד' בשעת עכו"מז יוצי' ואע"ג דלאו אחותו היא דכקטן שנולד דמי' דילמ' אתו למנסב אחותו שנולדה לאחר גיירות שהיא אסור' לו מן התורה דאחותו גמורה היא. מן האב יקיים דליכ' למגזר מידי דאפי יבא לישא אחותו שיוליד אביו אחרי הגירו' לית לן בה דלאו אחותו הי' כיון דהורתו שלו שלא בקדוש' אין זה אביו ואינה אחותו:
אחות אביו מן האם יוציא גזירה משום אחותו מן האם כדאמרן מן האב יקיים דליכ' למגזר:
אחות אמו מן האב רמ"א יוציא הואיל ואיכ' צד אם גזרי' וחכמי' אומ' יקיים דליכ' למגזר דלא דמיא לאחותו מן האם ומותר באשת אחיו שנולד בשעת עכו"מז אפי' מאמו דלא גזור אטו אשת אחיו מאמו דבגירותו דקורב' גזור רבנן אבל במידי דלא אתי ליה אלא ע"י קדושי לא גזור רבנן ע"כ פי' רבי' ז"ל ולפי שיטה זו י"ל דדוק' נקט תנא לדתו בקדוש' דבדידי' איכ' למגזר משום אחותו מן האם שתולד בגירות הואיל וגם הוא נולד בגיירות שאם הוא נולד בשעת עכו"מז ליכא למגזר בי' כלום ובתוס' הקשו על פי' זה מדאמרי' בפ"ד מיתות תניא כל ערוה שב"ד ממיתין עליה בן נח מוזהר עליה אין ב"ד של ישראל ממיתין עליה אין בן נח נהרג עליה דברי ר"מ וחכמי' אומרי' הרבה עריות יש שאין ב"ד של ישראל ממיתין עליהן ובן נח מוזהר עליה והוינן בה ומי אר"מ הכי כל ערוה שאין ב"ד ממיתין עליה אין בן נח מוזהר עליה פי' כגון חייבי כריתות והתניא גר שהיתה הורתו שלא בקדושה וכו הא כל הני דמתני קאמר ר"מ יוצי' אלמא בן נח אסו' בהם בשעת עכו"מז ולפי פי' רש"י ז"ל שפי' בכאן מאי קושיא דהא טעמא דמתני' לאו משום שאסור בהם בשעת עכו"מז גזרו בגירות אלא שמא יטע' לישא אחותו שתולד בגיירו' האסורה לו מן התורה. ועוד שפי' הוא ז"ל בכאן דאחות האב מן האם יוציא גזירה משום אחותו מאמו והתם משמע בהדיא דמוקי האי ברייתא אליבא דר' אליעזר דדריש אביו זו אחות אביו אלמא טעמא דאסרי באחות אביו מן האם אינו מפני הגזירה שאומ' רש"י ז"ל אלא מפני שאסור' לו בשעת עכו"מז אליבא דר' אלעזר וגם רש"י ז"ל כן פי' שם במ' סנהדרין וכן עיקר והכי פי' גר שהיתה הורתו שלא בקדוש' ולידתו בקדושה יש לו שאר האם לאסור עליו אפי' שאר האם שנולד בשעת עכו"מז גמורה מפני שהיה לו אסור בעכומ"תן דבני נח יש להם שאר האם דמחמת קורבה הילכך גזרינן בהם כדי שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה. ואין לו שאר האב פירוש אינו אסור בשאר האב ואפי מה שנולד לאביו בגירות אחריו דכיון דאין לו בשעת עכומ"ז שאר האב אין לחוש לומר באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה וגזירה דטעותא נמי ליכא דכ"ע ידעי דלא חשיב אביו כלל והיינו דפי' כיצד נשא אחותו מן האב יקיים כי מותרת היתה לו בשעת עכומ"ז דלית להו שאר האב ולפי' אפי' נולדה בגירות יקיים. אחות אביו מן האם יוציא כדאוקימנא התם אליבא דר' אליעזר דאסר אותה לבני נח דדריש את אביו זו אחות אביו הילכך אסורה לו כדי שלא יאמ' באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה ודוקא באחות אביו מן האם דאית לה שאר אם עם אביו אבל אחות אביו מן האב יקיים דהא אפילו לרבי אלעזר מותרת לבני נח מקרא מלא דבר הכתוב ויקח עמרם את יוכבד דודתו לו לאשה והיינו אחות אביו ומוקים לה ר אלעזר באחות אביו מן האב וטעמו של רבי אלעזר כי האיסור הזה חדוש הוא לבני נח שהרי אחותו מן האב מותרת לו והרי בן נח מותר בבתו כדאמר רב הונא בפרק ד' מיתות והיאך יאסר באחות אביו אלא ודאי חדוש הוא וגזי' הכתוב ואין לנו אלא אחות שאר דהיינו אחות אביו מן האם אבל אחות אביו מן האב דליכ' שום שאר אם מותר לבני נח. ואף לר"ע שפי' את אביו גם הוא חדוש לבני נח וגזרת הכתוב דהא לית לבני נח שום ערוה דמחמת אישות כלל כדפרישנא לעיל. והא דקתני אחות אמו מן האם אסורה היא לו בשעת עכו"מז לר"א מפני שהוא שאר האם גמור וכדדריש התם את אמו זו אחות אמו אבל לר"ע אחותו ממש ואחותו מאמו הוא דאסר הכתוב לבני נח אבל לא אחות אמו כלל:
אחות אמו מן האב ר"מ אומ' יוציא פי' יוציא אליבא דר' אלעזר גזירה אטו אחות אמו מן האם ואטו אחות אביו מן האם כיון דאיכא צד אם ואע"ג דאינהו גופייהו אינן אסורות אלא כדי שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה וכו' קסבר ר"מ דכלה חדא גזירא היא וחכמי' אומרים יקיים גזירה לגזירה היא והשתא דפרישנא דטעמי' דקתני יוציא היינו כדי שלא יאמרו באנו מקדו' וכו' וה"ה גר שהורתו ולדתו שלא בקדוש' יש לאסו' בכל מה שאמ' בברית' שיוצי' דבדידיה נמי איתי' לה"ט והא דקתני הורתו שלא בקדושה ולדתו בקדושה משום דכח דהתיר' נקטי' שאין לו שאר מן האב ואעפ"י שהיתה לדתו בקדושה ולא גזרו בו כלום מדבריהם אטו הורתו ולידתו בקדושה והרי הוא אסור מן התורה משום שאר האם במה שהיתה הורתו בקדושה ואסור מדבריהם במה שנולד בשעת עכו"מז בכל מה שאסרו בהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה וזה ברור. ודעת הגאון ז"ל שהלכה כר"ע וא"כ ליתה למתניתין דאסר אחות אביו מן האם וכ"ש אידך דהא כרבי אליעזר אוקימנא וכן פסק הרמב"ם דגר שהורתו שלא בקדושה ולדתו בקדושה מותר באחות אביו אפי' מן האם והיינו כר"ע אבל יש פוסקי' כר' אליעזר דמתני' דהכא דר"מ ורבנן כוותיה ובמתני' דהתם דקאי ר"מ בשיטתיה דר"ע רבנן פליג עליה ויחיד ורבים הלכה כרבים וכנ"ע וכן דעת הר"ם ז"ל:
ומותר באשת אביו ובאשת אחי אביו פי' דתרוייהו ליה שריין בשעת עכו"מז כדפרישית הילכך אפילו למי שהורתו ולידתו בקדושה שרייא אם היתה הורת אחיו או אחי אביו שלא בקדושה:
ושאר כל העריות מותרות לו לאתויי אשת אביו פי' שהיא מותרת לו בין מחיים בין לאחר מיתה והיינו כדר' אליעזר כדאוקימנא אליב' דידיה בפ"ד מיתו' דלדידי' אשת אב מותר לבני נח לאחר מיתה דלא דריש את אביו זו אשת אביו אלא זו אחות אביו ומחיי' הוא דהות אסיר' ליה בשעת עכו"מז משום אשת חבירו כדין כל בעול' בעל וכיון שנתגיי' פקע לגמרי הילכך אשת אביו שלא ידעה אביו לאחר שנתגיירה מותרת היא לו ואפי' מחיים ואפי' ידעה לאחר שנתגייר אסורה עליו מחיים משום אשת איש ומותרת לו לאחר מיתה כשם שהיתה מותרת לו בשעת עכו"מז. אבל לר"ע דאמ' את אביו זו אשת אביו הרי היא אסורה לו בין מחיים בין לאחר מיתה ואעפ"י שלא ידעה אביו לאחר גיירות כדי שלא יאמרו באנו מקדושה וכו' דכי אמ' קרא את אביו זו אשת אביו סתמא אמ' ואפי' לאוסרה עליו לאח' מיתה ולא עוד אלא דאלו בחייו הרי היא בעולת בעל ולא מצי תלמודא למימר לאתויי כלתו דכיון שהיתה לדתו בקדושה כ"ש שהיו בניו בקדושה והרי הוא אסור בבתו ובכלתו מן התורה אבל למאן דגריס במתני' גר שהיתה הורתו ולדתו שלא בקדושה הא מצי לאתויי כלתו דקודם גירות דבן נח מותר בכלתו ובתו וליכא למגז' בה כדי שלא יאמרו וכו'. ואצ"ל שאין בו איסו' לאשת בנו ולא בבתו שהרי הורתו שלא בקדושה שאינם בנו ובתו דרחמנא אפקרי' לזרעי' וזה ברור. ויש שפי' דהא דקתני אשת אביו שהוא מותר בה אפי' לר"ע היא ואפי' נשא אביו בגירות מותר בה לאחר מיתת אביו דמדינא אינו אביו כיון שהורתו שלא בקדושה ומשום גזיר' נמי ליכא שלא יאמרו כלום בשאר האב שהדבר פשוט אצלם שהם מחזיקים זרעם בהפקר או משום דשטופי' בזמ' או דאין להם קורבה באב אלא אשת אב בלבד מגזירת הכתוב ואפי' באחותו מאביו ובתו שריא להו וכן דעת הרמב"ם ז"ל ואינו מחוור:
נשא אשה ובתה כונס א' ומוציא א' פרש"י ז"ל אגר דעלמא קאי שנשא כשהי' עכו"מז אשה ובת' ונתגיירו עמו דאלו האי שנולד בקדושה לא נסיב אשה ובתה דישראל גמור הוא וכ"ת דנסיב אשה ובתה שהיו גיורות דלית להו קורבה דכקטן שנולד דמי למה לי למיתני גר אף בישראל נמי מצי למימר עכ"ל ז"ל וכ"ע. וכן הוא בירושלמי בפי' וזה הצריך לקצת חכמים ז"ל לגרוס ברישא ולידתו שלא בקדושה כיון דבסיפא מיירי בהא נקיט לה תנא הכי בסתם מכלל דרישא בהכי מיירי דאי לא ה"ל לפרושי בהדיא והא ל"ק כולי האי דמשום דפשיט' ליה לתנ' שאי אפשר להעמידה דומי' דריש' לא חשש לפרשה וטוב' דמתני' עבדי הכי ולא עוד אלא דהא פרש"י דריש' נמי כל מה דאסר בשאר האם אפי' בהורתו ולדתו שלא בקדושה הי"א ולא נקיט לידתו בקדושה אלא משום שארתה דשאר האב הילכך קיימא הך סיפא על הגר דאיירי ביה לענין איסורה דשאר האם. והא דכונס א' ומוצי' א' פרש"י ז"ל דגזירה היא דלא ליתיה למשרי בישראל אשה ובתה וכ"ע. דליכא משום שלא יאמרו באנו וכו' דהא בשעת עכו"מז מותר בן נח באשה ובתה דלית להו שום ערוה מחמת אישות אלא אשת אב לר"ע וכדפרישית לעיל ודעת ר"ה ז"ל שלא אסרו משום גזירה שלא יטעו בישראל אלא באשה ובתה וכיוצא בה שיש בהם שאר האם בעכו"מתן וכגון שני אחים מן האם אבל באותם שאין להם שאר בשעת עכו"מז כגון אחוה דמן האב מותרת לו בגיירותו וכן כתב הרמב"ן ז"ל דבתו שנתגייר' מותר' לגר וזה עול' עם הטעם שכתבנו וכן דעת מהר"ם ז"ל ודברים של טעם הם:
התם קאי וה"ק הא דאמר רבנן יקיים לכתחלה לא יכנוס פי' דכל מאי דקתני' מתני' יקיי' לכתחלה לא יכנוס וכדפרש"י ז"ל בסנהדרין. ויש שפי' דלא קאי אלא אחות האם מן האב דקתני ר"מ אומר יוציא משום איכא צד אם דמסתב' טעמיה לרבנן לכתחל' אבל באידך דקתני יקיים ליכ' טעמ' למיסר אפי' לכתחלה וטעמ' דמסתבר הוא אלא שהלשון כלשון הראשון הוא ומ"מ אין האיסור הזה לתרוייהו פירושי אלא לר"א דאוקימנ' כוותי' אלו לר"ע כלהו שריין ואפי' לכתחל' כדפי' הרמב"ן ז"ל וכן התירם הרמב"ם ז"ל מפני שסובר דהלכת' כר"ע:
מתה אשתו מותר בחמותו איכא דתני אסור בחמותו חדא כר' ישמעאל וחד' כר"ע פירוש הא נמי על נשא אשה ובתה קאי דמיירי כשהיתה לידתו שלא בקדושה דאלו בגר דריש' שהיתה לידתו בקדוש' הרי הוא גר גמור ואסור בחמותו אלא ע"כ גר שנולד שלא בקדוש' מיירי וכגון נשא אשה בשעת עכו"מז ונתגיירו שניהם וגם חמותו ושורת הדין דשרי' ליה דפקע אישות לגמרי ואף כשהיה עכו"מז מותר היה בחמותו כדכתיבנ' לעיל דלית להו ערוה מחמת אישות הילכ' ליכא למיס' מטע' שלא יאמרו וכו' וע"כ ליכ' למיסר אלא מן הטעם שלא יבואו לטעות כן בישראל לישא חמות ואלו בחיי אשתו הא ודאי אסור בחמותו לד"ה כיון שבישראל יש איסור חמות מחיים במית' ובכרת לד"ה ולכן נחלקו כשמתה אשתו דה"ל חמות לאחר מיתה ולר' ישמעאל דאמר דבדידן חמותו לאחר מיתה בשריפ' וכרת גזרו בה בגרים ולר"ע כיון דקלישא איסורא לא גזרו בה בגרי' וכ' מפר' ואזיל וכבר פירשנו לעיל בפ' האשה דהא דאמרי' לר"ע דקלישא ליה איסור' היינו משום דאקליש' אפי' מכרת דאי לאו משום מיעוט שריפה לא חשיב קולש' לענין שלא נגזור בו כיון שיש בו כרת דהא כלהו הני דאחוה חייבי כריתות נינהו ושמעי' מהכא נמי להדי' דאיסור' דאורית' הוא לר"ע דאי לא הוה לן למימר ומאן דשרי כר"ע דאמ' חמות לאחר מיתה שריא מדאורית' וגבי גר לא גזרו ביה רבנן אלא ודאי כדאמרן תו ש"מ דבת אשתו ובת בתו אפי' לאחר מיתה איכ' שריפה וכרת לר"ע נמי כיון דמיירי ריש' בשכנס אשה ובתה אלא ודאי דבבתה אסור הוא לד"ה ומיהו יש לדחו' לעול' אין שריפה בבת אשתו לאחר מיתה לר"ע דומי' דחמותו דילפי' מיניה ומיהו כרת איכ' אפי' לאחר מיתה דכרת בגופ' כתיב' וכיון דכן לא איקליש איסורה וחמותו לאחר מיתה לר"ע היינו מדכתיב ארור שוכב עם חותנתו וכדפרש"י ז"ל במסכ' סנהדרין בפ' הנשרפין:
משנה חמש נשים שנתערבו וכו' כולה מפורש' יפה כפרש"י ז"ל. מאי הוא ושלשה חולצין לאחת כלו' למה לא ייבם א' מהם לכלן אם ירצה אחר חליצת כל האחים לכלם. ה"ק מקצת אחין מן האב ומקצתם אחים מן האם חולצי' ולא מייבמין. ואחי' מן האב מייבמי' פירוש מקצת הודאי יש שיש להם מתערובות הללו אחים מן האם ולא מן האב וא"כ יש להם בהם אחי מן האב ולפי' צריכי' לחלוץ לכולם מפני ספק אשת אחיו מן האב ואינו מייבם מפני ספק אשת אחיו מן האם אלא אותו הודאי שאין לו בהם אלא אח מן האב הוא יהיה מייבם ופשוט הוא והא דקתני מקצת אחים הראויי' לייבם דהיינו אחים מן האב כהני' חולצי' דלא אפשר לייבומ' הכא אלא אחר חליצת האחים וכהני' אסורי' בחליצה מדרבנן:
ת"ר יש חולץ לאמו מספק והנכון בזה כפרש"י ז"ל וכבר פירשתי' בחדושי' הארוכי':
ת"ר יש מוכר את אביו להגבו' את אמו כתובת' עד הא קמ"ל מטלטלי משתעבדי לכתוב' ור"מ היא וש"מ דעבד' מטלטלי ומטלטלי משתעבדי לכתוב' כי היכי דמטלטלי משתעבדי לב"ח משא"כ לרבנן דלדידהו אפי' מחיים לא משתעבדי לה מטלטלי מדין התלמוד וכמוכח מההי' דנדרי' שאמרו לו אפי' אתה מוכר שער ראשך חייב אתה להגבות לה כתובת' ואוקמ' כר"מ אלמא לרבנן אפי' מחיים לא משתעבדי לה מש"כ בב"ח דמיני' אפי' מגלימ' דאכתפי' וק"ל אפי' לר"מ היאך גובה כתובת' מהם דכיון שנתן כל נכסיו והוו להו נכסים משועבדי' שאין ב"ח טורף מהם עד דכתב לי' מטלטלי אגב מקרקעי כדאי' בב"ב וכדתני' עשה שורו אפותיקי ומכרו וכו' וכ"ת כשעשאו אפותיקי לכתוב' וקי"ל עשה עבדו אפותיקי ומכרו ב"ח גובה ממנו א"כ מאי אירייא לר"מ אפילו לרבנן נמי משתעבדי וכדאמרי' ייחוד לה מטלטלי לכתובה גובה בלא שבועה בפ' אעפ"י ולא אמרו חכמים אלא שמדין התלמוד אין מטלטלי' משועבדים לכתובת אשה וי"ל דהכא כשנתן כל נכסיו במתנת ש"מ דשויוה רבנן כירושה ולא כנכסים משועבדי' וכדכת' בפ' יש נוחלי' לדעת גדולי רבי' ז"ל ולדעתנו. אבל יש שפירוש שם והוא דעת רבי' דאפילו מתנת ש"מ כנכסי' משועבדים דיינם לה ולדבריהם י"ל דמיירי הכא כשנתן כל נכסיו לבן ע"מ שיהא קיי' בהם כתובת אמו שלא תפסיד כלום מכתובת' מפני מתנה זו:
ר' יוסי אומר יכול הוא שיאמר אם כהן אני וכו' ק"ל לר' יוסי היאך חולקים תרומה לעבד בלא רבו ניחוש שמא ימכרנו ושחררנו או שיצא בשן ועין וה"ל זר ושמא יתנו לו תרומה וכמ"ד לק' שאין נותנים תרומה לאשה משום גרוש' וי"א דההיא דלא כר' יוסי היא ורבי יוסי לא חייש להא והנכון דשאני שחרור דשבח הוא לעבדי ולא משוי נפשיה עבד כדי שיתנו לו תרומה ועוד דקלא אית ליה טפי מגרושי' וכ"ש אם הוא בשן ועין דאית ליה קלא טפי ואי משום מכירה כיון דרבו חייב במזונותיו משום הנאה להא לא מוקים נפשיה בהא ליטול תרומה למוכרה וליגזול לכהנים שאין אדם חוטא ולא לא וכ"ש לאכילה שיש בו עון מיתה בידי שמים ולא חיישינן שמא יאמר לו רבו צא מעש' ידיך במזונותיך דכולי' האי לא חייש' כ"כ ר"י בתו' וכו':
בשלמא חש"ק דלאו בני דעה נינהו פרש"י ז"ל דזילותא דתרומה היא לחלקה להם לעין כל וזה הטעם לטומטום ואנדרוגינוס ור"ח ז"ל פי' דלאו בני דעה נינהו ודילמא מטמא לה או יהבי לזרים ולדבריו כי קתני דמשגרי' להם לבתיהם היינו לשגר על בתיהם שהוא גדול ובן דעת דזהיר בה:
מאי קאמר ק"ל דילמא ה"ק ובמקום שחולקי' להם כגון בי דרי דמקרב' למתא א"נ דמרחק ממת' למר כדאית ליה ויש מתרצי' דלא שייך בה לישנא דתני ובמקום שחולקי' דמשמע דאיכא מקום שנהגו באותן גרנות עצמן דתני רישא ואין זה נכון דלישנא דבמקום בדוכת' אחרינא משמע אבל י"ל דהכי ק"ל דכיון דקתני רישא מילתא פסיקתא אין חולקי' להם תרומה משמע דבשום מקום אין ראוי לחלוק להם תרומה וא"כ היכי קתני אין חולקי' והדר תני ובמקום שחולקין מעשר עני המתחלקת בתוך הבית ה"ק נותני' לאשה תחלה. פרש"י ז"ל סיפא לאו אתרומה קאי וה"ק ודבר שחולקים נמי לנשים כגון מעשר עני שהוא מתחלק בתוך הבית ואין כאן משום יחוד נותני' לאשה תחלה דזילה בה מילתא למיקם דמעשר עני אין מתחלק בגורן אלא בתוך הבית כדכתיב ואכלו בשעריך ועוד משום דלא נכספו עניים עכ"ל ונראה מדבריו ז"ל דכל מעשר עני מתחלק בתוך הבית לעולם וליתא מדתניא בספרי כתוב א' אומר מקצה ג' שנים תוציא את כל מעשר תבואתך והנחת כלומ' שמניח שם בגורן ועניים נוטלים אותו וכתו' א' אומר כי תכלה לעשר את כל ממשר תבואתך ונתת הא כיצד עד הפסח מחלקו בבית מכאן ואילך מניחו בחוץ ע"כ:
והטעם מפני שעד הפסח זמן גשמים הוא והיה נפסד בגורן לפי' מתחלק בבית ויש בו טובת הנאה לבעלים והיינו דקאמר הכא דמעשר עני המתחלק בבית דהיינו בימות הגשמים ונותני' ממנו לאשה דהא ליכא משום יחוד נותני' לאשה תחלה ולאפוקי מה שהוא בגורן בימות החמה דלא שייך למימר ונותנו לאשה תחלה דהא לית ביה טובת הנאה לבעלים ואפי' בבי דרי דשכיחי בה אינשי דליכא משום יחוד כפר"י ז"ל. אמר רבא מריש כי הוו אתו גברא ואתת' לקמאי לדינא שרינא תגר' דגברא בריש' פרש"י ז"ל גברא ואתת' שיש לכל א' לעצמו דין עם בעל דינו פי' דאלו הי' להם דין זה על זה נזקקים לתובע תחלה כדאיתא בפ' שור שנגח וליכ' בהא משום זילות' דסוף סוף יש לה להתעכב שם עד שתשיב על תביעתו ג"כ. השת' דשמענא להא שרינא תגרא דאתת' ברישא משו' זילותא פי' מהר"ם ז"ל והוא דלא הוי גברא צורבא מרבנן דאי לא זילותא דילי' עדיף ואפי' בעם הארץ מיירי בדלא פתחו בי' בדינא אלא שבא ראשון לב"ד וכן הלכתא:
גרש"י ז"ל במשנתינו ומוכרי' את תרומת' והדמים שלהם ויש מקשים כיון דספקא דאוריתא הוא היכי שרינן לעשות כן ולגזול את השבט ולבטל מצות נתינה ומתרצי' שלא חייב הכתוב מצות נתינה לישראל אלא בודאי ואין כאן משום גזל עד שיודע בודאי שהוא חייב בנתינת תרומה וי"ג אין מוכרים את התרומה ואם מכרו הדמי' שלהם ובנסחאות ישנות גרסי' כדגרש"י ז"ל והא דתניא ואין נותני' להם את הקדשים ואין מוציאים שלהם מידם הנכון כדפרש"י ז"ל בלישנא בתרא שאין נותני' להם בכור וחרמים ואין מוציאי' שלהם מידיהם על הספק אבל חטאתם ועולתם על כרחם נותנים אותם לאנשי המשמר והעור והבשר לאנשי המשמר דהא דקי"ל שהכהן מקריב קרבנותיו בכל עת שירצה או נותן לכל כהן שירצה ולא לאנשי משמר הכא ליכא למימר הכי דאיהו גופיה לא בר הקרבה ואמרי' בפ' הגוזל אי לא חזו להקרי' כגון טמא ובעל מום לא מצי עביד שליח אלא נותנו לאנשי משמר וכדפרש"י ז"ל והא דתני ובכור ירעה עד שיסתאב מותר לשחטו במדינה ויאכלוהו הם דבכור בעל מום אין בו משום זרות אלא משום גזל דמתנות כהונה והכא גזל ליכא דהמוציא מחבירו עליו הראיה ע"כ וכן ביררתי במ' י"ט ודוכתי אחריני דבכור בעל מום מותר לזרים באכילה:
כל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו פי' כל שמקצת ראוי להקטיר באש השירים ישנן בבל יקטירו ונפקא לן במ' מנחות מדכתיב לא תקטירו ממנו אשה לה':
דתניא ר' אליעזר אומר לריח ניחוח פי' בזבחים נחלקו ר' אלעזר ורבנן באברי חטאות הנאכלים שנתערבו באברי עולה דרבנן סברי תעובר צורתן ויצאו לבית השריפ' שא"א לאכלם משו' ספק אברי עולה וא"א להעלותם למערכה משום ספק אברי חטאות דאית בהו כל שממנו לאשים הרי הוא בבל תקטירו ור' אליעזר סובר שמעלי' אותם למערכה ובתורת עצים בעלמא שלא אסר אותם הכתוב אלא לשם הקטר' והא דר' אלעזר בר"ש איתיה במנחות גבי מנחת כהן חוטא דכתיב בה והיתה לכהן כמנחה לימד הכתוב דמנחת כהן נקמצת כמנחת ישראל משא"כ במנחת נדבה שלו שאינה נקמצת אלא נקטרת כולה דרבנן סברי שהקומץ שלה קרב בפני עצמו לקיים המקרא הזה. והשיריי' קרבים בפני עצמן משום דכתי' וכל מנחת כהן כליל תהיה ור' אליעזר סבר שהשיריים מתפזרים על בית הדשן סמוך לכבש מקום שנותנים שם תרומת הדשן וע"כ ל"פ רבנן עליה אלא התם דאליב' דידהו השיריי' חזו להקרבה אבל הכא דשיריים לאו בני הקרבה דשמא זר הוא אפי' רבנן מודו שמתפזרים השיריים על בית הדשן:
הא דאמר שמואל עשרה כהני' וכו' ופירש א' מהם ובעל פירשתיה בפ"ק דכתובות בס"ד:
אלא מעתה גבי אברהם דכתיב ביה להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך מאי קא מזהר ליה רחמנא פי' דגבי דידיה ליכא למימר טעמא דלעיל דההוא לא שייך אלא גבי כהנים ולענין עבודה דאלו בישראל ואפי' בכהני' כשר הוא ליוחסי' ופרקי' א"ל רחמנא לא תנסוב בת עכומ"ז וק"ל אמאי לא פרקי' דלא לינסוב אתת' בתוך ג' חדשים לבעלה כדי להבחין הזרע וכדדרשי לה בפ' החולץ וי"ל דלא מוקים הכי משום דהתם הא אתמר בה טעמא אחרינא רבא דלא צריכי להאי דרשא:
וכי גזור רבנן בזנות פי' מפני תקנת בנות ישראל צנועות משכחת בנישואין:
ולקוט עצמות פי' משכחת לה אפי' בנשואי' וכגון שלקט עצמות אביו לקוברו במקום אחר אחר שמת אבל אונן עליו כל היום כדאית' במס' מנחות:
אלא לאו בזנות פי' דבזנות לא הוי חלל דלית הלכתא כר' אליעזר דאמר פנוי הבא על הפנויה עשאה זונה:
משכחת לה בממאנת פי' ואע"ג דעיקרתינהו לנשואי קמאי כיון דבדרך נשואי' הוה לא גזרו בה רבנן:
וממאנת מי ילדה והא תני וכו' פי' בפ"ק ושמעי' מהכא דאפי' יתר על בת י"ב שנה ויום א' אם לא הביאה ב' שערות אינה יולדות דאי לא שפיר משכח' לה דילדה שהרי הי' ממאנת לאח"כ עד שתבי' ב' שערו' ותהא מולדו' בנתי' וקושיין הכא למ"ד שמא תתעבר ותמו' ושפיר משכח' לה למתני' דאע"ג דאמרי' דבנים כסימני' משעת עיבור מ"מ זו שמיאנה וילדה תוך ט' חדשים לבעלה הראשון אין אנו יודעים אם נתעברה מן הראשון ואין מיאונה מיאון דבנים כסמנים משעת עבור או אם נתעברה מן השני ומיאונה מיאון אלא ודאי כדאמ' ואורח' דתלמוד' הוא למפרך סתם אליב' דחד:
ממאנת והולכת לה פירש ממאנת לאו דוקא ומשכחת לה ממאנת דוקא כגון שקדשה על תנאי על דעת אם לא תתרצה בדבר שתאמר אינה רוצה בו כיון שהטעני והנה היא צריכ' מיאון כלומר שתאמר אינו רוצה בקדושי':
למה עולה הא אמ' בעינא למעבד מצוה פי' דקס"ד דה"ק תנא אם רצה לעלות עולה ומתמה תלמודה למה ירצה לעלות ולהכי פריך כי מה תמיה' כי רוצה הוא לעלות ולעשות מצוה ומהדרי' עלה לא קתני אלא עולה בע"כ פי' דמתני' עולה בע"כ מדלא קתני ואם עלה אינו חולץ ולהכי מתמיהי' היאך כופי' אותו לעלות משום מצוה הואיל ואינו חולק ואין ידוע משמרו ופרקי משום פגם משפחה פי' דבני משפחה יכולים לכוף לא' מבני משפחה לעשות דבר שלא יפגום אותם וזה עיקר גדול:
אמר רב פפא אם היו שניהם משמר א' ובית אב א' נוטל חלק א' פי' והא ודאי פשיטא אלא דתני ליה אגב רישא דמי שנתערב ולדה בולד שפחה דאשמועינן התם שאין חולקים תרומה לעבד בלא רבו וקתני כי האי לישנא. ובהכי סליק לן פרקא: